כה מנחם אב תשפג, 8.55​ גיטין פח

מסכת גיטין דף פי ח' מתחילים מהעמוד הקודם, דף פי ז' עמוד ב', במשנה, מתניטין. שיער מקצת הגט הוא כתבו בדף השני והידים מלמטה כשיר. כלומר, הגט נכתב בצורה לא רגילה, הוא לא נכתב כיחידה אחת, אלא הוא כתב מצד ימין של הדף, והמשיך את הגט בעמודה המשמאל, והידים חתמו מלמטה, הגט הזה כשיר. חתמו הידים בראש הדף או מן הצד או מאחריו, בגט פשוט פסול. כלומר, ההידים לא חתמו בתחתית של הגט, אלא הם חתמו בשוליים, בראש הדף או בצד, או במקרה של גט פשוט, לא גט מקושר של כהנים שחותמים מאחורה על הכפל, בגט רגיל הוא חתם מאחורה, מאחורי הדף ההידים חתמו, הגט הזה פסול. הקיף ראשו של זה בצד ראשו של זה, והידים באמצע, שניהם פסולים. אם הוא התחיל את כתיבת הגט באמצע הדף, ולאחר מכן סובב וכתב גט ראשון, ואז סובב את הדף והתחיל מהאמצע וכתב גט שני, יוצא שהגיטים הם כמו מראה אחד של השני. זה בראשו של זה, והידים חתומים באמצע, הגיטים האלה פסולים, כי החתימות לא נקראות עם שום גט. מקרה הבא, סופו של זה, בצד סופו של זה, הוא עשה מראה הפוכה, כלומר הוא התחיל גט בתחילת הדף, סיים אותו באמצע, סובב את הדף, התחיל גט בתחילת הדף השני, וסיים אותו באמצע, יוצא שהגיטים הם הפוכים אחד בין השני והידים חתמו באמצע. במקרה כזה, באמצע עת שההידים נקראים עמו, כאשר הרי כלפי גט אחד, חתימות ההידים נקראים איתו באותו כיוון של הכתיבה, ולכן אותו הגט שהחתימות ההידים נקראים איתו, הוא הקשר. מקרה הבא, ראשו של זה בצד סופו של זה, וההידים באמצע, כלומר הוא כתב גט בתחילת הדף, וסיים באמצע, והמשיך לכתוב גט נוסף באותו כיוון בהמשך הדף, וההידים חתמו באמצע בין הגיטים, עת שההידים נקראים בסופו, כאשר כלומר רק אותו גט העליון הוא יקשר, כי ההידים נקראים איתו, חתימות ההידים נקראים איתו. גט שכתבו עברית ועדיו יוונית, יוונית ועדיו עברית, גם אם ההידים חתמו בשפה אחרת, אנחנו אומרים שהגט הזה קשר, אפילו עד אחד עברי ועד אחד יווני, לאו דווקא שפה אחרת, אמרנו גם בדף של אתמול, שהיהודים בני יוון נוהגים להפוך את הסדר, לא יוסף בן שמעון אלא הם כותבים שמעון בן יוסף בכל אופן, הגט הזה קשר. כתב סופר והעד קשר, כרגע בפשט אנחנו מבינים שיש לנו את הכתב של הסופר, הוא כתב את הגט ואנחנו מזהים את הכתב של הסופר, אנחנו מכירים את הסופר הזה ועל הגט הזה חתום רק העד אחד, הגט הזה קשר, הגמרה מיד תסביר לנו שלא מדובר באופן הזה, אלא כמו שהזכרנו הרבה פעמים בגמרה, מדובר גם שהסופר חתם בתור עד אחד ויצטרף אליו עד נוסף, מה החשש? נסביר בהמשך. איש פלוני עד קשר, אם הוא אמר, כתב העד רק את שמו הפרטי יוסף, כתב יוסף עד קשר, אם הוא כתב בן איש פלוני, הוא לא כתב את שמו הפרטי אלא הוא חתם בנו של שמעון, בן שמעון עד קשר, איש פלוני בן איש פלוני ולא כתב עד, הוא כתב יוסף בן שמעון ולא כתב את המילה עד, כלומר אולי הוא כתב סתם, אולי הוא לא חתם את זה בתור עדות, אף על פי כן קשר, וכך היו נקיי הדעת שבירושלים עושים שהם היו מאוד קצרנים, הם היו חוסכים את המילה עד וזה קשר, כתב חניכתו וחניכתה קשר, במקום השם שלו הוא כתב את השם החניכה של המשפחה, מה שבימינו קוראים את זה שם משפחה, הרי אנחנו למדנו במשנה בזפפי שאם הוא שינה שמו או שינה שמע, הגט אמור להיות פסול, פה הגט לא פסול בגלל שזה הכינוי של המשפחה, הגט הזה נחשב קשר, או לחילופין לא שם המשפחה אלא הוא כתב את השם של אבי המשפחה, קוראים לו יוסף, הוא כתב יוסף בן משה, משה זה הסבא המפורסם שכל המשפחה נקראת על שמו, אף על פי שלאבים קוראים שמעון, אף על פי כן זה נקרא שמו והגט הזה קשר, הגמרא תסביר עד כמה אפשר ללכת אחורה עם שם החניכה, אומרת הגמרא על המקרה הראשון שאמרנו שאם הוא כתב גט בעמודה הימנית של הדעת, והוא לא סיים אותו אלא הנשיך וסיים את הגט בעמודה בשמאל ואז חתמו העדים, אמרנו במשנה שזה קשר, אומרת הגמרא וליכוש דילמה הנטרגיט אהבו ואיטרמלה זמן דה כמה ועדים דה בתרה וגזיה לזמן דה בתרה ועדים דה כמה, אפשר לחשוש שקרה כדבר הזה, היו בדף הזה כתובים שני עדים, שני גיטים, גט אחד היה כתוב מצד ימין וגט אחד היה כתוב בצד שמאל, הגט שהיה כתוב בצד שמאל היה גבוה יותר בכתיבתו מהגט של צד ימין, הוא רוצה לגרש את אשתו בגט של צד ימין, מה לעשות? שבסוף הגט הוא יכניס תנאי והתנאי הזה הוא לא רוצה שהוא יהיה בתוקף, הוא רוצה שהגירושים יחולו ולהראות שהוא גרש את אשתו באמצעות הגט הזה, מה הוא עושה? הוא גוזר מלמטה את הדף באופן שהחלק התחתון של הגט הימני הולך וכולל גם הוא גוזר משם את התנאי, הוא גוזר מלמעלה את הדף באופן שהחלק העליון של הגט השמאלי הוא זורק אותו, אז את הזמן והשמות של הגט השמאלי הוא זורק וככה נוצר מצב שאתה קורא את המשך הגט השמאלי כהמשך לתחילת הגט הימני, נראה לך גט אחד ובעצם זה שני גיטין שהוא עשה קומבינה לחבר אותם ביחד כדי להעיף משם את התנאי, למה אתה לא חושש לזה? אמר רבי אבא, אמר רב כשיש רווח מלמטה, אנחנו לא חוששים לזה כי אנחנו רואים שיש רווח, יש שוליים בחלק התחתון, אז אין חשש שהיה כתוב המשך כלשהו לגט הימני ולכן החשש הזה לא קיים, שואלת הגמרא עדיין ודילמה זמן דה בטרה מגה גזיה אולי באמת הגט הימני הוא התחיל לכתוב והוא הפסיק באמצע ומשמאל לגף היה כתוב גט שלם, גט שמאלי, עכשיו הוא רוצה כן לתת לאשתו את הגט הימני, רק הגט הזה כבר פסול כי הוא הפסיק, הוא התחרט, חייב לכתוב את כל הגט באותו יום והעדים יחתמו באותו יום, מה הוא עושה כדי לרמות, הוא בא וחותך את החלק העליון של הגט השמאלי ואז אתה קורא את זה ביחד, נראה לך כאילו זה גט אחד, אמרת הגמרא גם זה יש לנו תירוץ כמו שתירצת קודם, כדאי מה רבי אבא אמר כשיש רווח מלמטה, כך תירצת קודם, גם פה תתרץ, ככה נעמי, כשיש רווח מלמעלה, כלומר אתה רואה שגם הצד השמאלי יש לך שוליים מלמעלה, אז ברור שלא היה כתוב שם כלום, אם כן ברור שהגט הזה הוא גט אחד והוא פשוט נכתב בצד ימין והמשיכו את כתיבתו בצד שמאל, שיולת הגמרא ודילמה עם לוחי עמליך וכתב, אולי תאמר תראה הגט הזה נכתב בצורה מוזרה, בטח אנחנו לא מוצאים דברים כאלה שגט נכתב בשתי עמודות, אלא הכל נכתב בעמודה אחת ונגמר הסיפור, אולי זה שנכתב בצורה כזאת זה מראית שקרה פה משהו, הוא התחיל לכתוב את הגט הראשון ואז הוא התחרט והחליט שהוא לא מגרש את אשתו, ברגע שהוא החליט ככה הגט הזה כבר פסול, אחרי שבועיים יצבן אותו שהוא ואז הוא רצה לכתוב את המשך הגט ואז הוא המשיך לכתוב את הגט בעמודה הבאה, אבל באמת באמת הגט הזה פסול כי החלק העיקרי שלו של צד ימין הוא פסול לגרש את אשתו בזה, למה אתה לא חושש? אומרת הגמרה יש לנו פה ניכר בתוך הגט שהוא נכתב בהנף אחד, זה לא שהוא נמלך וכתב אותו שוב, למה? זה כתב הרעת מלמטה ומותרת מלמעלה, כלומר אתה רואה שהחלק הימני נגמר באמצע משפט והחלק השמאלי ממשיך את אותו אמצע משפט אז זה לא הגיוני שהוא הפסיק, אלא הוא כתב את הכל בהנף אחד ולכן הגט הזה קשר אומרת הגמרה מי אמר ודילמה איתר מלא איתר מלא אולי באמת הוא התחרט באמצע משפט והוא הפסיק ואחרי זה כשהוא רצה לגרש אותו מחדש הוא המשיך את אמצע המשפט הזה, אומרת הגמרה כולהי לא חי שינם, עד כדי כך לחשוש לחשש כזה רחוק גם שאדם מתחרט באמצע משפט לא חוששים והגט הזה קשר רב אשה אמר אני אתרץ לכם טירוס שמתרץ את כל הקושיות שהקשפתם קודם בלי מה שאמרתם שיש רווח ושיש רווח ושזה באמצע משפט זה יזיע ומתחתה דמגילה מדובר ככה שרואים בניכר שהגיליון הזה שלם למה? בגלל שאיך היו מאבדים את האור לעשותו קלף? היו מותחים את האור וקושרים אבנים במקום שהיו קושרים אי אפשר היה לאבד את האור כלומר בפינות בצדדים בשוליים של הדף הסופר כשהיה מכין את האור זה שהיה מאבד את האור היה מגלח אותו בצער אז אתה רואה שיש לך חלק בקלף שהוא דק יותר אבל חלק מסביב הוא אבי יותר והוא שחור יותר אז ניכר שהדף הזה הוא דף שלם ולא עשו בו שום חיתוכים אין לך שום חשש לזיוף בזה וזה מתרץ את הקושיות שהיו לנו קודם אמרנו במשנה חתמו עדים בראש הדף וכולי אם הם חתמו לא בתחתית הגט אלא בראש או מן הצדדים אמרנו שהגט הזה פסול שואלת הגמרה העני והרב חתים מן הצד הרי רב היה חותם על גטין בצד של הגט אז למה המשנה אומרת שזה פסול? עונה הגמרה חתם בשגגו כלפי הכתב כלומר מתי אנחנו מכשירים את החתימה מן הצד מה שרב עשה רב הפנה את גג האותיות את חלק העליון של האותיות כלפי הגט אז ברור שהחתימה מושבת על הגט במקרה כזה גם אם חתמת מן הצד על השוליים הגט הזה יהיה קשר ומה שכתוב במשנה מדובר שמחתמו מן הצד אבל גג האותיות גג חתימתם לא מופנה כלפי הגט שואלת הגמרה אם ככה אתה מסביר יהיה קשה המקרה הבא של המשנה אלא הדה קטני הקיף ראשו של זה בצד ראשו של זה והאדים באמצע שניהם פסולים ונכבי הימניו כלפי כתב ונתקשר הרי אמרנו מקרה במשנה שאם הגטים כתובים ראש לראש והאדים חתומים באמצע שני הגטים פסולים אבל לפי העיקרון שאתה אמרת לי עכשיו כשאתה הסברת את מה שרב עשה שלהיכן שגגות האותיות פונות זה הגט שקשר אז תסתכל על חתימות האדים אם הן פונות כלפי גט מסוים אותו גט הוא קשר למה אמרה המשנה ששני הגטים פסולים אומרת הגמרה כי אומרת הגמרה מסביר לך למה במשנה שני הגטים פסולים הם חתמו לא כשגג האותיות פונה לאחד הגטים אלא הם חתמו את חתימתם כמו בריח של דלת שהוא מאונך לדלת כלומר הם חתמו חתימה מאונכת לגטים ואז הגג של החתימה לא פונה לא לגט הזה ולא לגט השני ממילא אי אפשר לשייך את החתימה לשום גט ושני הגטים פסולים שואלת הגמרה אם אתה מעמיד את זה ככה שהם חותמים כעברה איך היא ספע דה קטן ירושה של זה בצד סופו של זה והאדים באמצע את שהאדים נקרים בסופו קשר והיא דה רמי כעברה לבה דה היי מיקרי ולבה דה היי מיקרי הרי מה שאמרנו אחרי זה בהמשך המשנה שאם הגטים כתובים זה אחרי זה והאדים חתומים באמצע הגט העליון קשר כי החתימה נקראת יחד עם הגט העליון ואם אתה מעמיד את המשנה שהחתימה באמצע היא חתימה מאונכת לגטים אז גם פה זה צריך להיות פסול כי החתימות לא נקראות יחד עם הגט העליון אלא חוזרת בהגמרה ואומרת רב לא היה חותם על גטים מן הצד אלא רב בדיסקה הבחתים על גטים הוא היה חותם כמו שצריך אבל שטחות אחרים מכתבים ששולח בתדין לדוגמה להזמין אנשים לדין בזה היה רב חותם מן הצד וזה בסדר אבל בגטים הוא היה מקפיד לחתום מלמטה עוד אמרנו במשנה גט שכתבו עברית וכולי כתב סופר ועד קשר הסברנו שבפשט של המשנה הכוונה שאנחנו מזהים את הכתב של הסופר וגם יש רק חתימה אחת בא רבי ירמיה ומסביר לנו שלא כך אמר רבי ירמיה חתם סופר שנינו הכוונה היא כזאת הסופר כתב הכל בסדר הסופר עצמו הוא אחד החותמים ועוד עד אחד חתום לידו במקרה כזה הגט קשר למה אנחנו חושבים שהוא לא קשר הרי סוף סוף יש כאן שני עדים אמר רב חזה המני רבי יוסי היא דווקא לשיטת רבי יוסי זה קשר למה רבי יוסי אומר שמילא לה מימסרן לשליח אם אדם מינה שליח לעשות דבר מסוים אז הוא לא יכול להעביר את ההוראה למישהו אחר כך סובר רבי יוסי אם כן כשאנחנו רואים שהסופר הוא אחד החותמים על הגט בוודאי הוא קיבל הוראה ישירה מהבעל ולכן החתימה הזאת קשרה וגם החתימה השנייה קשרה והגט הזה קשר אבל אם אתה לא הולך לפי שיטת רבי יוסי ואז השליח יכול לתת את ההוראה למישהו אחר אנחנו חוששים שמה יקרה אבל לא אמר שהסופר יהיה אחד מן החותמים הוא אמר לשני השלוחים שלו אתם תחתמו או שאתם תגידו לפלוני ופלוני שהם יחתמו ותגידו לסופר שהוא יכתוב את הגט הם הלכו לסופר שיכתוב את הגט הסופר כתב עבד עמל עכשיו הסופר יושב מולם והוא מצטע שיגידו לו גם לכתוב שיחבדו אותו מה אם הוא ראוי לכתוב את הגט אבל לכתוב הוא לא ראוי הם עכשיו עומדים נבוכים איך אנחנו לא נעלים את הסופר הזה אז הם אומרים לו טוב אתה יודע מה תחתום תחתום הבעל אמר שאתה תהיה אחד מן החותמים וזה לא נכון הם שינו ממה שהבעל אומר והגט הזה פסול זה ייתכן רק אם אתה אומר שמי למי מסירה נשליח אבל לשיטת רבי יוסי החשש הזה לא קיים אם כן כשאתה רואה שהסופר הוא אחד החותמים אתה לא חושש רק לשיטת רבי יוסי אבל אם אתה לא סובר כרבי יוסי אתה כן חושש נספר את הגמרא היה כתובת חתנים דעתי על הקלמת ברבי אבוהו דהבו יד אלה לתופסה ולחתימת יד עד אחד צעדה הגיעה הכתובה לפני רבי אבוהו והיו חתומים עליה שני עדים עד אחד לא הכירו את חתימתו אבל הכירו את הכתב של הסופר והכירו את חתימת עד אחד סבר רבי אבוהו להכשורה הוא סבר להכשיר את השטר הזה ולקיים אותו לבצע אותו אמר לי רבי ירמי החתם סופר שנינו למה רבי אבוהו סבר להכשיר את זה כי הוא אמר הנה אמרנו במשנה כתב סופר ועד זה כאשר את הכתב אנחנו מזהים זה נחשב לנו כמו חתימה יש לנו עוד עד אחד ולכן אנחנו מכשירים את השטר הזה בא רבי ירמי ואמר לו לא אנחנו נצטרכים לקיים את שתי החתימות רק החידוש הוא שהסופר הוא אחד החותמים ולכן אם אין לך אפשרות לזהות את שתי החתימות לא תוכל להתחשב בכתובה הזאת אמרנו במשנה כתב חניכתו וחניכתה כאשר אומרת הגמרה מביאה בריתה תנו רבנם חניכת אבות בגיטין כמה אני יכול ללכת אחורה ולהגיד את השם של אב המשפחה במקום את השם שלי בפירוש למשל יוסף בן שמעון אבל הוא אומר יוסף בן משה ומשה זה אב המשפחה הגדול שכל המשפחה נקראת על שמו כמה אפשר ללכת אחורה אומרת הבריתה חניכת אבות בגיטין עד עשרה דורות יותר מזה אתה כבר לא יכול ללכת אחורה רבי שמעון בן אלעזר אומר שלושה דורות רק שלושה דורות אחורה כאשר מגן והלך פסול אומרת הגמרה כמען אז להאדה אמר רבי חנינה כתב חניכת אבות בגיטין עד שלושה דורות כמען כמו מי זה הולך כמו רבי שמעון בן אלעזר בבריתה שהוא אמר שזה עד שלושה דורות אמר אבון המאק ראה איזה פסוק מלמד אותנו כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ מתי מי נקרא על שמך הבנים והבני בנים אבל כבר בדור הבא זה ונושנתם זה לא נקרא על שם אבי המשפחה אם כן חניכה יכולה להיות על שם אב משפחה עד שלושה דורות אחורה אמר רבי יושב הבן נביא לא חרבה ארץ ישראל עד שעבדו בה שבעה בתי בינים עבודה זרה פה מדובר על שבעה מלכויות ישראל שהם עבדו עבודה זרה ואז חרבה ארץ ישראל מלכות יהודה הכל נחשב משפחה אחת בין דין אחד אבל במלכות ישראל שבעה מלאכים שעבדו עבודה זרה ואלו הם ירובן בן נבט ובעשה בן אחיה ואח אב בן עומרי ויהוא בן נמשי ופקח בן רמליהו ומנחם בן גדי והושה בן אלה שבתקופתו עוגלו עשרת תשבתים שנאמר אומללה יולדת השבעה נפחה נפשה באה שימשה בעוד יומם בושה וחפרה כלומר יולדת השבעה ילדה את שבעת המלאכים האלה שעבדו עבודה זרה ואומרי לא נחשב פה בפני עצמו אלא הוא כלול בתוך אח אב כמו כן יש מלאכים שהם הלכו פחות משנה והם לא נכללים פה אם כן יש לך שבעה מלאכים ואז חרבה הארץ אמר רב עמא מאיק ראה מאיזה פסוק אנחנו לומדים שזה שבעה כדי להרחיב את הארץ כי תוליד בנים ובני בנים תוליד זה אחד בנים תוסיף עוד שניים בני תוסיף עוד שניים בנים תוסיף עוד שניים אז יש לך סך הכל שבע אמר לרב כהנה אמרו לרב כהנה ורב עשה לרב כתיב בה בראשה בן אלה ועשה רע בעיני אדוני רק לא כמלאכי ישראל כלומר ראשה בן אלה הוא עשה רע בעיני השם אבל הוא לא היה רע כמו מלאכי ישראל שהיו לפניו בכל אופן הוא כתיב עליו עליו שלמן עשר וכולי בימיו הוא חרבה ישראל למה בגלל שהוא היה פחות רע אז דווקא בימיו חרבה הממלכה אמר לו הוא היה טוב אבל דווקא זה גרם לגנות את ישראל ולחתום עליהם את גזר הדין אותן פרדסאות שהושיב ירובעם על הדרכים כדי שלא העלו ישראל הרגל בא הושע וביטלן הושע עשה מעשה טוב ירובעם בניבת הושיב פרדסאות מחסומים שלא יעלו ישראל לירושלים אז היה מן תירוץ כזה למה לא עולים לירושלים כי אי אפשר בא הושע בן אלה וביטל אותם זה גרם לגנאי לישראל בוטלו המחסומים אתם יכולים לעלות לירושלים ואף על פי כן לא עלו ישראל הרגל אז זה נחתם גזר דינם אמר הקדוש ברוך הוא אותן שנים שרע עלו ישראל הרגל הלכו בשבי כי עכשיו מסתבר שזה לא בגלל המחסומים אלא שהם בעצמם לא רוצים לעלות לירושלים אמר רב חסדא אמר בעוקבא ואמר אליה אמר רב חסדא אמר רבי ערמיה דרשמר אמר מה היא בכתיב מה אומר הפסוק בערמיה וישקוד השם על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק השם אלוהינו הפסוק הזה נשמע לא הגיוני בשום זה צדיק השם אלוהינו וישקוד השם על הרעה והביאה עלינו בגלל שהוא צדיק אז הוא ממהר ושוקד להביא עלינו את הרעה אלא צדקה עשה הקדוש ברוך הוא עם ישראל שהגלה גלות צדקיהו ועדיין גלות יכוניה קיימת תכתיב בגלות יכוניה החרש והמסגר אלף חרש שבשעה שפותחים נעשו הכל כחרשים מסגר כיוון שסוגרים שוב אינם פותחים וחמר אלף כלומר דורשמר אמר שצדקה עשה הקדוש ברוך הוא שהוא מהר להגלות את צדקיהו ולהרחיב את בית המקדש אחת עשרה שנה אחרי גלות יכוניה שזה גלות החרש והמסגר ולא התעכב יותר כדי שגלות יכוניה החכמים והחסידים שהוגלו בגלות יכוניה לבבל יהיו עדיין קיימים והם יוכלו להחזיק וללמד ולהמשיך את מסורת התורה בשביל הגולים שהגיעו אחת עשרה שנה מאוחר יותר כי אם הוא היה מתעכב הם לא היו יכולים להגיע בעודם קיימים והדמרה מסבירה מה זה חרש הם היו אנשים כאלה חכמים שברגע שהאדם כזה צדיק וחכם פותח את פים כולם שותקים ומה זה מסגר אם אותו חכם סוגר את הפה כי אין לו מה להשיב אין מי שעונה אחריו כי הוא יש לו את המילה האחרונה והיו כאלה אלף והקדוש ברוך הוא עשה צדקה שהוא מהר להגלות את צדקיה כדי שילמדו מאותם חכמים שגלו כבר לבבל קודם לכם הוא לאמר מה הצדקה שעשה הקדוש ברוך הוא עם ישראל שהקדים שתי שנים לבנושנתם כי תוליד בנים ובני בנים בנושנתם בארץ היה אמור להיות הגלות בשמונה מאות חמישים ושתיים שנה אחרי צד ישראל ממצרים אבל הקדוש ברוך הוא הקדים את זה ועשה בשמונה מאות חמישים שנה איך אנחנו יודעים שמונה מאות חמישים ושתיים? ובנושנתם גמטריה שמונה מאות חמישים ושתיים וזה צדקה עשה הקדוש ברוך הוא שהוקדים שתי שנים לנושנתם למה? כי אם היה מחכה עוד שנתיים היה מתקיים המשך הפסוק העדות יבחן היום וכו' כי עבוד טוב ודון מהר כדי שזה לא יקרה הקדוש ברוך הוא הקדים את הגלות שנתיים אמר עבר חבר יעקב שמה מינה מהרה דמרי אלמה תמאנה מאה וחמישים ותרתן הו ועבוד טוב ודון מהר אז הוצא שהמהר של הקדוש ברוך הוא זה שמונה מאות חמישים ושתיים שנה אז כשאנחנו אומרים מהרה של הקדוש ברוך הוא אצלנו זה הרבה זמן מטניטין גט מעוסה גט שכפו על אדם לתת אותו בישראל כאשר או בעובדי כוכבים פסול כלומר אם בדין של ישראל כפו על ישראל לתת גט לאשתו הגט הזה כאשר כמובן שכופים אותו עד שהוא יאמר רוצה אני כלומר הוא מגלה את רצונו הפנימי כל מה שהוא לא הסכים עד עכשיו זה היה סיבות חיצוניות אבל באמת הוא כן רוצה לשחרר את אשתו אבל אם בדין של גוהים כפה ישראל לתת גט לאשתו הגט הזה פסול אין לו תוקף ובעובדי כוכבים חופשים אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומרים לך ואז הגט הזה כשר כלומר יכול להיות שבדין ישראל ישלח עובדי כוכבים שהם יכפו את אותו ישראל לתת גט לאשתו והעובדי כוכבים האלה כשהם חופשים אותו מקים אותו הם אומרים לו תעשה מה שישראל אומרים לך כלומר זה על דעת ישראל במילא הגט הזה יהיה כשר בגמרה הוא מביא את דברי רב נחמן שמפרט לנו את הדינים האלה אמר רב נחמן אמר שמואל גט המעוסק כלומר גט שנעשה בכפייה בישראל כדין כשר כלומר בדין ישראל כפו את האדם הזה ובאמת על פי הדין האדם הזה צריך לתת גט לאשתו אז הגט הזה כשר לחלוטין אבל שלא כדין פסול הוא פוסל אם בדין כפה אדם לתת גט אבל זה שלא כדין על פי הדין הוא לא היה אמור לתת גט לאשתו הגט הזה פסול הגט הזה לא נחשב גט אבל עדיין ריח הגט יש בו הוא פוסל אם האיש הזה הוא כהן אז הוא לא יכול להמשיך לחיות עם האישה הזאת והאישה הזאת נחשבת גרושה מצד ריח הגט והיא לא יכולה להתחתן עם כהן כל זה כשבדין ישראל אסור הכריחו את האדם לתת גט ובעובדי כוכבים אם גויים בדין של גויים הכריח אדם מישראל לתת גט לאשתו כדין פסול הוא פוסל כלומר אם באמת מצד הדין הוא היה צריך לתת גט לאשתו אז אוהיל וזהה גויים הכריחו אותו הגט הזה פסול הוא לא נחשב גט אבל עדיין יש בזה ריח הגט הוא פוסל כלומר היא נחשבת גרושה מצד ריח הגט לא יכולה לחיות עם כהן או להתחתן עם כהן אבל אם הבדין של הגויים הכריחו ישראל לתת גט שלו כדין במקרה כזה זה כלום ממש אפילו ריח הגט אין בו עד כאן דברי רב נחמן שואלת אגמרה לגבי הדין של רב נחמן של כפייה של בית דין של גויים מה נפשך? היא עובדי כוכבים בני עשו ימין הוא התקשור אינם הוא התקשר היא לא בני עשו ימין הוא נפשל לא נפשל תחליט אם יש לגויים יכולת הלכתית אם התורה נותנת להם את היכולת להכריח אדם לתת גט אז הגט הזה צריך להיות קשר לחלוטין ואם לא אז הגט הזה צריך להיות כלום וגם ריח הגט לא צריך להיות בו מה פתאום אתה אומר שאם הם קפו ישראל לתת גט והיה אמור לפי הדין לתת גט אז יש פה ריח הגט תגיד שאין בזה כלום או שתגיד שהגט הזה קשר אמר רב משר שיה תדע לך דבר תורה גט מי עושה בעובדי כוכבים קשר תדע לך מה עיקר הדין מדהורה איתה גם אם גויים מכריחים ישראל לתת גט והישראל הזה נתת גט לאשתו על פי הכרחת הכפיית הגויים הגט הזה קשר מדהורה איתה אה ומה צעם אמרו פסול למה אמרו שגט של גויים מעשים ישראל לתת אותו הוא פסול שלא תהה כל אחת ואחת הולכת ותונה עצמה בעובד כוכבים ומפקעת עצמה מיד בעלה כדי לא ליצור מצב געייתי כל מי שלא רוצה להמשיך לחיות עם אשתו כל אישה שלא רוצה להמשיך לחיות עם בעלה ובעלה לא רוצה לתת לגט היא תלך לגוי תשלם לו כסף והגוי הזה אכפת בעלה והוא ייתן לה גט כדי לא לייצר מצב כזה באו ואמרו חכמים למרות שגט כזה הוא קשה חכמים פוסלים את הגט הזה ואם גויים הכריחו ישראל לתת גט הגט הזה פסול אז באמת בגלל שמדין תורה זה עדיין קשר אז במקרה שגויים הכריחו ישראל לתת גט כדין אז ריח הגט יש בזה ככה מסביר רב משרשיה שאלת הגברה לפי ההסבר שלך רב משרשיה היא אחי שלא כדין אפילו ריח הגט אין בו הרי אתה אומר שהיא דהורה איתה הקשייה שלהם קשרה והגט הזה קשר אז למה אמרת שאם גויים כפו שלא כדין לתת גט אין בזה אפילו ריח הגט ונהבה כשלא כדין כי ישראל אומר שלנמי ליפסול שיהיה בזה אותו דין כמו שישראל כפו לתת גט שלא כדין שלפחות אמנם הגט הזה פסול אבל הוא פוסל כלומר יש בו ריח הגט אז גם שגויים עשו ככה צריך שיהיה בזה ריח הגט אלא עונה גמרה דברי רב משרשיה לא הגיוניים הדי רב משרשיה בדוטאי זה דבר לא נכון וגויים שכופים לתת גט מדהורה איתה זה כלום וטעם המים כדין טעם המים אז למה באמת אמר לנו רב נחמן שאם גויים כפו לתת גט כדין יש בזה ריח הגט מהסיבה הפשוטה כדין וכדין די ישראל מחלף אם יראו שגויים כפו לתת גט כדין ואנחנו נגיד שזה כלום יבואו לחשוב שגם אם ישראל כופים לתת גט כדין זה כלום כדי שלא יבואו לצעות בזה תקנו שאם גויים כפו לתת גט כדין יש בזה לפחות ריח הגט אבל שלא כדין וכדין די ישראל לא מחלף אבל אם גויים כופים לתת גט שלא כדין אז בזה לא נחשוש שהם יתבלבלו ויגידו שאם ישראל כפו לתת גט כדין אז זה כלום כמו שיוצא לגויים זה כלום ושלא כדין ושלא כדין של ישראל גם בזה לא יבואו גם בזה שאולי תגיד שיבואו להתבלבל בזה אין חשש כי שלא כדין שבישראל הוא עצמו גזירה וגזירה לגזירה לגזרינה אביה אשכחה לרב יוסף אביה מצא את רב יוסף דייטיב וכמה עשה הגיטר הוא ראה את רב יוסף בבית דין שלו שבא על תחלת הגט לאשתו והוא לא רוצה הוא בא ושולח את השוטרים ומתקים את האדם הזה ומכריחים אותו לתת גט אמר לאביה לרב יוסף זה היה ענן עד יותות ענן הרי אנחנו לא דיינים סמוכים אנחנו לא נסמכנו איש מפי איש עד משה רבנו וטניה שנינו בבריתה היה רבי טרפון אומר כל מקום שאתה מוצא אגוריאות של עובדי כוכבים אף על פי שדיניהם כדיני ישראל איתה רשאי להזקק להם שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים גם אם אתה מוצא שעובדי כוכבים דנים יש להם בתי משפט והם דנים בדין כמו דיני ישראל אסור לך ללכת לדון לפניהם כי אפשר לדון רק לפני דיינים סמוכים מאז משה רבנו איש מפי איש דבר אחר לפניהם ולא לפני עד יותות אז גם אנחנו לא קשרים להיות דיינים לעשות מעשה כזה של כפיית נתינת גץ כי אנחנו לא סמוכים עבדה כבר השמיכה שמלכות רומיה בשעה השמידה את השמיכה אמר לו רבי יוסף מה שאני עושה ואני דן אין אין שליחותיי הוא כאבדינן אנחנו עושים את השליחות של יושבי ארץ ישראל אנחנו השליחים של אותם דיינים הסמוכים כמו מידי דהבה ההודעות וההלוואות כמו שאנחנו יכולים לדון דיני הודעות וההלוואות דיני ממונות ואנחנו עושים שליחות של הדיינים הסמוכים ככה אנחנו יכולים לדון דיני גיטין כולל גם דיני כפייה על גיטין אם ככה איחי גזלות וחבלות נעמי אז למה אנחנו לא דנים דיני גזלות דיני חבלות דיני כנסות למה בזה אנחנו לא שליחים של הדיינים הסמוכים? עונה גמרה כי אבדינן שליחותיי הוא כאבדינן שכיחה איפה אנחנו יש לנו את הסמכות לדון בדברים המצויים אנחנו שליחים אנחנו עושים את השליחות של הדיינים הסמוכים אבל בדברים שלא מצויים כאבדינן שליחה לא אבדינן שליחותיי הוא ולכן הודעות והלוואות אנחנו דנים זה דבר מצוי וגם גיטין אנחנו דנים וגם כפייה על גיט אנחנו דנים כל זה עכשיו דבר מצוי גזלות וחבלות אנחנו לא דנים ברוך ה' לעולם אמן ואמן اشتركوا في القناة