Home Page
cover of ד כסלו תשפד, 8.32​ בבא קמא טו
ד כסלו תשפד, 8.32​ בבא קמא טו

ד כסלו תשפד, 8.32​ בבא קמא טו

00:00-29:40

Nothing to say, yet

Podcastspeechnarrationmonologuefemale speechwoman speaking
7
Plays
0
Downloads
0
Shares

Transcription

בבקמה, דף כתביו, מתחילים מהעמוד הקודם, מודלת עמוד ב' תשע שורות מלמטה, אמרנו במשנה שום כסף שווה כסף, בפני ב'דין מבארת הגמרא מה הכוונה בפני ב'דין אמרנו שאם מדובר ביתומים שאבא שלהם הזיק אז ב'דין יכול לחיים רק את נכסי המקרקעין של היתומים הקרקעות, לתשלום הנזק של אבא שלהם ולא יכול לחייב את המטלטלין שלהם הוסיפה המשנה ואמרה בפני ב'דין בדייק את הגמרא פרט למוכר נכסיו ואחר כך הולך לב'דין כלומר, יוצא שהמשנה אומרת מתי ב'דין יכולים לגבות נכסים מן החייו? רק בזמן שהנכסים קיימים בשעת העמדת הדין אבל אם אדם הזיק ומחר את הנכסים לפני שימידו אותו לדין אין ב'דין יכול לגבות את הנכסים מן הלקוחות ככה הגמרא מדייקת שזה הבנת המשנה מיד מקשה הגמרא, וכי יכול להיות שכך הוא הדין שמע מינה, לווה ומחר נכסה ואחר כך בא לב'דין אין ב'דין גובים מהם, גובים לו מהם מה אתה רוצה להגיד לי שיוצא מפה שאם אדם חייב כסף כגון שהוא לבה ונגיד אפילו לבה בשטר, והקרקעות אבדו לתשלום החוב והנה הוא אחר כך הלך ומחר את הנכסים ועכשיו כעת הוא עומד בפני ב'דין ואין לו נכסים בפני ב'דין ב'הדין לא יכולים לטרוף את הנכסים, את הקרקעות מיד הלקוחות אבל אנחנו יודעים שהדין לא כך אז ההבנה הזאת במשנה בוודאי שאינה נכונה ולכן חוזרת בהגמרא ואומרת אלא פרט לב'דין הדיותות, מה זה בפני ב'דין? הכוונה ב'דין סמוכים איש מפי איש עד משה רבנו רק הם מוסמכים לדון דיני כנסות ויש לנו בנזקין גם דיני כנסות כמו שנראה בהמשך הדף אבל ב'דין הדיותות, כלומר שהם אינם סמוכים איש מפי איש כמו הבתי דין של ימינו לא יכולים לדון דיני כנסות אלא רק דיני ממונות כמו שנראה בהמשך עוד אמרה לנו המשנה על פי הדין מה הכוונה על פי הדין? שאותו אדם הוא עומד להיטבע על הנזק שהוא גרם ובאו הדין מיד מתחילת הדין מה זה בא להוציא לנו? אומרת הגמרא פרט למודד בכנס ואחר כך באו הדין שהוא פטור זה בא להוציא את המקרה הבא אם אדם הזיק באופן שהוא חייב כנס ולא חייב את השלום המון באיזה מצב מדובר? נראה בהמשך שהשור התם שלו הזיק ואנחנו פוסקים הלכה שחצי נזק של תם זה כנס והאדם הזה עוד לפני שהעידו על השור שלו שהוא הזיק הוא בא והודה בעצמו הוא אמר שורי נגח את שור חברי, שורי הזיק אז הוא הודה במה? הוא הודה בדבר שהוא חייב עליו את השלום הכנס יש לנו כלל שנלמד אותו בהמשך הגמרא מודד בכנס פטור אם אדם בעצמו בא והודה שהוא חייב כנס הוא פטור את השלום אותו הכנס איפה הוא פטור? פטור, כי כנס, כן לא, כי יש מושג שנקרא ממון ממון זה את השלום ערך הנזק שהוא גרם ממון תמיד אדם יהיה חייב לשלם או למשל, בוא ניקח לדוגמה גנב, אדם גנב משהו הוא חייב להחזיר את מה שהוא גנב? כן, מה שהוא חייב להחזיר זה נקרא ממון אבל התורה אומרת שגנב משלם כפל הכפל שהוא משלם, התוספת הזאת זה כנס זה מעבר למה שהוא גנב אם הוא בא והודה מראש שהוא גנב הוא פטור מלשלם את הכנס, את הכפל הוא חייב עדיין לשלם את הכרן אז אומרת הגמרא, אם ככה זה מה שהמשנה באה ללמד שמודד בכנס פטור שואלת הגמרא, אני חלמנדה אמר מודד בכנס ואחר כך באו עדים? פטור אלא למנדה אמר מודד בכנס ואחר כך באו עדים? חייב? מה היא כלה מאמר? יש הרי מחלוקת בהמשך הגמרא שנלמד אותה שהאם מי שהודה בכנס ועכשיו הוא פטור אבל אחר כך פתאום באו עדים והעידו על הדבר הזה יוצא שגם אם הוא לא היה מודד הוא היה מתחייב כי סוף סוף באו אחר כך עדים אז יש מי שאומר שבמקרה כזה אוהיל והוא כבר הודה בהתחלה אז הוא פטור מהכנס ויש מי שאומר שבמקרה כזה אוהיל ובאו עדים אחר כך חוזר חיובו בכנס אז מי שאומר שהוא עדיין חייב אז מה המשנה באה להגיד? הרי בכל מקרה אם באו עדים הוא חייב עונה הגמרא לפי השיטה הזאת ספא יצטרך לה המשנה, מה שכתבה המשנה על פי עדים באה להדגיש את המשך המשפט מה המשך המשפט? שאיזה עדים צריכים להיות בני חורין ובני פריט ככה אמרה המשנה מדוע המשנה הדגישה את זה? עדים בני חורין למאות עבדים כלומר עבד ופסול לעדות אי אפשר על פי עדותו של העבד לחייב אדם בנזקים בני ברית למאות עובדי כוכבים למאות אגועים העד חייב להיות יהודי אם הוא גוי הוא לא יכול להעיד על יהודי לחייב אותו בנזקים הוא צריכה צריכה המשנה לומר לנו גם שצריכים להיות בני חורין לא עבד וגם שצריכים להיות בני ברית לא גויים למה? דהייה שמי אינן עבד אם המשנה הייתה אומרת לנו רק לא עבד היינו אומרים למה? עבד מדוע הוא לא יכול להעיד? בשום דבר אין לו יחס אין לו יחוס רועיל ואין לו יחוס הוא גם פסול לעדות אבל נוכרי יש לו יחס הרי נוכרי גוי יש לו יחס יודעים את זה אבא שלו אמא לא סליחה אצל עבד לא רק שאין לו יחוס גם הילדים שלו הם לא הילדים שלו אבל נוכרי הייתי אומר יש לו יחוס כמו שנלמדו בפסוקים אז אמא לא היינו אומרים אולי בזה הוא קשר לעדות ויש מין הנוכרי אם היינו אומרים רק נוכרי היינו אומרים אתה יודע למה הוא פסול לעדות אי אפשר על פיו לחייב אדם בנזקים בשביל זה לא שייך במצוות אין שום שייכות לנוכרי במצוות אבל עבד עבד קנרנית זה שייך במצוות הרי הוא חייב במצוות כאישה היינו אומרים שאולי הוא יכול כן להעיד על נזקים אמא לא היינו אומרים שהוא יכול סליחה ולכן המשנה הייתה צריכה להגיד לנו גם את הדין שלא עבד וגם לא גוי עוד אמרה לנו המשנה ואנשים אם אפשר קצת יותר בשקט שמה בעזרה ואנשים בכלל הנזק מה הכוונה באנשים בכלל הנזק דינה אני מילא מה הכוונה שנשים גם בהם שייך את הדיני נזקים אומרת הגנרה אמר הרבי יהודה אמר רב מאיפה לומדים את זה וכן תן לדבר רבי ישמעאל אמר קרא אמר הפסוק איש או אישה כי יעשו מכל חתות השם השמה הכתוב איש לכל עונשים שבתורה כמו שאיש אם הוא נשבע לשקר חייב להביא קורבן ככה אישה אם היא נשבעה לשקר חייבת להביא קורבן ולכל העונשים לכל הכפרות שבתורה אישה שווה לאיש וזה דמיין מהפסוק איש או אישה כי יעשו מכל חתות השם דבר רבי אלעזר תנה ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם השמה הכתוב אישה לאיש לכל דינים שבתורה דבר רבי אלעזר משפטים אשר תשים לפניהם כל דיני הממונות כמו לפניהם כמו לפני איש כך גם לפני אישה אם אפשר שקט שם כי זה מפריע לשיעור דבך עצקיה ורבי עצקיה גלילית תנה הם אמרו לומדים את זה ממקור אחר אמר קרא באמת איש או אישה נשבעה כתוב אישה לאיש לכל מתות שבתורה אם השור הרג איש אז בעל השור חייב לשלם אם השור הרג אישה גם אז חייב לשלם אומרת הגמרה צריך את צריך את כל שלושת המקורות האלה ללמד אותנו מדוע? דיאש מה הייתה? אם היינו לומדים רק את הלימוד הראשון לגבי כפרה שהשבעה כתוב אישה לאיש לכל אנשים שבתורה היינו אומרים התמור זה חס רחמנה עלה כי איך בטהה ואין רק כפרה היינו אומרים דווקא בכפרה הקב' ברוך חס על האישה ואמר שכמו שגבר צריך כפרה כך גם אישה צריכה כפרה אבל היינו אומרים דיניים איש אבל לגבי דינים כל המושג הזה של דיני ממונות וכל המושג הזה של הנזקים של חיוב התשלומים היינו אומרים אולי רק איש מחויב בהם בכל דיני ממונות ואישה לא למה? כי אישה אין דווקא לצאת לשוק לעשות מסע ומתן אז לא שייך אצלה הדינים האלה ממש מעלנו מהלימוד שגם אישה שייכת בזה ויש מעין הדינים אם התורה הייתה אומרת לנו דינים רק את העניין הזה של דיני ממונות שאישה שייכת בהם היינו אומרים אתה יודע למה התורה אמרה שאישה שייכת בדיני ממונות כי איך זה תהיה ולחיותה כדי שיהיה לה חיים הרי אם היא לא הייתה שייכת בדיני ממונות והייתה פטורה מכל הדברים האלה אז אנשים היו רוצים לעשות איתה עסקים עם אישה כי הם היו אומרים מה? אם היא תפגע בנו אם יקרה משהו היא לא תהיה חייבת בית השלומים לכן כדי עד רבה התורה אמרה שהיא גם תהיה מחויבת אבל לא היינו לומדים מזה לגבי כפרה היינו אומרים אבל כפרה איש דבר מצווה אם אישה דברת מצווה לא לגבי כפרה שאישה גם צריכה להביא קורבן להתכפר לא היינו יודעים את זה שהדין הזה שייך גם באישה היינו אומרים תראה איש חייב במצוות אז הוא גם צריך כפרה אישה פחות חייבת במצוות אז היא פחות צריכה כפרה ויש אם היינו אומרים רק כפרה ודיניים אישה אנחנו רוצים שגם היא תתכפר ואחה משום חיות אנחנו רוצים שהיא תחיה אז גם עליה הייתה לנו את חויבי הדינים אבל לעניין קטנה לעניין אדם ששור שהרג איש או שור שהרג אישה היינו חושבים איש דבר מצווה לשלם כופר היינו אומרים רק אם שור הרג איש נחייב את הבעלים של השור לשלם כופר לשלם את ערכו של האיש שהשור הרג כי הוא בעצם מה גרם פה הוא גרם פה שיהיו פחות מצוות בעולם כי האיש מחויב במצוות ועכשיו שהרגת אותו יש פחות מצוות תשלם כופר אבל אישה לא אישה ממילאיך היא מחויבת בפחות מצוות היינו אומרים שבזה לא תשלם כופר בא הפסוק ואמר לנו שגם אישה איש או אישה גם אישה אם השור הרג אותה משלמים ויש והנה כופר אם היה לנו רק את הדבר השלישי את הלימוד הזה של כופר היינו אומרים למה שם אנחנו מחייבים גם אדם כשהשור שלו הרג אישה משום דייק העיבוד נשמה אז בעיבוד נשמה אנחנו מחמירים אבל אני טעתי אבל בכפרה ובדינים היינו אומרים שמה דייק העיבוד נשמה אה מלא היינו אומרים שבזה אישה לא מחויבת ולכן צריכה אם כן צריך את כל שלושת הלימודים גם בכפרה גם בדינים וגם בכופר של מיתר עוד אמרנו במשנה הנזק והמזיק בתשלומין הנזק והמזיק יש להם חלק בתשלומין מה הכוונה הגמרה תלמד אותנו פה איזושהי מחלוקת והמחלוקת הזאת מבין מה כוונת המשנה התמר פלגה נזקה חצי נזק חצי נזק איפה יש לנו כששור תם הזיק שור תם שהזיק כלומר זה שור שהוא לא הועד הוא לא מועד להיות מזיק הוא הזיק משלם חצי נזק מה זה פלגה נזקה רב פפא אמר ממונה רב פפא אמר זה נחשב ממון רב הונה ברדה רב יהושע אמר קנסה חצי נזק איפה יש לנו כששור תם הזיק שור תם שהזיק כלומר זה שור שהוא לא הועד יהושע אמר קנסה חצי נזק זה נחשב קנס מסבירה הגמרה רב פפא אמר ממונה תשלום חצי נזק זה נחשב ממון כסבר סתם שברים למה חזקת שימור קיימן ובדין ודיבה אלה שלום הכולה ורחמנאו דחס הלאה דעקת אלוהי עד תורה כלומר סובר רב פפא סתם שור הוא באמת יכול להזיק והבעלים של השור מחויב לשמור עליו וטב וטב וזה שלא שאמרת והוא הזיק מעיקר הדין היית צריך לשלם נזק שלם הבשוט הקדוש ברוך הוא חס עליך התורה חסה עליך וחייבה אותך לשלם רק חצי נזק כי סוף סוף השור שלך היה תם והוא לא היה מועד אבל באמת היית אמור לשלם אז מה שאתה משלם זה ממון זה מה שאתה מחויב לשלם גם החצי שאתה משלם זה נחשב ממון רבון אברדה רב יהושע אמר מה פתאום זה קנסה מסבירה הגמרה כסבר רבון זהו של רב יהושע הסובר סתם שברים בחזקת שימור קיימי שור שהוא תם הוא נחשב משומר והוא לא מועד להזיק ולכן אין חובת שמירה כל כך גדולה על הבעלים ובדין הוא דנה לשלם כלל בדין לא היה צריך לשלם כלום כי השור שלו תם ברחמנה הוא בקנסה כי איך היא בלינטרה לתורה והקדוש ברוך הוא קנס אותה את האדם הזה ששורו התם הזיק כדי שהאדם הזה פעם הבאה יקפיד לשמור גם על השור התם שלו כמו שצריך מה אכפת לי בכלל אם חצי נזק זה קנס או ממון מה דעתכם על פי מה שלמדנו בתחילת הגמרא יפה מאוד אם אתה אומר שחצי נזק זה ממון אז מי שמודה שהשור התם שלו הזיק עדיין מחויב לשלם אבל אם אתה אומר שחצי נזק זה קנס אז מי שמודה שהשור התם שלו הזיק פתור בתשנון כי מה אמרנו כלל מודה בכנס פתור אז יש לנו נפקמין על ההלכה האם אתה אומר שזה ממון או שאתה אומר שזה קנס עכשיו שאמרנו את המחלוקת הזאת בוא נחזור למשנה שלנו כנען שענינו במשנה שלנו הנזק והמזיק בתשלומין כלומר גם הנזק וגם המזיק יש להם חלק בתשלומין עכשיו בוא ננסה לברר מישלם אלמנדה אמר פלגניזקה ממונה זה מסתדר לפי מי שאומר שחצי נזק זה ממון היינו די שייך נזק בתשלומין ואז פה גם הנזק שייך בתשלומין למה? כי מי שאומר חצי נזק ממון הוא אומר שמעיקר הדין היה צריך שלם את הכל עכשיו התורה חסה עליך ואומרת לה תשלם רק חצי מי נממן את החצי השני? הנזק מסכן במקום לקבל את כל הסכום של הנזק הוא מקבל רק חצי אז רואים שגם הנזק יש לו חלק בתשלומין אז זה מסתדר לפי מי שאומר חצי נזק זה ממון אלא למה דמר פלגניזקה קנסה? מי שאומר שחצי נזק דקנס אשתה דלאב די דשאקיל בתשלומין איתה הרי מי שאומר חצי נזק דקנס מעיקר הדין הנזק לא יצטרך לקבל כלום פשוט התורה קנצה את המזיק לשלם חצי נזק אז הוא גם קיבל את המתנה וגם אתה אומר שאתה שייך בתשלומין הוא לא שייך בכלל בתשלומין לפי מי שאומר חצי נזק דקנס לא מסתדר את לשון המשנה הונה הגמרה בוא נסביר לך את המשנה שלנו גם לפי מי שאומר חצי נזק דקנס לא נצריכה אלא לדחת נבלה כמו שלמדנו בדפים הקודמים שהמזיק משלם רק את ההפרש בין ערך הנבלה לבין ערך השור כשהוא היה חי כלומר ערך הנבלה עצמה על מי זה? על הנזק הנבלה שייכת לנזק אבל שימו לב בשעת הנזק עצמו שור שהוא מת באותה שעה נגיד הוא שווה 200 שקל שור מת אבל אם אתה תחכה תחכה יום, יומיים, שלושה הנבלה הזאת תפריח והיא כבר תהיה שבה 50 שקל אני הולך ההפסד הזה ההפסד הזה הולך על הנזק המזיק משלם רק את ההפרש בין שור החי למחיר שלו בשעה שהוא נהיה נזק בשעה שהוא נהיה נבלה כל ירידת הערך של הנבלה הזאת בהמשך זה עדיין על הנזק וזה מה שהתכוונה המשנה לומר שגם הנזק יש לו חלק בתשלומים כי ירידת הערך הזאת היא עליו זה נקרא פחת נבלה עוברת הגמרה זה מה שהמשנה בא לחדש לנו אני כבר למדתי את זה במשנה הקודמת פחת נבלה פחת נבלה הטעם הלרשע תשלומי נזק מלמד שהבעלים מטפלים בנבלה אז כבר למדנו את זה במשנה הקודמת בעריכות עוברת הגמרה התשובה חדה בטעם וחדה במועד למה צריך להזכיר לנו את זה פעמיים? לומר לנו שגם בשור טעם פחת נבלה זה על הנזק וגם בשור מועד פחת נבלה זה על הנזק בשניהם הנבלה שלהם ובשניהם הם לוקחים על עצמם את פחת הנבלה הוא צריכה צריך להגיד לנו פעמיים הוא צריך להגיד לנו גם בטעם וגם במועד ויש מעינן טעם אם היינו אומרים לנו רק בטעם שפחת נבלה זה על הנזק היינו אומרים אתה יודע למה? משום דעקת אלו היה אין מסכן המזיק גם את הפחת נבלה נטיל עליו הרי השור שלו היה טעם הוא עדיין לא הועד אז פחת הנבלה היא על הנזק אבל היינו חושבים אבל מועד הם עלה היינו אומרים שמישהו שור מועד שזיק היינו אומרים רגע רגע שור שלך מועד לא שמרת עליו והמשנה בלמודה אותנו לו שגם בשור מועד פחת הנבלה הוא על הנזק ויש מעינן מועד אם המשנה הייתה אומרת לנו רק בשור מועד שפחת הנבלה הוא על הנזק היינו אומרים אתה יודע למה? משום דעקה משלם כולה בגלל שמסכן המזיק הוא גם ככה משלם נזק שלם אז ריחמנו עליו ואמרנו את פחת הנבלה זה יהיה על הנזק אבל טעם מה היינו חושבים שבטעם היינו אומרים המזיק אדוני גם ככה חסכנו לך אז פחת הנבלה היה עליך והמשנה באמרה לנו שלא משנה גם בטעם פחת הנבלה על הנזק ולא על המזיק הם עלה ולכן צריכה צריך לומר לנו פעמיים גם בטעם גם במועד ממשיכה הגמרא מה? הנזק חוטף את פחת הנבלה כן אז שהמצא דרך לממש את זה מידית או שהמצא דרך לרוץ לבית דין מהר לפני שיהיה פחת נבלה בנסה הגמרא עוד פעם להעביר ראייה האם פלגניזקה זה קנסה או ממונה תשמע בוא ננסה להעביר ראייה יש לנו משנה מה בין תם למועד המשנה מגדירה לנו את ההבדלים של תם למועד ומה שור מועד חמור יותר מתם אומרת המשנה שהתם משלם חצי נזק מגופו ומועד משלם נזק שלם מן העלייה תם משלם חצי נזק מגופו הכוונה את החצי נזק משלמים מהערך של השור המזיק ואם השור המזיק נדח שור מאוד יקר ששווה 400 זוז והשור המזיק כולו שווה 100 ואמור לשלם חצי נזק זה אמור להיות 200 אין מה לעשות המזיק ישלם רק 100 כי הערך של השור המזיק הוא רק 100 הוא משלם את החצי נזק מגופו אם בגופו אין מספיק כסף לשלם את החצי נזק אז הנזק הפסיד אבל שור מועד שזיק משלם מן העלייה אנחנו לא מתחסמים בערך של השור המזיק אם אין לך מספיק כסף לממן תשלם מהנכסים שלך תשלם מהמטלטלים שלך תשלם את כל הערך של הנזק השלם וזה מה שהגדיר לנו משנה את ההבדל בין תם למועד עוברת הגמרא עכשיו על זה ואם אתה אומר שחצי נזק של שור תם זה כנס הייתה המשנה צריכה לומר הבדל נוסף בין תם למועד הייתה צריכה לומר להתנה נעמיה הייתה צריכה המשנה לומר תם אינו משלם על פי עצמו כי זה חצי נזק כנס מועד משלם על פי עצמו כי נזק שלם זה ממון מתוך זה שהמשנה לא מנתה את זה משמע שמה שהמשנה סוברת שחצי נזק זה ממון ולא כנס הנה ראייה עונה הגמרא לא, זה לא ראייה מדוע? תנה בשיער התנה של המשנה הוא לא שנה את כל ההבדלים כל החומרות בין מועד לתם אלא את החומרה הזאת הוא שיער בחוץ עוברת הגמרא אם אתה אומר שהחומרה הזאת הוא סובר אותה רק הוא שיער אותה בחוץ אז אם כן מהי שיער דהי שיער תמיד שיש שיעור המשנה לא משיירת רק דבר אחד תמיד היא משיירת לפחות שני דברים כי אם רק דבר אחד לא היית משייר אותו עוברת הגמרא הדבר הנוסף שהשתייר שיער חצי כופר שבשור מועד שהזיק הוא משלם כופר כופר נפש אם הוא הרג אדם ובשור תם שהרג אדם הוא לא משלם כופר ולא משלם אפילו לא חצי כופר עוברת הגמרא זה לא תירוץ מדוע? אם יש שום חצי כופר לב שיעור ההוא זה לא שיעור למה? כי אפשר לומר שהמשנה הזאת המנה כשיטת מי היא? רבי עושה גלילי היא ואמר תם משלם חצי כופר לפי שיטת רבי עושה גלילי תם אכן משלם חצי כופר ואם כן זה כלול באותו דבר אחד שאמרה המשנה שהתם זה חצי נזק והמועד זה נזק שלם אם כן יוצא מפה שאין לנו פה תירוץ לראיה בשביל מי שאומר שחצי נזק זה ממון תשמע עוד ראיה המית שורי את פלוני אם אדם אומר שעודה שהשור שלו הרג אדם או המית שורי את שורו של פלוני הרי זה משלם על פי עצמו יוצא מה? השור, התם שלו מה איליו בתם? ואז יוצא שאדם מודה שהשור התם שלו הזיק והוא משלם אם הוא משלם זה אומר שתשלום חצי נזק מהו? ממון הנה לך עוד ראיה שחצי נזק ממון הוא ולא כנס אומרת הגמרא? לא, זה לא ראיה מדובר שם במועד מועד ולכן הוא משלם כי מועד זה בוודאי ממון ולא כנס אבל תם, מה איל? מה תגיד בתם? החינמית זה אין משלם על פי עצמו אתה רוצה לומר שבתם הוא לא משלם על פי עצמו? כי לשיטתך זה כנס? יאחי, תסתכל על ההמשך של המשנה שם עדתה נספה המית שורית עבדו של פלוני אין משלם על פי עצמו ליפלוג ולתנה בדידה באמת דברים אומרים במועד אבל בתם הם לא משלם על פי עצמו שואלת הגמרא, אם אתה אומר שבאמת מדובר בשור מועד אז רגע, יש המשך שם על המשנה והמשך הוא דוגמה של כנס שהאדם יעיד שהמית שורו עבדו של פלוני ומקרש עבד שהשור המית לא משלמים לפי הערך של העבד אלא יש תשלום קבוע כסף שלושים שקלים ישיב לאדונה והמת יהיה לו אז שלושים שקלים קבוע ברגע שיש לך תשלום קבוע לא משנה מה הערך של העבד זה צועק שזה מה זה? כנס, ולא ממון כי ממון הוא תמיד לפי ערך הנזק אז זה כנס אז במקרה כזה של כנס הוא עיל והוא הודע הוא פתור מתשלום שואלת הגמרא, למה המשנה אמרה את הדוגמה הזאת למקרה של כנס? לפי שיטתך שאתה אומר שחצי נזק זה כנס הייתה המשנה צריכה לומר באמת דברים אמורים בשור מועד שאז כשהוא הודע זה ממון ואז תשלם אבל בשורתם שזה כנס אם הודדת אל תשלם למה המשנה לא אמרה את זה? למה המשנה הלכה וחיפשה לנו דוגמה רחוקה בשור שהזיק עבד משמע שהמשנה סוברת שחצי נזק זה באמת ממון ולא כנס אומרת הגמרא, לא אל תביא לי ראייה מכאן למה אני אסביר לך למה המשנה לא הביאה דוגמה של שורתם כי כולה במועד כמה הרי כל המשנה הזאת מדברת במועד ולכן היא לא תלכה להביא דוגמה של תם היא רצתה להביא רק דוגמה של מועדים בוא ננסה להביא ראייה אחרת האם חצי נזק זה כנס או ממון תשמע, זה הכלל כל המשלם יותר על מה שהזיק אינו משלם על פי עצמו ככה הכלל שאומרת לנו המשנה מי שמשלם יותר על מה שהזיק אם הוא הודע הוא אינו משלם על פי עצמו למה? כי כשאתה משלם יותר על מה שהזקת משמש התשלום הוא לא ממון אלא מהו? כנס! ולכן אם הודעת אתה לא משלם על פי עצמך מדייק את הגמרא מן הכלל הזה מה אליו? בוא תדייק אה, פחות ממה שהזיק משלם? מה כתוב? כל המשלם יותר על מה שהזיק אינו משלם על פי עצמו יוצא מזה שכל המשלם פחות ממה שהזיק משלם על פי עצמו איפה יש לך דוגמה שאתה משלם פחות ממה שהזקת? חצי נזק תם אם אתה משלם על פי עצמך משמש זה ממון הנה לך ראייה שחצי נזק תם זה ממון אומרת הגמרא לא, לא אל תדייק ככה אלא תדייק מי שמשלם יותר ממה שהזיק הוא לא משלם על פי עצמו כי זה כנס תדייק אה, כמה שהזיק משלם על פי עצמו תדייק שאם מי שמשלם בדיוק מה שהזיק הוא משלם על פי עצמו כי אם אתה משלם בדיוק מה שהזקת זה בוודאי ממון אה, אבל מה יוצא מזה? מה אתה רוצה לומר לי? אבל פחות מהי החינם היא, זה לא משלם אתה רוצה לומר לי שאם פחות אז הוא לא משלם כי אתה טוען שחצי נזק תם זה כנס יאחי הדטני זה הכלל כל המשלם יותר על מה שהזיק הוא לא משלם על פי עצמו ליטני זה הכלל כל מה שאינו משלם כמה שהזיק זה משהו מה פחות ומשהו מה יותר הרי אם אתה רוצה לומר לי שחצי נזק זה כנס אז למה המשנה צריכה לומר כל המשלם יותר ממה שהזיק הוא לא משלם על פי עצמו וכמה המשנה צריכה לומר כל המשלם כמה שהזיק משלם על פי עצמו מה זה היית אומר? יותר זה כנס, הוא לא משלם על פי עצמו פחות זה כנס הוא לא משלם על פי עצמו מזה שהמשנה לא תמתה בלשון שלך מה שהמשנה לא סוברת שחצי נזק זה כנס מסכם את הגמרא תיובת באמת קושייה חזקה על מי שאומר חצי נזק זה כנס וממש יש לנו פה ראייה שחצי נזק זה ממון אחרי שהגמרא הביאה פה ראייה שחצי נזק זה ממון ולא כנס פוסק את הגמרא הלכה אומר את הגמרא והלכית פלקניזקה כנסה חצי נזק זה כנס מה? הרגע אתה הבאת לי ראייה שחצי נזק זה ממון ואמרת לי קושייה חזקה על מי שאומר שחצי נזק זה כנס פתאום אתה פוסק הלכה שחצי נזק זה מה? כנס נגד הדעיות שהבאת אומר את הגמרא תיובת והלכית אתה מקשה לי על כנס ופסוף פוסקת ההלכה שחצי נזק זה כנס אומר את הגמרא אין כן ונסביר לך טעמה מה היה ותיובת למה אמרת שזה תיובת ושום דילה קטנית כמה שהזיק בגלל שהמשנה לא אמרה כמה שהזיק אז הוא משלם על פה עצמו והיינו צריכים לדייק שפחות מהזיק לא משלם ברגע שהמשנה לא אמרה את הלשון הזה אז אתה הקשט עליי ואמרת שמשמש אתה מסובב שחצי נזק זה ממון אומר את הגמרא לא נכון נסביר לך לא פסיק עליה זה לא דבר פסוק לא תמיד כשאתה משלם פחות ממה שהזקת זה כנס למה? יש לי מקרה שכולם מסכמים שזה ממון אז הנה יש לך מקרה שאתה משלם פחות ממה שהזקת ובכל אופן זה ממון ולכן אתה נאמר בגלל שפחות ממה שהזקתי יש לי מקרים שזה ממון יש לי מקרים שזה כנס לא קללתי את זה בכלל שאמרתי במשנה אם כן אין ראיה נגד מי שאמר שחצי נזק זה כנס ויש לנו פסיקת הלכה שחצי זה נזק זה כנס ולא ממון אנחנו קמים על ההלכה שמי שהלך בהודע שהשור התם שלו הזיק הוא לא משלם כי מודה בכנס פתור אז משומח לי לא קטני מה? זה מקרים יוחד שנשלם בגלל וכל הדבר הזה בגלל שהשור שלו עשה פורות בסדר אבל סוף סוף יש לך עוד מקרה שמשלם פחות שחצי נזק ובכל אופן זה ממון ולא כנס אז לכאן המשנה לא כללה את זה בכלל כי הכלל לא יהיה חד משמעי היא כללה בכלל רק את מה שמשלם יותר ממה שזיק שזה בוודאי כנס תמיד מה זה התגמרה? עכשיו שפסקנו הלכה ואז אתה יודע אמרת פעם גם נזק הכנס עכשיו שאמרת שחצי נזק זה כנס אז בואו נלמד מזה היי כלבה דעך על עמרה אם כלב אכל כבשים או ושונרה דעך על התרנגולה אם חתול חתול אכל תרנגול משונהו זה דבר משונה זה תולדה של קרן ולא מגבינן בבבל אם זה תולדה של קרן אז זה כנס כי התרנגול הזה הוא היה סליחה החתול הזה הוא טעם הכלב הזה הוא טעם הוא לא הוען אם אתה אומר שזה חצי נזק וזה משונה וזה תולדה של קרן ואתה אומר שזה כנס לא מגבינן בבבל אי אפשר לדון דיני כנסות אצל דיינים שהם לא סמוכים בבבל הדיינים לא סמוכים ואי אפשר לדבוק לחיים את המזיק ואני נהילה ברב רבה זה כשהחתול הזה אכל תרנגולים גדולים או שהכלב הזה אכל כבשים גדולים אבל בזוטרה אם החתול אכל גודלים קטנים או שהכלב אכל כבשים קטנים אורחיהו זה דרכו ולכן זה לא תולדה של קרן זה תולדה של שן ולכן זה לא כנס אלא זה ממון וזה כן אפשר לדון בבבל מוסיפה הגמרה ואומרת והיא תפס למה פקין על מיני גם בבבל גם במקרה של נזק שהוא לא דרכו שזה תולדה של קרן ואמרנו שאי אפשר לדון את זה בבבל כי זה בני כנסות אם הנזק הלך ותפס נכסים מן המזיק לא מוציאים את הנכסים ממנו אלא הוא יכול לגבות אותם בעבור נזקו בעצמו והיא אמר היא אמר הנזק קבעו לי זימנה דאזימנה לאר עד ישראל אם הנזק אומר לבית הדין תקבעו לי זמן ותחזיקו את המזיק לבוא כשאני הולך לארץ ישראל נדון אותו שם אצל בית דין סמוכים קבעי ננלה אנחנו קובעים לו זמן כדי שהוא יוכל לטבוע את נזקיו שזה כנס ואיל או עזיל אם הנזק לא מסכים אם המזיק לא מסכים ללכת משמטין ננלה אנחנו מנדים את המזיק ובין כך ובין כך גם אם קבע לו זמן ללכת לארץ ישראל או לא משמטין ננלה עד במסלק הזקה אנחנו מנדים את המזיק עד שהוא יהרוג את החתול הזה מה החתול הזה אוכל פה תרנגולים גדולים? יהרוג את הכלב הזה מה הכלב הזה אוכל פה? הוא מזיק פה אוכל פה כבשים גדולים למה? את זה למדנו עומדי רבי נתן דטניה שונינו בבריתה רבי נתן אומר מיניים שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו ואל יעמיץ אולם רעוע בתוך ביתו תלמוד לומר לא תשים דמים בביתיך וזה נאמר הדין המעכה היה צריך לומר הפסוק לא תשים דמים בגגיך מה זה בביתיך? למדה אותך התורה שכל נזק שיש לך בבית שמזיק אתה צריך להעיף את זה מהבית ולא לשים אותו בבית אז גם אם יש כלב רע גם יש סולם רעוע גם יש חתול רע כל זה צריך להעיף מהבית ברוך ה' לעולם אמן ואמן

Listen Next

Other Creators