יא ניסן תשפג, 6.34​ סוטה ד

מסכת סוטה, דף, דלד, מתחילים מעמוד הקודם, שורה שנייה מלמטה, בסוף השורה תנו רבנן הספקנו את כל הדף אתמול בשבת, כן תנו רבנן אתמול עמדנו, הגמרא הביא המשנה שתהיה בהמשך המסכת שהמשנה דיברה על עדות ראשונה ועדות אחרונה והמשנה אמרה שעדות ראשונה צריך דווקא שני עדים ועדות אחרונה אפשר בעד אחד עכשיו מבארת הגמרא את המשנה הזאת תנו רבנן, איזו היא עדות הראשונה? זו עדות סתירה, להעיד שהאישה הסתתרה על אף על פי שבעלה כנלה צריך שני עדים עדות אחרונה זו עדות תומאה, אישה שנסתירה ובעד אחד ולהעיד שהיא נתמאה זה מספיק כדי לאסור אותה על בעלה ושלא תצטרך לשתות פה מספיק עד אחד, זאת נקראת עדות אחרונה ומה זה? ממשיכה הבריתה ומפרטת זו עדות תומאה וכמה שהוא סתירה כדי שהיא נסתירה מספיק זמן כדי להוסרה על בעלה מספק כדי תומאה, כדי הזמן שלוקח לה להתאמה וכמה להתאמה, הכוונה כדי ביעה, הכוונה כדי מעשה כל המעשה עד גמר הביעה, זאת אומרת הבריתה כדי ההראה שזה רק תחילת המעשה כמו שלמדנו כבר במסך הכיוונות שבתחילת מעשה כבר כל ההראיות נאסרות, אנחנו בדף ד' למעלה וזה כמה השיעור הזה של כדי ההראה, כדי הקפת דקל, דברי רבי ישמעאל כמה שלוקח להקפת דקל, אם האישה נסתירה עם אדם כשיעור הזמן הזה, זה כבר מספיק זמן ומעדים על זה זה מספיק זמן כדי להוסרה על בעלה, רבי אליעזר אומר כדי מזיגת הקוס, קוס זה רביעית הלוג והאינות שלהם היו חזקים והיו מושגים אותם בהרבה מים, כמה זמן שלוקח למזוג את היין עם המים, זה השיעור רבי ראשיון אומר כדי לשתותו, כדי לשתות את אותו יין מזוג, זה הזמן, כלומר מדובר פה על זמנים קצרים יש חילוקי זמנים בין השיטות השונות אבל סך הכל מדובר על זמן קצר, זה זמן שכבר הנסרת על בעלה בן עזאי אומר כדי לצלות בצה, לא הכוונה לצלות אותה עד שהיא תהיה צלויה לחלוטין אלא שהיו לוקחים בצה ושמים אותה על האש, מגלגלים אותה ואז גומאים אותה ככה רבי ערכיבה אומר כדי לגומאה, זה השיעור של הזמן רבי יהודה בן בטירה אומר כדי לגמור על שלוש בצים, זו אחר זו, כמובן שהזמן שהוא נוקט ארוך יותר ככה בפשט רבי אליעזר בן ירמיה אומר כדי לקשור גרדי נימה, אותו הגרדי שהוא אורג את הבדים אז אם נימה עם חוט אחד נקרא לו, כמה זמן לוקח לו לקשור, הוא עושה את זה מהר כי הוא מקצוען חנין בן פנחס אומר כדי שתושיט ידה לתוך פי הליטול קסם מה זה היה זה לקשור? לקשור חוט, כשאורגים ומכינים בד, אז משתמשים בנול אריגה וכל זה, אז אם נקרא חוט, לקשור אותו, מקצוען עושה את זה מהר ומדובר פה על מקצוען חנין בן פנחס אומר כדי שתושיט ידה לתוך פי הליטול קסם, כמה זמן, זה לא זמן ארוך אם יש לאדם איזה חתיכת קסם בתוך הפי פלימו אומר כדי שתושיט ידה לסל ליטול קיקר, יש קיקרות לחם בסל וכמה זמן הוא לוקח להושיט יד וליטול קיקר, זה הזמן אך על פי של ראייה לדבר, זכר לדבר, יש לזה רמז, כי בעד אישה זונה עד קיקר להחיים, כלומר רואים שבמשלה הפסוק השווה בין אישה זונה לכבר להחיים אז אולי משם זה קצת רמז שזה שיעור הזמן שואל את הגמרא בכל הנה למה לי, למה צריך לנקוט את כל השיעורים מה זה העתיק עליכם באישה, לא הבנתי ככה הפסוק אומר, אבל פשט הפסוק הגמרא עוד מעט תסביר את הפסוק הזה ספציפית אבל פשט הפסוק שבגלל שאדם הולך לאישה זונה, הולך לזנות, אז מה יקרה לו, הוא יגיע השם הרחם עד קיקר לחם, שהוא יהיה מאוד עני זה פשט הפסוק, אבל אנחנו נראה את זה בהמשך, הגמרא תבהר וכל הנה למה לי, שואל את הגמרא למה צריך את כל השיעורים האלה, צריך את הכל, למה? דעי טענה כדי תומעה, אם היינו חושבים שהשיעור הוא כדי תומעה, הבאמינה כדי תומעת וארצותה גם שיעור הזמן של המעשה וגם הזמן שלוקח לרצות אותה שהיא תתרצה למעשה, שזה גם תוספת זמן קודם אז זה כבר הופך להיות הרבה זמן, כמה שמלן כדי ביעה, כלומר מדובר רק על הזמן של המעשה עצמו, הוא ריצה אותה כבר קודם ואי טענה כדי ביעה, אם היינו אומרים רק כדי ביעה, הבאמינה כדי גמר ביעה, היינו חושבים שצריך לעשות את כל המעשה גמר ביעה כמה שמלן כדי ההערה, כבר נשיקה את האיבר, כבר זה נקרא, כבר זה עושר אותה, הזמן הזה ובאמת גם כל ההעריות, ההערה בלבד כבר עושרת, ואי השמיעין כדי ההערה, אם היינו אומרים רק כדי ההערה, הבאמינה כדי ההערה וארצותה גם צריך את הריצוי שבא לפני כן, כלמה שמלן כדי תומעה, אז כל מילה פה באה למעט לנו דבר אחר, היינו חושבים מעשה וגם ריצוי אומרת הבראית כדי ביעה, רק מעשה, היינו חושבים כל המעשה, אומרת הבראית כדי ההערה, רק תחילת מעשה ולא צריך את הריצוי שלפני כלומר השיעור הזמן הוא מאוד קצר, וכמה זה כדי ההערה, הזמן הקצר הזה, אמרנו כדי עטפת דקל, ואז יש לנו כמה וכמה דעות של תנאים שאומרים כמה זה הזמן הקצר הזה של ההערה, אורמינה היא מקשה הגמרה, יש לנו בראית אחרת שאומרת ככה, ונסתרה, ונסתרה כמה שיעור ספירה, כמה זה הזמן לא שמענו, כשהוא אומר והיא נטמעה ונטמעה והוא אומר כדי תומעה, כלומר השיעור הוא כדי תומעה אבל לא תומעה כולל ריצוי אלא כדי ביעה בלבד ולא כדי ביעה מלאה אלא כדי ההערה, ואז מסבירה הבראית הזאת כדי חזרת דקל, פה הביטוי הוא חזרת דקל דברי רבי אליעזר, רבי רשוע אומר כדי מזיגת הקוס, בן עזאי אומר כדי לשתותו, רבי עקיבאו אומר כדי לצלות ביצה, מי שיש לו עיניים חדות הוא שם לב כבר לכמה שינויים מהבראית הקודמת והגמרה מיד תשאל, רבי עדן בבטירו אומר כדי לגומעה, הנה כבר שם לב לשינוי, שם הוא אמר שלוש ביצים שואל את הגמרה על ההשוואה בין הבראית, הוא קסל כדעתם, היינו עקפת דקל, היינו חזרת דקל, זה אותו שיעור להקיף דקל, יש לך דקל בחצר ואתה מקיף אותו, שואל את הגמרה, אמר רבי ישמעאל כדי עקפת דקל, בבראית הראשונה רבי ישמעאל אמר שהוא כדי עקפת דקל ופליג רבי אליעזר עליה ורבי אליעזר חלק עליו, האחה בבראיתה שלנו השנייה אמר רבי אליעזר כדי חזרת דקל, אז למעלה למה חלקת על רבי ישמעאל אם פה בבראיתה הזאת אמרת את אותו דבר כי אנחנו כרגע מבינים שחזרת דקל ועקפת דקל זה אותו דבר, אמר רביי זה לא אותו דבר, עקפה ברגל זה שיעור של עקפת דקל כמה שאדם הולך ומקיף רגל חזרה ברוח הכוונה שחזרת דקל שענף של דקל מתנופף ברוח כמה זמן לוקח לענף לחזור למקומו, אז זה לא אותו שיעור, בעיה רבה שלאותו שיעור של חזרת דקל חזרה ברוח כאחי דאזיל והדר עטה כלומר הרוח העפה אותו ואז הוא ככה מיד חזר זה השיעור מספיק, עודין מה כאחי דאזיל ועטה והדר קאי בדוכתי אלא לא שהוא עכשיו ממשיך להתנודד עד שתחכה שהענף ירדה ויעמוד חזרה במקום באופן רגוע שזה כבר הרבה יותר זמן מהשיעור הקודם, תקו אין לזה תשובה עוד שואלת אגמרה, האתם אמר רבי אליעזר כדי מזיגת הכוס, למעלה בברית הראשונה רבי אליעזר אמר שכמה שיעור מזיגת הכוס להרבה לותיים מים האחה אומר כדי חזרת דקל אז איך הוא סותר את עצמו, עודן אגמרה עידי ועידי חד שיעור ההוא כמה זמן לוקח לענף של הדקל לחזור ברוח זה אותו זמן שלוקח למזוג כוס של יין במים עוד שואלת אגמרה, האתם אמר רבי יהושע בברית הראשונה כדי לשתותו, לשתות את הכוס הזאת של היין המזוג, האחה אמר כדי מזיגת הכוס אז הוא סותר את עצמו, האם זה מזיגת הכוס או שתיית הכוס אומרת אגמרה תתרץ אמא כדי למזוג ולשתות, כוונתו של רבי יהושע שהשיעור הוא ארוך כדי למזוג את הכוס וגם לשתות אותה ושואלת אגמרה, למה לא ענית לי כמו שענית בשאלה הקודמת ולמה עידי ועידי חד שיעור, אולי תאמר ששיעור מזיגת הכוס ושיעור שתייתה זה אותו שיעור ולכן הוא לא סותר את עצמו בין הברית אומרת אגמרה אי אפשר היה לומר את הטירוץ הזאת אם כן היינו רבי אליעזר כי אם ככה שתת רבי אליעזר כי רבי אליעזר אמר כדי למזוג את הכוס אז זה יכול להיות שרבי יהושע חלק עליו לשתות, אז בוודאי שכוונתו למזוג ולשתות זה אומר שאז לא היה להם שעון אז זה לא אותו שיעור רבי עקיבא מתכוון לצלות בצה ובמילה מיד אחרי שאתה צולה אותה מגלגל אותה ככה על האש אתה מיד גומה אותה שואלת אגמרה למה לא תענה לי ולמה עידי ועידי חד שיעור, אולי תגיד שזה אותו שיעור אם כן היינו בן עזאי כי בן עזאי מאמר למעלה כדי לצלות בצה ורבי עקיבא אמר כדי לגומה אתה לא יכול להגיד שזה אותו שיעור הרי הוא חלק בברית הראשונה על זה לכן חייב להגיד שרבי עקיבא אומר לצלות ולגמוע עוד שואלת אגמרה, אטם אמר רבי יהודה בן בטירק כדי לגמוע שלוש בצים בזו אחר זו האחר אמר כדי לגומה, כלומר בברית השנייה אומר בצה אחת לגמוע בברית הראשונה אמר שלוש בצים אמר את אגמרה לדבריו די רבי עקיבא כאמר הוא בברית הראשונה אמר לדברי רבי עקיבא כי רבי עקיבא אמר כדי לצלות בצה ולגומה כמו שהסברנו כרגע אז הוא אמר לו וכאמר בשערין הבצליה ובגמייה אם השיעור גמייה לכודה כדי לגמיה שלוש בצים בזו אחר זו הוא אומר לרבי עקיבא למה אתה אומר כדי לצלות בצה ולגומה תשאר במושג אחד גם לצלות וגם לגמוע אתה רוצה תגיד רק בלגמוע זה שיעור של גמייה שלוש בצים השיעור הזה יהיה יותר קל להבין אותו אם תנקוט שיעור אחד ותכפיל אותו מאשר שתגיד לי שני שיעורים שונים לצלות ולגמוע והיינו צליעה וגמייה עוד ממשיכה גמרא לבאר את המשנה במשנה אמרנו רבי אלעזר בנרמיה אומר כדי שיקשור גרדי נימה באה רב אשה שואל רב אשה דמרחק או דמקרב תקו כשהגרדי הזה צריך לקשור את הנימה הזאת שנקראה לו אותו העורג האם מדובר בנימה ששני קצוותיה מרוחקים זה מזה ואז הוא צריך לתרוח ולמשוך אותם ואז הוא צריך לקשור שזה שיעור זמן ארוך יותר או השמע הם קרובות אחת לשנייה הקצוות קרובות וזה קל מאוד לקשור אז השיעור קצר יותר תקו אין לזה תשובה אמרנו עוד בבריתך אני מפנחס אומר כדי שתשיט ידע לתוכפייה ליטול כסם באה רב אשה מה זה ליטול כסם זה מהדק או זה לא מהדק יכול להיות שיש כסם בתוך הפה הוא תקוע טוב בין השיניים ואז לוקח יותר זמן להוציא אותו או שהוא לא תקוע טוב ואת רק שולפים אותו בקלות תקו אין תשובה פלמה אומר כדי שתשיט ידע לסל ליטול כיכר שואלת הגמרא באה רב אשה זה מהדק או זה לא מהדק מדובר שהכיכרות מהודקים אחד לשני בתוך הסל או לא בחדתא או בעתיקא מדובר בסל חדש שיש לו קצוות שבולטות החוצה אז יותר קשה להוציא ממנו לחם או שמדובר בסל ישן שהוא משופשף יותר קל להוציא ממנו לחם בחמימה או בקרירה מדובר בכיכרות לחם חמות שעכשיו יצאו מן התנור אז יותר קשה להוציא אותם צריך להוציא באדינוס או שהם כבר התקררו יותר קל להוציא אותם בידי חייטה או בידי שערי מדובר בכיכר של חייטים שהן חלקות יותר אז יכול להיות שהן ישמתו מהיד צריך להוציא בזהירות או בכיכר שעשויה מסעורים ואז היא יותר מחושפצת יותר קל להוציא אותה ברקיחה או בעקושה מדובר על לחם רח האם זה לחוך או בעקושה או שזה לחם שחור על החוך אתה מוציא זה קשה רח אתה לא רוצה ככה לשמור אותו כשאתה מוציא אבל לחם שחור אתה מוציא אותו ככה בקלוץ בכיף פקו, כל הדברים האלה אין לנו תשובה בדיוק מה השיעור של הושעת הלחם אמר רבי יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן אמר רבי יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן כל אחד ואחד בעצמו שיער כל אחד מן התנאים הקדושים האלה אמר את הזמן שהוא יודע שאצלו לוקח לעשות הערעה שיער בעצמו שעורת הגמרא איך אתה אומר ככה זה היה עיקר בן עזאי דילה נשיב הרי אמרנו בהרמות בן עזאי אמר מה יעשה שנפשי חשקה בתורה אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים ולכן הוא לא נשא אישה אז איך אתה אומר שהוא שיער בעצמו הוא לא יכול לשיער בעצמו כי אף פעם לא היה לו את זה עורת הגמרא אם הייתה מה נשיא ופירש אולי הוא נשא אישה ואז הוא פירש ממנה כדי לעסוק בתורה אבא ואם הייתה מה מרבש המעלה אולי רבו לימד אותו את השיעור ואם הייתה מה סוד השם נראה הוא יודע לשיער בתוך קדושתו וענקיותו בתורה הוא גם יודע לשיער דברים כאלה דרש רס אווירה זימנין אמר לה משמד רבי עמא וזימנין אמר לה משמד רבי עשה אז מה דרש כל האוכל לחם בלא נטילת ידיים כאילו בא על אישה זונה שנאמר כי בעד אישה זונה עד כיכר לחם כאילו הוא דורש את הפסוק בהפוך בגלל כיכר לחם זה כאילו אדם הגיע לאישה זונה כמה צריך להקפיד נטילת ידיים כמו שצריך אמר רבא לפי איך שדרשת את הפסוק רב אווירה היי בעד אישה זונה עד כיכר לחם היה צריך הפסוק לומר בעד כיכר לחם עד אישה זונה כלומר בעד בגלל כיכר לחם זה כאילו הוא בא לאישה זונה אבל הפסוק אומר הפוך הפסוק אומר בגלל אישה זונה עד כיכר לחם אלא אמר רבה בוא נפרש את הפסוק אחרת כל הבעל אישה זונה לסוף מבקש כיכר לחם הוא מגיע לעמיות הוא נעקר מנחסיו עד כדי שבסוף הוא צריך לבקש כיכר לחם אמר רבי זרקא אמר רבי אלעזר כל המזלזל בנטילת ידיים נעקר מן העולם אמר רב חיה בר אשה אמר רב מים ראשונים צריך שיגביע ידיו למעלה מים אחרונים צריך שישפיל ידיו למטה במסבירה הגמרא טנן המיאחי הנוטל ידיו צריך שיגביע ידיו למעלה שהם יצאו המים חוץ לפרק ויחזרו ויתמאו את הידיים אז אנחנו צריכים לדעת אם אדם נוטל ידיים מרבעית מים אין בעיה רביעית זה שיעור של מים שלא מקבלים תומאה אז הרבה יותר קל כשאתה נוטל ידיים בשפע ויש לך בכלי רבעית מים אבל יש לנו כלל בנטילת ידיים שגם שיעורי נטילה אפשר לטול בה עם ידיים כלומר גם אם היה בכלי רביעית ואדם אחד נטל ממנו את הידיים ואז נשאר בכלי פחות מרבעית האדם השני יכול לטול מהם את הידיים אבל פה הוא צריך מאוד מאוד להיזהר לדוגמה הוא נטל בפעם הראשונה אז בפעם הראשונה המים נטמאו כי זה מים של פחות מרבעית הם נטמאו מהיד שלו ויש לנו כלל שהידיים הידיים פוסלות את התרומה אז הידיים מטמאות את המים האלה איפה הידיים מטמאות? עד פרק קף היד מהמקום שנגמר את קף היד עד שם עד שם הידיים מטמאות אז הוא נטל פעם ראשונה במים המים האלה נטמאו ואז המים האלה עלו מעל הפרק לכיוון הזרוע בפעם השנייה הוא נטל אבל בפעם השנייה הוא לא נטל אותה כמות כמו הפעם הראשונה הוא נטל עד הפרק אז עכשיו יש לנו מה המציאות שלנו שבפעם השנייה הוא תהר את המים שנטמאו בקף ידו אבל הוא לא תהר את המים שעלו לו למעלה יש מים שעלו לו למעלה לתוך הזרוע עכשיו אם הוא יוריד את הידיים למטה מה יקרה? המים שלמעלה על הזרוע הם עדיין נטמאים הם יחזבו ויתמאו את היד שלו למטה לכן תמיד כשנוטלים ידיים צריך להגביע את הידיים אגב, אם אתה נוטל כמו שאמרנו, בשפע המים בנטלה שיש ביותר מורביעית אז המים האלה לא יכולים לקבל תומאה אז כל אקפדה הזאת לא צריך אותה אבל באופן כללי צריך לשים לב להגביע את הידיים כדי שהידיים לא יחזרו ויתמאו בחזרה במים אחרונים בדיוק הפוך במים אחרונים המטרה שלהם היא לסלק את הזוהמה מן היד אז אל תגביע את היד אתה תגביע את היד אתה תשאיר את הזוהמה על היד תשפיל את היד וככה הזוהמה המלח סלומית וכל זה יורד למטה אז יגביע את הידיים אמר רבי אבו אז יגביע את הידיים אתה מדבר על מים אחרונים או מים ראשונים? מים ראשונים אז יגביע את הידיים מים אחרונים ינכת הידיים אמר רבי אבו כל האוכל פט ולא ניגו בידיים עכשיו אדם נטל ידיים כל הכבוד לו אבל לא מנסה מגבת אז ככה מבגדים עדיין חצי כוח הידיים שלו שרות רטובות הוא בא אוכל את הלחם עם ידיים רטובות לא טוב כאילו אוכל לחם תמה לא עושים כזה דבר כי זה ממעיף את הלחם הלחם יהיה מעוס לחם רטוב אנשים לא רוצים לאכול שנאמר ואומר השם ככה יאכלו בני ישראל את לחמם תמה שמה השם ירחם הקדוש ברוך הוא אמר ליחסקל שילוש לחם עם צועת אדם להראה לבני ישראל שאם הם ימשיכו במחסיהם זה יהיה מנת חלקם בדלות מכאן למדנו שלחם מעוס נקרא תמה אז גם פה אם הלחם נמאס על ידי המים שאדם לא ניגב את הידיים כמו שצריך זה כאילו אוכל לחם תמה ולכן נלמד לזה לנגב את הידיים הטב ולא לרחוז את הלחם עם ידיים רטובות שאלה סגמרה ומה היא ועשת איש נפש יקרה תצעוד זה המשיך הפסוק אני כתוב שם במשנה כבעד אישה זונה עד כיכר לחם ועשת איש נפש יקרה תצעוד אמר רבי אחיה ברבה ורבי יוחנן כל מי שיש בו גסות הרוח שזה נקרא נפש יקרה לבסוף נכשל בעשת איש כשנאמר ועשת איש נפש יקרה תצעוד כלומר איך הוא דורש את הפסוק הנפש היקרה אותו אחד שיש בו גסות רוח היא תצעוד את מי את עשת איש כלומר הוא דורש את הפסוק ככה בסירוס בהפוכה הנפש הזה גם יכול להיכנס בפשט הפסוק אמר רבה איך דרשת? היי נפש יקרה נפש גבוהה מבעלה מה אתה קורא לי גאוותן נפש יקרה תקרא לו נפש גבוהה נפש יקרה זה לא אדם גאה נפש יקרה זה אדם זה דבר טוב לכאורה מאוד היא תצעוד מבעלה היה צריך לומר נפש יקרה היא תצעוד היא תצעוד את עשת איש אבל פשט הפסוק משהו מהפוך שעשת האיש היא צעדה את הנפש יקרה אז איך אתה דורש ככה את הפסוק? אלא אמר רבה דורשת הפסוק אחרת כל הבא על עשת איש עשת איש נפש יקרה תצעוד אפילו למד תורה זה הכתיב ביקר היי מפנינים מקוראים גדול שנכנס לפעמים לפנים היא תצעודנו לדינה של גיהינם ולכן הוא דורש את הפסוק ככה בצורה ישורה עשת איש נפש יקרה תצעוד אפילו אחד שלמד תורה היא תצעוד אותו לדינה של גיהינם אמר רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחאי כל אדם שיש בו גסות הרוח כאילו עובד עבודה זרה איך יודעים את זה? כתיב הכה תאובת אדוני כל גבע לב אז אם זה אדם שיש בו גסות הרוח הוא כתיב התם אלא תביא תאובה אל ביתך ועבודה זרה אם כן מי שיש בו גסות הרוח כאילו עובד עבודה זרה ורבי יוחנן דידיה אמר כאילו כופר בעיקר מי שיש בו גסות הרוח שנאמר ורם לבבך ושכחת את אדוני אלוהיך אז מי שיש לו רם לבבו גסות הרוח הוא כופר בעיקר רבי חמאבר חננה אמר כאילו בא על כל העריות מי שיש לו גסות הרוח למה? כתיב הכה תאובת אדוני כל גבע לב הוא כתיב התם כי את כל התאובבות האלה עשו הבהים אשר לפניכם וכו אז אם אתה רואה שגובה הלב שווה לעשות תאובות ועריות או לאמר מי שהוא גבע לב כאילו בנה במה שנאמר חידלו לכם מן האדם אשר נשמע בעפו כי במה נחשב הוא אז האדם שהוא מתגאה במה נחשב הוא אל תקרא במה אלא במה כאילו בנה במה מה היא שואלת הגמרה? יד ליד לא ינקה שמה בפסוק כתוב יד ליד לא ינקה תאובת אדוני כל גבע לב יד ליד לא ינקה המשך הפסוק אז איך דורשים את סוף הפסוק? אמר רב כל הבא על אשת איש אפילו הקנה הוא לכבוש ברוך הוא שמיים וארץ כאברהם אבינו אפילו היה אדם צדיק והוא עד כדי כך שהוא היה מקנה לכבוש ברוך הוא את השמיים ואת הארץ דכתיב בהרימותי ידי אל השם אל העליון קונה שמיים וארץ ככה הוא נשמע ויש פה את המילה ידי וזה נרמז יד ליד לא ינקה אז אם הוא בעל אשת איש אפילו אדם כזה צדיק לא ינקה במדינה של גאינום קשה לדבר רב אישי איך אתה דרשת לקחת את הפסוק אם לפי דרשתך היי יד ליד לא ינקה ידי ממאלה אם אתה רוצה לרמוז את זה על אברהם אבינו אפילו אדם צדיק כמו אברהם שהרימותי ידי אל השם אל העליון קונה שמיים וארץ היית צריך להגיד ידי לא ינקה למה כתוב יד ויד הרמז פה לא עובד חלק אלא עמרה דברה בשאלה דרשו את הפסוק אחרת אפילו הוא קיבל תורה כמושה רבנו אפילו אדם שקיבל תורה כמושה רבנו דרכיב במימנו אשדת לעמו לא ינקה מדינה של גאינה אפילו אדם כזה גדול לא ינקה מדינה של גאינה במקרה שמה שתואבת השם כל גבע לב כי מימנו מושה רבנו קיבל תורה מידו של הקדוש ברוך הוא אז מזה נרמז בפסוק יד ליד לא ינקה כן יד נתנה ליד כאשר לרבי יוחנן לפי זה איך דרשת? יד ליד יד מיד מבעלי אם אתה רוצה לדרוש לזה עם אדם גדול כמו מושה רבנו שקיבל מידו של הקדוש ברוך הוא תגיד יד מיד לא ינקה למה אתה אומר יד ליד אלא אמר רבי יוחנן דורש את הפסוק אחרת אפילו הוא עושה צדקה בסתר שהוא נותן יד ליד בלי שידעו ונותן צדקות אבל הוא יש לו גובה לב נכתיב מתן בסתר רכבי האף אז הוא עושה דבר גדול ומתן בסתר הוא כופה את הכאף אבל הוא גובה לב אז השם ירחם זה לא יעזור לו והוא לא ינקה מדינה של גאינו ככה נלמד שאפילו אדם צדיק אפילו אדם עושה צדקות אפילו אדם עוסק בחסד לא יתגאה בזה כי הגאווה תוריד אותו לבאר שחק ברוך ה' לעולם אמן ואמן