podcast Dana Yarden

The author argues for the inclusion of children with disabilities in the education system, highlighting the importance it holds for the individuals themselves. In addition to addressing their social needs, inclusion also allows non-disabled children to develop tolerance and sensitivity through daily interactions. Concerns about potential physical dangers or negative influence on other children are often based on prejudice and ignorance rather than actual experience. The author's interest in the subject was sparked by reading about the lives of disabled children during times of war, realizing the significance and impact of their situation. While the author acknowledges the importance of the topic, they feel that they would have chosen a different subject to write about, such as the recruitment of women and equal recruitment in the military. The concept of inequality has always fascinated the author, as it appears in various contexts and perpetuates injustices. The author aspires to be a אני כתבתי את המאמר על השאלה, האם עלינו לשלב ילדים עם מוגבלויות במערכת החינוך? טענתי שעלינו לשלב ילדים עם מוגבלויות במערכת החינוך, כי לשילובם יש חשיבות רבה לבעלי המוגבלויות, ויכולה לעזור להם בהסחתת מצבים של בדידות, מחסור בקשרים חברתיים, היא מאפשרת להם התנסות ושיפור של מאימונויות חברתיות, ומספקת מענה לצרכים חברתיים בסיסיים שלהם. בנוסף, ילדים ללא מוגבלויות במערכת החינוך, יוכלו להרוויח סובלנות ורגישות דרך האינטראקציות היומיומיות איתם במסגרות. לגבי החשיבה שילדים בעלי מוגבלויות מהווים סכנה פיזית או השפעה שלילית על שאר הילדים, חששות אלו לרוב יהיו חסות רקע או סיבה, ויעברו ממקום של סטיגמות ופחות ממקום של ניסיון או ידע קודם, מכירות עם ילדים כאלו, שרובם אפילו יכולים לעבור את השפעה חיובית מאוד על הילדים, ולספק להם ראיית עולם שונה ומיוחדת. מתחילת המלחמה התחלתי לקרוא על הצורה שבה חיים אנשים, ובפרט ילדים בעלי מוגבלויות בזמן מלחמה. הבנתי באמת עד כמה זה נושא שנשאר בצד, אבל כל כך משמעותי ומשפיע. לדוגמה, כאשר לא היו מסגרות פרונטליות במשך כמה חודשים, ילדים בעלי מוגבלויות נזקקו לשמורה כאשר הוריהם עבדו. הם עלולים להיות זקוקים ליותר יחס, טיפול או השגחה מאשר ילדים ללא מוגבלויות. ובכל זאת, כמות גדולה מהם חזרו לשגרה הרבה אחרי הילדים ללא מוגבלויות. הדבר גרם לי להתקרב לנושא והגדיל את הרצון שלי להגדיל את המודעות והאכפתיות כלפיו. בכל זאת, במבט לאחור אני חושבת שהייתי בוחרת בנושא אחר לכתיבת המאמר. למרות שלמדתי המון על הנושא, מידע שלא הייתי מקבלת כנראה אם לא הייתי בוחרת את הנושא הזה, יש נושאים אחרים שהתבלטו מתחילת המלחמה. נושאים מאוד מסקרנים שהייתי רוצה לכתוב עליהם ופתאום עלתה להם המודעות. בעקבות המלחמה אני קוראת על הנושאים האלו הרבה ושואלת הרבה שאלות עליהם ביומיום. לכן אני חושבת שהיה לי תהליך כתיבה יותר מעניין ומעניין אם הייתי בוחרת בנושא אחר, בגיוס נשים ליחידות קרביות וגיוס שוויוני לצה״ל. במאמר שלי השתמשתי במושג אי שוויון. זה מושג שמלווה אותי מאז שהדעתי לקרוא ולקבל מידע על אירועים חשובים. נראה שנוכל למצוא את המושג בכל מקום, בטלוויזיה, בעיתון ובמדיה, גם בתקופת מלחמה בהקשר לגיוס חרדים לדוגמה. ובכל סביבה קיים אי שוויון, בין אם זה עקב מוצא אתני, מין, גיל או כל דבר אחר שיוצר שוני בין בני אדם. המושג מזכיר לי תיידוף של אנשים מסוימים, שנוצר עקב מעשים של אנשים אחרים, בין אם יחידים, קבוצות או אפילו ממשלה, ללא סיבה הגיונית ולפעמים אפילו לא בכוונה. אני מאוד רודפת צדק כבן אדם, לכן לי השוויון הוא מושג שקרוב לליבי, שאני מתעסקת בו בחיי היומיום שלי, ואני חולמת להיות חלק מתיקונו לשוויון בעתיד שלי.