נצבים וילך התשפג

The Torah is eternal and not just about commerce and punishment. Its goal is to elevate the world to a future that is holy and pure, where there will be no decline. The Torah expresses the will of the Creator and Israel, as the recipients of the Torah, have eternal values that are higher than their own choices. Despite challenges and crises, the Torah will protect and uplift us. Each person can fulfill mitzvot and contribute to the collective. In the future, the light of the soul will dispel darkness. Shabbat is a time for gratitude and healing. The present is a test for the future. We should remember that the material world serves the spiritual, and our spirit is greater than matter. The future will bring redemption and we must prepare for it. Shabbat is a time for abundance and the fulfillment of mitzvot. Let us thank and praise the Creator. As we approach Rosh Hashanah, may the new year bring blessings and peace. שלום רב למאזינים העיקריים, אוהבי התורה ומאזיניה. בפעם שעברה, פרשת כתבו, נפגשנו עם חתימת הברית, חתימת התורה. דברים קשים, אחרי ששומעים אותם, לפעמים עלולים לקבל חולשה. אמנם צריך לזכור כי תורתנו היא תורת נצח. התורה לא מסתכמת רק בסחר ועונש. תכליתה של התורה היא תעלות העולם ממצבו הנוכחי לקראת עתיד גדול, עתיד קדוש וטהור. עתיד כזה שאחריו לא תהיה שוב ירידה, ולא רק שלא תהיה ירידה, אפילו אפשרות של ירידה לא תוכל להיות. דווקא כל הירידות והמשברים עתידים להרים את רוחנו ולחסן אותנו מפני ירידות כאלה. התורה באה לבטא את רצונו של בורא עולם, שהוא חי וקיים. אין לפניו מעצור ברב או בימת. על כן, הגם שניתנה התורה לארץ והיא תלויה בבחירת האדם לטוב ולרע. עם זה, אין זאת אומרת שביכולתו של האדם לשנות את עצת השם הנצחית. יתר על כן, לא רק התורה היא תורת נצח. ישראל שנועדו להיות מקבלי התורה, הכלי של התורה, כוללים בנשמתם ערכי נצח שהם למעלה מבחירתם החופשית. אין להתייאש כשהוא רואים כל מיני משברים שנדמה שחלילה קוראים את העם. עם ישראל לא קרוע, עם ישראל בנשמתו הוא שלם, הוא חי וקיים, הוא בריא. רק בפיצוניות נראים כאילו פילוגים. להרחש גולה אלו שכוללים את כל האומה, בלי יוצא מן הכלל. יש גם ביטוי לחטאים מעשי, וזהו דין ערבות. ישראל ערבים זה בזה. שתי פנים לערבות זו. מצד אחד, אנחנו רגילים לשמוע שערבים זה בזה, כי יש בכוחו של יחיד בישראל להשפיע בחטאיו השפעה מזיקה על כלל האומה. אף שהוא לבדו חטא ברצונו, כמו שאכן נעל בחרם וגרם לנפילה של צבא ישראל בפני האויבים. מצד שני, צריך לזכור שהכוח החיובי עדיף יותר, הוא חזק יותר. בלבד ההשפעה סגולית לטובה, יכול כל אחד ואחד מישראל בפועל לקיים מצוות עשה, ולהוציא ידי חובה אלפים המכונסים יחד. ומתכוונים לתת ידי חובה במעצב. זאת יחנה לקראת ראש השנה. היכולת למנות שליח ציבור, הוא קורא בתורה, בבתי כנסת, תוקע בשופר, ואלפים שומעים ויוצאים לדי חובה כאילו הם בעצמם קימו את המצוות. וכך כל המצוות כולם, ישראל ערבים זה בזה. כל התעלות של אדם מרוממת ומעלה את האחרים, גם את הרחוקים. הבנה כזאת היא שורשה של מידת החסידות. כפי שנאמר במצילת פשרים על מעלת החסידות, שהחסיד האמיתי מתכוון במעצם לזכות את אלו שחסרים מאותה מצוות. כל מצווה שהוא מקיים, הוא חושב על אלה שאין להם את אותה מצוות. הוא מתכוון להעשיר אותם באושר הגדול שיש לו. וזוהי החסידות האמיתית של כל גדולי ישראל, שהם דואגים לכולם. סגולות נצח אלו, של תורה ושל ישראל, מבטיחות לנו כי יבוא זמן, באחרית הימים, שבימינו כבר רואים אותם, אחרית הימים שהתורה דיברה על קיבוץ גלויות, ואת זה אנחנו רואים אפילו ברחוב, כשאנחנו שומעים רוסית, אנהרית, ערבית, אנגלית, צרפתית, כל כך הרבה שפות של ישראל שהיו נידחים בכל מצוות העולם. ואחרית הימים, אחרי התגשמו דברי הברכה והכללה, תבוא העת של גאולת העם. בין בזכותו, בין שלא בזכותו. יבדע לכם בית ישראל, אומר הנביא, לא למעןכם אני עושה, כי אם למען שם קודשי, וכך נאמר בישעיה, למעני, למעני יעשה כי איך אחד, וכבודי לאחר לא ייתן. את הכבוד שהשם נתן לישראל, בזמן שנתן להם תורה, הוא לא יוציא את התורה מישראל, ולא ייתן שעם ישראל חלילה יעזוב את התורה. כדברי הרמב״ם הבטיח התורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותם, ומיד הם נגלים. עתיד המאור הגדול שנמצא בנשמת ישראל, אותו אור שמואר בתורת השם בעבודת חכמי הדורות של אלפי שנים של תורה, מימות התנאים והמוראים, הגאונים הראשונים והאחרונים, חכמי ספרד ואשכנז, צרפת, פולין, טורקיה, וכמובן למעלה מהכל חכמי ארץ ישראל. כל מצירות הנפש של כל הדורות, כל זה לא הולך לאיבוד. עתידים אורות אלו לזרוח ולפזר את ענני החושך, ולהאיר את עיני הסומים והנידחים באור בהיר. תשובה פנימית זו עתידה להראות את אוטותיה גם בשינוי חיצוני של מצבה. אחרי תקופת הגלות הקשה שגרמה לפיזור עם לרסיסים, תחל תקופה של קיבוץ גלויות. הצלחה בבניין הארץ, מפלה לסוני ישראל, ושמחה בעבודת השם. הפנמת שליחותינו הכוללת, הבנת המחויבות המתלבה אליה, היא המצווה שבאסוד כל התורה כולה. אין מצווה זאת תשובת האומה הכפויה עלינו, ושבת עד השם אלוהיך ושמעת בקולו. היא תבואה בעצם חיינו הטבעיים, ביסוד הכרתנו הרוחנית. יבוא הזמן שהאור של הנשמה יבכה את כל הקליפות הקשות, המחסות ומאיימות, להעלים ולהסתיר את האור. האור הגדול ינצח ויפוגג את כל המסכים, והגלה, עם קדוש אנחנו, ישראל עם קדוש, ישראל עם סגולה, רחמנים, וישנים, גומלי החסדים, מאמינים ביני מאמינים. שלום שלום לרחוק ולקרוב, אמר השם אורפתי. לא היא רפואה לא רק של הגוף, לא רק של הצרות החיצוניות שבהן נפצענו וחזרנו פצועים ודבויים משורתנו בגלות הארוכה, אלא רפואת הנפש, רפואת הרוח, ההכרה שלנו, לזכור שאנחנו עם מיוחד עם שליחות מיוחדת, שאנחנו עם קדוש שחייב להתנהג בקדושה, עם שחייב, הם לא מסביב לחומר, ללבוש, לאכילה ולהנאה, לכבוד ושאר הדברים שבני אדם טועים אחריהם. מן המבט אל מרחקי העתיד הגדול והמואר, נחזור להביט על ההווה במבחן הזמן, נוכל לראות אותו, ממשיך את עברנו הגדול, ומכין ומקדם את אותו עתיד נשגב הצפוי לנו. בתוך כך, נבין כי הצלחה במבחן ההווה נוגעת לכלל ההוויה. גם השמיים והארץ עצמם תלויים בה, כפי שנאמר בפרשת האזינו, אזינו השמיים והדברה ותשמע הארץ עם רפי, כל מה שנברא העולם, גם העולם הפיזי, הוא לא בא לשרת את העולם הרוחני, בשם שגרופו של האדם ערכו הרב, כאשר הרוח של האדם גדולה מאוד. הרוח של האדם, שהיא צופה למרחק, והיא איננה משעובדת לחומר. להפך, החומר מתרומם על ידה, והוא שואף להתגדל ולהסתגב על ידה. על ידי ברור זה, נוכל לעבור גם לפרשה הבאה, שירת האזינו. אמנם, השנה, שבת הבאה, של ראש השנה, שבת שבזכותה הגדולה של השבת, הורה הגדול, אנו זוכים מצד אחד, כאילו מפסידים את תקיעת השופעה, אבל אנחנו זוכים לחסד ורחמים, שנעשים על ידי ריבונו של עולם, שלא על ידינו. השופעה תלוי הרבה גם ביכולת לקיים את המצווה כתיקונה, תקיעה, שברים, תוראה, לפי המנהגים, לפי האורך, לשימה אחת וכולי, ובמקום הנכון, ליד המלכויות, זיכרונות ושופעות, אבל הפעם ריבונו של עולם, ביום השבת, בקדושת השבת, השבת טוב להודות לשם ולזמר לשמך העליון. השבת היא תעשה בשבילנו את עבודת השופעה. זו היא השירה הגדולה שנשאיר כולנו ועומדנו לפני השם. ויבואו כל העובדך, וירוממו את שם קודשך, וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל ייצור כי אתה יצרתו, ואומר כל אשר נשמע באפו, השם אלוהי ישראל מלאך ומלכותו בכל משאלה. ותוך כך נזכה להתכונן לקראת ראש השנה, שיחול השנה בשבת, שבת קדושה, שתמתן את כל מידות הבין ותאיר את כל המפשקים שבשנים האחרונות עברנו. תכלה שנה וכי לילותיה, תחל שנה וברכותיה, תזכו לשנים רבות ונעימות, שבת שלום ומבורך.