כי תצא התשפג

In this transcription, the speaker discusses the importance of personal and family life in the context of the Jewish people. They explain that a strong and healthy family is essential for the well-being of society as a whole. The speaker also emphasizes the need for kindness, justice, and compassion in both personal and public interactions. They discuss the importance of education and respect for parents and elders, and how these values contribute to the building of a strong community. The speaker concludes by mentioning the upcoming memorial day for a righteous man and expresses hope for redemption and good news for all. שלום רב למאזינים היקרים, אוהבי התורה ומאזיניה. אנו זוכים להתקדם בספר דברים, ספר תורתה של ארץ ישראל, שקודם לכן, בפרשה הקודמת, עסקנו בעמודי האומה ובעמודי הקדושה של עם ישראל בארץ הקדושה, מקדש, מלך, סנדרין, נביאים, עבודה וכהנים ועוד. לעומת זאת, הפרשה החדשה, פרשת קיטצה, כאן עוסקים במצוות של היחידים, של האנשים הפרטיים, ולאו דווקא בעניינים הציבוריים. כאן עוסקים במצבים המורכבים שקשורים בחיי החברה. פרשה זו, בדומה לפרשיות דומות בספרים אחרים, שבכל אחד מהספרים הייתה פרשה מיוחדת למצוות, כמו בספר שמות פרשת משפטים, שעוסקת במצוות בין אדם לחברו, מצוות בין אדם למקום, ספר והקרא, פרשת קדושים. עניינה של פרשת קיטצה היא פרשת החיים האישיים, הפרטיים, הראויים לארץ ישראל, ארץ המשירה. חיי החברה מחולקים לשני תחומים עיקריים, חיי המשפחה וחיי החברה הציבורית. תא החיים הפרטי המשפחתי הוא המסגרת המצומצמת שבה מונח היסוד לחיי הציבור. חלק זה של החיים, בין איש לאשתו, בין אבות לבנים, חלק זה זקוק להדרכה מדוקדקת, כיוון שרגש הקרבה הטבעי של המשיכה בין איש לאשה פועל בעוצמה חזקה ביותר ובדרכים שפעמים משפיעים על כל צורת החיים. פעמים שרגש זה מתפרץ באופן לא מבוקר, בדרך שלא רק שאינה מכינה משפחה בריאה, אלא גם להפך, נולד להביא לרחוק או לכלכול. תחום חיי המשפחה כולל לא רק את היחס בין האיש לאשתו, אלא גם את היחס בין הבנים להורים, שאחריות פינוחם וגידולם בדרך הקדושה הישראלית מוטלת על ההורים. חלק נכבד מן המצוות האמורות בפרשתנו עוסק במכשולים שוניים העומדים בדרך חיי המשפחה ובטיפול התורני המיועד לישרם ולרוממה. יסודו של בניין המשפחה הוא בחיי היחיד והמעורעות הפרטיים הקשורים ברגישותיו, אך הוא מהווה גם הופעה ראשונית ובסיסית של החברה הציבורית. על כן, בבניין משפחה בצורה מתוקנת יש הכנעה לחיי חברה בריאים וטובים. כשיש משפחה שכולה מלאה באהבה בין ההורים לבנים, בין האיש לאישה, יש כאן מתכון טוב לגידול בנים טובים, בנים שמוכנים למסור את כל כוחותיהם למען החברה, למען ישראל. וככה, כאשר באנו לבירור צורות החיים הראויות לעם קדוש, סזורת קנת הציבור והאומה בהוראות הנוגעות בחיי המשפחה. כך לדוגמה נעשר על אדם פרטי לשאת אישה מאותם העמים שמנוגדים באופייהם לעם ישראל. כוח התארה שבתורה מבהים כמה מדרגות בכלכולם של אותם העמים. אין משפט אחד שווה לכולם. יש הבדל בין מצרים, אדום, אמון ומואב. ישנם אלה שנלחמו בנו, המאבק איתנו היה מאבק שקשור בחיי העולם הזה. לעומתם יש עמים שההבדל בינינו לביניהם הוא החינוך והאופי המיוחד המנוגד למידות המיוחדות לישראל. אם בישראל נודע שמי ששייך לעם ישראל ממשיך את האבות הם רחמנים וישנים גומלי החסדים. ישנם עמים שהחינוך שם שההצלחה הפרטית האישית קודמת לתרבות הכלל ולכן הצדקה לא נמצאת שם בראש העם האבאים. גם הגאווה נמצאת בחזית לעומת הגופשה, הענבה, הצניעות שיש בחיי עם ישראל. לכן עמים כאלה המרחק בינינו לבינם צריך להיות הרבה יותר מוחלט כי זה שייך לבניין האופי של העם בעתיד. כל משפחה היא בונה גם את העתיד של עם ישראל. בהמשך ליסורי המשפחה נוגעים בטובת האומה בקשר עם אומות, עם אופי, חינוך, תרבות ששונה לגמרי בתכלית משלנו. אנו לימדים גם ליסור ניסויים עם ממזרים שעניינו שמירת התארה הלאומית בתארובת זרה עלולה לפגום בה. כשיש לידה של ממזר, הילד שלא יודע מי אביו, והאבא שלא יודע מי הוא בנו, אין מסירות בין האבא לבן. האבא לא בטוח שצריך, כמו אב רגיל שלמען הבנים מוכן להקריב את רוב שנותיו. הוא מוכן להתאמץ מאוד למענם, אבל אם הוא לא יודע אם הבן הוא בנו, הוא לא יעשה כך. גם הבן לא יוכל לכבד את אביו, אם הוא לא יודע אם הוא אביו. משפחה שבנויה בלי מסירות לילדים ובלי כבוד להורים, איך תתפתח משפחה כזאת? מה יהיו הגידולים שיגדלו מאותה משפחה? אנשים שאין להם מסירות להורים, הם גם לא ימסרו את עצמם, את טובתם למען טובת הציבור. אנשים שלא יודעים לכבד הורים, איך יכבדו זקנים, תלמידי החכמים, גדולי תורה, אנשי רוח, אנשי מעשה, אם את ההורים הם לא מכבדים? איך נביא חינוך כזה לטובת האומה? מובן מאליו כי בחיי הסברה המתוקנת יכללו לא רק עניינים משפחתיים, גם יחסי עבודה ברורים עמוניים, בנויים על תשתית הקודש והחסד. כשבא אליך פועל, הוא עובד באוכל, לא יעלה על הדעת שלא תיתן לו לאכול. אמנם אין זאת חובה של עובד ומעביד, אבל צריך להתחשב גם ברגשות של חסד. חסד הוא חלק מהחיים שלנו, והוא מחייב אותנו לא פחות מחוקים ומשפטים. אותו דבר גם מצד הפועל, הנאמנות והמסירות לעבודה ולא לעשות דברים על חשבון העבודה. זוכרים כולנו, מסופר בגמרל אבא חלקייה, שכשהיה עובד כסחיר, אפילו כשבאו אנשים, לא השיב להם שלום כדי לא לפגוע בזמן של העבודה. גם התורה מחנכת לנאמנות, לחסד, כך בונים את עם השם. כאן מגיעים לתחום השני של חיי הפברה, צורת החיים הציבורית הראויה לעם ישראל. בפרשתנו מצאנו הדרכות שמופנות כלפי האדם הפרטי וגם כלפי הדיינים. יחס אוהב, יחס סלחני מקרב גם כלפי הרפוקים והטועים. ציבור מוזהר להתחשב במצבם של האומללים ומוקע הגורל ולהימנע מלהכביד על חייה משפחה פרטית. ככה פוסר את התורה, שנה ראשונה של חתן וקלה, לגייס את החתן לצבא השנה שלמה. במשך שנה ראשונה צריכה להיות מוקדשת למשפחתו ולא לשיבודו לצורכי הציבור. כך מייסדים משפחה על אהבה, על קירוב לבמות, על דאגה. אחרי זה משפחה כזאת תהיה מספיק בריאה שתהיה מוכנה להקריב גם למען העם. בסיום הפרשן אנו נפגשים במצווה מיוחדת במינה, מצוות ייבום. במצווה זו התברר לנו כי הדאגה, להמשך זכרו של היחיד, היא עניינו של הציבור. למדנו כי השלמת מעלתם של חיי הציבור, הבנויים על צדק וחסד גם יחד, מחייבת את עמנו להתעסק בהשלמת הצדק והחסד בעולם כולו. על כן, בסיום בניינה של האומה בכללה ובמפרטיותה, נצטבינו על המלחמה באמלק. אותה אומה שבנויה על רשע, מפיצה רשע, מפיצה בימינו, אולי כמו האיראנים, מפיצים טרור, מפיצים נזק בכל מקום, רצח, גזל, פריצות, התעלמות מצורכי הכלל ומרגשות החסד והטוב. אומה כזאת, אף על פי שהיא לא מתנגשת איתנו באופן גבולי, טריטוריאלי, עם ישראל כעם שבא להביא לעולם את האמונה בבורא עולם שדורש מאדם להיות דמים עם השם אלוקה ולהיות בעל חסד ובעל צדק ויושר. מלחמה באומה כזאת היא מלחמת צדק למען הצדק ולא רק מלחמה רגילה. רק מתוך הכרה שהשלמות של האומה לא תוכל להגיע רק על ידי הצדיקים, אם לא תרד גם לחיים הפרטיים של איש ואישה, אבות ובנים, לימנם מבין צהרי ומורה, הפקרות בחיי הילדים, התעלמות מהדרך הקלוקלת של ילדים, בלי להשגיח עליהם, בלי לחנך אותם כמו שצריך, לא להיות רודפים אחרי תאבות, אחרי זלילה, דרך כזאת תגרום להם אחר כך להיות פושעים ומקולקלים שמזיקים לכל חיי החברה. ואחריות זאת מחייבת גם את ההורים, אחריות שמחייבת כל אחד שלא יזיק לשום אדם ועשית מעכה לגגך, אפילו בעקיפין, לא לגרום שמאיתנו יצא כישלון או צער לשום אדם בעולם. רק אחרי תיקון גדול של הכלל ושל הפרט נוכל לבוא, להגיע, להתקרב לפרשה הבאה, פרשת כתבו, הברית בינינו לבין אלוקי העולם. השבוע יחול גם יום זיכרון לבעל הבן ישראל, אחד הצדיקים הגברים שהיו בדורות האחרונים, צדיק וקדוש, שעסקו היה לרומם את חיי פרץ, כל צעד וצעד, הכל להגיע אל הקודש. כרצון שזכותו תגן עלינו, ביחד עם הרב קוק שלא מזמן הקיימנו אזכרה לשמו, יתוקנו חיי האומה בכללותה ובפרטותה, ומתוך כך נזכה לגאולה שלמה בקרוב, אמן כן ירצון. שבת שלום ובשורות טובות, ישועות לקרוב ולרחוק, אמן כן ירצון.