כד תשרי תשפד, 6.40​ קידושין נו

מסכת קידושין דף נונבב מתחילים בנונהי עמוד ב' למטה שורה שנייה מלמטה השיעור יהיה לנצחון של עם ישראל תנו רבנן אין לוקחים בהמה במעות מעשר שני אם יש לך מעות של מעשר שני אתה הפרשת מעשר שני מהפרות ופדית אותם על מעות את המעות האלה אתה אמור לעלות לירושלים ולקנות שם אוכל ולאכול או לקנות שם בהמה להקריב את הקורבן שלמים ולאכול אומרת לנו הבריתה אדם לא יכול לקנות במעות האלה שהם קדושים בקדושת מעשר שני לא יכול לקנות במעות האלה בהמה למה? אומר מה אכפת לך? אני רוצה את הבהמה הזאת לעלות להקריב אותה בירושלים קורבן שלמים ולאכול אותה בירושלים אומרת הבריתה הוא לא יכול למה? כי התורה אמרה בצרתה הכסף את הכסף מעלים לירושלים זה פירוש אחד פירוש אחר אומר רשיני בגלל שהבהמה אתה עכשיו קנית אותה בשובי של הכסף אתה תוליך אותה לירושלים אתה תוליך את הכחיש היא שווה פחות אז אתה הפסדת את הכסף של המעשר שני בכל אופן יצא לנו להלכה לא קונים בהמה בכסף מעשר שני ואם לקח אם הוא קנה בהמה בכסף מעשר שני בשוגג יחזרו דמים למקומם אם זה קרה בשוגג הוא שכח שהכסף הזה הוא של מעשר שני והוא קנה את הבהמה פתאום הוא שם לב שהוא קנה אותה בכסף מעשר שני קופים את המוכר להחזיר לו את הכסף והוא מחזיר את הבהמה למוכר כי הוא אומר לו תשמע זה מכח טעות אם אני הייתי יודע שזה כסף מעשר שני לא הייתי משלם את הכסף הזה לא הייתי קונה בכסף הזה את הבהמה ואם הוא עשה את זה במזיד אז במקרה כזה המכח חל והבהמה הזאת תעלה ותאכל במקום כלומר הוא מעלה אותה לירושלים ומקריב אותה קורבן שלמים ואוכל אותה בירושלים אמר ביהודה באמת דברים אמורים שאנחנו אומרים שבמזיד אכן היא תעלה ותאכל בירושלים במתכוון ולקח תאכלה לשם שלמים כשהוא קנה את הבהמה הזאת כדי לאכול אותה שלמים בירושלים והיהודה רק אז באמת אף על פי שהוא שילם עליה בכסף של מעשר שני זה תופס אבל במתכוון להוציא מאות מעשר שני לחולין הוא לא התכוון להעלות אותה בהמה הזאת לאכול אותה בטהרה בירושלים אלא הוא התכוון לשחוט אותה בחפלה במרכז הארץ במצב כזה כשהוא מוגג בן מזיד מבטלים לו את המקח יחזרו דמים למקומם מחריכים את המוכר להחזיר את הכסף ומחריכים אותו להחזיר את הבהמה למוכר שאלת הגברה איך אתה אומר ככה רבי יהודה שכשאדם במזיד הוציא כסף של מעשר במטרה לחלל אותו להפוך את התמורה שלו לחולין שזה מבטלים לו את המקח והאמנתנן שנינו במשנה שלנו רבי יהודה אומר במזיד קידש רבי יהודה אומר אם אדם לקח כסף של מעשר שני וקידש בו אישה הקידושין חלו כלומר הנה הוא בכוונה עשה כמו מקח בכסף של מעשר שני כדי להוציא את זה לחולין ואנחנו אומרים שזה חל למה אתה אומר פה בבריתה שזה לא חל רבי יהודה זה אותו רבי יהודה אמר רבי אלעזר יש הבדל בין המשנה שלנו במקרה במשנה שלנו למקרה פה של המקח אמר רבי אלעזר אישה יודעת שאין מעות מעשר שני מתחלה לנעה לידה ועולה ואוכלתו בירושלים אותה אישה זה לא כמו שאדם קונה במה והמוכר מה עושה הוא לוקח את הכסף מה שהוא רוצה לעומת זאת האישה שהיא מקבלת כסף קידושין היא יודעת שהכסף הקידושין הזה זה מעשר שני איך היא יודעת? כי אנחנו מדבר פה שהוא בנזיד קידש אותה בכסף מעשר שני הוא אומר לה הרי את מקודשת לי בכסף מעשר שני זה אז היא יודעת שהכסף הזה לא יוצא לחולין על ידי קידושיה היא יודעת שהכסף הזה קדוש בקדושת מעשר שני אז היא מקבלת על עצמה שמתקדשת בזה והיא כבר תדאג לקחת את הכסף הזה לירושלים ושם לקנות לו אוכל ולאכול אותו בטהרה אז זה הקידושין חלים אבל במקרה שאדם לקח כסף מעשר שני במזיד וקנה איתו בהמה אז המוכר יקח את הכסף ויעשה איתו מה שהוא רוצה אנחנו לא סומכים עליו שהוא מעלה את זה לירושלים לכן מבטלים לו את המקח מה את כסלה רבי ירמיה? מה אתה אומר לי בעצם? שבמקרה שאדם יודע שהכסף שהוא קיבל הוא לא מתחלל לא הופך להיות לחולין אז אנחנו מקבלים שהפירולה חלה כי הוא יודע והוא ילך ויוכל את זה בירושלים בטהרה כמו אצל האישה הזאת אבל הנה למדנו מפורש לא כך? מבט כסלה רבי ירמיה והרי באמת מאה עבדים וקרקעות שכל הדברים האלה האדם יודע שאין מאות מעשר שנים מתחללים עליהם ותנאן שענינו במשנה אין לוקחים באמת מאה עבדים וקרקעות במאות מעשר שנים אפילו בירושלים ואם לקח יוכל כנגדיו אנחנו אומרים שאם אדם קנה במאות מעשר שני אפילו בירושלים דברים שבוודאי לא מתחללים על מעשר שני באמת מאה עבדים וקרקעות אי אפשר לאכול אותם נכון? אז במקרה כזה לא אומרים שהמוכר יודע שהוא קיבל מעות שהן קדושות במעשר שני וסומכים עליו שהוא יאכל אותן בירושלים בטהרה יקנה עם זה אוכל אלא מה אנחנו אומרים? אומרים לקונה אתה שילמת בכסף מעשר שני קיבלת באמת מאה נכון? זה הער שלך עכשיו אתה תיקח כסף אחר נוסף ותגיד שיהיו המאות האלה מחוללים על המאות שנתת למוכר הקדושה תעבור מהמאות שנתת למוכר למאות האלה ויש לך מחדש עכשיו כסף מעשר שני אתה תאכל את זה בטהרה בירושלים למה אנחנו לא אומרים כמו שאמרנו במי שמקדש אישה שהאישה יודעת ולכן האישה תלך ותאכל את זה בירושלים בטהרה לכן מטרסת הגמרא חובה לומר אלא אחה באישה חברה עסקינן ביד אהה המשנה שלנו שאדם קידש אישה במאות מעשר שני מדובר באישה תלמידת חכמים אישה חברה שיודעת את ההלכות ולכן במקרה כזה אנחנו סומכים עליה שתלך ואת הכסף הזה שיודע שהוא קדוש בקדושת מעשר שני תלך ותאכל בטהרה בירושלים כשהגמרא על מה שלמדנו עכשיו זה כלל לפעמים יחד זה מדובר בשך החכמים נכון אבל באופן כללי אז הדין כמו במשנה הזאת שעכשיו אנחנו מצטטים שבמקרה שאדם קנה דבר במאות מעשר שני והוא נתן את המאות האלה למישהו אחר אז לא תהיה לו ברירה אלא לקחת מאות נוספות ולחלל את הקדושה מהמאות שהוא נתן למוכר המאות נמצאות אצלו ובעצם קונסים אותו פה אמר מור ואם לקח יאכל כנגדם זה מה שאמרנו פה במשנה שלנו שאם הוא בכל אופן קנה במאות מעשר שני אז הוא מפריש מאות חדשות ומחלל עליהם ואז הוא אוכל כנגד המאות האלה ועמאי למה אנחנו אומרים לקונה שהוא עכשיו לוקח מאות חדשות ויאכל כנגדם יחזרו דמיו למקומיו מה הבעיה שיבטלו את המקח כי הטר כמו שאמרנו בברטה של עבדנו פה למעלה ואם לקח בשוגג תראו את השורה הראשונה בדף יחזרו דמים למקומם אז למה לא אומרים תבטל את המקח אומרים לו תפריש מחדש מאות למה? אמר שמואל אתה יודע למה לא מבטלים את המקח כי מדובר פה כשברח מי ברח? המוכר אז הוא קנה את המאה הזאת בכסף של המאסר שני נתן את הכסף של המאסר שני למוכר והמוכר מיד ברח כי הוא לא רצה שיבטלו לו את המקח אין ברירה מה הקונה הזה חייב לעשות להפריש מאות אחרות ולחלל את הקדושה מהכסף שנמצא אצל המוכר שברח על המאות האלה ולאכול כנגדם מדייק את הגברה ותעמה דברח בגלל שהוא ברח אז אנחנו מכיחים את הקונה להפריש מאות חדשות מה? לא ברח? כנסים למוכר? מה אתה לומד מזה שאם הוא לא ברח והמוכר נמצא לפנינו אכן עושים כמו שהברית אמרה לנו בראש העמוד הקודם שמבטלים את המחר פיתול המחר זה כנס למוכר המוכר מסכן מוכרת במה שלא עכשיו מחריכים אותו לחזור את הכסף לחזור את הגלגל החורה מדוע אנחנו כונסים את המוכר? מה המוכר השם? מי שהשם לכאורה זה הקונן אתה צריך לשלם במאות מעשיו שני אתה צריך לשלם במאות חולי ונכנסה ללוקח דווקא אותו צריך לכנוס עונג אמרה אתה יודע למה כונסים את המוכר? לא אחבר הגנב אלא חור הגנב אתה מאשם את האחבר שהוא גנב האחבר הוא לא האשם מי שהאשם זה שיש חור והחור מאפשר לו אחרי זה לברוח או החור מאפשר לו אחרי זה להתמין את מה שהוא גנב במקום מסוים אם לא היה חור הוא לא היה יכול לגנוב אז מי שהאשם זה החור לא האחבר אז אותו הקונה שהוא במשל בנמשל הוא האחבר הוא שילם במאות של מעשר שני למה הוא יכל לשלם במאות במעשר שני? בגלל שאותו המוכר אפשר לו לקנות את הבאמה שלו בכסף הזה אנחנו כן קונסים גם את המוכר שואלת הגברה למה אתה בוחר להאשים את החור? לצורך העניין למה אתה בוחר להאשים את המוכר? ואילא אחברה חור המיקה אביב בסדר, אבל גם אם יש לך חור אם אין אחבר, אין מי שיתמין שמה בחור הזה אז גם הלוקח, גם זה ששילם במאות מעשר שני, גם הוא אשם בנמשל אז למה אתה בוחר לקנות את המוכר ולבטל לו את המקח? עונה הגברה, מסתברה כולה חדי כאיסורה התר, כנסי אינן איפה האיסור נמצא עכשיו? שם אנחנו נכנס איפה האיסור נמצא? בידיים של מי? בידיים של המוכר אז כסף של המעשר שני נמצא בידיים של המוכר אז אנחנו קונסים אותו שיחזיר את זה בחזרה ולבטל את המקח אז בסדר, אתה בעצם שואל למה כנסנו אותו? אז תשובה איפה שנמצא האיסור, שם קונסים מתניתין, משנה חדשה בכסף בימינו לכסף אין ריח אבל בכסף של מעשר שני יש לו טעם ויש לו ריח או מעשר שני כן הכסף הזה הוא תפס את הקדושה של הפירות זה כאילו הכסף הזה זה לא כסף רגיל יש בו קדושה של מעשר שני מתניתין המקדש באורלה אורלה פירות של אורלה אסורים באכילה וגם אסורים בהנאה ואם הם אסורים בהנאה אין להם שובי אין להם ערך כספי אבל אם אדם לוקח פירות של אורלה ומקדש אישה כמו שנראה היא לא מקודשת עוד דוגמאות לדברים שאסורים בהנאה ולכן הקדושים לא חלים בכלאי הקרם גם בכלאי הקרם אסור בהנאה בשור הנשכל שור שנגח אדם ויסכלו אותו אסור בהנאה והגלעה הרופאה הגלעה הרופאה שעפו אותה על נחל איתן וכו שמצאו מת ולא נדע מי ייקעו אסורה בהנאה אז מי שמקדש אישה בגלעה הרופאה אין קדושים בציפורי מצורה ציפורים שהמצורה הביא לטהרתו ובשיער נזיר אחרי שהנזיר גילח את שיערו ופטר חמור שנערף אם לא פדו אותו בשיער ובשר בחלב בשר בחלב אסור בהנאה וחולין שנשחטו בעזרה אם נשחטו בעזרה חולין שלא הוקדשו להיות קורבן סתם חולין אסורים בהנאה וכל הדברים האלה אם אדם קדש אישה בעיסורי הנאה אינה מקודשת אבל מכרן וקדש בדמיהם מקודשת אם אדם מכר גלעה אורלה, כלאי קרם שור הנשכל, גלעה הרופאה עבר על איסור והוא קיבל כסף תמורתם אנחנו לא אומרים שזה כמו בדברים אחרים שאפשר לסדות הקדושה עוברת מן הדבר הקדוש אל הכסף כמו שאתה פודים מעשר שנים וכדומה אלא אם אדם מכר את האיסורי הנאה האלה הכסף לא קיבל את דינם הכסף לא נאסר בהנאה כמותם ולכן הכסף הזה אם הוא קידש בו את האישה היא מקודשת אומרת הגמרה מה המקור לכל הדברים האלה שהם אסורים בהנאה איפה אנחנו יודעים שאורלה אסורה בהנאה בטניה? ערלים לא יאכל כתוב בפסוק וכתבו ולארץ ונטעתם קולץ מאכל וערלתם אורלתו את פריו שלוש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל אין לי אלא איסור אכילה הנאה מנין שלא ייינה ממנו ולא יצבע בו ולא ידליק בו את הנאב באותם פירות אורלה תלמוד לומר וערלתם אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו אורלתו