גל לברן וקלאודיה כץ 18.12.23

רדיו קול נסיונה להרגיש בבית 106 FM ועכשיו נעים להודות והגשתו והעריכתו של שלמה ברווילן שלום למעוזני רדיו קול נסיונה קריתכם שרון ברזילאי בתוכנית נוספת של נעים לאוזן הפעם אנחנו נערך באולפן את גל לברן ומנהלת חשיבה עורית קלאודיה קץ בוקר טוב לשתיכן נושא השיחה הפעם בעקבות פוסט שהפך ויראלי שנכתב על ידי גל לברן שעניינו אי שיתוף בנה גפן במשחקי החצר של השכונה נציין שגפן הוא ילד חביב שהוא בעל צרכים יוחדים הסיטואציה הזאת נמשכת מספר שנים ולא קלה לילד לאימו שלום גל היי שלמה תוכנית בבקשה לתאר את הסיטואציה מנקודת ראותך ואילו מחשבות ותחושות היו לך שהבנת שהילדים בשכונה מסרבים לשתף את גפן במשחקי החצר כן הסיטואציה הזאת היא בעצם סיטואציה יומיומית שכמו שציינת נמשכת שנים בעצם כשגפן יצא לחינוך מיוחד בגן חובה הוא הספיק להיות במסגרות שילדי השכונה הולכים אליהם ובעצם יותר ויותר נוצר ריחוק בינו לבין קבוצת הילדים שגרים בשכונה בשנים המוקדמות יותר זה היה איכשהו הילדים עדיין משתפים בגיל 5, 6, כיתה א' אבל ככל שהילדים נכנסים אני שמתי לב יותר לתוך כיתה ב' ועכשיו הוא כבר בכיתה ג' נוצרות הרבה יותר קליקות ויש אינטריגות ויש פוליטיקות וכמו שאנחנו כמבוגרים לא בקלות ולא כל אחד אנחנו מכניסים לתוך קבוצת החברים שלנו גם ילדים שלנו החל מ... אני שמתי לב פחות או יותר מגיל 8 יותר ויותר לא רוצים ולא בקלות מכניסים ילד למשחק משותף רק אני רוצה לציין שגפן לא נמצא ביחד באותו בית ספר עם אותם ילדים שאנחנו מדברים הוא לומד בבית ספר אחר הוא לומד בבית ספר אחר זאת אומרת השיתוף הוא רק במשחקי החצר אחרי הצהריים כן, עכשיו זה גם לא שלחנותנים לא משתפים אותו לפעמים משתפים, לפעמים לא משתפים העניין הוא... הקושי הוא יותר עמוק מזה הקושי הוא דבר ראשון שהוא לא יודע אפילו מתי הילדים בשכונה יוצאים החוצה אוקיי? כמו שכתבתי בפוסט, באביב ובסתיו זה יותר קל אבל בקיץ ובחורף הילדים כמעט לא יוצאים בגילאים האלה כבר זה הבנים באופן... גם הבנות האמת הם כבר פחות יוצאים החוצה, הם יותר נפגשים בבתים הם הולכים לחוגים, הם הולכים לשחק ביחד כדורגל בבית הספר שלהם והבן שלי, כמו ילדים אחרים שלומדים במסגרות זה אגב לא בכך קשור לחינוך מיוחד ולצרכים מיוחדים יש ילדים שלומדים בתי ספר על אזורים, אנתרופוסופים, מה שזה לא יהיה והילדים האלה הם בכלל לא יודעים מה קורה ומי יוצא ולאן הלך והם לא מוזמנים ולא מצליחים לקבוע עם ילדים שבעצם בשכונה ואנשים הציעו בעצם בתגובות לפוסט משהו שאני כמובן ניסיתי לעשות אותו בעבר בין השאר לנסות לקבוע עם ילדים שלומדים איתו בבית ספר עכשיו, ילדים שלומדים בבית ספר שהוא מחוץ לשכונה, בתי ספר על אזורים מגיעים לשם ילדים מכל רחבי תל אביב אני מדברת על תל אביב אבל זה רלוונטי לכל עיר אנחנו גרים בצפון תל אביב, בית ספר נמצא ביד אליהו מגיעים לשם ילדים מכל תל אביב מעבר לזה שמדובר בכיתות קטנות הבן שלי לומד בכיתה שחוץ ממנו, יש איתו בכיתה עוד שבעה ילדים מה שהופך את האפשרויות למאון מאוד מצומצמות מעבר לזה מכיוון שמדובר בחינוך מיוחד וזה לא בית ספר תקשורת זאת אומרת הילדים איתו בכיתה הם לא כולם בהכרח אוטיסטים הם לא כולם סובלים במירכאות מאותה בעיה רמת ההטרוגניות בתוך הכיתה ובתוך בית הספר בכלל היא עצומה וזה אומר שמאוד קשה למצוא בעצם ילדים, להתחבר איתם ולך תקווה עכשיו, גם אם יש ילד אחד שמצליח להתחבר שגר ביפו ואנחנו גרים בצפון תל אביב זה על גבולה בלתי אפשרית שלא לדבר על רמת שיתוף הפעולה מאוד נמוכה של הורים דווקא בחינוך המיוחד אבל זה כבר באמת מושא נפרד אני רוצה להבין קצת יותר מה התרוצה? מה הציפייה שלך? מה המטרה? לאן בעצם מה המטרה שאת מכוונת אליה? כי בסופו של דבר אתגר חברתי יש היום לכולם לא קשור לצרכים כאלה ואחרים שבפועל אני יכולה לומר שלכולם יש צרכים מיוחדים כל אחד זה איך שזה בא גם מכוננות יש פה צורך מיוחד בסופו של דבר לכולנו והשאלה היא מה הגמישות שלנו אבל לא שם אני חותרת קודם כל אני רוצה להבין למה ציפית מה היית רוצה שמבחינתך במצב האופטימלי גפן יוכל ל? אז דבר ראשון אני מאוד שמחה שאת שואלת את השאלה הזאת כי הפוסט שלי הוא לא פוסט על ילד עם צרכים מיוחדים הוא לא פוסט על חרם והוא על אחת כמה וכמה לא פוסט של בקשת עזרה בפוסט המקורי אני אפילו לא כתבתי מאיפה אנחנו אני הוספתי את זה אחר כך בעקבות שניות של אנשים הקראתי הפוסט שלי הוא פוסט על צביעות הוא פוסט ואם אני אפילו הרחיב טיפה את היריעה הוא פוסט על התעוררות הוא פוסט שאומר בוא נסתכל שנייה על המציאות שאנחנו מייצרים לעצמנו כחברה ואם נצמצם בחזרה את היריעה כהורים, כמחנכים וכמורים וכשאני אומרת מורים אני מתכוון מורים במובן של מדגימים מה אנחנו מדגימים? לילדים שלנו עכשיו אני אתן לך דוגמה בעקבות הפוסט אני קיבלתי דבר של הפוסט רק הראשי שותף ביחס של אחד לאחד כמעט לכמות הלייקים זאת אומרת הפוסט המקורי אני לא יודעת בדיוק איפה זה עומד היום אבל זה סביב 3,000 לייקים ו3,000 שיתופים שיתופים בקבוצות מאות על גבי מאות של תגובות גם בפרטי זה אי אפשר לתאר בכלל אני צריכה מנהל סורשר רק בשביל להשתלט על מה שהפוסט הזה יצר אין פה ספק כי מהעבודה שלי עם הורים בעצם הצורך הזה של לייצר חברות של להביא את הילדים לתוך קהילה של ילדים הוא מאוד חזק אני עובדת עם לא מעט הורים שבעצם אומרים הילד שלי תקוע מול המסך הילד שלי רוב הזמן בבית קבוצות שבעצם עובדות עם מיומנויות חברתיות מיומנות חברתית זה משהו שנלמד וצריך לתרגל אותו בדיוק כמו תרגילים במתמטיקה זה משהו שצריך קודם כל להדגים אותו גם להדגים אבל גם ללמוד אותו בתפיסה שלי לפחות אני כהורה רוצה לייצר לילד שלי את ההתנסות הזו ואת החוויה החיובית סביב זה כדי שגם הוא יוכל לבוא ולהיות חלק מזה עכשיו מה בעצם אתה אומר אני עדיין לא הבנתי מבחינתך את אומרת שאנחנו כהורים רוצים להראות לילדים הפוסט אומר בצורה מפורשת הפוסט בגדול אפשר להגיד שהוא מחולק לשניים עכשיו זה שום דבר לא מתוכנן זה נכתב בדיוק כמו שכתוב שם ככה זה נכתב אני הייתי במצב באמת במצוקה אני בקושי ראיתי את המקלדת מעוב דמעות אבל יצא שהפוסט מחולק פחות או יותר לשניים החלק הראשון מדבר על גפן ועל הבעיה והסיטואציה הפרטנית שלנו והחלק השני של הפוסט בעצם פונה להורים ובמקור זה להורים בשכונה כל הפוסט הזה במקור נכתב להורים בשכונה ובעצם אומר מה אתם מלמדים את הילדים שלכם עם הילדים כי תשתפיני הסיטואציה של גפן זה שוב סיטואציה פרטנית ונשתמש בזה כדוגמה כי באמת כמו שאת אומרת יש כל מיני סוגים של צרכים מיוחדים ויש כל מיני איזה הסיטואציה של גפן היא סיטואציה של ילד מאוד חברותי מאוד תקשורתי מאוד ובאמת הסלחו לי כל ההורים של ילדים צרכים מיוחדים שזה מתבטא באופן שונה אבל אצל גפן אין ביטוי חיצוני של ההבחון של הספקטרום אין ביטוי חיצוני ובמרכאות כפולות ומכופלות לא רואים עליו אז הילדים והם כן מכירים אותו וזוכרים אותו לטובה מהגן על אף הקשיים שהיו לו בגן והם משחקים איתו בחצר כשנוצרות הסיטואציות והם נמצאים והוא פוגש אותם וכולי אבל לא מנסתם אם ברגע אחד פתאום אם זה כשמכשיך שנהיה חם בקיץ או לא משנה פתאום שלושה ארבעה ילדים שהוא משחק איתם רואים אוקיי אנחנו קבענו שבחמש אנחנו עולים הביתה לזה וזה והם פשוט נעלמים הרבה פעמים בגיבוי של הורה אחראי שנמצא איתם ואומרים אנחנו כולנו עולים אבל את גפן אנחנו לא מזמינים לעלות איתנו כי הוא לא איתנו בכיתה וגפן עומד כמו תורן בשוק, המום בוכה, מבויש כי כולם פתאום התעיידו ואמרו לו אתה לא כי אתה לא איתנו בכיתה עכשיו אני אומרת לך שאני בתור אימא אין דבר כזה אם זה היה הפוך אני הייתי אומרת לגפן אתה לא עולה הביתה אם אתה לא מזמין את הילד הזה שהרגע שיחקת איתו אני לא אומרת תאספו כל ילד מהגן ותזמינו אותו שיחקתם איתו הכל היה בסדר אם אני מבינה אחרון מה שאת מטריסה זאת אומרת הפנייה שלך היא לאותו הורא שנתן לגיטימציה לילדים האלה לעלות מבלי להזמין את גפן איתם כן כדוגמה פרטנית ואפילו כתבתי גם בפוסט מה יקרה אם אתם גפן לא נמצא אני לא נמצאת בפרוצות וואטסאפ של ההורים של השכונה של הכיתות מה יקרה ואני כן פניתי בעבר להורים לא מעט פעמים גם בשכונה וגם בבית ספר שהוא למד בכיתה א' הוא היה בכיתה אחרת גם שם מה יקרה אם אתם תגידו לנו תקשיבו הילדים יורדים למטה לשחק כדורגל כדורסל אולי הגפנות ערב יבוא לשחק לא משתפים פעולה בעצם אתם מדברים על החלה מדברים על שילוב אני חושבת שאני מבינה מה שאת אומרת בעצם את אומרת בעצם שאת מצטעה שוב שמאותו הורי אבל ילדים בכיתה ג' כבר פחות הורים יוצאים איתם נמשרת שהם הולכים כבר לבד זה לא אותם ילדים שבגן אני מדברה עם איזה הורי אחראי שכן נמצא איתם אוקיי וכשאני מעניין אותי לשאול כשפנית לאותו הורי יצא לך לפנות לאותו הורי שנתן את הלגיטימציה יצא לך לדבר עם איזשהו הורי שנתן כזאת לגיטימציה אני מניח אני ניסיתי בכל מיני דרכים לפנות להורים כמו שכתבתי בפוסט אני לא אני לא חושבת שאפשר להכריח אני לא מנסה להכריח אני לא אוהבת לכפות את עצמי אבל אחד מהדברים שאני שמתי לב אמרתי לשלמה לפני השידור וזה כמובן לא פעם ראשונה שאני שמה לב לזה אבל זה היה עוד איזשהו שלב בהסתכלות שלי על עצמי של רגע למה בעצם אני מנסה במקומות שבהם לא רוצים אותי ומצד שני אני משערת שאת רוצה לייצר ולאפשר לכפן להיות חלק מקבוצה ולחוש תחושת שייכות ואני רוצה לשאול אותך אם היא זמנת אלייך מה היו התגובות שם? גם כמו שציינתי בפוסט עצמו זה כבר נהיה כמעט בלתי אפשרי לאורך השנים בהתחלה עד שעוד היה בגן חובה ואי אפשר להארח זה ממש היה מאורך הרדה ואני ניסיתי לפנות ואמרתי אפילו אני אזמין פיצות אני אעבור לעזור עם הילדים אני לא מנסה לזרוק עליכם את הילד אבל הוא מתקשה להארח אז בואו טיפה יותר תשתפו איתי אולי אם להזמין אותו אליכם איך הוא בא במקום שלה להתארח? הוא מדהים אין הורה שהארח את גפן ולא אמר לי אחר כך וואו איזה מנומס איך הוא מתנהג וגם בעקבות הפוסט שתי ילדות חמודות מהשכונה ששמעו על הפוסט דרך ההורים והזמינו את גפן ביום שבת הוא התארח וכמובן וואו וכמה הוא מקסים הוא ילד מאוד מיוחד אני באמת רוצה לחשוב ככה יחד איתך מבחינתך המצב האופטימלי אם אני מבינה נכון זה השאיפה היא שיזמינו את גפן שלא ישאירו אותו לבד איך היא ראה היום שאת תרגישי שתגידי אולי אני מרוצה מאיך שגפן חברתית אז אני אגיד לך אני הגעתי למסקנה באמת זה לא רק בעקבות הפוסט הפוסט חידד לי את זה שאני אני מובחנת על הספקטרום בעצמי אני מובחנתי בגיל 43 ואני עברתי חיים עשרות שנים של סבל בעקבות זה שלא הייתי מובחנת ובשנים האחרונות עכשיו אני מתקדמת לכיוון 47 בשנים האחרונות אני עברתי מטמורפוזה זה תהליך אני לא ארחיב עליו כרגע כי זה לא לשם כך התכנסנו ואין לנו זמן אבל בין השאר אני נמצאת היום במקום שאני כבר בשאלה שוב לצאת החוצה וליצור לעצמי מעגל חברתי שמעולם לא היה לי בדיוק מהסיבה הזאת שאני ניסיתי במקומות הלא נכונים ומבחינתי מה שקרה בעצם בשבוע וכלום מה שהפוסט הזה פורסם זה שאני קיבלתי עוד זווית להסתכל על עצמי ועל מה אני מדגימה לגפן זאת אומרת אם אני אומרת לגפן תפסיק וזה משהו שאני אמרתי לו לאורך השנה האחרונה זה נהיה יותר ויותר בולט לנסות עם הילדים שלא משתפים איתך פעולה אם אתה מתקשר פעם פעמיים שלוש ארבע לא חוזרים אליך כל פעם אומרים לך לא אני פה אני שם כל מיני די עזוב אנחנו לא כופים את עצמנו אנחנו לא מקבצים נדבות אנחנו לא מדבקים על הפתחים ושוב שמתי לב שזה מה שאני עושה עם מבוגרים עם מבוגרים בוא נעצור שנייה נסתכל על עצמי ואני מבינה שאת גם מתעסקת בדרכת הורים וזה סוג של הדרכת הורים שאני עושה לעצמי אני מסתכלת על החלק שלי במה אני מלמדת את הילד שלי ואם הוא רואה אותי מנסה עם אנשים שלא מתאימים לי ולא מעוניינים בחברתי מכל סיבה שלא תהיה זה לא כי אני יותר טובה או פחות טובה והם ככה והם אחרת אני לוקחת אחריות על זה שאני מנסה במקומות הלא נכונים ומאז הפוסט זה נהיה עוד יותר מודגש וכבר יצרנו מאז כמה קשרים חברתיים שוב זאת לא הייתה מטרה של הפוסט אבל כל כך הרבה אנשים פנו ופה ושם גם פתחתי איזושהי הודעה שקיבלתי בפרטי באמת ממש פה ושם באחוזים בודדים וכבר התחלתי ליצור כל מיני חברויות ונפגשנו עם כל מיני אנשים ואני הרבה יותר מיינדד להאם זה נכון לי אוקיי ואני רוצה ככה לחדד ואמרת נכון שזה מה שאני עושה אני מנחה תורים אני מרצה אני מטפלת LACBT זה המיינד שלי היום ההנחי התורים ואת מציינת פה כמה דברים מאוד חשובים אחד מהם זה החשיבות של הדוגמה האישית הדבר השני ואת אומרת אני מסתכלת ואני רוצה אני בוחנת מה אני משדרת לגפן מצד אחד מצד שני אני מנסה ואני בוחרת אם אני לא אנסה עם האנשים האלה גם הם לא בסדר אני צריכה קודם כל לנסות כדי לגלות שזה לא מה שאני רוצה וכשיש אולי לפעמים כשיש ניסיון שוב ושוב ושוב יש פה איזה שהם כוחות של התמדה של דבקות במטרה של גמישות של ליפול ולקום זאת אומרת זה שאני מקבל כתף קרה זה לא תמיד מעיד על דחייה ולהפך אני יכולה למנס את זה לילד עצמו כמקום של כוח של כוחות שיש לו את קיבלת סתירה ואתה לא נופל ויושב ובוחל אתה קם ויוזם עוד פעם וזה משהו שהוא שהוא כוח הוא כוח חדש של הכול גם הבחירה שלי לצד הדוגמה האישית שאני כן צריכה לשים לב לזה הדבר השני זה המקום הזה של לראות איזה פרשנות אני נותנת ואיך אני בעצם מעירה באלף לילד שלי את הכוחות שלו מתוך המצבים הלא פשוטים שהוא נמצא בהם ודבר נוסף בתחילת הדברים את אמרת שאת קוראת להורים אבל מצד שני ברגע שפרסמת את הפוסט עלו הרבה מאוד הורים אחרים ויכול להיות שהתחושה שלך נגזרת אני רק ככה מעלה השערה היא יכולה להיות משקפת סביבה מסוימת והיא יכולה להיות פחות נכונה לסביבות אחרות ואני רוצה להוסיף פה עוד דבר שככה הזכרתי קודם ואני חוזרת ואומרת שמיומנויות חברתיות גם למישהו שהוא קצת מאותגר בלקרוא סיטואציות בלהבין אותם בלהבין אותם זה משהו שאנחנו צריכים ללמוד זה משהו שאנחנו צריכים ללמוד היום יותר מאשר בעבר בגלל האופי של החברה שבה אנחנו חיים בגלל טכנולוגיה בגלל התפרקות של קהילה וכולי והעיקר מבחינתי בפוסט שלי הוא סביב העניין הזה של קהילה של ערבות הדדית של איזה חברה אנחנו רוצים לבנות כאן לאן העולם הולך מהבחינה הזאת ושוב זה לא דברים שאנחנו נוכל ואמורים להיכנס אליהם כרגע אבל זה הפוסט שלי מדבר ומתוך הפוסט הזה אני בוחרת לקחת את זה למקום המאוד אופטימי במקום הזה שבחוז הציין שיש לך למעלה משלושת אלפים תגובות ושיתופים שיתופים, תגובות וזה אומר שאלה האנשים שכן יש להם הכחלה וכן אכפת להם ואנחנו יכולים לבחור כמו שאת אומרת אני יכולה לחפש את זה במחוזות שונים נכון אני חושבת שהמקום שאליו אנשים לקחו את הפוסט הזה זה לא רק בלתי צפוי לא צפוי מבחינתי כמו שאמרתי זאת לא הייתה הכוונה אפילו מה שגורם לזה להיות עוד יותר מפתיע ואני חושבת שזה פגש את האנשים באמת במקום הזה מה אנחנו רוצים לבנות אנחנו כהורים כקהילה כמדינה, כעם ובעיקר על הרקע של מה שאנחנו חווים היום לזה אנחנו בטח ובטח שלא ניכנס העניין הוא ש שוב אני רוצה לחזור לדוגמה האישית שלי כי אני חוויתי לאורך באמת בטח ובטח בעשרים שנים האחרונות המון דחייה גם מבחינה באופן אישי וגם באופן מקצועי ועד שאני לקח לי הרבה זמן הייתי מאוד מאוד עמידה עד שאני הבנתי שאני המכנה המשותף של כל הדחייה שאני חווה שום דבר לא השתנה אם אני לא מסתדרת במקום עבודה אחד ועוד מקום עבודה ועוד מקום עבודה אז הסתכלתי על זה ואמרתי רגע אולי הם לא בסדר בזה אולי הם לא בסדר בזה אבל בסופו של דבר המכנה המשותף זה אני זה אותו דבר אני אומרת גם לגבי העניין הזה של השכונה ואיפה אנחנו גרים ומה זה יש קהילות יותר מחילות יש קהילות פחות מחילות ברור אני לא לא מתחברת לאירוניות שאיפה שלי זה לגור בקיבוץ או משהו כזה אבל אם אני אשלה את עצמי שאם אני לא אשתנה ואני לא אשנה את מה שאני מלמדת ומלמדת במובן של מדגימה לילד שלי זה לא משנה איפה אני אגור נכון, אני תמיד ארגיש אאוטסיידרית אם זה לא יבוא לי מבשנים אני לא רוצה להיכנס עכשיו לנושא הזה של תחושת שייכות שאת מתארת את ההפך מתחושת שייכות ותחושת שייכות אפשר לבנות ואפשר לבנות אותה בדרכים שונות במקומות שונים אוקיי, ואני חושבת שאת גם, אני שומעת לפחות ככה זה נשמע לזה, תתקני אותי אם אני אם לא הבנתי נכון המקום הזה של את לוקחת את עצמך ואת אומרת מה אני מראה לגפן, ומצד שני גפן הוא אחר גפן חי קודם כל בתקופה קצת אחרת, המושגים השתנו והתקופיות שלו אני משארת שהן קצת שונות משלך ואני חושבת שאחד הדברים שאולי כדאי לעשות עם גפן זה לבוא ולשים את היד על הדופק שלו ולשאול אותו איך הוא רואה את הדברים מה השאיפה שלו, לא שלך שלו, כדי להרגיש טוב איך אני מרגיש טוב, אני יכולה לספר לך שאני עובדת עם קבוצה תורים פה בעיר בנושא של מיומנויות חברתיות ואחת האימה אמרה, לילדה שלי יש שתי חברות לא משהו, שתי חברות ולה זה מספיק ואני מתוסכלת מזה שיש לה רק שתי חברות שהן בערך אז אצלנו זה בדיוק הפוך אני אינטרוברטית אני בשנים האחרונות הדרך הכי טובה להסביר מי אני זה לחשוב על נזיר סיבטי על הקצה של ההימליה גפן לעומת זאת כמות האנשים ובעיקר ילדים אבל שהוא רוצה באופן יומיומי אני לא חושבת שאני כל החיים שלי הכרתי כזאת כמות של אנשים הוא כל הזמן רוצה אנשים הוא יכול לחזור הביתה אחרי שהוא היה בבית ספר ואחר כך, כן נניח אם הוא נפגש לחזור בשמונה בערב הביתה, גמור, שפוך, מעיפות ולהגיד לי, אוקיי, מי אני יכול לפגש אוקיי, וזה שהוא אומר שיש לי איזושהי אחריות לנהל ולפעבר בין השאר בזה שאני מדגימה לו שזה בסדר להיות לבד לבד לא שווה בדידות בוא תעסיק את עצמך בדבר אחר בוא תעשה משהו איתי בוא וואטאבר זאת אומרת, אם יש דוגמה לאיך להיות לבד איך למצוא את תחומי העניין שלך זה אני חושבת אבל שאני שומעת שוב אולי יכולת שאני טועה אני שומעת את החשש שלך מזה שהוא יהיה לבד מהתחושה שלו של להיות לבד החשש שלי הוא רק מאיך זה משפיע על איך הוא משליך את זה עליי ומה הוא עושה בעקבות זה, זאת אומרת אם הוא הולך ודופק לאנשים בדלתות לקח לי הרבה זמן ללמד אותו שצערי אצלנו בדלת אין לי בעיה שהצפקו אבל רוב האנשים, אצלנו בשכונה לפחות לא מעוניינים בזה לקח לי הרבה זמן ללמד אותו שהוא לא יכול לעשות את זה כי קיבלתי תלונות מההורים שגפן בא ודופק אצלם בדלת הוא הולך ומחפש את החברה ואני מנסה כל הזמן עכשיו אני גם יחידנית חשוב להגיד את הצד השני שיכול להיות איתי ביחד, השוטר הטוב, השוטר הרע אם להשתמש שנייה בביטוי שהוא לא לחלוטין מדויק אבל משהו שיעזן, משהו שזה הבן הבכור שלי למשל הוא בן 16 וזה ממנו ועלה כל ההתעסקות עם גפן בכלל הוא עסוק בעניינים שלו הוא גם טיפוס אחר לגמרי ואני כל הזמן צריכה ללכת בין הטיפות של זה שגפן רוצה המון המון חברה והנסיבות הם שהוא וגם אם הוא לא היה לומד בחינוך מיוחד גם אם הוא כן היה מצליח להשתלב בכיתת שילוב כמו שניסו לעשות כשהוא היה בכיתה ב' זה עדיין לא אומר שהיה לו את כמות האנשים שהוא רוצה ואני כל הזמן בעצם עסוקה בלנהל את הדבר הזה ברמה שאני א' נמצאת בחרדה של אוקיי מה יהיה היום עם גפן כי כשהוא לא מוצא ילדים לשחק איתם הוא אני לא יודעת איך להגיד זה בין מה שתיארתי בפוט של לשבת ולבכות לבין לנסות להפעיל אותי מבחינה רגשית של את לא מרשה לי להתקשר לזה וזה וזה שבסוגריים דחו אותו כבר עשר פעמים ולא מחזירים לו טלפונים אוקיי? את לא מרשה לי להתקשר לזה וזה אבל את רוצה שיהיו לי חברים זאת אומרת הוא מנסה לעשות עליי כל מיני מניפולסות קטנות כאלה אני לא יכולה להתקשר מול זה באיזשהו סנטר שלי שגם מכיל את זה וגם שם את הגבול וכל שישי שבת שאין מה לעשות זאת אומרת אני עכשיו בעצם אני התפטרתי מהעבודה עכשיו ואני חידנית אני 3.5 שנים אני לא עבדת אני חזרתי לעבוד במאי ועכשיו אני התפטרתי מהעבודה כדי לטפל בכל מה שקשור לגפן אז אם את מתפרנסת סליחה אני לא יכולה ללמוד אני עכשיו בעשירה מקצועית אני לא יכולה ללמוד אני לא יכולה להתחייב לעבודה הבן הבכור שלי מאז שגפן נולד בקושי זוכר איך אני נראית זאת אומרת אני עובדת בגפן אני רק יכולה לבוא כי את מתארת פה מצב שהוא באמת מאוד מאתגר ואני חושבת שזה לא יהיה נכון כאן לפרום את זה יותר אבל אני חושבת שיש אפשרות ליעזר באנשי מקצוע ונמשרת שניסית ואם לא גם פה יש כל מיני אני חושבת שיש אפשרות לפרום את הדברים וכן להתקדם כי גם פה זה שאני רק נקודה למחשבה זה שאני מפנה את כל זמני כדי לטפל בך זה מצד אחד אומר עליי שאני מקדישה לך זה לא משן בכלל זה לא משן בכלל ואני אומרת כל הזמן אם זה לבת זוג שלי, אם זה להורים שלי יש נשים וכנראה גם גברים אבל אני אתייחס כרגע לאימהות כשם גנרי שזה באמת המהות שלהן הן מתחברות לזה הן אוהבות את זה זה בראש מעייניהן אני אומרת בצורה מאוד מאוד ברורה אצלי זה לא המצב ההרגשמה העצמית שלי היא לא דרך ההורות שלי אני נאלצתי לעזוב עכשיו את העבודה דבר ראשון מתוך אינטגריטי אל מול מקום העבודה כי אני לביתי מתמודדי נפש בתפקיד האחרון שלי ובמקום העבודה הזה הספציפי אם אני לא יכולה להתחייב לזה שאני אהיה שם בשביל האנשים האלה אני לא רוצה להתחיל בכלל כי זה לא אנשים שאני רוצה לנטוש אני לא רוצה לנטוש אף אחד אבל על אחת כמה וכמה אני לא רוצה לנטוש מתמודדי נפש אחרי שהם נקשרו אליי אני נאלצתי לקחת צעד אחורה ולהגיד כרגע אני לא יכולה להתחייב כי דה פקטו אני לא מצליחה להתחייב בקיץ היה בלגן, אחרי זה היה חגים, אחרי זה מלחמה לא יכולה להתחייב אז בואו ניקח קודם כל צעד אחורה אבל השאיפה שלי ועכשיו באמת בעקבות הפוסט גם יש לי כל מיני כיוונים אפילו אני שוקלת להביא לו כלב שירות שאני חושבת שזה משהו שיכול ממש לשנות לו את החיים ממש לשנות לו את החיים כי הוא ילד שאין שום הצדקה לזה שזה יהיה בכיתה רגילה שלא יהיה חלק מהמרקם של המקום שבו הוא גר אם זה השכונה הנוכחית אם זה יהיה מקום אחר אז קיבלתי כל מיני רעיונות אני פועלת בכל מיני כיוונים בשאיפה שתוך חצי שנה, אולי שנה, אני לא יודעת לשים על זה את התגית של הזמן שהוא יוכל לחזור ולהשתלב בצורה כמה שיותר אינטגרטיבית נקרא לזה ואני אוכל להיות אימא ולא הכלב שירות של גפן זה דוגמה מאוד חזקה מצד שני שוב, אני רק באמת לנקודה ככה לחשוב עליה שאת אומרת ישילות בעצם לעבודה שעבדתי בה וכן הלאה יכול להיות מצד שני אני רוצה לחשוב שנייה על המסר שאני מעבירה לגפן כי מצד אחד זה לא המהות שלי להיות אימא 24-7 שזאת יהיה השקעה היחידה שלי אני רוצה לעבוד אני רוצה לעשות עוד דברים ומצד שני עכשיו הפסקתי כדי לתת מענה לגפן זה ליד ברירה שוב, את אומרת אני בודקת כיוונים אחרים ואני רוצה לחשוב על המקום הזה שכשאת מתפנה לעזור לי זה אומר שאת בעצם ממוקדת בי ומתפנה אליי ולפעמים זה אומר עלינו וואלה אני אמא משקיעה יכול להיות שאני טועה ומצד שני אני מסתכלת עליי כגפן זה שכל הזמן צריך לעזור לי אולי אני באמת צריך עזרה איפה המקום שלי יש מאזינים כנראה שאולי צריכים לשמוע את זה וכל אחד ייקח את זה אני שואלת אני שם סימן ש... אני שואלת זה נקרא שלי באופן ספציפי זה לא המצב כי אחד הדברים שאני מאוד מיידד אליהם זה יצירת הגבול בין ניל ון גפן ולשקף לו את זה שאומנם כרגע אני עזבתי את העבודה אבל אני רוצה ללמוד אני רוצה לעבוד שיהיה לי מעגל חברתי כי אחד מהדברים שקרו למשל בעקבות הפוסט הזה זה שלי נוצר קליק עם כמה אנשים נשים בעיקר שיצא לי להתכתב איתם כי רוב הפונות הן נשים ואני אומרת הוא יודע שאני שמתי פוסט ואני אומר לו בעקבות הפוסט יש כך וכך אני רוצה להיפגש עם זה וזה אתה תקריאה לי את חדש זה והוא מתוך כל החוויה הטראומטית שהייתה לו בעיקר בכיתה ב' זה כנראה מייצר לו איזושהי חרדה איזושהי יציאה מאזור נוחות שהוא לא תמיד רוצה אני אומרת לו אוקיי אתה לא רוצה אני רוצה אני רוצה להכיר אנשים חדשים אני רוצה להרחיב את המעגל החברתי שלי ואני משקפת לו בצורה שהיא מותאמת לא בשפה שאני כרגע משתדלת שזה מותאם שוב אני לא מדריכת הורים אני מנסה כמה שיותר בצורה מותאמת לשקף לו את זה שאתה לא מחליט כל דבר ואם אתה רוצה שיהיו לך ילדים להיפגש איתם אתה צריך לייצר את הקשרים החברתיים ואם אני רוצה שאתה תייצר את הקשרים החברתיים אני צריכה לייצר את הקשרים החברתיים אני רוצה להיפגש עם האמא הזאת אני דיברתי איתה בוואטסאפ ויש בינינו חיבור ובמקרה גם יש לה ילד בגיל שלך אני רוצה להיפגש איתה ודרך זה שאני אפגש איתה אתה תכיר את הילד הזה אתה רוצה לצחק איתו, אתה לא רוצה לצחק איתו אבל שלא תחשוב שאתה עכשיו פה תחליט שלא בא לך ולכן אני אשב בבית ואני אעשה לך בייביסיטר בזמן שאתה מטפס על הקירות אוקיי טוב האמת ברור אני רק רוצה לסיים בשאלה אחת האם יש לך מסר לאמהות אחרות שנמצאות במוצב דומה מה המסר שלך קטונתי אני אני חושבת שכל הדברים שאמרתי עד עכשיו המסר שלי הוא לא רק לאמהות המסר שלי הוא קודם כל לעצמי והתגשתי את זה זה להסתכל במראה של של מה שהחיים משקפים לי מבחינתי זה זה הכל מראות והילדים שלנו ובאופן ספציפי הילד שלי הוא מראה מאוד מאוד עצמתית לנקודות החולשה שלי ורק כשאני לוקחת אחריות על נקרא לזה בשביל לא להשתמש במילים גסות נקרא לזה על השטויות שלי על הסיפורים שאני מספרת לעצמי ואני מתבוננת פנימה ופועלת מהמקום הזה של אוקיי זאת אני בעצם שגורמת לפחות לחלק מהבעיה רק אז אני יכולה לעשות שינוי אני אני מתחברת מאוד עם המקום הזה של לקחת אחריות ואנחנו כהורים אין ספק שיש לנו אחריות לגבי הילדים לאורך כל החיים שלהם, גם כשהם גדולים אבל בטח בגיליהם שאנחנו מדברות עליהם וזה לקחת כן, זה להתבונן ולזכור שאני דוגמה אישית ומצד שני וזה לייצר, כמו שאת אומרת אני מייצרת הזדמנויות ומצד שני הייתי מוסיפה לדברים שדיברנו עליהם הקשבה גם לעצמי, אבל גם לילד כי כשאני לוקחת אותו למקום למפגש ואני יוצרת לו הזדמנות אני חושבת אני יודעת שצריך לעשות לו איזושהי התרמה של לחבר אותו למקום הזה, גם אם זה מאתגר גם אם יש לו, שם נמצא מקום הקושי אני מאמינה שיש שם איזשהו מקום של תרגול, של ללמד איזושהי דרך של חשיבה לקראת וכשאני מוכן אז יותר קל לי להיות שם אז כן, אני באמת מזמינה את עורים לקחת את המקום הזה ולניקות עמדה ולהזמין ולעשות אצלנו בידיים, כמו שכתבת את הפוסט טוב אני מבקש להודות לגל לברנד וקלאודיה קאץ, הרעיון מעניין נגעתי מעט בנושא וניסוי לפתוח צוהר קטן לנושא התחייה החברתית שזאת בהחלט בעיה סוביקטיבית לא פשוטה ותקווה שתמצא לגפן מסגרת ולא יוכל לפרוח תודה לכולם