Details
Nothing to say, yet
Big christmas sale
Premium Access 35% OFF
Details
Nothing to say, yet
Comment
Nothing to say, yet
This is a podcast introduction featuring the host, Renana Aviel, who is a consultant in strategy, branding, marketing, and resource recruitment. The podcast aims to provide value, empowerment, and learning from exceptional individuals. The guest in this episode is Ornit Ben Yishai, the CEO of "Good Thought", an organization that focuses on technology for social leadership. They discuss the intersection of technology, digital orientation, and civil society organizations. Ornit shares her background and the importance of technology in bridging social gaps. They also discuss the impact of technology on accessibility, education, and motivation, especially during the COVID-19 pandemic. להוריד 🎇 איזושהי הקדמה קטנה, ומשם יתחילו השאלות. ברוכים הבאים לפודקאסט קולות מן המגזר השלישי, בו מנהיגים מעורבי השראה משתפים בידע ובניסיון שלהם. הפודקאסט הזה נולד במיוחד עבורכם כמרחב שנותן ערך, העצמה ולמידה תוך התענקות בחוויות ובחוכמה של אנשים יוצאי דופן שנבחרו בכפידה. אני רננה אביאל, יועצת להמונטות ומומחית באסטרטגיה, מיתוג, שיווק וגיוס משאבים. בכל פרק מצטרפים אליי אורחים, והמשימה שלנו להתמקד בנושא שיכול לקדם את כל המאזינות והמאזינים. היום נמצאת איתנו אורנית בן ישר, מנכלת מחשבה טובה... אני אגיד את זה שוב? -רגע, אבל אם אתה אגיד את זה שוב, אז זה אורנית. -אורנית, כן. היי, טוב, אמרתי. קודם הקדמה ואז -פה מתחילים 🎇 היום נמצאת איתנו אורנית בן ישר, מנכלת מחשבה טובה. ברוכה הבאה, אורנית. -ברוכה הבאה, תודה. מחשבה טובה וארגון שעוסק בטכנולוגיה כדלת להתפתחות ומוביליות חברתית. ולכן שתנו דיברנו על זה והחלטנו שהפרק הזה יוקדש ברובו לטכנולוגיה, אוריינות דיגיטלית, ואיפה הן פוגשות את ארגוני החברה האזרחית בכלל, ואמותות בפרט. אז אורנית, ממש ממש תודה שפינית את הזמן ושבאת ושאת משתתפת. והדבר הראשון שאני רוצה לשאול אותך הוא מי את, אם את יכולה קצת לספר לנו על עצמך. תודה רבה שהזמנת אותי. היה לי שמי אורנית בן ישר. אני מנכלת של מחשבה טובה מזה עשור. אני נמצאת במגזר החברתי מגיל צעיר, 15 שנה שאני במחשבה טובה. ממש גדלתי ליטרלי בתוך הארגון, הגעתי בגיל 24 וגדלתי יחד עם הארגון. מחשבה טובה עוסקת בצמצום פערים חברתיים דרך הנגשה הטכנולוגיה, עובדת בפריפריה החברתית והגיאוגרפית. אני נולדתי בפריפריה הגיאוגרפית ברמת הגולן, אז תמיד זה ככה מרגיש לי חיבור, זה סוג של פריפריה קצת שונה מהפריפריות שאנחנו עובדים איתן, אבל עדיין זה מאוד מאוד מחבר. להוריד 🎇 איפה נולדת? -נולדתי ביישוב קטן שנקרא רמת מגשימים. כשאני נולדתי, הוא עדיין היה סוג של קיבוץ משק משותף. וכל כך הייתי בצפון, גדלתי בצפון, הייתי מורח חיילת בבית שיען, למדתי תואר ראשון בתל חי, ובעצם ב-24 עברתי לירושלים, וככה נולד המסע שלי עם העיר הזאת ועם מחשבה טובה, שבעצם גם היא התחילה את דרכה בעיר ירושלים ועד היום פועלת מאה עיר הזאת ברחבי הארץ, אז זו המסע הקטן שלי. מעולה. שאלה🎇 וואו, נשמע מסע מרתק. אז אתם ארגון חברתי שעוסק בחיבור לטכנולוגיה והוריינות דיגיטלית, ותמיד כשאני חושבת על ארגונים כמוכם שעוסקים במנעד הזה שבין עבודה חברתית לבין טכנולוגיה, אז כאילו נראה שזה בשני יצידי המטרס, שני נושאים שהם כביכול סוטרים אחד את השני. אז מאוד חשוב לי לשמוע מה דעתך על הדבר הזה, על התפיסה הזאת, כי אני מציירת לעצמי שאתם לא רואים את התמונה כך. אז אני אתחיל אולי ואגיד שבאמת יש... אנחנו מתעסקים בעולם, אנחנו ניסים להתעסק בפער החברתי שקיים לנו דרך טכנולוגיה. טכנולוגיה זה דבר ששואט קדימה. שואט קדימה, אנחנו עכשיו בתוך מהפכה חדשה של הטכנולוגיה, כל עולם האיי-איי, והעולם החברתי לצערי הרבה פעמים לא רק שהוא לא מתקדם, אלא גם הוא הולך אחורה. וזה אתגר מובנה שיש לנו בתוך מחשבה טובה. יחד עם זאת, אנחנו באמת במחשבה טובה מאמינים שדווקא אתגר הוא ההזדמנות. במקומות שבהם אנחנו רואים שהטכנולוגיה היא קטליזטור מדהים במדינת ישראל, קטליזטור כלכלי וכל כך הרבה אספקטים, אנחנו מאמינים שהוא גם יכול להיות קטליזטור חברתי. ובעצם לאפשר לנו לקדם את הדברים. האם זה אתגר? לגמרי. מצד שני, אנחנו רואים את זה הלכה למעשה, מחשבה טובה קיימת 20 שנה, וזה חי, בועט, נושם ופועם, וזה לגמרי יכול להיות לא שני צירים שהולכים כל אחד לכיוון אחד, אלא דווקא שני צירים שמתחברים. שאלה 🎇 אז אולי הייתי יכולה להסביר קצת יותר את הנקודה הזאת, איך הצירים האלה מתחברים. תראי, אני יכולה להגיד רגע, ככה אני מסתכלת על העיר המסתורית, שמחשבה טובה הוקמה, אז השיח, ההתעסקות שלנו בטכנולוגיה הייתה להביא את הברזלים, את מכשירי הקצה, אל השכונות, אל הקהילות, אל התושבים, אל האנשים שלקחו חלק בתוך מחשבה טובה. כי נגישות הייתה, הפער בנגישות היה הפער למכשיר עצמו. לפני 20 שנה לא היו מחשבים, בטח לא, בבתים היה מעט, אבל בטח לא בשכונות ובטח לא בעיירות הפרסריאליות שאנחנו מכירים. היום, 20 שנה אחרי, מחשבה טובה מתעסקת הרבה יותר בנגישות, בנגישות לידע, למיומניות, לכלים שטכנולוגיה יכולה לתת לי בשביל לתת לי ממש חכות לשנות את החיים שלי בעצמי. היופת בטכנולוגיה שהיא באמת יכולה לשבור את הטמע הזאת של איפה נולדתי, מי ההורים שלי, מה ההשכלה שלהם, כי ברגע שיש לי את הנגישות לזה, את הידע לזה, עם המעטפת שמחשבה טובה יודעת לתת, אז בעצם באמת יש לי סל כלים מיומניות ויכולות להשתמש בדבר הזה בשביל לשנות את זה שנולדתי בקריית שמונה או בראט או בלוד או בכל מקום אחר, ולהגיד, אוקיי, עכשיו העולם פתוח ליטרטיבי, אנחנו רק הולכים יותר ויותר לעולם שבו... בעצם זה לא משנה איפה אני נמצא בעולם, כי המציאות היא גלובלית. ואני שאני יודע לעבוד עם טכנולוגיה, אז אני יכול היום ללמוד קורס בהרוורדס ביזנסקול, ואני יכולה ללכת לעבוד בחברה שבכלל הסייט שלה לא יושב בישראל, הוא יושב בכל מקום אחר. ברגע שיש לי את השפה, גם כמובן לשפה האנגלית, אבל קודם כול את השפה של העולם הטכנולוגי, אז באמת הכול פתוח בפניי. ולא רק בחול, הרבה יותר בארץ, ואנחנו רואים את זה במציאות כי בו אנשים הולכים פעם בשבוע למשרד. הכול קורה מרחוק. אז פה נתתי את העולם העבודה, אבל כשמדברים על עולם של חינוך, אני יכולה להגיד כמי שגדלה ברמת הגולן, וחוגי ההשערה זה לא... מה שהיה זה מה שהיה. היום יש לי אחיון שלומד ברמת הגולן, גר ברמת הגולן, ולומד תוכנית למצטיינים במתמטיקה בבר אילן, מרחוק. והנה איזה מדהים זה שהלך שאני גר שם היום, שאני יכול להרוויח משהו שנמצא לא ממש בחלקת האלוהים הקטנה שלי בזכות האפשרות ללמוד מרחוק, בזכות האפשרות להשתמש בטכנולוגיה. שאלה 🎇 זה מדהים, מה שאת אומרת זה שבעצם הטכנולוגיה היא לא... היא לאו דווקא כדי לרכוש ידע, אלא היא ממש פיזית גורמת לאנשים לסגור פער שהוא פער טכני, שבעצם הטכנולוגיה מאפשרת לדלג על הפער הזה . אני חושבת שזה בין טכני למהותי. זאת אומרת, אם אנחנו מסכימים על איזה פירמיטה צריכים של מסלול, אז בסופו של דבר אם אין לי את הטכני, אם אין לי אינטרנט, אין לי מכשיר קצה, אין לי את הווי-פיי, אז אני לא אוכל לעבור לשלב הבא. זה השלב שבו אני ענין בעשייה שלנו, ההחשבה הטובה, אנחנו מאמינים שזה יהיה פחות היום המישן שלנו. אם לפני 20 שנה זה היה הרבה יותר המישן שלנו, היום זה, לתאמין, מקומה של מדינת ישראל, לייצר את זה שבכל מקום שהוא יהיה בעצם את הנגישות הזאת. הקומה המהותית היא ה-האו-טו, ומה אני אעשה עם הדבר הזה שיש לי? איך זה משרת אותי בחיים שלי? איך אני הופך מפסיבי לאקטיבי? וזה הדברים שבעצם בהם אנחנו עסוקים, איך אנחנו נותנים... בסוף לא מעניין, בכנות לא מעניין אותי עם כל הנוער שלומד במחשבה טובה, יהיו מתכנפים באינטל מחר בבוקר. מה שמעניין לי זה שיהיה להם את ההזדמנות לבחור האם הם רוצים להיות מתכנפים באינטל, כי יש להם את כל הידע, את כל הכלים, את כל המיומניות, זה חשוף בפנים, אבל אם בחרו ללכת בציר אחר, זה נהדע, זאת הבחירה שלהם. מה שקורה הרבה פעמים בפריפרל זה שאפילו אין לי בחירה, כי אין לי רודמוטל, כי אין לי ידע, כי אין לי כלים שמאפשרים לי להגיד, רוצה אני את זה ולא את זה. הסלול שלי מוכתב, ואנחנו מנסים לשבור את הדבר הזה, לשנות את ההסללה הזאת שיש לנו בישראל, באיפה נולדתי ומה הסביבה יצרה עבורי, ומה האפשרויות העתידיות שלנו. שכל העולם בעצם פתוח בפניי בזכות... -בזכות הטכנולוגיה. זה באמת מדהים, אני חושבת שהקורונה גם לימדה אותנו עד כמה הנחישה לנו את זה בצורה כל כך חזקה שהמשמעות של מקום וזמן הם תופסים בנפח אחר לגמרי ממה שהיינו רגילים בעבור. אני חושבת שהקורונה באה ואמרה לכולנו, טכנולוגיה זאת לא פריווילגיה. זה לא ניסטו היב, זה מסטו היב. זה נקפל כולנו ביום אחד, מבוגרים כצעירים כאחד, ראינו מה קרה במערכת החינוך, וראינו מה קרה לאזרחים בתיקים שהיו בבידוד, ובעצם ביום אחד היה הבנה ברורה שזה לא נחמד. זה חייב להיות חלק... זה הקרוב טוב שלנו. המיומנות הזאת היא הנגישות הזאת, הידע, וזה רק הולך ו... וגדל. שאלה 🎇 אז אני מבינה בעצם את הפרספקטיבה שלכם, אבל אם נסתכל רגע על הפרספקטיבה של האנשים שחיים בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית של ישראל, איך בעצם הם מקבלים את הרעיון הזה שהתפתחות טכנולוגית היא כלי שפותח עולם כמו שתיארת אותה את זה קודם? סירי, זה משהו שזה לא רק פריפריה חברתית גיאוגרפית, אלא גם הרבה פעמים התרבות והחברה שממנה אני באה. אני יכולה להסתכל על זה ולראות את זה גם בהבדל בין החברה היהודית לחברה הערבית, אני יכולה לראות את הפערים גם בעניין של רב-גיליות, איפה החברה המבוגרת זה פוגש אותה ואיפה זה פוגש צעירים וילדים שהם נולדו לתוך הדבר הזה. אבל אם דיברנו על הקורונה, אז הקורונה בעצם באה ושמה לכולם הרע. שזה קצת לא מעניין איפה זה פוגש אותי, זה חייב לפגוש אותי. ובעצם זה, הרבה פעמים בעבודה שלנו, אנחנו מדברים על שני סוגים של מוטיבציות. יש מוטיבציה פנימית ויש מוטיבציה חיצונית. שאיפה שלנו בעבודה במחשבה טובה זה שתמיד לנוע מתוך מוטיבציה פנימית, שלאדם יש רצון לעשות את התהליך. אבל עוד פעם, צריך להעביר רגע את המוטיבציה החיצונית שהיא מה שעוזר לי לגייס גם את המוטיבציה הפנימית. אז הקורונה היא מוטיבציה חיצונית מטורפת. כי אם אני לא עכשיו ידעת איך להדמין קניות מהסופר או לעשות את הטור שלי אונליין עם הרופא, ואני אדם בין 65 או 70 שאנחנו בתקופה שאין עדיין אפשרות לצאת ואני חייב לקחת את השירותים הללו, אז יש לי מוטיבציה חיצונית כי אני חייב לדעת איך לעשות את זה. אחר כך שראינו את זה, אנחנו בקורונה החלטנו ללכת על פרויקט, באמת, תוך שלושה ימים הרמנו פרויקט מותאם, בעצם למידה מרחוק מותאמת לאזרחים ותיקים, ב-15 למרץ 2020 סגרו את המדינה, ב-18 למרץ הפרויקט הזה עלה לאוויר, באמת בשותפות מדהימה עם שותפים מדהימים שלנו, ביניהם חברת וויקס, שממש עזרה לנו לייצר את הפלטפורמה, ורצינו דקה של שיווק. ועלו 80 איש לזום הראשון. כשאני מדברת היום אני אומרת זום, אנשים יודעים מה זה. ב-18 למרץ 2020 זום זה היה כזה, אוקיי, מה זה? וראינו מאוד מהר את המוטיבציה החיצונית הזאת, כי אנשים, נקפא להם עכשיו אירוע גדול, שהוא גדול מכולנו. להוריד 🎇 אז לפעמים יש לך קורונה, זה מגיע, תודה לאל, רק פעם ב-100 שנה, דברים הללו, אז הרבה פעמים אנחנו מנסים למצוא את המוטיבציות החיצוניות שיכולות לעזור כשאין את הפנימיות. כמו למשל באמת איך אני יכול להתקשר עם הילדים שלי, או איך אני יכול להגיש את תפסים לארנונה, ובכלל להתקשר עם העירייה ולא לבזבז את הזמן שלי ולעמוד בתור, אלה דברים שאני מדברת גם בדרך על הנוכלוסיות יותר מבוגרות שנרתעות מהדבר הזה. בציר של העבודה עם ילדים ובני נוער, מצד אחד הם חיים ונושמים את זה, אבל אנחנו באמת מנסים לקחת אותם על מקום שלא להיות אדם שהוא רק פסיבי, מעלף, קרים בטיק-טוק, אלא איך אתה באמת עכשיו תייצר את הטיק-טוק הבא. איך אתה תהפוך להיות משהו שמייצר הרבה יותר ערך בעולם מאשר להיות רק מישהו שגולל בפיד. ושם אנחנו הרבה פעמים צריכים באמת לגייס איזושהי מוטיבציות אחרות, אך שאני יכולה להגיד שרואים את הצמאה הגדולה שיש לבני נוער ולילדים לדבר הזה, למשהו שהוא אחר, שהוא ככה באמת יוצר עניין ומוטיבציה אצלם, הרצון לדעת תכנות, הרצון לחסוק בדבר הזה ולהיות חלק ממשהו שהוא הרבה יותר גדול. להמשיך 🎇 מעניין. זה מעלה בי את השאלה אולי המתבקשת של מה קורה בתוך המגזר החברתי בתחום הזה של הטכנולוגיה, כי הטכנולוגיה משמשת את כולנו גם בחיי היום-יום שלנו, גם בעבודה שלנו, גם שם מסוגרת פעמים. -נכון. ואיך את רואה את זה בתוך עמותות שאת מכירה, בכלל בתוך המגזר החברתי? אני חושבת שלצערי המגזר החברתי נמצא קצת מאחור באירוע הזה, ובאמת לצערי. אני חושבת שזה... כמו שאמרתי קודם, זה לא ניס תוהב, זה מס תוהב, אז גם לנו במגזר החברתי זה מס תוהב. זה משיטות העבודה והכלים שאנחנו עובדים כצוותים בתוך הארגונים ועד העבודה מול תורמים, מול הממשלה, מול הפרויקטים שאנחנו עושים היום. והטכנולוגיה היום יכולה, נותת לנו כל כך הרבה דברים להתייעל. אבל יש כאן קשל מבני, אפשר להגיד, שטכנולוגיה היא לא זולה, והיא דורשת משאבים, גם משאבים שבכסף, אבל גם משאבים בזמן וידע לעבוד איתה. ולצערי הרב, במגזר החברתי הרבה פעמים אתה בוחר במה לתעדף, וזה משהו שמותו עדף לפעמים נמוך יותר. ואפרופו מוטיבציות, אז לפעמים צריך מוטיבציה חיצונית שתכריח אותך איזה מכרס גזול שזכית בו שאומר, אתה חייב עכשיו מערכת פאוור ביי שתציג את הנתונים, ואז אתה אומר, אוקיי, אין לי ברירה, אני חייב לעשות את הדבר הזה. אז צריך לייצר מנגנונים וצריך לייצר משאבים בשביל שהמגזר הזה יעוף קדימה עם מה שבאמת העולם הטכנולוגי יכול להציע. שאלה 🎇 את חושבת שהפער נובע באמת ממשאבים, או אולי יש פער נוסף שהוא לאו דווקא ממשאבים עצמם? תראי, אני חושבת ש... כנראה שיש כאן עוד פערים, פערים של ידע, פערים של הכירות עם הדבר הזה, אבל אני מרגישה שבמקומות שיש... איפה שיש משאב קיים, משאב כלכלי אפילו, הרבה פעמים, זאת אומרת, אם עכשיו כל קרן פילנתרופית שהייתה תורמת לכל ארגון חברתי, הייתה אומרת לו, אני מוסיפה לך 30 אחוז, סתם אני אומרת 30 אחוז, אבל נניח בוא נשחק את המשחק, 30 אחוז נוסף, הלאה, התחלתי לתרום כמה אלף דולר, עוד 30 אחוז מתוך התרומה, היא עבור שיפור או הכנסה של מערכת, מערכת CRM, מערכת Power BI, מערכות... לא חסר, כאילו באמת מערכות שיכולות לייעל את העבודה. אז אני בטוחה שהיינו רואים הרבה הרבה יותר. כי הרבה פעמים במנגנון שהוא צר, ובסוף יש לך משאבים מוגבלים, וגם משאבים מיועדים לתורת פעילות כזו או אחרת. את צריכה לעבוד נורא חכם וגם צריך בעיקר להגיד כמה זה חשוב לי, כי כשזה חשוב לי, אתה מקדם את זה הרבה יותר ואתה מוצא גם הרבה פעמים מאיפה. אין ספק שארגונים שהכניסו הביתה, אנשים שמקדמים את העולם הזה, אנשים שהם מנהלים מערכות מידע, אנשים שהם טכנולוגים בדרך כזו או אחרת, אתה תראה את זה הרבה הרבה יותר קיים, וגם אני יכולה להגיד, אני רואה את זה כשיש מנכלים שמגיעים לא מהמגזר החברתי, אלא מגיעים מהמגזר העסקי או המגזר הממשלתי, הם פתאום מגיעים לארגון ואומרים, מה זאת אומרת, איך אפשר בלי זה? ואז הם עושים הכול בשביל להביא את זה. אני גם ראה לי מנכלת שבוע שעבר, היא באמת הגיעה במגזר העסקי, היא עשיתי, עשתה באמת שינוי מדהים שהכניסה את כל העולם של פאוור ביי לתוך הארגון, באמת, אבל אני מתה לעשות עקומה הבאה, ואני עכשיו עובדת על... כאילו, להביא כסף לדבר הזה, אבל צריך להביא כסף בשביל לעשות את עקומה הבאה. שאלה 🎇 ועד כמה את חושבת שבאמת יש לזה השפעה על תפקוד של עמותה, של ארגון חברתי, עם טכנולוגיה ובלי טכנולוגיה, עם אמצעים טכנולוגיים, עם מערכות כמו שתיארת קודם, תראה, אני חושבת שזה משמעותי. -אני חושבת שזה... כאילו, זה מין שאלת רביאלית. זאת אומרת, אף אחד מאיתנו לא היה שואל כמה זה משמעותי אם איזושהי חברה עסקית הייתה עובדת עם מערכת X או מערכת Y. אך בסוף, האורגניזם שהוא חי, נושם, פועל, יש לו מטרה, ובעיקר יש לו חזון להגשים בעולם. ארגונים חברתיים, אנחנו לא... כאילו, באמת, אנחנו חיים בשביל להגשים יעוד מאוד מאוד מאוד ברור. אם אפשר להגשים את היעוד הזה בצורה יותר יעילה, יותר איכותית, יותר טובה, יותר מדידה, אז זה ברור, צריך להיות go without saying, זאת אומרת, הדבר הזה. ושיט-שיט, כשברגע שאתה מכניס, אני יכולה להגיד, מתוך מחשבה טובה יש לנו מערכת שיערים ארגונית המון המון המון שנים, שמנהלת כל הדאטה הארגוני שלנו. את יודעת, לפעמים אני... העובדים שנכנסים לכאן, שהם מגיעים מארגונים אחרים, הם בהלם. הם בהלם לראות שככה אני יכולה לנהל את המידע שלהם. לפני כשנתיים נכנסנו למערכת פאוור ביי. זו קפיצת מדרגה מטורפת שבעצם נותנת לעובדים כלי לנטר את הדברים שהם עובדים עליהם. זאת אומרת, יש איזה רגע, איזה דשפורט שמציג לך את המגמות, את הדברים, אתה יודע איפה אתה מצליח, אתה יודע איפה אתה פחות מצליח, איפה אתה צריך להשתפר. איך זה אור לחיות בעולם שפה אין לך איזה אימפוט על מה קורה? יש תחושת בטן שזה נחמד, אבל בסופו של דבר אנחנו רוצים להתשים את אותו ייעוד שדיברנו עליו, אבל חייבים, חייבים, איזשהו מחס שתחכי לנו, הלכנו ימין על שמאלה, אנחנו מדויקים או לא. אז אני חושבת שאין מנוס מהדבר הזה. שאלה 🎇 מה בעצם את חושבת שאפשר לעשות בארגוני המגזר השלישי בתחום הזה של שיפור הטכנולוגיות? תראי, אני חושבת שקודם כול יש עניין של חשיפה וידע. לחשוף כמה שיותר ארגונים לכלים שקיימים, לפלטפורמות שקיימות, בעצם לאמצעים שלהם שיכולים לפגוש אותם במקומות שהם רלוונטיים עבורם. אז הרמה הראשונה היא באמת רגע לדעת. הרמה השנייה היא מתחלקת לשניים. היא גם היכולת באמת, שמעתי קודם, משאבים יהודיים לטובת הדבר הזה, והדבר השני היא אפילו סוג של יד ויד כזה. אגב, מישהו שמלווה אותי באירוע הזה. כי הרבה פעמים את פוגשת אירונים שאין באמת בבית את מי שיכול להוביל את האירוע. לא בכל ארגון יש מנהלי מערכות מידע או אנשים שהם אנשי איי-טי או אנשים שהם מבינים בעולם הזה, ולהטמיע מערכת בלי שיש מישהו בתוך הבית שיכול לעשות את הדבר הזה, די ברור שהיא לא תצליח להיות מוטמעת בארגון. להוריד 🎇 אז זה עבודה בשני המישורים עלינו. אני חושבת שהם מדברים הרבה על אחריות האגידית ועל המקומות האלה, אני חושבת שזה כאן מקום שיכול להיות סופר משמעותי. אני יכולה להגיד, אנחנו זה קצת מעולם מקביל, אבל כל העולם שיהיה על אבטחת מידע. אנחנו עושים תהליך מדהים עם חברה עסקית שבעצם נותנת את הכול פה בונו ומלווה אותנו ונותנת את כל מה שצריך, וזה תרומה אדירה. כי בעצם היא באה ונותנת את הידע שלה, את האנשים שלה, שמלווים פה אחד אחד, ממש את אנשי הטבט שלי בתוך תהליך, עם כל מה שצריך, עם כל הדבר הזה, ואין לי ספק שאנחנו נהיה בעוד תקופה לא קצרה, נהיה במקום... לא ארוכה, סליחה. -תקופה קצרה. אם לא תקופה קצרה, אני אהיה במקום אחר לגמרי בכל הדבר הזה של הבטחת מידע, ואני הייתי צריכה עכשיו לצאת החוצה, לעשות סקר שוק ולהביא אנשים... לשלם זה היה עשרות אלפי שקלים, אם לא מאות אלפי שקלים גם יכול להגיע פרויקט כזה, ווואלה, בקנות, לא ידעתי מה... כי הייתי חייבת לעשות את זה, אבל בקנות יכול להיות שאני אומרת, תוקן אליך על המודל הכי-הכי צער שאפשר, ורק את מה שחייבים, ופה בעצם יש לי שותף שבא ואומר, אני איתך יד בעד בזה, קחי את האנשים שלי, קחי את המלווים אותנו, אנשים מעולים, מקצוענים, שלא מבטרים לנו ולוקחים אותנו, באמת, ללבל הכי גבוה. להמשיך- שאלה 🎇 תוך כדי כך שאת מדברת, אני חושבת, אני מעבירה ככה בראש כמה ארגונים חברתיים שאני עובדת איתם, ואני חושבת על זה שלהרבה מהם יש מערכות שמאוד קשה להם להתמיע אותם בתוך הארגון. זאת אומרת, הן יושבות כסוג של אבן שאין לה אופחי לבן כזה, שיש. -אופחי לבן שממש צריך להיעלץ את העובדים להשתמש בהם ובעצם לא נהנים מהיכולות שלהם. נכון, כי אנשים שידעת, אני אקח את זה רגע לעולמות שלנו, לפני כמה שנים טובות פרצו מדפסות לאט מימד לעולמינו. ואמרו, וואו, איזה מגניב, ואת רואה בתי ספר שהכניסו מדפסות לאט מימד, אבל הביאו את המגניבות, אבל אף אחד לא יודע להשתמש בזה. אז זה אחלה, אבל זהו. אני חושבת שככה זה גם במערכות בתוך ארגונים. זאת אומרת, יש מערכות מעולות, אבל אם אין את החלק של ההתמאה, זה לעולם לא יעבוד, כי אנשים צריכים שמישהו רגע ילך איתם. עכשיו, גם אם אנשים אינטליגנטיים, מעולים, מצוינים, שילמדו לבד, אבל משהו בסיטואציה הזאת שמשנים לי רגע, שמכניסים לי רגע מערכת חדשה, עד שאני לא מוצא את ה... באמת, מה יש לי? מאוד קשה לעשות התמאה. חלק מההתמאה בעיניי באמת, להסביר לעובדים מה יוצא להם מזה. להוריד🎇 אנחנו לפני כמה חודשים נפגשנו לבעצם מחשבת עבור עובדת בציר שנה של ספטמבר עד אוגוסט. אנחנו עובדים ככה כמו פחות או יותר שנת הלימודים, ונפגשנו בחודש יוני להתחיל בעצם להסתכל על תוכניות העבודה לשנה הבאה. ובמסגרת יום התוכניות העבודה, הצגנו כמה מגמות מתוך מערכת ה-Power BI, אפילו כאיזשהו חידון, ולא אמרנו מה השאלה, אלא רק מה הנתון שיצא, ואנשים התלהבו מזה, ואנשים אמרו, כן, זה זה, והם באמת ידעו גם לנחש מה הדבר הזה, מה הנתון שאנחנו אומרים, אבל גם ראית שזה איזשהו יעד ששמנו לפני שנה, ומדדנו אותו. במערכת ה-Power BI הוא קיבל דשבורד. "להמשיך כאן אני אגיד, זה היה משהו, אפרופו השיחה שלנו, רצינו להעלות את האחוזים של שאלוני המדידה והערכה שהם מעבירים בתחילה ובסוף, בסוף השפעת הפעילות, ועוד נתון שרצינו, זה היה באמת איזשהו עניין שם במחשבה טובה, איך כאילו המשתתפים משלמים איזשהו אחוז השתתפות סמלי. וראינו שיש גם שם, יש איזשהו משהו, כאילו אין זה שכאילו לא גובים את הכסף הזה. עכשיו, כסף שהוא בקטנה, אבל הוא חלק מתפיצת עולם. היו שני המדדים האלה, היה עוד יעדים, אבל רגע נוקחת את שני הדוגמאות הללו והצגנו את הנתונים שלהם, שניהם היו לאורך השנה, ליוו את הדשבורד. וראית? זה גרם לאנשים להשתפר. וכשהצגנו, אחד השתפר יותר, אחד פחות, הם אמרו, וואלה, זה השנה היעד שלנו, זה השנה היעד שלנו, אנחנו נשתפר בו עוד יותר כי אנחנו רואים אותו לנגד עינינו וזה כליל המנהלים לעבודה. כי בסופו של דבר, אם אני עכשיו שם עליך יעד על השולחן ואני אומרת לך, בואי תעלי את האחוזים של שאלונים שמועברים בסוף פעילות שקורית, אבל אין לך שום כלים למדוד אם הצלחת או לא הצלחת. ופה המערכת עובדת בשבילך. אז אני יכולה לבוא איתך לפגישה פעם בחודש, פעם בחודשיים, פעם בריבון, מה שאני אקבל, ואני אבוא ואישקף לך ואני אגיד לך, תשמיני, נענה, השיגת ל-20 אחוז. בואי נגיד לך, בפגישה הבאה אנחנו רואים שזה כבר הלך. אתה לא עבדת בשביל להראות הנתון, המערכת עבדה בשבילך. אז זה מה שאני מתכוונת על מה הסינית פורמי כעובד. זאת אומרת, המקום הזה שאני אומר, וואלה, יש כלי שעוזר לי להתייעל בעבודה שלי. אבל זה רק קורה בתהליכי התמאה ארוכים, כי בסוף אנחנו בני ענן, אנחנו יוצרים די פרימיטיבים בכל מה שקשור לשינויים. אנחנו אוהבים להידבק למה שיש לנו. המוכר הוא לא בהכרח הטוב, אבל המוכר. כן, כן, נכון. אנחנו כולנו חותאים בדבר הזה. שאלה - להמשיך🎇 רציתי לשאול אותך אם יש איזשהו סיפור שאת יכולה לספר לנו ש... איזשהו סיפור הצלחה של מחשבה טובה. אני בטוחה שיש הרבה כאלה. -נכון. יש הרבה, וזה מה שנותן לנו להוריד🎇 את הכוח להמשיך. אני דווקא אלך על סיפור של אדם אחד. את יודעת, אני תמיד אומרת, כשאני מציגה את מחשבה טובה, אתה מציג גם מספרים כמחלקה, אתה תמיד ספר על המספרים והדברים, אבל תמיד אני אוהבת להגיד שמאחורי כל מספר כזה יש אדם, איש, אישה, נער, נערה, שבחרו לעבור מסע בתוך הדבר הזה שנקרא מחשבה טובה. אני אגיד, לי זה הדברים שעושים, שבסופו של דבר, אני אומרת, אנחנו עובדים עם אנשים, ולא המספרים, אלא האנשים שמאחורי. להמשיך🎇 אז אם אני צריכה לחשוב על איזשהו סיפור, יש לי ככה, בראש עולה לי נער, האם הוא כבר לא נער, הוא בן 21 צריך להיות. תושב, העיר לוד, עיר שאנחנו עובדים בה הרבה מאוד שנים. ההורים שלו עלו מאתיופיה, הוא נולד בארץ ממש אחרי שהם עלו, נולד פה. ומשפחה, קשת יום, אמא עם ארבעה ילדים, הורים עברו גירושים מאוד קשים, והאימא מגדלת את הארבעה ילדים לבד, והנער הזה מגיע בגיל יחסית צעיר למחשבה טובה, ומתחיל איתנו איזושהי מסע ככה בתוכניות הילדים שלנו, להוריד🎇 ויש לנו תוכנית לנוער שנקראת תוכנית אקו-טק, תוכנית לנוער בכיתות תת-יוד, שבעצם משלבת כליל למידה של טכנולוגיה מסקדמת, עם יזמות עסקית ובעצם התנסות מעשית בתרומה חזרה לקהילה, ואנחנו עושים סוג של תהליך מיון לתוכנית. התהליך מיון הוא רגע בשביל להגיד איך אני מתחיל את הדרך שלי, בסופו של דבר אנחנו מקבלים את רובם, אבל חשוב לנו התהליך הזה. ואותו נער מגיע ליום המיונים, זה משהו שהוא סיפר, מספר לנו בדיעבד אחרי והוא מגיע ליום המיונים ופוגש שם אנשים מהכיתה, לצערי הוא לא היה ילד יותר מדי מקובל. פעם אחת שהוא סיפר, הוא קיבל לא מעט מכות בבית הספר, בכלל סיבות שהם עברו ממש שכונה, הם עברו שכונת מגורים כי הוא פשוט לא... הייתה בליונות נורא נורא קשה. להמשיך🎇 הוא מגיע ליום המיונים ופוגשים אותו שם לנערים מהבית הספר ואומרים לו, מה אתה עושה כאן? למה בכלל אתה מגיע לתוכנית? ואז הוא אומר, הרכזת של מחשבה טובה שהגיעה לכיתה לספר על הפרויקט אמרה שכל אחד יכול, ואני כל אחד, אז אני פה. והמשפט הזה ליווה אותו לאורך הדרך. שנה אחרי התוכנית, הוא נכנס לתוכנית והוא קסם של נער ועשה תהליך מדהים במסגרת החלק של היזמות העסקית. הצוות שלו זכה במקום הראשון ועלה לאיזושהי תחרות ארצית ואמטסו לייצג את ישראל בניו יורק בתחרות בינלאומית של נוער. וזה היה חוויה מטורפת בשבילו נער שגדל בעיר לא עוד מעולם, לא היה בזרקון, לא עבר בשדה התעופה. והנער הזה באמת בסוף התוכנית עומד מול קהל ומדבר ואומר, אני לא אמדתי אף פעם שאני יכול. ומחשבה טובה גרמה לי להאמין שאני יכול. וזה נער שהמשיכה רק לחלוט תוכנית ועושה תהליך עם מנטור ומחליט ללכת לעתודה, והיום הוא נמצא בחל תקשוב. ואני מספרת על הנער הזה ואני כולי מתרגשת וככה, כי אני חושבת שזה הסיפור הזה של לפעמים אנחנו צריכים איזה חלס מבוגר אחד משמעותי שיאמין בנו בשביל לצאת מתוך הקאוס שאנחנו נמצאים בו, כי לא שפר עלינו מזלנו מסיבה כזו או אחרת, אבל מעבר לזה, זה נער שאני זוכרת שגם, אני תמיד אומרת את זה בבני הנוער של מחשבה טובה, אנחנו נותנים, אתם צריכים לדעת לקחת. להוריד🎇 וזה נער שלקח ביג-טיים. הוא עשה תהליך מדהים עם המנטור שלו, הוא קיבל מנטור מבנק לאומי שליווה אותו ועשה איתו תהליך מדהים תוך כדי הקורונה, הם נפגשים בזום מרחוק והכול, והוא לא מבטר, הוא לא מבטר, וזה נער שהלך לצבא והיה בן הבכור, וזו פעם ראשונה שזה קורה במשפחה, וזה משהו מאוד מאוד מאוד משמעותי. זה נער שאני כל כך מעריכה ומעריצה על הדרך שהוא עשה. ככל שדיברת, חשבתי על זה ש... עכשיו אני מבינה למה קוראים לעמותה הזו מחשבה טובה. להמשיך🎇 באמת סיפור מדהים. אז בואי נסתכל רגע על העתיד של מחשבה טובה. לאן את רואה את הארגון הזה הולך או לאן את לוקחת אותו? אני אגיד קודם כול משהו אולי לא מקובל. אני חושבת שהדבר הכי טוב שיכול לקרוא לעמותה זה שהיא תסיים את תפקידה בעולם. לסופו של דבר, אנחנו לצערין נולדים במקום שיש בו וקום, שיש פה איזשהו פער שוק, משהו שצריך לשפר. אנחנו עוסקים בעולם של פערים חברתיים, אז הלוואי שיום אחד לא יצטרכו אותנו ושנהיה במקום טוב יותר בחברה הישראלית. לצערי, הרב, אני לא רואה איזה קורה, בטח לא בפריים של החמש השנים הקרובות או התקופה הקרובה. אז אני... אני חושבת שאחד הדברים שבאמת יאתגרו אותנו במחשבה טובה הוא מה שככה דיברנו עליו בהתחלה, על המפר הזה שהטכנולוגיה שואטת קדימה, עולם הבינה המלאכותית שנכנס לזירה ומשנה את האירוע. זה עולם שאנחנו כבר מתחילים להיות בתוכו, אבל אין לי ספק שאנחנו צריכים להיות במקומות הרבה הרבה יותר מתקדמים בו, אם זה בעולמות של חינוך ואם זה בעולמות באמת של אוריינות והעבודה גם עם האזרחים היותר בוגרים במחשבה טובה. אז אני רואה שם משהו שהולך מאוד מאוד להסיק אותנו בשנים הקרובות להוריד🎇 . אחד הדברים שאומרים כל הזמן, אומרים שהבינה המלאכותית תחליף אנשים. אז לאחרונה שמעתי, הבאנו פה הרצאה לצוות על בינה מלאכותית. אחד הדברים שמאוד מאוד אהבתי שנאמרו שזה שהבינה המלאכותית לא תחליף אנשים. מה שיקרה זה שאנשים שיודעים לעבוד עם הבינה המלאכותית יחליפו את האנשים שלא יודעים לעבוד איתן. ואני חושבת שזה אחד הדברים המאוד מאוד חשובים שאנחנו צריכים במחשבה טובה להסתכל קדימה ולראות איך אנחנו הופכים את האנשים ליוזרס ולאנשים שיודעים לעבוד עם הדבר הזה שמשנה את חיינו. להמשיך🎇 זו באמת מהפכה. קל להגיד זה לא יקרה, זה עוד איזשהן חלומות בהפעמייה, אבל הם פה, זה כאן. -כן, זה גמור. וזה משהו שמצריך את כולנו. אני חושבת שגם כמו כל דבר בטכנולוגיה, שתסתכל על זה איפה זה באמת, יכול להיות עוד לג שמצמצם פערים. כי אם אני יודעת לעבוד עם צ'אט-ג'י-פי-טי היום, אז יש לי נגישות למשהו שלמי שאין לו את הידע הזה, אין. וזה יכול לפגוש בכל דרך, בעולמות של חינוך, בעולמות של תעסוקה, בעולמות של השכלה. אז אני חושבת שזה אחד הדברים שלשם אנחנו הולכים. אורנית, וואו, זה פשוט מדהים ומרתק, ואפשר להמשיך את השיחה הזו עוד ועוד, אבל אני רוצה לקראת סיום, לשאול אותך כמה שאלות שאני שואלת את כל מי שמתארח בפרקס הזה. אז קודם כול רציתי לשאול אותך האם יש לך מודל השראה, אדם, טקסט, משהו שעצמה מרגישה שהולך איתך. אז האמת שככה, לפני, אז חשבתי ככה, דיברנו קצת לפני, ואני תמיד שואלתי על השראה, אני מרצה שזה משהו מאוד מאוד גדול. אני מודה שאני פוגשת ומוצאת השראות מהרבה מאוד בסביבה שלי. הנער הזה שסיפרתי עליו, מבחינתי, השראה אדירה. אני אגיד שאחת המקורות שאני הרבה פעמים שואלת מהם השראה היא באמת לאנשים שנולדו במקום אחד ועשו שיפטינג מטורף לחיים שלהם. אני חושבת שיש בזה משהו שמראה על עוצמות מאוד מאוד מאוד גדולות. אני כן אגיד שככה, ברמה האישית, יש אישה שאני מאוד מאוד מעריכה, והיא מודל השראה מבחינתי, אילי עדס, המנכדת של עמותת אינו, שהיא גם התראיינה על הפודקאסט הזה. -אז התראה לא סתם כנראה, אמרתי, תשמע. באמת, אני חושבת שאישה נדירה, נדירה במובן הכי טוב של המילה, גם עם עוצמות נפש אדירות, גם עם יכולת אנושית ומקצועית, ושלקחה את הארגון הזה ועשה ממנו משהו פנומינלי, ולא נחה, לא נחה, לא נחה, ופרופות דברים שאנחנו דיברנו עליהם, על עשייה במגזר החברתי, גם בתוך הרבדים האלה. אני בכל מפגש עם מילה, אני לומדת משהו ולוקחת משהו . וגם מהטקסטים, את יודעת, בסופו של דבר יש מנעד רחב, נועם חורב, תמיד אפשר לפתוח את הספר ולמצוא משהו שאתה אומר, זה בולטירת, מה שרציתי. אז באמת אני ממליצה לשמוע את הפודקאסט עם מילה. התחום שבו את עוסקת דורש המון למידה. נכון. -כמו שאת אמרת, הטכנולוגיה שועסת חדימה, אין לך שום סיכוי לשבת במקום ולנוח את זה הידע שלך. אז איך את לומדת כל הזמן? איך את מייצרת למידה בתוך הארגון? אז אני אגיד רגע ברמה האישית, אני מאוד מאמינה, ואני מאמינה את ההגדרה הלכונה, אבל רואה בתוכניות דרך ללמוד. אני בוגרת מהעוז, אני בוגרת מתוכנית מובילים דיגיטליים, תוכניות שהן רגע לוקחות אותך לאיזו תקופה מסוימת, סביב נושא מסוים, ודרך קבוצה ולמידת אמיתים, ובאמת עושים איזשהו תהליך משמעותי של למידה. אז פשוט שהאתגר בתוכניות הללו, איך אתה כמנכב מביא אחר כך את הדבר הזה לביתה. וזה משהו שבאמת, לאורך השנים, כשיצאתי לתוכניות, וגם תמיד כשאנחנו עקברים פה במחשבה טובה, גם יוצאים תוכניות ארוכות, קצרות, מפגשים כאלה, ויש לנו ממש מנגנון שבו אנחנו אומרים, איך אני מביא אחר כך את הידע שלמדתי בחוץ, לפנימה לתוך הארגון, ברמה של, קודם כול, להעלות את זה על הכתב, העובד נדרש להעלות את זה על הכתב, אנחנו עושים איזו חשיבה, האם יש אנשים בארגון שיכולים ליהנות ממה שאתה למדת והם רלוונטיים. לפעמים אצלנו ואת עצמנו עושים ממש סשן לצוות מסוים, שאותו אדם שיצא להשתלם מכניס את זה פנימה. אז זה באמת דרך שהיא מסייעת בלמידה, והפרבות טכנולוגיה, ההפתעת, ידע נמצא בכל מקום, רק צריך רגע להצליח למצוא אותו ולדעת לכוון אליו. אז אני דרך, הרבה פעמים דרך אותם תוכניות או דרך אותם קורסים ותוכניות להשארה, אתה הרבה פעמים מקבל איזה פתח כזה, תוך עניין, במעוז נסענו להרווארד, אני מקבלת פושע פעם בשבוע מההרווארד ביזנס סקול על כל מיני כתבות. תמיד אני סוקרת, אני עוברת, אוקיי, אחלה, זאת מעניינת אותי, זה קשור אליי, שמה לי איזה בתקיית קריאה ומגיעה לזה וקוראת את זה, ותמיד תמיד תמיד מקבילה להגיד, לפחות אני שולחת לבן אדם אחד בארגון, של הנה, תראו, הנה, קראתי, קראתי דוח, קראתי סקל, קראתי מחקר, תמיד שלא יישאר אצלי. תמיד לשלוח לאנשים שאני חושבת בארגון שזה יכול להיות רלוונטי להם, כדי שהדברות של זה יהיו יותר גדולות. מעניין מאוד. אנחנו כבר דיברנו פה על אנשי המגזר השלישי ועל ההיבש הטכנולוגי, אבל אולי יש איזשהו מסר שהיית רוצה להעביר לאנשי המגזר השלישי? וואו, א. בצניעות רבה, אני אגיד. אני חושבת שקודם כול, כל מי שבוחר להיות במגזר הזה, זה אנשים שבעיניי הם מאוד מאוד מיוחדים. ישבתי בשבוע שעבר עם מישהו שהוא שותף ותורם, והיה לי... כאילו, אני פוגש אתכם ואתם תמיד אנשים אחרים. להוריד🎇 במישהו שזה באמת משהו שאנשים שבאים מאיזשהו מקום של שליחות אמיתית ושל מוטיבציה לעשות שינוי אמיתי בחברה הישראלית, ואנחנו בימים לא פשוטים, אנחנו בשנה לא פשוטה, אנחנו בכלל, כשאני אסתכל יותר מזה רחב, רשמנו שהקורונה הייתה עשי שלנו, אז לא, אז השנה הזאת היא לקחה את זה בהליכה, ואני חושבת שאנחנו צריכים כל בוקר להסתכל במראה ולהגיד לעצמנו, שפו, ואיך אנחנו ממשיכים בתוך הדבר הזה, כי זה כל כך כל כך נצרח, ואני אוסיף לזה עוד דרמה, שאני חושבת שהרבה פעמים כשמגיעים דברים גדולים כמו השנה האחרונה והמצב החברתי שעובר עלינו, אז בעיות אקוטיות נדחקות הצידה. להמשיך🎇 ולכל ארגון, לכל ארגון חברתי יש משן סטייטמן, היא סיבה שהוא, משהו שהוא רוצה לשנות בעולם, ולפעמים הקשב הציבורי, בטח בתקופה האחרונה הוא נדחק למקומות מאוד מאוד, הכול נדחק הצידה ואנחנו כולנו באיזה קשב למשהו אחד, שאחד הדברים שאנחנו צריכים, אנחנו מותגרים בו ואנחנו צריכים לא להתייאש בו, או איך אנחנו מחזיקים את הקשב גם לדברים האלה החשובים, הליבה שלנו, העשייה שלנו, זה אתגר קשה מאוד, ואני גם מרגישה שזה חלק מהשליחות שלנו, כי, צערי הרב, זה לא נעלם כשאנחנו נדחק הצידה, ואני בעיקר מאחרת לנו שהחברה שלנו תהיה במקום טוב יותר. אין לי ספק, אם האנשים שאני מכירה במגזר הקברתי, ברור לי שהיא תהיה במקום טוב יותר, אבל צריך לנשום הרבה. "אם הפודקסט ארוך מדי אפשר להוריד את השאלה האחרונה" אוקיי, ושאלה אחרונה חביבה. כמו שאמרנו בהתחלה, המטרה של הפודקאסט הזה הוא למידה וההשארה, לעבור מי שמקשיב לנו. ואולי את יכולה להמליץ על אישה או איש שכדאי שהתראינו פה כדי לתת מהיודע שלהם. אבל אלף, יש באמת הרבה מאוד אנשים שאני מאוד מאוד מעריכה במגזר הזה, אבל ככה, אני רואה עכשיו מישהי שככה... מי רצים, איזושהי מנכדית של עמותת בעצמי, שאני חושבת שנירה, מה שמאוד מעניין בעיניי זה שמישהי שעברה במגזרים שונים. להוריד🎇 היא הייתה במגזר העסקי, אחר כך במגזר הממשלתי, ובעצם נכנסה לעמותת בעצמי אחרי צביקה גולדברגה, שהוא עוד איש נדיר שאפשר לגמרי, אני אומרת אותו גם פה, והיא מביאה את הגישות השונות לתוך שולחן העבודה שלה. אני חושבת שכל פעם שאני במפגש עם נירה ושיחה איתה, זה ככה מדהים לראות איך דווקא המעבר הזה, אני אגיד, אולי בשונה ממני, שגדלתי בתוך המגזר החברתי והעולם התעסוקתי שלי כולו בתוכו, בתוך המגזר הזה, אז בנירה יש איזה משהו שמביא עולמות, בעצם סוג של דיסציפלינות שונות, שנותנות משהו לתוך העבודה, ואפרופו אפילו השיחה שלנו, הוא עשה מהלכים מדהימים עם מערכות מידע בתוך הארגון, אז זה היה ההלה שלי. "לסיים אם משפט הסיכום" -תודה רבה. אורנית, ממש ממש תודה שבאתי להתארח בפודקאסט. אני מוכנה לומר שהיה מרתק ומלמד ובאמת מרחיב דעת. קנרנה נביאל, תודה לכל המאזינות והמאזינים, מוזמנים ומוזמנות לפרק הבא של קולות מן המגזר השלישי. גם בפרק הבא נארח מנהיגים ומובילים מעוררי השראה, נתעמק בחוויות ובחוכמה שלהם ומצטייד בכלים ובחומר למחשבה. מאחלת לכם להמשיך לעשות טוב בעולם, להשתפר ולהתפתח יום-יום. להתראות.