פרק 6 מעודכן

The speaker challenges themselves by reading a difficult text, despite feeling confident in their reading abilities. They introduce a short story written by a talented friend, Alon Asheter, which they find intriguing and heartfelt. The speaker then reflects on their childhood, specifically their relationship with their father. Their father was not a strong storyteller and struggled with words, but they have a memory of him telling a story about a mysterious figure. The speaker and their sister had their own room, and their father focused on home improvement projects. They remember feeling neglected, but their father always emphasized the importance of doing household chores together. The speaker recalls their father taking them on occasional outings but mostly staying at home. They also remember their father's old, worn-out guitar and his love for free street performances. The speaker reflects on their fear of the mysterious figure their father talked about and how their father never e אני היום מקריא לכם טקסט, אני לקחתי על עצמי אתגר כי אני לא ידעתי שלקריא איזה דבר כזה קשה למרות שחלק מאותי בפודקאסט שלי זה לקריא סיפורים וטקסטים אני חושב שאני מקריא בסדר, יכולתי להיות קצת יותר רחות אבל אני חושב שיצא בסדר סך הכל בכל מקרה מה שחשוב באמת זה התוכן ואני מקריא לכם היום סיפור קצר של סופר מאוד מוכשר, הוא גם חבר שלי וקוראים לו אלון אשתר והסיפור הזה בעיני הוא מאוד מצמרר ונוגע ללב וזה כבוד בשבילי להצריאתו ולשים אותו בפודקאסט שלי אז אני מקווה שתהנו ותודה לכם שלום לכולם, היום מקריא לכם סיפור קצר הוא נקרא לפעמים הוא בא בלילה וכתב אותו אלון אשתר לאבא שלי היה רק סיפור אחד לפני שנה הוא לא היה חזק במיוחד במילים, זה לא היה התחום שלו הוא תמיד דבר בהפסקות כאילו עליו לעצור ולחשוב על המילה הבאה שתצא לו מהפה או כיצד יש לחבר אותה למילה הבאה כדי להוציא משפט הגיוני העולם שייך להופים, לא למדברים, היה משפט ששמענו לו מעט לא היו לו פניני חוכמה רבות, אז אני מניח שזו הייתה האחת שהשתרשה אצלי בראש הבית שבו גרנו עמד בקצה שכונה כמו ילד שהוא קצה מחמת מאוס הוא לא רק היה מוזנח כמו שאתם עשויים לחשוב אבא שלנו נהג למלא שעות ריקות בצביעה, תיוחים ושיפוצים יש לי עדיין רוחות רפאיים של יבלות, אבל הוא נראה בכל זאת ישן כאילו הוא צנח מעין המימה האחרת שלא שמעו בה על מכוניות וטלפונים נהדים הצד האחורי שלו פנה אל גבע קטנה שעצלו נמד ברושה כמו מלך זקן ואייף כשאני ואחותי ביקשנו פעם לבנות בית על העץ אבי רק צחק מאורן אדיר ואמר קופים גרים על העצים, אנשים גרים על האדמה מה אתם קופים או ילדים? וזה סתם את הגוללה על הבקשה לאבא היה היגיון שקשה להתווכח איתו לא הבנתי את זה אז ואני לא בטוח שאני מבין את זה עכשיו אבל לטענות מסוימות יש כוח שגורם להן להישמע הגיוניות הכל תלוי איך אומרים אותן וכשאתה טיפוס שממעיט במילים כפי שהוא היה אתה שוקל כל מילה כי קורא זהב חלקתי חדר עם אחותי עד לגיל שש היא מטעם היותה הבחורה זכתה לישון במיטה העליונה ולדכור אותי בציפורניה בכל פעם שרצתה להעיר אותי זה לא נבע מהדר חדרים בבית אלא מהרצון של אבי לקרף בינינו שותפים לחדר שותפים עד הקבר הוא עד אחד מהביטויים שלו כשאני חושב על זה היום מרמורת הוכזת בי כאילו זו כללה עתיקה שתרם השתחרר אותי ממנה כשהגעתי לגיל שש אבא העביר אותי לחדר הסמוך שהיה פעם חדר העבודה לא הבנתי באיזו עבודה מדובר הרי העבודה היא דבר מסתורי שלוקח את אבא מהבית מהבוקר עד הערב שמחתי לקבל חדר משלי לשם שינוי אחותי נהגה לפעמים לצוות אותי כשאני אשן או לקרוא לי בשמות מאליבים אהבתי אותה, כן אבל בתוך אחות גדולה היא הייתה מאוד מציקנית ותובנית זו הייתה מילה שלה, מציקן כך שכאשר קיבלתי את חדר העבודה לרשותי הרגשתי גאה, כאילו זה פרס הרגשתי בוגר הוא היה קטן עמיתה תפסה חצי ממנו ולא היה בו הרבה חוץ משידה ישנה וקטם על הקיר בדמות נשר פרוף כנסיים העברתי לשם את הצעצועים המעטים שלי פרנב עם אוזן אחת שמותה אחותי קראה לו חד אוזן שבאוזני הילד שלי נשמע כמו חד אוזן חיה לי מרגימה אבא לימד אותי את המילה הזאת ואני חשבתי בכלל שזה פותח זה ספר צביעה שהנהגתי למלד בחדווה כל עד היו אפרונות צבעונים היה לי אפילו חלון משלי הוא היה מלוכלך אבל אחותי עזרה לי לנקוט אותו במחווה מפתיעה של חבירות ותמיכה אבא השגיח עלינו מפתח החדר מגפת מטונפת על כתפו וידיו שלובות בחיקו מריח מסיד ועוד משהו שלא זהיתי משהו מר שכמו נדף ממנו תמיד הוא תמיד התעקש שנעשה את מלאכות הבית ולא נהיה בתלנים מפונקים כהגדרתו שטפנו את הבית פעם בשבוע למדנו להכין מאכלים פשוטים אורז, פסטה, מרקשואית כיוון שכפי שאבא אמר צריך ללמוד את הדברים ההרנתיישו ואדם חכם לא מחכה למחר אלה היו השעשועים העיקריים שלנו לא היינו יוצאים החוץ הרבה הוא היה טיפוס חסכן פעם בחודש הוא היה לוקח אותנו לעיר ברכב המכרתיה שלנו חיפושית בצבע אדום חלודה אחותי שעלה אותו פעם עם חברי להקת החיפושיות נסו בחיפושית והוא צחק מעומק הלב ראשו מוטה אחורה עד שסערו המתלדל כמעט נגע באורפו הוא היה לוקח אותנו לאכול גלידה בתחנה דלק הוא שנה מרכזי מסחרים והשתדל להנחיל לנו את השנאה הזו או לראות הצגות רחוב חינמיות על סרטים לא היה מה לדבר סרטים עם הדרך הכי גרועה לאבד את הקשר עם המציאות, אמר פעם טרסומות פקניות על מוסך עמק, זה מה שהם הסרטים היחידים שראינו היו בטלוויזיה סרטים בשחור לבן שלא הבנו מהם כמעט כלום אבל קבשו אותנו בדמויות עזורות הלבושות בגדים מיושנים, אך מקועצים שלברו בביטחון עצמי מופרז ובדעלה תמידית אבל אני רוצה לחזור רגע לחדר שלי היה בו חלון שניבט אל החצר המתא אבל לא היה טיפוס של גינון ודישון למרות כל שאר מעלותיו היו בו כמה עשבים שוטים שאחותי ואני ניקשנו כל קיץ מחדש למרות שנהננו להסתתר בהם ולשחק מחבואים הם היו גבוהים מספיק להכבי ילד בן שמונה וילדה בת אחת עשרה חומת אבן הקיפה את החצר עשויה מלאזנים שאבא הקים בעצמו בזמנים רחוקים כשאימא עוד הייתה בסביבה ובסערו היה שחור גולו על הקיר המזרחי הייתה שאונה גופה של דחליל ישן שנראה כמו שיקור מופתל ראשו שמות, נכנסיים קרועים, בטן שפוחה שממנה בצבצו ורדים מתים אחותי ואני קינינו אותו שיקוריהו אבא מעולם לא ניסה להיפטר ממנו אלא להשתמש בו כדוגמה מה שקורה לילדים רעים קצת ריחמתי על הדחליל האומלל הרובץ לא חופר הכרה שם אבל גם פחדתי מפניו דמיינתי אותו לפעמים מתעורר אט-אט משנת השיקורים שלו רגליים מתאבטות ידיו הארוכות מואכות את ביתנו חזרה פנימה ראשו המזדקף בפתאומיות גופו נעמד כקפיץ מתוח ראשו המופנה אל חלוני במבט חורש רע נתת לי להתייבש כאן ילד אל חשוס ספתי הבד שלו אחותי לא פחדה מדבר או כך לפחות היא אמרה היא צחקה על שיקוריהו בכל הזדמנות שרק הייתה לה ומעולם לא הבנתי האם היא עשתה זאת מתוך החמים כלפי יולד כבר אין לי הזדמנות לשאול אותה כמובן אבא שלי נדמה לי שכבר אמרתי את זה לא היה חזק בסיפורים לפני השנה היה לו רק סיפור אחד שאותו סיפר הסיפור על ההוא כך קרא לו אבא תמיד דיבר עליו באותן מילים בדיוק באותן הספקות רבות משמעות שבהן יכולת לשמוע שיקה נופלת אותו קצב נשימה איתי זה כבד כאילו היה זה תקס קדמוני שפרטיו חייבים להישמר לאורך המאות הארוכות ההוא מגיע בלילה עלי בדאבא הוא מחליק דרך הדלתות ודרך הקירות ושום אנו לא יעצור בעדו כששומעים אותו בא אסור לזוז צריך להעמיד פני ישנים לשכב רפואים וחסוי תנועה לשאיר את האור קבוי ומעל הכל לעולם לא להביט בו ישירות אבא אף פעם לא סיפר לי מה יקרה אם כן היה זה להביט בו וגם לא היה צריך רק לכך שאלות לא זכו ליידוד היו המון שאלות שהתרוצצו לי בראש בנוגע להפוך מנהין הוא בא למה הוא עושה את זה? הוא מסוכן? הוא בא לבקר גם אותך? והשאלה החשובה מכל שמעולם לא נהגת אלא רק בבעיר העמוקה והחשוכה של מוחי למה אתה לא מגן עלינו מפניו אבא? בעצם זה לא היה סיפור לא ממש לפי הגדרות המקובלות של נרטיב מוסר השכל, דמויות הייתה רק דמות אחת ההו שעשתה מה שהיא עשתה אך ורק וליה באופנים ובזמנים בלתי נתנים לחיזוי הדבר היחיד שאפשר ונותר היה לעשות היה שום דבר בפעם הראשונה שההו בא הייתי בן שמונה שכבתי במיטה על הצד ראשי מופנה על החלון הירח היה חרמש והפרצרים שארו לעומדים על משמרתם שיקוריהו רבץ במקומו הרגיל ראש המונח על חזהו כאדם שנואש מהחיים עצמם נתת לי להתייבש ילד הייתי שרוי במין ארץ בעיניים שבין ערות לשנה ובאה שמש שהייתה כדור עמק והפל שינה כמו מטוטלת בין קירות חדרי לא שמעתי את הדלת נפתחת אבל כן חשתי בנוכחות כלשהי לא הייתי לבד נייד נזכרתי בסיפור של אבא והצמתי את עיניי ההשנוניות שלי התחלפה באחת בפחד נוראי ניסיתי לנשום לאט ולא לבוז השמיכה הייתה פתאום מעיקה ודוקרנית וקצת אצבעותיי רעדו הצטערתי על שלא השארתי את קרביי על כפות הרגליים כי היה לי קר שמעתי את המצרף היה עליי לאזור את כל כוח רצוני כדי לא להציף בו ולו בטעות נאלצתי לשכז על העמתים, חסרונים הצעדים שלו היו איטיים כשל אדם זקן או אדם המתאמץ לא להישמע נשימות שלו הלכו וקרבו אליי כמו הרוח הנושבת כפור לבי הלם בפרעות הייתי בטוח שאני עומד למות הצטערתי שלא אכלתי עוד פרוסת הוגה בשבוע האחרון שלא אמרתי לאחותי שלמרות כל ההצעקות שלה אני אוהב אותה שלא יצא לי לראות סרט אמיתי חשתי בו רוחן לעברי נשימותיו היו חזקות יותר איטיות להחריד הסמיכה הופשלה מעל גופי ציפורניים ארוכות ואולי היו אלה צפרים נגעו ברופי קבשתי את הדחת לזלוק לעזרה אלוהים יודע איך דיבור משול למוות דמיינתי דמייני הפרוע ניסה להלביש את ההוא בצורה לתת לו דמות של אלף ואחת מפלצות אבל חוסר היכולת לדעת מהו הפך אותו לעוד יותר גרוע אבא אמר לו לזוז ואבא אמר לו להסתכל דאבא תמיד יוזה הציפורניים עונהו הלוח ושוב על הרופי כמו מחפשות את המקום שבו כדאי להם להינעץ אבל בסוף הם נעפרו ונחכיתי לרגש שבו יפרידו את ראשי מצברי זה לא קרה הרגשתי את המחודרות לבשרי בעיטיות כמעט אפשר לומר בעדינות המקה חנוכה נפלטה מיתי הציפורניים התקרבו זו לזו כאילו ההוא סוגר את ידו לאגרוף האור שעל הרופי התקמת כמו כדור נייר נעמה ארוכה וגבוהה עלתה בחדר דומה לצופר של ספינה עוזבת את הנמל ואז הציפורניים הרפו ממני באחת כפות ידיי עפתו את הקרית בכוח משתוקקות שיהיה לך שיסתלק שמעתי אותו נושם עוד קצת נשימות מהירות כמו פעימות ליבי שעטו לאט לאט ואז הצעדים המחלקים לעבר הדלת וכן הלך לא אהבתי לקום הייתי מוטש מדי מחרדה והקלה פקחתי יניים החדר היה מואר קלושות בנוגע הירח שום דבר לא זז בו נגעתי כלות באורפי שהרגישו הטוב הרגשתי את האצבעות ניגשתי את האצבעות לפי דם שום דבר נוסף לא קרא אותו לילה פרט לכך שנשארתי הרדלות השחר שוחרר במיטה ומפוחד במחשבה על ביקור נוסף כזה בבוקר ניגשתי למראה שבחדר הרחצה וניסיתי לבחון את הפריטות שישיר הייצור על אורפי אבל כמובן שלא יכולתי לראות אותן אחותי נכנסה גם היא והזיףה פנים כשנתקלה בי אבל לא היו הפעם טענות ואיומים במשיכת שיער יכולתי לראות אות בעיניה ובצורה שבה ליטפה את עברה כאילו ניסתה להרגיע גירוד מציק הוא היה גם אצלה בתחילה לא אמרנו דבר רק קפסנו אישור לחוויה המשותפת הזו בפצעים ובאור החבר ואז את את כמו אדם שלומד לדבר החלפנו רשומים יש בנו זיכרונות אני הייתי על סף בכי היא לא הקול שלה היה לא יציב והורה לבן כל כך שחששתי שתתאלף אבל היא תמיד הייתה חזקה ביותר סיפרנו על כך לאבא, כמובן בקולות נמוכים ומבוערים ובעיניים מושפלות כאילו היה זה דבר רע שקרה באשמתנו אבא רק כאזין ורוב קשב אצבעותיו מונחות על סונטרו דפא והפורים בועקים כסכינים זהירות אני רע מרוצה לשמוע שעשינו כדבריו אנחנו לעומת זאת היינו ההפך ממרוצים אחותי שאלה אם ההוא יביטא את המילה בשקט יחזור אי פעם אבא אמר שכן זה סביר בהחלט היא שאלה כמה זמן זה עשוי להינשך אבא אמר שהוא לא יודע ואז היא שאלה למה הוא לא עושה משהו בנידון שאלה שהייתה גם חצופה וגם באופן מוזר כלשהו נועשת אני התכווצתי במקומי עמדנו מול אבא שישב ליד שולחן האוכל מעיין במדור החדשות העולמיות כמו שהוא קרא לזה כמו נאשמים לפני שופט אגם שלא גישנו שום פצע אבל ככה תמיד הרגשנו במחיצותו יצורים פוררים שראויים לנזיפה אבא הניח מידיו את העיתון חשבתי שהאחותי עומדת לקבל סתירה ועל פי האופן שבו זכרה את סנטרה נראה שזה בדיוק מה שחשבה גם היא אבל הוא לא עשה דבר כזה הוא דיבר בקול שקול והגיוני כמי שמסביר דבר מה לאדם קשה תפיסה הוא בא רק לילדים אמר ורק הם יכולים להרגיש אותו מבינים? אני לא אהב את אותו אמרה אחותי אתה צריך להגיד לו שיהיה לך אבא נהנח אני לא יכול אמר אז אני אגיד לו היא אמרה את לא יכולה אמרה אבא אסור לך אני כן אני אראה לו מה זה אני לא אתן שיצורים פוררים באורס אני אז הוא יהרוג אותך ויתכיך אמרה בבינים העניינית הוא הניח יד על ראשה את בעותיו הגדולות מחסות את קרקסתה זה מה שאת רוצה? נתוקה? היא לא עמתה שיניה היו הדוקות זו לזו אני שתקתי הפחד מתעורר בי שוב כמו דן הנוזל מפצע הוא הרפא ממנה וחבר לעיתון לכו לשחק שרדתם את הפעם הראשונה אבל יהיו עוד כדאי שתתרגלו לזה וככה שולחנו וככה שולחנו חזרה לשגרת יומנו למרות ששנינו ידינו הייתה טוב ששום דבר לא יהיה כשהיה עוד כשהיה עוד ההוא המשיך לבוא באופן לא סדיר לפעמים פעם בחודש לפעמים פעם בשבוע בדרך כלל היינו שנינו זוכרים לביקוריו המיםים ותוצאותיהם היו פריטות באורס וההרטבה במיטה עזר להתייחס לכך כאל שגרה האם להיות מבואת בכל לילה מחדש הוא דבר של מה בכך? אבל זה בדיוק מה שאיזה היה שגרה של פחד נורא הופך כרבין אחותי ניסתה להעמיד פנים שההוא מעצבן אותה יותר משהו מפחיד אותה אבל אין הייתי האדם הקרוב אליה ביותר וקשה לעבוד על אחד כזה הבחנתי ברעד הקל בקולה כשהזכיר אותו בעקיפים כי אסור היה לה לדבר עליו מפורשות או בעצבות ידה הימנית וצוותות את ידה השמאלית שמחתי מצד אחד שיש לי שותפה על הצורה אבל מצד שני חוסר הידיעה באשר לא מבקר על אילי את ריף את דעתנו ואבל לא ממש סייעה לנו בכך שאלתי את היום אחד אם אני יכול לישון במיטה של אחותי והוא נעצב במבט כזה ששתל אותי במקומי אתה בריילת גדול, אמר ואני לא מתכוון לתת לך לצעוד לאחור לא הבנתי מה החזרה לאחור קשורה לזה התאכזבתי נורא ההתמודדות עם הציפייה הלילית גוותה ממני מחיר שקיות אפורות מתחת לעיניים היו הדבר הכי בולט מאז שזה התחיל ישנתי פחות ופחות בכל הילה ומשינה אני נוחה על הגב עברתי לשינה מקורבלת ככדור גבי צמוד אל הקיר עיני צמודות לדלת הסגורה לא היה לי מפתח לחברי אבא חשב שזו אחרות גדולה מדי לילת בגילי ולא פחות גרוע מזה היה הרגע שבו הבנתי שהאבא שלנו הוא לא כל יכול שיש דברים שמעבר לשליטתו זה מרבה הצער זה לא היה גרוע מכל אחותי ואני נהינו קרובים עוד יותר לאחד הביקורים הליליים הללו כמתפקש משותפים בצורה את השעות בהן לא היינו בבית הספר או עסוקים באיזו נטלה מטעם אבא בילינו בחצר סמוך על שיקוריהו האומלל לא עזנו לדבר עלאו הזרותיו של אבא היו חרוטות עמוק במוחנו אבל דיבור הוא לא הדרך היחידה להחליף מידע חשפנו זה בפני זה את הצלקות שלנו שהיו כמעט זהות שריטות עמוקות באורס ואור מקולף בקצוות אני צבעתי במבוכה על בשפתי רומזת התקלה שחוויתי במיטה ואחותי צחקקה ואמרה גם אני החוויתי לו מותק בשפת סימנים סודית שפיתחנו את המשפט אני רוצה שזה ייגמר היא הנהנה ופניה לו תשוע רשת נחושה אני אגרום לזה להיגמר היא עמתה בשורה של תנועות ידיים איך? שאלתי לא ידעת עדיין היא אמרה אבל זה עוד יקרה אם היא לא מסוגל לעצור אותו אז אני אעשה את זה מעולם לא אהבתי אותה כמו באותו יום אחר הצהריים החיים המשכו כאילו שיש להם ברירה אחותי ואני הלכנו לאותו בית ספר עלוב שאבינו יכול להרשות לעצמו הייתה לה חברה או שתיים ואני הייתי טיפוס די שקט ובישן ככה שלא היה לי עם מי לדבר וממילא היחסים שלי עם האו גרמו לחיץ ביני ובין אנשים שאינם יודעים לא כלום על קיומו יכול להיות שהוא מבקר גם ילדים אחרים אבא בהחלט רמז וכך הוא פעמים המעטות שבהן הסליג בדבריו אבל לא ראיתי סימנים של חוסר שינה אצל התלמידים בקיטתי או חיבורון בפנים אותם צלקות על העורף אותם מבטים מבועלים בכל פעם שדלת נפתחת או רוח מתחילה לייבב הייתי לבדי במערכה בהפסקות כשכל השאר יצאו לרדוס אחרי בנות או לשחק בכדור או סתם להרביץ לילדים אחרים אני התיישבתי על ספסל בחצר רחוק מכולם אבל לא לגמרי לבד המחשבה על כך שהוא יבוא לבקר אותי בבית הספר הייתה בלתי נסגלת את הקריח שלי לחם שחור עם גבינה תוצרת בית שאבא היה גאה בה במיוחד למרות חמיצותה סיימתי בפחות משלוש נגיסות בקשר ההפסקה עברתי בשירבותים במחברת מנסה לצייר את ההוא אבא עשר אלי אני באופן גורף דברים כאלה אבל לא יכולתי להימנע מזה היצור הפך לדיבוק שרדף את מחשבותי ואת חלמותי לדיבוק שרדף את מחשבותי ואת חלמותי תמיד כשניסיתי לדמיין אותו חשבתי על אדם גבוה בעל זרות ארוכות ומתפתלות כשל זרות תמנון שאורו ולבושו חדהם אל תבקשו ממני לנסות להסדיר את המשפט הזה כשהגעתי לפניו הייתי נתקה עד כאן דמייני עז לשלוח אותי פניו היו עיגול שחור, ריק וחסר חיים בכל פעם שסיימתי איור כזה הייתי קורא את הדף ומקמת אותו לפני שהשלחתי אותו לפח אבל בעסקה הבאה היו אצבעותי המשכות שוב אל המחברת ואל היפורון מסרטטות כמו מרצונה נטעו על כל זוועותיו האפשריות לדברי אחותי לחבריה לא היו בעיות כאלה זה היה דרגון אסף לענקות פעולה לא כן שרק אנחנו נסבול מי יודע כמה זמן מהיצור הזה מיום ליום גברה נחישותה להשיב מלחמה אני לא רציתי לחשוב על כך הרצתי את אומץ ליבה אבל פחדתי מהתוצאות האפשריות של התרסה כזו שנינו הסכמנו עם המסקנה הבית היא נמנעת שאנו צריכים לדאוג לעצמנו מה שהיה שלב נוסף בהתבוגרות המועצת שלנו אחותי הרתה לי באחת אחותי הרתה לי באחת הספקות את הרכש החדש שלה פולאר קפיצי עם ידיד שחורה שנראה משומש אבל קטלני היא משכה אותו אליה כשניסיתי לגעת בו זה מסוכן מדי אמרה אתה לא להיחתך נעלבתי אבל לא הגעתי על כך מה את הולכת לעשות איתו היא הביטה בחזרה בשפתיים קפוצות להחזיר לו נמלאתי חשש אבל גם התרגשות תשתפי אותי היא נידה פירושה לא אמרה זה מסוכן מדי אם אני אקשה לו יבוא אחריך אתה צריך להחזיק את הנרח קטן להמשיך את השושלת בנסיבות אחרות זה היה ממלא אותי גאווה אבל הפעם הרגשתי שהיא מנסה להרחיק אותי היא סירבה לומר דבר מהנפס חוץ מלחיצה עזה בזרועי שהתרתה בלי לשמור על שתיקה כאילו שהייתי זקוק לכך השתיקה הפכה לי את הטבע השני שלי אותו לילה סבלתי מחלומות בלה חלמתי שאני שוכב עם הגב לחלון וגוף זר ענק רובץ מאחוריי כדאי כבדה כרוכה סביבי כמו נחש פיתון החונק את סטרפו נכוח נשימתו על המבל חיי ואני הרחתי עשווי מתים ויין חמוץ אל תיתן לי להתייבש ילד יחש קול באוזני והנה ידעתי שזה עוד חליל אמת זה שיקוריהו והוא בא לקחת אותי במקום אלא עוד כל הילדים הרעים הולכים הקצתי בהפכה ליבי מתוסף בפרעות זהה מכפה את כל גופי השלחתי מעלה את הסמיכה בודק שאין מתחתיה שום דבר אף יצור ניטב לא חלק איתי את הסמיכה הצלצתי החוצה מהחלון חצי הריח שלט בחוץ על הלילה מנומנם באור הקלוש הזה שיקוריהו היה שטיב הערב של צלים מכונסים זה היה רק חלום חשבתי לי ובכל זאת תחושה רעה הפיפה אותי כמו גירוד מוציג לא ידעתי מה פשרה דחף אז להשתין על אבי יצאתי מהחדר על קצות האצבעות מנסה לא לחשוב על האפשרות להתעכל בחור כך הסתם באמצע המסדרון הדלת של אחותיה הייתה פתוחה קלות כאילו היה לחם כמעט אתי את מצחי מאז החלה הוא את ביקוריו אצלנו היא נהדה כמוני וסדרה את הדלת עד הסוף ולפעמים הוסיפה חפצים כבדים כדי להקשות עליו להיכנס הדלת פתוחה הייתה חריגה מהשגרה אבל הייתי לאות מדי לרוקן את שלפוכי את מכדי לחשוב על כך עד הסוף סיימתי את ענייני הורדתי את המים בעדינות הרבה שיכולתי ובכל זאת הרעש נשמע מטעני באוזני ותופסתי חרש חזרה לחדרי סוקרת האפלה בזהירות כדי לוודא שאיש לא ביקר בו בעדרי אז נכנסתי חזרה מתחת לסמיכה וישמתי אדמת והבוקר אילו ידעתי מה מצפה לי ביום של המחורת הייתי ממשיך לישון עוד ועוד אחותי לא קמה למחרת בבוקר באתי להאיר אותה לבית הספר חוויה מוזרה כשלעצמה כי בדרך כלל היא הייתה מאירה אותי לרוב על ידי נשיכת סמיכה באחת מעל גופי הוא הטזת טיפות מים קרות על פניי מצאתי אותה שוחרת במיטה מחופה בסמיכה עדיין שערה ההרמוניה הייתה פרוע כאילו בלתה כל הלילה במסיבות ובריקודים אה, איזה מסיבות, איזה ריקודים הפריטות שעל אור פאבא הקו כמו מריחות מכחול אדומות חדות ובועקות טלטלתי את כתפה היא לא זהבה טלטלתי חזק יותר חשד היום אחרי להתעצב בדעתי אבל לא העזתי לתת לו שם עוד לא הנחתי יד על לחיה היא הייתה קרה ובחולה רק עכשיו התחלתי להבין בריח המחניק שתחילה הכרסתי אותו לחדר שהיה סגור זמן רב מדי רק עכשיו שמתי לב לפניה שהיו קבורים בקריט כאילו... כאילו פחד לפת את ליבי כמו אגרוף תתעוררי! צעקתי תתעוררי! הסתתי את זה רב ומשכתי את הקריט מתחת לפניה חברות עיניה היו פקוחות באופן מבל וברגע חשבתי שהיא רק יעמיד הפנים שהיא תיתן לי סתירה ידידותית ובעוד כמה דקות נצחק על זה כלומר היא תצחק עליי ואני ארקון מזימות ומוכיח להשיב לו כגמולה אבל לא הגשתי את אצבעותיי הקטנות תחת הפה לוחשתי דבר רק נזלתי ושב ואור קר אבא! צרחתי אבא! והוא הגיע באיטיות מטריפה כאילו רצה לדחות את המציאות כמה שרק ניתן או שככה זה נדמה לי לא שמעתי אותו בא רק הרגשתי את ידו הגדולה תוחפת אותי הצידה ללא גינונים יתרים הוא בחן את גופתה החברת ברשת שהייתה כל נוקשה שחשבתי שהיא עומדת להישבר כל רגע ואם הוא היה נשבר הייתי נשבר גם אני באופן סופי זה ללא תקנה אחותי אחותי היקרה אבל זה לא קרה הוא בדק את סימני החיים שלה דופק בצוואר, אוויר מהפה ומהאף ולאחר שגיזה שהגרוע מכל קרה התכנס בתוך עצמו לרגע מאוהר לא הבנתי איך הוא יכול להיות כרמזג במצב כזה האם זה מה שנקרא להיות מבוגר? אבא למה היא לא מתעוררת? למה היא? שתוק רגע הוא לא הביט מי עיניו היו שקורות ולרגע חשבתי שהוא צימח זקן בין רגע מרוב צער וכאב ואחרי כמה שניות הבנתי לא זה לא זקן זה קצף גילוח כמעט שחקתי טיפה שכמוני ידו ליצפה את צהרה הסתור הוא הצמתי את עיני האבאות ואני הכרתי לו תודה על כך מבט העיון הזה רדס אותי אבל המשפט הבא שלו היה גרוע יותר היא מתה אמר בקול ניחה אני אצטרך שתעזור לי לקבור אותה הנדתי את ראשי לשלילה לא, אני לא יכול היא תפסיק להתנהג כמו ילד קטן פעם אחת בחיים שלך היא מתה והוא תפס אותה היא לא נדברה והיא של מעט המחיר נעלמתי דם הזכרתי בדלת ששאירה פתוחה קיללתי את עצמי על כך שלא הייתי עירני מספיק להרמות שמה שכבר יכולתי לעשות אבל אולי אם הייתי שם בזמן אולי אם סבא צומת ליבו אליי לא יכולתי לחשוב שאולי זה היה בכלל העולר שרכשה השל יודע איך אולי ניסתה לדקור אותו אבא הרים אותה בזרועותיו כאילו הוא נושא ילדה ישנה הוא השפיל עליי מבט ממרומי גבוה אתה תעזור לי, בן? אני לא יכול לעשות את זה לבד המשפט הזה לחד אותי שומעתי בו את כל הכאב שהוא ניסה להבליע הנהנתי עיניים אלה עוד מאוד גרוני קשת האבן אבא אמר שחייבים לקבור אותה בחצר שאלתי למה לא בבית הקבורות העירוני שם הלכנו לבקרת אימא פעם בשמיים פרחים ואבא אמר שזה רחוק מדי והוא עלול לשבור את הגב אם יצטרך לשאת את הגופה שלה עד לשם חשבתי להזכיר לו שיש במכוניות חשבתי להזכיר לו שיש מכוניות שיכולות לעשות את זה אבל שתקתי הוא היה במצב מאורער גם כך וגם אני זה לא היה הזמן להתעקש על קטנות או שכך חשבתי באותו הזמן והיי, הייתי ילד קטן מתר רק הבנתי בהליכים נורמליים אבא הביא את המאדר ואני ניסיתי לעזור כמיטב יכולתי למרות שכמעט העפתי את עצמי וניסיתי לתקוע אתו באדמה הוא חפר בתנועות קצובות מהירות כאילו רוצה לשים את כל זה מאחוריו החומות הסתירו אותנו מעיני אחרים ממילא גרנו רחוק משכנים חד קטניים ולא רציתי לראות כאן איש גם ככה ליטרתי על הניסיון לחפור בקרקע הקשה ותחת זאת שמרתי על אחותי כששכבה מחוסה בשמיכה כאילו היא עדיין ישנה הבור באדמה נראה כמו פה שחור ורב תני חשבתי לעצמי שהיא הייתה ראויה לטוב מזה בתני הייתה מלאה בקשרים בלתי נראים ואני חשבתי לעצמי שדרושה משיכה ולא הפרוטה ביותר כדי לגרום לי לאבד שליטה אבא עצבר כדי למחות זהה ממצחו ואני חושב שזו הייתה הפעם הראשונה שראיתי אותו כאדם מבוגר ולא כאבי שכוח, שבור מבטו הממוקד התרפל ואופנה את מבטו עליי רוצה לומר מילים אחרונות? אגושה בקורני לא הניח לי לדדר היה כל כך הרבה דברים שרציתי לומר לה כל כך הרבה מחשבות ובקשות ועצות כולם זורקים יחד במין פקעת בלתי ניתנת לאתרה אילו היה לי הזמן באוז הלב הייתי כותב למגילה שלמה אבל אף מילה לא תוהי לתאר את רגשותי ואת הפחד מכך שנשארתי לבדי להתמודד עם הלילה ענדתי בראשי הדמות זרבו לבוא עדיין לך ללשון אמרתי בכל חנוק עכשיו את יכולה סוף סוף ללשון כלי נשבר במילה האחרונה אבא אינהן רב רחן וליטפק עקף היד הקטנה שלה שהגיחה תחת עצמך מה שגרם לי לאהוב אותו קצת יותר שמתי לב שציפורנה ארוכות נורא ונראות כאילו טבל אותן ברוטב הגווניות כנראה דם קרוש הבנתי כעבור רגע או שניים אולי הוא נחתך בזמן הגילוח ואז הוא הניח את אחותי ויותר מצרור בתוך הבור כל האפר הניתה חזרה לבור גרם לי מחנק בחזה ונאלצתי להתיישב רגלי לא החזיקו אותי עוד בניגוד לציפיותיי אהו לא ביקרו אותי זמן רב לאחר מכן הזמן חלף החמימות הנעימה של האביב התחלפה בחום המעביל של הקיץ אין לי מושג איך אבא תירצת את הדרותה של אחותי לפני בית הספר הייתי ילד קטן זכרו זה לא היה מסוג הדברים שהצטרכתי להתמודד איתם כמובן ששאלו אותי שאלות אבל לא היו הרבה כאלה ואני התבצרתי בשתיקתי עד שהניחו לי אבל הזמן הוא רוצח שאלות מנופה החדר של אחותי נותר מאותם ועכשיו כשהיא איננה הוא נראה קטן בהרבה משהיה אבא לא נכנס אל עבוד אבל אני כן ברור זה כאב כמו סכין בלב אבל כשישבתי על המיטה שלה עם השמיכה משודצת והכרית שהדפרים שלה היו קוראים למחצה יכולתי להרגיש אותה קרובה עלי מצאתי את העולר שהחביאה מתחת למזרן נראה שהוא לא הספיק להשתמש בו לחצתי על הכפתור וציפיתי ב... וצפיתי בלב הנשלף כמו הגרוף משונן אני ארוג אותו הבטחתי אליו ואולי אל עצמי אם הוא יבוא שוב אני ארוג אותו אלא שזו הייתה תקופה שקטה למדי אבא ואני לא הרבנו לדבר גם כך וגם שאת רוב ארוחותינו אכלנו יחד השקעתי את עצמי במטלות אפילו מבלי שיבקש ממני הכל כדי להדוף את הכאב שביקש לאכול אותי אבא נראה כאילו איבד עמה או שתיים מגבו הייתה על פניו הבעה רדופה שגרמה לו להיראות עבוד הוא כמעט ולא הייר לי בכלל בקושי טרח לנזוף בי או לשבח אותי כשלא עבדתי או לא ישנתי נגתי לשוטט בחצר שבשיחה קנאי ואני שמרתי מרחק משיקוריהו שעכשיו נראה כמו קבצן עלוב אחד על אישים שיעשה הכל בשביל רבע כוס משקע שמרתי את העולר הקפיצי אצלי בכיס והתאמנתי בשליפה מהירה כאילו הייתי אקדוחן הקרבתי את הדובי הישן שלי כמטרה לאימוני דקירה נעצתי בו את העולר הכל כך אהוב לטעמים שכעבור שבוע לא נשאר ממנו כלום חוץ מקוש צמר משוסה כמו קורבן כנוסיית אופנועים הרושעים הסיוטים שלי חזרו בפעם לא כחברי משיקוריהו קשישה בסיוטים הללו מצאתי את עצמי רץ ורחק מהבית אבל לא מסוגל להתרחק ממנו דיבטתי אחור המבואת הבית נדמה כנע תחת מסילות בזנירות שומר על מרחק קבוע בינינו מתוך הדלת הגיע חאו מכשולי באופן מעורר חלחלה בפניו מתחילות ללבוש צורה מוכרת מוכרת מדי אבל בכל פעם שהייתי קרוב לזהות אותם הייתי מתעורר נשנק, מגשש אחר לוגי מוויר ידעתי שהוא יחזור בסופו של דבר ילדה אחת קטנה לא תספיק לו במקודם או במוחר הוא יבוא ואני אחכה לו אני אשכב במיטה עם הגב לכיר והחלון מאחורי פתוח כדי שהוא יוכל להימלט אם תוכניתית ייקשל אני אחזיק את העולר בכף ידי הימנית קטן מספיק כדי להיעלם בה אני אשמע אותו כשיבוא וכשירחן מעליי עבל נשימתו מרעיב את האוויר הן עצת עליו ואישר בליבו אם לייצור כמה הוא יש בכלליו זה אומר הרבה לילות ללשנה זה אומר הרבה אמונה התקירה זה אומר להתרחק מהאבא כדי שלא יקרא משהו בפניי שיפגיר את צודי זה אומר נחישות והתמודה אני אהיה מוכן, אני חייב להיות אבל כמעט נחשלתי הזמן, אותו ממזרק זקן והרמומי הוא זה שהטיל אותי בפח פצעי בגרות ראשונים התחילו להופיע על פניי ואני נהניתי הנאה החולנית מלפוצץ אותם למששת המוגלץ ובא שנגרמם אבא הם איתמילים עוד יותר אם אפשר אבל נראה ממושש קצת יותר הוא לא הרבה לחייך או לצחוק ממילה אבל יכולתי לחוש את יציבתו החדשה לראות כיצד הוא גומר את כל ארוחת הבוקר במקום להותיר אותה חצי החולה לשמוע אותו נזף בי באותו טוני הזה שהוא מטיפני כאילו לא קרה דבר שניתי אותו על כך לא הייתה לו זכות להחזיר את הדברים לתקנה לתנאי כאילו אחותי לא הייתה איזו מגדה נסלכת אסור לי לשכוח את זה בכל פעם שזה היה קורה בכל פעם שהיה איזה בדל חיוך עולה על שפתיי או מחשבה קלילה עולה בדעתי למשל הילדה שלמדה איתי בכיתה שהיו לנמשים לתיסרת ושיער כהה שהראו פעימות לב ומחיבות בחזי הייתי פותח את העולר ודוקר את עצמי בפרק היד עד שהייתה מופיעה טיפה דומה קטנה זו הייתה תזכורת זו הייתה הבטחה אבל היה קשה להישאר נאמן להבטחות נקם כל כך הרבה זמן החודשים התרחו ונמסו הופכים את העבר לאובב ואת הלאט לאפר אני חושב שטעמתי טעם נוסף של בוגרות של הדבר המחורמן הזה שקוראים לו בוגרות יש לי דבר שדואח כמו כל דבר אם רק ינתן לו מספיק זמן לא היה לי אלא לקוות שאוכל להגשים את נקנתי במהרה התפעדתי לדקור את עצמי מדי יום אם כי נאלצתי לבחור אזורים אחרים בגופי שלא יבלטו כל כך לעיני אחרים נדחת לטבור בצעות המותן אין פתמותיי מיום ליום הטקס הזה הפך לשגרה ואין דבר מסוכן כמו השגרה אותו הלילה ישנתי בכבדות לאחר שהתאוששתי מהצטננות שתקפה אותי בפתאומיות פעם מצאתי נחמת מה בלהיות חולה אחותי הייתה מכינה ליצח חזק ומרק רחני מתיישבת לידי ומספרת לבדיחות סיפורים שהמציאה במקום דופפת את הממחותות המלוכלכות מן הזלת שהפייצר בכמויות עכשיו לא הייתה לי אחות שתתמוך בי בשעתי הקשה רק אבא שעשה את המוטל עליו בהרשת חמורה ובעיניים מקובצות כאילו חשש שהחייזקים עלולים להיכנס לתוך ישניו ולהדביק אותו אני לא יודע מה העיר אותי אולי חוש אישי שפיתחתי בשנה האחרונה אולי טן שאילל מעל הגבוהות אולי משהו פרוזאי פחות כמו נזלת שנתקעה באף החלון היה פתוח מעט כדי לא לתת למחלה להישאר בחדר כמו שאחותיה הייתה אומרת ורוח קרירה פלשה פנימה וצמחרה אותי חשתי מיד דבר משונה כבד יבדר כברזל שוקע במים עמוקים עיניי נפכחו והופטו אל הצל העמק שרחם מעלי הרגשתי כאילו רגליים נעולות במגפיים חובתות בחזי מבפנים ההוא הגיע ההוא פה ואני אינני מוכן הייתי מקלל את עצמי למעלה הייתי משותק מפחד הרגשתי כמו בחלומות שהייתי מקיץ מהן נטול יכולת לנוע או לדבר רק לשכב מי עזה ולחכות שהתוקף, שההתקף יעבור אבל זה לא היה התקף לא, לא הפעם ההוא בחדרי, והפעם הוא לא יעצור בעד עצמו הוא ייקח גם אותי ואבא יקבור אותי בחצר לצד אחותי ההומללה והוא יישאר להניח לא אוכל להיזורק לפח והחבר היחיד שלו היא השיקוריהו המסכן ההביל בעל מוח הקש אל תיתן לי להתייבש אבא השתהלתי זה מה שהגופי העסיק מתחו ברגע היום כזה לא פרחה או נעמה אלא שיהיו על מלא לך מבוסר על בריאות מבוסר על בריאות קרבה אם כאילו בהכרח חיים ארוכים ההוא נעצר לא הוא היה קבוי אבל לא הוא היה ריח יכולתי להבחין באצבעות ארוכות השלוחות השלוחות על צברי כאילו ביקש לנדוד את הדופק שלי שבוודאי עלה על מאה פעימות לדקה ברגע לא הבנתי ואז כן הרי הייתי אמור לישון או להעמיד פנים שאני ישן ההוא תמיד התגנב אלינו בחשיכה כמו פחדן כמו פורץ לילי שאינם מסוגל להסתמך על עוצם זרועו אלא רק על השמועה שמפיצה איימה בקורבנותיו אז כעת בעיני ניצו בו והוא באה בי בחזרה כאילו נלכדנו במבטים צולבים שרק גורם שלישי יש אחר אותנו מהם הירח החל לתת צורה לפנים הנסתרות הללו לאצבעות הקפואות אני חזר נושם ונושף כרוח בצורת אדם ואז הבנתי וביכולתי להישבע שמאז ועד היום לא היה רגע נורא יותר מזוקק וטהור וחד יותר מכל סכין שפגע בי זיהיתי את הפנים הללו את שרידי השיער ואת העיניים האפלות השלוחות אליי מלאות בצורך נובעית הדורש פורקן ואיימה כיצד יכולתי להיות כועזר? האם זה מה שגילתה אחותי בלילה הוא? האם זו הסיבה ששם כס לחיה? והאם זה מה שהוא עומד לעולל גם לי? לזמן מה נתרנו בו עם זה בזה, האב ובנו ההוא והקורבן כאילו חיכינו לראות מי יהיה לשבור את הכישוף שכמעוטל עלינו ואז השתלתי שוב ללא מילת קסם ללא עורב או כדור פזולח ואמרתי בכל שבור מתחנן אבא הוא נרתק עלות כאילו לא סיפה לכך האצבעות נרדו נקפצו לאגרוף האם נדמה שהוא נאבק בשמו או שהוא רק מסתעזה מכך שנחשף אינני יודע ולעולם לא אוכל לדעת מה עבר במוחו אם קיימת בכלל מחשבות במוח כל כך אני מובט וערוף אבל רגע לאחר מכן הוא רחן לעברי ממלא את כל שדה הראייה שלי זו פלצות אחזה בית הרשעת לא ידעתי מה בדיוק עומד לעשות זה לא היה בכוונתי לחכות ולגלות ידי נשלחה אלי מתחת לקרית היכן שלטמנתי את העולם אחזתי בו, שחררתי את עליו כיוונתי אותו אל מרכז המסה כמו חייל טוב זה נעצפי אבל אימונים לחוד ומציאות לחוד ידי לא הייתה מספיק חזקה או שחזה הוא שלא התקשח מרוב שנים ומרירות עליו פגע בו ונשבר למגינת ליבי כאילו היה זה גפרור אבל הוא כן עשו דבר אחד קרם לו לזלום ולגנוח בהפתעה היה לרשותי שניות מועטות והיה בדעתי לנצל כל אחת מהן צלילות משונה שלתה בי קרירות של אדם המחזיק ברובי צעיד ומאבדת את הכנה בשלווה גמורה אל מטרה לא חושבת ידי הפנויה תלשה מעליי את הפמיכה והשליחה אותו עליו החושך היה ידידי וניצלתי אותו הוא פלט נעמה מזולבלת, מופתעת שהייתה אפריעה להיות משעשעת אל מלא הנסיבות החלון היה מאחורי אני שפצתי המדרן משמע כל פקיעה מתחתי פתחתי אותו בזהיטה והפלתי את עצמי החוצה האדמה הייתה קשה וקרה חטפתי שריטה ברקה וקירה במכנס אבל זה היה כסף קטן קמתי מיד לא תורך להתעכב על הכאב העפתי מבט מפוחד לאחור אל החלון הפעור הוא מילא אותו בגופו ידיו הוחזות בעדן כמו ביקש אמא, לסתותיו היו פסוקות בנעמה נמוכה, בעיניו היו תאומות שחורות של זעם כמעט ונחבשתי שוב בידי הפחד, אבל ידעתי די ואותר ממנו, הסתובבתי והתחלתי לרוץ, מתעלם מהאבנים והקוצים שפצעו את כפות רגליי החיפות, כמעט מעדתי על משהו דמו ידם וקריאת בעלן בקעה מפי מחשבה שהביא קדים אותי איכשהו, והרב לי בחצר אבל זה היה רק שקוריאו, רובץ לו באדישות הנצחית שלו לחכה למישהו שישחק איתו לא אני אני סיימתי עם המשחקים באתתי בו וחזרתי לרוץ מזנק מעל הגדר כמבלי לחשוב, בבדוך הלילה שומעתי כל חוותה כבדה מאחוריי, בנעמה קולנית שבכלל לא דמתה למשהו שהופך מגרון אנושי הוא יצא אחריי, הוא לא טרח אני לא יכול לדבר על ליבי לצוק למילות אהבה או כאף הוא לא היה אבי עוד הוא היה ההוא רצתי לעבר היער אדם שלט בתוכי כמו נער מוצף בתחילה חשבתי לנסות את השכנים הקרובים אבל הרעיון נפסל על הסף השעה עכשיו הרבה אחרי חצות ועד שתפיקותיי נועשות יאירו אותם ההוא כבר יגיע אליי היער היה הפתרון ההגיוני ביותר מקום ללכת בו לאיבוד הוא לא יכול הוא לא יוכל למצוא אותי שם לא משנה כמה טוב הוא מכיר את החושך אני אסתתר גבוה גבוה בין העצים עד שהעיר הבוקר ועד שיהיה זול כוחו רצתי מהר ככל שיכולתי היער היה חציץ מי בספקנות אבל הרגשתי כאילו הכוכבים מראים לי הכל היה חד ובהיר רגע קשה הייתי מבואה עליו יותר תואלו סכנות עורבות לי בתוכו אולי אפילו איימות מאלה שהותרתי מאחור ואני חייבת לדעת שכחתי שכחתי שכחתי שכחתי שכחתי שכחתי שכחתי שכחתי שכחתי שכחתי שכחתי שכחתי שכחתי שכחתי שכחתי רגע קשה הייתי מבואה עליו יותר תואלו סכנות עורבות לי אולי אפילו איימות מאלה שהותרתי מאחור ואז הפניתי מבט לאחור מחפשת הייצור המדדד עקבותיי נוהם ורותן והפחד גאה בי מחדש כמו בוכנה מיערתי על בין העצים כפות רגליי דורחות על סבים וגרגרים בין המלאים מצאתי מבלי להתאמץ וחתכים בצמרת העץ נמצא אותי לנוח מנסה להרגיע את נשימותיי שהיו מהירות ממטוף אלכולי או שכך לפחות הרגשתי מצאתי ענף עבדי יצור רחלוסטת משקלי ונאחזתי בו זה המילה על תוגדי שתרם התוששו כליל מחלתי הקודמת השפלתי את מבטי מטה אבל לא יכולתי לראות דבר מבעד לענפים ולעלים שכיסו אותם האם הוא ראה אותי? לא. ועוד מחשבה נוראית יותר האם הוא יכול לטפס על עצים? לא ראיתי סיבה מדוע לא אף שקיוויתי בלעת ההפך הוא מבוגר וכבד הוא לא הסתכן בליפול ארצה ולשבור את מפרקתו יותר הגיוני מבחינתו להישאר למטה לחכות לי שיאבד את הסבלנות או שיצא מדעתי מרוב ירוש זה מה שטורף חכם היה עושה אבל האם זה משהו? לא ידעתי. לא ידעתי דבר עולמי כולו הזדעזע ונפרם ולא יכולתי לתת עוד אמון בשום קביעה הגיונית ככל שתהיה החלטתי להישאר שם ולהמתין יותר מכך לא עמד לי כוחי לעשות אף לא אומץ לבי בסופו של דבר נרדמתי על גבר טורף מטורף אני יודע אבל הייתי מוטש מרוב פחד ולפעמים הגוף טובה את מה שהנפש אינה מסוגלת לתת התעוררתי בבוקר מכובת זברים פי בוער ניצמה ונכנפה עיר טובים משטן השמש ניטפה את בניי בהססנות ואני כמעט נפלתי ארצה גובה של שלושה מטרים לפחות וניצלתי רק תודות לרפלקס כי שרדו תריז לא ירדתי מיד חששתי שהוא עוד מחכה לי מסתתר מאחורי עץ מקפיד לנשום בדממה מרבית להסתיר את גופו בעלים ובהסגיה נשארתי שם כמה שיכולתי דבוק לעץ כי אחות רחמניה מביט בשמש המטפסת בעצלתיים שומע את הציפורים קורות זו לזו זורתי דאבו ורגליי היו מכוסות פריטות וחבורות וחיי היו מכוסות דמעות שלא זכרתי שעזלתי אולי בכיתי בשנתי אבל בסוף החלקתי מטה בלעד ברירה קהיבתי שעגה למזון גרוני טבע מים ולעיתים צורכי הגוף הם מה שקובעים את גורלו שברתי ענף מתכוון להשתמש בו כמשת מעולתר עודדתי בלבי על השמש על האור טסתי על מכוס היער ממצמץ בעיניי הכל נראה שלב והגיוני ושפוי מחוץ אלו כאילו הייתי צורים מפלצתיים שטובים דם בלילות שמסתובבים בין הבתים אבל אני לא אוכל לראות כך יותר את העולם זו מורשת היחידה שנחיל להביא חזרתי לשכונה אבל לא אל הרחוב שבוגרתי לא אהבתי ראיתי את הבית מרחוק והחלון עוד היה בטוח אבל לא יכולתי לדעת אם השתנה בו דבר מה הוא היה אילם ואלמוני כמו כל שאר הבתים הבאתי לצדדים בכל צעד והפניתי מבתי אחורה כל כך הרבה פעמים שפלא לא חטף תבחר חורת מצחית אבל הוא לא היה שם הוא היה יצור של הלילה תודה לאל על כך לפחות לא שהייתי בטוח שיש בי עוד אמונה באלים כלשהם אבל זה היה עניין לעיון מאוחר יותר כרגע רק רציתי לשתות משהו ולהניח את רגליי היפות החנשו דפקתי על דלת הבית הראשון שראיתי הביישנות והמבוכה נשארו מאחור היה בכניסה שטיחון עם כיתוב ברוכים הבאים פשוט ואני ראיתי את זה כסימן מטתי ישן מדי ליד הדלת כזקיף קשיש וחביב גילון משבצות מסגרת חלון המטבח נשמה וגרס פתחה לי את הדלת משקפיים מיבשנים על הפה לבושה בחלוק בית גבותיה מורמות בשאלה היא החלה לשאול משהו אולי לומר יש לי עיתון ילד לך מפה? או מי אתה בכלל? ומה אתה עושה כאן? או אולי אפילו למה נתת לאבא שלך להתייבש ילד? אבל שום דבר מכל זה לא יצא מפיה כי פרצתי בבכי שהעולם כמו סגירה ואני רציתי להתנצל לדחוק בו הצידה ולדבר כמו בן אדם מיושב להסביר הכל בדייקנות ובזהירות כמו פרקליט וזן שימוע אבל ברור שלא היה לי סיכוי לא אחראי עליי אלא שעבר עליי אחר כך אחרי מקלחת הגונה אורחת בוקר ענקית שלא הצלחתי לגמור הנה עוד דבר שהביא אוריש לי בשברי משפטים שיצאו מפיה מגומגם והניסר הזמינה השכמה משטרה תוך שהיא לא מסתיקה למלא עבורי ולשלוח במבטים חומלים וזהירים כאחד השוטר שבא לקחת אותי היה רחום אחות אבל יהיה לי יותר אז התחיל התהליך מכעיף ביותר חקירות, עדויות, צלילות לראשינה נחשן סופי של שאלות דמעות, חדרים עפורים, ידיים שנרטטים מהם שביקשו רק לנחם ונדחו מקטסיי החושדות אני לא זוכר מזה הרבה ההוא נעלם אחרי אותו לילה התנהל מרדף בכל הערים השמחות תרסמו את התמונה שלו בכל חור אפשרי לשב הוא מעולם לא נתפס מצאתי את עצמי לחושב עליו כשישבתי לבד בעסקה בבית הספר ובמיטה החדשה שלי אחת מן הרבות עזרתי ממשפחה אומנה אחת לאחרת לא יכולתי לגלות נאמנות לאיש ולשום מקום תראה תחת אלו מנורות לילה איזה ירושם במה הוא מזין את עצמו האם הוא מערער בי כשהוא מסתובב ברחובות שלו מכירים את שמו ואת פניו שיקוריהו בלבוש אדם איש עשוי מצדלים וציפורניים אין לי חברים אני נוטה להיכנס לקטטות לרוב מפני הצורך להעביר שאיתי לא מתעסקים המשפחות המאמצות שלי נוטות לבטר עליי במהרה אבל היא זה לא מפריע במיוחד היא ממשיך לעבור ממקום למקום היא אקשה עליו למצוא אותי ואני בטוח שהוא מחפש אותי הוא רוצה למחות את הכישולון הזה מעברו בוודאי שיעקבל את העונש על שהעזתי לחמוק ממנו ולקרום לו להיות איש דרכים נבד מטורף נבד מטונף מהאורחות זולות ומחשבות שחורות אני אוכל רק מה שמחוץ כדי להזין אותי וטו לו אני לומד מה שצריך כדי לפרוד איכן להכניס אגרופים איכן לנעות סכינים שנים על גבי שנים לא משנה איפה שכבתי לישון תמיד הייתה איתי סכין מקופרת בכף היד והמתינה לו שיעבו מייחדת שיעבו כבר חתיכת ממזר וכן ונפוח וזה תן לי להתייבש מהברור אני רוצה להתאים אני רוצה להתאים אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך אני מלך Dziękuje za oglądanie! Nie zapomnijcie zasubskrybować oraz zafollowować mnie na Facebooku! Cześć!