מדברים זוגיות1- אביטל וליאור שניאור

שלום וברוכים הבאים למדברים בגיות עם אביטל וליור שניאור שלום אביטל אנחנו יוצרים פודקאסט ראשון על הלויה בנושא בגיות יוצא באופטיים באמת שהגיע הזמן מצאינו את זה כבר הרבה זמן. למה בעצם לא עשינו את זה עד היום? כי דברים הולכים להמשיך כמו כל דבר בחיים. זה מזכיר לי שבשנת 2010 כשפתחנו את הקליניקה שלנו בבנאמי. הגיע אלינו איזה יועץ עסקי ושאל אותנו מה השיטה שלנו. זוכרת את השיטה שלנו? הסתכלנו עליו ובאתנו אחד לשני ולא הבנו מה הוא רוצה מאיתנו איזה שיטה אנחנו בכלל יודעים מי אנחנו, מה אנחנו, מה אנחנו עושים פה, כל אחד היה באיזה מקצוע אמנם. אבל לא באמת הכרנו את עצמנו אולי לעומק בשביל להבין איזה שיטה אנחנו בכלל בונים כאן. וזאת הייתה הפעם הראשונה שכביכול ניסינו לעשות משהו ביחד. ואז גילינו שאנחנו רגע צריכים כל אחד להתעמק אל תוך עצמו. ולהכיר את עצמו כדי להבין בכלל מה אנחנו עושים. אני גם חושב שבמקום שבו אנחנו נמצאים היום, גם את, גם אני, המילה שיטה זה כאילו יש אותי ויש איזה משהו מחוץ עלי שאותו אני מנגיש לאחרים. והאמת היא שזה בעצם, לקח לנו לא מעט שנים להבין שזה השליחות, זה הייעוד, זה ההוויה שלנו. נכון. וכשאתה בתוך ההוויה שלך, זה לא שיטה, זה אתה, וכשאתה מביא את עצמך, זה הדבר הכי יפה לדעתי. נכון, ושנתה לנו הרבה שנים להעמיק אל תוך המקומות האלה באמת בשביל להבין מי אנחנו ומה אנחנו, ומה אנחנו נותנים ומה הערך שלנו אולי בשביל, ומה השליחות, כמו שאמרת, כדי ליצור השפעה חיובית וטובה. אז לפני שנדבר על זוגיות וכל מיני האפתות קטנות שהכנו למאזינים שלנו, מאזינים, מאזינות. הראשונים. הראשונים, כן, כן, הראשונים. בואי ככה נציג את עצמנו בכמה מילים, כי יכול להיות שחומרים, לא כולם מכירים אותנו. אז יאללה, תתחילי, בקל. טוב, אז אביטל שניאור, אני במקצועי, בכלל הגעתי מעולם התנועה, הגעתי ממקום של הדרכת אירובי, שם בעצם במקר, אני עוד מעט מספר את הסיפור שלנו על התחום של הספורט, שם התחיל בעצם הכל. ומתוך עולם הספורט, מתוך עולם התנועה, בעצם חיפשתי מקום שישמור עליי וייתן לי ככה, היה חשוב לי מאוד הבריאות שלי והגוף שלי, וכל המקומות האלה, ואז הלכתי ללמוד תבונה והפכתי להודיאטנית קלינית. והמון שנים של באמת עבודה בקופות חולים, בתי חולים וכאלה הובילו אותי לתחום של הרזייה ובריאות. גם מתוך התחום הזה של הרזייה ובריאות, בעצם גיליתי את כל עולם הנפש, הרגש, התודעה, ההתפתחות האישית, ההתפתחות הרוחנית, ובעצם התחלתי לשלב טיפול מהמון עולמות כמו NLP, מיינדפולנט, עולם הקבלה, פיזיקה, תכוונתים, שהיום אני אפה על כל ההתפתחויות האלה, כי זה באמת מאפשר לנו לעשות תהליכי עומק, אם זה בקליניקה או בקבוצות, בהרצאות שאני מעבירה. זהו, ותמיד יש לאן עוד להתפתח ולהתמוח, והדרך היא לגמרי אין חופית. את פותחת עכשיו משהו חדש, לא? כן, אני בעצם עד היום התמקדתי רק באוכל וגוף, בעיקר לימדתי איך לא לעשות דיאטות, כי דיאטות זה באמת לא הדרך, ובאמת להקשיב לגוף ולהתחבר לגוף, והחלטתי בעצם לקחת את כל הכלים האלה שכבר גם ככה לימדתי אותם בהקשר של אוכל וגוף, ובעצם לקחת אותם לתחומים נוספים בחיים שלנו, כמו זוגיות, כמו באמת מערכות יחסים, כמו העסק שלנו, ההגשמה שלנו, אפילו הכסף שלנו, והחלטתי לפתוח, אני פתחתי כבר תוכנית שנקראת יוצרת שנה של כוח, בגלל שבשנה שנתיים האחרונות קצת הרגשתי שאני מאבדת את הכוח שלי, ונמסו עליי המון המון דברים, וגם יש עוד כל מיני תוכניות חדשות על הפרק, כמו מחוברות למשהו גבוה יותר, כמו נשמה, ובאמת אני כל הזמן הולכת במעמיקה עוד ועוד פנימה, ומתרגשת מאוד להוציא את החומרים נקרא לזה החדשים, פלוס הישנים האלה על העולם. טוב, אני אולי אשאל אותך בהמשך משהו בהקשר הזה. מה? לא, בהמשך. אה, אוקיי. סקרנית? סקרנית, סקרנית, נראה לך סקרנות. אני אציג את עצמי, גם כן, ממש בקצרה, כי, איך אומרים, גוהר לי כבר להעביר מסר וצורה לעולם, מה שנקרא. אז, בגדול, איי, שם, כשהייתי בן 23, התחלתי לימודי הנדסת תוכנה, ישבתי על הטוסיק, שנה שלמה מול מחשב, והקצץ לי, ולא, ראיתי שזה לא אני, ממש סבלתי, תסלחו לי כל אנשי הייטק, ואחרי שנת לימודים, פניתי, בעקבות דרך כזו או אחרת, ללימודי הפיזיותרפיה, כל דבר פה זה סיפור שלם, אבל אני רוצה לקצר כדי להגיע למיין איבנט, שנקרא זוגיות, ולמדתי פיזיותרפיה, סיימתי תואר ראשון, המשכתי גם לתואר שני, תוך כדי אנחנו גם מתחתנים, מביאים ילדה לעולם, עם כל הקושי, והקושי הכוונה, לנסות לכתוב תזה באחד בלילה, כשאתה גמור, מהצרחות של החמודה הקטנה של נויה, והאמת כבר פה, אולי אם לא מכירים את הפגישה, את המפגש הזה, אז באמת תודה לך, כי את החזקת אותי מראש מעל המים באותה תקופה, של לכתוב תזה ולהיות אבא תרי, אנשים לא יודעים, אבל גרנו ב-25 מטר מרובה, קיור קטן, שירותים קטנים, נשק שסומך במקיבות, במקום שהיה, מה שנקרא בית אימון, זה בית גידול של אפרוחים, שעשה איזושהי אסבה מוזרה לבית, חזירי בר בחלון, בלילה, זה משהו באמת, סיפור חיים כיפי, כיום אני באמת חובש לראשי שלושה קובעים עיקריים, הקובע הראשון זה באמת פיזוטרפיסט, ובקובע הזה שהסתעפויות, אני שמח וגאה, לספר לכולם שאני מטפל בנשים דרוזיות, בדליה טל קרמל, גם גברים, אבל יותר נשים, אני מגלה עדה קסומה ומקסימה, אני גם מטפל פה במושב, בקליניקה האזרחית, ואני כבר 13 שנים פיזוטרפיסט ביחידת אגוז, בבסיס שראגה, פוגש לוחמים, צעירים, חדורי מוטיבציה, וגם אנשי ונשות מפקדה, וגם בהם אני גאה ושמח לטפל. הקובע השני שלי זה מטפל רגשי דרך עולמות, אגב, הזכרת עולמות, אז דרך עולמות הטרילותרפיה, מיינדפולנס, פסיכולוגיה בודהיסטית, אנשים בכל הגילאים, בכל המינים, מתיישבים מולי על הקרית, שופכים את ליבם, ואנחנו ביחד מתבוננים על הקונפליקט, על הקונפליקטים, על המשברים של החיים שלהם, בכדי לנסות ולמצוא מה שנקרא פיס אוף מיינד, פיסה של שלווה בתוך כל בליל הצרות היומיומיות שיש לבני אדם. ואנחנו עובדים גם בפילאטיסט, קצת עבדתי, ועכשיו כבר לא, טרילותרפיה וטיפולים רגשיים. אני רוצה לשאול אותך ואותי שאלה אחת מאוד פשוטה. למה דווקא מדברים זוגיות? הרי יש לנו כל כך הרבה יכולות, כל כך הרבה אפשרויות, בואי נדבר על, לא יודע, מה הגידול בעלי חיים, יש לנו שלושה כלבים. מה הקטע? למה דווקא זוגיות? ולמה דווקא לפני ראש השנה? אני חושבת שהתשובה הכי פשוטה לדבר הזה, שזוגיות זה הכול, זה בעצם קודם הזוגיות שלי עם עצמי, איך אני תופסת אותי, איך אני רואה אותי, איך אני מתייחסת אליי. ברגע שאני בזוגיות מיטיבה עם עצמי, וזה גם משהו שאני שוב מלמדת אותו המון שנים, לימדתי אותו במקוברות לגוף, קבוצות של נשים, הלהבה הפנית וחיבור לגוף והקשבה פנימה, אז כשאני נמצאת באיזושהי זוגיות מיטיבה עם עצמי, הרבה יותר קל לנו גם בתוך הזוגיות שלנו, ובכלל אני חושבת שזוגיות זה המקום הכי מעיץ להתפתחות אישית, כי ברגע שהזוגיות היא ממש מראה שמפגישה אותנו עם המון המון המון דברים שקיימים בפנים, אם זה תפאים, אם זה שריטות, אם זה מחסומים, פחדים, וזוגיות זה המקום להתפתח בו. אז אני ממש אשמח, תראי, יש שלוש מילים שאת אומרת אותם, אני אומר לרגע, בוא רגע נעצור, וננסה להתבונן על שלוש המילים הללו, כי נראה לי שהם מילות מפתח. המילה הראשונה זה זוגיות, מה זה בעצם זוגיות? מילה שנייה, מיטיבה, מה זה מיטיבה? ומילה שלישית, עצמי. מה זה זוגיות מיטיבה עם עצמי? הרי איזה מילים גדולות, אבל מה מסתתר בתוכן? אם נלך לחלק הפרקטי של הדבר הזה, אז קודם כל, בכלל להסכים להיות רגע לבד עם עצמי. הרבה אנשים בכלל כל הזמן בורחים לפגוש את עצמם. בורחים לא חסר, טלוויזיה, מסכים, יוצאים הרבה לבלות, אלכוהול, אוכל, שופינג, אנחנו כל הזמן בורחים, רק רוצים להיות עם אנשים, עם אנשים ובעצם בורחים להיות עם עצמנו רגע זה, ולפגוש את דברים שמתחוללים וקיימים בנו, אם זה מקומות כל מיני רגשיים. רגע, להיות עם עצמנו זה אומר לברוח לאיזה מין זר באיזה מדבר? ממש לא, ממש לא, לא צריך לברוח לשום מקום, אנחנו חיים פה בעולם המערבי, אנחנו מתמודדים כולנו עם אותם קשיים, אותה ממשלה ואותם דברים שבעצם מתקיימים כאן. אותן מלחמות, אותן דעיות, יש אני חושבת, פחות או יותר לכולם פלוס מינוס, והחוכמה זו בעצם ייצור לעצמנו אני חושבת איזשהו מרחב, אפשר לקרוא לו מרחב ריפוי או מרחב נעים ונוח, שבו אנחנו מסכימים לפגוש את עצמנו, אנחנו שנינו הרי מתעוררים מוקדם בבוקר, ואנחנו כמו שאומרים בוקר טוב אחד לשני, איזה שעה אני מתעוררת? חמש שנים עצמו, מתי את מתעוררת? אתה מתעורר ארבע וחצי, ארבע ורבע, ארבע ורבע, אני חנתי ארבע ורבע, כן. בגלל הכלבים, אבל אני מתעוררת ספנדר גודל של חמש, חמש ורבע, ואנחנו פשוט לא מדברים בבוקר, כל אחד עם עצמו, אנחנו ממש בפגישה עם עצמנו. שזה גם יופי של זוגיות בעצם, להניף מרחב חיצוני זה לזו, כדי שאחר כך המרחבים האלה יתמזגו. נכון, נכון, אחר כך אנחנו פוגשים אותנו ונפגשים, כי גם אין לנו ברירה, אבל כן, אבל אנחנו באמת נפגשים אחר כך, ובבוקר מה שגם אני, גם אתה עושה בעצם, יש לנו ממש איזה רוטינת בוקר, אפשר לקרוא לזה, כל אחד עושה את המדיטציה שלו, את הפעילות הגופנית שלו, את ההתבוננות על עצמו, את האבעת כוונה ליום החדש הזה, ואנחנו... תראי, אני אגיד לך את האמת, כי אני פוגש את המטופלים, גם את, ובעצם אם לרגע אני גוזר איזושהי מסקנה ראשונה ממה שאת אומרת, שכדי להיות בזוגיות, אתה קודם צריך ללמוד להיות עם עצמך, להיות לבד, רגע, לתבונן על עצמך, אם אני אגע בפגישה הבודיסטית, אז בעצם לפגוש את כל מנעד, קשת, המחשבות, תחושות, רגשות, דעות, אמונות שבתוכנו, לפני שלכאורה יוצאים החוצה לזוגיות, אבל אני בא ושואל אותך, וגם את עצמי, כי אנחנו פוגשים את המטופלים, והם אומרים לנו, אביטל, ליאור, שמע, זה שאתה כאן בארבע ורבע בבוקר זה יפה מאוד, אני לא שם, אני לא מסוגל, אין לי משמעת עצמית, אין לי מסגרת, אני צריך שוטר, מה, איך, מה תתני שם כפתרון לאנשים שכן רוצים, שהם רוצים לפתח את עצמם, את הזוגיות שלהם עם עצמם, אבל יש להם את הקושי הזה, מה אפשר להציע? אני אשמח לשמוע אותך, אחרי זה אני גם אגיד את דעתי. אני לא חושבת שאתה חייב להיות בבוקר הפגישה עם עצמי, פגישה עם עצמי יכולה להיות בכל שעה במהלך היום, העיקרון של הבוקר, שבאמת הכל שקט ואף אחד לא מתקשר ולא מדבר איתך, ואין עכשיו מיילים ווואטסאפים וכל הדבר הזה, זה בעצם נדמה שאתה יוצא החוצה לדקוש את העולם, והעולם יש פירישות ממך ואנשים רוצים לדבר איתך ולשנות אליך, וכל אחד איפשהו עובד, מבקשים ממנו כל מיני דברים, אז המקום הזה של קודם רגע להיות בפגישה עם עצמי, אני בעצם הדבר הכי חשוב, אם אני לא קיימת, זה כמו שאני תמיד הייתי אומרת גם כשהילדים נולדו, הילדים שלי צריכים אמא שמחה, וכדי שהאמא הזו תהיה שמחה וכדי שהיא יהיה לה טוב, היא צריכה רגע לדאוג לעצמה. יש אנשים שכאילו יקשיבו למילים שלך, ונרחצו מה שנקרא בכוח, את המרחק בין מה שאת אומרת לבין אגואיסטיות או אגואיזם, כי כאילו מה, אני משקיע בעצמי? כן, אנחנו קודם משקיע בעצמנו, כי כשאנחנו, אנחנו קודם כל גם ההשקעה הכי טובה, כשאנחנו משקיעים בעצמנו, אנחנו ההשקעה הכי טובה שיש, כי כשאני משקיעה בעצמי, יש לי יכולת הרבה יותר גבוהה להעניק החוצה, כי בעצם אנחנו קצת מתבלבלים בין נתינה, נתינה, נתינה, וכולם מלמדים אותנו כל הזמן על להיות בנתינה, וכשנתינה, אז בעצם אני נותנת כבר ממקום שכבר אין לי, ואני מוטשת בסוף היום, ואין לי כוח בכלל לדבר איתך, או להיות בזוגיות איתך, או סתם שיהיה לנו באמת איזה רגע אינטימי ובכיף, ואני אהיה פתוחים לדבר, ואין לנו כוח אחד לשני, ואנחנו מסיימים את היום, וכל אחד נרדם, ומסובבים גב, ובזה היום הזה נגמר, או שאני כואבת עליך, כי אתה לא עוזר, או לא נמצא בבית, או משהו בסגנון הזה. כל המקומות האלה בעצם נובעים מתוך המקום של, אם אני לא נמצאת בחיבור לעצמי, ואם אני לא משקיעה בעצמי, וגם, שוב, מה זה משקיעה בעצמי? זה אומר שיש לי בעצם כלים להתמודד, עם כל מיני עניינים שמתרחשים במהלך היום. אנחנו נמצאים בכלל בעידן של ליב לזהות, אבל אנחנו לא באמת יודעים מה יקרה היום. אנחנו רק יכולים לכוון ולרצות, וככל שיש לנו יותר כלים, ואנחנו מתחילים את היום באמת בהתחלה טובה, משתדלים לפחות, אז היום נראה אחרת. ימים שאני עושה את המדיטציה והסלוט הגופני, ואני ככה מחלט היום, אני הרבה יותר שמחה, הרבה יותר תהייתי הרבה יותר נעים ממולי ילדים. אז אם נגיד הייתי רוצה להעניק איזושהי תובנה או כלי פרקטי, לאלה שמקשיבים לנו, אז הייתי נותן איזושהי הצעה, שפעם יץ לי אחד החברים שלי, וזה לפתוח את היומן, ובתוך היומן, בלוז השבועי, להכניס מה שנקרא איים, איי, איילנד, איים של שקט או איים של שלווה, זאת אומרת, פיסות זמן, חלונות זמן, שבהן באמת זה זמן שלי לעצמי. נכון. לא קניות בסופר, ולא חוגי ילדים, ולא להיות עם הנכדים, לסבתות שמקשיבות לנו, ועוד ועוד ועוד כאלה, ומשימות כאלה ואחרות, אלא ממש ליצור דה פקטו איזה שהן חלונות זמן שהן שלך. זאת אומרת, זה באמת לא חייב להיות בבוקר, זה יכול להיות בכל שעה של היום. נכון. ואני אקח את זה אפילו ברמה של איך זה משליך על הזוגיות שלנו, כשיש לנו לכל אחד גם את הזמן שלו עם עצמו, זה אפילו מגיע לרמה, שאתה יודע, יש כל מיני כאלה שמייעצים, מיועצים זוגיים, תעשו די שבועי, אתם חייבים להיפגש, ולי ולך אין די שבועי, אני חושבת שאולי אפשר לקחת את השם די שבועי ברמה אחרונה. ממש. שזה מגניב, בסך הכל. אבל אנחנו לא תמיד מצליחים להגיע לדי שבועי ועדיין, אנחנו תמיד מצליחים לדבר על דברים חשובים ואינטימיים, את התקשורת והכנות בינינו, וכל הדברים האלה מתאפשרים, אתה יודע, זה מזכיר לי בעצם את המקום הזה, שככל שאני יותר מצליחה להעמיק על תוך עצמי, ואני מצליחה להיות עם עצמי באינטימיות יותר גבוהה, גם יש לי יכולת לשתף אותך במקומות העמוקים האלה שלי, וגם אתה כמובן, ואז ככל שאנחנו יותר מעמיקים אחד לתוך השני, אנחנו מצליחים להגיע באמת לרבדים הרבה יותר, שאנחנו גם מבינים אחד את השני, גם מבינים את מאחורי הצלעים של כל מה שקורה של אחד שלנו, אם אתה מתעצבן או אני מתעצבנת, ואני היום, כמו הייתי, סתם לדוגמה, לפני מחזור, ואני כל עם הקבר ראש, ועם רגשות ועם מצבי רוח, ואני מסבירה, אני במקום הזה עכשיו, אז אני יודעת שמחר זה עובר והכל בסדר, וכשאנחנו מצליחים לתקשר עם עצמנו, ולתקשר גם בתוך הזוגיות שלנו את המקומות העמוקים האלה, ואנחנו מכירים אותנו ומבינים אותנו, אז זה הרבה הרבה יותר קל, ויש גם מקום לאהבה וחמלה וסליחה וכל האזורים השונים האלה. אני רוצה את אותו דבר לומר, רק מהמקום הנקרא לזה הבודהיסטי, הזווית ראייה הבודהיסטית, כאשר שוב, קטונתי מי אני שהגע במילה בודהיזם, הרי יום אחד כפות רגלי לא נגעו בהודו, ולא דרכתי בהימליה ובטיבט, אבל בעשר השנים האחרונות אני באמת מנסה ומשתדל כמה שיותר ללמוד, וגם מעשית על הגוף שלי לעבור תהליכים, אגב, תהליכים שבהם בכיתי את נשמתי וצחקתי את נשמתי, וחיבקתי ורקדתי. אז אני מבקש עוד קצת לחדד את המקודה של להיות עם עצמך, או להיות עם עצמך, ולהסביר שבראייה הבודיסטית, בעצם כשמתיישבים על כרית המדיטציה, אגב, מתיישבים, חשוב לציין, אפשר גם ללכת, אפשר לעמוד, אפשר לשכב על הבטן, על הגב, אין פה איזה, מה שנקרא חוק אחד, אורגן אחד שאליו צריך להצמד, אז, אבל הקטע הוא באמת להיות רגע עם עצמך, ואז, זה נקרא האורחים. אם נחשוב על עצמנו כמו איזה בית שהדלת בו פתוחה, נכנסים אורחים, כל אחד, קולות כאלה, ווייסס פנימיים, שבאים ואומרים, אתה טוב, אתה לא טוב, צריך היום לעשות קניות לכבוד החג, צריך לאכל שנה טובה, מלא מה שנקרא תודוליסט, ועוד ועוד ועוד ועוד מלא מלא קולות, מה אכלת היום, מה אכלת היום, מה צריך לעשות עם הילדים, את השלומים, מה שכנת, מינוס במה? אתה עושה דיאטה. אתה עושה דיאטה, מלא מלא קולות, ובעצם, כשמתיישבים על כרית המדיטציה, וזה בעצם להיות עם עצמך, שלהתבונן בקולות, ולהבין, וזה לוקח זמן, כן? ואגב, לשבת על הכרית, אף אחד לא אומר שצריך להיות שעה, אף אחד לא אומר שצריך להיות בעיניים עצומות או פקוחות, וכל ה... כשלוחצים בגוגל על תמונות וכותבים מדיטציה, רואים תמיד את אותה תמונה של אדם יושב בישיבת לוקטורס, עיניים עצומות וכו'. לא לכולם זה מתאים, ויש גם אנשים שלא גמישים במפרק הירח, אז זה רק יהרוג להם את הגב ואת הירחיים, ומגידו, למה לי את הכאב הזה? אגב, זה כאב התפתחותי, אבל בשלב ראשון זה כאב לא נעים. ולקחת את כל העטיפות האלה שהקולות האלה מכניסים לתוכנו, ולהבין דבר אחד, שאלה רק קולות, אלה רק מחשבות, אלה רק רגשות, ובדומה להגישה הבודיסטית, הכול הכול זה אורחים או עננים, והאורחים באים, מתארחים קצת, והולכים ועננים, משייטים הלאה והלאה או מסביב להר, והעונות חולפות, סתיו, אביב, עורף, קיץ, ובעצם לאט לאט, עם הזמן ועם התרגול, כי זה שריר, זה שריר, נקרא לזה שריר המודעות, אנחנו הופכים להיות יותר ויותר מודעים לחולפיות, להראיות של המחשבות והרגשות, ולהבנה שהם זה לא אני, וברגע שיש את ההבנה של הם זה לא אני, אני מתחיל אט אט לזקק את המילים האלה של זוגיות מיטיבה עם עצמי, כי אם היום אני כועס, אז מחר אני גם שמח, ואם היום אני ביקורתי ושיפוט. אם עוד רגע אני שמח, זה נכון, זה נכון, זה רגעי. מה שנקרא בשפת היהדות, ישועת השם כערף עין. ממש. ממש, כמו ברק. ובעצם להבין שהדברים זמניים, זה הכל בסדר, ואפשר קצת לחוץ, אפשר לבכות, אפשר גם לא לדבר עם אשתך חתי שעה, שעה, יום, יומיים, אבל בסוף יש איזשהו קשר שאליו אנחנו מגיעים בזוגיות. זה גם כן בעיניי סוג של המילה או פרשנות של המילה זוגיות מיטיבה, בהיבט של להיטיב, זה להיטיב עם עצמי, ולהבין שהם זה לא אני, שהמחשבות האלה, הרגשות האלה, זה משהו חולף, שלא רחמן, זה לא מה שאני. אני רוצה להופיף על זה גם רגע משהו, שזה בעצם, המחשבות הן כמו איזה זרם מחשבות שהוא גורם אצל כולנו, אנחנו חושבים בערך 80, בין 50 ל-80 אלף מחשבות ביום, והמחשבות האלה בדרך כלל גם חוזרות על עצמם יום למחרת, והחוכמה בכלל עם המחשבות, זה להיות במקום של אני מזהה את המחשבות, אבל אני לא מבדאה איתן. וזה ללמוד, כמו שאמרת, אני מתבוננת, אני רואה את המחשבה, היא חולפת, זה כמו עננים, אני לא מבדאה עם המחשבה, המחשבה הזו היא לא אני. זה יפה, אני רוצה רגע להדגיש את זה, מזהה, אבל לא מזדהה. כן. וואו, אחלה מילים. וזה ממש חשוב, כי הרבה מאיתנו פשוט לוקחים מחשבה, והמחשבה אני חושבת הכי ככה אוניברסלית שקיימת אצל הרבה מאיתנו, זה אני לא מספיק. לא מספיק עשיתי, לא מספיק טובה, לא מספיק יכולה, לא מספיק, הזוגיות שלנו לא מספיק, האימא שלנו לא מספיק, האבא שלנו לא מספיק. המון הלכאה עצמית. המון הלכאה עצמית, ואלה מחשבות שפשוט מתרצצות אצל המון אנשים בלופים, ומזדהים ונכלאים פשוט בתוך הכלא הזה של הלופ, ואז אנחנו גם לא מבינים למה הבן דוד שלי לא מדבר איתי, ולמה אני כועסת, והרבה פעמים אנחנו פשוט כלואים בתוך הלופ הזה, והדרך אני חושבת לתת, אגב, מתוך כל מיני לופים מחשבתיים, זה באמת קודם כל לזהות את הלופ הזה, לזהות את המחשבות שמגיעות אלינו הרבה פעמים, ובשביל לזהות, צריך להיות לבוד. אתה צריך, בדיוק, אתה לא יכול כל הזמן לברוח. רגע לעצור. ממש לעצור, אני חושבת שזה המילה. המילה היא באמת רגע לעצור. טוב, שאלת מיליון הדולר. כן. מה המתכון המנצח לזוגיות טובה בין בני זוג? בני זוג, נות זוג. תראה, יש את מה שמחקרים אומרים. אוקיי. ויש, אני חושבת, כל אחד בפרשנות שלו לדבר עצמו. אני, כמו בכל דבר, לכל אחד יש את המתכון שלו. אין מתכון אחד מנצח, זו דעתי. כל אחד צריך רגע לבדוק עם עצמו, וזה משהו שגם אתה עשית לפני שאנחנו נפגשנו, ואז אני הייתי בהלם שבכלל ראיתי את הדבר הזה. אם אתה רוצה רגע לשתף, אז אני אשמח, אבל... אם אני אשתף, אני אתחיל להזיל דימה. אה, כן. ככה, אני יודע, רגשם מוטיבי. כן. אני אשתף, אבל ככה, אני לא אכנס לעומק. שנת, אולי אני אפרסם על זה פוסט במשרד. נכון. שנת 2007, אחרי שנה, נפרדתי ממישהי שאפשר לקרוא לה מה שנקרא האקסיט המיתולוגית. האמת, סך הכול היינו ביחד רק חודש, אבל זה היה כאילו, איך אומרים, אש מתפרצת, שוקה נקרא לזה. ונפרדנו, ושנה הלכתי עם מה שנקרא עבל וחפוי ראש, התבוננתי לשמיים, שאלתי את אלוהים למה, למה, למה, איך וכמה. ואחרי שנה, ואני באותה תקופה מורה לפילטיס, לאחר שנה, ערב ראש השנה, עטב שין שם מחטא, מסיימים ארוחת חג בבית של ההורים שלי, אני גר בעליית הגד, עולה לעליית הגד, מתיישב וכותב, איכולי לעצמי לשנה הקרובה. שני דפים, שני דפי A4, ואני אפרסם את זה כנראה בפוסט, וממש בנקודות, אחד לאחד, בתחום ההשכלה, בתחום הפרנסה, בתחום הזוגיות, משהו כמו איזה 20-30 נקודות, מהאישה, מה גודל לך על זה? אתה מאוד מדויק ומאוד... כן, מה גודל לך על זה? מה היא אוהבת לעשות? מה היא לא אוהבת לאכול? האם היא מאשנת, לא מאשנת? מה ההורים שלה עושים? איזה ספורטי אוהבת. חשוב לציין, אגב, אנחנו ב-2023, שהיום כשאני קורא את זה, אני, ברור לי שזאת הייתה התכווננות מדהימה, פוקוסינג, מה שנקרא Energy flows to where focus goes. אבל אני כן יכול לומר שהיום, איך אומרים, הייתי משנה דבר אחד או שניים, אבל בסדר, זה תמיד בריאציה טוב. בוא נגיד את זה, תמיד לאז, כן. אבל הסיפור המגניב פה, שחודש אחרי זה... זהו, אז אני יכולה לשתף שבעצם, חודש אחרי שהתחלנו ככה לצאת, זה, אמרת לי, אני רוצה להראות לך משהו, ואז אתה מביא לי את הדף עם הרשימת מקולת הזאת, אני מסתכלת על הדף ואני בבעלה, אני מסתכלת, אני אומרת, מה זה? מי זה היצור הזה שכתב, שכתב אותי, שכתב אותי, וזה היה ברמת מפחיד, אז אני חושבת שאפילו עוד לא הכרתי בכלל את המקומות האלה של יצירת מציאות ובריאת מציאות ובאמת פוצ'ינג, וכל העלמות האלה, אנחנו מאוד מאוד חיים אותן היום, אז לא הכרתי את זה ואני פשוט נבהלתי, ואמרתי, מה זה? איך הוא ישב וכתב את כל הדברים האלה? וזה אף קרה אני. אבל כן, וזה עובד, כי היה משהו כנראה שוב, באמת הרבה פעמים, דווקא מתוך מקום של ייאוש, מתוך מקום של אתה מגיע למקום כזה ככה של כבר די, נמאס לי, הבורא, אלוהים, מישהו שם שידריך ויציל אותי, ואז מתוך מקום כזה, אנחנו יושבים וכותבים באמת את הבקשות והרצונות שלנו לדבר הזה, וזה קורה. אחרי שכתבתי, באמת שלושה חודשים אחרי זה, זאת אומרת חודש וחצי אחרי זה, עברנו לגור ביחד, בסחירות. נכון, זה קרה מאוד מהר. שלושה חודשים אחרי זה, יצאתי לך ניסויים. כן, היינו ממש קשלים כבר שנינו, גם אני הייתי אחרי זוגיות שהסתיימה לא בטוב, והיינו ממש קשלים. אבל אתה יודע, אני רוצה לשאול אותך בהקשר הזה, כי יש לי מטופלת מקסימה שקראה את הפוסט המקדים של היכולה אל השנה, זאת אומרת הכנתי על זה כבר איזשהו פוסט לפני ספר ימים, ואומרת לי, אבל תשמע, ליאור, אני לא יכולה להושיף את עצמי ולכתוב. אם אין לה את היכולות או את הרצון או את הכושר לכתוב, איך בכל זאת היא יכולה להתכוונן? וואו. אני חושבת שאתה מדבר פה עם אחת שלא ידעה בכלל שהיא יודעת לכתוב ולהתכוונן ולעשות כל מיני פעולות כאלה. אני, כל המקום של בכלל לשבת עם עצמנו ולכתוב אצלך זה ברמה מסוימת שהמבגנים נמצא כל המקום שלכיוון. אימא שלך כותבת ספרים. אימוש, תודה. כל הספריות שלכם, ובאמת, המון ספרי קבלה, אגב, אני כל הזמן ככה, אפשר לקרוא לזה, לוקחת מאמא שלך ספרי קבלה ויושבת עם עצמי וקוראת, אז אני נחתפתי בכלל לכל העולמות האלה, באמת, דווקא מתוך הספרייה של אימא ואבא שלך. ויש אנשים שזה באמת, בגנים שלהם, הביטוי והכתיבה ועל השבת ולכתוב, זה שם, זה נמצא במשפחה, זה אולי כאן, זה זורם בגלל זה כשאני פגשתי אותך וראיתי את כל הרשימת מקולת הזאת, אני פשוט נבעלתי, כי אמרתי, מה זה הדבר הזה? ומתוך המקום הזה, אני חושבת שזה ממש ביחד עם ההסתירות שלנו, אני התחלתי בעצמי לקרוא המון המון ספרים, ולקרוא גם המון ספרים של התפתחות אישית וכתיבה, ואני אחר כך גם, יש ספר שאני מאוד אוהבת שנקרא, אולי נעשה פעם פודקאסט על ספרים שאנחנו ממליצים עליהם, אבל ספר שאני מאוד התחברתי בהקשר של כתיבה, ונקרא דרך האומן, זה מקומות שבאמת פתחו לי שערים, שאפילו אני לא ידעתי שקיימים שם. אז זאת אומרת שאם מישהו רוצה להתכוונן, הוא יכול לפתח. זה מה שאני רוצה להגיד, זה לא חייב, אנחנו מאוד רגילים, אפרופו מחשבה, להגיד, אני לא יודעת, אין לי את זה, אני לא מספיק, הנה, זה בדיוק המחשבות שדיברנו עליהן פודם. בדיוק קראתי ספר שמדבר על בעצם, אם אנחנו לוקחים, כמו באולם תיאטרון, שיש הצגה, אז נכון שיש את הרוי מהזרקור, שהוא מעיר עם הזרקור למקומות מסוימים באולם. זאת אומרת, יכולים לשבת 500 איש, והזרקור מעיר על מה? על עשרה אנשים בלבד, או על הצחקן שעומד על הבמה. בעצם, הפוטנציאל לכתיבה, הפוטנציאל להשיאה, הכול קיים, הכול קיים, רק צריך את הזרקור לסובב לשם, להעיר, ואז רואים שיש לך את היכולת, יש לך את היכולת לשבת, להתכוונן ולכתוב. וזה מדהים לגלות שאם אני רוצה ללמוד לכתוב, סתם לדוגמה, ולבטא את עצמי, שזה באמת המון חלק ממפגשים עם עצמי לבד, שאנחנו שוב לא מורגלים, אף אחד גם לא לימד אותנו לעשות את זה, זה משהו שאנחנו מתפתחים אליו, וכשאנחנו לומדים להיות במקומות האלה של כתיבה וחיבור וביטוי, אז אנחנו פתאום מגלים שוואלה, יש לנו את זה. וזה לא משנה כאילו איך אתה כותב את זה, זה יכול להיות אם אתה עוד כתיב, העיקר הכוונה, העיקר הרצון, העיקר ההתכווננות לדבר הזה. אפילו ציור. אפילו ציור, זה בכלל לא משנה הביטוי, אתה יכול להעיר, לסייר, לכתוב, זה לא משנה, לא כולם צריכים לכתוב אגב, זה ממש בסדר, אבל כדי לברום את ציוט או ליצור את מה שאני רוצה, אני לא צריכה לבית לכתוב את זה בנקודות ברורות כמו שאתה כתבת, כי אתה, ליאור, שנייה עובדה, יודע לכתוב את הדברים אולי בנקודות מאוד מאוד ברורות ומדויקות, לא כל אחד באמת, נקרא לזה, יש לו איזה שם בגנים שלו, אבל זה דברים שאנחנו לגמרי יכולים להתפתח עליהם, ולהתכוונן לשם. אגב, עולה לי גם בראש משחקי מילים שבריאות ובריאה, נכון. הם באותו שורש. זאת אומרת, אם אתה יוצר, אתה מממש את עצמך, אם אתה ממש את עצמך, אתה חי. אתה חי, אתה בריא. אני חי בחיות, די, ליאור. אני רוצה, אנשים שהם בעצם חולים או יש שם איזה בעיה, זה בדרך כלל יושב על איזושהי בעיה רגשית. זה מחתומים. שלא קיבלה ביטוי ולא קיבלה מענה, אם זה כעס או אם זה כל מיני מקומות, אני קוראת את זה, רגושות קלויים. זה מחתומים. וכשאנחנו לומדים, זה מחתומים, כן? כשאנחנו לומדים לתת ביטוי לדברים שאנחנו, זה החיות והבריאות שלנו לגמרי. אני בכל זאת רוצה לחבר, כשדיברת על העולמות המחקריים, אני בכל זאת רוצה לדבר ולחבר. אני יודעת, אתה עוד לא הביא את המחקר. אני אגיד לך למה, כי איך אומרים, בתוך עמי אני יושב. כן. ואני יודע, יש לי כבר חבר סיזוטרפיסט מאזור רחובות, שאמר לי, ליאור, תשלח לי, תשלח לי את הפודקאסט איך שהוא יוצא. ואני יודע שהוא ממש מחובר, מה שנקרא, לבלקי האבידנס בייס פרקטי. זה חשוב, זה חשוב. אז אני רוצה לחבר את עולם המחקר ואת עולם הבודיזם, לנושא של המתכון המנצח לזוגיות. אני בעצם משתמש באיזשהו מודל של חוקר בשם רוברט סטרנברג. אגב, מודל שפותח ב-1985. תלצו לגוגל, אתם תמצאו, המודל המשולש, זאת אומרת, שלושת הרכיבים, ואני קצת אדבר על זה. זה המתכון עכשיו. כן, זה המתכון. שלושת הרכיבים שהם קריטיים, לזוגיות מיטיבה, של ליא איתך, או כל אחד עם הבן או בת הזוג שלו. ובגדול, ראשי הטבעות זה הם ראשי הטבעות אמת. א', מ', ת', כאשר בעצם אהבת אמת, אם אנחנו מסתכלים על זה בצורה הזו, א', אינטימיות, מ', מחויבות, ות', תשוקה. זה בדיוק מה שזה, כמו שזה נשמע. אינטימיות, אני קצת אגדיר, אכדד. אינטימיות זה להיות togetherness, להיות בקשר עם, connected. ואם אני לוקח את זה לרמות הבודדיסטיות, אינטימיות זה יכולת להיות איתך בתקשורת, תרצי בשיחה, תרצי בתנועה, מגע, ללא ביקורתיות וללא שיפוטיות. זאת אומרת להביא, שאת מביאה את העולם שלך לזוגיות, ואני מביא את העולם שלי. אני עוד מתדבר על הסיפורים הפנימיים שלנו, בתוך הא' של האינטימיות, אבל בגדול אינטימיות זה לנהל תקשורת, עם כמה שפחות, כמובן, אתם מבינים, אף אחד לא מלאך, אבל עם כמה שפחות ביקורתיות ושיפוטיות, יותר ממקום של החלה, הקשבה, חמלה והבנה. זה א', אינטימיות. אתה יודע שהמון אנשים מפחדים מאינטימיות, כי בעצם באמת אינטימיות זה המקומות האלה של, של הנה, לפגוש את עצמי. לפגוש, נכון. וזה באמת פגישה, והמון אנשים מפחדים מאינטימיות. גם מאינטימיות עם עצמי וגם מאינטימיות עם בן בת הזושי. והשאלה באמת, איך, איך אנחנו מסכימים להיות במקומות האלה, האינטימיים האלה, שאתה מאוד חשוף, מאוד פגיע, מאוד, אתה יודע, בזוגיות עולים המון דברים סופים, המון פצעים, המון עניינים. בין אם אתה בזוגיות שאתה מנסה למצוא בן זוג או בזוג, או בין אם אתה כבר בתוך הזוגיות, בכל מקרה, עבודה, אני תמיד אומרת, יהיה מסופית. אז תראי, צריך, בהקשר הזה של פחד מאינטימיות, זה תלוי, תלוי מזה שעומד או עומדת מולך. זאת אומרת, יש אנשים, אני פשוט מנגיש את ה, בטיפולים שלי אני מנגיש את התובנות האלה דרך עולמו האישי של אותו מטופל. למשל, אם יושב עולים מוסחניק, שוואלה, אתה אומר לו, בוא תדבר עם אשתך, תפתח, וזה אומר לי, יואו, תגידי לי, מה קשור לקרבורטור? מה המצבר? איפה המצבר? דבר איתי תכלס. ואז אני אומר לו, תקשיב, אתה רואה, ברכב, אתה מבין את זה, ברכב יש תקלה, עוצרים, מכניסים למוסח, מתקנים, לפעמים יש גם תקלות, איך אתה אומר? יעלה כמה שיעלה, אני חייב לתקן, אחרת הרכב לא נוצא על הכביש. ההבנה של זוגיות זה רכב, זה דורש תחזוקה. ואז אתה מספר לאותו מכונאי, את המשל הזה ואת הנמשל הזה על הרכב, ואומר, וואלה, עכשיו כשאתה מדבר איתי על רכבים, אני מבין מה אני צריך לעשות בזוגיות. זאת אומרת, אם אני רוצה בדרך העולם של המדם עצמו, אני יכול להגיע לה. נכון מאוד, אחד יושב על 107 FM, והשני יושב על 107.5 FM. זאת אומרת שכל אחד מאיתנו יש לו את היכולת להיות באינטימיות עם משהו, אז כל אחד מטפל בעצמו בדבר הזה שחשוב, לא יהיו בבגדה, או ברכב, או ב... חד משמעית, רק צריך ממש את היכולת להנגיש את זה לעולם הפנימי שכל אחד מאיתנו. זה ה-1, זה האינטימיות, מחויבות, מן המחויבות. אז יש כמו בסרטים, להיות איתך באש ובמים, באוויר, בים וביבשה, בתוך הצהרות, מחוץ לצהרות, בתוך הימים הטובים שלנו ובתוך הימים הפחות טובים. אם אני לוקח את הנושא של מחויבות לגישה הבודדיסטית לצורך העניין, המחויבות היא סוג של משמעת רציפה, אם זה הבסיס יומיומי, אם זה הבסיס של פעמיים בשבוע, לנהל איזשהו קשר רציף עם בן או בת הזוג. זה מצחיק, כי בעולם המעסקים זה מאוד מאוד מובן, או בעולם הצבאי, יש ישיבת צוות, יש ישיבת הנהלה, יש סגירות ויש לוזים ויש יעדים ויש מטרות. להסביר את זה, זה לא מתנהגת. כן, אנשים עומדים מתחת לחרופה, אגב, עבדו על החרופה ימים חודשים, עם מפרחת יונים, עם מצלמת רחב, היום הייתי מתחתנת והייתי מתחתנת בדינת. כן, עם חליפה בשווי איקס ועם סמלה מז'ורנלים של אני לא יודע מה. נגמר את החרופה, היום שאחרי משלמים לעולמות, משלמים לבעליה על הדי.ג'יי וכל אלה, ואז מה? אין ישיבת צוות? אין רגע מדי פעם עצירה והתבוננות על הזוגיות? אז מחויבות, המשל מחויבות מבחינה בודיסטית זה פשוט לעצור, להתבונן, לדבר. מה מפריע לך? מה מפריע לי? איך אפשר לשפר? לפעמים גם, חשוב, ויש לזה גם, אפשר לקרוא לזה איזשהו תיאור או תואר, חותרת, עדכון חוזים. עכשיו, אז ואז מי מתחתן? איזה כיף. אז אנחנו לבד, חוגגים את החיים, יוצאים לירח טבש, בלה בלה בלה, פתאום. כל אחד יש לו את התפקידים שלו, וביי. פתאום מגיע ילד לעולם, העולם משתנה. עכשיו, לא רק שמגיע ילד, הילד שמגיע ילד הופך להיות גם נכד, נכדה. אז הנה גם באים הסבים והסבתות משני הכיוונים, פתאום משפחות, פתאום דעות, איך להחזיק, איך לחטל, איך להאכיל, מה לעשות, ואתה אומר, בוא נעשה זה. אני כולה אהבתי אותה, כולה, בסך הכול רציתי להתחתן איתה, עכשיו כולם חופרים לי, היא חופרת לי, ופתאום זה מפריע לה, זה לא מדבר אליה, פתאום ההוצאות בבית זה לא, את הכרטיס השראי, החובות. ובעצם מחויבות, נחוזר לממה הזאת, מחויבות, זה לעצור את כל השטף השגרה הזה, ולעשות ישיבת סבן עם אשתך, עם בת זוגך. בעצם כמו איכול, לעשות עדכון מחדש. ולהתקן, להתעדכן, להתעדכן. ולהבין איפה כל אחד נמצא. אנחנו לפעמים לא שואלים זה את זו, מה שלומך, מה שלומך? בואי רגע נעצור, נסתכל על זה, נדבר על זה. אגב, חשוב לציין, אם מדברים על הזוגיות האישית שלנו, שהדיבורים לא תמיד נשארים בטון אחד רזור. יש עולים, יורדים. ברור, אנחנו פוגשים מצבים רגשים. יש גם דמעות, כעסים. דמעות, כעסים, אם תדבר איתי, למרלים על זה ככה. אבל זה כל הכיף של להיות בזוגיות, זה להריב, אבל להתחייב שאחרי זה, איכשהו צועדים עוד קדימה על אף הסיפורים שאנחנו שמים על הפולחן, באותו פריטה. אני חושבת שהמחויבות פה, זה בעצם שאנחנו באמת מסכימים לדבר על הדברים, ולא לצטט אותם, כי מאוד קל לצטט דברים ולהמשיך הלאה. וההסכמה לדבר על הדברים, גם אם זה מפגיש אותנו, גם אם זה נוקף, גם אם זה מפגיש אותנו עם כל מיני רגשות, עם הילדה הקטנה והילד הקטן וכל המקומות האלה, ועדיין לדבר על זה ולחזור ולהדגם גרסה, כמו שאומרים. זה מה שבסוף מצמיח ומאכשר לנו לגדול ביחד, כי אנחנו באמת מכירים כל אחד מאיתנו, את הכפתורים שאנחנו לוחצים אחד לשני, ואת הפצעים שנמצאים שמאחורי הכפתור, אנחנו ממש מכירים את המקומות האלה. ולפעמים אנחנו ככה, מה שנקרא לא בכוונה, בטעות לחצנו על הכפתור, והנה אולי פגענו בטעות אחד בשני או משהו כזה, אז גם לדעת, לבוא רגע ולדבר על הדברים ואולי להתנצל, אבל כמובן ממקום אמיתי וממקום... אני חושבת שהמחויבות, את קראת על איזה מודל אמת, אני חושבת שמחויבות שהיא הולכת באמת עם איזושהי אמת, ואהבה ואיטימיות וכל המקומות האלה, זה מחויבות שהיא לא בגדר באמת משהו צבאי או משהו שאתה חייב לעשות, אלא זה באמת מחויבות פנימית לעצמי ולזוגיות הזאת ולמשפחה הזאת. אני רק רוצה לומר איזה משהו לרשומים שלנו, שלפעמים באמת בהקשר הזה של מחויבות, כשיש פתאום איזה, מה שנקרא מריבה, ברוגל, שתיקה, יותר נכון שתיקה בין בני זוג, אז לתת רגע את השתיקה הזאת, לתת לזה זמן, נכון. זה תהליך דיבור. אנחנו ממש מכירים אותנו, שידענו פתאום שאתם רגעים לשתוף ולא לדבר. לפעמים בני הזוג רוצים עכשיו תגובה, עכשיו תגיב למה שאמרתי. לא. היה לנו רגע כזה בשבוע שעבר. צריך שקט רגע, צריך רגע לעשות תהליכי עיבוד של הדברים ומשם להתקדם. אני מגיע לעוד תף, שזה בעצם תשוקה. תשוקה, passion. Passion, תרצו או לא תרצו, אם נוריד את זה, זה ליסודות הכימיים והביוכימיים. המנוע. זה החלפת נוזלים, אפשר לקרוא לזה. זה מגע, זה נשיקה, זה ליטוף, זה לרצות להיות איתם. זה המנוע של החיים מבחינתי, זה המקום. איך את המדורה הזאת, מדורת התשוקה, איך את זה אפשר לייעץ לשומעים שלנו, להגביר ולהגדיד? מה אפשר לעשות שם? אם אני אקח את זה לעולם של הנשים רגע, אבל גם כמובן בעולם של הדברים, כשאני מרגישה בנוח עם עצמי, כשלי טוב עם עצמי, ואני בתשוקה מול עצמי, ואני, וכיף לי עם הגוף שלי, ונעים לי עם הגוף שלי, וזה לי טוב, אז גם הרבה יותר נעים לי בתוך הזוגיות הזאת. זאת אומרת, אני פחות מתביישת, פחות אם לא נעים לי, ופחות אם, כל מיני תקיעויות והצירות במקום הזה. אז אני רוצה בעצם לחדד את הנקודה שלך, של להיות מאוהבת בגוף שלך, שאני מכיר את הראש שלך, אז אני מרשה לעצמי לומר את זה, זה לא אם את רזה חטובה, אני יודע מה, כמו באיזה מגזים ווטאבה של פייק ופוטו שלך. ממש לא, בלתי. את יכולה להיות מלאה, ואת יכולה להיות, לא יודע מה, עם סעה אחת, סעה אחרת, זה שם. נכון. ואני אומר את זה גם לגברים, כי אני רואה גברים בחדר הכושר, אחרות כל שנה, למראה. גברים יש עם הפרעות אכילה, וענייני גוף, ודימוי גוף, וכל המקומות האלה, אם אנחנו כל היום באובר התעסקות עם הגוף שלנו, וזה לא נעים לי, ובבטן לא נוגעים לי, ובטופיק, ובכל המקומות האלה, אז אנחנו לא מצליחים באמת להיות באיזה נחת, ובהרציה, ובשלווה, ובתוך המקומות האינטימיים האלה, של אפשר לקרוא לזה, במיטה, או בכלל, זה האינטימיות, ובעצם, כשאני מסכימה להיות שוב במקומות האלה, מול עצמי, הרבה יותר קל לי, זה נעים לי, זה משוחרר לי, אני רוצה לומר משהו בהקשר הזה, שוב, מתוך הניסיונים המטופלים שלי, בהקשר של תשוקה, וזו הצעה שלי לכל מי ששומע אותנו, חבריה, חברים, חברות יקרים, כשאתם מדברים עם בן, בת, הזוג, מילות אהבה, וכולי, תפסיקו בבקשה, עם האימוג'י, והווטסאפ, והמסייג'ס, דיבור עם בן, בת, הזוג, צריך להיות פיזיקלי, עם ווליום, הבת, זוג, מביט בעיניים, זה של זו, הפכנו להיות מכנים ברמה מסוימת, גם בנושא של תשוקה, הטיפים הקטנים האלה של... בגלל זה אני לא מתחברת למקום הזה של, תעשו לכם דייט ליחסי מין, או לסקס, או ל... כל המקום הזה של בוא נקבע דייט ביומן, ואני פחות מתחברת למקומות האלה, גם אני חושבת שגם אתה, וברגע שזה פשוט קיים, כשקיימת את התקשורת, וקיימת התשוקה, וקיימת אינטימיות, הדברים פשוט ברמה מסוימת קורים מעצמם, ואני מאוד מאמינה שאפשר לקבוע איזה דייט, אבל כמובן משלב אותו עם ספונטניות, אבל אני באמת פחות מאמינה במקום של בוא נעשה את זה מלאכותי, או בוא נעשה את זה כי זה כתוב, או לא, לפעמים לא בא לנו, ולפעמים זה לא הזמן, ולפעמים... אני הכרתי מישהו שניסה ליצור מערכת יחסי ממישהי, אך ורק דרך הודעות קוליות, הוא שולח לה הודעה קולית, היא שולחת לו, הוא שולח לה, היא שולחת לו. אי אפשר ככה לדעתי לייצר באמת תשוקה. תשוקה, שוב, אני חושב, ואני הודעתי, שכדאי שהיא תהיה פיזיקלית, פיזית, פייסטו פייסט, אפשר שיחת טלפון, אבל... אתה מדבר עכשיו בעצם על היכרות שבני זוג מכירים לזה? גם, זה האמת שיש לי... הוא גם מתוך קביעות קביעות. כן, יש לי שני בני זוג נשואים לא מעט שנים, והוא שולח לפרח, אז היא שולחת לו גביה של קוס יין, קצת יותר. זה גם נחמד לפעמים ככה לשלוח הודעות וואטסאפ במהלך היום. נכון, אבל כשזה רק זה, זה קצת שונה. נכון. אני רוצה לגעת פה... בסוף אנחנו רוצים להיפגש. אני רוצה לגעת פה בעוד משהו שקשור לאמת, אינטימיות מחויבות שוקה, ובעצם לצייר גם למי ששומע אותנו, לנסות לדמיין שאלה בעצם שלושה קודקודים של משולש. השאיפה היא שבין שלושת הקודקודים יהיה מה שנקרא משולש שווה צלרות. זאת אומרת שהאנרגיה של האינטימיות ומחויבות שוקה, תהיה בתאום זו עם זו בין שלושת המוקדים. אלימה. אלימה, כן. חשוב לציין אבל שרוב... רגע, אני אולי אגיד שבהיעדר אחד מהקודקודים, זאת אומרת אם יש רק שוקה ומחויבות או רק שוקה ואינטימיות, אנחנו מייצרים זוגיות, שוב, גם לדעת החוקר רוברט שטרנברג, אנחנו מייצרים איכויות אחרות של זוגיות, שלרוב היא בת חלוף, היא חולפת והיא לא תחזיק הרבה שנים. כשאנחנו מחפשים זוגיות שמחזיקה הרבה שנים והיא גם איכותית, אז אנחנו מחפשים משולש שווה צלרות בין אותיות א', מ', ת'. איפה בעצם יש התנגשות בין האנרגיה של כל אחת מהאותיות האלה, זה בסיפורים הפנימיים, ופה אני מחבר את זה להגישה בוליטית, בסיפורים הפנימיים שאנחנו מביאים, שאנחנו מביאים, כן, למחויבות שלנו, מה זה אינטימיות, מה זה מחויבות, מה זה שוקה, כל אחד יפור את קצת אחרת. ושם בעצם נוצרים הקצרים התקשורתיים בין בני הזוג, שמייצרים את המריבות. אז אולי כמשימה ראשונה לצ'קסה בכלל מהמפגש הזה, זה שכל אחד מבני הזוג בעצם יפרש לעצמו מה זה אומר בכלל אינטימיות, מה זה אומר מחויבות, מה זה אומר שוקה, ולהציג את זה לשדה שני. ולהציג את זה כמובן לשדה שני, כי כל אחד יש לו איזושהי פרשנות אחרת, ואנחנו רוצים להכיר את נקודת המבט של בני הזוג, את המפה שלנו. זה קצת שכשאנשים קונים מכשיר חשמלי, או איזה אוכל בסופר, מסתכלים על הרכיבים, מה אמרו שהם מחויבים. זה אגב אתה עושה קניות ולא אני, כי אם אני אעשה קניות אז אני יותר מדי מסתכלת על מה קורה שם בכל המזונות ומה זה מחויב. אז באמת, אם כבר לכל אחד יש עולמות פנימיים, סימפורים פנימיים שהוא מביא איתו, אז להניח אותם על השולחן, להסתכל, אגב, לא קורה ביום אחד, כן? זה כל היופי של זוגיות לצ'קסה. זה שנים על גבי שנים, שגם הסיפורים משתנים. נכון. וגם את הסיפורים, אבל כל פעם שמשתנים, מניחים ועושים תאום ציפיות מחדש. ומשם ממשיכים הלאה לתוך הזוגיות עוד שנה ועוד שנה. וכן, אני יכול בשמחה לומר שיש הצוקה ויש האינטרנט ואנחנו היינו בינינו. זה לא רק שהיא ממשיכה, אני חושבת שהיא אפילו הולכת וגוברת, כי ככל שאנחנו שוב מסכימים, וכל אחד מאיתנו מעמיק ומתפצח לתוך העולמות שלו, אז אנחנו באיזשהו מקום שבאמת טוב לנו. וכשאנחנו במקום הזה, אז גם התשוקה היא גבוהה, כי אנחנו חיים חיים של חיות. ואנחנו סך הכול משתדלים באמת, למרות כל מיני עניינים ומשברים וקאוסים שקיימים פה לא מעט, לשמור על איזושהי חיות ותשוקה. וזה מה שבתוך מחזיק, זה ברגע שאנחנו, יש לנו את הבסיס הזה, הרבה יותר קל לבנות על זה את כל שער הבניין. ולהשפיע וזה גם מהדבד על כל הבית, כן, על הילדים, על הכל. מקסים. אביטל, יש לנו פחות או יותר עוד שמונה דקות עד לסיום. אז הייתי שמח ככה, אתה יודעת, אנחנו מתקרבים לערב ראש השנה, להאמין או לא להאמין זה בעיני המתבונן, אבל יש שיגידו שזה ערב מאוד מאוד אנרגטי, בכל מיני היבטים שלו, גם היהודיים, אפילו גם קצת בודיסטיים. הייתי שמח אם היית ככה, שתיים-שלוש נקודות, כלים אפקטיביים, לאלה ששומעים אותנו, לרווקים, לרווקות, לאלה שיש להם בעיות בזוגיות, אלה שרוצים עוד יותר לשכלל את הזוגיות שלהם. שתיים-שלוש נקודות בשניים-שלושה משפטים, לא סיפורים, טיפים לראש השנה לזוגיות. ראש השנה לזוגיות. קודם, הטיפ הראשון, ההצעה הראשונה, זה לעשות רגע עצירה, לעשות טופ של הכל, ולקבוע עם עצמי עכשיו, ממש ברגע זה, זה היית ביומן, וזה לא משנה איפה אני עושה את הדייט הזה, וזה קודם לבד, זה קודם עושה אם עצמי דייט לבד, וזה לא משנה איפה, זה יכול להיות בית קפה, עדיף דווקא לצאת מהבית, ולצאת מהמקום הקבוע והרגיל שלנו, אז זה יכול להיות לצאת אם עצמי לבית קפה, או ללכת לים עם מחברת, ואיף, לא צריך שום דבר, אפשר מקסימום קצת מוזיקה, או לשמוע מוזיקה, שבאמת ככה נותנת לנו המון השראה, לא חסר מוזיקה כזאת שאנחנו יכולים למצוא אותה ביוטיוב, ופשוט לשבת עם עצמנו, ולהתכוונן, להביע כוונה לשנה החדשה הזאת. אז אם אנחנו מתמקדים בזוגיות, אנחנו כמובן יכולים לקחת כל תחום ולהתמקד בו, כי בסוף הזוגיות צומחת, כי טוב לי גם בעסק עכשיו, והזוגיות צומחת כי טוב לי עם הגוף שלי, ואכלתי היום בריא, ונעים לי בבטן, אז גם יותר בא לי היום להיות במגע איכה. והזוגיות צומחת כי היה לי היום נעים, ועשיתי היום המון פגישות עם חברות, אז פתאום בא לי גם להיות בפגישה איכה. אוקיי, טיפ השני. זאת אומרת שזה באמת המקום עכשיו רגע לתת לדייט עם עצמי, ולהביע כוונה להתכוונן. טיפ שני. הטיפ השני, אחרי שבאתי כוונה לזוגיות הזאת שאני בעצם מבקשת ורוצה, אני שואלת את עצמי, איזה פעולה אחת אני יכולה לעשות היום, שתקדם אותי בכיוון הזה. זאת אומרת, להתחיל בעצם להוריד את הדברים שאני מבקשת לשטח. איזה פעולה אחת אני הולכת לעשות היום? אם זה סתם לוגמה, אנשים שהם ברווקות כרגע, אז להתחיל לתת לדייטים. אם זה בתוך הזוגיות שלנו עצמה, זה לשלוח לך אולי הודעה שהיא עושה נעים, או לקבוע אותך באמת לתת לדייט, כי הרבה זמן לא יתן, או לקנות איזה משהו חמוד קטן. שוב, אנחנו לא מאלה שקונים כל היום נתנות אחת בשני, כן? אבל איזשהו יחס, לתת איזושהי באמת הבעת כוונה, שיכולה לעשות לנו נעים וטוב. אז פעולה אחת, כל אחד והפעולות שלו, זה לא חייב להיות הדברים הרגילים שאנחנו אולי חושבים עליהם כפעולות, זה באמת יכול להיות כל דבר שהוא קטן. יש עוד משהו? עוד טיפ? הטיפ השלישי אולי, אתה מחלק לי את זה לשלושה, זה יפה. צוואן, אני עובד בצוואן. הטיפ השלישי, אם אמרנו רגע, לקבוע דייט ביומה, אני לורדת את זה לשטח לפעולות, זה בעצם, אני קוראת לזה לשלוח אהבה, זה ממש רגע לעצום עיניים, וזה לשלוח אהבה לבין הזוג שלי, להתבונן על הדברים הטובים, שהוא כן עושה, שהוא כן אומר, שהוא כן... וזה ממש גם להתבונן על הדברים הטובים שהוא כן, ולשלוח אהבה אנרגטית, זאת אומרת, אהבה מתוך הלב שלי, כמו לפתוח את הלב בעצם, וכשאני באה אני עצמי עם לב בטוח, וגם עם ההתכווננות הזאת, וגם עם הפעולות האלה, אז כשבן אדם בא עם לב בטוח, אי אפשר שהצד השני לא יפתח עליו, כי בסוף אנחנו מראה אחד של השני, ואם אני בא עם לב בטוח, אז רוב הסיכויים שגם אתה תביאה עם לב בטוח, לפחות תשמע, לפחות להקשיב, אני פשוט אדבר גם על עצמי, זאת אומרת, בלי האשמות, ביקורת ושפטיות כמובן, בלי כל זה. אני אתן גם כן שלושה טיפים, ואני אתחיל מהטיפ שלך, ואני אחבר אותו לעולם שלי הבודדיסטי לצורך העניין, ובעצם להתכוונן, לשלוח איזשהו, להתבונן על הטוב בבן ובת הזוג, להתבונן על הטוב שבהם, אז אני מחבר את זה רגע לגישה הבודדיסטית, ואני אומר, זה נקרא The Beginner's Mind, תודעת המתחיל, להיזכר בהתחלה, בהתחלה כשהתחלנו את הזוגיות, אחרי תמיד ההתחלות, אתה לא רואה שום חסרים, שום פגמים, אתה רואה רק את הטוב של השד השני. אפשר גם אחרי עשר, ועשרים ושלושים שנות ניסויים, להיזכר רגע בהתחלה איך התחלנו, את האהבה שהייתה שם, ומשם בעצם להסתכל, גם תודעת המתחיל הכוונה, להסתכל בסקרנות, מה עוד אפשר להוציא מהזוגיות הזאת, איפה עוד לא היינו עדיין, כמו ילד שמקבל איזושהי הפתעה, ביצעת הפתעה, ובוחן אותה בהתלהבות ובסקרנות, אז זה הטיפ הראשון. טיפ שני, זה נוסחאות. אנחנו באים עם נוסחאות, יש כאלה שקוראים לזה סיפורים, קיבועים, ואת הנוסחאות הללו אנחנו מנסים ליישם על הצד השני, X ועוד Y שווה 25, אז עכשיו מהיום X ועוד Y שווה 25, והיא תגיד לי, ואת תגידי לי, לא, אני חמש ועוד שתיים בריבוע שווה שמונה, לא יודע. לא להגיע עם נוסחאות לזוגיות. שאגב, הנוסחאות האלה מגיעות מהבתים שלנו, מאיפה שגדלנו. כן, לשחרר את הנוסחאות, כי הנוסחאות הן חסמים ליצירת קשר אמיתי ואינטימיות אמיתית. ובאותו הקשר של נוסחאות, ודאי טיפה שלישי ואחרון, זה משהו שאני ככה מלמד את כל המטופלים שלי, אגב, גם את מטופלי הפיזיותרפיה שלי, זה איזשהו משפט, הכל משתנה כל הזמן. הכל משתנה כל הזמן, להכיר בערעיות הדברים. בעברית פשוטה, אם אנחנו מתקבעים, אנחנו נסבול. בודה דיבר הרבה על הסבל, אל תתקבעו. תפעו לשינויים, זוגיות היא לא קו ישר, היא גם לא קו רולה יורד, אנחנו לא יודעים מה, מתחילים את הדרך, ומתחילים לנסוע ביחד בדרך הזאת שנקראת זוגיות. יש בה עליות, מורדות, הרים, גאיות, אגמים, בריחות, יש בה הכל מהכל, ולכן הכל משתנה כל הזמן. הכירו בעובדה הזאת, ומשם בעצם החיים יהיו הרבה יותר נוחים וטובים בתוך הזוגיות. אני רוצה רגע להוסיף על זה משהו ממש ממש קטן לסיום, שאחד הדברים שאנחנו הרבה פעמים רוצים לעשות בתוך זוגיות, זה לשנות את בן בת הזוג שלנו, כי זה משהו שלא משתדר לנו באמת בתוך הנוסחה, וצריך להבין שאנחנו לא יכולים לשנות אף אחד, והבן אדם היחידי שאנחנו יכולים לקחת עליו אחריות זה בעצם אנחנו, ולכן כל העבודה היא תמיד תהיה עבודה מול עצמנו, זאת אומרת גם הטיפים שעכשיו נתנו, גם הכלים, גם כל השיח הזה, זה בעצם כי כל אחד מאיתנו לקח אחריות על עצמו ועשה עם עצמו עבודה, ואז אנחנו יכולים לפגוש את זה גם אצל בן בת הזוג שלנו, שהוא המראה שלנו, אבל אנחנו לא יכולים לשנות, וכל ניסיון לשנות, רק יגרור ויגרום באמת לסבל מיותר ומלחמות ומאבקים, שזה קורה אצל הרבה בתוך זוגיות, ובאמת המקומות האלה של אוקיי, אני לוקחת אחריות, אני רוצה יותר אהבה, אני רוצה יותר חיבוק, אז אני אוהב ויחבקת עצמי ובתקווה ולאט לאט הדברים באמת יסתדרו גם בתוך הזוגיות שלנו, ובעצם כשאנחנו לוקחים את האחריות על עצמנו, כל אחד אחריות אישית, אנחנו מצליחים לצמוח ולגדול שם ביחד כמובן, ומתוקפיח וכל. ופה בעצם המקום שבו אני מחבר את כל מה שעשינו בפודקאסט הזה לראש השנה, ואומר שוב, יש כמו שאמרת את המקום שלנו, לנהל את עצמנו, לנהל את הפנים שלנו, אבל אבל אבל, פה יש כזה משפט מאוד יפה באנגלית, trust the journey, לסמוך על המסע. זאת אומרת, יש מה אנחנו עושים כדי להתכוונן, כדי להתחבר, כדי לשתף, כדי ליהל את הזוגיות, וצריך גם להבין שיש איזשהו כוח מעלינו, כל אחד שיקרא לזה בשם שהוא רוצה לקרוא לזה, שהכוח הזה מתכוונן לתוכנו, אנחנו מתכווננים לתוכו, ומתוך הכוחות האלה קורים דברים שאנחנו לא תמיד יודעים מתי זה יקרה, איך זה יקרה. זאת אומרת, לא הכול בשליטתנו, זוגיות זה משהו שהוא בשליטתנו ולא בשליטתנו, ולהכיר בשני האופנים האלה, בשתי הצורות האלה, וראש השנה זה תאריך מאוד ספציפי, שבו אנחנו בעצם למדים על היכולות והכוחות שלנו, ושל היקום שעוטף אותנו. אז משפט אחרון שלי, ואחרי זה אביטל, ואז אנחנו נתפרד מכם. תודה רבה רבה לכם שהצלחתם להחזיק עד כאן שעה שלמה אביטל. באמת, תודה על הדייט, אחלה דייט. זה הדייט הראשון, פודקאסט ראשון. אני ממש מודה לכל מי שהקשיב, הקשיבה. כמובן אם יש לכם שאלות, אנחנו נצרף את הצמנים שלנו, את הניידים שלנו, אנחנו די קל להשיג אותנו. אם אתם רוצים להתעניין, לבדוק, לחקור, לשאול, להשתתף, הערות בעין ובעלף, תובנות שלכם, הכל הכל בוטב והכל הכל אפשרי. אני מפה, אני באופן אישי, מעניק לכולכם חיבוק אוהב גדול, חזק, חיוך גדול, חיו את החיים עם הרבה תשוקה, הרבה אהבה, הרבה אינטימיות, והרבה הרבה הרבה מחויבות. לאהוב את החיים, יש לנו רק בטריה של 120 שנה, נצלו אותה, תיהנו ממנה, אביטל, הבמה שלך. וואו. זוגיות זה בעצם המקום הזה שהכי מצמיח והכי, באמת אנחנו הכי צמחים וגדלים בו, ולכן תשקיעו במקומות החשובים באמת. תתחילו ככה לשים לב להבדיל בין העיקר לתפל, והתחלנו את המפגש הזה בעצם במקום של קודם להשקיע בעצמי, להאוב את עצמי, ולהיות בדייט עם עצמי, אז תחו את עצמכם בשנה הזאת, עכשיו, תתכווננו לשם, לכו עם עצמכם לפגישה הזאת עם עצמכם, תסכימו להפגוש אתכם בעצם, וכשאני מסכימה לפגוש את עצמי, אני בעצם מסכימה לפגוש את בן הזוג שלי, ואני מסכימה לפגוש את העולם, ולכו, תעשו את זה, ויש לזה באמת השלכות מאוד טובות על החיים וזה שווה את זה. ואני מאחלת לכולנו, לי ולך, ולכל המאזינים החדשים שלנו, אמן, איזה התרגשות. שנה טובה. שנה טובה. מלאה שוקה וזוגיות ואהבה. אמן, אמן. עצמי, אהבה עם בן הזוג, אהבת אמת, שבאמת נסכים להרגיש את הרגשות הזאת כמו עכשיו, ונסכים לחוות את החיים האלה, כי החיים האלה באמת קטרים, ובאמת, רגע שעובר, לא חוזר, ולא כקלישה, באמת כדי שנוכל לקחת כל רגע ורגע ולנצל אותו, ולחיות את החיים האלה באהבה ובתשוקה. שנה טובה. שנה טובה לכם. שנה משוקה, מדברים זוגיות, רודקאסט ראשון, אפיטל וליאור שניאור. ביי-ביי, תודה.