עקב התשפג

In this transcription, the speaker discusses the importance of the Land of Israel and its connection to Jewish law. The Torah emphasizes that the land is a source of blessings and that the observance of commandments is closely tied to it. The speaker also mentions the significance of the seven species of fruits in Israel and how they serve as measures for various commandments. The speaker further explores the relationship between the land and the observance of Jewish law, highlighting the importance of the land in the overall practice of Judaism. The transcription concludes with a prayer for the well-being and prosperity of the land and its people. שלום רם למאזינים העיקריים, אוהבי התורה ומאזיניה. זכינו להגיע לפרשה שלישית בספר דברים, הספר העוסק בהתחדשותה של התורה על פי המדרגה החדשה של ישראל בכניסתם לארץ. פרשת העקב עוסקת במיוחד בשבח הארץ, כאשר חוזרת פעמים אחדות על כך שהארץ היא מקור הברכה, הארץ הזאת היא המוקד להשגחתו של הקדוש ברוך הוא על כל העולם. תמיד עיני השם ילוקח רבה מראשית השנה ועד אחרית השנה, עד אחרית שנה. כאילו כל מה שיש לקדוש ברוך הוא בעולם זה בעיקר בארץ ישראל. בצורה מסודרת ומרוכזת נזכרו פרטים של שבח הארץ בפירותיה המיוחדים, הפירות הידועים כשבעת המינים שנשתמכה בהם ארץ ישראל. בדברי הפסוק ארץ סליטה וסעורה וגפן וטענה ורימון, ארץ זאת, שמן וסבש. פירות אלו מוגדרים כשבעת המינים שבהן נשתמכה הארץ. במסכת ברכות מחדשת לנו הגמרה הסתכלות חדשה על פירות אלו. לא רק בערכם הצזונתי, הבריאותי, כך מובה שם. אמר רבי חנן כל הפסוק כולו, ארץ סליטה וסעורה וכולי, לשיעורים נאמר. כלומר לשיעורי ההלכה שנמסרו לעם ישראל על ידי משה רבנו כהלכה למשה מסינן. כגון, שיעור כזית לאכילה, הן במצוות והן בייסוב. שיעור גרוגרת להוצאה בשבת ועוד. כלומר אי אפשר לקיים את מצוות התורה בשלמות בלי לדעת את השיעורים לכל מצווה ומצווה. לדוגמה התורה מסיימת אותנו אכילת מטה, אכילת מעשר שני בירושלים, אכילת קורבנות קודשים על ידי הכהנים ועוד מצוות רבות של אכילה. כשלעומתם יש מצוות רבות שאוסרות אכילה. איסור אכילות נבלות וטריפות, חלב, דם ועוד. מהו השיעור הנקבע שקובע האם קיימנו את המצווה? התקיימה האכילה או להפך באיסורים? האם עברנו על האיסור וכבר חלילה נתחייבנו בעונש על כך או לא? אומרת הגמרה בדברי רבי חנן שכל שיעורי התורה לומדים מפסוק זה. לדוגמה שיעור של אכילה הוא בקי זית, לפי הזית של ארץ ישראל. ועוד שיעורים אחרים לעניין הוצאה מרשות לרשות, שיעור כגרוגרת, טענה, יבשה של ארץ ישראל. ועוד ועוד. הגמרה דוחה את סברתו של רבי חנן ואומרת שהשיעורים הם הלכה למושה מסיני ובתור שכאלה הלכה למושה מסיני היא סוג של הלכה שנמסרה למושה רבנו בעל פה בלי לכתוב לה מילים או כל רמז בפסוקים שיכולים להישען עליהם. אולם המערל מבאר שגם כשהגמרה אומרת שהדברים הם רק אסמכתה ולא ממש מקור ההלכה במילים האלה יש שורש בכתובים שמכין את הדברים לאותם הלכות הנרמזות בהם. על כן אפשר לומר ששבעת המינים הם שורש ההלכה למושה מסיני. אותם ההלכות שלא נאמרו בכתובים אבל לא ניתן לקיים את הלכות התורה בלעדיהם הרי איך אפשר לאסור אכילה בלי לדעת מהו גבול האיסור? איך אפשר לאסור טלטול שבת בלי לקבוע את שיעור הספץ האסור? אם כך במינים האלה שגם ההלכה למושה מסיני קבעה שאיסור אכילה או מצוות אכילה היא בכזית איסור טלטול הוא בגוגרת לפי איזה פירות? האם זית של ספרד? של פורטוגל? האם תהנים של איטליה או של טורקיה? באה התורה ואומרת שהכל תלוי בפירות ארץ ישראל. בזאת נדע שגם ארץ ישראל בבחינה נסתרת יש בה את ההלכה למושה מסיני. כלומר קיום התורה לא ייתכן בלי חיים בארץ ישראל ובלי להתייחס למה שקורה בארץ. כך שורשי התורה צומחים בארץ. אפילו הצמחים הטבעיים, הפירות הטבעיים הרגילים לארץ ישראל יש בהם שייכות לקיום תורה ומצוות. אבנו בחיי מגלה טפח מן המסתתר בפסוק זה. שבע פעמים נזכרת המילה ארץ בפסוקים העוסקים בעניינה של הארץ. כי השם אלוהיך המביאך אל ארץ טובה ורחבה, ארץ נחלי מים, עיינות ותומות יוצאים בבקעה ובהר, ארץ חיטה וסעורה, ארץ זית שמן וזש, ארץ אשר לא במסכנות אוכל בלחם, ארץ אשר אבניה וחדל ולאחרונה ואכלתה וסבעת וברכת את השם אלוהיך על ארץ הטובה. זה מאוד מעניין שגם יהודי שאוכל בחוץ לארץ בברכת המזון הוא צריך להודות לשם על ארץ ישראל. כנראה שבלי ארץ ישראל גם חייו שם לא היו חיים. פעמיים נזכרה ארץ בשיבת ההזכרות האלה כארץ טובה. בתפילה ארץ טובה וחווה ולאחרונה ואכלתה וסבעת וברכת את השם אלוהיך על ארץ הטובה. חמש פעמים בתוארים אחרים, ארץ נחלי מים, ארץ חיטה וסעורה וכו'. חלוקה זו מתאימה לשיבת המינים שגם הם מתחלקים לשתי קבוצות, קבוצה של חמשת מינים וקבוצה של שני מינים, ארץ חיטה וסעורה וגפן וטענה ורימון, קבוצה ראשונה, ארץ ז' שמן וז' קבוצה שנייה. מעניין? זאת הגימטריה שבצורת המילה זהב. זהב, ז' שווה לשבע וה' וז' הם חמישה ושניים. הפסוק ארץ חיטה וסעורה נמצא בתוך מסגרת הפסוקים שבהם התורה מתארת בהפלגה את גודל שבחה של הארץ. בנופאה ארץ הרים ובקעות, ממעה זורמים ונובעים ללא הרף ארץ נחלי מים הנמצאים בסמוך לפני הקרקע, אבל הם נובעים עמוק עמוק מטסתיו. עיינות ותרומות יוצאים בבקעה ובהר. הם מבורכים בהשגחה ניסית ואינם תוצאה טבעית רגילה של עיקבות מגשמים מתחת לקרקע. אף על פי שבוודאי הם נראים כחלק מהטבע המיוחד של ארץ ישראל. כי אם היה כך לא היו צריכים המעיינות להנבוע בהרים ומהתהום בעמקים. הרי לכאורה בארץ הרים ובקעות עיינות ותרומות יוצאים בבקעה ובהר, לא רק בבקעה אלא גם בהר. כל אלו השבחים נותנים רושם שארץ מלאה סיוניות נפלאה המנביעה אותה בכל עומקה ורובה. עניין נוסף בפסוק הוא כולל עשר מילים. ארץ שיטה וסורה וגפן וטנה ורימון, ארץ ז' שמנוזש. מספר זה מכוון כנגד מספר המילים בברכה שברך יצחק את יעקב אבינו. וייתן לך האלוהים מטל השמיים ומשמני הארץ רוב דגן וטירוש. גם הוא בעל עשר מילים ועוסק בשבח הארץ. ידוע כי המספר עשר הוא בן משמעות רבה בענייני קודש. אין שכינה שורה ופחות נעשרה. אין להתפלל סילה בציבור פחות נעשרה. אין קדיש, אין קדושה, אין דרכת כהנים, אין הוצאת ספר תורה בלי עשרה. מצד שני, הטבע שייך למילה, למספר שבע. שבעת ימי בראשית, שבעת ימי החגים, שבעת ימי הסוכות, חודש השביעי, שבעת ימי חג הפסח ועוד. נראה מכאן שהארץ כוללת בתוכה קדושה עליונה שהיא עוברת דרך הטבע. הקדושה שרמוזה במספר עשר אל הטבע שנרמז במספר שבע. כך מובן שארץ ופרותיה הם בכל רבדי הקודש, יש בהם שורש ובניין למציאות כולה. הן במידות המוסר, הן במצוות התורה, הן במידות העליונות שקצרה בינתנו לדבר עליהם אפילו ברמז. אחרי הקדמת הפסוק אודות המים הטובים והחיים הנובעים וזורמים מתוכה, בא הפסוק בין עשר המילים שבו נמצאים שבעת המילים המשובחים כשהם מחולקים לשתי קבוצות. קבוצה ראשונה בת חמשת המילים, קבוצה שנייה בת שני המילים. המניין של המילה זהב, כפי שהזכרתי. אם כך, גם הטבע של ארץ ישראל, הפירות ואפילו האדומים. ארץ אשר אבניה ברזל ומעבריה תחצוב נחושת. שבע חוזק הברזל האוי לכלי עבודה, כך שלא יזדקקו למלאכתם למתנות דברים. התורה מייעדת אותנו, את החיים שלנו, לא לחיים של פינוק, חיים של סוחרים, אלא חיים של עשייה, חיים של דפוקה לידי עבודה, ברזל. בנוסף, יש יופי שנראה בנחושת האדומה והצהובה, שהיא יחד עם חוזקה שאיננו כמו הברזל. היא מצד שני, עיניי יקרה כזהה, ועלול להביא את האדם לרדיפת מותרות. כך הארץ הזאת היא ארץ שנועדה לחיים שלמים. עליה נאמר בסוף הפרשה, בפרשת ועיין שמוע, למען ירבוי ימיכם וימי בניכם, על האדמה אשר נשבע השם לאבותיכם לתת להם כמאה שמיים על הארץ. עתידים אנו לראות חיים בלי סוף, של בנים ובני בנים, עם שלם, עם קדוש, שמקדש את שם השם בארץ הזאת. כן נזכה וכן נסייע ונראה טובה וברכה בימינו אלו, אמן כי אני רצון. שבת שלום ומבורך.