ZOOM0007_Tr1

The speaker discusses the importance of signing a prenuptial agreement, also known as a "ketubah," which is a legal document that outlines financial arrangements in case of divorce. They mention that getting married is not just an economic partnership, but also an emotional commitment. The speaker emphasizes the need for financial stability and compatibility when entering into a marriage and highlights the high divorce rate in Israel. They explain that according to Israeli law, assets acquired during the marriage are subject to division in case of divorce, unless specified otherwise in a prenuptial agreement. The speaker also mentions that the court can interpret the intention of asset sharing based on various factors. They conclude by stating that signing a prenuptial agreement is crucial for protecting one's financial future. אתם בכל מקרה תחתמו על הסכם המון. זה לא משנה מה תהיה דעתכם ומה תהיה החלטתכם בסוף הפרק הזה, אתם בכל מקרה תהיו קשורים זה לזו בחוזה כתוב או לא כתוב, שעיקרו הוא כלכלי. אבל לפני זה אני רוצה לשים על השולחן את העובדה שחתונה היא כמובן לא רק ברית כלכלית, מן הסתם. כשאני התחתנתי עשיתי את זה מאהבה רבה וכמובן שלא עשיתי בדיקת התכנות או תוכנית עסקית לטע המשפחתי שאשתי ואני הקים. אבל אם זה לא הפרק הראשון שאתם מאזינים לו לפודקאפט ועזרנתם כבר לפרק על הדייטינג, אז אתם כבר יודעים שכשאדם מתחתן עם אדם אחר וכורח את עצמו בברית גם כלכלית בין היתר, הוא רוצה לדעת כמה דברים, זאת אומרת שהאדם הזה הוא יציב רגשית ושיכול לתת לו את כל מה שהוא מחפש בזוגיות, כל אחד מחפש דברים אחרים, אבל גם שהוא לא יצטרך להתאמך עליו או לתמוך בו כלכלית. אני לא מדבר על תקופת לימודים ארוכה, אם אדם ניסה לסטודנט לרפואה, אז מן הסתם שיהיה מישהו שיצטרך לעשות יותר בנטל. דרך אגב, גם על זה מדברים לפעמים בהסכם המון, אבל לא משנה, אני אדבר על זה יותר מאוחר, אבל באופן כללי כשאנחנו בוחנים מועמד לחיים משותפים, אנחנו כן בין היתר מסתכלים גם חומרית על מיניין הובה ומה הציפיות שלו לעתיד. המצב היום, בשנת 2023, כשזוג מתחתן ומחליטים שלא לעשות הסכם המון או פשוט מחליטים שלא להחליט, הם למעשה נכרחים בברית זוגית. אם הם יהודים, אז לרוב קוראים לזה כתובה. כתובה היא, אם תחליטו שלא לכתוב בכלל הסכם המון או תחליטו שלא להחליט או שלא לדבר על זה, אז אתם למעשה, אם אתם יהודים, אתם תחתמו על הסכם המון, שנקרא כתובה. הכתובה המוקדמת ביותר שנמצאה לפחות היסטורית היא מלפני אלפיים ומשהו שנה, והיא מסמך מחייב שנכתב לפני אלפיים שנה. ואם אתם לא רוצים לחתום על הסכם המון, אז אתם תחתמו על הסכם המון בין אלפיים שנה, שאומר שעל מנה עולה מאה זוז ובתולה עולה מאתיים זוז. עכשיו, זה נהדר שאם אתם רוצים ככה לתת את העתיד הפוטנציאלי שלכם לפסיקה של בית משפט רבני על מסמך שנכתב אלפיים שנה, מה אני אגיד לכם זאת נשמעת לי כמו החלטה פשוט לא רציונלית בעליל, אבל אתם בכל מקרה תחתמו על איזשהו הסכם המון, זה מה שאני אומר. האלטרנטיבה שלכם, הבחירה שלכם, היא בין הסכם המון שנכתב לפני אלפיים שנה, ובעצם יפרשו אותו דיינים בשנת 2023, על פי מה שנראה להם שהמודרנה הכתיבה במהלך השנים, ויש לכם עוד אפשרות. אפשרות היא לכתוב הסכם שנכתב בשנת 2023, על פי הכללים התרבותיים, הסוציולוגיים והפיננסים של התקופה, ולא רק זה, הוא גם נכתב במיוחד עבורכם, על ידי איש משפט ישראלי שמעודכן בכל הפסיקה העדכנית נכון להיום, ובמהלך הפרק הזה נבין את ההבדל המשפטי בין החוק לבין הפסיקה. כי אלו שני דברים שונים שגם משפיעים על העתיד שלכם, על העתיד הפוטנציאלי שלכם, וכשאני מדבר על עתיד פוטנציאלי, ואני מתנצל שאני אולי מוציא פה קצת אוויר מכמה בלונים, אבל הסטטיסטיקה בישראל היא מאוד לא נעימה בקשר לגירושים. הרבה אנשים מתגרשים, ואני יכול להגיד לכם שמאה אחוז ממי שעומד תחת החופה, לא חושב שהוא יהיה אותו אחד מיני רבים. בישראל כולה בשנת 2023, שליש, בין רבע לשליש מכל הזוגות בישראל התגרשו, וכמעט חצי מאוכלוסייה היהודית. הגיל הממוצע של המתגרשים על פי הלמס הוא 44 גברים ו41 נשים. אף אחת מהם ואף אחד מהם כשעמדו מתחת לחופה בממוצע בגיל 28 עד 30, לא חשב שבעוד 13-14 שנה הם יתגרשו. גירושים זה אף פעם לא נעים. מתי לא נעים יותר ומתי לא נעים פחות. אם הייתי צריך לתמצת הסכם המון בשורה אחת, הייתי כנראה עושה את זה כך, להתגרש עם הכללים שקבענו כשהיינו אוהבים. הבעיה עם גירושים בלי הסכם המון, שיש קצת את הדילמה של המערב הפרוע מי שולף קודם. עכשיו, מי שבוחר קודם להכניס אורך דין לסיפור, הוא לא רע יותר. יכול להיות גם שהוא חכם יותר. יכול להיות שבני זוג במשך חיים שלמים, במשך 20 שנה יכול להיות, חיו בקשר מנצל, בקשר אולי אפילו רעיל, לא שוויוני. ובמצב כזה, כשהאדם שהיה מנוצל נוטל אורך דין בשביל תהליך הפירוק התא המשפחתי, הוא עושה בסכל רב, אחרת יעשקו אותו, ולא רק שיעשקו אותו כל החיים, יעשקו אותו גם בתהליך פירוק התא המשפחתי. תא משפחתי זה יחידת רווח אסד אחת. תא משפחתי זה עסק. אין יועץ עסקי או יועץ לחלקלת המשפחה שלא יתייחס לתא משפחתי כמו לעסק, ואם הוא לא עושה את זה, הוא מתרשל בתפקידו. זו יחידת רווח אסד שנכנס אליה כסף ויוצא ממנה כסף כל חודש. אם מנהלים אותה, את היחידת רווח אסד הזו גרוע, אז המשפחה תהיה במינוס, ותתקשה מאוד לשלם את ההוצאות ההווה, ואני בכלל לא מדבר על הוצאות העתיד, כמו דירה וחתונה ולימודים אקדמיים לילדים. אם המשפחה תתנהל באופן טוב מבחינה עסקית, אז הם יוכלו להורשות לעצמם את כל הדברים האלו. אבל מה לעשות, עסקים גם נסגרים, זה משהו שהוא לא חדש, ועסקים גם מתפרקים. מונוגמיה, נגיד את זה כך, זה מודל כלכלי מאוד מאוד טוב. כי מונוגמיה, מי שגר פעם בדירת רווקים, בטח אם הוא גר בדירה לבד, ואז התחתן ועבר לגור עם בן או בת זוג, אז נוכח לדעת שהיה פתאום ירידה מאוד מאוד גדולה בהוצאות. זאת אומרת, אם למשל הוא גר לבד והחזיק רכב, והיא גרה לבד והחזיקה רכב, אז צריך לדעת שגם עם רכב אחד צריך למכור אותו, ולהשקיע את הכסף, או לעשות עם זה משהו אחר. הקניות מסונכרמות הרבה יותר טוב. אם היו לי הוצאות, אוקיי, אני אוכל איקס הגווניות בשבוע, אבל מצד שני יש גם הוצאות שהן קבועות בקניות השבועיות. אז עכשיו ההוצאות הקבועות האלה מתחלקות. סך הכל מונוגמיה זה מודל כלכלי מאוד טוב, ממש לא רע, אבל ברגע שזוג גר ביחד מספר שנים, הוא גם צובר הון, נכון? צוברים גם רהיטים משותפים, רכב משותף, אבל לפעמים גם צוברים הון. וההון הזה הוא לא תמיד ממש כסף מזומן בחשבון, כי אם זה המצב אז קל מאוד לחלק אותו, ולא צריך לעשות איזשהו סכם המון. אבל הרבה מאוד פעמים יש דברים שקצת יותר קשה לחלק, וקצת יותר קשה לקבוע מה שייך למי. אז נדבר שנייה רגע על מה זה סכם המון, ואחרי זה נדון בשאלה האם זה דבר שהוא כדאי או לא. אתם כבר הבנתם את הכיוון שלי נראה לי, אבל תישארו איתי, גם אם אתם חושבים אחרת, אני די בטוח שהפרק הזה לפחות יחדש לכם כמה דברים. אז קודם כל, אם אתם לא חותמים על סכם המון, אתם בעצם כרוכים בכתובה, ואם אתם לא חותמים על כתובה, אז אתם כרוכים בפסיקה הישראלית, בחוק ובפסיקה. החוק זה מה שהפרלמנט קבע, הרשות המחוקקת, הכנסת, והפסיקה זה מה שהשופטים פסקו על פי החוק. זה נושא שהוא מאוד מאוד אקטואלי, לאור ימים אלו, יש את השינויים במערכת המשפט, כמו שאומרים בזהירות ברדיו, אז אני אשתמש גם במונח הזה. ועל פי החוק, על פי חוק יחסי ממון, יש דבר כזה, בין בני זוג, הסכם ממון הופך לתקף רק לאחר שקיבל אישור מטעם בית משפט לענייני משפחה או נוטריון. ואני אסביר. אם אתם זוג שנשוי כבר, ואתם רוצים לחתום על הסכם המון, יהיה לכם קשה לעשות את זה. יותר קשה מאשר זוג שעדיין לא התחתן. למה? כי אתם כבר התחלתם, אתם כבר קראתם ברית, יש כבר חוזה ביניכם. אם אתם רוצים עכשיו לחתום על הסכם המון, בעקבות אירוע שקרה, לפעמים אחד מבני הזוג, אני לא יודע, מתאשר, או מקבל איזושהי ירושה ורוצים להגן את הדברים בחוזה, נזכרים מאוחר מדי, עכשיו זה כבר קצת בעייתי. אתם צריכים לכתוב הסכם המון ולהגיש אותו לבית משפט שיאשר. הפרק הזה פחות עבורכם. אתם צריכים אורך דין כבר. הפרק הזה מנסה להביא לידיעת הציבור שעדיין לא התחתן את החשיבות האדירה של הסכם המון, גם לא לזוגות עשירים. אני אגע בהכל. אם אתם עדיין לא התחתנתם, אתם לא צריכים ללכת לבית משפט ולאשר סכם המון, מספיק נוטריון. נוטריון זה אורך דין שעבר הכשרת נוטריון. אני לא אכנס בדיוק לפרטים, זה דווקא די מעניין והיסטורי, אבל אתם צריכים נוטריון. בקיצור, זה עולה הרבה פחות. לעומת זאת, על פי חוק, אבל אני חוזר רגע לחוק יחסי ממון. בחוק יחסי ממון, בעצם החוק קובע, ואני עכשיו, כמובן זה לא ייעוץ משפטי והכול, אני מאמלק לכם פשוט לידע הכללי את מה שאני קראתי, אני לא אורך דין ולא כלום. מה שהחוק קובע הוא בגדול בגדול דבר כזה, שזוג שהתחתן וצבר נכסים, הנכסים האלו הם ברי חלוקה. מה שבר חלוקה, אז אם אתם, לא אתם, זוג אחר, מחליטים להתגרש, אז זה מתחלק. זה הגיוני, נכון? אם במהלך הניסויים קניתם רכב משותף, והכנסתם לפרק את החבילה, אז הרכב עם אחר והתמורה תתחלק ביניכם. הרכב הוא בר חלוקה. יופי, אבל יש דברים שהם אינם ברי חלוקה. וכשיש סכסוך משפטי סביב פרידה, סביב גירושין, הוויכוח לרוב הוא מה בר חלוקה ומה לא בר חלוקה. אלו שתי הגדרות. לפי חוק יחסי ממון, הבעלות בנכסים שכל צד הביא לפני הניסויים, הם לא ברי חלוקה. לדוגמא, אם יש לי איזשהו חשבון בנק, שלא נגעתי בו במהלך הניסויים, הוא נשאר כפו, או קופת גמל או משהו כזה, שפשוט לא נגעתי בה במהלך הניסויים, לא הפקדתי לשם, אז היא לא ברת חלוקה לפי חוק יחסי ממון. אבל אם זאת הייתה קרן השתלמות, למשל, שהפקדתי אליה במהלך הניסויים, אז היא כן ברת חלוקה. ואם זה חצי-חצי, אז יש דיון, צריך להחליט. ומחליטים את זה בבית משפט, אם לא החלטתם את זה לפני הניסויים, וכתבתם את זה על הדף. אין מה לעשות בכתובה, לא כתוב על קרנות השתלמות, כי לא היה קרנות השתלמות לפני אלפיים שנה. לצערם, הבעלות בנכסים שהגיעו לאחר הניסויים, בדרך של ירושה או מתנה, גם הם לא ברי חלוקה, על פי חוק יחסי ממון. זאת אומרת שאם אדם נפטר, וירושתו עברה לילדיו, ולאחר מכן ילדיו התגרשו, לכאורה הירושה צריכה להישאר בחזקת הילד, ולא להתחלק. מתי זה טריקי? כשהירושה עוברת לחשבון משותף. ואז כבר קשה להצביע מתי הירושה נגמרת, והמסקורת של הצד השני מתחילה. זה די קשה. עכשיו, אם הדבר כתוב לפני כן בסכם המון, אז הדברים יותר ברורים. אם זה לא כתוב, אז יש שופט שצריך להחליט, ועל החלטתו יהיה ערר. ועל הערר הזה יהיה קדם משפט ומשפט. בקיצור, לא נעים. הנכסים שנצברו על ידי בני הזוג במהלך הניסויים, הם ברי חלוקה. וזה לא משנה מי הרוויח יותר, או מי היה זה שהתכוון לקנות, והשני בכלל התנהג... זה לא משנה. ניתן רגע שלוש דוגמאות לדירות, למשל, שאינן ברות חלוקה. דירה שנתקבלה בירושה, דירה שנרכשה לפני הניסויין, ודירה שנחתמה להסכם, שבמפורש אומר שהיא אינה ברת חלוקה. דירה שנרכשה לפני הניסויין אינה ברת חלוקה. זה מה שהחוק אומר. יופי, אבל זה החוק, זו לא הפסיקה. בית משפט בבג. 4602, ק. ת. 13, קבע את המונח כוונת שיתוף. כוונת שיתוף זה כבר מסבך את העניינים, תהיו איתי. הכוונה בכוונת שיתוף, על פי בג. זה שגם אם הדירה נרכשה לפני הניסויים, או הורשה, אם בית המשפט יפרש, מסיבותיו, מה שנראה לשופט, שהייתה לצדדים כוונת שיתוף בנכס, אז הוא בר חלוקה. זאת אומרת, כל מה שאמרתי עד עכשיו לא רלוונטי, ברגע שמגיעים לבית משפט, שופט יכול להחליט אחרת. כמובן שהשופט לא עומד תלמטבע, או לא יודע מה, הוקם בבוקר ואמר, היום אני, לא יודע מה, קפה שלי, אז יש פה כוונת שיתוף, אלא זה מתבצס על עובדות, ועל התקדשות משפטית. לדוגמה, אם הזוג גרו שנים בנכס, שהורש לאחד מבני הזוג, והם רוצים כרגע להיפרד, אז יבוא הצד השני, ויגיד, סליחה, אני גרתי בבית הזה במשך 30 שנה, הבית הזה שייך גם לי, אני שילמתי פה על השיפוצים לאורך 30 שנה, אני קשור רגשית למקום הזה, אני לא מוכן שתפנו אותי ככה, מבית שגרתי בו 30 שנה. ולמרות שהדירה הזו התקבלה, בהירושה, לצד אחד בלבד, היא רשומה אפילו בטאבו על צד אחד בלבד, בית משפט יכול להגיד, אוקיי, אבל הזוג גר שם שנים רבות, במשך 30 שנה, ולכן הייתה כוונת שיתוף. הייתה כוונת שיתוף לבחור או בחורה, שירשו את הנכס הזה, לחלוק את הנכס הזה עם אדם אחר, ולכן אני מחליט שהנכס הזה מחולק חצי-חצי. עכשיו, יש כאילו שישמעו את הדוגמה הזו, ויגידו, אוקיי, בסדר, זה נשמע די הגיוני, היא גרה שם או הוא גר שם 30 שנה, אחרי הכל, זה לא דבר של מה בכך. אבל הדוגמאות המעניינות יותר, נמצאות דווקא בטווח האפור. למשל, אם למשל אישה הייתה דירה, ובן הזוג שלה היה זה, האישה ירשה את הדירה, היא שייכת לה בלבד. אמא מה? היא אמרה לעצמה, אני לא יודעת, אני לא כזה מבינה, אני קצת עסוקה עם הקריירה, וזה בן זוג שלי יציג אותה לדיירים, לסוחרים פוטנציאלים. והוא זה שבמשך 5 שנים למשל, היה מציג את הדירה, דואג להשכיר אותה, דואג להחליף נורה, או להזמין אינסטלטור. בית משפט יכול להחליט, שמדובר פה בכוונת שיתוף, ושברגע של גירושים, הזוג צריך להתחזק בנכס. והאישה תגיד, בעלת הדירה, תגיד סליחה, אבל זו הדירה שלי, זה בסדר, הוא עשה קצת עבודה, זה נחמד, אבל זה שווה כמה אלפי שקלים? לא. הייתה פה כוונת שיתוף, ולכן הנכס הזה הוא חצי חצי. גם אם הם השקיעו יחד, סכום לשיפוץ הדירה, זאת אומרת, אדם אחד קנה את הדירה, אדם אחד עזר קצת בשיפוץ, יכול להיות שזה בעצם נותן לו חצי מהזכויות על הדירה. זה נשמע מטורף, אבל זו הפסיקה, זו המציאות. אפילו אם הם גרו בדירה באופן זמני, יכולה לקום פה איזושהי טענה. בקיצור, אם אתם רוצים לתת את העתיד שלכם, את העתיד הפיננסי שלכם, למחלוקות משפטיות, עררים, קדם משפט, משפט, וכל מיני דברים כאלה, בקיצור, נורא מעצבנים ומשעממים, ואנשים פשוטים שמצאו את עצמם באמצע של תהליך גירושים, הם פשוט, אתם יכולים לשאול אותם, הם פשוט הרגישו שהם התגלצו לאיזה מטריקס, איזה יקום מקביל עם חוקים משלו. כל מה שנראה להם הגיוני, הוא עכשיו לא הגיוני. אני מדבר כמובן על גירושים מכוערים, שמתדיינים בבית משפט, לא כאלו שנגמרים בפשרה סבירה ומהירה. פעמים רבות מגיעים אליי אנשים באמצע של תהליך גירושים, ולא במקרה, כי לפעמים יש אחד שהוא מאוד על הפיננסים במשפחה, ופתאום כשנפרדים, אז אין מי שידאג לפיננסים, וצריך לתכנן הכל בגלל שהם תכנון פיננסי, מההתחלה. אנשים, אני יכול להגיד, מהשיחות הרבות שהיו לי בשנים האחרונות עם זוגות שחלק מבני הזוג כמובן, שמתגרשים, הם מרגישים שהם מתגלצים לאיזה מטריקס מקביל. כי פתאום כל מה שנראה הגיוני, הוא לא הגיוני. וכל מה שהיה לא הגיוני, פתאום הגיוני. פתאום המציאות לא נקבעת על ידי common sense, אלא על ידי הפסיקה והחוק. והחוק והפסיקה הם לא הגיוניים. ופתאום הצדק מקבל משמעות פחותה משמעותית, והעורך דין מדקלים לכם שבית משפט מעדיף הסכמה על פני צדק. זאת אומרת שאולי כדאי לכם לקבל את הפשרה הלא הגיונית בעליל שהצד השני הציע, ולא להיגרר עכשיו ולהפסיד עוד יותר בתהליך ארוך ומייגע. מה שהרבה מאוד פעמים קורה כשמערבים עסקים ורגש. וזה מה שקורה בזמן גירושים מכוערים לצערי. אבל את כל זה אתם יכולים למנוע. אם רק אתם תסכימו את כללי הפרידה בזמן ההתאהבות. כן. כשאתם חותמים על הסכם המון, אתם מאוהבים. למה? כי אתם עוד רגע מתחתנים. בטיימליין זה בדיוק הנקודה. ואז כשעורך הדין, הנותריון, שואל אתכם את הדילמות שיש לזוג מתגרש. כמו למשל, במצב שבו דירה, אתם גרים בדירה משותפת ושניכם רוצים להישאר בדירה ורוצים שהצד השני יעזוב. מי קובע? זאת שאלה משפטית שרק היא כשלעצמה יכולה להיות תהליך משפטי מיגע. אבל אם אתם מאוהבים ואתם אנשים בוגרים, מסתכלים אחד לשני בעיניים, זו שאלה לא נעימה. אבל אתם יכולים להחליט החלטה שהיא תהיה מחייבת. זאת אומרת, אחד מבני הזוג, למשל, יכול להגיד תשמע, אם מצב כזה קורה חלילה, קח את הדירה ואני מתחייב כאן בחוזה הזה שאני אהיה זה שעוזב את הדירה. זאת אומרת, אתם קובעים בחוזה שאחד מהצדדים מקבל עדיפות בהישארות בדירה. זו החלטה מאוד מאוד ג'נטלמנית, כמובן גם נשים יכולות לקבל אותה, זה לא אומר כלום. אבל ההחלטה הזו, זו החלטה שמתקבלת ברגע שהזוג מאוהב. אוהב ומעריך אחד את השני ורוצה לפרגן. אותה החלטה בגיוק, אם היא תתקבל לצורך העניין, 13 שנה מאוחר יותר, כשבני הזוג נאבקים במאבק כוחני על גובה קרן ההשתלמות או חלוקת הירושה של אחד מהצדדים, אז אחד מהצדדים שבכלל לא רוצה להישאר בדירה יגיד, לא, אני נשאר בדירה, אתה רוצה שאני אתפשר איתך בזה, תתפשר איתי בדבר השני. זה להיות מניאק, מה שנקרא. ובשביל למנוע מאבק בין שני אנשים שרוצים לדפוק אחד את השני, עדיף לחתום על חוזה בין שני אנשים שאוהבים אחד את השני ומפרגנים. לא תאמינו, אבל הסכם המון יכול גם להגיע למצב שבו מחליטים כבר מראש למי תלך חיית מחמד. כן, גם זו שאלה שיכולה לעלות על הפרק, היא עולה על הפרק לפעמים, במשל, זוג מתברש ויש להם כלב שהם אימצו, ובניין זוג יכולים להחליט מראש מי יהיה זה שמאמצת את חיית המחמד. עכשיו שוב אני אומר, אם אנחנו נמצאים במאבק גירושי מכוער, שבו כבר הותרו כל הרסנים, ממש יצא לי כלבי, אז אנחנו נהיה במצב שגם בן אדם שלא אוכפת לו בכלל מכלבים יגיד, כן, אני דווקא אוהב את הכלב הזה, בא לי על פלוטו. עכשיו לאחרונה, להתחזק הקשר בינינו. את רוצה להתפשר איתי עם הכלב? תשחררי את קרן ההשתלמות שלי. עכשיו תראו, אני התאבססתי פה על קרן ההשתלמות, יש אנשים שיגידו, באמת, מה היא רוצה מקרן ההשתלמות שלו? אבל אתם יודעים, תא משפחתי, נכון שהוא יחידת רווח ושד, אבל הוא לא רק. לפעמים, אנשים נותנים מעצמם, נותנים מהעתיד שלהם ומהפוטנציאל שיש להם בשביל הצד השני. וזו החלטה לגיטימית. אני יכול להגיד לכם שכשאני התחתנתי עם רופאה, רגע לפני שהתחילה ההתמחות, אני הבנתי שאין מה לעשות, אני צריך לתת מעצמי ואני צריך לתת מהפוטנציאל ומהזמן שלי בשביל הקריירה שלה. זו החלטה כבדת משקל, אבל קיבלתי אותה בלב שלם. כשאנשים, לצערי, אנחנו עדיין חיים בעולם פטריאחלי, הבת שלי היום היא בת שנה ויש לי עוד שנים לשנות את המצב הזה, אבל בעולם הזה הרבה מאוד נשים, אפשר להגיד את זה, נותנות מעצמן ומהפוטנציאל האישי שלהן בשביל הקריירה של הגבר. וזה דבר שנלקח בחשבון גם בתהליך גירושים. גם מוניטין וכושר הסתכרות זה דבר שבע בחשבון. עכשיו, אם מישהי, לדוגמה, אני אתן את הדוגמה הפופולרית ואני מצטער אם זה לא פוליטיקלי קורקט, אבל אני אדם מאוד פרגמטי, אצלי בתה משפחתי, אני יכול להגיד שזה בדיוק ההפך, אבל בסדר, אם מישהי מתחתנת עם אדם קרייריסט שהעבודה שלו דורשת ממנו הרבה מאוד שעות מחוץ לבית, כל שכן תורנויות של 26 שעות, והיא בינתיים צריכה לגדל את הילדים, להכניס את הילד לגן, להוציא אותו, להכיל אותו, להארח חברים שלו אחרי צהריים, היא פוגעת בהתקדמות שלה, ובקושר ההסתכרות העתידי שלה, לצורך המוניטין, פוטנציאל העתידי, וקושר ההסתכרות העתידי בין הזוג שלה, ומי שעושה את זה, כל הכבוד לך, אני מצדיע לך, אנחנו יכולים לפתוח קבוצת וואטסאפ ביחד, אבל דאעו לכם, שכמובן אני לא רוצה להכניס לכם רעיונות לראש, אבל אין מה לעשות, זה החוק וזו הפסיקה, אדם שברגע חס וחלילה, חס וחלילה, אתם מתגרשים, את יכולה לטבוע בעלות על המוניטין, ועל קושר ההסתכרות של האדם שאת חיה איתו, ובצדק, כי את נתת את מיטב שנותייך, בשבילו, ובשביל שהוא יהיה אותו כריש, ותותח שהוא, וכל הכבוד לו, אבל יש לך חלק גדול בזה, יש לך חלק גדול בקרן ההשתלמות שלו, כן, גם בקרן הפנסיה שלו, עכשיו אני בטוח שיש כאלו שממלמלים לעצמם, עכשיו, מה אתה מכניס לאנשים רעיונות לראש, אתה מחרחר פה ריב ומדון, לא, אני מעודד אתכם לחתום על הסכם המון לפני החתונה, כי הדברים האלו בדיוק, אלו דברים שבאמת יכולים להיות מאבק משפטי מאוד מאוד קשה, ושכולם נפגעים ממנו, אבל אפשר גם להחליט על הדברים האלו לפני, לדוגמה, עכשיו, בגלל שמוניטין זה דבר שמאוד מאוד קשה להאריך, ולעשות לו שמעות למעשה, כדי לחלוק אותו, הרבה מאוד בני זוג, בתחילת דרכם, מחליטים לכתוב, בהסכם הממון, שמוניטין לא יהווה, שהוא לא בר חלוקה, כל דבר שכל אחד מהצדדים משיג לעצמו במהלך חייו, יישאר שלו, ואף אחד מהצדדים לא יכול לטעון לבעלות על מוניטין אחד של השני, עכשיו תראו, אין פה נכון ולא נכון, זה הגיוני, וזה הגיוני, הכל שאלה על מה מסכימים לפני, זה גם על קושר הסתכרות, אפשר לקבוע בהסכם המון, שאחד מהצדדים יפריש כך וכך סכום, במידה זה, המשכורת תהיה למשל, יותר מ-1.5x המשכורת של הצד השני, וגם זה הגיוני, אבל בכל מקרה, זה לא משנה מה אתם תחליטו, ודרך אגב, הסכם המון, אם הוא נערך כמו שצריך, הוא לא יכול להיות אושק, כרגע אומרים לעצמם, רגע, רגע, רגע, אז אם מישהו הוא ממש מצליח, הוא יכול להחתים, מי שהיא שכך וכך, אם הסכם המון נערך כמו שצריך, על ידי אורך דין, מנוסה, הוא לא יכול להיות הסכם המון אושק, זאת אומרת, הוא לא יכול להיות חד צדדי, ואם בית משפט, דרך אגב, ואם בית משפט יקרא את הסכם המון, ומדובר בהסכם מנצל, הוא יבטל אותו, גם זה קרה, זה מאוד מאוד נדיר, אבל קרה שהסכמי המון בוטלו על ידי בית משפט, בגלל שההסכם המון היה ממש חד צדדי, ואולי שבצדק, אני לא יודע, אני רק נותן לכם את הנתונים, אני רק נותן לכם את הנתונים, אבל לא בשביל זה אני מגיש לכם את הפרק הזה, הפרק הזה מוגש לכם בחסות ההיגיון, סך הכל, כשבני זוג קובעים את כללי המשחק, כשמאוהבים, אז כללי המשחק הרבה יותר נוחים, ויודעים מה? גם אם כללי המשחק היו רנדומליים לחלוטין, זאת אומרת, אם אתם קובעים מסכם המון, לא מפרגן קר לחלוטין, עדיין זה עדיף לכם מאשר התקדשות משפטית, והרבה מאוד פעמים באמת יש התקדשות משפטית, כי אין חוקים, אין כללים, יש את החוק ואת הפסיקה, והחוק והפסיקה הם מאוד מאוד יצירתיים, ואפשר לפרש אותם גם ביצירתיות מאוד גדולה, ואורך דין שאתם באים אליו, ואתם אומרים לו, תשמע, אני מתגרש עכשיו, הוא יעשה הכל כדי שאתם תרגישו מקופחים, ושדופקים אתכם, כי מזה הוא מתפרנס, מזה בדיוק הוא מתפרנס, אם הוא יגיד לכם איזה יופי לכם שאתם מתגרשים, טענות של הצד השני, הן נשמעות לי הגיוניות ואחלה, אז לא תהיה לו פרנסה, וברגע שאתם חותמים על הסכם המון, אז אתם מצרים, מלשון צר, אתם מצרים הרבה יותר את היכולת לתת פרשנות את הגירושים שלכם עכשיו יש המון המון סיבות לטעון למה הדבר הזה טוב, אבל אני אתן לכם את הסיבה אולי לדעתי החשובה ביותר ואני יודע שעברו דקות ארוכות מאז תחילת הפרק ועכשיו אני אתן לכם את הסיבה הכי חשובה למה לחתום הסכם המון וזה בכלל לא בשבילכם כן, אתם אלו שמכניסים את היד אל הכיס ומוציאים פלוס מינוס של 3,000 שקל או 4,000 שקל פלוס מעם לאורך דין, אני יודע זו לא הוצאה קטנה נכון, אבל זו הוצאה שהיא קטנטנה ביחס לאלטרנטיבה ביחס לכמה שאתם תשלמו על משפט במשפט יכול לעלות מאות אלפי שקלים, אפילו לא עשרות אלפי שקלים אלא מעל לשש ספרות אני אגיד את זה ככה מעל למאה אלף שקל לשני בני הזוג כמובן שזה מעל למאה אלף שקלים שיוצאים מההוגה שאתם מנסים לחלוק אז זה עוד יותר מקשה על הסיפור את כל הסיפור הזה אתם יכולים למנוע עם הוצאה קטנה ואחת פעמית של 4,000 שקלים פחות או יותר פלוס מעם ולא אתם אלו שנהנים מהפרות שלו, כמובן שהשקט הנפשי שלכם וזה שאתם יודעים מה החוקים במצב ו... אני אפילו לא מדבר על זה, אני אדבר על זה עוד רגע מי שיענה מהסיפור הזה זה הילדים שלכם כי ברגע שאמא ואבא מתקדשים בבית משפט מי שידפק זה הילדים והיכולת שלהם למצוא זוגיות ולפתח אמונה ולפתח אמון בבני זוג בעתיד וזה, אם הייתי יכול לתמצת את הפרק הזה לשורה אחת זו הייתה השורה אתם קוראים הסכם ממון ביניכם לא בשבילכם, אלא לטובת הילדים שלכם עכשיו תראו משמורת על ילדים זה לא משהו שאפשר להגן בהסכם ממון אתם לא יכולים, בית משפט קבע שאי אפשר לקבוע מטובת הילד על ילדים שלא נולד זה משהו שבכל מקרה אי אפשר לדבר עליו מדברים בהסכם ממון נטו על כסף, על ממון אם יש אי הסכמה על סדרי ראייה ודברים כאלו אחרי שהם מתגרשים זה באמת הולך לבית משפט, רק העניין הזה ספציפית שימו לב כך אי אפשר להתנות את סדרי ראייה מה שהרבה מאוד פעמים עושים במסגרת מסע ומתן על גירושים אי אפשר להתנות את סדרי ראייה בחלוקת רכוש חלוקת הרכוש הוכרזה כבר לפני 14, 15, 20 שנה זה משחרר את הילדים מלהיות בני הרובה במסע ומתן שכזה וזו התרומה הגדולה ביותר בעיניי של הפרק כזה שאתם מאזינים לו עכשיו לאנושות הרבה מאוד ילדים יחסך מהם מאבק פשוט מכוער מצלק שישפיע עליהם על הבגרות שלהם וגם על ילדיהם זה דבר מאוד מאוד מפוצע שאומרת שלעשות סכם המון זה כאילו יעשה לכם עין הרע למה? כי אנחנו בעצם מדברים על הגירושים בזמן שאנחנו אומרים להיות הכי מאוהבים זה קצת קאונטר אינטואיטיב זה נוגד את התחושת בטן כי אם אנחנו כרגע מדברים על צלם, על רב, על טבעות על לפתוח חשבון בנק משותף על להתחיל לעשות כרטיס השרייד היחד זה ממש ממש חמוד ונחמד אז למה לדבר על זה שאנחנו נפרדים? אז התשובה היא בשביל הזוגיות שלכם כן, מחקרים הוכיחו אני שונא שאומרים מחקרים הוכיחו ולא נותנים רפרנס, אבל אני בעברי הייתי איש אקדמיה על תואר שני וכמה עבודות מחקר קטנות אבל אני אוהב את האקדמיה כי באקדמיה בודקים טענות באופן מדעי באמצעות שיטות מחקר ואין משקל אין משקל לפופוליזם ולכריזמה ולדברים כאלו, בגלל שאני מאוד אוהב את האקדמיה ומחקרים הוכיחו בדיסקריפשן של הפרק הזה אני שם לכם את המחקרים את הדברים הבאים שלושה מחקרים אני עכשיו מצטט והמחקרים האלו, אני לא אתן את כל הרפרנסים כדי לא לשעמם אתכם אבל אני אתן לכם את הפואנטה קודם כל של כולם וכולם הוכיחו שוודאות, יש כמובן רמות מסוימות של ודאות, אבל ודאות גבוהה ודאות חומרית גבוהה ודאות חומרית משמרת יחסים זאת אומרת שאם אתם יודעים לאן אתם הולכים גם בטוב אבל גם ברע יש יותר סיכוי סטטיסטית שאתם תישארו ביחד המחקר הראשון גילה שהסכמי ממון מעריכים חיי נישואים מה שאתם שמעתם, ממש ככה אנשים שחותמים על הסכם המון יש פחות סיכוי שהם יתגרשו כן, המחקר השני גילה שזוגות שיש להם תוכנית פיננסית ממש תוכנית עסקית למשפחה עם יעדים יותר זוגות כאלו יישארו ביחד והם גם יישארו יותר זמן ביחד גם אם הם ייפרדו יום אחד מחקר שלישי מצא שזוגות בעלי חשבון בנק משותף הם more likely to stay together מזוגות אחרים שיש להם חשבונות נפרדים ושהם בודקים לאן כל שקל הולך וכאן אני אציג לכם לרגע שני מודלים שאלה המודלים שבדרך כלל עובדים אחד זה באמת שהכל בשותף שיש חשבון בנק אחד והוא בשותף ומודל שני זה שלכל זוג יש את החשבון בנק שלו שאליו ניחזת המסקורת ומעבירים סכום קבוע או איזה שהוא סכום מוסכם בין שני הצדדים זה לא חייב להיות גם אותו הסכום לחשבון בנק משותף שהחשבון בנק הזה מטרתו זה לממן את הילדים ואת ההוצאות זה גם מודל מאוד מאוד מוצלח ושניהם בסדר ומי שעושה מודל אחד לא אומר שהוא אוהב יותר אחד את השנים מאשר ממי שעושה מודל אחר המחקר האחרון שציטטתי דרך אגב הוא מדבר על עצם קיומו של חשבון בנק משותף הוא לא מדבר על חשבון שיש רק חשבון בנק משותף ושאין חשבונות בנק נפרדים השורה התחתונה של שלושת המחקרים האלו זה ודאות פיננסית שווה חיים זוגיים לפחות טובים יש הרבה מאוד מחקרים שהוכיחו שוודאות פיננסית ושסיפוק פיננסי מובילים לחיי זוגיות טובים גם אגב יש מחקרים שהוכיחו את זה על דת אז אם אתם רוצים להיות בכלל מאושרים אז תהיו עשירים ודתיים אבל אם אתם לא מתחברים לדת נניח כמוני אז תדאגו להיות לפחות מסודרים פיננסית ודווקא בגלל שיש חוסר ודאות מאוד מאוד גדול בקשר לגירושים ולמעמד לכמה כסף כל אחד ייקח במצב של גירושים יש חוסר ודאות כי בסוף אתם נתונים לשלושה דברים אחד זה אם אתם יהודים אז אתם נתונים לחוזה שנכתב לפני אלפיים שנה והוא לא רלוונטי כמעט לימים אלו שתיים זה החוק שקבעו חברי כנסת והוא רלוונטי למיליוני אנשים אבל כמובן לא באופן פרטיקולרי החוק הזה לא נחקק עבורכם אישית אלא נחקק עבור מיליונים הדבר השלישי זה הפסיקה והפסיקה יש תקדימים יכול להיות שהמקצוע שלכם יהיה התקדים הבא יכול להיות שלצד השני יהיה עורך דין מאוד מאוד יצירתי ונחוש יכול להיות שהוא יראה את זה גם באופן כפרויקט אישי אי אפשר לדעת אתם לא יכולים לדעת ברגע שמכנסים לבית משפט מה שנראה לכם דמיוני יכול תוך כמה שנים להפוך להיות המציאות אתם לא רוצים את זה אתם לא רוצים גם לנצח במאבק משפטי על גירושים כי יופי יכול להיות שניצחתם יכול להיות שרוששתם את הצד השני הילדים שלכם יישארו מצולקים לא רק הם אלא גם ילדיהם זה פשוט נזק שכדאי מאוד להימנע עם חוזה אחד קטן באמת אלפי שקלים אני יוצאתי אותם באהבה גדולה כי ידעתי שחס וחלילה אם וכאשר זה כל כך כל כך שווה את זה ופה אני אומר משהו אישי אשתי ואני יוצאנו את הסכום הזה באהבה גדולה פשוט כי לא היה לנו ספק שזה שווה את זה