חלי ממן ורביד

The speaker, named Hali, talks about her journey of success and self-belief. She shares her experience of moving from the United States to Israel and starting her own business. Hali emphasizes the importance of perseverance and self-confidence in achieving one's dreams. She also mentions the support she received from her family and friends. Hali encourages others to believe in themselves and pursue their goals, regardless of the opinions of others. עוד הפעם, מה שאני אספר לך? אולי אני סגור? ספר לי על איציק החמוד. זה עוד מנטור שהיה אצלנו. לצוות, שהגיע לעביר סדנאות. מה הוא עושה? הוא מעביר סדנאות תקשורת. אתה מדבר את זה? כן. יכול לעלות את זה? יש, יאללה. עוד עוד עוד. מעולה. אפשר אולי אפילו לשים את זה בפנימי, כזה שלא יראו את זה בפורט. לא, זה בסדר, זה בסדר. זה בסדר, זה בסדר. שחר צריך לבוא, אתה אומר? שתיקה לי בסופו של דבר. בואו נתחיל. אתה רוצה שהם יהיו פה, גיא? למזוג? כן. יאללה, מגניב. אתה יכול להתחיל, אחי. לא, רגע, רגע, עוד, עוד, עוד. שנייה. עכשיו זה הדבר האחרון. קדנטים. כן, כן. אף פעם אין 100. אין דבר. אם יהיה 100, אז למה נשאף הפעם הבאה? חד משמעית. זה המקרנת פה גם, לא? יאללה, חבר'ה. כאן וכאן. יאללה, פצצה. תנו לנו באישור, אנחנו נצא לדרך. מדהים, זה כיף להיות פה. זכות חמוד, זכית לדרנועה. יש? זה, שלוש, ארבע. עכשיו נתחיל. טוב, קודם כל, ברוכים הבאים, חלי יאמן. זכות גדולה שאת כאן, תודה רבה. תודה לך. זכות איש שלי לגמרי. להביא לכם כאן רוחת מאוד מיוחדת, עם המון ניסיון, המון ידע, המון דרך בעיקר. אז חלי, בואי ככה תספר לנו על עצמך, מי את, מאיפה את. בוא נשאף את העסק רגע בצד ונדבר על חלי. קודם כל אני חלי, אני ב-51, אימא לארבע בנות מדהימות, נשואה למיקו, סבתא לשלושה נכדים והרביעי בדרך. וואו, אתה יודע, אני יכולה להתחיל לדבר על עצמי ולא להפסיק, אבל בגדול, קודם כל, אני חלי ממן. זאת אומרת, אני לא חלי שאתה חושב או מכיר מהסיפורים או יודע כביכול. אני חלי. כאילו, אני רוצה סיד, רוצה יוגט, בין אם זה בעסקים ובין אם זה בחיים הפרטיים. זאת אומרת שאת חלי בכל מישור בחיים שלך. בכל מקום. גם בעסקים וגם... בכל מקום. אני לא חושבת שאני חושבת שונה ממקום למקום. מדהים. זה יפה שאת אומרת את זה כי אני לפחות חווה גם מהמתמנים שלי וגם בעצמי בתור בעל עסק, שכאילו יש את רביד בבית ויש את רביד בעסק. כאילו זה סוג של דמות שהיא מתאימה את עצמה למשבטת כל פעם. לא. למה לא? למה לא? כי אני חושבת שאני באיזשהו מקום אחד הדברים שלמדתי על עצמי זה שתמיד אני מביאה את מי שאני בכל מקום. גם נגיד ב... מדהים. קח את ההצלחה של ההרזיה במשקל מול ההצלחה בעסק. אני זוכרת שכשהתחלתי את הגבוצות אז כאילו בדקתי עם עצמי מה הביא אותי להצליח בירידה במשקל, מה היו הערכים שלי שם, מה היה חשוב לי, איזה כוחות גייסתי, איזה חוסקות תעצמתי, ואז למדתי גם להביא את זה לעסק. זאת אומרת, אוקיי, אני אדם שמאוד מתמיד, אני אדם שיודע לקחת אחריות, אז גם את אותם דברים הבאתי לעסק. באותו דבר אני מביאה את זה למשפחה. זאת אומרת, אני לא שונה, אני לא... אני אותה חלק, כי הוא גם... אתה לא תמצא מישהי אחרת. האותנטיסט בכל מקום בחיים שלך. כן. עושה את המאמץ כי עוד אני, כן. מדהים. חילין, מה הם הערכים שמובילים אותך? אני חושבת שהיום אחד הדברים שאני באמת למדתי ומבינה הכי הכי הכי הרבה זה התמדה. זאת אומרת, אני באדם שמתמיד, וכשאני מאמינה במשהו, מאוד, אי אפשר להוציא אותי משם. משם. כאילו, אני לא היה באלה שהולכו אותי מראש בקיר, כן? אני כן יודעת לראות תהליכים וכן יודעת לראות מקומות, אוקיי, כמה שהאמנתי ורציתי, אבל יכול מאוד להיות שזה לא הדבר הנכון, בואי תבדקים מה כן. אני לא מלתדה שמתאבדים בלי מצנח, ממש לא. אוקיי. קופצים ממטוס בלי מצנח, ממש לא. אבל אני כן אדם שיודע להתמיד, אבל גם לקרוא את המפה כל הזמן. כאילו, לטעום ולהתאים את עצמי לדברים המסוימים. כי אני חושבת שאם אתה אדם שמתמיד ויש לך חלום, אין לך מה לדאוג. הוא יגיע. אני מסכים איתך. תן את התחת רק. אני מסכים איתך כל כך. בעצם כל המטרה של הפרוצס הזה זה באמת לעזור לבלי עסקים בתחילת דרכם, שמתקשים להתמיד, שמתקשים לפתח את האמונה, שמתקשים לגבור על האתגרים. ורציתי שאת, ככה תשתפי מהמקום שלך, באתגרים שאת חווית כעצמאית היום בישראל, כבאנש של חברה, ותעבירי כאן את השיעורים שאת למדת ותעזרי לאותם בלי עסקים בתחילת דרכם, להבין איך הם נכנסים ומה הם באמת הכלים שהם צריכים שיהיו להם לאורך כל הדרך כדי להצליח בעולם הזה. אז מה דעתך? תראה, אתה יודע, אנחנו כאן מברישים עכשיו למה? שעה? 45 דקות? משהו כזה? אז אי אפשר לתת את כל התורה על רגע אחד, וזה גם לא יהיה נכון. נכון, נכון. אני כן חושבת שאבל אחד הדברים שאני, תראה, שהתחלתי לפני, במה אנחנו רגעים? 25 שנה. 24 שנה, סליחה, לעסק. 24 שנה? כן, לעסק. מדהים. אם היית שואל אותי לפני 24 שנה שהיום אני אשב כאן ואני אהיה הבעלים של חיל עם אמן, קבוצות תמיכה וחיל עם אמן תוכניות דיגיטליות וחיל עם אמן שיווק והפסה של כל המוצרים וחיל עם אמן בעלים של סטארט-אפ, היא אומרת לך, רבית, תקשיב, את טיפה סלט גבוה, אני מנחה את הקבוצות. זה מה שאני יודעת לעשות, יש לי כמה קבוצות וזה מה שאני עושה. כי אני חושבת שכל התהליך שלי בכלל התחיל לא ממקום של להגיע לאיפה שאני היום, זה לא הייתה תפיסה שלי, לא ראיתי את זה, לא בניתי על זה, וזה גם לא עניין אותי. את לא רואית את זה בדמיון שלך? את ראית אבל כן משהו בעצמך כנראה. אני ראיתי שאני אדם שמטפס מדרגה מדרגה על הסולם וכך אני הולכת. ולא עניין אותי שיש עוד 30 מדרגות שאפשר להגיע אליהם, תמיד עניין אותי לראות את השתי מדרגות שאני מסוגלת לראות. אני אדם שצריכה לראות כל הזמן תוצאות, כדי לראות כל הזמן תוצאות ולהיות בהווית הצלחה, אני מציבה יעדים, בקשימה, עוברת הלאה. אני לא אוכל מאלה שיכולות חמש, עשר, חמש עשרים שנה קדימה. מעייף אותי, מטיש אותי, מי מייחיר? אימא לא יחיות עשרים שנה בכלל. אני גם חושב שהבעיה אצל רובם זה שהם רואים את ה... הם מסכנים דווקא לעשר שנים קדימה ובגלל שהם רואים את עשר שנים קדימה הם לא יודעים איפה הולכת את הצעד הראשון שלהם. נכון, אז אני התחלתי עם שש נשים בסלון אצל אמא שלי בבית. כך התחיל העסק אצלי. שש נשים בסלון אצל אמא שלי בבית. היעץ שלי היה להגיע לשלושים, שתהיה לי קבוצה של שלושים בנות, זה הכל. אם אני גם זוכר נכון, בפודקאסט עם מירה את שיתפת שדווקא עברת לאמריקה? לא, אני גדלתי בארצות הברית. גדלתי בארצות הברית, הגעתי לארצות הברית בגיל ארבע עשרה. בחודשיים הראשונים התעללתי והורים שלי, כאילו הראתי להם כמה רע לי ולא טוב לי והייתי בטוחה שהם יחזירו אותי לגור עם סבתא בבית, בארץ. באיזה גיל זה היה? ארבע עשרה. אוקיי. וזה לא עזר לי, כאילו זה לא עניין אותם שלא טוב לי. אחרי חודשיים אני זוכרת את היום איזה כמו היום. הסתכלתי במראה ואמרתי לעצמי, רחלי, כאילו, מה נסגר? את באמריקה. יש לך ארבע שנים להיות כאן, כאילו בגיל שמונה עשרה אף אחד לא יכול להגיד לך מה לעשות. נכון שאתה נער, אתה כאלה, אבל בגיל שמונה עשרה אני אעשה מה שאני רוצה, אף אחד לא יישאר לי, לא יישאר לי אף אחד. אז כאילו אמרתי, בגיל שמונה עשרה אני אעשה מה שאת רוצה. ארבע שנים את באמריקה, בואי, את לא נמצאת עכשיו בשטחים, את נמצאת בכל זאת באמריקה. תהני, תבלי, תלמדי שפה, תחזרי לארץ וסיימי ללמוד. וברגע אחד, שיניתי את כל ה-state of mind שלי, כאילו ממצב של תסכול למצב של בואי תהני ותטרפי את העולם. ארבע שנים אבתי על העולם, באמת, נהנתי, עבדתי, חגקתי, ביליתי, למדתי, סידרתי. ביום שסיימתי ללמוד בגיל שמונה עשרה, ביום של הגלג'וויישן, זרקתי את הכובע לשמיים, ואז כבר הכרתי את מיקו בעלי ואמרתי לו, מיקו, אני חוזרת לארץ. אתה בא? הוא אמר לי, תקשיבי טוב. ככה, לא, לא הכננו אותו לזה. אני תמיד דיברתי על זה, שאני חוזרת, אבל כולם היו בטוחים שאני סתם מאיימת, כאילו שזה לא יצא לפועל. אבל ביום שסיימתי ללמוד, אמרתי לו, אני חוזרת. הוא אמר לי, תקשיבי, יש לי תחושה שטיפסת על עץ גבוה, כי את ארבע שנים אומרת את זה לכולם, את לא יודעת איך לרדת משם, כאילו עכשיו מה, תשברי את המילה שלך, פתאום תחזרי, לא תחזרי, כאילו את כל הזמן היא ים של דחקה לזה. אז שחררי אותך מהשטויות האלה, אל תפתחי חשבון, נשארים פה. אני אומרת לו, לא, לא, אתה לא הבנת. אני חוזרת, אם אתה בא או לא בא. אני חייבת לחזור לישראל, לנסות לחיות שם ולהצליח שם, כי אני לא אתן לאף אחד להגיד לי שזה בלתי אפשרי, כי להם לא היה טוב. שלום. ואז אני זוכרת שבא לי אמא שלמה, תקשיבי אהובה, מכירה את הבת שלך? כשהיא מחליטה משהו, אי אפשר להזיז אותה. אני טסתה לישראל, שלושה ארבעה חודשים, אני מראה לה כמה חרא שם, אני מוציא לה את הג'וק המטומטם הזה מהראש, ומביא אותה לכאן נקייה במוח, וזהו. וזהו, אנחנו כאן שלושים ושלוש שנה. והמשפחה נשארה שם? חזרו אחריי. אחרי כמה חודשים הם הבינו שאני לא חוזרת, והם חזרו אחריי. אבל תראה, להגיד לך שזה היה כזה קל? לא. אבל אם תיקח סתם דוגמא גם את אותה על התמדה שאני מדברת. אני רואה בך מנהיגות, גם בנוסף להתמדה, כי יש לך משהו? אתה עושה אותו. נכון. לא מעניין אותך מה אומרים ממין, מה אומרים שמון, את מאמינה בדרך שלך ואת עושה את זה. נכון, אבל אתה יודע, אחד הדברים שלמדתי מאותה סיטואציה, אפרופו שזה גם משהו שלקחתי איתי, מרגע אחד של תובנה, שזה עד היום מלווה אותי, כשאני הודעתי לכל מי שגר בארצות הברית, החברים, המכרים, המשפחה שאני חוזרת, כולם, בלי יוצא מן הכלל, רק הראו לי כמה אני ילדה ממש שלא יודעת להעריך את המתנה שארום שנתנו לה לגרוע באמריקה, שהולכת לבכות דמעות של תנין כי חרא בישראל, ואנשים לא עובדים, קיצור. מה העניין אותך שם? אמרו שהוא העניין אותך יותר מהכל. היה לי חלום להצליח פה. להצליח כאן בארץ. היה לי חלום להגיע לישראל ולהראות לכל מי שגר שם, שגם בישראל מצליחים עם עובדים קשים. מה זה אומר עבודה קשה? להתמיד, ולא לחפש ברגע אחד להיות מי שאתה לא יודע מה להיות. ואיך זה בלעדים? אני אתן לך עוד זיכוי קטן על העניין של האמונה. כשהגעתי לארץ, בסדר, באיזשהו מקום אחרי שאתה שומע שכולם אומרים לך שאתה שיקור, אתה אומר אז אולי אני באמת שיקורה. כי אולי אני לא בסדר. ואז התחלתי לדבר עם מכרים שלי, חברי ילדות שלי שהצליחו בישראל. תמיד היו לי חברים גדולים ממני בכמה שנים. תמיד כל מי שהיה סביבי תמיד היה גדול ממני. בדודה שלי, שהיא ובעלה בדיוק פתחו עסק, היו בשנים הראשונות של העסק שהם היו על ים מטאורית. והם התחלו להגיד להם, אני לא באתי לביקור, אני באתי להישאר. ואז הם אמרו לי, חלי, תמיד תתחת, תצליחי. ואחד אמר לי, חלי, מי שמתמיד מצליח בכל מקום. וזה היה אחד הרגעי תובנה שקיבלתי, שהעניין של אמונה, עד כמה שתהיה לך אמונה עצמית, זה דבר מדהים. אתה לא יכול להתחיל בלי אמונה עצמית. נכון. אבל הסביבה שלנו, היא יכולה להיות או שבר האמונה שלך, או עצמת האמונה שלך. ואז פיתחתי לעצמי טכניקה, שאני מספרת חלומות, רק לאדם שמאמין בעצמו, לא בי. יפה. ולמה? כשאני סיפרתי הרי בארה״ב לכל מי שאני חוזרת לארץ, ואמרו לי שאני לא בסדר, אף אחד לא ראה שאני לא אצליח. אף אחד לא היה חסר אמונה שאני לא אעשה את זה. הוא לא היה חסר אמונה בעצמו. הוא היה חסר אמונה בעצמו, כי הוא לא הצליח בישראל. הוא לא היה למטה דרך שלך. הוא לא היה לו טוב כאן. הוא דיבר מהמקום שלו, הוא רצה להגן עליי, כי זה יכול לחסוך ממני, את הפחדים שלו, את הכשלים שלו, את החוויות הלא טובות שלו מהארץ. אז הוא דיבר עליו. כשהגעתי לארץ ושיתפתי, אז את מי שאני שיתפתי, הרי זה לא שהבדודה שלי או החברים שלי, האמינו בי שאני יכולה להצליח. הם דיברו מהניסיון שלהם. הם הצליחו, אז הם אמרו לי שזה אפשרי. וזה חוק, מבחינתי היום, בא לי לעבור. וזה אני תמיד מציעה לכל מי שיש לו את החלום הכי קטן בעולם, הכי קטן. תספר את החלום רק לאדם שמאמין ביכולות של עצמו. ואפילו, אני אגיד משהו שאל תיכסו, גם מול ההורים. בטח. כי לפעמים אתה יכול לגדול בבית הכי מגונן, הכי מעצים, הכי תומך, הכי מלווה. אבל אם אתה גדל בבית שההורים שלך הם זוג שכל מה שהם חונכו, זה לא צריך עבודה מסודרת עם תנאים וקרן השתלמות, ושתיקח עבודה בגיל 20, שיהיה לך בת הפנסיה. זאת אומרת, שאתה תבוא כנער או כילד עם חלום לאמא שאתה רוצה להיות יזם. ולא משנה באיזה תחום. היא מדברת מהפחד שלה עליך. ומה פתאום? זה לא שהיא לא מאמינה ברביד שרביד יצליח. זה בכלל לא שם. אימא, שהיא יודעת, שהיא מורה, היא אחות, היא עובדת במשהו, שהיא חינכו אותה להיות בסטייט אוביין הזה. אז גם הם יכולים לפעמים. זה לא דווקא ממקום רע. זאת אומרת, הרבה פעמים אנשים אומרים, אל תספר כי אנשים רעים. זה לא ממקום של חוסר סרגון. ההפך. הם מדברים של דאגה. אז אני אומרת, אתה מספר חלום, חפש מי שמאמין בו. ומה הדבר המדהים? יש אנשים כמוך רביד, שזו העבודה שלהם, להאמין באנשים. אנשים באים לשלם לך כסף שאתה תאמין בהם. חד משמעית. אז אם אין לך כזה אחד בצביבה, לך לרביד. זה נכון. ואני מאוד הזדהתי מה שאמרתי. כשאני סיפרתי להורים שלי, שהתחלתי עם הצוות שאני אלך לאיראן, אז הם הבינו מה גודל ההשקעה. הסביבה שלי הייתה בטוחה שאת תמדעתי. מה עובר עליך? לך תלמד תואר, לך תעשה את זה, לך תעבור, תעשה עבודה מסודרת, לך למה שנקרא, לרקורה בטוח. וזה נכון לחלוטין. למצוא את הסביבה ואת האנשים הנכונים שתמיד יאמינו בך. היום אני משלם על זה המון כסף. יש לי תמיד יועצים ואנשי עסקים מאוד מאוד גדולים, שאני משלם את הכסף, את המחיר ואת הנט, יראו בסביבתם, וזה מדהים, כי פעם לא הייתה את האנשים האלה גם. ואני חושבת שהיום זה באמת, וזה מבחינתי... אבל אתה מצליח מחיר, לא כל אחד מוכן לשלם את המחיר הזה. אז הוא יושב במחירים אחרים בהמשך. אתה יכול לגנות דברים במחיר מסוים, אתה יכול למשל למחיר יותר יקר, ואני חושבת שיש דברים שאתה נכנס, שאתה רוצה שינוי, שאתה רוצה איזשהו דבר, אולי אז אחד הולך ללמוד תואר ועולה לו תואר, ארבע שנים, חמש שנים כל אחד במחיר שעולה לו התואר, ויש אחד שבשביל לייצר את התואר העצמי לעצמו בחיים, צריך לשלם את זה ביועצים מסוימים. זה נכון. כשאמרת אמונה, אמרתי שאתה אמונה בעצמך. נכון. ויש עוד אמונה. את מאמינה בברור עולם, מאמינה ביקום? אני מאוד מאמינה בברור העולם. וכשאת אומרת המילה אמונה, שהיא רגע לא בעצמך, אמונה שהיא רוחנית, מה זה עבורך האמונה הזאת? תראה, כמו שאמרתי לך קודם שאני לא אחת שמתאבדת ומצולחת ממסוקים או מטוסים בלי מצנח. וגם אם יש לי חלום מאוד מאוד גדול, אבל אם אני רואה פתאום שהדרך לשם, היא לא כמו שציפיתי. והיא עם קשיים שכאילו מישהו מסמן לי משהו ואומר לי, חלי, תעצרי, תבדקי. וזה גם כמשהו שלמדתי ואמרתי, נגיד בראש השנה נגיד מאחלים לכולם שיהיה לך שנה טובה, שאלוהים ייתן לך את מה שאתה רוצה. ואני תמיד אומרת, אלוהים תן לי את מה שנכון לי. כאילו לא כל מה שאני רוצה באמת נכון לי. יש לך הרבה פעמים, לכולנו יש חלומות. בראש ובאקסלים החלום נראה ורוד ומדהים, אבל לא כל החלום הוא באמת נכון עבורי. לפעמים אתה יכול לקבל עיתותים ואחד יקרא לזה יקום, אחד יקרא לזה בורי עולם, כל אחד והאמונה שלו. ולפעמים אתה מקבל מין ברקסים ואתה נלחם בברקסים, ואחרי זה שאתה נלחם, אתה אומר, למה נלחמתי? וואי, זה לך לא מה שציפיתי, כאילו איזה טעות עשיתי. אבל אם היית מקשיב לכל מיני עיתותים לפני, יכולת להגיד רגע, שנה מסלול מחדש. כאילו בוא נבדוק את עצמך. בוא נדבר רגע על העיתותים האלה, כי צריך פה יכולת אינטואיציה שהיא מאוד גבוהה, ויכולת שלהסתכלות בבוניות רחבה ולהבין דרגת האנרגיות. נכון. איך את רואה את העיתותים האלה? כי לא כל אחד יכול לראות אותם. צריך איזו יכולת מסוימת ואולי ידע מסוים. אני חושב שזה אינטואיציה, וזה... אני, תראה, אני... אם אתה תשאל את מי שסביבי, אז יגידו לך שיש לי בטן של חולדה, ואני עם אינטואיציה מאוד מאוד מאוד חזקה. אבל לי מאוד קשה להגיד אינטואיציה, כי כאילו מה, זה משהו חיצוני, כאילו מה. צריך פידבק חיצוני. נכון. צריך איזה פידבק חומורי. נכון. אז אני... אז כן, אינטואיציה זה דבר מאוד מאוד חשוב. אני חושבת שבשלוץ בגיל שלנו, וככל שאתה מתבגר יותר, אתה לומד לסמוך על הבטן שלך יותר. זאת אומרת, אם בעבר, בצעירותי, נגיד, אם הייתי מרגישה משהו באינטואיציה, אתה אומרת לי, והייתי מקשיבה עליה, אז הייתי אומרת, טוב, נו, זה בפוקס, או וואי, זה היה מזל, זה לא... במקרה זה קרה. אבל ככל שאתה מתבגר, והניסיון שלך בחיים, אתה באמת באמת באמת לומד להקשיב לך יותר ויותר, ולדבר עם עצמך. אימא שלי תמיד הייתה אומרת שמי שבדבר עם עצמם, מדבר עם מישהו מאוד מאוד חכם. אתה מדברת עם עצמך? הכל הזמן. אני מודה לאלוהים שיש היום את הדיבורית ברכב, שאני מדברת עם עצמי, השיחות דור מפגיעים לא נורמלת, אני חושבת שאני נמצאת בשיחה. אני גם מדברת עם עצמי. יש לי המון שיחות עם עצמי. המון. גם אני. המון. איך את חושבת שזה משפיע עלייך, השיחות עם עצמך? לא נעימי להגיד, אבל אני מקשיבה כמעט רק לעצמי. אבל שוב, כל אחד מאיתנו מאוד בנוי אחרת. זאת אומרת, יש אחד שצריך לדבר עם עצמו ויש אחד שצריך לדבר עם אדם שבסביבה שלו. כל אחד צריך למצוא את הדברים האלה. אבל כשאתה בונה איזשהו חלום ואתה נוסע בדרך ואתה רואה פתאום שמשהו לא עובד כמו שתכננת, אז אם זה מאמורות פשוטות וקטנות, בוא ניקח תהליך הרזה במשקל, אוקיי? אז נגיד מישהי עכשיו התחילה לרזות, אבל היא ציפתה לרדת עשרה קילוגרם בחצי שנה, אבל היא לא הגיעה לשם, כי פעם אחת היה לה חתונה ופעם ירוע ופעם בית מלון. בסדר, זה לא אומר שעכשיו זה לא מתאים לה. אז היא צריכה להגיד, אוקיי, מה אני צריכה לעשות אחרת כדי לקבל תוצאות יותר טובות? אבל אם היא לדוגמה התחילה את תכנית הרזה במשקל והיא פתאום לא מרגישה טוב מהתכנית הרזה, היא עם חולשות והיא עם חורות, אני צריכה להגיד, רגע, שנייה, אולי זה לא מתאים לי, אולי אני עושה משהו שלא נכון עבורי. זאת אומרת, את צריכה מאוד להקשיב מה אתה מפרש לטובתך ומה אתה לא מפרש לטובתך. בהחלט. מעניין, יש לנו פה שיחה מעניינת. אני רוצה לשאול אותך שאלה. חשבה בהתאשר, נגעת בספר הזה? לדעתי, פעם התחלתי אותו ולא... לא, האמת שלא. יש איזה ספר שקראת אותו ושהוא מוביל אותך היום? שהוא מדהד לך בראש בדרך? כן, כוחו של התת מודע. מדהים. כוחו של התת מודע זה אחד הספרים, אני חושבת, הראשונים שנפגשתי איתם בתחילה דרכי מהעולם הזה. ממש, זה ספר של אחד הדברים שאני מאוד מאוד עובדת איתו. איך אתה עובד בתת מודע שלך? אני בן אדם שיודע לזרוע את הזרעים הנכונים בתת מודע שלי כדי להרגיש איתם טוב. זאת אומרת, אני... שוב, זה לא משנה אם זה מולי, מול חברות, מול עובד, יש לי תמיד את היכולת לפרש סיטואציות למקומות שיעצימו אותי ולא יפגרו בי. אוקיי? יכולת שלך לפרש את הפרשנות? לקחת את הפרשנות למקום שיעצים אותי ולא ירסק אותי. מדהים, בכל רגע ורגע? בכל רגע ורגע. מדהים, צריך את המודעות שהיא מאוד מאוד מאוד... בכל רגע ורגע. אז אני אתן לך דוגמה הכי פשוטה. כשאני התחלתי לפני 24 שנת החברה, אז... אחרי כמה חודשים באלי כבר הבין שזה הולך למשהו גדול, מה שאני לא ראיתי ולא הבנתי. כאילו, צחקתי עליו. הוא ואימא שלי יושבים לי כאן, הוא אומר לי, תתחילי להכשיר מנחים, תתחילי להכשיר מנחים. אני אומר לה, זה שטויות. עושים אותי. תשחררו אתכם השטויות האלה. זו החברה, זה העסק, 15 קבוצות הגעתי אליו. רוצים רק את חילי. כאילו, אנשים באים לחילים אמן, כאילו, בואו, מה זה שם? אני לא איזה מותג ארצי שאנשים... לא, זה לא ככה, לא עובד ככה. ואחרי תקופה מסוימת... כמה שנים אחד להכשיר תחתייך אנשים? תוך פחות משנה. וואו. תוך פחות משנה, בעסק, אמר להכשיר אנשים תחתייך? כן. וואו, מעניין. כן. כי לא היה לי ברירה. אני תוך מספר חודשים ברגעתי למצב של אובר בוקינג עם 15 קבוצות שלא יכולתי לקבל לקוחות חדשים. הייתי כאילו, ישבתי בחדרים ענקיים שאנשים יושבים על הרצפה, על השולחנות, על הכיסאות. זה היה מאוד מאוד גדול. והיו לי רשימות המתנה, ולא יכולנו לקבל משתתפים. לא היו נוטשים אותי. כאילו, אנשים היו שם. מה הוביל אותך לשם? מה הוביל את חילי למה בכלל הדרכה? אני שגם לא השקעת בשיווק. לא השקעתי בכלל בשיווק, זה רק בלעוזן אמיתי. אתה יודע שאני אזכיר לך, אני גדולה עמך ביומיים, כן? 24 שנה לא היה רשתות חברתיות, לא היה פייסבוק, לא היה אינסטגרם. זה היה בלעוזן אמיתי. מה הדרך שהוביל שם את זה? שירות. מה זה אומר שירות? מה זה אומר שירות? זה לראות את הלקוח שלי, ולדעת שאני אעשה את הכל כדי לתת לו להרגיש טוב, ושהוא לא בא אליי כדי לקנות תפריט הרזייה. הוא בא אליי להתקבל שירות. הוא בא שירו אותו. הוא בא להיות עוד אחד. הוא בא להיות אה אחד. וכל אחד ואחד מהלקוחות שלי תמיד ירגישו את זה. תמיד ירגישו את זה. אני לא חושבת, אני בטוחה. אני לא חושבת, אני בטוחה. תקשיב, כשאני התחלתי לפני 24 שנה, בוא, אני הייתי סרדין קטן, כן? ילדה מהאקור, בת 27, שפתחה עכשיו קבוצה בבית, בקונטנר, בצד אמא שלה בסלון. זה אלה מותגי על. מותגי על שבאמת, כאילו, חזקים מאוד. מי היה אז בזמנו? היו שומר משקל, והיה דיאטקלה, והיה אילנה רז בקריות. היו חברות ענק. תמיד הייתה תחרות. זה לא שעכשיו דווקא בעידן הזה יש כרגע תחרות, זה תמיד היה. ברור. ואני פשוט גדלתי, בתוך מספר חודשים, למספרים שאנשים לא הבינו. לא באו לקבל תפריט. הם באו, כי הם ידעו שאני איתם שם, ואני אאמין בהם. אני בכלל לא הבנתי את זה. אחרי זה הייתי בודקת עם עצמי מה אני עושה, שאוביד, אם היית שואל אותי ביום הראשון, מה אתה הולך לעשות אחר, אני אמרתי לך, תפריט. אני אחרי זה הבנתי, שאנשים לא באים אליי בשביל תפריט, אלא כי הם חסרי אמונה, והם מצחיקים אותי שאני אאמין בהם, ואני הייתי שם להאמין בהם. אני הייתי שם לאנשים, ואין מקומות. הייתי במקולת השכונתית בבית, וראה אותי אחת השכנות ואומרת לי, חלי, את יודעת, שהיא פתחה בבית בסלון? אני אומרת לה, מי? היא אומרת לי, דליה. אני אומרת לה, מישהי שרסתה עצמי קרוב ל-30 קילו בקבוצה. וואו. אני אומרת לה, מדהים. הלקוחה שלך פתחה... בבית, בסלון. אני אומרת לה, ובאים אנשים, היא אומרת לי, כן, כי אצלך אין מקום. אני אומרת לה, מצוין. היא אומרת לי, מה מצוין? היא קנאית. אני אומרת לה, נשמה, תקשיבי, את לא תביני אותי. מדהים מה שאמרת לי עכשיו. תודה. אני רצה הביתה, אני אומרת לבעלי, תקשיב, נכון זאת שעושה כל ערב מדיחה עם בעלה? שאמרתי לך שהיא ירדה אצלנו ל-30 קילו? הוא אמר לי, נו. היא פתחה בבית. אני אומרת לה, תקשיב, זה מדהים. הוא אומר לי, מה מדהים בזה? אני אומרת לו, אתה מבין שבורא העולם עכשיו נתן לי מתנה? והוא אמר לי, טוב, היא לא מקשיבה לאף אחד, היא לא פותח, היא לא מכשירה מדריכים, אני חייב לעשות מהלך, להראות לה שבגלל שאצלה אין מקום, לא משנה מי פותח בסלון, באים אליו אנשים, הוא גרם לה לזה. היא בכלל לא צעד, היא לא אישי הוא. אמרתי לו, מכשירים הדכים. מדהים. הוא מסתכל על עמלי. איך מהלימון שלך יוצאת לימון עדה, ומהלימון שלי לימון כבוש? אמרתי לו, כי זה צורת הסתכלות. הפרשנות שלך זה לקורבן, זה מסכן, מנצלים אותי, גנבים לי, לוחים לי, זה לא קשה, זה לא מתאים, זה לא אצלי, זה לא אני. זה מתנה, אמרתי לו, תקשיב, אנחנו כל יום מתעוררים בבוקר, נכון, במיילים שלנו היום יש דואר זבל, אתה יודע כמה דואר שאנחנו מחכים לו מחכה שם? אני בודק את דואר זבל גם. אתה לא תאמין. אני כל בוקר שאני נכנסת למיילים, אני נכנסת למיילים, אני נכנסת לזבל, לראות שבטעות לא הגיע לי משהו לשם חשוב. ברור? מלא פעמים. עכשיו אמרתי לו, אותו דבר בורא עולם, הוא נותן לי מתנה. הבחירה שלי, עכשיו לראות אם אני פותחת את המתנה, או לא פותחת אותה. גם אם זה יכול להצפרש כמשהו שלילי? הוא לא שלילי, למה זה שזה שלילי? זה לא שלילי. כי האדם הרציונלי הבא והראה את זה, הוא יכול את המתחרים מול העיניים, כל הלקוחות עוברים אליו. ממש, כל כל אני יודעת טוב מאוד מי אני. אני לא מסתכלת, אני לעולם, מי שמכיר אותי יודע, אני לא מסתכלת על מתחרים, אני לא יודעת מה הם עושים, זה לא מעניין אותי. יש לי 24 שעות ביממה, 70 בשבוע, לא נותנת דקה אחת מזה למתחרים שלי. רק לעסק שלי, אין לי זמן, אין לי זמן. אם אני אתחיל לבזבז את הזמן עליהם, הם ירוויחו את ה-20 אחוז זמן שלי. הם ירוויחו יותר ממני בסוף. אין מצב. אני עסוקה בבית שלי. בעסק שלי, רק אצלי. ובאיזשהו מקום אנחנו צריכים להבין שהדרך שלנו היא לפרש כל דבר. עכשיו תראה, הפרשנות זה משהו שאצלי מגיל מאוד מאוד מאוד צעיר. כאילו, אין אצלי, אני, לצערי, חלק גדול מהאנשים תמיד מפרשים דברים למקום שפוגע בהם. אתה יודע, אתה מחשב מחייג לחבר, הוא לא עונה לך, אה, מסנן אותי. אתה שולח לו הודעה, אם יש לך תביע כחול הזה, אה, בטח, לא מסוגל, אני לא יכול לענות. לא, הוא עסוק, הוא כרגע עם אשתו. הוא עם אשתו כרגע, למה שהוא לא עונה לך? הוא כרגע נועד, למה שהוא לא עונה לך ויקח סיכון? כאילו, אני ישר מפרשת את זה, טוב, היא עסוקה. או, היא טענה לי, גם אם אני רואה שהיא מחוברת והיא לא עונה, סבבה, אז עוד עכשיו המשחק פתוח והיא שאירה אותו בטוח. למה למקום, לא מוכנה להיפגע. לא מוכנה להיפגע מדבר הזה שצריך לפגוע בי. ולראות מי מכל החמש עשרה קבוצות, אני הולכת לגזות משם, שיהיו מדריכות אצלי, מי אני הייתי רוצה שאני אכנס לחדר ולראות אותה שם, ואני יודעת שהיא תעזור לי, כחלי, היא הייתה עושה לי את זה, ויצאנו עם קורס הדרכה, ותוך שלושה חודשים הוצאנו מדריכות. אז, זה הכל עניין של פרשנות. איך הצלחת להעביר את התורה שלך למדריכות שלך ולשמר אותה? ולדעת שכל לקוחה שמגיעה לכני, האמן מקביל את התורה של חלי אני לא חצני להגיד שזה באמת ככה אמיתי, כמו שאתה אומר, כן? אני אגיד לך... לא, כי זה לא נכון. כי... כשאני התחלתי את הקורס הדרכה הראשון, קודם כל הבאתי את הצוות, באמת, הבאתי פסיכולוגית, ומנחה להנחיית קבוצות בדיאטנית, הבאתי... גייסתי צוות מאוד מאוד מאוד רציני, להעביר את האני-מאמין שלי, ואת התורה לכל המנחות. אני אישית כתבתי חוברת הדרכה, כל הקשקש שלי, בכל סיטואציה ובכל מצב, מה עושים, איך עושים, הכל הכל הכל. אבל בוא, רביד, אני ואתה שונים. אנחנו, כל אחד מאיתנו מביא את האני שלא לשם. נכון. ואני יכולה להגיד לך שבתחילת הדרך, שהייתי הולכת לבקר נגיד בקבוצה, שהייתי באה, אחרי שהחשבנו את המדריכות, הייתי באה, באתי יום אחד לקבוצה, ואני יושבת בקבוצה, שהמדריכה כאילו מחליפה, כי בהתחלה כאילו הייתי באה ואני יכולה לראות אותה עובדת, שזה היה נורא והיום אצלי, איזה אימא למה עשיתי להם. מה הכוונה? וואי, זה נורא. מה, אני באה לבחון? מייד שתבחני. בואי, אתה אימא, צריכה לבוא לחבק, את לא חמות שבאה לעשות ביקורת. אתה לומד תוך כדי תנועת דברים. ואני הרגשתי כאילו כשאני מגיעה לשם, הן מסכנות, מתרגשות ברמות מטורפות. המדריכות או הלקוחה? המדריכות קודם כל. הייתי חוזרת הביתה, מפורקת, כאילו אומרת, אימאלה, אוי ואבוי לי, איך הקבוצות שלי נראות. זה נורא ולא מה שקורה שם. כי הייתי רואה את מה שקרה, וזה כאילו, איפה אני ואיפה הם? זה כאילו, חולה. ואז, לא אחד בא לראה אותי ואומר לי, מה נסגר? אין מצב שאנשים ימשיכו להגיע, תקשיב, זה לא עובד ככה, זה לא אני. אז אמרה לי, חלי, אם כולה מיוחדים, אז מה תהיה מיוחדת בזה? את זה את, הם זה הם. מה היא אמרה לה, שמותר לה לאכול כל יום פסברינה? אמרתי לו, לא. מה היא אמרה לה, אומר, שמותר לה לשתות קולה במקום? תפסיק. אז היא לא אמרה דברים שיכולים לתרפד לה אותה אחת הצלחה, היא העבירה את זה בזמרה שלה. וזה היום שאמרתי לעצמי, רגע, רגע, רגע. הרי, קיבלנו תורה אחת, נכון? משה הרבנו נתן לנו את תלוכות הברית, תורה אחת. אבל הוא נתן את זה לתימנים, הוא נתן את זה לפולנים, הוא נתן את זה למרוקאים, הוא נתן את זה לעיראקים, הוא נתן את זה לספרדים, הוא נתן את זה לכולם. זאת אומרת, אני לא יודעת מה העדה שלך, אני אשכנזייה במקור, כן, אני ממל מהבית, מבעלי, אבל קשנטופסקי מהבית. זה אותה תורה. מתחילים באותו יום לקרוא אותה בראשית, ומסיים אותה באותו יום כאילו כולם. כאילו... אבל כל רב שר את התורה הזו בזמרה שלו. וזה בסדר, כי זאת התורה. ואז הבנתי, שאני לא הולכת יותר, ואני לא חמות, אני אימא, אני לא באה לעשות ביקורת, אני באה לבקר. וכשאני באה עכשיו לקבוצות, זה רק אני מעבירה את הקבוצה. זה אני באה לתת כוחות למנחה ולקבוצה. המנחה אורחת באותו יום. ומאותו רגע התחלתי לחיות בשלום עם עצמי. אבל, פגישות צוות עם מכשרות של מאמנים, בוא, ככה טראנשטרן ששידרך בינינו, שהוא היה מגיע לצוות להעביר להם מכשרות וידע, ותמיד הייתי יושבת עם, לא משנה מי המנטור שמגיע, הוא יושב, הוא מעביר את הידע שלו, ואני תמיד מתרגמת את זה לעולם שלנו. זאת אומרת, מה אני אעשה עם זה בקבוצה עכשיו? ואם היו מקבלים ממני כל שבוע, על מה הולכים לדבר בקבוצות, הייתי כותבת את האני מאמין שלי, וכל אחד היה מפרשן את זה, לשפה שלו. היה לך יועד שלי בעוד אך? לא. לבד? לבד. ההשראה הכי גדולה שלי בחיים הייתה אופרו ווינפרי. זאת אומרת, היא, אופרו ווינפרי, אחת המנחות טלוויזיה הכי גדולות בארצות הברית, של טוק שואו, והיא אשת עם בעלת טולפנים, אישה מאוד מאוד מצליחה, והיא, תמיד היה סיפור שהיא הגיעה משכונות עונים מטורפות, וכאילו הצליחה, היא ה... בין העשר נשים הכי עשירות בעולם, ידעתי היום, אבל לא מהמקום של העושר שלה, מהמקום של איך היא הצליחה להביא את עצמה, לעשות את מה שהיא רוצה עם התמדה ואמונה. מדהים. וואו. יש הרבה... הרבה. הרבה דרך. אני רציתי לשאול אותך, איך את משלבת מקום רוחני בעשייה שלך? במיום שלך? יש מקום לזה בחיים שלך? ברור. קודם כל, קודם כל אני אדם מאוד מאוד מאמין, מאוד מאמין, ותבין, אני אשכנזיה, כמו שאמרתי, לא לי פגע... איי, מאזינים אשכנזים, אבל אני באה מבית מאוד מאוד חילוני, ברמה שאני אפילו לא ידעתי לעולם שלא נוסעים בחג. הייתי בטוחה שלא נוסעים בשבת ובכיפור. כאילו, מבחינתי, לא ידעתי. לא ידעתי, כאילו, מה שלא נסוע בחג, כאילו... אבל תמיד הייתה לי אמונה בבורא עולם, ואני חושבת שה... האמונה בבורא עולם נותנת לי את היכולת להאמין בעצמי. אני לא יודעת איפה זה ש... לא יודעת למה, אבל כאילו, אני מרגישה שזה הערוץ שמחבר אותי. אני גם מאוד מאוד... יש בי תמיד את האמונה, ואני אומרת, אה, אלוהים אוהב אותי, אלוהים מת עליי, אין, מה שאני רוצה, כאילו... ואני אדם רוחני, אני אדם מאוד רוחני... אני... אני חושבת שזה מה שמאזן אותי גם, את יודעת, זה מי שעושה את מי שאני, זאת אומרת, אני אדם ש... כן, אני יותר פועלת מרגש מאשר מהיגיון, הרגש אצלי מנהל אותי לא מעט. וואלה, יפה. להגיד לך שזה טוב תמיד לא, אבל לא אני. כי אומרים שדווקא ההיגיון זה צריך להניע אותך, כאילו, לך עם ה... סורי, אני פחות, כן, הרגש מנהל אותי מאוד מאוד. איך זה בעל ידי ביטוי הגיון העובדים עם הכל? כן, כן. כן, תראה, אנחנו יושבים עכשיו כאן, אני ואתה, נכון? נכון. חדר מדהים, אם יראים כאן באמת, תפקה מדהימה, אבל אותו חדר, ומה שאתה רואה, זה את הווילון, נכון? ומה שאני רואה זה את הקיר היפה מאחוריך. אנחנו בדיוק באותו חדר וכל אחד רואה משהו אחר. נכון. וזה לא משנה אם יגיע אליי עכשיו לפגישה רביד, או יגיע אליי אחד מהצוות, או יגיע אליי לקוח. אני תמיד, תמיד דואגת לרגע אחד קטן נשבת בכיסא שלך ולראות מה שאתה רואה. זאת אומרת, לא לשכוח מאיפה באתי. זה מה שתמיד מניע אותי בחיים. זאת אומרת, יגיע אליי אם מישהו מהצוות, ואני צריכות להגיד שבתחילת הדרך, המשפחה שלי כולם עובדים איתי. ואחותי... אני... זו השאיפה שלי. לבנות את העסק שלי בתוך הבית שלי. כאילו מהבית לתוך העסק. איך את עושה את זה? זה קרה. כשאני התחלתי בתחילת הדרך, אז אחותי... עבדה איתי בהתחלה, את יודעת, טלפונים ודברים, ועזרה לי בניירת. ולאט לאט היא הפכה להיות מנהלת המשרד. כאילו, אתה יודע, גדלנו. אמא שלי, זאת שהיא דחפה אותי לפתוח את הקבוצה הראשונה... אמא, אחותך... אבא, כולם. ו... אז אני זוכר שבתחילת הדרך, אחותי היא צעירה ממני, ובכל זאת, אתה יודע, כשאני התחלתי איתי בת 27, זה ילדונת. ואני זוכרת שיום אחד הגיע מישהי מהקורס שסיימת אחת המדריכות בתחילת הדרך, ממש בהתחלה, לא זוכרת מה, היא הצבנה את אחותי. כאילו, אחותי התצבנה עליה על משהו. ובאותו רגע, אחותי התקשרה אליי, וכאילו, אמרה לי, וכאילו, פתחה עליה במתיים, כמו שאומרים. אני הקשבתי לאחותי, הצבן אותי, קשרתי לאותה מדריכה, ותוך כדי, אני אומרת לה, מלאי, מלאי, מלאי, תעצרי, תעצרי, תעצרי, סליחה. הוא אמר לי, מה? תוך כדי שאני מדברתי איתה. אני אומרת לה, מלאי, יש לי בקשה, בוא נמחק את השיחה הזו רגע, אני טעיתי פה במשהו. קשרתי לאחותי בחזרה, אמרתי לה, תקשיבי טוב. אם את רוצה להמשיך לעבוד איתי, יש לזה תנאי. כשמישהו מהצוות מעצבן אותך, אתה לא יכול לשלוט על זה, תתקשרי לאבא, תצעקי עליו. לי את מתקשרת לדבר איתי, לא להרעיל אותי. אני לא מוכנה שירעיל אותי על אף אחד מהצוות שלי. וברגע אחד זה יכול לקרות. ותמיד, כשאני אשב מול הצוות, הוא יבוא ויספר לי משהו, כי אמרתי לה, תקשיבי, את פירשת זה שהיא כאילו עושה לך פאנצ'ר, אבל אם היא אמרה לך שהיא לא יכולה, שזה סיבה, למה יש לה סיבה לפגוע בך עכשיו? למה את חושבת שהיא עושה לך דווקא? אם היא עושה לך דווקא וככה מרגישה, אולי זה מגיע לך סתם, כן? אבל... ומאותו רגע אני פשוט לימדתי אותה להסתכל על דברים אחרים. אמרתי, תקשיבי, זה לא עזור. היא עדיין אחת מהצוות ואת נמצאת בהנהלה. זאת אומרת, אם את קודם תסתכלי על זה במקום מתנשא ולא במקום מחבק, לא תקחי אותה לשיתוף פעולה. אז זה לא משנה, כשמגיע אליי מישהו מהצוות או מעיר על משהו. אני תמיד תמיד תמיד תמיד שואלת את עצמי שאלה פשוטה. אם אני הייתי הוא, איך הייתי רוצה עכשיו שיענו לי? איך הייתי מצפה מהבוס שלי, מהמעסיק שלי, מהמנהל שלי לענות לי? מה היה עכשיו גורם לי להרגיש טוב? ואני תמיד עושה... שוב, אני יכולה להתעלות, כן? גם אם זה בא על חשבונך לפעמים? ברור. אבל אם אתה לומד להסתכל על זה מהמבט השני, אתה לא רואה איזה שזה בא על חשבונך. איפה זה מגיע. יש פיזם שאומר, מה שרואים מכאן לא רואים משם ומה שרואים משם לא רואים מכאן. שוב? מה שרואים מכאן, לא רואים משם. ומה שרואים משם לא רואים מכאן. כמו שאמרת, אנחנו באותו חדר, כל אחד מאיתנו רואה את הפורה שונה. כי הם מחויבים במקומות שכל אחד זה מקום אחר. אותו דבר, כשאני מעסיקה, זה לא יעזור. אם אני לא אשב בכיסא של העובד, אני לא אבין מה הוא רוצה ממני. כי מבחינתי, כאילו, בוא, יש הצעות, יש יעדים. רגע, רגע, דקה, יש פה בן אדם. קודם כל. זה מה שאני מאוד עוגלת בו. הסתכלות יפה. אני אצא איתך תרגיל. שאני אצא את זה עם המתאמנים שלי. מכירה מודל סווט, נכון? איך מודל סווט? מכירה? אני אגיד לך שאני זוכרת את כל המודלים בעל פה, לא? מודל סווט זה בגדול חוסקות, חולשות. שלך בתור בן אדם. בוא נקלוש לזה. חילי, מה החוסקות שלך? כמו שדיברנו, הם די בולטות פה. החוקות הכי גדולות שלי, באמת, אני אדם שיודע לקחת אחריות. אני בן אדם שיודע מאוד מאוד מהר לקרוא מפה ולייצר מציאות חדשה. זאת אומרת, אני מאוד יודעת להתאים את עצמי למצבים. זאת אומרת, אני לא נבהלת. אני יכולה ליפול שעתיים, שלוש, אם קורה איזשהו קרייסס, אבל מאוד מהר לקום ולייצר את עצמי. אני אדם שמתמיד. אני אדם שמתמיד ולא משנה אם יהיה קשה. זה לא משנה. בוא ניקח את זה רגע, על המשברים האחרונים שהיו. קורונה, המלחמה. קודם כל, אני כבר בפברואר של תחילת... הקורונה פרצה ב-15, לאמריץ יצאנו לסגר ראשון. 21. 20. כבר בפברואר, אני אזכיר לך שזה התחיל להיות בסין. נכון. ואני התחלתי להריח שמשהו לא טוב קורה. לא יודעת איך להגיד לך מה. ולבנתי ש... אם אני לא אכין פלן, אין לנו מה לעשות עוד יומיים. והייתי, התהלכתי במשרדים אצלנו כמו סערוית. כפי ואנחנו חברה פרונטלית. אנחנו חברה... כמה הייתם בחברה? אז כמה אנשים? אנחנו, תרום קורונה, ואז עשינו המון שינויים. ותרום קורונה היינו עם 120 עובדים, 130 עובדים. ופריסה ארצית, מכירה תמונה הדלת. וחלימון. והבנתי שאם אני לא עושה עכשיו שינוי, אם אני לא מצאת פתרון, אין לי מה לעשות בסגר. כי אנחנו קבוצה שמגיעים כל שבוע לקבוצה, לחדר, משתלים, יושבים להרצאה, והולכים כאילו... לא הבנתי מה אני הולכת לעשות. אבל... כל העסק הפרונטלי. הכל פרונטלי. ואז... לא הבינו למה אני סערורית. אף אחד לא הבין מה אני רוצה מהם בכלל. חשבו שאני אל סמים קשים. היו בטוחים שאני אל סמים קשים. בשלוש עשרה במרץ, הזמנתי למשרד צוות מיקוד. והודעתי להם שאני צריכה להכין תוכנית. במידה ויקרה משהו. הם הסתכלו עלי ואמרו לי, מה? לקחתי עשרה... מכל הצוות לקחתי עשר. הם תורידו זום. כבר הכנתם זה. כמו שראיתם זה קורה. שנה לפני, שתי הבנות שלי עובדות איתי בעסק. יותר נכון שלוש, אבל שתיים במשרה מלאה. והבת הגדולה שלי, שנה לפני הקורונה, היא באה ואמרה לי, אמא תקשיבי, אנחנו חייבים להתחיל לבנות תוכניות דיגיטליות. אמרתי לה, לילוש, אמא, יש לך ידע פרונטלי. אני אדם של קהל. אני לא אדם של מצלמות. משחרר אותך מהשטויות האלה. זה לא יקרה. היא אמרה לי, אמא, אין לך הרבה ברירות. זה העתיד. אני תמיד רואה את הבנות שלי, שהן בעסק מתנה ענקית, כי הבנות שלי יכולות לראות את המחר מה שאני חושבת שאני רואה ואני לא רואה. אבל עם בריאה של היום, כאילו, ועם הערכים שלי. אמרתי לה, לילוש, אם את מאמינה בזה, בואי, קחי תקציב. צריכי לפתח אתר דיגיטל. זה אתר לתוכניות אונליין. אמרתי לה, יצא לפועל, בואי נתחיל. בואי ניתן שלוש שנים מהיום. בואי נתחיל לבנות משהו. זה היה שנת עוד קורונה. כשהתחלתי להאריך את כל מה שקורה, באתי לביתה, אמרתי לה, לילוש, בואי תפתחי לי רגע את האתר. תגידי לי איפה אתם נמצאים, מה קורה שם. היא אומרת לי, אמא, אין כלום. מה, את רצינית? יש אפיון? יש פה כמה עמודים? מה, אין לך כלום? פתחי לי. התחלתי להסתכל. זה תסתירי, זה תסתירי, זה תסתירי. בואי נשאיר את א' ב' בואי נכין לכאן, נשתול שם, נבנה מין, רק דף אחד של מערכת טלוויזיה, שכל אחד ייכנס, ילחץ ויהיה לו שם שיעור שיכול להיכנס. אין לציבינקים לזום, אין כלום. אמרתי לה, אנחנו עד פסח ואווירים תוכנית דיגיטלית. היא אמרת לי, אמא, אבל אחרי פסח הכל נגמר. החולכים יהיו קטן שנתיים. מה שקרה? כולם חושבים שאני לא נורמלית. ואז אמרו לי, מה זה זום? הצוות, מה את רוצה מאיתנו? אנחנו לא מבינים גם מה זה זום. תורידו זום, אני אומרת להם, ואת עכשיו תכנסי לחדר הזה, ואת תכין לחדר הזה כדי שלא יהיה אקו, ותנהלו שיחה. מה? הם לא הבינו מה אני רוצה. ואז התחלנו לרוץ מהר מהר. היה שם איזה משבר מסוים? ב-13 למרץ באתי הביתה ועשינו איזושהי תוכנית עבודה כאילו איך כן ליישם את הקבוצות הפרונטליות מה אנחנו הולכים לעשות, ואיך למצאנו מקומות, וכאילו איך כן לתת שירות בכל זאת, ואז ב-15 הודיעו על סגר. ב-13 בלילה הודיעו כבר שיכול להיות שיש סגר, כאילו זה לא היה בטוח. ואני זוכרת שכאילו הסתכלתי, ראיתי טלוויזיה הבת שלי הסתכלה עליי כולם היו אצלנו בבית, והגידו כי הייתה אחרי בידה של הבת, של הנכדה הראשונה. נכנסתי למיטה שמתי עליי תסמיכה ואמרתי טוב יאללה שחררי, כל מה שבנית היום הולך לפח, כאילו הוא הולך להיות סגר, אז גם אין טעם, כאילו כל התוכנית שאתה רצית לעשות לא תהיה ביום ראשון ועד שעכשיו תבני את כל מה שצריך לבנות, עד אחרי פסח, כאילו די עזבי, שחריאנה נכנסתי למיטה לאיזה שעתיים, עושבת ככה מפורקת, אחרי שעתיים הבת שלי באה ואומרת לי, אימא נחת, נרדת יאללה קום, יש פעודה בוא נראה פעודה אז היא אמרה, הסתכלת אמרת לי, אימא, קטן עלייך שחררי נתמודד עם הכל ואז כל השבת ישבתי אמרתי, טוב, פלן בי, מה אני עושה עכשיו איך אני עכשיו הולכת קודם כל לאחד, טוב, מה אני עושה מוצאי שבת, איך אני שולחתי סגר, עכשיו כולם התקשרו, ביטולים, עניינים איך אני קודם כל עוצרת את הכל שלא יהיו קודם כל ביטולים קודם כל לא יהיו ביטולים לא יהיו ביטולים מוצאי שבת, ישבתי במשרד, הזמנתי תוצאות צוות מיקוד כתבתי מכתב של חלי העברתי לכל הצוות, לכל המנחים בארץ אמרתי להם, עכשיו תשגרו את זה לכולם קודם כל אנחנו מקפיאים לכולם את המנוי מהיום ונותנים להם עכשיו שירות חינם קודם כל, שלא ייבטלו קודם כל בואו נגיד חודשיים ונותנים להם עד שנראה מה קורה שירות חינם פתחנו קבוצות ברוצאפ, שירותים הבאתי מישהו, התחלנו לעשות סרטונים סרטונים של ספורט, סרטונים של אוכל תפריט לב, בריאות עשינו דברים מטורפים קודם כל לשמור אותך, אצלנו לא להתפזר אני קטעתי למקור של כוח למקור של מינוח למקור של עוצמה נכון, ואז עברנו ומאז נולדה כל התוכניות הדיגיטליות שלנו אפליקציה הכי מתקדמת שלנו, תוכניות מטורפות איך האפליקציה עובדת? סכמתי על דעת מה זאת אומרת? עכשיו הלקוחה מגיעה בתחת האפליקציה מה מתקדם? מה יורה שם? קודם כל דבר ראשון שאתה נרשם אתה מוריד את האפליקציה אתה ממלא הצהרת בריאות, שאלון בריאות סיימת, אתה מקבל תפריט מותאם, שאלון בריאות, מצב רפואי עדפות מזון, טבעוני, צמחוני, ללא גלוטן וכו' ואז יש לך צוות שתומך בך מאחורי הכל, גם יש לך שם מערכת שידורי לייב יש לך כל יום אימוני כושר בלייב יש לך כל יום לייבים של מנטורים של דיאטניץ' למוטיבציה, סדנאות, בישול וכו' זה גם התפתחות אישית מה הכל הרי זה היה זה התפתחות אישית התוצאה הסופית בלהוריד במשקל זה עוד אחד מהדברים שאתה מקבל כשאתה עושה התפתחות אישית עם עצמך ואז אתה שם, אם אתה נכנסת ללייב נכנסת ללייב, אם לא יש לך מערכת ביודי שהכל עולה לביודי אתה מקבל שם סרטוני עצמה שלי כל פעם ויש צוות מאחורי הכלים שאתה אומר בך לכל שאלה וכל דבר אני לא מדברת בסרטוני עצמה לחזק את היכולות ולהאמין בעצמך כי אני באמת באמת חושבת ערוב תני לו איזה מסך של באמת מה זה מבחינתך לחזק את היכולות, להאמין בעצמך תראה, אני חושבת שבאמת רובנו גדלנו כמעט פחות או יותר בבתים רגילים בבתים שאת יודעת ניתנו לנו המון מנגינות והתנתנו לנו הרבה מנגינות בראש שהם יתפסו לנו שם אתה לא יכול לזרוע מלספון ולצפות שיהיה לך הגווניה אתה לא יכול לדבר עם עצמך כל היום בשיח של אני אפס ואין לי אופי ואין לי עמוד שדרה ונולדתי שמנה ואני עמוד שמנה ואני אף פעם לא ירזה ואין לי כוח ואין לי מוטיבציה ולצפות להיות טוב עם עצמך אז זה באמת מהמקום איך לדעת לזרוע עכשיו זרעים של לדעת לדבר עם עצמי בשפה אחרת כי הדיבור הפניני שלנו זה השתקפות של העולם החיצוני בסוף והוא האויב הכי גדול שלנו אני תמיד אומרת שאני לעולם לא אדבר עם אף אדם שאני אוהבת או גם פחות אוהבת כמו שהייתי מדברת עם עצמי לפעמים כשהייתי שמנה היית בבר שמנה עם עוד 30 אבל הרבה פעמים אנשים איך הרגשת שם? זה הקטע הייתי בסבבה עם עצמי הייתי בטוחה שאני הכי יפה בעולם אבל ברמות ממש הייתי בטוחה שאני ברוג שילצה ישראלית וכולה יש לי קצת בעוטף נשקל אני לא נוראיתי שאני שמנה אני קיבלתי את הקפה שלי שאני בעוטף נשקל גדול יום אחרי החתונה שקיבלתי את התמונות של החתונה אני לא זיהיתי את עצמי שם קיבלתי את הקפה הראשונה לא שעשיתי עם זה משהו לא התחלתי עדיין פעם לא הצטרמנו כמו היום פעם היה פילים היום אתה מצלם מוחק לא נראה לך מוחק היום אתה כל היום פוגש את עצמך פעם זה לא היה אז שקיבלתי את התמונות אחרי החתונה אז בעלי אמר לי את לא באמת שמנה ככה את רק לא פוטוגנית על פחד אבל זה הקפה השנייה שקיבלתי אחרי הלידה של הבת השנייה שלי שכבר באמת הגעתי לעודף נשקל מאוד גדול ולא הייתי בטוב עם עצמי הוא פגע בי הרגשתי שהוא מעליב אותי עודף נשקל אני גורמת לעצמי להרגיש לו בנוח ישבתי איתך קודם עם אשתך עם הבדוק שלך ואמרת לי את לא נראית את נראית צעירה אבל תבין שאני הייתי בת עשרים היו בטוחים שאני בת שלושים העודף נשקל הוסיף לי כמעט קל עשר שנים בגיל זאת אומרת לעולם לא הייתי מגיע עד אז באמת בתגיל ההתבגרות זה לא נהיה לי הייתי עושה דיאטה כל הזמן הייתי עם ביטחון עצמי תמיד הלכתי עם גב סקוף תמיד הלכתי בבית עם עיניים כמו שלך מה אכפת לך קודם התחת שלך אני מסתכלת עליו אבל ביום שזה ליב אותי שהיינו יושבים בחברה אז היום אם יגידו לי בת כמה אני אהיה לי אומץ להגיד תנחש אבל לא לעזתי להגיד למישהו כי אם הייתי אומרת אף אחד לא היה אומר לי בת עשרים הוא חושב שאני בת שלושים, שלושים ושתיים אחד הדברים הרגעיים שקיבלתי את הסכין הכי זולה ללב זה מיקו בלי מבוגר ממני בשתים עשרה שנה והיינו בפגישת מחזור מיקו זה השם המלא שלו? מיכאל הוא גדל בפנימיית נעלל והפגישת מחזור ואחרי לידה של הבת השנייה שלי גל ממש אחרי לידה וישבנו כל החברים שלו בפנימיית בנעלל הייתי בת עשרים ואחת ואחד החברים אומר לו מיקו אני לא זוכר אותה תזכיר לי, הייתה מחזור מעלינו או מחזור מתחתינו? אמא שלך? אני 12 שנה פחות ממך מה מחזור מעליך? מה אתה חושב שאני בת שלושים ושתיים עכשיו? וזה היה אחד הרגעים שקיבלתי סכין ואמרתי את כאן, זהו יש הבדל בין איך שאת רואה את עצמך לבין מה שרואים ואני לא מוכנה לזה יותר ופשוט זה היה הרגע שקמתי לעשות שינוי אז זה הרבה מהמקום באמת לעזור לאנשים לשנות את לא לשנות משם העסק בסוף נרקם זה רק אחרי שרזיתי שלושים קילו ורק אחרי חמש שנים פתחתי, זה לא היה ביום אחד אבל אני באמת באמת באמת מאמינה ויש בי אמונה מטורפת כזו שאין בן אדם שלא נולד להצליח אין דבר כזה יש בן אדם שלא חושב שהוא יכול להצליח ואז הוא גם לא עושה, הוא גם רוצה להוכיח את מה שהוא צודק אז הוא גם לא עושה דברים שלהצליח הוא פשוט עושה את מה שהוא צריך לו להצליח אז זה באמת מהמקום לחזק את האמונה שלך להאמין בך, לסמוך עליך להראות לך איך כמה זה אפשרי כי אתה יושב נגיד בקבוצה ואתה רואה שכולם מרזים זה בסדר, אני לא רזיתי כי יש לי עיניים יפות ויש לי עיניים יפות אני רזיתי כי עשיתי אז זה באמת מהמקום הזה ואני תמיד אומרת שהצער על מה שהיה והפחד ממה שיהיה הם סמת גזענים של היום אם אני אשים את הצער ואת הפחד בצד ואני אחיה את היום אני יכולה לעשות כל דבר ואנחנו הרבה פעמים מנוהלים ממה היה וממה יהיה מה אכפת לי מה יהיה אנחנו באידן אנחנו באותה מדינה גרים אחרי השיבה באוקטובר כולנו הבנו שאף אחד לא יודע מה יהיה מחר אז בוא נאחל את היום הכי טוב שיש אני מסכים איתך בהחלט אני פשוט נהנה לדבר איתך אז אני אמשיך מה המחולשות? הרבה פעמים זה עוד עשר רגישות עוד עשר רגישות? כן, הרבה פעמים שאני יכולה להיות רגישה מדי באמת במקומות שהם יכולים בסוף לסגוע בי אולי, אתה יודע אבל אני גם חושבת שהעודף רגישות היא גם הפכה להיות החוסכה שלי כי בזכות הרגישות הפכתי גם להיות מי שאני מה העודף החולשות שלי? בעודף החולשות הן גם חוסכות נכון, נכון, אני מאוד חושבת שאתה הכל טוב איך מסתכלים על הדברים אבל זה באמת מהמקום שוב גם אם יש לך חולשה ואתה יודע שהיא חולשה שלך שחרר אותה אני לא אדם שמתעסק בחולשות כי אני אדם שמתעסק ולחזק את החולשות שלי זאת אומרת זה מבחינתי הדבר הכי חשוב בעולם וזה גם כן מגיל אפס שוב, אני זוכרת בבית ספר אני הייתי מאוד טובה למתמטיקה תמיד הייתי מאוד מאוד חזקה למתמטיקה בטבע, מדעים כאילו היום כל זה מדעים טבע, גיאוגרפיה הייתי קטסטרופה שניתי את המקצועות האלה ואני זוכרת תשמיד הייתי באה לאימא שהיא אמרת לאימא תקשיבי טוב תקשיבי, פתול ילדה אני גאון גאון מתמטיקה סתם כן, טובה לא משקיעה לא במדעים ולא בגיאוגרפיה זה לא מעניין אותי אני לא אתן דקה למשהו שלא מעניין אותי אני מודדים מעכשיו במקצועות האלה יהיה אפס לא פעליל בזה זה זה זמן, זה לא מעניין אותי בכלל ואני מכיל מאוד קטן הבנתי שמה שאני לא טובה בו הוא לא מעניין אותי כאילו, אני אחזק רק את מה שאני טובה בו מדהים, זאת אומרת שכל מי שכרגע רואה אותנו ושמע את הפרק הזה פשוט לכו עם חוסכות שלכם לכו עם האמת שלכם, לכו עם האמונה נכון, נכון, תראה את יודעת זה גם ככל שאתה מתבגר אתה גם פתאום אומר נכון, גם יש מחקרים שאת אולי עשית את המחקר הזה בכיתה דלת בלי לך להבין איזה מחקר עשית כאילו, באתי, הודעתי לאמא שלי והייתי אומרת לה, את לא הולכת לימורים את לא מתקרבת למורה למדעים לטבע, את לא מתקרבת אליה כי תפתח עלייך זה מתיים, מותר לך ללכת למורה לאנגלית ולמורה למתמטיקה לטבע את לא מתקרבת כי הייתי נוראית, נוראית וכאילו ואני כבר אז הבנתי שאני לא הולכת להשקיע במשהו שלא מעניין אותי זה גם מוביל אותך בכל מקום בחיים שלך אני חושבת היום שאם הייתי משקיעה בזה אז זה היה בחשבון מתמטיקה שהייתי מצטיינת בו כאילו, למה? לא מוכנה, והיום גם מחקרים מראים את זה כאילו, אתה יודע, אני אומרת אחד הדברים שיכול להטריף אותי במדינת ישראל נגיד בכלל בעולם אחד הכל מה שקשור לעולם החינוך זה כאילו, למה אתם מצפים שילד עזוב תואר הלך לבית ספר יסודי ותיכון למה אתם מצפים שתלמיד צריך להיות טוב בכל המקצועות? איפה זה כתוב? אם אני טובה באנגלית למתמטיקה ולשון ואני חרא בהיסטוריה תנו לי לחזק את מה שאני טובה למה אני צריכה לחזק את מה שאני לא טובה? כשאני צריך היסטוריה יש את גוגל היום אני לימד שם כשאני צריך מדעים אני לימד זה לוקח אותי למקום של הפרפקציוניסטיות כאילו, היום כולם רוצים להיות פרפקציוניסטים כולם רוצים להיות 100 מתוך 100 אני חושב איפה זה מגיע? זה מגיע למסגרת של עמכות החינוך ברור, זה רק מי שם מגיע כי אם היית בני בצפר אין תעודה ואם אין 100 בהכל אתה לא בסדר למה אני לא בסדר? תקשיבו אני בספורט נכשלתי כל החיים כל החיים נכשלתי בספורט אני בארה״ב בכיתה יד בית עשיתי סאמרסקול אתה מבין? כאילו נשארתי בלימודי קיץ כדי לעבור ספורט כי לא הייתי מקבלת יותר בגרוץ כי שנאתי ספורט הייתי פדלה, שנאתי ספורט למה אתם גורמים לילד להיות ממורמר ממשהו שהוא לא אוהב? תנו לי לחזק את החוסכות שלי תנו לי לעשות את מה שאני טובה בו ואני חושבת שאם זה ישתנה שוב לא מאוניברסיטה ומעלה מגיל קטן אם נדע לזהות בכל ילד את הדברים שהוא טוב בהם כולם יהיו מצטענים ממה שהם טובים הם לא יהיו ממורמרים ממה שהם לא טובים מדהים תודה רבה כל כך הרבה ערך כל כך הרבה אמונה כל כך הרבה אנרגיה זה מה שרציתי להוציא מהפרק הזה את העוצמות שבך לכל מי ששומע, לכל מי שצופה תודה רבה רבה רבה מי שרוצה למצוא לקוש התוכניות שלך חלי ממן בגוגל הכי פשוט מדהים תודה רבה וואו כיף חברת עפרנו לך הגילית לי אבל את הקטע אני מאוד חילוני גם גם את זה ידעת? אז אתה רואה את זה? לא מבציע תשאירו את ההגייה אני גענו לארץ בעלי ואני חזרנו לארץ ובאנו בתקופת חגים לראש השנה לפני כיפור וטוב כיפור לא נוסעים במשפחה של בעלים מאוד מאוד דתיים ואז אני אומרת לגיסתי תקשיבי סוכות עכשיו אז בואו נסע בחג לאנשהו