דוד אפלבוים ברדיו קול נס ציונה בנושא הלם קרב
Transcription
יוקול נחניום להרגיש בבית 106 FM ועכשיו נעים להודך בהגשתו ועריכתו של שלמה ברדילה נעים להודך בהגשתו ועריכתו של שלמה ברדילה אדם בתוך עצמו הוגה, בתוך עצמו הוגה לפעמים מסור אומר, לפעמים הוא שם לפעמים פותח בלט לקבל מכר אבל, אבל לא אדם בתוך עצמו נסגר אדם בתוך עצמו הוגה, בתוך עצמו הוגה או באיזו עיר סוערת, או באיזו קפה לפעמים שפה עוברת, וביתו נשמע אבל, אבל לא אדם גם לעצמו הוגזר ועד ועד, כמה טוב שבא בלעדי חלק הבית, והלילה קל אז אני שומר עליי, ואני שומר עליי והלילה קל, אז אני שומר עליי כמה שאפשר, ואם כל זאת היית תמצא אותך מחר אדם קרוב אצל עצמו אדם בתוך עצמו הוגה נה, נה, נה נה, נה, נה, נה, נה אדם בתוך עצמו הוגה, בתוך עצמו הוגה לפעמים מתחוב אמר הוא, לפעמים הוא שם לפעמים פותח דלת, וקבל מכר אבל, אבל לא אדם בתוך עצמו נשכח ועד ועד, כמה טוב שבא בלעדי חלק הבית, והלילה קל אז אני שומר עליי, כמה שאפשר ואם כל זאת היית, תמצא אותך מחר אדם קרוב אצל עצמו אדם בתוך עצמו הוגה אדם בתוך עצמו הוגה אדם בתוך עצמו הוגה אדם בתוך עצמו הוגה אדם בתוך עצמו הוגה ערב טוב דוד, תודה שבאת תודה לך שהזמנת אותי, אני שומע את השיר הפתיחה ואני מתרגש אנחנו תכף נמשיך לדבר בדיוק על הנושא הזה אני הייתי רוצה לספר בקצרה על ילדותך כבן בסורדי שואה שהתגולרו בבני ברק על המשפחה, האווירה והחיים באותה תקופה שוב ערב טוב, אני בן זקונים, יש לי שני אחים ועוד שתי אחיות האחיות נולדו בפולין, אני נולדתי כבר במעברת מחנה ישראל שמורכבת היום תעשייה עברית, מגיל שנה וחצי עברנו לגור בבני ברק בחדר וחצי שמונה נפשות בחדר וחצי, הסלון היה המרכז, בלילה הפך להיות חדר שלנו ספר רק ההורים מאין הם הגיעו במקור, לפני הסיביר? הם הרים פולנים, הם ברחו לסיביר, מחנה עבודה שם היו להם תנאים מאוד מאוד קשים, חלק משפחה נספתה בשואה אבל הם בחיים אף פעם לא רצו לדבר על מה שעבר עליהם שום דבר, לא מילה אחת על מה שעבר עליהם בתקופת השואה בואו נחזור על הדירה בבני ברק שמונה נפשות בחדר, חדר וחצי אני זוכר את עצמי עד גיל שתים עשרה, ישן על הרצפה, פורסים מעיל בוא נאמר, האוכל היה מאוד מאוד בצמצום חיים בצורה, בוא נאמר, בתנאים מאוד של דלות אבל היינו מאוד מאוד מושרים בסך הכל התנאים מאוד, כמו שכל ילד ממוצע, הבגדים עברו מאחד לשני אני קיבלתי בגדים אחרי ששני אחים כבר השתמשו בהם לא היה לנו משחקים בבית, המשחקים היו ברחוב, בחוץ כדורגל, על עצים, חמש אבנים וכל מיני דברים מהסוג הזה בסך הכל היינו חיים מאוד מושרים, חיינו בשכונה מעורבת היו שם גם תימנים וגם טריפוליטאים וגם מרוקאים וגם רומנים אף אחד לא הרגיש שזה יוצא דופן בשכונה הזאת בסך הכל היו חיים מאוד מאוד מושרים אבל המשפחה, כמו שאמרתי, חיה בדלות מסוימת האמא עבדה במשק בית, האבא עבד בכל מיני עבודות חק לימים הוא עבד באפואל המזרחי במפדל אנחנו גדלנו בבית ציוני דתי אחים יצאו לעבודה כבר בגיל 14 למרות שלמדו בתיכון ערב אבא שלי רצה שאני אהיה פקיד ולכן הוא שלח אותי הייתי בן זקוני, הוא אמר אני רוצה שאתה תהיה פקיד והוא שלח אותי ללמוד בתיכון רגיל וזה פחות או יותר הילדות שלנו, בסך הכל עם כל הקושי הייתה ילדות מושרת אני מניח שכל בני ברקים היו כאלה בסוג כזה של רמה אקונומית, מה שנקרא לא היו יוצאי דופן כמו שהיום נגיד כן ולא, כולם פחות או יותר לבשו אותם בגדים למרות שהחברים שלי בגיל תיכון קנו מעיל מה שנקרא אור, למרות שזה היה סקאי אני לא קיבלתי את זה כי זה היה מעיל שהקחתי מאחי אבל פחות או יותר אותה שכונה, אי אפשר היה לישון אצל חבר זה תנאים אחרים, היום קשה להסביר לילדים ולנכדים במיוחד את הצורת החיים שהייתה אז, אבל הכל היה טוב ברשותך אני הייתי רוצה לקפוץ מפה על הקטע הסבאי שלך אני רוצה שתספר גם על מלחמת ההתשה וגם על כיצד נפצעת כשריונאי בחטיבה 600 שני הלחמה בסיני על הטיפול הרפואי וההתייחסות לנו מקרב של אז, של אותם ימים קודם כל, אני שירתתי במלחמת ההתשה ארבעה חודשים ארבעה חודשים נחזקנו קו והיו לנו קרבות כמעט מדי יום וכמעט מדי לילה לא פשוט, אבל היינו עם ביטחון עצמי מופרז היו נפגעים, היו פצועים, היו נהרגו לנו חברים אבל הביטחון העצמי שלנו אחרי מלחמת ששת הימים היה בשמיים ידענו שאין עלינו, אנחנו נסתדר ונעשה את כל מה שאנחנו רוצים וככה התנהלנו במשך ארבעה חודשים, ביטחון עצמי מופרז כאשר פרצה מלחמת יום הכיפורים, ערב יום כיפור אני ובני ברק, זה בית דתי אנחנו בערב יום הכיפורים בבני ברק נוהגים להסתובב בכביש הראשי זה היה סוג של טיול מאוד מאוד מיוחד, אף מכונית אתה לא ראה שם בבני ברק ובאותו ערב אתה רואה פה ושם מכוניות, אתה אומר איך יכול להיות דבר כזה שיש פתאום מכוניות שנוסעות על הכביש בבני ברק, לא שבת, זה יום כיפור אתה היית בחופשה ביום הכיפור? לא לא הייתי כבר מילואימניק, אני השתחררתי בשבעים ושתיים הייתי כבר מילואימניק, וזרם המכוניות הולך ומתגבר ככל שעובר הזמן קמים בבוקר, הולכים לבית הכנסת ואז מסתבר, שומעים שמועות, השכן הזה גויס, החבר הזה גויס לא יודעים מה קורה, אין רדיו, אין טלפון, אין שום דבר, אתה לא יודע שום דבר ממה שקורה בסביבות השעה שתיים בצהריים, שבת, שבת יום כיפור מגיע אוטובוס אלינו, קוראים לי, אומרים לי תעלה אתה מגויס אני רצתי לבית הכנסת, נותן לאבא שנשיקה, חוזר לאימא הכינה לי בינתיים סנדוויץ כי צמתי ונסענו לזדה תימן, וזדה תימן היה בלגן אמים לא הייתה ציבות כמו שצריך, לא ידעתי מי אני מצטבט אספו ארבעה אנשי צוות, תותחן, נהג, טנק השר והמפקד, תעלו על טנק אין ציוד, אין תחמושת, אין כלום, אין מקלע מקביל, אין משקפות, תעלו אמרתי מה זה תעלו, אין כלום, איך אתה עולה למלחמה בצורה כזו תעלו, במשך הזמן יחמשו אתכם איפה המובילים, אין מובילים, מה זאת אומרת אין מובילים איך אתה נוסע על סחלים, מזדה תימן לסיני, תיסעו על סחלים בקיצור אנחנו נוסעים, עוברים את דר שבע, זורקים לנו סוכריות ותוך כדי נסיעה אנחנו מתחילים להגיע שמועות שזה לא הולך להיות פיקניק, זה לא מלחמת ששת הימים זה סיפור אחר לגמרי, יש נפגעים, יש פצועים, יש הרוגים אולי עלינו ואנחנו נוסעים לסיני, תוך כדי נסיעה מחמשים אותנו, מזבדים אותנו דואגים לנו על כל מה שנדרש, ואנחנו אחרי נסיעה של כ-20 שעות מגיעים לסיני ומתחילים להילחם, והסיפור הוא לא מלחמת ההטשה ולא פיקניק נפגעים, פצועים, הרוגים לו עלינו ואנחנו מכירים חלק מהאנשים אני בסדיר הייתי מדריך בצוות לישיון ואני שומע ורואה בעיניים טנקים נפגעים נלחמים שלושה ימים ברציפות ואני לא זוכר, לא שינה, לא אוכל או כלום נלחמים לונסטופ, תוך כדי לחימה באחד הקרבות שלנו נכנס לערוץ של נחל, נראה שני טנקים מצריים מכוונים אליי אני משוכנע שבאותו רגע אני גמרתי, אני לא יודע את מי אני מוריד הטנק השני מוריד אותי, מוריד את הראשון, מוריד את השני, קופץ מהטנק למה קופץ מהטנק? עוד לא נפגעת? לא נפגעתי, משלשל מהפחד, ממשיך להילחם באיזה תפקיד היית בטנק? הייתי תותחן, אני הייתי תותחן וטנק ממפה תותחן יושב למטה שם בטנק, נלחמים שלושה ימים ברציפות, ערב סוכות אני מדמיין את הבית, את האבא הולך קים סוכה, דאג ללולה וטרוג בשעות בין ה-40 חוטפים פגז בטנק הממפה נופל עליי והתחושה שכל רגע הטנק עומד להתפוצץ אני מנסה לזרוק אותו החוצה וקשה לי בכוחות אל-טבעיים זורק אותו החוצה, מנסה לי לברוח מהטנק גם כן ואני נמשך פנימה בחזרה, מנסה לזרוק את עצמי החוצה ונמשך שכחתי, יש פטיל, ושכחתי ללחוץ עליו מהפניקה בסופו של דבר אני קופץ מהטנק, מתגלגל על הרצפה הייתה תחושה שאני שרוף כולי, מעבד הכרה ומתעורר בבית חולים עם ברגב גפה בית חולים ברגב גפה עם שלט גדול עליי דוד אפלבום עלום קרב, קיבל ווליום מסובב שם בבית החולים שלושה ימים ברציפות ולא יודע מה קוראיתי, בוכה, מקבל כדורים זומבי לחלוטין, זומבי לחלוטין אחרי שלושה ימים מטיסים אותנו לטיפול באסף הרופא באסף הרופא מתחיל עשיות של החיים שלי עשיות שמשך ארבעים שנה שרק חשבתי על מה עשו לנו שם הייתי פשוט מצטמרר, הייתי פשוט מתחיל לרוד ארבעים שנה, זה לא יצא ממני ארבעים שנה זה היה באסף הרופא באותה תקופה עם מה שקרוי זריקת האמת הוסדיום פנטוטל, זה היה סיוט של החיים מה עשה הזריקה הזאת? תופסים אותך ארבעה בריונים, כל אחד תופס לך רגל יד תוקעים בך מחת באובי של עת הנטייה, הרצון שלהם היה להכניס אותם לסוג של היפנוזה לשחזר את האירועים, זה היה טיפול ניסיוני אגב שלא הצליח, שהיה ברור שזה כישלון מוחלט שזה רק פגע בעלומי הקרב אבל זה היה הטיפול שנתנו אז עברנו איזה כמעט מדי יום את הטיפול הזה וזה היה סיוט של חיים ואני לא מגזים, זאת אומרת אם יש לי סיוט מהמלחמה זה הסיוט מהטיפול הרפואי של אסף הרופא רגע תן לי להאמין, זה הכאב של הזריקה או מה שבא אחרי הזריקה הזאת? זה הכל ביחד, זה הכאב של הזריקה זה מכניס אותך לסוג של, כולם אתה צורך בצורה בלתי רגילה הם תופסים אותך בידיים ורגליים, תוקעים אותך אבל אחרי זה מה אתה מרגיש? אתה בהיפנוזה, אתה מתעורר, זומבי לחלוטין וחוזר לחליל, היום אחרי זה אותו סיפור אבל רואים שזה לא מצייע באדם, אז למה ממשיכים? הם לא ידעו, היום בוא נאמר, כולם יודעים שזה היה טיפול ניסיוני כושל שזה רק פגע בעלומי הקרב אבל זה היה סוג הטיפול שקיבלו על עלומי הקרב יש סרטים על הנושא הזה אבל מאיפה זה בא? טיפול בארצות הברית, הם ניסו בארצות הברית הם לא הצליחו למבורר את זה לישראל, שנכשל לחלוטין אגב אני מוכרח להגיד שהיום הטיפול הפסיכיאטרי שמקבלים עלומי קרב הוא הרבה יותר נכון, הרבה יותר מקצועי, הרבה יותר עוזר אז זה עשיות, זה הייתה התעללות וזה רק פגע, ואני שומע הרבה מאוד עלומי קרב מאותה תקופה שסבלו קשות הייתי שם באסף הרופא בערך 3-4 שבועות עברתי לטיפול בבית גולדמינס נתניה, חודשיים ואחרי זה עברתי טיפול פסיכיאטרי דרך משרד הביטחון של בערך שנה וחצי הפסקתי את הטיפול רק אחרי שהכרתי את אשתי וחזרתי במירכאות לחיים נורמליים למרות שזה לחלוטין לא היה פשוט ההתמודדות של... בוא נאמר בשנים הראשונות אחרי אלה מקרב הייתה התמודדות מאוד מאוד קשה עכשיו, אחד הדברים שניסיתי לעשות אחרי בעצם שעברתי את כל המשבר הזה להתקבל לעבודה התקבלתי לעבודה לבנק גדול בתור עתודה ניהולית חיים יפים, חיים דבש מכשירים אותך, מלמדים אותך נותנים לך כל יום במקום אחר כל יום קורס אחר אני ברכי השווי ברכי השווי אחרי שמונה חודשים אנחנו יושבים באופן ספייס בבנק לאומי אני רואה את מנהל הסניף מגיע אליי בצעדים מהירים הוא אומר לי לך הביתה עכשיו תכף נזכור אני מדבר על שנת 77 סוף 77 אין שימוע, אין הודעה מוקדמת אתה לוקח את העתיק ולך הביתה בלי הסבר למה? לא שאלת למה? אתה הולך הביתה, הם לא מסבירים אתה הולך הביתה, נגמר השקיעו בי, לימדו אותי הכל היה בסדר אבל בדיעבד אתה מסיק בגלל... יש לי סימנים שזה היה בגלל המקרב אני מנסה להתקבל לעבודה אחרת הוא שולח מכתב לתמת דוהר שאני לא מכיר אותה ואז מזמינים אותי לעבודה מאלתה אני מגיע לאלתה רעיון של... אלתה מי שלא מכיר זה באשדות עבודה במשאבי אנוש אני עובר רעיון ראשון אומר לי יש לך זמן רעיון שני, רעיון שלישי מי השעה אחת בצהריים עד שנכנסתי לתהליך ביטחון שעה וחצי בערב אין טלפון, לא יכול להתקשר לאשתי היא דואגת לי מה קרה, איפה נעלמתי לה ואחרי שבוע ימים אומרים לי התקבלתי על העבודה בוא לעבוד ואני שוב ברכי השביעי ברכי השביעי מתחיל לעבוד, עובד כמו חמור משאבי אנוש אחרי שבוע ימים מזמינים אותי שלושה קצילי ביטחון וישיבה מאוד מתנסת אני יושב כאלה נידף ברוח ומתחילים לחקור אותי על האלם קרב שעברתי מה בדיוק היה הסתבר בדיעבד באותו יום שהגעת לאלטה בתחכיר סיפרת שעברת את זה עברתי באותו ערב בשעה שבע וחצי בערב תחכיר ראשוני לרמה מאוד נמוכה אבל אז סיפרת שאתה... שאלתי על שאלות הם לא שאלו אותי על מה שעברתי בצבא הם רצו להעלות לי את הסיבוג והתחילו לחקור אותי יותר לעומק ואז סיפרתי להם את האמת עברתי אלם קרב עברתי טיפול נפשי רפואי טוב, מה קורה? אתה הולך הביתה עוד פעם המנגינה הזו אתה הולך הביתה, אתה מפוטר ואני לא ישן בלילה ואני חוזר למוחד לעבודה וכל שבועיים, שלושיים מזמינים אותי לשיחה ושואלים אותי מה בדיוק היה ואיך היה ואיזה כדורים לקחתי ומה עשיתי ואיזה זריקות נתנו לי ואיזה טיפול נפשי עברתי מספר להם את כל האמת ואני שואל אותם, אוקיי, מה הולך להיות איתי? אתה מפוטר, אתה הולך הביתה אני שנה שלמה לא מצליח להירדם בלילה שנה שלמה לא מצליח להירדם בלילה והריטואל הזה חוזר על עצמו כל כמה זמן אני לא יודע להגיד אם זה כל שבועיים, שלושה בהתחלה זה היה לעתים קרובות יותר הרבה שנה שלמה הם לא הניחו לי וכל פעם שאלתי אותם, מה אתם רוצים? מה הולך להיות איתי? חשבתי על עצמי דבר כזה אחרי שפוטרתי מאותו בנק ואחרי שהם פטרים אותי, מה אני הולך לעשות? הייתי כבר נשוי עם תינוקת מה אני עושה עם עצמי? מה עשיתי רע? עברתי אלם קרב, עברתי טיפול נפשי אני מנסה להשתכם נו לי צ'אנס עוד תארגה הגיעה אחרי שנה מה קרה? קיבלתי קביעות לימים, לימים אחרי הרבה מאוד שנים, מה הסתבר? שאותו ראש יחידה שלי משה באנוש משה באנוש אמרו לו תפטר אותו אנחנו לא רוצים אותו פה הוא אמר מה אתם רוצים לנו? עובד טוב, עובד טוב לא, הוא צריך ללכת הביתה הוא אומר תניחו לו, עובד טוב ובסופו של דבר הוא היה המגן החי שלי הוא נלחם עליי בזכותו קיבלתי קביעות בזכותו בעצם זכיתי לעבודה מכובדת מפרנסת שיכולתי להתפרנס בה אני חייב לציין אבל באותו מקום, איפה שרצו לפטר אותי בשנה הראשונה פרשתי לפני שש שנים כבר כסמן כמה שווה אנוש זה הסיימתי אני רוצה לשאול אותך על שאלה אחרת רגע קדמת אתה מאוחר מה מרגיש וחווה הלום קרב איך וכיצד הפגיעה הזאת מפריעה בעדך בהתמודדות היומיומית? זה נכון נפריע האם גם היום אתה סובל באותה עוצמה כשאתה חווה רעשים או משהו כזה? מה שאני רוצה לדבר אני לא אדבר רק על עצמי כהלום קרב אלא עוד וכבר אני עשיתי מחקר לא קטן על לומי הקרב מה שמאפיין את רוב הלומי הקרב גם את שלי אגב זה מספר מאפיינים קודם כל בושה גדולה אתה מתבייש בעובדה שאתה לום קרב את הנושא הזה שאין קרב אני התחכתי 40 שנה חוץ מאשתי לא הילדים לא אחים אף אחד לא ידע איפה שנאלצתי לספר בעבודה שהייתי על לום קרב סיפרתי אבל מעבר לזה דיברתי הרבה על התשה מה עשיתי יום הכיפורים בחינתי היה טאבו לא הייתי מלחמת יום הכיפורים לא עשיתי שום דבר קודם כל הבושה אתה לא יודע להסביר מה קרה לך אתה לא יודע להסביר לאחרים הייתי הולך לצורך העניין להסקרות של חברים הייתי עומד 500 מטר התביישתי להתקרב 40 שנה אף אחד מהצבא לא הראה מיני טלפון ואני לא הצרתי איתם קשר עשיתי מילואים במקומות אחרים עשיתי מילואים כאיש מדריך כאיש משווה אנוש לא חזרתי לחטיבה יותר 40 שנה אף אחד לא התקשר איתי אז קודם כל זה נושא הבושה הדבר השני זה רגשות אשם אתה אומר על עצמך מה הדאויים שלך בעצם? למה לא חזרת? מה קרה לך? יש לך סיוטים בלילה אתה מתעורר בלילה וזה חוזר עליך הסרט חוזר עליך אתה חווה את הפגיעה בתן את הניסיון שלך להיחלץ אתה לא יכול להירדם אתה מנסה להירדם וזה חוזר עליך כל הזמן אתה מנסה להירדם וזה חוזר עליך כל הזמן עכשיו אתה חווה התפרסויות זעם זאת אומרת אשתי די חיפתה עליי כשאני הייתי חוזר ועצבני אני הייתי חוזר ועצבני אתה מנסה לשלוט בעצבים שלך אבל יש לך התפרסויות זעם יש לך דיכאון מהדברים האלה אתה בחרדה כל הזמן אתה מתבייש לדבר על זה אתה חי בוא נאמר התפקוד לקוי בכל מיני רמות חולשה כללית אני חוויתי גומגום תקופה ארוכה גומגום ועייפות תגיד דוד התפרסויות זעם האלה לא התערבו לך בעבודה נניח שהיית מתעצבן איזה פידבק קשה בוא נאמר ככה בוא נאמר דבר כזה בעבודה אתה יודע, כל אחד יכול להתעצבן אבל לא הגעתי לרמות התעצבנות בוא נאמר את כל העצבים הייתי משאיר לבית הייתי משאיר לבית אבל תראה, הייתה עוד תופעה אני טיפלתי בעצמי הייתי מגיע מהעבודה הדבר הראשון, הייתי חוזר בשעה מאוחרת הייתי שם עליי מגדי ספורט יוצא לריצה מטורפת חוזר הביתה זה מה שעושה הספורט בסופו של דבר די שיקם אותי אבל מה שקורה בשפה פסיכולוגית קוראים לזה שהעבר משתלט על ההווה ופוגע בעתיד זו שפה של פסיכולוגיה אבל זה מה שקורה בסופו של דבר החוויות מהעבר משפשות לך את מה שאתה עושה ביום יום ומשפיעות לך על העתיד בדרך כלל זה רוב אלומי הקרב ככה מרגישים עכשיו צריך להבין דבר אחד מאוד ברור בשונה מכל פגיעה אחרת אם חלילה חלילה מישהו נפגע ברגל, ביד, בעין אתה רואה בדיוק מה קרה לו אלום קרב כל אחד זה שונה כל אחד חווה ומרגיש וצריך להיות מטופל בצורה אחרת את זה בוא נאמר באותה תקופה לא הבינו בכלל ואני לא אכנס כרגע לכל הסיפור אלום קרב בעצם בוא נאמר עד לפני כמה שנים לא ידעו מה זה איך לטפל באלום קרב הגישה ביום הכיפורים הייתה פגישה מבזה אבל אם תרצה אני אספר אחרת אבל היום כבר הטיפול הטרמיצוי אז בעצם זה היה סוג של בושה להיות אלום קרב וככה התנהגו כל אלומי הקרב אוקיי אני אבקש בשבילך להשמיע שיר שנכתב על ידי חברי רמי הלוי עבור אלומי הקרב השיר הולכן ומושר על ידי קלוט פרץ אני יודע אני זוכר כל שהיה לא ייגמר פצע פתוח אז מה לעשות אני יודע אני זוכר כל שהיה לא ייגמר פצע פתוח אז מה לעשות אני יודע אני זוכר כל שהיה לא ייגמר פצע פתוח אז מה לעשות אני יודע אני זוכר כל שהיה לא ייגמר פצע פתוח אז מה לעשות אני יודע אני זוכר כל שהיה לא ייגמר פצע פתוח אז מה לעשות אני יודע אני זוכר כל שהיה לא ייגמר פצע פתוח אז מה לעשות אני יודע אני זוכר כל שהיה לא ייגמר פצע פתוח אז מה לעשות אני יודע אני זוכר כל שהיה לא ייגמר פצע פתוח אז מה לעשות אני יודע אני זוכר כל שהיה לא ייגמר פצע פתוח אז מה לעשות אני יודע אני זוכר כל שהיה לא ייגמר פצע פתוח אז מה לעשות אני יודע אני זוכר כל שהיה לא ייגמר פצע פתוח אז מה לעשות אני יודע אני זוכר כל שהיה לא ייגמר פצע פתוח אז מה לעשות אני יודע אני זוכר כל שהיה לא ייגמר פצע פתוח אז מה לעשות אני יודע אני זוכר כל שהיה לא ייגמר פצע פתוח אז מה לעשות אני יודע אני זוכר כל שהיה לא ייגמר פצע פתוח אז מה לעשות אני צועק ביום כואב מרגיש צועק אישה דואגת נו מו אז מתי אני עונה לה תום סבלותיי אתמול נפגשתי עם מחבר שלא נותן לי מבטא בים שחיל היה צוער פתאום ראיתי הכל בואר ביקשתי אלוהי אני עוד חי ולא נכנעתי לא אמרתי די צעקתי אתמתי או אלוהי עשה שלא ערים לי ידיי ביקשתי אלוהי אני עוד חי ולא נכנעתי לא אמרתי די צעקתי אתמתי או אלוהי עשה שלא ערים לי ידיי אוקיי אנחנו ממשיכים דודי אני הייתי רוצה שתספר לי מי האנשים שסיעו עליך בכל תהליך ההתמודדות הראשונה שסיעה בידיי הייתה אסיסטנטית צעירה מבר אילן לימים פרופסור מאיר הוויס מה היה המקצוע? מה הייתה פסיכולוגית? הייתה מרצה שלי באוניברסיטה בבר אילן עכשיו אני חייב להזכיר ביום הכיפורים הייתי סטודנט שנה ראשונה בבר אילן לפסיכולוגיה ופסיכולוגיה ואחרי הפגיעה החלטתי שאני לא רוצה להמשיך ללמוד, לא בא לי יותר מה אני צריך את זה? האחים שלי לא למדו באוניברסיטה הסדרו, אני סדר גם בלי זה אותה אסיסטנטית מאיר הוויס לא נתנה לי מנוח היא הושיטה לי ידע מיצה היא לא אפשרה לי לשקוע בבוץ היא עזרה לי בכל מה שנדרש בכדי שנסיים תואר, אותה שנה הזמינה אותי אליה הביתה נתנה לי חומר שנה שלמה לא עזבה אותי לחלוטין שנה שלמה בזכותה גמרתי שנה שנייה באוניברסיטה הכוונות שלו היו תאורות לחלוטין אישה מקסימה ואת השנה השלישית פרסתי לבד אבל אם לא היא בשנה השנייה לא הייתי ממשיך ללמוד באוניברסיטה ולא ידע לאן הייתי מתגלגל היא הראשונה שעזרה לי השני, דיברתי עליו, אריה סיוון אותו ראש יחידה שרצו לפטר אותי באלתה רק בגלל להיותי עלום קרב זאת אומרת, לא שהייתי עובד טוב הוא היה המגן החי שלי אם לא הוא, לא ידעתי אם הייתי מתגלגל זה היה צריך לזכור כבר אחרי שפוטרתי מאחד הבנקים הייתי מפוטר מתעשייה עברית והשלישית היא אשתי אשתי ידעה מהרגע הראשון מה שעובר עליי הייתי באותו זמן בטיפול הפסיכיאטרי היא קיבלה אותי, היא חילה אותי את כל השריטות שלי את כל השיגונות שלי בזכותה בסופו של דבר גם השגתי את הטיפול הפסיכיאטרי אני עשוי כבר 48 שנה כניתה עד היום היא סובלת את כל השיגונות שלי ברוך השם שלושה ילדים שבעה נכדים אבל אלה שלושת האנשים בלעדיהם לא ידעתי איך הייתי מגיע אני הייתי מדרג אותה הראשונה ובאלה שלושה ילדים כולם אומרים לי אבל היא באמת תראה, היא אישה נפלאה זה הייתה אהבה ממד ראשון אבל בסופו של דבר כרונולוגית יותר נוח לי לדבר על מאירה יותר נוח לי לדבר על ארי סיבן אבל גם אשתי במקום שם עד היום, ברוך השם היא באמת מסייעת לי בכל דבר והיא הייתה בשבילי לעזריו אוקיי שאלה הבאה מדוע הסתרת את עובדת פסיאתך כהלון קרב במשך 40 שנה עובדת זו דרך אגב הבחיתה סיכוייך להתקבל לעבודה כמו שסיפרת אני חושב ש... אני שואל את עצמי את אותה שאלה אני שואל את עצמי אותה שאלה ואני חושב שיש לי שתי סיבות הסיבה הראשונה הייתה בושה גדולה התביישתי בעובדה שהלון קרב הבושה הרגה אותי שיתקה אותי והסיבה השנייה כנראה ספקתי את זה מההורים ההורים, כמו שציינתי בהתחלה ניסו לשואה ולא רצו אף פעם לספר מה עבר עליהם הייתי מתחנן בפני אמא שלי אמא, תספרי מה עבר לא רוצה, לא מעניין לא מעניין אגב, אותו דבר חמותי תספרי מה קרה, לא מעניין אחד הסיפורים המאוד מעניינים הדודה שלי נספטה בשואה עם בעלה ושני ילדיה לא יודע לי, זה די מאוחר כל הסיפור הזה גם משפחה של אבא של אשתי כולם נספו בשואה הוא היחידי ששרד מה מספר שיכול להיות שהם בכלל היו גיסים כי שם משפחתה של דודה שלי היה בלחמן אחרי ניסויה ושם, בוא נאמר שם משפחה של אשתי לפני החתונה היה בלחמן וכל המשפחה שלו נספטה עכשיו הם לא דיברו על זה בכלל נפגשו בבני ברק בתנאים ולפני חתונה הם לא דיברו על זה יכול להיות בעצם שאבא שלי ואבא של אמירי, של אשתי הם גיסים, לא דובר על זה זאת אומרת, באותה תקופה כל הגישה הפסיכולוגית הייתה הדחקה כנראה שספקתי את זה מההורים ואין לה סיבות שאני נותן לעצמי למה 40 שנה לא דיברתי על זה זה מעניין דרך אגב כאן בבני סיונה הם מקיימים מה שנקרא ערב זיכרון בסלונה אבל האם ההורים אז יכלו לשבת ולספר ממש לא גם בפורום הזה לא דיברו עכשיו הסיפור הכי מעניין היה דווקא אצל חמותי הגיעה הנכדה עשה שורשים היא בכתה מולה תספרי מה קרה לא מעניין היא בכתה בדמעות וגם גיסי היא התכנן והגישה בשום פנים ואופן הגישה פסיכולוגית אז הייתה לא מספרים זהו הכל בבטן הכל נשמר בפנים לא מספרים שום דבר הייתה בוכה דבר אחד הייתה מספרת על זה שהייתה פעם אחת במחנה עבודי שקלה 27 קילו ורצו לזרוק אותה מהגלה כי אמרו אם אלה תמוד בדרך כשהייתי בביקור באושוויץ ראיתי את התמונה הזו פעם ראשונה בחיים שפרסתי בבכי כי ראיתי אז את אמא שלי זה הסיפור היחידי שהסכימה לספר אתה רואה דמות של אישה כחושה עצמות שנזרקת מהגלה וזה הסיפור שאימא שלי סיפרה כמובן אמא שלי לא נזרקה ובסוף נצלח אבל זה הסיפור היחידי שהיא סיפרה אבל כשדיברנו את המראה אני יכולה למלא אנציקלופדיה אבל חוץ מהסיפור הזה היא לא דיברה על כלום מה שעבר עליה בשואה יכול להיות שהם מוגדרים עלומי קרב בלי שהם ידעו אפילו אגב גם מי שהיה בלחמת אבא כיפורים כולם מוגדרים כסורתיים כל אחד אגב מה גרם לך מתי לחשוף את עצמך ואת הסיפור שלך? אני נחצה על אוזן הסכמתי לקבל את הניחות על אוזן ואני נחצה על מזה ארבעים שנה ומדי יום שישי אני נזרקתי אני שולחן וכשהייתי הולך למקלחת ולסאונה הייתי פוגש את קהלני וקהלני היה המפקד שלי בסדיר הוא היה בגדוד 77 בחטיבה 7 בסדיר הוא היה מפקד מדור תותחנות במסדר השריון ואני השימשתי כאנשי מדריך הוא אומר איפה אתה מחפשים אותך אתה נעלמת לנו מדור תותחנות אמרתי טוב הבאתי לאשתי אמרתי לה תקשיבי מזמינים אותי מדור תותחנות לא מהמילואים לא מהמילואים אמרתי נלך פוגש שם ההלמנה של חבר שהפטר מסרטן הוא נותן לי סרטון ושם אני רואה בעצם את כל הסיפורים על הטאנק ועל כל מה ש... הם מזכירים את כולם חוץ מהשרותי מחכו אותי לגמרי הוא אמר כאילו שאני לא קיים כאילו לא נלחמתי למה? זה במתכוון לעשות את זה? או שכחו? בספרון שהם עשו הם כתבו אפלבום פה לא מוזכר באותו רגע אמרתי זה היה כבר ב2013 40 שנה אחרי המלחמה היית כבר סמונקל הייתי כבר סמונקל בהלטה עם ביטחון עצמי אמרתי עד כאן שבת הגדול אני הולך להילחם על כבודי אני לחמתי כמו כולם לממפאי שיטולה לחמתי עם השליש בין השעות דיברתי והם כולם מצטערים שלא דיברו כולל השליש אומר לי תקשיב טיפלנו אמרתי 40 שנה היא לא התקשרת הטלפון, נכון כמה אני לא... 40 שנה לדעת אם אני חי מת, אני זרוק באיזה קצה קצה רחוב הוא אמר לי תשמע טיפלנו בעלומים סליחה טיפלנו בפצועים סליחה טיפלנו בפצועים אמרתי טלפון נערים טלפון מה ביקשתי הוא אמר תקשיב לא היה זמן אמרתי רגע איך אתה בכלל מגדיר אותי מה אני בשבילך אני נפחדתי אני ברחתי אני עריק נתן לי תשובה מגומגמת כתבתי בספר נפגע אבל לא הייתה לי שום כוונה לפגוע אבל אמרתי באותו רגע נגמר הסיפור לא מתבייש נלחם על כבודי אני לחמתי הייתי שם ומאותו רגע התחלתי לצאת עם הסיפור הזה לכל מי שרק רוצה לשמוע והתחלתי להוציא מהבטן זה לא היה פשוט בהתחלה אבל זה תהליך שהיום אני כבר יכול לדבר עליו ואני יכול גם למידה כזו אחת ולעזור לאחרים זה הסיפור אמרת שצריך להיות אומץ שאלה נוספת לא כל כך קשורה לפציעה אבל בספר שלך הזכרת על פעילויות של התנדבויות שנטלת בהן חלק אתה תוכל לספר על זה קצת אני החלטתי שאני מתנדב בעיקר ברמה העקבית בעיקר לטובת מחצה אז עשיתי שם קודם כל הייתי יושב ראש ההתאחדות לטניס שולחן של כל הספורטאים הפרלגיים כל הנכים כולל אילן, כולל ספיבה, כולל ראשון לציון כמובן כולל בית הלוחם בכל הארץ וגם טניס שולחן כמובן בהתנדבות אחרי זה ישבתי הרבה מאוד חודשים שישבתי כשהייתי סמנכר על משאבינו של אלטה ברחובות בארגון נכי צה נתתי ייעוץ והכוונה לנכים לעבודה וכמובן שידחתי אותם גם יעצתי אותם, גם שידחתי אותם גם קלטתי אגב לאלטה נכים אני מבחינתי ראיתי שכל נכה שמשובץ בעבודה הוא נכה משוקם מבחינתי זו הייתה משימת חיים הלכתי להרבה מאוד נעלם השווה נאש קולגות ביקשתי ומתחננתי שיקבלו נכים לעבודה ויעצתי כמובן לכל אחד ואין לו יכולה ללכת מה הוא צריך לעשות ישבתי שם כמה חודשים טובים דבר נוסף שעשיתי הייתי חבר על ענת ההתאחדות לספורט של ארגון נכי צה אני ספורטאי אני פעיל בספורט כל ההתנדבויות שלי היו לתובת ארגון נכי צה תובת נכים לאחרונה אני משתמש גם בימים האלה כאן באזור שלנו באזור רחובות נסיון הראשון בקבוצה שנקראת חברים לדרך התפקיד שלה בעיקר לעזור לחלוך נכים צעירים בכדי לראות איך אתה בעצם מתקיים עם כל הבירוקרטיה זה לא פשוט הסיפור של הבירוקרטיה בארגון נכי צה לא פשוט הוא עכשיו משתפר זה יותר טוב ממה שהיה זה עדיין לא מושלם אבל צריך לעזור עליהם בצדים הראשונים שלהם ובנוסף אני חבר צוות ברמה החטיבתית שהמטרה שלה לסייע על אלומי קרב של החטיבה צריך לזכור דבר אחד בחטיבה שלחמתי בחטיבה 600 היו אלומי קרב רק לאחרונה אז הם עברו כמוך את כל התהליך לא כולם אני למזלי הטוב קיבלתי טיפול פסיכיאטרי והיו לי אנשים שעזרו לי נתנו לי יד דיברתי עליהם לא כולם זכו לסיוע הזה אבל אני היום מסייע עליהם לא כולם אחרי 50 שנה רוצים לחשוף את עצמם בפני השכנים בפני המשפחה בפני הילדים אגב, לאחרונה רק נפגשתי מישהו שלא היה איתנו היה אסגן מנהל מפעל באחד המפעלים ששירתי בהם הוא על אלומי קרב התשה מלחמת ההתשה לא ישן בלילה המראות חוזרות אליו אמרתי לו בואי נדואג לך אישית לטיפול והוא עשה מה שיעצתי לו סיפר לי אחרי זה שהוא מרגיש עכשיו הרבה יותר טוב זאת אומרת היום יש הרבה מאוד אלומים אני לא רוצה להגיד הרבה מאוד אבל הרבה אלומים שמטופלים היום כי בסופו של דבר הסריטה הזאת קיימת כמעט אצל כל אחד מאיתנו אוקיי, אני מגיע ברשותך לשאלה האחרונה שהיא מסכמת דוד מה המסר שלך היום ומה הצבעה את חייך אני רוצה להזכיר עוד פעם את המנטורית שלי נירס קווייס כתבה לי במכתב ראשון אחרי שבעצם פניתי אליה היא כותבת לי דבר כזה אני מצטט, היא מכתב ארוך אני מצטט משפט אחרון היא כותבת לי אני שמחה שהצלחת למרות הכל לבנות לך חיים, עבודה, משפחה רבים לא הצליחו רבים מדי לצערי מבחינתי מבחינתי זה צבעת חיים להעזור ככל שניתן לעזור לאחרים עכשיו אני חייב להזכיר בעבר הטיפול בעלומי קרב היה טיפול קושל לא ידעו לטפל בזה פשוט לא ידעו מה זה עלום קרב התחושה הייתה שכל עלום קרב הוא מתחזה צריך לדעת שכל עלום קרב הוא שונה וצריך טיפול שונה כשאנשים יוצאים לקרב כולם מחויבים שחוזרים מהקרב מתחילים לבדוק מה עשית בבית ספר ולקשור את זה משהו בילדות לצערי בעלי תפקידים היו ללא לב וללא סימפתיה וללא אמפתיה והיום זה משתנה זה לאט ומעט ואני לקחתי על עצמי מסר להעביר את התחושה הזו לנסות לעזור בעיקר על העלום קרב לא רק על העלום קרב בכדי שיקבלו את העזרה המתאימה ללכת לטיפול כי הבעיה העיקרית של העלום קרב היא בדידות וכל אחד מאיתנו יכול לעזור רק שיחה עם העלום קרב יכולה לסייע לו גם שיחה פשוטה יכולה לסייע לו וכל אחד יכול לעזור ואני מאמין שאם יעשו את זה הרבה בצורה שבסופו של דבר כוח יחד זה כוח וביחד אפשר להתגבר על הבעיה הזאת טוב אני מבקש להודות כאן לדוד אפלבוהם הרעיון מעורר השראה על החשיפה של סיפור אישי עם ניצחון והתגברות על כל הקשיים למרות הסבל שנגרם לו בכל תהליך השיקוב למען האמת אני כמו לא מעט עובדי אלטה לשעבר לא יכנו להבחין בשום תסמין כלשהו שמעיד אצלך על אלם קרב ועל כך אישר כוח מיד אחריי הלב יבוא אריק די עם תוכניתו המוזיקלית תודה
