סיפור על אימא

The speaker, Riko, is excited to make his first recording and thanks the listeners. He mentions a picture of his mother that he sees every day while drinking coffee and how much he misses her. He remembers her happiness and how she listened to him. He reflects on the complex life he had, but it was cut short due to a terrible illness. He continues to remember his mother every day, her traditions, and the open door of their home. He expresses his enjoyment of being with her and how much he misses her. Despite his broken heart and soul, he smiles half-heartedly because she is missing. He mentions the trauma of her death and how it affected his family. Every day, he curses the disease that took her away. He concludes with a thank you. היי, שלום לכם מאזינים ומאזינות יקרות. קוראים לי ריקו, ואני כולי נרגש. אני הולך לעשות הקלטה ראשונה, ואני מקווה מאוד שזה יצליח. אז, קודם כל תודה רבה לכם, ושיהיה לנו אז המערבה, סיפור כס של חיי, מעת ריקולס. בכל יום אני נזכר בכם. אני רואה את התמונה שעומדה על עדן החלון, ואני שותה את הקפה. יש תמונה אחת שאני כל יום שאני שותה את הקפה השחור, אני מתרגש. תמונתה של אימא. הנגר. כמה את חסרה לאימא. אימא, שמחת חיים. שהלכת. השמחת חיים שלי. גם על חיית. היית חברה. היית מקשיבה בסודותיי. וארתי לאכול את בישולייך, ולשמוע את הצעתך בכללי. היו לי חיים מאוד מורכבים, אבל זה נגדע ממנה. מחלה ערורה לקחה אותה אל מקום יותר טוב. בכל יום, בכל רגע, שאני שותה את הקפה, אני נזכר בך אימא. במאכלים, בחום, וברוך שלך. את חסרה לי. בצמתים מסוימים, אבל את בלב ובנשמה. בכל יום, אני נזכר במנהגייך. בהצעתך, לאחרים. כאשר הבית היה תמיד פתוח. היה נקרא הבית הלבן, שבה אנשים היו פונים אליה. להצעות, וגם לחברות טובה. אז היה דלת תוכה. היום, דלתות הלב הן זגורים. עקב מקעת הזמן, אבל שאני שותה את הקפה השחור, אני מברך אותך אימא. היה לי עונג להיות איתך, לשמוע את קולך, הזמיר. ואין עלייך עליגה. את חסרה לי, אימא יקרה. ואני הולך לדרכי לבעיותיי, למסימותיי של חיי. ואני מחייך חצי חיוך. שהלב שבור, הנשמה נרוקנת. כי את חסרה. בגין 19, נפרדתי בטראומה ממך. המחלה הסופנית, הסרטן, שלקחה אותך. הרסה גם את נשפחתי. כל יום, אני מקלל את הפגידה שלהם בי. בבעיה המסורת של ההוריי. תודה.