פרק5

The speaker discusses their personal experience with depression and existentialism. They explain that depression can manifest in different forms, and they focus on the type of depression they personally experience, which they describe as a constant melancholic filter through which they view the world. They also mention the existence of major depression and its extreme behaviors. The speaker mentions their use of medication to treat their depression and their engagement in therapy. They discuss the existentialist perspective, which they feel offers no real solutions but rather acknowledges the absurdity of life. They criticize the modern culture of celebrating individualism and self-indulgence, which they believe contributes to a lack of meaning in life. They argue that existentialism fails to provide tools for coping with the struggles of everyday life. The speaker concludes by stating that individuals need to take responsibility for creating meaning in their own lives and not rely on אוקיי, שלום לכולם ברוכים השבים, תודה שחזרתם מאזינים ומאזינות יקרים הייתי שואל משלונכם אם הייתם יכולים לענות לי אבל אני באמת עקרן לדעת איך אתם בכל מקרה תודה שאתם פה היום אני אדבר על דיכאון נושא אינסופי ורלוונטי תמיד ובמיוחד עכשיו אומרים שדיכאון וחרדה אלו המחלות הגדולות של המאה ה-21 אני חושב שבסדק באמת יש עלייה קיצונית בכמות האנשים הסבלים ממנה אני בעצמי חי עם דיכאון ואני אכנס קצת לעומק של החוויה האישית שלי אולי חלקכם יזדהו ואולי חלקכם בכלל לא זה בסדר? זה בסדר גמור כיוון שיש יותר מסוג אחד של דיכאון אבל אני אתמקד בסוג שהכי קל לי לדבר עליו הסוג שאני חי איתו בדרך אגב אני באמת חי איתו אני מתפקד ביחד איתו, ממש לא רע אז אני מדבר על דיכאון קל או דיסטמי, אם אני לא טועה במונח דיכאון כזה הוא באמת קל אבל הוא מאופיין בעקביות סוג של משהו בלתי פטיר כזה למרות שתמיד יש תזוזה דינמית של עליות וירידות אבל מצד שני הוא תמיד שם אני אוהב להגדיר את זה ככה שאני תמיד רואה את העולם דרך איזשהו פילטר של מלונקוליה פילטר שלא ניתן להפרה אז זה הדיכאון הקל אבל יש גם דיכאון מז'ורי שלמיטב הבנתי הוא קצת הפוך הוא קצר יותר אבל מאוד נוכח ויכול להתבטא בהתנהגויות קיצוניות יש דיכאון קליני, דיכאון פסיכוטי וכל מיני מונחים שאני בעצמי לא מכיר זה שלא אמרתי אבל בואו נתחיל עם פאנפקט הידעתם בכל אלון של תרופות נגדד דיכאון מצוין שאחת מתופעות הלוואי הן אובדנות? מעניינה טוב, לפחות ברור שתאגידה תרופות מחוסות משפטית עשו את זה בצורה ארמטית טוב, כמו שאתם הבנתם גם אם הבנתם לפרק הקודם אתם יודעים שאני לא חובב גדול של תאגידים אבל תדעו לכם שאני דווקא בעד שימוש בתרופות לטיפול בדיכאון אני בעצמי נתלתי בתקופה קצרה זה אומנם היה לפני יותר מעשור סביבות גיל 21-22 זו הייתה התקופה הכי מדוקט בחיי גם אז התקרון שלי הוגדר כקל אני אנסה לתת איזושהי פרופורציה אז לצורך העניין, מעולם לא הייתי קרוב אפילו למצב שבו חשבתי על לפגוע בעצמי או על להתאבד גם בתקופה הקשה ביותר כלומר כן, עבר לי בראש מה יקרה אם בתור סקרנות אבל לא באמת שקלתי להתאבד או לפגוע בעצמי בצורה שאני באמת מתקרבת ליישם את זה אבל באמת בתקופה הזאת שבה הדיכאון שלי היה מאוד נוכח באותו זמן אני גרתי בפעם הראשונה לבד כנראה גם שלא הייתי בשלב לזה זה היה אחרי הצבא אני לא יכולתי להישאר בבית יכולתי, לא רציתי להישאר בבית וכשגרתי לבד הייתה לי גם תחושת פומו תמידית כי תמיד הייתי באזור... אני גרתי באזור רובני ותמיד הרגשתי שכולם סביבי חיים את החיים ורק אני שוקע שכנים עושים סקס מהצד השני של הדלת, של הקיר ואתם יכולים לתאר איך זה מרגיש בבדידות שלי כל מיני דברים שהגבירו את התחושה הזאתי שהיו לי באמת באותה תקופה הייתי גם מכור לדיקה דנס וניאליזם ואני זוכר שקראתי את הזר של אלבר קמי לאחריו אני קראתי את המיתוס של סיזיפוס וזה ספרים שהיו מאוד משמעותיים עבורי אני ציין שאני לא בקיא באקזיסטנציאליזם על כל חלקיו אני כן יחסית חזק בזה של אלבר קמי אבל אני אדבר מתוך המקום הזה השאלה הקיומית הזאתי, שסביבה סובבת כל הפילוסופיה יצא לי את ההורגמה לאיומיום, למשבר שאני חוויתי יום אחרי יום כי אני באמת לא הבנתי למה לעזאזל לקום האמיתה כשאני צרעתי אני הרגשתי מצד אחד שיש מישהו שמבין אותי ובאמת היה בזה רגעים של חסד מצד שני, עדיין אני לא הבנתי מה התשובה האקזיסטנציאליזם יתנת אותי הוא בעט בישבן של כל הפילוסופים שהיו לפניו הוא סתם להם את הפה כי הוא הציג שאלה אחת מרכזית שאותה אף אחד לא יכול לפתור היה בזה משהו שמצד אחד הוא לא יומרני אבל גם הם נחשלו בלענות עליה, לצערי וברטרוספקטיבה של שנים לאחר מכן הבנתי שגם התפיסה הזאת היא יומרנית מדי כי תראו, בעיניי האקזיסטנציאליסט אם הייתי מנסה להעניש אותו באלף אז הוא רוקסטר שהבין שהחיים הם פרדוקסליים ואין משמעות אז פאק אית אפשר להשתקר, אפשר להשחית דברים אפשר לשנות את כל ערכי המוסר כי אין טעם לכלום אפשר לחיות אורח חיים כמו של דן בליזריה אני מקווה ואז הוא מתעולל בכל הדרכים שאתם יכולים לדמיין אבל בסוף הם עוזבים את בית מלון, מסעודה לא משנה מה זה יהיה, מבלי לשלם זה סוג הרוקסטר שאני מדבר עליו ומה שאני רוצה לדבר עליו זה לא על היום למחרת של האקזיסטנציאליסט אלא על החוב, אלא על החדר שהוא השאיר ואז מישהו אחר צריך לבוא ולנקוט אותו כי איך בעצם הוא עושה את זה, איך הוא פותר את הבעיה שלא מצליח לענות עליה בעיניי, הפתרון של האקזיסטנציאליסט זה קצת באותה הרמוניה שאפשר לקרוא לפתרון אלוהי למרות שזה מאוד הרמוני כי הוא לא מאמין במציאות הסמויה ולא מאמין בכל התאורת של אנשי הרוח שהיו לפניו ואחריו הוא פשוט קורא לזה אבסורד והאבסורד לטענתו תמיד קיים אבל יש עם זה איזושהי בעייתיות בכל מקרה, מה שאני רציתי לומר זה כשאני הייתי בדקרון והייתי שקוע בתוך זה בתוך הדקרון כלומר אני גם אהבתי את זה ועדיין אני תמיד ממשך לדארק סטאפ בין אם זה ספרים, מוזיקה ובין אם זה באופן הכי אינפנטילי שאני דמיין חושב שגם יש משהו מגניב בדאווין הדקרוני אז הייתי תמיד אחת הרגשה שאני בוחר בדקרון הזה שאני מרוצה ממנו מעבר לזה, יש גם רווחים זה נשמע מוזר אבל זה כן מאפשר כל מיני דברים כמו להתנהר מאחריות בנושאים מסוימים או שיש דרות לחופר תפקוד או ליחורים או לאי-קיום הבטחות ועוד ועוד בעיקר רווחים קצרי טווח תחת קטגוריה של אידחייה ציפוקים בכל מקרה אני רוצה להסבר משהו על דקרון ואני אנסה לעשות את זה באמצעות שאלה מהו ההפך מדקרון לדעתכם? תשקיעו בזה מחשבה כי התשובה היא לא התשובה האינסטנקטיזית הראשונה של רוב האנשים אתם באמת יכולים לעשות פאוז רגע אם בא לכם ואז לחשוב ואתם יכולים גם פשוט להמשיך אני בכל מקרה אתחיל בלשלול התשובה היא לא שמחה מכיוון שדקרון הוא לא עצב זה מוזר, נכון? אני לא אומר שאין קשר בין דקרון לעצבות בטח שיש קשר פשוט העצב הוא יותר נכון לומר תופעת לוואי זה לא הנושא עצמו וזה מוזר כי זו הקונוטציה אבל למעשה ההפך של דקרון הוא חיוניות התחושה שמנהלת את הנפש הדקרונית היא נקראת אנהדוניה מכירים את זה שאין לכם חשק לכלום שאפילו דברים שמספקים אתכם ובאופן כללי אתם נהנים לעשות פתאום כבר לא נראים אטרקטיביים אתם מבינים, זה לא בדיוק חוסר מוטיבציה זה יותר נכון ההפך של מוטיבציה דרך אגב לאנשים המובחנים בהפרות קשר וריכוז יש יותר סיכוי גם להיות מובחנים בדקרון במקרה שלי זה בדיוק זה אני אנסה לתת דוגמה בדור שלי הייתה פחות מודעות בהשוואה להיום אני מדבר על הפרות קשר וריכוז אני עשיתי את ההבחון הזה של הפרות קשר וריכוז בכלל אחרי הצבא כן, בתקופת הבית ספר היו לי כל מיני הקהלות לימודיות אבל זה לא היה הפרות קשר וריכוז פרסם עשיתי את זה אחרי הצבא פשוט כי רציתי להכיר את עצמי טוב יותר אחד הדברים שלא הבנתי הוא למה אני מתקשב בפיצוע פעולות כל כך פשוטות ברמה של לשטוף ידיים לשטוף כלים, לבצע שיחת טלפון להחזיק שיחה בכללי, לקום מהמיטה, להתארגן ועוד אני הרי לא סיהודי יש לי ידיים ורגליים וראש ודברים שאני יודע שהם קלים בזמנו לא יכולתי שלא להגיד לעצמי שאני פשוט עצלן ודחיין זה מה שאמרתי לעצמי ודרך אגב גם היום אני מתמודד עם אותם מאבקים ולפעמים זה אולי באמת נובע מתוך עצלנות ודחיינות וקשה בכלל לשים את העצבא על מאבק בכל פעם אבל היום אני גם יודע להגיד שחלק מהעניין הוא הקושי הבאמת הורמונלי סלאש ביולוגי של התגייסות למשימות למשל, אצלי החוויה שלי היא תורר בבוקר וחוויה שהיא קשה במובן הפיזי אפילו פיזית קשה לי לצאת מהמיטה ואני מרגיש את ההנהדוניה הזאת בכל בוקר לא רק בבוקר אבל בבוקר היא מאוד מורגשת אתם מכירים את זה שאתם קמים בבוקר ויש איזו תחושת מאיחות כזאת על הפנים של רק עכשיו התעוררתם זה מאוד אינדיבידואל, יש כאלה שהם באמת מרגישים שהם התעוררו רק אחרי שהם יעשו כל מיני תקסים אם זה קפה, סיגריה, מקלחת, לא משנה ויש כאלה שהם צריכים פשוט לעבור כאילו פרק זמן של נגיד חצי שעה עד שהם באמת יכולים להגיד שהם הרים אז במקרה שלי אני יכול לעשות את כל התקסים להיל וגם לרוץ חצי שעה אפילו ולעשות מקלחת קרה ואני עדיין לא אפטר מתחושת המאיחות הזאת ואם אני לא לוקח כדורים אז אני ממש זומבי, ממש דרך אגב הכדורים שאני לוקח הם לטיפול ב-ADD שלי ולא בדיכאון אבל בתקופיי אני כן הייתי צריך נוגדי דיכאון המילים הם כמו רשת אי אפשר להגדיר דיכאון בצורה שתהיה ברורה הכדורים אז עשו אותי יותר מנובן רגשית זה היה בחוויה שלי הם גם עזרו לי אבל עזר לי להפוך את הסדל ליותר נסבל אני כמובן מועדת גם טיפול פסיכולוגי או רגשי מכל סוג שהוא, משהו עובד לכל אחד אבל עבורי זה היה משולב גם עם האקזיסטנציאליזם אז אני אדבר עליו שוב איך שאני רואה את זה האקזיסטנציאליזם הוא מציע לא רק מזור שהוא שקרי הוא גם מאמלל אם הוא בכלל מציע מזור כי מה שהוא עושה הוא בעצם רק ממשיך את קיומו של האבסורד הזה כי הוא לא פותר אותו אני גם לא מבקר את האבסורד אני כן חושב שהוא קיים אבל הגישה האקזיסטנציאליסטית שמפריחה כל אפשרות אחרת היא גם חותת בחטא גאווה וגם משאיר את האדם בלי שום דבר לאחז בו אני אגיד לכם מה ההשלכות של זה ומה קורה היום בחברה שלנו למשל, כל הספרטים, רוב הספרטים, רוב הספרים הכל נורא אירוי בתרבות שלנו שזה לא משהו רע כשלעצמו אבל הכל נורא מעודד אסקפיזם פשוט יש יותר מדי מהדבר הזה אף אחד לא מדבר על החיים האפורים והמשעממים שיש לנו באמת שאנחנו חיים אותם יום אחרי יום בצורך העניין נורא קל להזדהות עם כל הצד שמעודד את החלק האינדיבידואלי אפילו עם החלק הפוליסיסיסטי בכל הדבר הזה כי למשל מסקנות כמו החיים הם חרא אבל חיים פעם אחת או פאק אית או אני גם ככה מעביר את הזמן עד שאני אמות בכל מקרה אז בינתיים אני אעשה מה שטוב לי וכן הלאה הם אומנם יכולים להשאיר אותנו בחיים אבל מתעלמים מדבר מהותי מאוד עדיין החוסר משמעות קיים וסלחו לי אגליסטנציליסטים אבל המשפט אדם יכול לייצר משמעות עבור עצמו הוא לא תופס בעיניי האדם לא יכול להיאחז בעצמו בשביל להשאיר אותו בחיים זה מגלומני ואם זה אדם עם נטייה לדיכאון ובאמת אחוז ניכר מהחיים שלו עם סבל הוא רק יעמיק לעצמו את התאום יותר ויותר אם הוא תלוי בעצמו שימצא דרך לתת משמעות לחייו אנחנו פשוט לא מספיק טובים בשביל לנטל דרישה כזאת וכמו שאתם אגליסטנציליסטים הפרחתם את כל האגות הישונה גם הגישה שלכם ניתנת להפרחה בקלות אם אנחנו שואלים שאלות שהן קצת יותר גדולות מאיתנו לגבי הקיום אפילו הגישה שלכם נראית מטופשת אני אנסה להסביר איפה הבעייתיות נמצאת ואיפה זה נורא קשה להצביע על זה כי הבעיות היא נמצאת בתוך משהו מאוד קסום שנקרא לחגוג את החיים במרכאות למשל מנטרות, מדיטציות סוגים שונים של דיבור חיובי סמים, קבוצות תמיכה, חיבוקים וכו' וכו' בסופו של דבר זה אחלה אבל החשבון הוא מחכה לנו אחרי שחוגגים את החיים חוזר החלק הלא פקסי של החיים ואיתו עוד לא למדנו להתמודד לפחות האקסיסטנציאליזם לא מאפשר לנו לקבל כלים הוא לא מציע כלים ובאופן כללי על זה פחות נכתבים ספרים ופחות נפרים סרטים והתרבות פחות מדברת על הדברים האלה ואז איש ממוצע שחוזר הביתה אחרי יום החורבן בגר באיזו פריפריה כי הוא לא מצליח לגמור את החודש כי הוא לא חשב שהחיים רק פעם אחת במרכאות יגרום לו לצרות כלכליות ולעבוד בעבודה שהוא לא אוהב ובסוף היום יסיים את כל הלייקים היומיים בלי מאץ' אחד ואז רק ירצה לרווץ מול הטלוויזיה או הסמארטפון או שניהם במקביל שימכרו לו פנטזיה על אדם מאוד דומה לו שהתחיל מאותה נקודת פתיחה אבל בסוף הוא מצליח בכל מה שהוא נחשב כי הוא הירואי ואז יש לו את התקווה שגם יום אחד הוא יעבור לעיר הגדולה וכל האנשים יחזרו אחריו והגברים ירצו להיות כמוהו ותהיה לו מכונית מפוארת ומעגל חברים של יפים ונכונים אבל בינתיים הוא נרדם על הספה עם המסך טלוויזיה דולק וסמארטפון על הבטן עם שלוש אחוז סוללה ומחר יהיה לו עוד יום כזה אני חושב שהבנתם את הרעיון דרך אגב אם אתם גם סובלים מדיכאון אבל גם אם יש לכם ילדים תדעו שממש בלתי נספל להיות תהדכם זאת אומרת אם אתם לא פותרים את הדבר הזה או מטפלים למרות שגם למרות שגם אתם אני חושב לא סובלים את עצמכם לפעמים זה פחות מתקשר לנרקסיזם קצת יש קשר עדוק בין דיכאון לנרקסיזם וזה קשר שהוא קורה כאשר אדם לא מטפל אז אני חושב שעל זה אולי אני אפרט בטלת אחר אבל אני לא אשאיר אתכם עם תאמר אני לא יכול להציע לכם שום גישה פילוסופית של איך לחיות את החיים או שזה מאוד נשמע קל עבורי לבקר את האקזיסטנציאליזם בלי להציע שום דבר אחר אבל אתם יודעים מה? גם כאשר מגיע החשבון הזה שדיברתי עליו וגם כאשר המציאות חוזרת אחרי ההנגובר הזה של אסקטיזם יש עדיין איזושהי יכולת להתבונן על המציאות ההפורה בצורה פחות דוגמטית ומאחר שהכל אפשר להפריך אז אולי אפשר לבחור בגישה שיותר תשרת את האינטרסים שלנו ותעשה אותנו פחות אומללים גישה שאומנם אפשר להכחיש אותה בקלות אבל כמו הגישה האקזיסטנציאליסטית לא יהיה אפשר להוכיח שהיא לא נכונה וזה דבר שמצריך מאמץ רב יומיומי אבל זה יכול לשנות את החיים לא רק של הנפש הדיכונית אלא גם של הסובבים אותה ואל תחשבו שאני מדבר איתכם על להיות אדם טוב יותר או אנושי יותר או שאני מטיף לאיזה משהו כזה של להתחשר בזולת אני רק מציע שבאופן מעולץ במיוחד ברגעים שזה לא עובר לכם בראש אז כן להגיד לעצמכם שאולי מה שאתם חושבים שהוא כל כך טוטאלי וסופני ומוחלט יכול להתברר כטעות אפילו אם זה מאוד לא סביר אך עדיין אפשרי כמו למשל משפטים כמו אולי טיפול תרופתי כן יכול להקל אולי פסיכולוג יגיד לי משהו שעדיין לא חשבתי עליו אולי כן נתחיל להכניס ספורט לחיים שלי אם נעשה את זה בהדרגתיות אולי כן נמצא בין זוגים הנסג פורמט אחר מאזינים ומאזינות יקרים ויקרות מה שחשוב באמת זה לא איזו תפיסת עולם תיתן לכם עזור אלא שאיכשהו לא חשוב איך תצליחו פשוט לראות דפענים שיש תודה רבה שהבנתם ונתראה בפרק הבא תודה רבה הורים בעצמי כמו רכבים, כמו מים הם יתקעו את כל העולם הם יתקעו, הם חיים הם יתקעו, הם חיים כמו רכבים, כמו מים הם יתקעו את כל העולם כמו רכבים, כמו מים הם יתקעו את כל העולם הם יתקעו, הם חיים כמו רכבים, כמו מים הם יתקעו, הם חיים הם יתקעו, הם חיים הם יתקעו, הם חיים הם יתקעו, הם חיים הם יתקעו, הם חיים הורים בעצמי כמו רכבים, כמו מים הם יתקעו את כל העולם הם יתקעו, הם חיים כמו רכבים, כמו מים הם יתקעו, הם חיים הם יתקעו, הם חיים הם יתקעו, הם חיים הם יתקעו, הם חיים הם יתקעו, הם חיים הם יתקעו, הם חיים