Home Page
cover of פרק 14
פרק 14

פרק 14

00:00-20:32

Nothing to say, yet

Podcastspeechinsidesmall roomwritingscissors
0
Plays
0
Downloads
0
Shares

Transcription

שלום חברים מה שלומכם אתם יודעים שאתם החברים הכי טובים שלי למרות שאני לא מכיר אתכם בכלל אבל אני מאוד סקרן להכיר אתכם אני אומר שאתם החברים הכי טובים שלי כי אתם יודעים עלי יותר ממה שרוב האנשים יודעים עלי ולכן אני רוצה היום לקרוא לכם סיפור קצר של הסופר שאני חושב שהוא הסופר האהוב עלי כי באופן קצת דומה אני מרגיש שהוא היה יכול להיות חבר שלי בגלל שהוא כותב בצורה שמאוד נוגעת לי אז לסיפור קוראים בלי שום מובן וזה של דיויד פוסטר וואלס ויש הערת שוליים של המתרגמת הביטוי בלי שום מובן לקוח ממחזאו של שייקספיר מקבט וחיינו עם רק מעשייה של מפגר גיבוב של שצף קצף בלי שום מובן וזה תרגום של מאיר ויזלטיר המובד דרך אגב מאיר ויזלטיר הוא היה ממש אחלה עשה הרבה דברים הוא תרגם את עולם חדש מופלא הצעתי מהנחדה שלו ניסיתי לפחות אבל זה לא עבד בלי שום מובן תשמעו משהו מוזר זה היה לפני שנתיים והייתי בן 19 והתכוננתי לעזוב את בית ההורים וללכת לגור לבד ויום אחד בזמן שאני מתכונן פתאום בא לי הזיכרון הזה של אבי מטלטל לי מול הפרצוף את הזיים שלו פעם כשהייתי ילד קטן הזיכרון צץ משום מקום אבל הוא כל כך מפורט ונראה כל כך משכנע שברור לי שהוא לגמרי אמיתי פתאום ברור לי שזה באמת קרה ושזה לא היה חלום אפילו שהייתה שם מוזרות ביזרית כמו שיש בחלומות הנה הזיכרון הפתאומי הייתי בערך בן 8 או 9 והייתי למטה בחדר המשחקים לבדי אחרי בית ספר וצפיתי בטלוויזיה אבי ירד למטה ונכנס לחדר המשחקים בנעמת לפניי כאילו בעיני לבן הטלוויזיה בילו ציגה וגם אני לא עושה ציגה ובילו ציגה הוא שלף את הזיים שלו והתחיל כזה לטלטל לי את המול הפרצוף אני זוכר שאף אחד מלבדו לא היה בבית אני חושב שזה היה בחורף כי אני זוכר שהיה קר למטה בחדר המשחקים והייתי עטוף בשמחת הטלוויזיה הפרוגה של אמא חלק מהמוזרות הטוטלית של המקרה של אבי שמטלטל את הזיים שלו שם למטה היה שכל הזמן הזה הוא לא ציגה הייתי זוכר את זה אם הוא היה מוציגה ואין בזיכרון שום דבר על איך נראו הפנים שלו על איך נראתה בעת הפנים שלו אני אפילו לא זוכר אם הוא הסתכל עליי כל מה שאני זוכר זה את הזיים הזיים כאילו טבע את כל תשומת הלב שלי הוא פשוט טלטל לי אותו ככה מול הפרצוף בלי להוציא הגה או להעיר איזושהי ערה מטלטל אותו בערך כמו שאתה עושה בבית שימוש כשאתה מנהר אותו אבל אני זוכר גם שהיה משהו מאיים שנראה קצת בריוני באופן שהוא עשה את זה כאילו הזיים הוא הגרוף שהוא דוחף לי לפרצוף ומזמין אותי להגיד משהו ואני זוכר שהייתי עטוף בשמחה ולא יכולתי לקום או לזוז הצידה מהזיים וכל מה שאני זוכר זה שהזזתי את הראש לאנה ולאנה בניסיון לסלק לי אותו מהפרצוף את הזיים זה היה מהמקרים הביזרים לגמרי שהם כל כך מוזרים עד שאפילו בזמן שזה קורה נדמה כאילו זה לא קורה לפעמים היחידות לפני כן שבכלל אהבתי מבט בזיין של אבי היו בחדרי מלטחה אני זוכר איך הראש שלי כזה זז לאנה ולאנה על הצוואר והזיין כזה עוקב אחרי לאנה ולאנה ושהיו לי בראש מחשבות ביזריות לגמרי בזמן שהוא עשה את זה כמו שאני מזיז את הראש שלי בדיוק כמו נחש וכולי לא עמד לו אני זוכר שהזיין היה קצת יותר כאמי שר הגוף שלו וגדול עם זריד גדול מכוער לאורכו אחורה קטן בקצה נראה מכורץ מעוצבן והוא נפתח ונסגר קצת בזמן שאבי ימשיך לטלטל לי את הזיים מול הפרצוף בדרך מאיימת ולא משנה לאן הבאסתי את הראש זה הזיכרון אחרי שהיה לי אותו את הזיכרון הסתברתי בזה תוריי כמו בתוך הרופל כאילו בחושים מטושטשים מחורפן לגמרי בלי לספר את זה לאף אחד בלי לשאול כלום אני יודע שזו הייתה פעם היחידה שאבי עשה דבר כזה זה היה בזמן שהרזתי והסתבבתי בחנויות להשיג ארגזים ישנים לצורך המעבר לפעמים הסתבבתי בזאת תוריי בשוק בהרגשה לגמרי מוזרה לא הספקתי לחשוב על הזיכרון הפתאומי נכנסתי לחדר של תוריי והרדתי לחדר המשחקים לחדר המשחקים הייתה מערכת בידור חדשה במקום הטלוויזיה ישנה אבל אשמחה הפורגה של אמא עדיין הייתה שם ברושה על גב הספה כשלא הייתה בשימוש הייתה אותה שמחה כמו בזיכרון ניסיתי לחשוב ולהבין למה אבי עשה הדבר כזה ומה היה לו בראש כאילו מה יכלה להיות המשמעות וניסיתי להיזכר אם הייתה איזה הבעה או איזה רגש על הפנים שלו בזמן שזה קרה עכשיו זה נעשה עוד יותר מוזר כי לבסוף היום שאבי לקח חצי יום חופש וניגשנו לזכור ון בשביל להרוז ולעבור איתו דירה אז בוון בדרך הביתה מהמקום של הזכרת הרכב העליתי סוף סוף את הנושא ושאלתי אותו על הזיכרון שאלתי את זה ישירות זה לא שיש דרך להוביל בהדרגה למשהו כזה אבי שילם בכרטיס שלו בעבור זכירת הרכב והוא היה זה שנהג בדרך הביתה אני זוכר שהרדיו בוון לא פעל בוון כאילו זה נופל מהשמיים מבחינתו סיפרתי פתאום לאבי שממש לאחרונה הזכרתי ביום שהוא ירד למטה וטלטל את הזין שלו מול הפרצוף שלי כשהייתי קטן ותיארתי לו את מה שזכרתי כזה בקיצור ושאלתי אותו מה לעזאזל זה היה וכשהוא פשוט המשיך להינוק ולא אמר הוא עשה שום דבר בתגובה התעקשתי ושוב העלתי את הנושא ושוב שאלתי אותה שאלה עשיתי את עצמי כאילו אולי הוא לא שמע את מה שאמרתי בפעם הראשונה ואז מה שאבא שלי עושה אנחנו בוון בכביש ישיר קצר בדרכנו הביתה אל בית אוראי כך שאוכל להתכונן לעבור לדירה משלי הוא בלי להזיז את הידיים על ההגה ובלי להזיז שרי בחוץ מהצוואר מפנה את הראש להסתכל עליי ושולח לי כזה מבט זה לא מבט מעוצבן ולא מבט מבולבל כאילו הוא חושב שלא שמע טוב וזה לא כמו להגיד מה קרה לך להזוזל או אוף לי מה עיניים או אחד מהדברים שהוא אומר כשברור לך שהוא מוצבן הוא לא אמר מילה אבל המבט שלו אומר הכל כאילו הוא לא מאמין ששמע את החרא הזה שיצא לי מהפה כאילו הוא שרוי בחופר אמון מוחלט ובשעת נפש מוחלט כאילו לא רק שהוא מעולם לא תלתל את הזין שלו מולי בלי שום סיבה כשהייתי ילד קטן אלא עצם העובדה המזוינת שיכולתי אפילו לדמיין שהוא תלתל את הזין מולי ועוד כאילו להאמין בזה ועוד להתיישב לידו בבן הסחור הזה וכאילו להאשים אותו וכו' וכו' המבט שבוי הגיב ונעץ בי בבן כשהוא ממשיך למצוא אחרי שהעליתי את עניין הזיכרון ושאלתי אותו על כך ישירות זה מה שהקפיצה את הפיוזים במה שנוגע להביא המבט שהפנה אליי ונעץ בי לאט אמר שהוא מתבייש בשבילי ומתבייש בשביל עצמו בגלל עצם הקרבה שלו אליי דמיין לך שאתה נמצא בארוחת ערב חגיגית גדולה בלבוש רשמי ובמסיבת הסיום של אונטו תחרויות עם אביך ואתה כאילו מטפס פתאום על שולחן הסעודה ומתכופף ומחרבן שם על שולחן לפני כל הנוכחים אז זה המבט שהזיכרון ינועץ בך בעוד אתה עושה את זה, מחרבן בגדול זה היה אז בבן שהרגשתי כאילו אני מסוגל להרוג אותו ושנייה הרגשתי כאילו אני רוצה שהבן ייפתח ויבלע אותי בשלמותי אז כדי כך הייתי נבוך אבל גבור שבריר שנייה מה שהרגשתי זה שאני מעוצבן כל כך שיכולתי להרוג אותו זה היה מוזר הזיכרון עצמו בשעתו לא הצבן אותי רק חרפן אותי כאילו נהייתי מטושטש מתוך הלם אבל בבן הסחור באותו יום האופן שבו אבי אפילו לא אמר מילה אלא נהגה ביתה בשתיקה עם שתי ידיים על ההגה והבעה על הפנים שלו בגלל ששאלתי על זה עכשיו הייתי ממש מוצבן תמיד חשבתי שזה שאומרים שאם אתה כואב מספיק אתה רואה אדום זה רק ביטוי אבל זה באמת ככה אחרי שהמסתי את כל הזבל שלי הלבן עברתי דירה ולא עצרתי קשר עם המשפחה שלי למעלה משנה אף לא מילה הדירה שלי באותה העיר הייתה אולי במרחק שלושה קילומטר לא יותר אבל לא מסרתי להם אפילו את מספר הטלפון שלי העמדתי פנים שהם לא קיימים עד כדי כך הייתי מבועס ומאוצבן לאמא שלי לא היה מושג למה ניתקתי קשר אבל בטח לא התכוונתי להגיד לה על זמילה וידעתי באלף אחוזים שבשום הון שבעולם הוא לא יגיד לה משהו על זה חודשים כל דבר שראיתי נשאר קצת אדום אחרי שעברתי משם וניתקתי קשר לפחות בגוון ורוד לא חשבתי על הזיכרון של אבי מטלטל את הזין שלו מולי בתור ילד קטן לעיתים קרובות כל כך אבל בקושי עבר יום בלי שיזכר במבט שהוא נעץ בי בבן כשאלה את יישוב את הנופה רציתי להרוג אותו חודשים חשבתי על אפשרות ללכת הביתה כשאין שם אף אחד ולהכניס למוקות לאחיות שלי לא היה מושג למה ניתקתי קשר עם ההורים והן אמרו שפשוט יצאתי מדעתי וששברתי לאמא את הלב וכשהתקשרתי אליהן הן נתנו לי על הראש בלי ערב בגלל שניתקתי קשר בלי להסביר למה אבל הייתי כל כך מוצבן שידעתי שעד הקבר אני לא אגיד על זה מילה מספת זה לא שהשתפנתי מלהגיד על זה משהו אלא שזה כל כך הקפיצי את הפיובים שזה הרגיש כאילו אם אני אזכיר את זה שוב ומישהו נעץ בי איזשהו מבט יקרה משהו נורא כמעט כל יום דמיינתי לי שבזמן שאני שם בבית ומכניס לו מוקות אבי שואל אותי שוב ושוב למה אני עושה את זה ומה המשמעות של זה אבל אני לא אומר כלום וגם הפנים שלי לא מביעות שום רגש בזמן שאני מנפח לו את הצורה אחר כך בחלוף הזמן לאט לאט התגברתי על כל העניין אמנם ידעתי שהזיכרון שבו אבא שלי מטלטל את הזין שלו מולי בחדר המשחקים הוא זיכרון אמיתי אבל לאט לאט הבנתי שזה שאני זוכר את המקרה לא אומר בהכרח שאבא שלי זוכר התחלתי לתפוס שאולי הוא בכלל שכח את המקרה יכול להיות שהמקרה היה כל כך מוזר ובלתי מובן שבאופן פסיכולוגי אבי חסם אותו בזיכרון וכשאני העליתי אותו כאילו זה נפל מהשמיים מבחינתו העליתי אותו בבן ולא זכר שאי פעם הוא עשה משהו כל כך ביזרי ובלתי מובן כמו לרדת למטה בטלטל את הזין שלו מול ילד קטן בדרך מאיימת ועכשיו שאני יצאתי לגמרי מדעתי בנעץ במבט שהביע שאת נפש מוחלט זה לא שהאמנתי באופן מוחלט שאבי לא זוכר כלום אלא שיותר כאילו התחלתי להודות לאט לאט שיכול להיות שהוא חושם את זה לאט לאט זה התחיל להירות כאילו הלקח של זיכרון של מקרה כל כך מוזר ושכל דבר אפשרי כעבור שנה הגעתי למצב שבו העמדה שלי הייתה שאם אבא שלי מוכן לשכוח את כל העסק את זה שהעליתי בבן את הזיכרון שלי מהמקרה ולא ידבר על זה אף פעם אז אני מוכן לשכוח מכל העניין ידעתי באלף אחוזים שבשום עולם אני לא אלה אי פעם משהו שקשור לזה כשהגעתי לעמדה הזאת בקשר לכל העסק זה היה בערך בהתחלת יולי ממש לפני ארבעה ביולי שזה גם הימולדת של אחותי הקטנה וכך כאילו זה נפל מהשמיים מבחינתם אני מצלצל הבית של הוריי ושואל אם אני יכול לבוא לימולדת של אחותי ולפגוש אותם במסעדה המיוחדת שלפי המסורת הם לוקחים אותה לשם לכבוד הימולדת כי היא כל כך אוהבת אותה את המסעדה המסעדה הזאת שנמצאת במרכז העיר שלנו היא מסעדה איטלקית די יקרה ומוצבת בעיקר בעץ בצפיים קיים בתפריטים באיטלקית, המשפחה שלנו לא איטלקית זה היה אירוני שבמסעדה הזאת בחגיקת ימולדת עמדתי לחדש את הקשר עם המשפחה שלי כי לפי המסורת המשפחתית שלנו זו הייתה המסעדה המיוחדת שלי שלשם היו לוקחים אותי לכבוד הימולדת שלי איפשהו בתור ילד קיבלתי את הרעיון שמי שמנהל אותה זה המאפיה, רעיון שקסם לי לגמרי בתור ילד קטן ותמיד נתנדתי להוריי עד שהם לוקחו אותי לשם לפחות בימולדת שלי עד שלאט לאט כשגדלתי יצאתי מזה ואז איכשהו זה עבר להיות המסעדה המיוחדת של אחותי הצעירה ביותר כאילו היא הרשעה את זה יש שם מפות משובצות בשחור והאדום וכל המילצרים נראים כמו חיילים בארגון פשע ועל שולחנות המסעדה תמיד יש בקבוקי יין רקים עם נרות תקועים בפתח הצוואר שנמסו בשעבה בכמה צבעים שנוטפה והתגשתה על הבקבוקים סביב סביב, בקווים ובכל מיני צורות הזכרתי איך כילד קטן עקסמתי בדרך מוזרה מבקבוקי היין עם כל השעבה שהתייבשה בזמן שהיא נוטפת עליהם מסביב, צריך אבי נאלץ לבקש ממני שוב ושוב לא לגרד את השעבה מהבקבוק כשהגעתי למסעדה בז'קט והניבה הם כבר ישבו שם מסביב לשולחן אני זוכר איך אמא שלי נראתה מתלהבת ומרוצה רק מלראות אותי והיה לי ברור שהיא מוכנה לשכוח את כל השנה שבה לא יצרתי קשר איתם היא פשוט הייתה כל כך מרוצה מלהרגיש שוב כמו משפחה אבי אמר איכרת על הפנים שלו לא הייתה שום הבעיה לכאן או לכאן אימי אמרה אני מצטערת כבר הזמנו זה בסדר? אבי אמר שמכיוון שאיכרתי כפי שאיכרתי הם כבר הזמינו בשבילי התיישבתי ושאלתי בחיוך מה הם הזמינו בשבילי אבי אמר מנה של אוף פרסטו כזה שכזה שאימא שלך הזמינה לך אמרתי אבל אני שונא אוף תמיד שונאתי את זה איך יכולתם לשכוח שאני שונא אוף כולנו אבטנו אחד על השני למשך שנייה סביב השולחן אפילו אחותי הקטנה והחבר שלה עם השיער היה שבריר שנייה ארוך שכולנו אבטנו אחד על השני זה היה הרקע שהמלצר הביא לכולם את האוף אז אבי חייך ומושך את אחד הקרופים שלו לאחור בתור בדיחה ואמר אוף עם העיניים ואז אימא שלי הניחה את היד על חלקו העליון של החזה שלה כמו שהיא עושה כשהיא חוששת שהיא צוחקת חזק מדי וצחקה המלצר הניח את הצלחת שלי לפניי ואני עמדתי פנים שאני מסתכל למטה ועשיתי פרצוף וכולנו צחקנו זה היה טוב אבי חייך אבי חייך אבי חייך אבי חייך אבי חייך אבי חייך אבי חייך There comes a time when you're drifting Comes a time when you settle in Comes a life, feelings lifted Burnt that baby right up off the ground Oh, this old world keeps spinning round It's a wonder child, trees made of land There comes a time Comes a time You and I, we were captured We took our souls and we flew away We were running, we were giving That's how we kept what we gave away Oh, this old world keeps spinning round It's a wonder child, trees laying down Comes a time Comes a time Comes a time Comes a time Oh, this old world keeps spinning round It's a wonder child, trees ain't laying down Comes a time Comes a time Comes a time Comes a time Comes a time

Listen Next

Other Creators