פרק12

In this podcast episode, the speaker discusses his personal thoughts and experiences regarding finding a partner and the challenges that come with it. He talks about the difficulties of finding someone in a similar life stage and the pressure to have children. He also mentions the impact of technology and dating apps on relationships and the increasing loneliness in society. The speaker reflects on his past decisions and the importance of finding meaning and love in life. He discusses the concept of "FOMO" and the influence of social media on our perceptions of happiness. He emphasizes the need for personal responsibility and the choice to live a fulfilling life, even in a world filled with distractions and superficiality. The speaker quotes Viktor Frankl and his thoughts on finding meaning and responsibility in relationships and work. He concludes by acknowledging the challenges but maintaining hope for personal growth and change. שלום לכולם. איזה כיף שחוזרתם. אנחנו בפרק 12 היום. אז בואו נתחיל. בזמן שאני כותב את הפרק, אז אני נמצא במצב נפשי מסוים. וכשהקליט את הפרק אז אולי אני אהיה בהוויה אחרת, אבל אני סתם ארטילאי. אני פשוט לפני הציעה לבית. אז אם אני אחזור כשאני מאוהב, אולי תשמעו את זה בגוון קול שלי. בכל מקרה אני אבקן אם זה יתפתח לאנשהו. אבל כן רציתי לדבר איתכם על הרעיון של מציאת בת זוג או בן זוג. תראו, למצוא בת זוג זו עבודה. במיוחד כשאני מחפש מישהי בסטטוס דומה לשלי. אני נקלטתי לאזור וואקום כזה מבחינת עצב וביקוש, כי אני יחסית צעיר בשביל הסטטוס כרוש פוס ילד. אתם מבינים, אני בן 35, ורוב האנשים שמפרקות משפחה נמצאו רק בסביבות ה-38 ומעלה, 38-42. אני לא עשיתי מחקר אמפירי דרך אגב, אני סתם גורק מספרים על סמך האינטואיציה של החוויה האישית שלי. בכל מקרה, מה שקורה, רוב הפעמים אני צריך להתגמש בין למצוא מישהי שיש לה כבר ילד, אבל מבוגרת ממני, או למצוא מישהי שהיא קרובה לגילי, או אפילו פחות מגילי, אבל לחוצת ילדים. וזה לא שאני נגד לעשות ילדים שוב, יום אחד, פשוט זה רחוק ממני כרגע, ואני לא רוצה להרגיש שכשאעשה את זה זה יהיה מתוך המקום של לרצות או לבטר, כי כמו שאתם יודעים, להביא ילד זה אולי אחד הדברים היחידים בעולם שהם בלתי הפיכים. כשאני מתבונן לאחור על ההחלטות שעשיתי, אני קצת מתבייש בזה שגרושתי, היא האדם שאני מבין שהיא היום. אני אומר לעצמי פאק, הייתי עד כדי כך חיבר או שהמסכה שהיא שמה הייתה כזו טובה? אולי זה שילוב של שני הדברים. אבל אני בטוח שגם אם הייתה לי אינטואיציה יותר טובה קצת, עדיין הייתי רחוק מלדמיין אפילו את זה שהיא תתגלה כאימא כזאת גרועה, וזה בלשון המעטה. כל פעם שאני אומר את זה, אני מרגיש שהבדיחה היא קצת עליי. תגידו כמה פעמים שמעתם אנשים שאומרים את המשפט נמאס לי מהטינדר ומכל האפליקציות השייכות לאותה תת משפחה, אבל עדיין ממשיכים? אז אני אחד מאלו שאומרים את זה וממשיכים. כן, זה פשוט כל כך נוח. זה האמת. אני אומנם חושב שהשיטה הזאת יעשה כאלה נזקים לחברה, אני באמת נגדה. אבל אני עדיין שם. למרות שאני כן מנסה עסיקים אחרים, שהם דורשים יותר זמן ומאמץ, ודווקא עכשיו כשגייסתי את עצמי לדבר הזה, ואפילו נרשמתי לאיזה משרד שידוחים בתשלום, דווקא עכשיו אני מקבל, יחסית לעצמי, מלא מג' עם האפליקציות. אתם חושבים שזה צירוף מקרים או שהאלגוריתם עוקב אחריי? אני חושב שאם אני אבחר באופציה ב', זה יהיה קצת פרנלידי מדי. אבל זה לא בלתי מתקבל על הדעת מצד שני. הרי ברור שיש מעקב קפיטליסטי. אבל זה העידן שאנחנו חיים בו. אתם יודעים, צריך להמציא הגדרה חדשה לתקופה הזאת. הרי הפוסט-מודרניזם כבר עתיק, ואפילו פוסט-פוסט-מודרניזם תוסף חצי כוח. כי הקדמה הטכנולוגית היא לא מתקדמת בצורה ליניארית, אתם מבינים? היא מתקדמת בצורה אקספוננציאלית, וכל השינויים האלו קורים בקצב שקשה אפילו לתפוס שהם מתרחשים. אחד הנזקים שנגזרים מכך הוא השינוי על כל עולם ההיכרויות, שנעשה ממופך ומפולטר. אחת הבעיות היא שזה מגדיל את הפער בקרב הגברים, בין אלו האטרקטיביים שהם נעשים ממוזמן למיעוט, לבין אלו הלא-אטרקטיביים. וכל אלו ששייכים למעמד הביניים, הם לאט לאט הופכים להיות ברשימת הלא-אטרקטיביים. כי מה שקורה בקרב אנשים זה תהליך קצת הפוך. הן הרבה יותר מחוזרות. הן אפילו מחוזרות ברמה תורדנית, שלא פלא שגורפטינג זה הפך להיות מנהג שגור, קשה להאשים אותם. והפער אצל שני המינים, וגם בינם לתוך עצמם, גורם לאיזושהי צלות בהכרה כוזבת של הייקים, שרק מגדילים את הבדידות והניקור והצלות, וזה אולי מאוד עובד טוב עבור התאגידים ומאוד רווחי עבורם, אבל במובנים אנושיים אין ספק שזה עונה. אני דרך אגב לא שייך לרשימת האטרקטיביים. זה לא שאני נואש מצד שני, אני כן מפיק דייטים, אבל אני מודע לקושי. מה שזה יצר זה שבעידן שלנו הרבה פחות צעירים עושים סקס, וזה כן הפון של ימדד אמפירית. יותר אנשים מדווחים גם על הבדידות. חשבתי לקרוא לתקופה הזאת עידן המובייליזם. מה אתם חושבים? יש לכם רעיון? אבל תדעו שאם זה יתפוס מובייליזם, אז אני מציע שאני טבעתי את המושג. כי זה עניין רוחני שלי. אבל מה שרציתי לומר, כי אני מרגיש שאנחנו חיים בדיסטופיה. אולי מה שמגשה לדור שלי, דור הוואי, זה העובדה שהוא יושב על איזשהו תפר. אנחנו שייכים גם למה שהיה לפני עידן האינטרנט, וגם למה שיהיה בעתיד. אנחנו חווים את כל המעבר הזה. אבל הידיעה שהיה פעם משהו אחר, הידיעה שאנחנו לא היינו צלויים כל כך ומכורים כל כך, אולי מדרבנת את החוסר החלטיות וההרסה עצמי שלנו. כי בניגוד לדור עבד או לדור של הבן שלי, שדרך אגב גיליתי לא מזמן שיש לו שם, הנקרא דור האלפא. ואולי יש בזה איזושהי סמלית מטרידה. אבל בניגוד לדורות האלו, שממש גדלים לתוך הדבר הזה שהוא חלק אלמנטרי מהיומיום, אלמנטרי ברמה, שכבר נאמר על הסמארפון, שהיום כבר פרימיטי, זה לעומת מה שמתכננים להוציא, אבל נאמר עליו שהוא הרחבה של העצמי, שהוא ממש עבר נוסף של הגוף. וזה לא מופרך. אבל אתם יודעים, אני חושב שיש מה לעשות. למרות זאת, עם הקיום שלנו, במובן של להחזיר את המשמעות שהבדל מהעולם, והפכה למילת גנאי. לצערי זה קשה מאוד. ולצערי, רק מעט מאוד אנשים באמת רוצים לעשות את זה. אבל תקשיבו, אל תפורשו אותי, לא נכון. אני לא קורא עכשיו פועלי העולם התאחדו. או שאני לא קורא לעשות מרתחה אירואית, בסגנון שגברה. הפוך. אני אומר שאנשים שאני מכיר, שהם באמת מורדים במערכת, הם עושים את זה בצורה הרבה פחות סקסית ממה שאנחנו מדמיינים כשאנחנו חושבים על מרד. הם לא נראים כמו קיאנו ריבס, במעשנים סיגריה, ומדברים בכל גברי נמוך ונטול רגש, ומתעסכים את הרעים. הדבר הזה שאני מדבר עליו מבדיל אותם מלהיות קיימים לעומת באמת לחיות. אתם מבינים? אפשר לחיות את החיים בצורה פאסיבית ולא תסקודית. גם אם לכאורה זה נראה כאילו האנשים האלה מאושרים ושהם באמת השיגו כבר הכל. אבל אפשר גם להיות אנשים שמסתפקים במועט אבל יש להם חופש אוניתי ומשמעות לחיות למענה. אני רוצה להציע לכם עכשיו עמוד שאני מצטט מתוך האדם מחפש משמעות של ויקטור פרנקלס. וזה נחתב מתוך חוויות במחנה הריכוז. אני זוכר שני ניסיונות של התעובדות שהיו דומים דמיון רב-זל על זה. שני האנשים דיברו לפניכם על כוונתם לשלוח יד בנפשם. שניהם נזקקו לנימוק הטיפוסי. לא היה להם לקוות עוד למהומה מן החיים. בשני המקרים היה עלינו להוכיח להם כי עוד שרדה תקווה. תקווה לעתיד. ואכן הוכחנו לדעת כי בשביל האחד היה זה בנו אהוב שחיקה לו בארץ זרה. בשביל האחר התגלמה תקווה בעצם ולא באדם. אותו איש היה מדען וכתב שורה של ספרים שטעונים היו השלמה. שום אדם אחר לא יכול לעשות את עבודתו כשם ששום אדם אחר לא יכול לתפוס את מקום אהב באהבת הבן. איחוד זה, המציין כל פרט ונותן משמעות להווייתו, משפיע השפעתו על העבודה היוצרת כשם שהוא משפיע על אהבה בין פני אדם. כאשר מתברר חוסר האפשרות למצוא תחליף לאדם, אותה שעה מופיעה אחריותו של אדם להווייתו ולרציפותה בכל גדלותה. אדם המכיר באחריותו לנפש אחרת המצפה לו באהבה או באחריותו לעבודה שלא נשלמה לעולם לא יהיה מסוגל להתאבד. הוא יודע את הלמה של קיומו והוא יוכל לעמוד כמעט בכל איך. זה סוף הציטוט. תופעה נוספת שכולנו מכירים נקראת פומו. אני עשיתי איזשהו מעבר חד עכשיו לחברה לעולם המוביילי שלנו. אז פומו זה רשת היבוד של Seed of Missing Out. זה סוג של עדכון גרסה לכלישאה הידועה של הדשא של השכן ירוק יותר. רק שפה הדשא שמשווים אותו הוא לא של השכן, אלא משווים באמת לדשא הכי ירוק. הכי ירוק באינסטגרם או בטיק טוק. ויש עוד מלא מציעות הרבה יותר שוות מהדשא שלכם. הדשא שלכם לעולם לא יגיע לרמה של אולי בעבר עד כמה פילטרים אי אפשר לזייף משהו שדומה לדשא ירוק. אבל בסופו של יום, אתה ואת אתם שונאים את הדשא שלכם שהוא לא כמו הדשא האידיאלי שנראה שיש לכולם חוץ מלכם. רק שכולם מזייפים את זה כמוכם. אז תופעה דומה אך פחות מדוברת עוד רשתוות. המשמעות של רשתוות האלו זה זה מתקשר חברה לעולם ההכירויות באפליקציות. אני שמעתי מידידות שאמרו שמבחינתן טינדר שווה וולט. אתם מבינים? עד כמה שזה אולי נשמע מעורר מחלוקת ואפילו מחפיץ. לא שיש לי בעיה עם החפצה. פשוט זה קצת אירוני שזה מגיע מהמין היפה, אבל אין אמרו אמת חברתית שלא מדוברת מספיק, אבל היא כל כך נכונה ומשמעותית. והיא מתגלמת בעובדה שהיום, בפועל בנות פוחדות ממחויבות לא פחות מגברים, בניגוד לסטיגמה. ומה שאני בא להגיד הוא שלמרות השקרים, הזיוף, הסילטרים, המניפולציות והמסרים החברתיים הסופרים, והעלייה בכמות הבדידות והחרדה והדיכאון. עדיין אי אפשר לקחת מהאדם את חירותו, אם הוא מחליט שכך. הקושי הוא שהיום זה הרבה יותר מאתגר עם כל הגירויים והפכות. אז אני אישול לצטט משפט נוסף, שגם הוא שייך לסחנקל וגם הוא מתוך האדם מחפש משמעות. והוא אומר כך עכשיו אני רוצה להציג בפניכם את ההגדרה שלי לאהבה ושלהיות מאוהב כי זה לא אותו דבר בעיניי. להיות מאוהב לצורך העניין זה שאני עכשיו אצא לדייט וזה יתקדם טוב ואז אני אעשה אידיאליזציה בראש שלי לבחורה כמו שאני עושה הרבה פעמים שאני נוטה לעשות ואז מהבוקר של המחרת האישונים שלי הפכו ללבבות ואני הבנתם יש אנשים שיגדירו את זה כהידלקות ואני חושב שאני אעשה את הפער הזה בגלל שלאהוב זה דבר אחר בעיניי האהבה שאני מדבר עליה היא משהו הרבה יותר מורכב ועמוק וזה לא תלוי באידיאל חיצוני אמנם זה כן תלוי בחברה שהיא חיצונית כי אהבה ללא תלות בחברה זו אשליה וזה נובע מבפנים אתם מבינים, השפע שמוכרים לנו או במילים אחרות, ה-איך זה יפוך בסופו של דבר לפסולת וריקבון וגם אנחנו אבל הלמה הוא זה שמבדיל האם את הזמן המוגבל שיש לנו פה אנחנו נעביר באופן פסיבי או שנכיר בכך שהמאבק שלנו שווה משהו העניין הוא שההתגלמות של הדבר הזה היא אולי סמויה מהעניין אבל ההבדל בין שתי האפשרויות האלו הוא פחות או יותר הכל אני נשמע נורא פומפוזי ורציני אבל זה לא אפייה בפומפוזיות אני אתן לכם דוגמה כשאני מבקש עזרה מאמא שלי היא תמיד אומרת מה אני צריכה לעזור לך? אתה לא יכול לבד? או שהיא אומרת אם אתה רוצה שאני עזור לך אז אני מצפה ממך לתמורה אתם מבינים? היא שואלת למה כי אין לה את הלמה עצובי להגיד את זה היא לא עזרה להם באופן מוחלט היא עדיין פה אבל השאלה שהיא באמת צריכה לשאול זה לא למה זה למה לא אם היא הייתה מסתפקת בכך שיש ערך לזה שהיא פשוט יכולה לשפר את מצבו של האדם האהוב עליה שוויה ברקנות הקיומית והנוחה והמשעממת של חייה נורא נוח להיות קלו ואני לא פרקסטי כשאני אומר את זה דרך אגב אמא שלי אמרה שהיא מספיקה להאדים לפודקאסט שלי שהספיק לה מה שהיא שמעה בפרק 6 אז עכשיו אני יכול לתנף עליה חופשי כיוון שכשאני אומר את המילה לתנף אני כן פרקסטי אני פשוט מתאר את מה שאני חווה אולי הייתה לי תקווה באיזשהו מקום שכשהיא תשמע את מה שאני חושב דרך הפודקאסט כאשר אני יודע שהיא יכולה רק להאדים מבלי להגיב וכשאני שוקל את מילותיי כך שהתנסח אולי אצליח לגעת בה ולשנות משהו ואולי יום אחד זה יקרה כי זה אף פעם לא מאוחר אבל מה שבטוח זה שאם זה יקרה בין אם זה בהשראת הפודקאסט ובין אם לא זה יהיה בזכותה בזכות שהייתי כך החלטה בצורה מודעת ואחראית שמגיעה לה לחיות חברים תודה רבה שצפיתם אני מנסה שתהיו משהו כזה לכם ונתראה בפרק הבא מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה