Details
פרופ' שלמה מי-טל והרב אלישע וולפין משוחחים על פרשת וישב, ובמיוחד בביטוי העוצמתי החוזר פעמיים בפרשה: "הכר נא!". כיצד הכרה נכונה יכולה להביא לטרנספוטרמציה ותיקון
Comment
Details
פרופ' שלמה מי-טל והרב אלישע וולפין משוחחים על פרשת וישב, ובמיוחד בביטוי העוצמתי החוזר פעמיים בפרשה: "הכר נא!". כיצד הכרה נכונה יכולה להביא לטרנספוטרמציה ותיקון
Comment
פרופ' שלמה מי-טל והרב אלישע וולפין משוחחים על פרשת וישב, ובמיוחד בביטוי העוצמתי החוזר פעמיים בפרשה: "הכר נא!". כיצד הכרה נכונה יכולה להביא לטרנספוטרמציה ותיקון
Listen to פודקאסט # 9: פרשת וישב by Elisha Wolfin MP3 song. פודקאסט # 9: פרשת וישב song from Elisha Wolfin is available on Audio.com. The duration of song is 29:25. This high-quality MP3 track has 2304 kbps bitrate and was uploaded on 5 Dec 2023. Stream and download פודקאסט # 9: פרשת וישב by Elisha Wolfin for free on Audio.com – your ultimate destination for MP3 music.
Comment
Loading comments...
שלום שלומו. שלום אלישר. שלום לכולם, שלום לכל מי שמאזין לנו עכשיו. אנחנו ביום שלישי פעמיים כתוב וסיימנו עכשיו בדיוק את ההקלטה של הפודקאסט באנגלית. ומה שמדהים הוא שתמיד הפודקאסט בעברית יוצא שונה. שלומו מביא תמיד את הדרשה שעליה אנחנו מדברים וזה אותה דרשה ותמיד איכשהו זה יוצא אחרת. אנחנו רוצים גם להקדיש את הפודקאסט לאילוי נשמתו של בנימין יהושע נידם שנקבר ממש בשעה זאת בזיכרון יעקב שנפל בעזה. ולאחל למשפחתו נחמה גדולה גדולה גדולה ושהקורבן יהיה ראוי שפשוט יהיה ראוי. אמן אלישר ויש לנו אהובים קרובים בהנדסה קרבית. נראה לי שהוא היה בהנדסה קרבית. הנדסה קרבית זה המקצוע שמפוצצים את המנהרות והמנהרות יש ניתנים וזה מסוכן וזה חיוני והם עושים עבודת קודש ולצערי חלקם נופלים. כן וישנו פרשה השבוע פרשת וישב אחרי שיעקב חוזר חזרה ביתה אחרי עשרים שנות עדודים והוא בטוח שהוא ישלים איסיו והוא יורש פה את הארץ לאט לאט וחושב לעצמו זהו הגעתי למנוחה ולנחלה. וישב ככה לשבת והוא לא יודע שהפרשה הזאת הולכת לתחילתה של דרמה נוראית. כל מה שהיה עד עכשיו מתגמד לעומת הדרמה הנוראית של השנאה הגדולה בין הבנים שלו שהוא זה שבישל אותה. ואלישה הכותרת של הדרשה שלך שתי מילים הכרנה ואתה זיהית למעשה את הניצוץ את הלב ליבה של הסיפור כאן לדעתי הכרנה ואתה מביא לנו כמו תמיד מסר רלוונטי, אקטואלי למצבנו היום למרות שהסיפור זה לפני שלושת אלפים שנה. הכרנה תסתכלו במציאות ולעומק תבין מה המציאות אומרת לנו ומה זה אומר לי ואיך אני חייב חייב להשתנות. ואלישה אם היה אי פעם זמן שהכרנה נחוץ עכשיו לעם היהודי בעולם ולנו לעם הישראלי לעם שיושב בציון, אם היה אי פעם צורך והכרנה זה עכשיו וזה תהליך כל כך כואב התהליך הזה של הכרנה. אנחנו מסתכלים פנימה ורואים כל התשלונות שלנו כל הטעויות שנובעים מעצם זה מי אנחנו הם נובעים מי שאנחנו וזה מחייב תיקון וזה מתחיל בהכרנה ואנחנו רוצים את התהליך הזה וזה כואב וואו. כל כך יפה מה שאתה אומר זה כואב וזה כל כך קשה כי אנחנו לא רוצים להכיר אנחנו לא רוצים להכיר באחריות כן הכרנה זה הכרנה באחריותך לסיטואציה וכולנו מתקשים להכיר באחריותנו לכל סיטואציה. זה אולי גם נדבר אתה ככה באנגלית ואת הדברים מאוד מאוד יפים אני לא יודע מה תבחר לוי הפעם אני ככה סקרן לראות לאן אתה לוקח את זה אז אולי רק ניתן את ההקשר שלהם שני הסיפורים שלהם מדובר פה הפרשה. סיפור אחד יותר מוכר סיפור שני לא כל כך מוכר יש בזה ספר שמעולם לא לימדו את זה אז לא מכירים את זה הסיפור הראשון באמת אחרי שאחד של יוסף מוכרים אותו יהודה ספציפית מוביל את המחירה הזאת מוכרים אותו למצרים. הם לוקחים את קטונת הפסים שהם הפשיטו אותו שהיא סמלה את כל הקנאה שהייתה להם נגד יוסף את האהבה המועדפת שהייתה ליעקב כלפי יוסף הם לוקחים אותה הם קוראים אותה וטובלים אותה בדם של גדי עזים. מביאים אותה לאבא ליעקב אומרו לו הכרנה כאילו מן אבא אתה מזהה במקרה זה תראה חיה רעה. אהבה אתה מכיר אלא הכרנה אבא תראה מה מצאנו כשאנחנו הפירוש פה שאנחנו רוצים להביא לכאן זה שהכרנה תראה מה עוללת. תראה מה החיה רעה שטרפה את יוסף היא החיה רעה של שנאה בין האחים שאתה בישלת אתה כמו הנזיד הדשים שבישלת אז לעשיו עכשיו בישלת עוד נזיד הדשים של שנאה. הסיפור השני הוא בהמשך הפרשה כשיהודה יש לו שלושה ילדים והבן הבכור שלו מתחתן עם תמר והבן הבכור מת תמר מתחתנת עם הבן השני גם הוא מת. ויהודה אמר לך היא חזרה לבית הורייך וכשבן השלישי יגדל תתחתני איתו ככה היה מקובל זה נקרא ייבום והוא לא מקיים את ההבטחה הזאת. ובסופו של דבר היא נשארת על מנה וגלמודה ועושה מעשה היא מתחפשת לזונה לקדישה זה הביטוי שזה ביטוי מעניין אולי פעם אחרת. ומתיישב בצד הדרך יהודה עובר שמה שוכב איתה הוא לא תכנן את זה אז גם אין לו מה לשלם לה. אז הוא משאיר לה את המטה שלו וכמה סימני היכר וחוזר הביתה. כשהוא שולח את העובדים שלו להביא לה את התשלום גדיעיזים אגב או פעם גדיעיזים אז הם לא מוצאים אותה כי היא לא באמת קדישה ולא באמת זונה היא חזרה להיות על מנה. ואז הוא מגלה שהיא בהיריון דורשת לשרוף אותה מביאים אותה לשריפה אני כמובן מאוד מקצר. ורגע לפני שהיא מושלחת לאש היא שולפת את המטה שלו ואומרת לו הכרנה האיש הזה שייך לו הוא אבי התינוק שברחמי רק שזה תורמים. היא נותנת לו הזדמנות להודות היא לא מאשימה זה מאוד מאוד משמעותי איך שהיא מתנהגת. אוקיי הנה ההזדמנות שלך להתנצל ביהודה. כן כן מעניין אז בנושא הזה של הכרנה תהליך קרוב למה הכרנה להכיר ברציות למה זה כל כך קשה ולפעמים מתאה אז מצאתי תשובה בדרשה אחרת שלך. אני עושה שיעורי בית ואי אפשר להיכנס לכאן בלי שיעורי בית אנחנו לקראת חנוכה אנחנו כפי שאתה מציין בדרשה בחלק הכי חשוך של חודש כסלב ואגב בעוד 16 ימים אנחנו ביום הכי קצר והכי הכי חשוך. אתה מזכיר שאנחנו מדליק נרות חנוכה נר נוסף כל לילה ויש איסור האיסור שלנו לא להשתמש בנרות בשביל האור או בשביל החום של הנרות. למה אתה מתייחס לזה כנושא של קליפה כשאנחנו משתמשים במשהו אנחנו רואים רק את הקליפה מה זה עושה אגב של דעתי אנחנו מתייחסים לאנשים ככה גם כן. מה אתה יכול לעשות לי? זה הנושא זה הקליפה זה הקליפה לא האיש אלא מה אתה יכול לעשות עבורי ואני פשטתי בזה גם כן לא פעם אז עזבו את הקליפה תסתכלו בנרות בפנימיות של הנרות הכרנה ולא את האור שהם נותנים. ככה אנחנו גם לגבי בני אדם כך צריך להיות. מקסימה אתה עושה פה חיבור מאוד מאוד יפה זה הכרנה במובן של הנרות של אל תשתמש אל תשתמש בזה אלא תראה תראה פשוט תראה את מה שיש שם ואתה אומר שכמה קשה הכרנה ברגע שאנחנו רואים מן הסתם ברגע שאנחנו רואים משהו זה יהיה לי מאוד שימושי זה יכול מאוד לעזור לי עם זה וזה וזה. ממקום ממקום תמים לחלוטין לא במקום נצלני לא במקום אלא פשוט במקום שאנחנו רואים משהו שמלהיב אותנו אנחנו עכשיו חושבים איזה שימוש אני אוכל לעשות בזה וחנוכה הוא חג הנס שבא לראות את הפנימיות עצמה ולא את השימוש הציני או הנצלני. אני פעם סיפרתי את הסיפור אבל אולי אני אספר את זה שוב בנושא של קליפה שהייתי סטודנט בפרינסטון עירכנו חבדניקים לתפילת יום כיפור כי לא היה לו מניין הם באו להשלים מניין אחרי תפילה נהדרת ואני עוד זוכר את המנגינות אז ישבו לאכול ארוחה מפסקת. היה צלחת של עגבניות חתוכות והאיש חבד הביט בצלחת של עגבניות. אני הסתכלתי עליו מה אתה מסתכל? תראו איזה יופי העגבניות האלה ואני מסתכל עגבניות כמשהו לאכול אבל כשהסתכלתי דרך העיניים שלו לא דרך הקליפה דרך הפנימיות באמת עגבניה זה משהו מפליא משהו ממש נהדר דרך אגב זה לא ירק עגבניה זה פרי. אז החבאניק למד לראות את הפנימיות של כל דבר אפילו עגבניה ולא רק את הקליפה. אגב זה מלפני 60 שנה זה הרבה זמן. סימן שגם זה עשה לך רושם אז אם זה עדיין נשאר ככה בזיכרון. אז משהו מהרב סאקס מי ידענו הרב סאקס החכם השואה האחרונה של הפרשה על אישה זה ממש אכזרי. יוסף בקלף נמק בקלף ושר המשכים חולם ויוסף מפרש לו את החלום ושר המשכים משתחרר ואולי הוא אמור לשחרר את יוסף לספר יש כאן אדם נפלא הוא נמק בקלף. אבל הוא שוכח אולי הוא לא רק שוכח אולי מתעלם אינני יודע אבל לפי הפרשה הוא שוכח. הרב סאקס מעיר זה טרגדיה יוונית כך סיפור יווני מסתיים. אדם עושה טוב ולא מרוויח מזה הוא נמק בקלף עד סוף חייו זה לא סיפור יהודי ממש לא כי יש עוד המשך של הסיפור ויוסף יוצא מהקלף ועוד בגדול בגדול הוא יוסף. זה מאוד משמעותי הסיפור של התורה סיפור קשה בוישב אבל בפרשה הבאה מקץ יש תפנית כמעט הוליוודית לפעמים אני מתעצבן כי בסרט הוליוודי אני יודע שיהיה סוף טוב כי זה חייב להיות כי זה קופה. אנשים לא אוהבים סוף מר הם רוצים סוף טוב אז מספקים להם אבל זה כל כך לא מציאותי אבל איכשהו התורה סיפור עמוק ויש happy end ויש סוף טוב אבל עם הרבה מאוד פיתולים והרבה מה שאפשר ללמוד ממנו. שלא כמוך תגידי אבנית שהסוף הוא תמיד תמיד מר למה כי אצל האבנים האלים הם שונאים את בני האדם בני האדם הם מתרד אצל היהודים אלוהים אוהב אותנו ואנחנו הוא מנסה אותנו כל הזמן מנסים אותנו עכשיו ועכשיו בישראל וזה קשה אבל יש אמונה עמוקה אלוהים אוהב אותנו יהיה טוב. כן יוסף וואו יוסף ממש מקסים אני צריך להוסיף אולי לא יודע אם זה הערה קטנה או מהותית אני עוד לא בטוח. סוף הטוב או הסוף הטראגי בכלל שאלת הסוף הרי מי אומר שפה זה הסוף מתי הסוף הוא הסוף אני רואה שהפרשה נגמרת ושר המשכים שכח את יוסף ויוסף המשיך לימוק בכלא אבל זה סוף הפרשה אבל אנחנו יודעים שזה לא סוף הסיפור כי בשבוע הבא יש איזה המשך. ואני טוען גם ככה בחיים הרי פעמים כל פעם שאנחנו בדד אנד זה אני רואה יותר ויותר ככל שאני מתבגר ומזדקן כל פעם שאני מגיע לזה דד אנד משהו בעבר הייתי אומר אוקיי זה דד אנד זהו הגעתי למוויס אטום פה נגמר הסיפור המסוים הזה. פעם אחר פעם למחרת פתאום נפתחת אפשרות חדשה ורק בדיעבד אני מסתכל אחר כך ואומר וואי אני זוכר איך זה נראה לי עבוד זהו סוף הסיפור נגמר אבל מסתבר שלא אני חושב המציאות אין דבר כזה סוף של הסיפור ולכן החיים הם מאוד יהודיים. כל סיום זמני הוא רק המשך לסיפור בהמשך יהיה יותר טוב וכמו שאני מצטט הרבה את אולגה שאני מבקר אותה כל שבוע ניצולת שואה. תמיד אומרת היא כבר לא מאמינה לזה כל כך אבל עדיין אומרת זה tomorrow will be better והיא כבר לא מאמינה על עצמה אבל אני כל פעם אומר לה you are right it will it really will it will אולגה it will. אז לכן אולי באמת הסיום הטוב הוא א' כמו שאתה אומר כאילו האלים לא סבלו את בני אדם אלוהים אוהב את בני אדם ולכן אלוהים בקשו מאיתנו תצמחו הכירו נא. הכירו נא קחו אחריות קרה מה שקרה הכירו נא תסתכלו על זה ככה בצורה מאוד מאוד ברורה ותצמחו מזה תעברו טרנספורמציה השינוי הגדול דיברנו על זה גם באנגלית השינוי הגדול שקורה לכל הגיבורים בתורה הם כולם כל כך מורכבים וכל כך בעייתיים. וזה מה שאמור היה להיות כי התורה לא מספרת לנו על כמה דמות היא נפלאה התורה מספרת לנו על הצמיחה שהייתה על הטרנספורמציה שהייתה ובמקום שבו בעלי תשובה עומדים גם צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד מי שמעולן לא פגע ולא חטא ונמצא במקום נחות יותר. ומי שעשה משאים מאוד מאוד קשים וממש עשה תשובה ממש עשה תשובה לטרנספורמציה ממש שב שב אל עצמו שב אל הטוב. אני רוצה לספר שני סיפורים אישיים על עצמי בנושא של הקרנה וכיצד זה יכול לחולל טרנספורמציה כי מהדרישות שלך תמיד יש take home יש משהו שאנחנו יכולים ליישם זה לא רק להבין את הפרשה אתה גם עונה לשאלה מה זה אומר לגביי אישית לגבי כיצד אני חי וכיצד עליי לשנות את דרכי. אני בחרתי בכלכלה כמקצוע בטעות באופן רנדומלי בלי מחשבה באוניברסיטה הייתי טיפש מה אני ידעתי בגיל 18 וכעבור שנים אחרי מאבקים הגעתי להקרנה הגעתי להבנה שבחרתי במקצוע הלא נכון. אז התחלתי בניסיון לשנות את המקצוע ולהביא יותר פסיכולוגיה להבנת נפש האדם בזמן שכלכלה הייתה כולה מתמטיקה לגמרי. זה לא הצליח חלקית חלקית מאוד זה היה ב 72 היום זה הצליח אחרים עשו את זה הרבה יותר טוב ממני אבל הקרנה הזה באמת עשה טרנספורמציה בשבילי משמעותי. אני עכשיו בגיל 81 והשאלה היא אחרת השאלה אצלנו הגיל הזהב כפי שנקרא לו כל כך זהב השאלה היא איך להיות רלוונטית בזמן שהחברה מחליטה שאנחנו לא רלוונטיים יותר. הטכניון מפריש אנשים בגיל 67 ולא משנה מיהו ממש לא משנה אז יום אחד האדם הזה בא לידיו ולמחרת הוא נהנם הוא איננו הוא מפנה את החדר שלום ביי ביי. אז השאלה ששאלתי ואני שואל את זה יום יום זה שאלה של הקרנה מה אני יודע שיכול להוביל להביא תועלת למישהו. לאהובים של המשפחה לאוניברסיטה לטכניון וכולי ומצאתי דרכים מצאתי דרכים ואפילו כתבתי בלוג על הנושא הזה לבעלי גיל הזהב קום בבוקר תעשו הקרנה. יש לכם המון ידע המון חוכמת חיים המון איך אתה יכול או איך את יכולה להשתמש בזה כדי להועיל וקומו ותעשו אז אני כותב הרבה כתבתי ספרים על המצאות של הטכניון. זה עזר לטכניון אני חושב אפילו דברים קטנים אני מכין פאי תפוחים לילדים כדוגמה להיות רלוונטי הקרנה להיות רלוונטי. מעניין מה שאתה אומר מעניין ואני רוצה שהגעת להכרה הזאת הקרנה הגעת להכרה שאתה מקצוע לא נכון וקצת פנית יותר לכיוון הפסיכולוגיה וכולי ואני רוצה רק להבין האם זה היה השלב שבו התחלת לאט לאט להתמקד יותר בתחום היצירתיות או שתמיד עסקת ביצירתיות. זה היה תפנית לחלוטין. אז אם ככה תראה איזה יופי יש כמה הקרנה פה יש את הקרנה של מה אני עושה במקצוע הזה בחרתי מקצוע לא נכון והיום בגיל 81 הקרנה תראה איך בחרת במקצוע הנכון שהוביל אותך בסוף לעיסוק באמת בנפש האדם ביצירתיות וכל מה שלמדת וכל מה שידעת וכל התשתית מעולם הכלכלה. בעצם הפך להיות עכשיו החמור של המשיח התשתית שעליה בנית את תורת היצירתיות שלך. אז הייתה פה רגע של הכרה וטרנספורמציה וברגע שיש הכרה וטרנספורמציה אז פתאום גם כל מה שהיה בעבר פתאום מקבל הבנה חדשה וזה כבר לא חרתה יש פתאום היה לזה תפקיד. יש שיר שאני מאוד אוהב של האיגלס להקת האיגלס הנשרים מכיר? השיר נקרא Desperado שיר על יאוש והשיר נגמר במשהו כמו לא סתם אולי זה אפילו שיר אחר זה שיר אחר למרות ששני השירים מאוד מאוד קשורים אחד לשני. אולי איזשהו יום אנחנו נמצאים שזה לא באמת חסר זמן. אבל כדי שזה יקרה זה דורש הקרנה וטרנספורמציה. זה מאוד חשוב למקשיבים אלה שמקשיבים לנו אלישה. הקרנה הוא משמעותי לא רק כשאנחנו מתאבלים על תאויות העבר ויש הרבה כאלה אלא כשלומדים מהדרך הקשה ונוקטים בדרך חדשה. הקרנה בתנ״ך בסיפור ביישב הקרנה בשני המקרים הקרנה מביא לפעולה לשינוי לטרנספורמציה. זה העיקר כאן הקרנה אוקיי ומה יהיה מה אז מה עושים עושים דרך חדשה וכשאתה צודק לגמרי כשנוקטים בדרך חדשה. במקום ליפול לייאוש העבר נראה אחרת. העבר פשוט מוארטון קשה שעברתי על מנת להגיע לאיפה שאני היום. כן כן כן והפילוסופיה שאותה אני לומד הפילוסופיה של יוג'ין ג'נדלין של ההתמקדות. מדברת על זה שבעצם האמירה שמה שהיה היה העבר מת. אז אנחנו יודעים שהעבר ממש לא מת. העבר מאוד מאוד חי ומאוד נוכח בנו ומאוד בדמות של פצעים בדמות של השראה. אבל העבר לא רק שהעבר לא מת הוא גם העבר עצמו משתנה. מה שקרה קרה אי אפשר לשנות אפשר לשנות. שיש הקרנה דרך פעולת ההכרה בתרנספורמציה פתאום העבר עצמו משתנה. האירוע אולי לא משתנה אבל כל המשמעות שניתנת לו משתנה לגמרי ובמובן הזה העבר משתנה. העבר כל הזמן חי בנו ואנחנו יכולים בכל רגע שהוא נתון לשנות את העבר לתת לו משמעות חדשה. אבל זה לא יכול להיות בצורה מלאכותית אין פה קיצורי דרך צריך הקרנה. וכמו שדיברנו על זה גם כאן וגם בפודקאסט באנגלית יותר לעומק זה נורא נורא קשה. אתה אמרת בפודקאסט באנגלית שדעת את המחקר של אנחנו נעשה הכל כדי לתרץ את מה שעשינו להסביר את מה שעשינו לתת רציונליזציה למה שעשינו. ורק לא לצאת טועים כי זה מערער כל כך הרבה בתוכנו בעוד שההזדמנות להכיר במציאות החדשה להכיר מה שעשינו ולראות פה מאפשר פה הזדמנות אדירה אדירה לשינוי. אתה דיברת על זה בהקשר של התנצלות כמה קשה לבקש סליחה. אני לא יודע אם אתה רוצה לחזור לשם או לא אבל זה באמת היה מאוד משמעותי שזה הקרנה לא במקום של הקהל חית ולהרביץ אצלנו על בית החזה ולסנות עצמנו. אלא הקרנה של הודעה גדולה על הראייה החדשה שאנחנו רואים עכשיו. גם אם זה אומר שמה שחשבנו בזמנו היה כנראה מוטעה ווואו איזה יופי שאנחנו רואים את זה אחרת עכשיו. זה קורה עכשיו אלישה וזה כואב מאוד. המפקדים שלנו הצבא כל הבכירים מקים על חטא מודיעים בפומבי ועושים את זה לא פעם אחת מקבלים אחריות נוטלים אחריות מציינים את האשמה. והמנהיגים הפוליטיים שלנו מתחמקים ובורחים מזה כמה שאפשר וזה מרגיז ומכאיב את העם אז זה די חבל. הכרן הזאת ממש הזדמנות, הזדמנות לצמיחה. עכשיו אולי דבר נוסף שחשוב גם להגיד שבסופו של דבר אנחנו אתה יודע מה רגע אני רוצה שנהיה רגע בתוך סוגריים. אמרנו את זה באנגלית נראה לי חשוב להגיד את זה פה מכיוון שיהודה הוא לב הסיפור הוא לא יוסף אלא יהודה הוא לב הסיפור. השם יהודה דיברנו על זה בעבר שהוא מודה מודה אומר תודה. עכשיו הוא לא אמר תודה אמא שלו לאה אמרה תודה על הילד הרביעי המתוק שנולד לה ולכן קראה לו יהודה. היא הפסיקה לקוות כבר שיעקב יפסיק לאובד רחל והיא אהבה אותה יותר. אבל אנחנו יודעים שיהודה המילה מודה זה גם מודה על האמת. מודה עושה הכרנה ולכן אנחנו נקרים יהודים וכיהודים יש לנו אחריות מאוד גדולה גם אלף להיות בחודיה להגיד תודה. ודבר השני לא פחות חשוב זה להודות בטעות להודות באמת עד כמה שאפשר. אז לי שאנחנו לקראת לסוף אני מבקש לצטט שני משפטים מהדרשה שלך. זה התקום זה מה שאני לוקח הביתה לנסות ליישם ואתה כותב כך. אני מאחל לכולנו רגעים מכוננים של הכרנה בחיים רגעים שבהם נראה נחוכה את התבניות חיינו. אלה המקבעות אותנו ומעקבות את המשך התפתחותינו. מעקבות. אני מאחל לעצמנו שרגעי ההכרה הללו יסבו לנו הכלה ואולי אף שמחה. כי הם באים לתקן לתת הזדמנות שנייה וככאלה הם יכולים להפיע גאולה לעולמנו. וואלה. רק לפרש את מה שאתה אמרת. אין עבר אובייקטיבי. יש עבר שאנחנו מספרים לעצמנו כנרטיב. וכמו כל נרטיב, נרטיב זה סיפור, אפשר לפרש אותו אחרת, אפשר לשנות אותו. וחלק מהכהונה זה לשנות את הנרטיב. וזה יכול להיות כל כך מנחם ומומלץ לכולנו. ויהיה נרטיב אחר לעם ישראל אחרי השפעי באוקטובר. יהיה נרטיב אחר. ובקווים הכללים הנרטיב יהיה נרדמנו. נרדמנו ותפקו אותנו חזק וקמנו מהשברים ונלחמנו וניצחנו. ובנינו מחדש את ציון. כן, מקסים, יפה, יפה. לא הייתי רוצה להוסיף שום דבר כדי לא לקלקל את המילים האפות שאיתן סיימת. אז שלמה תודה רבה ותודה רבה לכל מי שהקשיב זין. ומי שרוצה לשלוח לנו תגובות אנחנו נשמח תמיד לשמוע. מזמנים גם להעביר את הפודקאסט הלאה. ושימשך שבוע טוב ושבת שלום בסופו. שבוע טוב לכולם, תודה שהגשבתם. להתראות. תודה.
There are no comments yet.
Be the first! Share your thoughts.
