פודקאסט # 28: פרשת בהר

שלום שלומו. שלום אלישה. שלום לכולם. אנחנו עם פרשה מדהימה למדי שבשנים שהן לא מעוברות מופיעות ככה ביחד. השנה היא מקבלת את השבת שלה, פרשה בהר משנת השמיטה ושנת היובל. בהר עומדת לבד, פרשה קטנה, 730 מילים והיא תעמוד לבד שוב פעם ב-2027 אלישה, עוד שנה מעוברת. ונחמד שהיא לבדה כי יש בפרשת בהר מאבק מרתק וזה נושא של הדרשה שלך. הדרשה מאוסף הדרשות היקה ואני מצטט נקודה מרכזית. שתי מסורות ענק התחרו על עתיד העם היהודי. שני רבנים גדולים נאבקו על נשמתנו לפני שנים ארוכות. שניהם חיפשו דרכים להפוך אותנו מעם של קסטות, בית מקדש וקורבנות לאומה שוויונית, ערכית, מוסרית. רב אחד זה רב יקיבא, ראי עקרון, אהבת לראייך כמוך. אנחנו בקהילת אהבת, אנחנו מאוד אוהבים את זה והנושא של הדרשה שלך ניצחונו של רב יקיבא. השני זה רבי ישמעאל. רבי ישמעאל אומר שלב התורה זה פרשת בהר ובפרשת בהר יש המושג של שנת שמיתה ושנת שמיתה היא לב ליבה של היהדות, של המוסר היהודי. והוא מסביר גם. ואני רוצה ללישאל אולי קצת לדווקח איתך או לדון איתך ולתמוך רבי ישמעאל. כמה שאני אוהב את העיקרון של ואהבת לראייך כמובן, אבל יש תיאוריה ויש ביצוע. ואהבת לראייך, תיאוריה, ביצוע, מה עושים? מה עושים כדי לרוב את הראייה? מה שעושים זה קשור לשנת שמיתה. להמשיך? כן, כן, בטח. נשמע מעניין. אוקיי. אני צריך לתת חמש דקות של היסטוריה כרקע. כי זה חיוני כדי לתמוך ברבי ישמעאל. אנחנו ביולי 1944. ארצות הברית מכנסת את ארצות העולם שנלחמות נגד הנאצים בבית מלון, הוטל מאונד וושינגטון, בברטון ווידס ניו האמפשר. הייתי שם, מקום נפלא, הר יפה גבוה. המומחים יש להם עשרה ימים, בלבד, לבנות מחדש את כלכלת העולם. למה? כי העשירי בוסטון באים לנופש בעוד עשרה ימים והם הזמינו מקום. אז אוקיי, עתיד העולם, בסדר, אבל צריך לפונות למקום, כי העשירי בוסטון באים עשרה ימים לבנות מחדש את העולם אחרי המלחמה. עשו את זה. בנק העולמי, אינטרנצ'נל מוניטרי פונד, ג'נרל אגימנט, טראפוס אינטרנט, כל מה שהיה אחרי המלחמה. כלכלה עולמית, גלובלית, חופשית, שכל מדינה מייצרת מה שטוב לה, מה שהיא מתמחה בה, והיא מוכרת לאחרים, מורידים את הנכנסים, פותחים את כלכלת העולם לכולם. רעיון גדול ונפלא, ואלישה זה עבד, זה עבד. זה אייץ בתשעים בנובמבר 1889, כאשר אומת ברלין נפלה, השוק האירופי התחת, גרמניות התאחדו, ברית המועצות נפלה, התאדתה היא נעלמה, והכלכלה עולמית, הכלכלה העולמית גרמה לכך, משנת 78' הסינים הלכו לקפיטליזם, האסיה התאשרה, מפעלים קמו בסין, הסינים הפכו מעם עני לעם יחסית בסדר, טיילנד, סינגופור, קוריאה, העולם הגיע לסגסוג, ואז הסיפור נגמר, ההורסים תגפו המגפה, בקיצור, הכלכלה האדירה הזאת, הכלכלה החופשית גרמה למצב הבא, זו תמונת היום, אלישה. שני שליש מהאושר, מהנכסים העולמיים, שני שליש מרוכזים בידי אחוז אחד מהאוכלוסייה, המיליודרים. שליש אחד מכל הנכסים בעולם, קרקע, בתי מלון, בתים וכולי, שליש אחד בבד, בידי 99% מהאוכלוסיית העולם. מה זה אומר? זה אומר שיש הרבה אנשים, בתוך הציטוטובואיד למשל, הם לא השתתפו בחינגה הזאת של הסגסוג. אז מה התוצאה? רגע, הדמוקרטיה עשתה לי את זה, אלישה. ההחלטות הדמוקרטיות הביאו לכך שהמפעלים עברו לסין. ומה הייתי באקרון אוהיו, כשהייתי, עברתי במפעל והמפעל לא קיים יותר. אז בכל העולם עכשיו, יש קבוצה מאוד גדולה של אנשים שהפסידו מהגלובליזציה, והם אנטי דמוקרטיה. וזה מסכן את העולם. יותר ממשלות הן אוטוקרטיות, דיקטטוריות, מאשר דמוקרטיות. והמגמה הזאת מתחזקת. אז אני חוזר לרבי ישמע. הנושא הזה של שמיטה, של letting go, לתת לאדמה לנוח, שנת היובל, לפעול לשוויון, לדאוג לאלה שאין להם, להחזיר מה שהיה להם והמבדו את זה. בלי זה, לא יהיה שלום בעולם. ואפילו המלחמה הנוכחית שלנו, יש בזה אלמנטים של ערכי התורה מול ערכים אחרים. אז כן, רבי ישמע צדק. כן, אני דווקא מסכים איתך. אין לנו כך ויכוח על זה. אני חושב שהמטרה של הפרשס היה להגיד, תראו, רבי ישמע נשכח. ואיזה מדהים שרבי ישמע, שהיה ענק, ענק רוח, כמו רבי עקיבא, בא ואומר שהרעיון השמיטה, היובל, אבל בעיקר השמיטה, זה מהות הברית בין עם ישראל לקב". כי בעצם זה בא ואומר, אתם יוצאים ממצרים, מארץ החומר, מארץ הבעלות והעבדות וכל החולאים של החברה, אתם יוצאים משם לחירות. השמיטה היא חלק מזה. הפרשה ממש אומרת שהתוכנית הייתה לצאת ממצרים כדי לקבל את השמיטה. זה היה הטיעון המרכזי של רבי ישמעאל. באמת, הוא בא ואומר שהשמיטה יכולת לשחרר אחיזה, לשחרר אחיזה. זה מהות הברית בין עם ישראל לקב". ואני חושב שהוא צודק באלף אחוז. אנחנו רואים את זה למשל עם הכוהנים. הכוהנים במצרים היו הבעלים של רוב הקרקעות המצרים. הכוהנים בתורה אסור להם להחזיק קרקע. אסור להחזיק קרקע, כי הם משרתיו של הקב". ולכן יהיה פה ניגוד אינטרסים אם יחזיקו בקרקע. ולבוא גם לשאר היהודים או בני ישראל. גם אתם לא תוכזו בקרקע, תוכזו בה באופן זמני בלבד. כי לי כל הארץ. וגם האמירה היא, קראתם דרור בארץ. קראתם חירות, חופש בארץ. וזה לא חופש לעשות משהו בראש לכם. זה חופש מאחיזה. זה חופש מאחיזה, ובזאת דרישה קשה מאוד מאוד מאוד. כשם שבהט על ערכה כמוך, זו דרישה מאוד קשה. שמיטה, בוודאי יובל. שחשוב להגיד שהיובל הוא אחרי שבע שנות שמיטה, כמו שבע כפול שבע. שנת החמישים זה היובל. את היובל מאז ימי חזל, מאז ימי הלל הזקן, לפני אלפיים מאה שנים. בעצם כבר לא מקמים יותר, כי זה היה יותר מדי אוטופי. זה היה יותר מדי... יותר מדי מופלא, ופשוט מעשית לא מצאו את הדרך לקיים את זה. אבל השמיטה כן מתקיימת. ואנחנו גם רואים הפרשה שתבוא אחרי, פרשה בשבוע הבא, פרשת בחוקותיי, שבעצם האיום הגדול בגלות, העונש הגדול בדיוק שנקבל שהוא הגלות, בגלל מה זה? בעוון מה זה? לא כי לא אהבנו מספיק את רעינו, אלא מכיוון שלא שמרנו על שנות השמיטה. או מילים אחרות, אתם חשבתם שהאדמה הזאת שלכם, אה? אתם חשבתם שאתם הבעלים, אתם חשבתם שיש לכם שליטה. אז אם אתם תמשיכו לחשוב בכיוון הזה, אתם הולכים לאבד פה את הכל עד שתבינו שזה לא שלכם. זה בהשאלה, זה בהשאלה בלבד, וזה שיעור שאנחנו באמת צריכים ללמוד אותו חשקם והערב. ויש עוד סיבה שהרבי ישמעאל צדק, וזה הנושא האקולוגי. כי עיקרון שנת השמיטה, לתת אדמה לנוח, זה לכבד את הטבע, לכבד את הפלנטה. להגיד, אני לא בא לבית פה. זה של אלוהים, ואני שומר לזה. וזה עיקרון ששכחנו, אלישע. הטמפרטורה הממוצעת בעולם, זה אחוז וחצי גבוה ממה שהיה לפני מאה שנה. זה לא נשמע הרבה. זה משנה לחלוטין את הפלנטה. האוקיינוסים, המומחים נדהמו. הם מודדים את הטמפרטורה של האוקיינוסים כל הזמן. האוקיינוסים מתחממים. וזה קטסטרופה. זה משנה לחלוטין. וקשה לנו לתקן את הנזק. יש שערות, יש כל מיני השלכות. יש עכשיו שערות. אתמול, כפר קטן באיירה, כבר הושמד על ידי שערה. כל הבתים. אז כן, אנחנו לא התייחסנו נכון לפלנטה. ועכשיו מגישים לנו את החשבון. האנושות לומדת בדרך הקשה. כן, וזה ממש, אולי ניגע בזה באמת בשבוע הבא, בפרשת בחוקותיי, אבל זה בדיוק מה שקורה בפרשת בחוקותיי, שבעצם כשבא משה בשם הקדוש ברוך הוא, הוא בא ואומר, אם לא תשמרו על הברית הזאת, על ברית השמיטה הזאת, יהיה רב אמר, והוא מונה את הזוועות שיקרו, והכירה והגלות היא בעצם ההסיף של כל זה. וזה מה שקועלת, מדבר על האיירה הזאת בברית. בדרום ברזיל למשל, לפחות שמענו על זה, בדרום ברזיל היו שיטפונות נוראיים של המוני בני אדם שעזבו את, שנרצו לגלות מבתיהם, וברזיל אחת המדינות שבהם השמירה לאיכות הסביבה היא הקריטית ביותר, כי שם יש את יערות הגשם, יערות העד, יערות המזון, אז פוגעים בהם בצורה מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד קשה. יש פה שיעור ענק. כמו שאנחנו לא מתייחסים לפלנטה שלנו, אנחנו גם לא מתייחסים אחד לשני. יש לי כאן רשימת המצוות של בהר, זה מספר החינוך של הרמב״ם. זה סדר. זה מספר החינוך של הרמב״ם, אנחנו לא יודעים אגב מי כתב את ספר החינוך. אה, לא? אה, מעניין. כן, זה מספרים היסטוריים, לא יודעים, יש כל מיני תיאוריות, מי כתב את זה. זה נכתב קצת אחרי התקופה של הרמב״ם, אבל ספר החינוך הוא ספר יוצא מן הכלל, שבעצם עוסף את כל המצוות שכתובות בתורה, ממש לפי סדר הופעת המצוות. אז יש מצווה צנועה, חמש מילים, כתוב ככה, זה אחרי כל המצוות של השמיטה, התברג שם, ולא תנו איש את עמיתו. וואו. לא תנו את איש את עמיתו. עכשיו, מה זה אומר לא תנו את איש עמיתו? אני חשבתי, ההונאה, לא לעשות הונאה רמאות, זה לא בדיוק הכוונה. רשי אומר, כאן היא זכיר על הונאת דברים, שלא יקנית את חברו. זאת אומרת, לא לעשות נזק לחבר לעמית מהדיבור. ולמה זה קשור לנושא, מה שתיארתי, לאיש שוויון, לא יישמנו את העיקרון של שוויון. כשיש קבוצה גדולה של אנשים, שהם עניים, שהם מרגישים לא חלק ממה שקורה, מהסגסוג הכללי, רואים את המיליאדרים, והם עניים, אז יש פירוד. ואז יש תופעה של המדיה, של כל מיני שקרים שמופיעים במדיה. הרבה אנשים מאמינים בזה. למה הם מאמינים? יש ספר שנכתב על ידי אדם חכם, פרשן של הניו יורק טייז פרנק ברוני, The Age of Grievance. העידן של, איך נקרא לזה? תרוניות? תרוניות, תרוניות. יש הרבה אנשים שיש להם תרוניות, נגד האנושות, נגד הממשלה, נגד המדינה, ובצדק, בצדק. וזה מניע אותם, זה מניע אותם. ואז יש תופעה של דברים נוראים שמופיעים, ורובם שקרים. אפשר להבין מאיפה זה בא, אבל זה קטלני הדבר הזה. זה קטלני. זה מפר את המצוות, התנועה הזאת הקטנה שהתברגה לתוך מצוות השמיטה, לא תנו איש את אמיתו. ופה יש לי קושי, ודיברנו על זה בעבר אלישה, האם אני חייב להגיד את האמת לאמיתי, לאמית שלי, גם אם זה פוגע בו? כי במשפחה שלי יש אנשים שאומרים, לילדים אומרים את האמת. אני אישית, אני צ'יר לידר. אני מעודד. כל מה שילד קטן עושה, בעיניי זה נפלא. אבל זה לא לגמרי אמת. האם אדם מחויב לאמת תמיד? מה המשמעות של לא תנו איש את אמיתו? כשמדובר בעונאת דברים. כן, דברים, מילים. כן, מילים. טובות שאלה נהדרת כמובן, אבל קודם כל, בוא נתחיל מזה שאמת, מה זה האמת? מה זה אמת? אני חושב שדיברנו על זה בעבר. המחלוקת בין בית הילה לבית שמי, על הקלה. הקלה אמורה להיות האישה היפה ביותר ביום כלולותיה. ונהוג, יש מסורת שאומרים, הקלה יפה וחסודה ומקסימה ומאממת ומפרגנים לה וכולי. אבל מה אם היא לא? מה אם היא מאוד לא יפה? בית הילה לומרים, אומרים לקלה לא חשמה. אומרים לה, קלה יפה וחסודה, נקודה. בית הילה לומרים, מדבר שקר. בית שמי אומרים, מדבר שקר. תרחק, זה שקר, אתה חייב לדבר אמת. וההלכה בסוף היא כבית הילל, כרגיל. אבל, יש כאן ביקוח. הביקוח הוא לא רק האם לשקר או לא לשקר. הילל, אני חושב, כשאני מבין את זה, בית הילל בא ואומר, חבר'ה, מהי בעצם האמת פה? האם אנחנו יודעים בכלל מה האמת? האמת היא שביום כלולותיה, הקלה יפה וחסודה. יפה, יפיה. אתה לא רואה את זה? זה לא בעיה שהיא לא יפה וחסודה. זה מכמעט שיש בעיה איתך, הראייה שלך, פגומה. הקלה זה אקסיומה שהקלה ביום כלולותיה יפה וחסודה. אתה פשוט לא רואה את זה. אתה לא רואה את האמת הזאת. אז אנחנו במילה לא רואים את האמת. אנחנו לא יודעים את האמת. אז לכן אולי כתוב, יפה שתיקה. לחכמים וכולי. שבעצם, אם אנחנו רואים משהו שהוא לא טוב, משהו שהוא בעייתי, משהו שילד עושה איזה משהו, לפעמים אנחנו כן צריכים להעיר ויש דרכים להעיר. להגיד את האמת זאת אשליה, כי אנחנו יודעים מה האמת. אולי זה נכון שהילד כרגע יעשה את מה שהוא עושה. אולי מפה יצמח השיעור והצמיחה שלו. מי יודע? אנחנו לא יודעים מה האמת. אבל יכול להיות שהונאה דברים זה בעצם מילה נרדפת לא לשקר, אלא למחלישות פוגע. אז אולי זאת השאלה. האם זה פוגע או האם זה מעצים? אם להיות צ'יר לידר, כמו שאתה עושה, מעצים את הילד, אז זה מה שנדרש. אם להיות צ'יר לידר זה לגרום לילד בעצם לחלוט באיזשהו שקר וזה יוביל אותו למקום לא טוב, מה שקשה לי להאמין, אז מן הסתם, זאת הונאת דברים. אבל אנחנו צריכים להתחיל לוותר על המחשבה שאנחנו יודעים מה האמת. רק נחשוב, האם כרגע מה שבא לי להגיד, האם הוא מיטיב? האם הוא מעצים? האם הוא תורם? האם יש לו, האם הוא ייצר פה משהו יותר טוב? זה הכי קרוב לאמת שאני יכול להגיע. מסכים אלישע, ויש לי עוד פרספקטיבה על הנושא הזה של אל תנו איש את אמיתו. אלישע, אנחנו הפכנו לאנשים פסיביים במובן הבא. המידע שלנו מגיע עכשיו מאלקטרוניקה, ממדיה, ואנחנו צופים בווידאו של טיק טוק או בסמארטפון ושומעים וקוראים ורואים סרטים וצורכים לרוב באופן פסיבי. וזה לא טוב. כי ברגע שאתה פסיבי וצופה במשהו שהוא פוגע ולא אמת, אתה חלק מההונאה הזאת. וזה לא היה ככה בעבר. בעבר היו דיונים ציבוריים על ספרים, על רעיונות, דיונים ערים, אנשים הקשיבו אחד לשני. גם קראו ספר, ידעו לחשוב, לפתח דעה. אני חושב שזה הולך בנעלם. אנחנו רואים את זה בקרב הצעירים. אני חושב שאין להם מושג מה זה מזרח התיכון, מי השחקנים פה, מי המדינות, מה ההיסטוריה. ההיסטוריה של מאה שנה, של קונפליט. הם חיים על מדיה ועל סיסמאות. וזה חלק, לדעתי, חלק מהמצווה אל תעשה. כי אם אתה פסיבי וצורך מידע שקרי, אתה שם. גם אם אתה לא מעביר את זה הלאה. גם אם אתה רק צורך את זה. עצם אצלך, אתה חלק מאי המצווה, מהעבירה. הנדסת התודעה שקורית כרגע, שמובילה לאנטישמיות הנוראית היום בעולם, היא ממש הונאה. זה ממש הונאה אחת אדירה. ואני מאמין, כשאם שדיברנו על העניין של, בשלב מסוים, אם אנחנו מזניחים את השמיטה, ומזניחים את האדמה ואת הסביבה וכולי, האדמה תנקום בנו, והסביבה תנקום בנו. אז באותה מידה, אני מאמין שגם השקר הזה, השקרים האלה והנדסת התודעה, אחרי שהיא תגרום נזק, זה גורם נזק נוראי. ממש ממש נוראי, ואני לא יודע אם יצינו כבר את הנזק הזה. אבל יבוא שלב שהתהליך הזה ימצא את עצמו, ותהיה התפכחות גדולה וההבנה, וואו, אנחנו ממש הנדסו אותנו. גרמניה נאצית עברה חנדסת תודעה, אותה אומה כל כך אינטליגנטית, כל כך מפותחת, שכתפה את רוב תורסי הנובל עד מלחמת עולם השנייה, קנתה איזושהי אידיאולוגיה מטורפת, שנכנסה לאקדמיה, שנכנסה למדעים, האידיאולוגיה של תורת הגזע וכן הלאה, והאליונות הארית, והנה עכשיו, אני לא אומר שזה לא עדיין קיים מתחת לפני השטח, אבל הגרמניה של אחרי המלחמה התפכחה לגמרי מהתירוף האידיאולוגי שנשתפה, אז אני אומר שבאותה מידה גם העולם שוב יפגח את עיניו, לצערנו הרב זכות אחרי שנשלם מחיר מאוד כבד, אני מקווה שהוא לא יהיה כבד מדי, אבל מתישהו המטוטלת הזאת, השקר, השקר אין רגליים, מתישהו השקר הזה ימצא את עצמו, ותהיה של כמיהה אדירה לאיזושהי אמת, אמת חדשה. אני מקווה, אלישע, אבל אני מזהה מגמה מדגרה עכשיו, בכיוון הפוך. יש מושג של גלובליזציה. גלובליזציה היא הפכה את העולם להרבה יותר עשיר, במיוחד אסיה. היכולת לזכור, לקנות, להשקיע, להסתובב בעולם, לקבל רעיונות ממקום זה או אחר. העולם הפך לשוק אחד גדול של רעיונות, טכנולוגיה, מוצרים שירותים מאומנויות. הגלובליזציה הזאת עשתה טוב, אבל היא גרמה לאיסוויון. גם עכשיו יש אף אחד נגד. ויש מה שנקרא אנטי-גלובליזם, והכי מצער לי שם, האנטי-גלובליזם הזה, זה שם אחר לאנטי-שמיות. למה? כי מי הוביל את הנושא של גלובליזציה, ברעיונות, בפרסומים, בבנקאות, בהשקעות? היהודים. ג'ורג' סורוס, למשל, יהודי, הונגרי, אני, ילד קטן, ניצול שואה, שהגיע לארצות הבריטיקים קרן בחוכמה רבה, הוא עכשיו מטרה של התקפות על גלובליזם, כאילו הוא הרע ביותר, והוא יהודי. אז זה דרך להיות אנטי-שמי, מבלי להביע שנאה מפורשת ליהודים. אז אנטי-גלובליזם זה כאילו בהסתר האנטי-שמיות. צריך להיות מודעים לדבר הזה, כי זה מסוכן. כן, כן, ללא ספק. אני חושב שבכלל, כל דבר ש... כל מהפכה, אנחנו יכולים לראות שכל פעם, כל פעם שהעולם נמצא במשבר מאוד גדול, הקורבנות הראשונים של משבר עולמי הם תמיד היהודים. עכשיו, זה לא מקרה, אני לא אומר את זה כאיזושהי התמסקנות. אני אומר את זה ממקום אחר לגמרי, שבעצם היהודים שהם חפצי חיים ובוחרים בחיים, מביאים ברכה לעולם, הם תמיד קידמו את העולם אל השלב הבא שאליו הוא אמור היה להגיע. ואז מגיעה המהפכת הנגד לכל זה. אז כל אלה שנפגעו בחיים, או רואים אותם נפגעים, או שהם באמת קורבנות של השיטה הקיימת, הם הולכים נגד היהודים שמסמלים את אותה שיטה קיימת, ולכן היהודים תמיד יהיו אלה שיפגעו מיהם במשבר עולמי. וזאת כמעט, כמעט, כמעט, אילו לזה הכואב, זה כמעט מחמאה. זה כמעט מחמאה. כי בעצם אנחנו יודעים שהיהודים מביאים ברכה מאוד גדולה לעולם. והכוונות שלהם הן כוונות בגדול. יש תתמיד את היוצאים מן הכלל, אבל הכוונות הן כוונות טובות. של ווין ווין, כולנו נרוויח מזה. All the boats rise with the tide. אני מאוד אוהב את המשפט הזה. וכולם יהנו מהרווחה הכוללת. ואני לא בטוח אם היהודים אחראים לכל החולאים של השיטה הזאת. כי יש חולאים מאוד גדולים לשיטה הזאת. לגלובליזציה יש לה מחירים מאוד מאוד מאוד כבדים, וצריך עוד מלא לתקן אותם, לתקן אותם. מהפכת הנגד בעצם תמיד בהכרח תלך אחרי היהודים שביסרו את הפאזה הבאה הזאת בהתפתחות של העולם. אולי לקראת סיום אני אציין דוגמה של הברכה שהיהודים מביאים לעולם. בפודקאסט באנגלית אנחנו דיברנו על נושא של לשחרר. שמיטה כשחרור. שמיטה כשחרור. זה מתוך ספר של יהודית רוזמנט סטון זנדר. היא פסיכותרפיסטית. כתבה ספר The Art of Possibility. והיא כתבה דברים חכמים. אני אצטט חלק קטן. כל דילמה, כל בעיה, כל אתקר, כל מבוי סתום שאנחנו נתקלים בהם בחיים שלנו. הם נראים כבלתי פתורים בתוך מסגרת מסוימת. בתוך קופסה מסוימת. תרחיבו את הקופסה, את הפרספקטיבה. תיצרו עוד פרספקטיבה, עוד מסגרת סביב הבעיה. ופתאום הבעיות נעלמות. והזדמנויות חדשות מופיעות. בעולם של מדדים, קובעים מטרה ומנסים להשיג אותה. בעולם של אפשרויות, possibility, זה שם הספר The Art of Possibility, אתה קובע את הקונטקסט ואתה נותן לחיים לזרום. אתה נותן לחיים לזרום. בדיוק. יפה. וזה ממש מתחבר לשיחה שלנו באנגלית, לסוף השיחה שלנו באנגלית. ששאלנו לדמיין את העתיד. ודיברנו על, גם כשאנחנו דמיינים את העתיד, אז אנחנו פועלים לקראת אותו עתיד, אבל גם בהווה, כל הזמן להרחיב את ההסד. אנחנו כל הזמן ביציאת מצרים. כל הזמן יוצאים ממצרים לארץ גדולה, טובה ורחובה. וכל הזמן מתפתחים. ואני רוצה להחל לכולנו שגם בתקופה כל כך קשה הזאת, היא בוודאות, בוודאות, זה ודאי מבחינתי, היא תביא, בסופו של דבר תביא ברכה. בוודאות. לא יכול להיות אחרת. המסע הוא לא פשוט. אבל אלה שיכולים היום כבר לראות את זה, קל לי להגיד את זה, אני מודה שאני לא בהכרח רואה את זה, אני לא יכול להגיד מה תהיה הברכה. אני מרגיש מאוד חזק, מאמין מאוד גדול, שברכה תצא מכל זה, כי ככה זה תמיד עובד. אבל אלה שיכולים לראות את זה, או שכבר יוכלים לראות את זה, הם אלה שיכולים להרחיב את הקונטקסט, להרחיב את הקירות של הקופסא, וכבר לראות את המדבר ככה מעבר לים סוף. אני מסכים, ואולי מילה אחת לבני גיל הזהב כמוני. אלי שאני שמתי לב, ככל שהגיל מתקדם, מבחינה אישית, העולם מצטמצם. המסגרת הזאת הולכת ומצטמצמת, למשהו הרבה יותר קטן ומקומי. וזה לא טוב לבני גילי, אלי שלא טוב. לפרוץ את המסגרות האלה, לפתוח את החלונות, להתנגד לצמצום הזה שבאופן טבעי קורה, צמצום למה אוכל בערכת בוקר ומה אני אעשה היום, לא לצמצם, לפתוח את המסגרת, להתעניין באחרים, במשפחה, בנכדים, בזרים, ליצור ערך, ליצור דברים חדשים, לקרוא דברים חדשים. The art of possibility. אם הגיל האפשריות נוטות להצטמצם, לא לתת לזה לקרות, לפרוץ את זה, זה אפשרי. שלומו, אתה המודל, אתה המודל של זה, אתה לגמרי המודל של זה. אני חושב שגם אבא שלי הוא המודל של זה. אז כן, גם זו שמיתה. הוא חגג בין 90. כן, הוא חגג עכשיו בין 90, נכון. אז תודה רבה שלומו. ושתהיינו שמיתות טובות בחיינו. להתראות ושבת שלום לכולם. שבת שלום.