פודקאסט # 26: פרשת קדושים

The main idea of this transcription is that the concept of holiness is explored in Parshat Kedoshim. The Torah emphasizes that holiness is the opposite of servitude and freedom comes from accepting limitations and living according to certain principles. The importance of setting boundaries and recognizing the intrinsic value of every individual is also discussed. The transcript highlights the dangers of manipulation and engineering of consciousness, as well as the need for critical thinking and the ability to engage in meaningful debates. The speaker also mentions the importance of fostering independent thinking in children and the potential consequences of a lack of critical thinking in society. The transcript concludes with a story about a young team from Israel that won first place in a robotics competition despite facing various challenges. שלום שלומו, שלום לכולם, אנחנו בפודקאסט השבועי, אנחנו השבוע עם פרשת קדושים, לא פחות ולא יותר. רק נזכיר שבדרך כלל פרשת קדושים באה אחרי פרשת מות, הן באות ביחד, ממש נדיר שהן באות בנפרד. ואתה אמרת מקודם שהקלטנו באנגלית, שאיזה כיף שבאמת פרשת קדושים מקבלת את כל תשומת הלב היום. ויש בפרשת קדושים אלישה, יש פניית פרסה של התורה. בתחום הזה של הכתיבה יש עיקרון שצריך להפתיע את הקורא לפעמים, שלא ייעדם לך. והתורה עושה את זה וואלה, בגדול. תורת הקוהנים, כל בנות, הלבוש של הקוהנים וכולי וכולי, פתאום בקדושים, וופס, עצירה. ועכשיו להכהל את כל הדת בני ישראל, ואני אדבר עדיין על משה, לקבץ את הדת בני ישראל, כולם, ילדים, נשים, כולם, ולהגיד להם, תהיו קדושים. הדקש עובר מהקוהנים, קבוצה קטנה, לכל העם, יפה. ולהיות קדוש. ואתה מעיר עיניי, איננו מעיר עיניי, בעצם הכותרת שלו היא קדושה, ההפך משיעבוד. קדושה זה ההפך משיעה, להיות חוטא. לא, קדושה זה ההפך משיעבוד, וזה תובנה מאוד מאוד יפה. למה? מתי אנחנו חופשים? אנחנו חופשים לא כשאנחנו עושים מה שבא לעצמנו, כך הילדים חושבים, זה חופש בעיני בן חמש. אנחנו חופשים כשאנחנו מקבלים על עצמנו מגבלות. למשל, עולם מצוות. ורק אז אנחנו באמת חופשיים, וזה קשור לקדושה. כי אנחנו קדושים כשאנחנו נוהגים לפי המגבלות שאנחנו מטילים על עצמנו. ובפרשת קדושים, יש בפיוטי פרטים, מסבירים לנו להשאיר חיטה בשדה בשביל העניים. כל מיני חוקים, אפילו קטנים. ולפעמים אנחנו תורים, מה זה קשור? מה זה קשור לקדושה? קשור, כי יש פה לקח. כל אחד ואחת בעם צריך להיות קדוש. ואיך תהיה קדוש? על ידי זה שהוא מאמץ לעצמו כללי התנהגות. ובואו ניתן לכם דוגמה, אומרת התורה. אז זו פנייה חדה מהכהנים לעם. תוך שנייה. ולכן אני חושב שקדושים, זה פרשה שצריכה לעמוד בעצמה. היא לא צריכה תאום. מאוד יפה, סלום, מאוד מאוד יפה. אהבתי מאוד, כי אתה בעצם ממרפא פה את ספר בעקרה, ובא בו אומר, יש פה ממש טוויסט בעלילה. שהקדושה עוברת מבית המקדש, מהכהנים, לעם כולו. אנחנו גוי קדוש, גוי זה עם. אנחנו עם, עם קדוש. אני חושב שזו הבחנה מאוד מאוד יפה. ואתה עושה פה עוד הבחנה, שבאמת מי שמחפש את הדרשה במקור, קודם כל הדרשה נמצאת בספר. הדרשה שעליה אנחנו מדברים נמצאת בספר הדרשות, שיצאה ב-2016, 2017. והדרשה עצמה היא מ-2014, כמובן לפני עשר שנים. ובעצם בא בומרת, הנחת העבודה פה, שקדושה זה כל מה שלא היה במצרים. זה מה שנאמר. ומה שהיה במצרים הוא ההיפוך של קדושה. אז במצרים באמת היינו משועבדים. היינו משועבדים לאדם אין ערך במצרים. לפרעו יש הרבה ערך, אבל לא לאדם הפשוט. ולכן להכיר בערכו של כל אדם. ובשביל להכיר בערכו של כל אדם, כמו שאתה אומר, אני חייב לקבל על עצמי גבולות. וזה מתחבר למה שדיברנו עליו באנגלית, על הפודקאסט באנגלית לפני כן, שהוא תמיד שונה אגב מהעברית, עם מי שרוצה לשמוע את שניהם מוזמן, כי זה שיחות שונות לגמרי. שלמה תמיד דואג שבכל שיחה יהיה משהו, איזשהו חידוש אחר לגמרי. ודיברנו על זה שקדושה, היה לנו ויכוח, האם קדושה זה הפרדה או אחדות. אז זה היה הוויכוח שלנו. ואחר כך באב אומר שאכן נדרשים פה גבולות, גבולות של סוג של הפרדה. ורש יאומר, מה זאת אומרת קדושים? פרישות. תדעו לשים לעצמכם גבולות. ואנחנו לא יכולים להכיר בערכו הסגולי של האחר, אם אנחנו לא עושים לעצמנו גבולות. אנחנו חייבים להגביל את עצמנו כדי לתת מקום, לצמצם את עצמנו כדי לתת מקום לאחר. ביחד עם זה לצמצם את עצמנו, אבל מצד שני להעלות את הכבוד, את החשיבות של הפרד. ויש כאן משפט יפה בדרשה של חייל אישר. אדם קדוש אינו יכול להיות משועבד לאדם אחר. קדושה היא הכרזה חד משמעית שאדם איננו חפץ. וזה כל כך חשוב. למה? למשל במהפכה הצרפתית, 1997, המנטרה המפורסמת ליברטה, איגאליטה ופרטרניטה. חופש, אחדות של העם, שוויון וכולי, מהפכה גדולה. אוקיי, אז באלף שלוש מאות לפני הספירה באה התורה ומודיעה אדם איננו חפץ, אנחנו עם קדוש. אדם חופשי, הוא לא משועבד. יש עבדות בתורה, אבל יש כללים, יש מגבלות, והתורה מנסה להזיז את עצמנו מהעבדות הזאת באופן אלרגטי, כי זה מה שאפשר. זה עיקרון נהדר. אדם איננו חפץ. ועד היום, אני חושב, צריך ללמוד את זה, למה? יש Transactional Psychology, יש גישה בפסיכולוגיה, יש ספר מאוד מפורסם, חמישה עשרה מיליון עותקים נמכרו, משישים ושבע, זה לפני חמישים שבע שנים. I'm OK, You're OK. Transactional Psychology, אני עושה לך טוב, אתה תעשה לי טוב, עשינו עסק. אדם איננו חפץ. אדם הוא אדם, וצריך להתייחס אליו. הוא דומה לך, אבל הוא גם לא דומה לך, ויש להתייחס אליו בתור אדם ולא בתור חפץ, לא בתור עסקה, וגם התורה לא עוסקת בעסקה. זה לא שאם אני אעשה את המצוות אז יהיה לי טוב, אם אני לא עושה את המצוות אז יהיה לי רע, זה לא עסק אני עושה את המצוות, כי זה נכון. ואני אדם חופשי ואני קדוש. אני אדם, אני שואף להיות קדוש, אני לא קדוש, אבל זו השאיפה לכל אחד ואחד, לא רק לכוהנים, לא רק לרבנים, כל אחד ואחד. כן, כן, וזה רעיון יפה, זה באמת הרעיון שבמהות פרשת קדושים, זה לצאת מהכפצה שאדם הוא חפץ, ולכן, סליחה, זה אחת הסיבות למשל, שאסור לספור יהודים, דיברנו על זה כבר בעבר, שאי אפשר לספור, כי ברגע שאתה סופר יהודים, סופר בן אדם, אתה בעצם מכפיץ אותו, הופך אותו לחפץ. וזה קשה, זה קשה, כי אנחנו בהחלט רגילים, בין אם זה שטיפת מוח, בין אם זה, אני לא יודע מאיפה זה בא, אם זה משהו אבולוציוני, אני מניח שזה משהו אבולוציוני, שרגיל להתייחס לכל דבר כאובייקט, כחפץ. ואז בואו נסתכל על המילה אובייקטיבי. אנחנו אומרים, בואו ננסה להיות אובייקטיבי. מה זה אומר להיות אובייקטיבי? אובייקטיבי זה אומר לראות את העולם כחפצים, כאובייקטים. הדבר הוא אובייקט, ואני רואה אותו כאובייקט. סובייקט לעומת זאת, להיות סובייקט זה בעצם להכיר בדבר השלם והיחסי. היחסי הוא לא היפוך משלם. שכל אדם הוא ישות שלמה שאני לא יכול לתפוס אותה בכלל. אני לא יכול להכיל את הכוליות של האדם שמולי. ולכן אני מכיר בזה שהכל סובייקטיבי. ודווקא להתייחס לאחר כאל סובייקט זה בריא יותר ממה שלהתייחס לאחר כאל באופן אובייקטיבי. אז הערת שוליים שווה לחשוב מעכשיו על כל פעם שאתם נדרשים להיות אובייקטיביים, לא לא לא, אני אשמח בשם הקדושה להיות סובייקטיבי לגמרי. אין כזה דבר אובייקטיבי. אני עושה קצת בעיתונות, אני כותב טוב לכתב עת. ויש לי דעות חזקות מאוד ואני לא חושש להביע אותן. אבל לפעמים צריך גם להביע דעה של הצד השני. אני משתדל לעשות את זה. וכשמביעים דעה אז להגיד את זה בגלוי שזו דעה. אבל אובייקטיבי אין אדם בפלנטה שלנו שהוא אובייקטיבי כי אנחנו בני אדם. ואני רוצה להתייחס לנושא של ילדים. ילדים בראש שלנו עכשיו, כי הילדים שלנו די מוטרדים ממה שקורה מסביב. אחרי קוביד ועכשיו המלחמה. ויש לי ציטטה מפילוסוף דווקא, ברטרן ראסל. זה אדם דווקא שחי במגדר השד וכתב ספרים קשים, מתמטיקאי גם. והוא התייחס לנושא איך לגדל ילדים. איך לעשות ילדים שהם יהיו אתיים, שיהיו טובים, שיהיו בני אדם טובים. זה קשור לנושא הזה של להבדיל. כשאתם רוצים ללמד ילדים, לחשוב, תתחיל להתייחס אליהם ברצינות כשהם קטנים. תן להם אחריות, דבר איתם בקינות. תן להם privacy, תן להם פרטיות ושקט. והפוך אותם לקוראים, קוראי ספר, וילדים שחושבים מחשבות חשובות מההתחלה. ככה אם אתה רוצה שהם ילמדו כיצד לקשוב. אלישה, נכשלנו, אני חושב, בנושא הזה נכשלנו. נכשלנו לטפח בילדים שלנו יכולת לחשוב באופן ביקורתי. להתמודד עם הרעיונות, להתווכח. סביב השולחן, ויכוחים, קולניים, כן, לא, נגד, בד. זה נורא חשוב, זה חלק מלהיות עם קדוש. זה היכולת לחשוב. והנה תראה מה שקורה עכשיו בארה״ב. כשפיתחנו דור של טיפשים, של ילדים שאינם יודעים לחשוב. הם קונים מה שהם רואים בסחטים קטנים של בני 15 שניות, וטיק טוק. זו המחשבה שלהם. והתוצאה היא לא עם קדוש, אלא עם של עדר. והעדר הזה מאוד מאוד מסוכן. אני יודע, ב-20, 24 שנה, יש בחירות במחצית העולם. והרבה מאוד מהבחירות האלה, הן בחירות כביכול דמוקרטיות. חלקן לא. ויביאו לעולם אנשים שלא מאמינים בדמוקרטיה, באודוקרטים. באוסיה למשל, בחירות שממש לא היו דמוקרטיות. מה קורה פה? בעולם יש הרבה כאוס, הרבה אי סדר. ואנשים באי סדר, בורחים מחופש. בורחים מחשיבה. פסיכולוג בשם אריק פרום כתב ספר, בחירה מחופש. יש מצבים שהעם בורח מחופש, ודווקא הולך לדיקטור, לאודוקרט כזה. כי הוא נותן להם ביטחון. הם לא צריכים לבחור אפילו לחשוב. הוא אומר להם מה לעשות. הוא אומר להם מה לחשוב. זה גם בארצות הברית קורה, לעיתים קרובות. זה מתחיל עם הילדים. מתחיל לפתח אצל הילדים חשיבה בקוטית עצמאית, ולחשוב על דברים לעומק. והטרגדיה גדולה באיזושהי עמת. היום בעידן המדיה החברתית, יש פה עכשיו מאמץ גלוי של ארגונים טוטליטריים, בין רוסיה, איראן, חמאס וכולי, שיוצרים הנדסת תודעה. מסתבר עכשיו, ככה אני מבין, אבל שוב, אני גם שומע על זה מאחרים, ממחקרים שנעשו, שלקראת השבעה באוקטובר, חלק מההכנות לשבעה באוקטובר, היה בעצם הכנה למבצע אדיר של הנדסת תודעה, שהצליח בצורה בלתי רגילה, כלומר ממש במקביל להתקפה של שבעה באוקטובר, יצאה מתקפה אינטרנטית מתוזמנת, שבעצם יצרה פה תודעה, לא במקרה חוגגים את הטווח של השבעה באוקטובר, ובקמפוסים בארצות הברית, ברחבי ארצות הברית ובאירופה, אז יש פה באמת ניצול מאוד מאוד קשה של הדמוקרטיה, על ידי גופים שהם אינם דמוקרטיים, הדמוקרטיה היא מאוד שברירית, היא מאוד מאוד שברירית, ולכן, לפרשה הקדושים אומרת, אל תהיה כמצרים, מצרים היא דיקטטורה, מצרים היא הנדסת תודעה, מצרים היא תרבות של שיעבוד של הפרט, ובעובדה שמצרים הייתה אימפריה של הזמן, הרבה יותר קל להיות לא דמוקרטי מדמוקרטי, דמוקרטיה היא דורשת בגרות ובשלות וחשיבה עצמית, והיום בעידן הזה של המדיה החברתית, ושל ה-AI, והנדסת אמונים, ככה הנדסה של חשיבת אמונים, ושל תודעת אמונים, אנחנו בתקופה שאנחנו עוד לא יודעים איך להתמודד איתה, ואני מאוד סקרן, מאוד סקרן, לאיפה כל זה הולך, בידיעה שבשלב ראשון זה הולך למקום הרע, אבל בשלב הבא אני מאמין שאנחנו נצא גם מהמצרים הזאת, הרוח האדם נועדה להיות חופשית, האדם נותן שיעבדו עליו עד גבול מסוים, ואז מגיעה יציאת מצרים, מגיעה רוח האדם, כמו בשיר אני מאמין, סך כי, סך כי, על החלומות, האדם שוחר חופש במהותו, עמוק עמוק בתוכו, אז אנחנו נמצאים בתקופה מאוד אפלה של חזרה למצרים, חזרה להנדסת תודעה, חזרה לשעבוד, אנשים מבטרים על החירות שלהם, למען מנהיג חזק, למען שקרים, אתה דיברת השבוע שעבר על איך שהנוער בקמפוסים פשוט משועמם, וכיף לו להילחם עבור משהו, עבור מה זה חשוב, ישראל, מהנהר לים, העיקר משהו מרגש, כי אנחנו כל כך משועממים, ולכן אנחנו כנראה צריכים עכשיו להתרסק לאיזשהי תהום, כדי להתחיל לצאת ממצרים מחדש עם תודעת חירות מחודשת, אני רוצה לספר סיפור אלישה, ולתת נקודת אור, לאחר הצהריים אני עשה לטכניון לפגישה, אני נפגש עם בחורה צעירה, תלמידת יהודית, בבית ספר קראמין, כאן לידינו בבין ימינה, קוראים לה מיקה אליאס, מיקה אליאס הייתה חלק מצוות בבית הספר, שנסע לארצות הברית בסוף אפריל, השתתפו בתחרות רובוטיקה, פרסט רובוטיקס, נגד 600 צוותים מארצות הברית, מסין, מכל העולם, מ-60 מדינות, וזכו במקום ראשון. וואו. מקום ראשון. וואו. הם בנו רובוט קטן כזה, נחמד, והרובוט מרים דיסקוס כזה מהרצפה, וזורק את זה לתוך העון. ומתחרד נגד רובוטים אחרים, והצוות הזה, בית ספר לא גדול, הצטיינו, והיו להם המון קשיים. קודם כל, ב-13 באפריל, אם אתה זוכר, בחצות הלילה, הותקפנו בטילים, 300 טילים, ורונס, ואירנים, וכו'. לא הצליחו, אבל בעקבות זאת, איראן קיבלה פרס, וחברות תעופה החליטו לא לטוס לישראל. הביטוח, אגב. הסיבה היא ביטוח. פתאום הקפיץ על הביטוח, לא כדאי. אז הצוות היה קשה להגיע לארצות הברית, איך נטוס לשם. מנהל הצוות, מבית הספר, המורה שאחראי, היה מגויאס. היה מגויאס ונלחם באזה. היה מגויאס למילואים. היה מגויאס למילואים, כן. אז היה לכם חסר מי שינהל את כל הסיפור. אבל עמוד כל זה, הגיעו לארצות הברית, והתחררו בעולם. עכשיו, ישראל, יש לנו 9 מיליון אנשים, 7 מיליון יהודים. לסין יש 1.4 מיליארד, פי, 150. לארצות הברית, 330 מיליון, פי 50 מישראל. וניצחנו הצוותים, מארצות הברית ומסין. למה? כי יש לנו נוער נהדר. יוצא מהכלל, יוצא דופן. והם חושבים עצמאית, ויש להם רעיונות, ויש להם יכולת התמדה, ויש להם אומץ. אגב, אלישה, יש הרבה מאוד סטודנטים צעירים שהשתתפו בתחרות הזאת, ובגרו והתגייסו. חמישה מבוגרי תוכנית הרובוטיקה של פרסט בישראל, חמישה מהם נהרגו בעזה. והצוות הזה הקדיש את הפעילות שלה לחמישה האלה, שהם כמובן הזכרו בשם. אז יש לנו נוער חופשי, שיודע לחשוב, ועתיד שלנו בידיהם, ואם ניתן להם לנהל את המדינה, אז אנחנו נהיה בסדר. כן, א' זה בהחלט נקודת אור. תודה רבה לסיפור הזה, סיפור מרגש מאוד. ואני חושב שבאמת, להם ייקח עוד עשרים שנה להגיע לתפקידי מנהיגות, וכן, בעוד עשרים שנה, אני חושב שאנחנו נראה מציאות מאוד מאוד מאוד שונה כאן בארץ. אבל לא רק, אני באמת רואה את זה גם בדור שמעלה הם, בחבר'ה שמגיעים עכשיו לשנות השלושים שלהם, אני פוגשתם ככה מת לקחת חתונה וכולי, באמת התברכנו. התברכנו באנשים עם שער רוח, וכמיהה עזה לחופש. ונקווה שהחופש הזה ינצח. אני רוצה לשאול אותך, אלישה, נקודה רגישה. אתה בדרשה שלך מדבר על, לא דווקא על אחידות, אתה מדבר על נבדלות, שזה חלק חשוב מחיינו. שכל אחד צריך להרגיש עצמאי, וגם חלק מהאקולוגיה של החיים, אבל גם חלק נבדל, חלק נפרד מכל מה שיש מסביב. בסידור שלנו, בתפילה, היום יום, אנחנו אומרים, אתה בחרתנו. You chose us. וקוראים לנו, the chosen people. ויש קבוצות ביהדות שמעדיפות לא להגיד את זה. שאתה בחרתנו, שאנחנו עם הנבחר. אנחנו עם נבחר. המושג הזה של עם קדוש, שהעם הוא קדוש, לא הכמרים ולא הרבנים, העם הוא קדוש. זה נבדלות, זה מושג חדש, חדשני בעולם. כל אחד ואחד הוא קדוש. לא הכומר, ולא אף אחד אחר. אז איך להתייחס לנושא הזה של אתה בחרתנו, שאנחנו נבדלים, ויחד עם זה, אנחנו חייבים, כדי להיות תושים, אנחנו חייבים להרגיש חלק מהעולם, ולהתייחס לכולם, כולל אלה שאולי כל כך לא מסמפטים אותנו, להתייחס אליהם בכבוד, כאל גרים, כגר אתה היית במצרים, לקבל את הגרים, אלה במשרד התיכון שלא אוהבים אותנו. איך להתייחס לנושא הזה של להיות נבדל, ולהיות עם נבחר, ולהיות חלק מהסיפור, מהאקולוגיה. כן, ואתה גם בטח רוצה תשובה על רגל אחת, נכון? זה נושא מאוד מאוד מורכב, מאוד מסובך, גם נגענו בו קצת באנגלית. אז באמת, היכולת להכיר במשקל הסגולי של האחר, הרי למה צריך גבולות? התפתחנו בזה שאמרנו שאדם צריך שלא גבולות, לדעת את הגבול שלו, איפה הוא נגמר, ואיפה האחר מתחיל. כדי, ואהבת לרעך כמוך, כדי לאהוב את האחר, כדי נוכל לראות את האחר, כדי להיות בין יחסים אחרים, אני חייב להגביל את עצמי, לצמצם את עצמי. ואתה בחרתנו מכל העמים, קודם כל, בוא נתחיל עם זה, שזה משפט שהוא בעייתי, שהוא קשה. אני פשוט מסתכל על ההיסטוריה היהודית, ואני חייב להגיד, ההיסטוריה מוכיחה שזה כנראה נכון. אני לא יודע מה קדם למה. האמירה הזאת יצרה אותנו ככאלה, או שהמציאות רק מראה שהאמירה הזאת היא נכונה. אני רואה שעם ישראל הוא עם באמת ייחודי, עם באמת מיוחד, עם באמת אחר. ולא בכדי שונאים אותנו כל כך בעולם. היינו השבוע, ביום השואה, היינו במוזיאון תרזין, בקיבוץ גבעת חיים ייחוד. והיה ביקור מאוד מאוד מרגש. היה ביקור מרגש כי מה שהמיוחד שמה, מה שהמיוחד במוזיאון הזה, זה מוזיאון שהוא כולו מוקדש לשואה, לגטו של תרזין, שהסבא רבא וסבתא רבא שלי היו שמה, ומשם נשלחו לאלמותם בארשביץ. והגטו הזה היה גטו שבו היהודים עשו הכל כדי לקדש את החיים. עכשיו, סיפור מופלא, וזה היה כן בכל שאר הגטאות גם כן. בכל שאר הגטאות היה ניסיון נואש של היהודים לאחוז בחיים ולקדש את החיים. משהו מיוחד בתרזינשטט, שתרזינשטט שרד, זה הגטו היחידי שבעצם שרד את המלחמה, רוב היהודים שם לא שרדו, אבל הגטו שרד. אז יש בעצם עדויות שלמות, יש מה גטו שהשתמר, העדויות, היצירות האומנות שיצאו משם, העיתונים המאולטרים שהילדים שמה יצרו, כל זה שרד. מה שאפשר לראות שמה בגטו, בתנאים נוראיים. יש שמה חגיגה של חיים, יש שמה לדבוק בחיים, ויש שמה, אחד המוצגים שמה, רואים שמה סידור תפילה. זו תפילה שנתנו לילד בר מצווה בגטו. הם חייגו בר מצוות, הילדים גם נולדו בגטו. נותנים לילד סידור תפילה, והקדשה של הראש היודנרד, זה שבעצם ניהל את החיים בגטו, איש צדיק, כותב לו שמה, ובחרת בחיים. כאן, בגטו, ובחרת בחיים, מלא, תהיה חזק. תחזיק מעמד. שמור על עצמך ועל ההורים שלך. לא, ובחרת בחיים. עכשיו, אני חושב שאנחנו, הקדושה שלנו, היא שאנחנו עם סגולה, מלשון מסוגלים, בדנאי שלנו, אנחנו מקדשים את החיים, וזה ייחודי לעם ישראל. דיברנו על זה כבר בעבר. זה ייחודי לעם ישראל, וזה אומות העולם לא יכולים לסבול. מכיוון שבפרסת דושים, הנגדה היא כל הזמן למצרים. מצרים יש שם בעצם, את the cult of death. כל הפירמידות האלה, בעצם נועדו, לעזור לפרעונים, לעשות את המסע שלהם, אל המעבר. אני מאוד אוהב את המסע אל המעבר, זה מעולה. אבל זה בעצם לקדש את המוות. והאבדים, וכולם היו חלק מתעשיית המוות הזאת. עכשיו, אנחנו ראינו מה קרה, בשבעה באוקטובר, וגם מאז. הנה, אפילו עכשיו, בקרם שלום השבוע, הטילים שיצאו מרפיח, יצאו לקרם שלום, וארגו שם ארבעה חיילים, ועוד די הרבה שנפצעו. חייל אחד, משפחה שאני מכיר, שבעצם שם מתארגנים, בין היתר, שם גם עברות הסחורות, כדי להביא חיים לעזה, בניגוד למה שכולם אומרים עלינו בעולם. אז את זה הם הפגיזו. הדבקות שלנו בחיים בכל מחיר, בערך החיים, הוא דבר מאוד מאוד ייחודי. ואני חושב שבזה, בחרתם מכל העמים, אני לא מכיר עוד עם, שקידש את החיים, כמו העם היהודי, לאורך כל הדורות. וזה פשוט מדהים, שאנחנו מואשמים כרגע ברצח עם, וכולי וכולי, מכיוון שאומות העולם, לא מסוגלים, להכיל את המיוחדות שלנו, ואת הדבקות שלנו בחיים. זאת מראה כל כך קשה, עבורם, שהם מעדיפים בעצם, לסנו אותנו, ולגרור אותנו למטה, ולנסות לחסל אותנו, מאשר לקבל מאיתנו חשוד, מאשר לקבל מאיתנו השראה, ולדבוק גם הם בחיים. אז בעצם, במילים אחרות, זאת אומרת, הנבדלות הזאת, עם לבדד ישכון, אמר בלעם לעם ישראל. כן, אנחנו כנראה נועדנו, לשכון בדד, לפעמים בתקופות שונות בהיסטוריה. למה? לא כי אנחנו טובים יותר, או פחות טובים, או יפים, או מכוערים, אלא מכיוון שאנחנו עם תרבות, שהיא ייחודית לעולם, שהעולם עוד לא מסוגל להכיל אותה. ואלישה, יש לך גם הערה, בהקשר הזה, של בחרתנו, אתה בחרתנו, ומיליוני פעמים, עברתי על, ואהבת לראיך כמוך, וחשבתי שאני מבין, אבל לא הבנתי, עד שאתה הראת. אתה הראת, שיעור בדקדוק, שזה שיעור בתורה, במשמעות התורה, ויש פועל, Transitive and untransitive, אני אוהב אותך, אני אוהב אותך, יש נושא, ויש נשוא, Object, יש מושא, מושא, מושא, מושא, מושא, יש מושא, אבל, ואהבת לראיך, זה לא ואהבת את ראיך, ויש הבדל עצום, למה? כי ואהבת לראיך, Intransitive, זה לא מושא, זה כאילו גישה לעולם, הגישה לעולם, חייבת להיות, מוסרית, קדושה, ועל ידי כך שאני, מתייחס לעולם כולו, באהבה, לראיך. האות היחידה הזאת, ל, זה גם מה שמבדיל אותנו, מאמים אחרים, שיש אצלנו עסקים, לעשות, לאהוב את, ואנחנו לאהוב ל. נכון, ואני חושב שמה שחשוב פה, שבאמת, שזה לא יהפוך עכשיו לנושא של אגו, שאו, אנחנו טובים יותר, אנחנו, כי, אם זה ברמה הזאת, אז בעצם נפלנו למלכודת של, מצרים, הפכנו את הכל לחפץ, הפכנו את עצמנו לחפץ, אנחנו לא יותר טובים, אנחנו לא יותר, אנחנו גם לא בכך יותר נחמדים, אנחנו לא עם נחמד, אנחנו לפעמים אפילו מאוד מאוד לא סימפטים, הייחודיות שלנו היא, היא הרבה יותר גדולה, ממי שאנחנו, זה באמת אותה מחויבות שלנו לחיים, היא גדולה מאיתנו, היא גדולה מאיתנו, ונגזר עלינו, כנראה, נגזר עלינו, ל... לשאת איזשהו מסר, שהעולם, עוד לא מוכן אליו, אני לא יודע אם הוא אי פעם יהיה מוכן, אבל לפי, לפי הנביאים, יבוא יום, שהעולם יהיה מוכן למסר הזה, בינתיים, בינתיים, במקום לפעול לייאוש, אני חושב ש, אנחנו פשוט לדבוק, כמו שאשתי אומרת, לדבוק בשליחות שלנו, זאת השליחות שלנו, ונמשיך להביא ברכה לעולם, נמשיך לבחור בחיים, לקדם את החיים, להביא רפואה טובה יותר, לכל בני האדם, לפתור בעיות אקולוגיות ברחבי העולם, לפתור בעיות של מחסור במים, וכולי וכולי, נמשיך להביא ברכה לעולם, ושמה תבוא הגאולה שלנו, לדבוק בשליחות שלנו בעולם. אני רוצה לספר משהו, שאי אפשר היה להמציא אותו, וזה נכון. יש חברת קונגרס בארצות הברית, מהמפלגה הרופוליקאית, מרג'רי טיילר גרין. היא קצת קיצונית. יש מגמה עכשיו, לחוקק חוק נגד אנטישמיות. רעיון טוב, לא? חוק נגד סינת יהודים, והיא מתנגדת. היא אמרה, למה היא מתנגדת? היא אמרה שהיא מתנגדת, כי זה מפר את הזכות שלה, לחופש דת. למה חופש דת? כי נוצרים מאמינים שאלוהים הרגו את ישו. יהודים, כן. ואם יחוקו חוק נגד אנטישמיות, יכול להיות שהחוק הזה יאשים נוצרים, שאומרים שהיהודים הרגו את ישו. אז היא מתנגדת. מה זה אומר לישה? זה לא ישתנה לעולם, לא עכשיו, ולא עוד אלפיים שנה. ככה זה יהיה. הסינה ליהודים בגלל הנבדלות שלנו, והאשוני שלנו, והתבססו על פרוטוקולים של ציון, והתבססו על היסטוריה לא נכונה, כי אנחנו לא הרגנו את ישו, אבל לא יעזור. זה הגורל. כן. זה הגורל. זה הגורל עד אתם צריכים להאמין שיבוא יום, אני חושב שאנחנו חייבים להאמין, שיבוא יום שאיני העולם תפקחנה, ולהמשיך לעשות את מה שאנחנו יודעים שצריך לעשות, בדיעה גדולה שלפעמים ולפעמים שונאים את השליח והורגים את השליח, זה כנראה המחיר של להיות יהודי. ושלמה, בסופו של דבר, אנחנו לא יכולים לא להיות אנחנו. ואין ספק שבתקופה הקשה הזאת יהיו יהודים בארצות הברית שיבחרו לעזוב את היהדות. זה פשוט לא שווה את זה. כל היהודים, מיוחד יהודים שמצטרפים לכל ההפגנות האלה, שאגב, אותם יהודים שמצטרפים להפגנות, אני חושב שהם עושים את זה באיזשהו מקום בשם ערכים יהודיים של בחרת הבחרים, רק שהם לא מבינים על מה הם מדברים בכלל. אז יהיו כאלה שיבחרו לעזוב. אבל מי שיודע את את ההיסטוריה, יודע שאנחנו לא באמת יכולים לברוח מעצמנו. ואליש, סיפרתי על הבחורה הנהדרת הזאת, מיקה, שזכתה בפרס הרובוטיקה, פרס הרובוטיקה. יושב ראש פרויקט רובוטיקה בישראל, קוראים לו פרופסור אלון וולף. אנחנו יהודים מביאים ברכה לעולם, לפעמים בתחומים שהעולם לא מודע לזה. פרופסור וולף, שבעצם ייסד ונהל את הפרויקט הרובוטיקה היפה, הוא ממציא. הוא המציא רובוט נחש. רובוט הנחש הזה, משתילים אותו לתוך הבוריד של בני אדם, הוא מוצא את דרכו ללב, יש לו מכשירים בראש, הוא עושה ניתוח ללב, הוא מתקן את הלב, מתקן חורים ובעיות בתוך הלב, בלי חיתך, בלי חירוג, בלי סכין, בלי מכונת לב רעה, באופן נפלא. וזה יציל חיים בכל העולם, לא רק ליהודים, גם לאלה שלא אוהבים יהודים. אנחנו ככה, ככה אנחנו. אנחנו מביאים ברכה לעולם עם המוח היהודי, נמשיך לעשות את זה, ויכולים להמשיך לשנא אותנו, אנחנו נמשיך להטיף עם העולם, ונמשיך להביא ברכה לעולם. בדיוק, בדיוק. קדושים תהיו, תקדוש אני, אדוני אלוהיכם, כן? אני קדישכם. אז שאלנו שנדע ברכה שעיני העולם יפקחו בעזרת השם, ושיש שבת שלום לכולם. שבת שלום. להתראות.