פודקאסט # 23: פרשת מצורע

שלום לכולם, שלום אלישר, שלום שלומו, אנחנו ככה, שבת מיוחדת, נקראת שבת הגדול, השבת שלפני פסח, והדרשה ששלומו מתייחס להם היא הדרשה מהספר, מהספר היקה, חשוב להגיד, היא בכלל מתייחסת לשבת הגדול ולפרשת אחרי מות, כי שבת הגדול לא תמיד נופלת אותה פרשה, אבל שלומו לוקח בעיקר את מה שקשור לשבת הגדול. אולי נסביר קודם אלישר למה זה נקרא שבת הגדול, לפי דקדוק היה צריך להיות שבת גדולה. נכון. אבל לא כך, למה שבת הגדול? למה שבת הגדול, אז באמת מי שלומד איתנו בקורס לנו על הנביאים, אנחנו בדיוק למדנו את זה, ככה לקראת פסח, זה בעצם, יש לנו הפתרה לפני פסח, הפתרה האחרונה, זה הנבואה האחרונה לפני שפסקה נבואה בישראל. הנביא מלאכי מנבא, שיבוא יום ויבוא, שהקב' ישלח את אליה, אליה הנביא, להשקין שלום, שלום ככה על לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, וזה יכין את דרך לקראת הגאולה הגדולה. ואת זה קוראים ככה רגע לפני פסח, וזה בעצם, זה הקטע הזה שהופך את אליהו הנביא מאותו נביא זעם ואש וחרון, לאותו נביא שמימי בנצחי שמבקר אותנו כל ערב פסח, בכל מוצאי שבת, בכל ברית מילה, והוא זה שיבשר את בוא הגאולה. כן, ואלישע, אני רוצה להביע אישית מחאה על אליהו הנביא. רגע, סליחה שנייה, לא לגמרי נציל לשאלה שלך, למה זה נקרא שבת הגדול? כי מלאכי אומר, הוא קורא לשבת הזאת שבת הגדול, זה הוא בעצם שעושה את הטעות, אפשר להבין למה זה גדול, אבל המקור של השם בא מתוך ההפטרה שאותה אנחנו נקרא בשבת הקרובה. וזה סוף התנח ממש, הוא הנביא האחרון-אחרון, ספר מלאכי זה הספר האחרון, וזה נסגר התנח. ומלאכי אגב, מעט מאוד ידוע עליו, הוא חי בסביבת 420, 420 זה חזרה לארץ ישראל של נחמיה ועזרה, עזרה הסופר, ויש ספרה שמלאכי הוא עזרה, כי מלאכי, מה זה מלאכי? המלאך, המסנג'ר, השליח, אז יכול להיות שמלאכי הוא באמת באמת עזרה, אבל לגבי אליהו הנביא, לפנו בו יום הגדול והנורא, כפי שמסיים מלאכי, אני מוכר על אליהו הנביא, שבתנח הוא איש פנאטי מאוד, ואצלנו בבית אנחנו לא נעמיד כוס אמישי או כוס של אליהו, אנחנו נעמיד כוס של חטופים, שיגעלו החטופים, וזה נראה לא טוב עכשיו, ממש לא טוב, אז אליהו לא בביתי, מה אתה אומר עדישא? אני חייב לסנגר על אליהו, אבל בקורס שלנו, קורס לנביאים, יש חלק מהמאזינים ככה, היו גם בקורס הזה, עדיין בקורס הזה, סליחה, באמת אנחנו ראינו, למדנו על אליהו הנביא די לעומק, וראינו שאליהו הנביא מדמות מאוד מאוד לא פשוטה, מאוד מאוד לא פשוטה, ולכן הוא גם בסוף פותר, והגיע אחרי רב הנביא אל אישה, אבל יחד עם זה יש פה סיפור מקסים של טרנספורמציה, יש פה סיפור מקסים על איך נביא שמביא את מידת הדין והחרון והאש עובר מהפך, עובר מהפך, קודם כל למדנו שכולם יכולים להשתנות, שיש סיכוי לשינוי, שבעצם לפעמים כנראה צריך את מידת הדין כדי להגיע גם למידת החסד. אנחנו, גם מתקשר למה שדיברנו עליו בפודקאסט באנגלית, אנחנו מאוד מאוד אוהבים, אנחנו אוהבים לאהוב את מידת החסד, אבל אין מידת החסד ללא מידת הדין. ואליהו הנביא ידע להביא דין ועכשיו הוא לומד להביא חסד. אליהו הנביא תמיד התרוניה שלו שהוא התיח בעם ישראל כלפי הקדוש פרוחו, שהוא אמר הם הפרו את בריתך, ולכן מאז נגזר עליו לבקר את עם ישראל וכל אחת מגרות הברית. מה המגרות הברית שלו? קודם כל ברית מילה. והוא יגיד לו אתה רואה הם לא הפרו את הברית, הם עדיין מקווים ברית מילה. הברית הזאת חשובה להם דתיים וחילוניים ומסורתיים ורפורמים. כולם מכבדים את הברית. דבר שני, פסח. פסח זה ברית מאוד מאוד משמעותית. יציאת מצרים היא סוג של אות. לכן אנחנו מניחים תפילין כל בוקר זה אות בין הקדוש פרוחו לעם ישראל. והנה אנחנו גם את האות הזאת הברית הזאת אנחנו שמרים. במרוצה היא שבת שהוא בא לבקר כי השבת היא ברית בין עם ישראל לבין הקדוש פרוחו. אז אליהו הנביא לומד פה הוא בעצמו מבקר אותנו, בא לבקר כדי ללמוד וואו אני טעיתי. אני חשבתי שהם הפתרו את הברית שהם שכחו את הכל. לא הנה עברו אלפיים שמונה מאות שנים. ואז אליהו הנביא דרך כאן על פני כדור הארץ ואחר כך נסחף למעלה במרכבות של אש. והוא רואה שאנחנו עדיין כאן ועדיין שומרים את הברית. קיבלתי ואוקיי אני מתחרט. אנחנו נזמין את אליהו אבל בפירוש שלך שהוא בא כי הוא ראה את האור. הוא ראה בעצם הוא הבין את המילים היפות של מלאכי. הלו אב אחד לכולנו אלה מילים של מלאכי לפני אלפיים ארבע מאות שנה. הרי הלו אב אחד לכולנו הלו אל אחד ברא אותנו. מדוע נפגד איש באחיו לחלל ברית אבותינו. בואי נעצר שלא. זה אומר הכל לא? אנחנו כולנו אחים בכל העולם. מה פתאום שאורגים אחד את השני? זה דווקא על בסיס דת? באמת? הנה המסר הגדול של הרב לורד פרופסור יונתן זקס. שבעצם בא ואומר שזה נורא בשם הדת לא בשם האל. בשם הדת כל כך הרבה הרג ושנאה ורשע יש בעולם. זה ודאי לא בשם האל. הוא יבקש לטעון. אפרופו הרב זקס מצאתי את הדרשה שלו לשבת הגדול. אגב אלישה שאלה לפני שאני אתייחס לזה. יש נועל שבשבת הגדול יש דרשה של הרב והדרשה במיוחד ארוכה. נכון. מה פתאום? מה הסיבה? לדעתי אלישה ואני יודע קצת להביא המסר. במובן של מילים Less is more. מאיפה? ואגב אתה לא עושה את זה. אתה לא מעריך. אז מאיפה המנהג הזה שהרב דורש שעה וחצי והורק מתחיל? כן. גם כל תודה על המחמאה. יש כאלה שיחלקו עליך. שעבורם אני כן מדבר אולי יותר מדי. פעמיים בשנה יש בשבת שובה וחצי שנה בדיוק אחרי זה שבת הגדול. השבת שבין ראשונה ליום כיפור נקראת שבת שובה. בשבת הגדול שבת לפני פסח. בדרך כלל היו דורשים על פשוט על הלכות הפסח. זה בתקופה לפני שהיה רב גוגל. לפני שהיה ארון סברים בכל בית. ספר היה דבר שקשה מאוד להשיג אותו. אז הרב בעצם עובר על כולם. הוא רוצה לוודא שאתם יודעים בדיוק הלכות הפסח. מה עשו, מה מותר, מה הדברים האחרונים. רגע לפני שהפסח מגיע. ככה להרביץ בן קצת הלכות פסח. וכן, אנחנו הרבנים אוהבים לדבר. אוהבים לשמוע כנראה את הקול שלנו. את הקול של עצמנו. גם אם האנשים אחרים לא תמיד רוצים לשמוע את זה. ואולי אנחנו צריכים באמת לזכור ש- less is more. שלפעמים כשאנחנו יותר מדי מדברים. אולי אפילו כמו עכשיו. אנחנו דווקא מרחיקים ולא מקרבים. אני רוצה להתייחס לדרשה נוגעת ללב של הרב צעק זל. מצאתי הדרשה שהוא הביאו בשבת הגדול. באמצע מגפת הקובד. הוא נפטר זמן לא רב אחרי זה. זה ביוטיוב כאשר אני אפשר לראות אותו. הוא היה מוטרד אלישה. כי זה בתוך מגפת הקובד באנגליה. האנשים מתים ולא יודעים מה לעשות. וכן לסגור את העם ולא לסגור. ויש ויכוח וויכוח פוליטי סוער. הוא נותן דרשה ממש יפה. אגב fast forward. אם אנחנו מדברים על גאולה. אלישה אנחנו נגענו מהמגיפה הזאת. המגיפה הזאת לפי נתונים שמצאתי. 700 מיליון אנשים חלו בקובד. 7 מיליון מתו. אחוז אחד מאלה שחלו מת. לדעתי זה גאולה. כי זה יכול היה להיות אחרת. זה מעניין. אחוז אחד מהטילים הבליסטיים. הצליחו להגיע לידם. כי יש משהו באחוז אחד הזה. שאנחנו קוראים לו גאולה. עכשיו הרב סאקס כדרכו. אומר שיש סיבה לפחד בתקופה הזאת. בתוך הקובד. ויש סיבה לתקווה. סיבה לפחד למה? בגלל התרחקות. מה שאתה מזכיר בדרשה שלך. מה קורה בקובד? מה קרה באנגליה ובמקומות אחרים? סגר. נסגרנו בתוך הבית. בלי קשר חברתי. בלי קהילה. בלי תפילה. וזה נורא. זה נורא. אנחנו למדנו מהדבר הזה. כמה חשוב לנו הקשר הזה עם אנשים אחרים. בזום לא מספק ממש. אבל מה? הוא אומר אני פחות מבוהל. פחות מוטרד. מדוע? כי מתוך החושך הזה. מתוך ההסתגרות וההתרחקות אחד מהשני. והמחלות ובתי חולים וסבל. אנחנו מבינים כמה חשוב שנהיה ביחד. בדיוק מה שהמלאכי אומר. אנחנו כולנו אחים. מגיפה שמתחילה בסין. נורמי אנסן איילנד. המגיפה הזאת התפשטת דורך העולם. זה בעיה עולמית. הפלנטה שלנו היא פלנטה אחת. צריך להתמודד עם זה ביחד. וכך היה. מישהו מתורכיה במקור ומישהו משוויץ. ואמריקאי ומדענים אחרים. התחברו ביחד. ויצחו חיסון. שבסוף הציל המון המון אנשים. ואנחנו בישראל היינו חלוצים. באימוץ החיסון הזה. אז הרב סאקס אומר. Dark and light. המגיפה. אבל התובנה הזאת. שכולנו אחים. כולנו אחים הלוואי. והיו מבינים את זה. אנשים שמולם אנחנו נלחמים. כן. האמירה הזאת שבעצם. אנחנו לפעמים צריכים את החושך. כדי לייצר געגוע. כדי לייצר געגוע. אנחנו לוקחים אחת השני כמובן מאליו. אנחנו לוקחים את העולם הזה כמובן מאליו. אנחנו לוקחים הרבה מאוד דברים כמובן מאליו. וגם אין ברירה. אם אנחנו נהיה בפליאה מוכרת. על כל דבר ודבר. אנחנו לא נוכל לזוז. אבל יחד עם זה. צריך מדי פעם להתעורר מהמובן מאליו. כדי להעריך את מה שיש לנו. כדי להעריך את הצורך הזה בקהילה. וביחד הזה. אז גם ההבטחה של המלאכי. שגם בתקופה הקשה הזאת. והשחורה הזאת. והחשוכה הזאת. בסופו של דבר. ממנה תצמח הגאולה. מדהים אותי מאוד. אבל דבר אחד אלישה. אני רוצה להעלות את הנושא אצלך. כי אתה עובד עם הרבה צעירים. אתה מנהל טקסי בר מצפה. בת מצפה. אוהב את הילדים הצעירים. לפי המחקר. יש מחקר שנקרא World Happiness Survey. מודכים לראות מי שמח מי לא. Self-reported. אנשים מדברים. ושלא משך הרבה תשומת לב. לתוך הזה. אם נחתוך את הנתונים לפגיל. גם בישראל. גם בצפון אמריקה. בעולם. הצעירים פחות צמחים. ממבוגרים. זה לא אמור להיות. כי צעירים אמורים להיות צמחים. כל העתיד לפניהם. אנחנו הזקנים. אנחנו אמורים להיות לא צמחים. זה אגב ההפך. אנחנו מבוגרים, זקנים, גיל הזהב. אנחנו יותר צמחים מצעירים. זה מדאיג. כי זה אומר שהצעירים. חוששים לעתיד. Global warming. בעיית האקלים. מלחמות. מקיפות. טכנולוגיה וכו'. כאן באמת צריך גאולה. אבל אני תוהב שלמה. אני קראתי גם את הדוח הזה. ואני חושב שאפילו דיברנו עליו כאן. בפודקאסט הזה. אני לא יודע אם זה היה בעברית או באנגלית. וגם סיפרתי שבאמת בחוג בר מצווה. אנחנו מדברים על ההודעה. והזכרתי להם את הדוח הזה. אבל אני תוהב לגבי מה שאתה אומר. האם זה חדש? שצעירים פחות מאושרים. ממבוגרים. נשמע על פניו עיוני. שמי שצעיר. הוא אמור להיות שמח. אבל זה לא עובד ככה. ההפך. מי שצעיר. קודם כל מאוד קשה להיות צעיר. יש משהו. לא קל להיות זקן בוודאי. אבל יש משהו. הרבה יותר מלחיץ בלהיות צעיר. כשכל החיים לפניך. יש אחריות. ויותר מזה. גם הצעיר. התפקיד שלו זה לשנות את העולם. ולשנות יותר מדי. אנחנו עזקנים. אנחנו כבר עברנו דבר אחד או שניים. אנחנו התחלנו להירגע. אנחנו מסתכלים אחורה על ההצלחות שלנו. מסתכלים אחורה על מה שעשינו. ומבינים פתאום מה חשוב. ומה לא חשוב. והגענו לאיזושהי. לקצת איזושהי מנוחה ונחלה. כלשהי. ומגיעים לעוד כל מיני מסקנות מעניינות. אז אולי דווקא זה טבעי והגיוני. שצעירים יהיו פחות צמחים. מהמבוגרים. אני תוהה במחקר הזה. אני לא זוכר. האם זה חדש. שצעירים היום פחות צמחים. או שזה פשוט נתון. ומסתבר אולי. שתמיד זה היה ככה. אוקיי. אישית אני זוכר. שהייתי מאוד לא שמח. בתור צעיר. בקהילה יהודית תנאה. הרבה אנטישמיות. הרבה אוקראינים. בקנדה. במערב קנדה. רציתי מגיל צעיר לעלות ארצה. למדינה יהודית. אבל אלישה. הצעירים היום מתמודדים. משהו שלא היה גם בתקופה שלי. בתקופה שלי. לא רציתי להוקיף משקפיים. כי היו להוגים לי. אבל בסוף הוקפתי. וזה עבר. היום במדיה החברתית. אלישה. אתה יכול לבייש בן אדם. עד מוות. ממש עד מוות. החינכות הזו של המדיה. זה סיפור חדש לצעירים. וזה לא משמח אותם. זה ההפך. ואנחנו לא מתמודדים. נכון. דיברנו על זה לפני כמה שבועות. אולי אפילו פעם שעברה. כמה צעירה והמדיה החברתית. וכמה רוע היא מוציאה. נכון. זה קשה מאוד להיות צעיר היום. מאוד קשה להיות אדם היום. מצד שני. שלמה. יש איזושהי. יש איזושהי הבנה. אני חושב שנדרשת פה. שתמיד תמיד. תהיה סיבה. לרגיש רע. תמיד תהיה סיבה. עצם העובדה שאנחנו מרגישים לא אחת. מרגישים רע לפעמים. זה לא מכיוון שהיום יותר גרוע. והיום יותר רע. אלא משהו בנו. משהו בנו זקוק להרגשה הרעה הזו. באיזשהו אופן. משהו בנו. זה כנראה משהו אבולוציוני. שכדי להגן על עצמנו. כדי שלון יהיה שננים. כדי שלון לא נעוף על עצמנו. ולא... תמיד להיות על המשמר. על המשמר. ולכן כל תקופה. תביא איתה את האתגרים שלה. ומאוד יפה שאתה אמרת. שאתה צעיר. לא הייתה אדם מאושר. אני לא חושב שאני הייתי אדם מאושר כשאני צעיר. ואני הרבה יותר מאושר היום מה שהייתי פעם. וגם אנחנו. חווים את המדיה החברתית. לכן. כנראה שאת הצעירים. קודם כל. כנראה שאין מנוף מלעבור. את התקופה הזאת של להיות צעיר. ולהרגיש. להרגיש. אומלל. אומללות כנראה זה חלק מהצמיחה. צריכים לעבור את האומללות הזאת. כדי לצאת מנה ולסתכל אחורה ולהגיד. אז מה חשבתי? ולא תסוגל לצחוק על זה. אני רואה את הבן שלי. אני רואה את גילי התבגרות. עם כל העניינים של גילי התבגרות. ואני רואה איך אני לא יכול. לחסוך ממנו את כל הטעויות. את ההתנסות עם הסיגריות. וכל מיני דברים אחרים. פשוט מטופשים כל כך. ושום דבר שאני אגיד. וכולם יודעים. וכל מה שמקשור שבדעי זה. אנחנו לא יכולים לחסוך מילדינו. את השיעורים שהם חייבים לעבור. וכנראה שהם. שהם חייבים לעבור את השיעור הזה. את האומללות. ואת הקושי. כדי להבין. עמיתות הרבה יותר עמוקות. וכמו שאומרים. אי אפשר. אי אפשר. אי אפשר לעורר את האהבה. עד שתכפת. אי אפשר לזרז את הדברים. אז אני חושב. בגדול. המחקר הזה. על העושר. מלמד אותו הרבה מאוד דברים מאוד חשובים. מאוד מאוד חשובים. אבל לא הייתי מודאג מזה יותר מדי. שהצעירים אומללים כרגע. אוקיי. אז יש לי שאלה. זה מאוד מפריד אותי. מתברר שישראלים. די מאושרים. לפי דיווח שלהם. כי יש להם יהוד בחיים. אנחנו גרים במדינה יהודית. בונים את המדינה. מגנים על המדינה. זה נותן הרבה משמעות לחיים. אני אישית. בחוץ למקצוע שלי. או מה שאני עושה מקצועית. או כותב וכו'. העצם זה שאני פה בישראל. זה נתן משמעות. לחיי. לא חשוב מה כל השאר. איך אפשר. להסביר לצעירים. בגיל מספיק צעיר. לפני שיקבלו החלטה מה ללמוד. באוניברסיטה וכו'. איך אפשר להסביר להם. שהמשימה שלהם. היא לא להתפנס. להרוויח. להשיג כסף. להשיג כבוד וכו'. אלא. למצוא את היהוד בחיים. בשביל מה אתה פה. על כדור הארץ. שמו אותך פה. אתה נולדת על הסיבה. מה הסיבה? אני לא נולדתי להיות כלכלן. אבל מאוחר מדי. אז איך אפשר להסביר לצעירים. למצוא משמעות בחיים. זה אפילו עיקרון. אגב ביוסומות. אני מלמד יוסומות. העיקרון ביוסומות. זה נאמר. על ידי גיא קרוסאקי. הגורו הגאוני. של מקנדוש. Make meaning. Not money. If you try to make money and not meaning. You will fail. If you make meaning. איך אפשר להסביר את הדבר הזה לצעירים. קודם כל. בהצלחה. אני לא חושב. חשוב לדבר על זה. וחשוב לשים את זה. על הרדאר של הצעירים. של כולם. אבל שלמה. אני חושב שזה הנושא שלנו היום. יש דברים שמגיעים עם הגיל. בגיל מסוים. אתה רוצה לעשות כסף. משמעות היא לעשות כסף. כי כסף יביא לך עושר. אתה לא. לעולם לא תוכל להסביר לאדם. שזה מה שהוא רוצה. להרוויח כסף. כי כסף מביא עושר. לא תוכל להסביר לו אחרת. אתה תדבר. הוא יקשיב לך. והוא יגיד מה הזקנים האלה מבינים. וזה בסדר. כנראה שכל גיל. יש לו את הדרייב שלו. יש איזושהי משמעות בגיל מסוים. לעשות כסף. להתממש בעולם דרך כסף. אני בטוח שאם הייתי פוגש אותך. לפני שבחרת ללמוד כלכלה. הייתי נושא לשכנע אותך. להגיד לך שלום או לא. לא. אתה עושה טעות גדולה. הכלכלה זה ממש לא בשבילך. אתה היית מסביר לי. כי אתה אדם מאוד אינטליגנטי. היית מסביר לי עם המוח החריף שלך. למה אני פשוט טועה. ולכן ההורים מנסים לשכנע את הילדים שלהם. וילדים שלהם לא השתכנעו. ולנו נותר רק לחייך. לחייך ולהגיד. יום אחד הם יבינו. כן אבל מטריד אותי אלישה. יש אידיאולוגיה מערבית. כמעט כמו אידיאולוגיה של אלוהים. קפיטליזם. שזו הדרך. והעיקרון של קפיטליזם. זה לצבור כסף. לצבור עושר. זה עבודת אלילים. כי זה לא מביא עושר. נכון. נכון. אז שלמה. אני חושב שההבנה שיש לי היום. על עבודת אלילים. שכולם צריכים מדי פעם. לעבוד אלילים. יותר מזה. גם אתה ואני עובדים אלילים. אני חושב שגם עבודת המשמעות. יכולה בקלות להיות. סוג של אליל. שאנחנו חייבים למצוא משמעות בכל דבר. גם זה קצת אליל. ואני זוכר שסבתא שלי. זיכרונה לברכה. ככה בשנים האחרונות שלה. היינו שיחות מאוד מאוד עמוקות. ואני הייתי מגיעה לבית ספר לרבנות. מספר לה מה למדנו את האיש הדתייה. ורציתי מאוד לשמח אותה. והרמב״ם אמר ככה. וזה אמר ככה. ובתור איש הדתייה. הייתה שוכרת מיטה שאומרת. אולי. אולי. ומה סבתא? מה אולי? והייתי בטוח שאני גם אביא לה שמחה. ואושר. משמעות. וכמה שנים היא חיכתה שאני אחזור בתשובה. והנה עכשיו אני מדברת על הרמב״ם. והיא שוכרת לה על המיטה. ואומרת כן. כן. אולי. יכול להיות. והיום אני יכול להבין את האולי הזה שלה. כולנו עובדים אלילים. בתקופות שונות של חיינו. כל גיל והאליל שלו. וכנראה. אני חושב שזה חלק מהתוכנית. כנראה שהקדוש ברוך הוא. כדי לדעת את הקדוש ברוך הוא צריך לדעת את כל האלילים שמתחרים בו. ואז להבין. אה. זה לא זה. זה לא האליל הזה. זה לא הכסף. וכל דבר בעיתו. עכשיו זה לא אומר. שלא צריך לעשות עבודה חינוכית. אני עכשיו מכאן. בדרך למחינה. אני עובד עם תלמידי מחינות הקדם צבאיות. אז אני פוגש. מחינה של. בת אחותי. נמצאת בה כרגע. ואני יודע שהם ייקחו. ממה שאני אגיד. אני אגיד מלא מלא דברים. כל אחד ייקח ממה שאני אגיד. את מה שהוא צריך בדיוק עכשיו לשמוע. את מה שהוא סוגל עכשיו לשמוע. ובמידה שהפקישות האלה. הן בדרך כלל משמעותיות. אבל אני יודע אם בהלם. זה היה אמור להגיע אליו. מה שהוא מסוגל כרגע להכיל ולשמוע. אז כן. צריך לעשות עבודה חינוכית. צריך לדבר עם הצעירים. צריך לדבר עם הבוגרים. צריך להעלות את כולם מעלה מעלה. אבל בסופו של דבר. כל אחד ישמע את התורה. דרך האלילים שמעסיקים אותו. באותה עת. באותה תקופה. אתה צוצק לגמרי. ואני חושב שמאוד קריטי. לשאול את השאלה הנכונה לצעירים. יכול להיות שלא התייחסו. אבל. לי שאלו. במה אתה טוב? והסתכלתי על הציונים. והלכתי על כלכלה. זאת לא השאלה. זאת לא השאלה. השאלה היא. מה הפאשן שלך? מה התשוקה? מה אתה שורף לעשות בעולם? מה מרגיז אותך? מה אתה חייב לשנות בעולם? כשאתה רואה את זה. מה מרתיח את הדם שלך? זו השאלה. נכון. אני חושב שזה מעניין לשאול. איך היינו מגדירים בדיוק את השאלה. אבל אני מסכים איתכם לגמרי. שבשיטת עבודה. שאני עובד בקוצ'ינג. אז אחד הדברים שאנחנו מאוד מאוד ייזרים מהם. זה הנושא של החוזקות. סליחה. חוזקות. שאני חושב שכבר דיברנו על זה פעם בפודקאסט. אני חושב עצמנו מדי פעם. אבל בהרבה מאוד שיטות של קוצ'ינג. מנסים לחפש את החוזקות שלך. בשיטה שהיא תעני עובד. ההפך. החוזקות שלך זה לשאול במה אתה טוב. החוזקות שלך זה משהו יסרדותי. זה משהו שמתישהו. כדי לסרוד. פיתחת חוזקה. עכשיו זה יסרדותי. זה לא בא למקום טוב. זה עבד מתישהו. זה הצליח מעולה. אתה במקום אחר עכשיו. אם אתה תמשיך לעבוד עם אותן חוזקות. שעבדו בשבילך בתקופה יסרדותית. מוקדמת יותר בתור ילד. כי זה מה שהמוח שלך למד. זה עובד. זה שמר עליי. אז זה ישמור עליי בהמשך. זה כמו לשאול במה אתה טוב. האמת השאלה. זה מעניין לשאול. מה השאלה ששווה לשאול? מה התשוקה שלך? אני תוהה. היום אני יכול יותר לענות על זה. אני לא תמיד יכול. בשנות העשרים שלי. לענות על שאלת התשוקה. אבל אולי בכל גיל. לשאול מה התשוקה שלי עכשיו. מה בוער בי עכשיו. מה אני רוצה לתקן עכשיו. מה עמוק בתוכי. רוצה לקרות. לא מה אני רוצה. מה רוצה. מה רוצה לקרות בתוכי. יש לנו רק כמה דקות. בואו ננסה לעלות רעיונות. יצירתיים. ללב הסדר. ולקריאת ההגדה. באופן שיהיה מתאים. למצב הנוכחי. שיש בו גם עצב. וגם גאולה. ואני אתחיל אולי. אנחנו נוהגים לשנים האחרונות. בקרפס. כשמגיעים לקרפס. אנחנו מתייחסים לקרפס. כאכילה. של מנה ראשונה. של הרבה ירקות. ואבוקדו וחצילים וכו'. כי כולם רעבים. ורוצים להאיט. אז בואו. נספק את הרעב. ואנחנו אגב. יושבים בסלון, לא בשולחן. יושבים בשולחן לקרפס. ורק כשמגיעים לשולחן ארוך. אנחנו מתיישבים בשולחן. ומאוד נוח יושבים בשולחן. זה די עובד. מה אצלך? שאפשר אולי ללמוד ממנו? הצורך הוא גם אצלנו. אני חושב שזה היה חידוש גדול שלי. ואפילו פחדתי ממנו קצת. אבל באמת להפוך לסלטים ירוקים. לסלטים ירוקים של הקרפס. כדי שבאמת יהיה סבלנות. לקרוא את ההגדה. וליהנות ממנה. ולא רק לחכות. סליחה. מי שמעוניין אגב. וישמע את הפודקאסט הזה בזמן. אנחנו שולחים. ממש היום אנחנו שולחים לכל חברי הקהילה. כל מיני תוספים ותוספות. שנכתבו בעת הזאת. מכל מיני מקומות. מכל מיני זרמים. גם מתנועה מסורתית אבל גם מתנועות אחרות. ונשמח לשלוח את זה לכל מי שרוצה. זה נמצא באינטרנט. זה לא משהו שאנחנו נמצאנו. אבל אנחנו פשוט ריכזנו חלק גדול מהדברים. אז אפשר להביא כל מיני קטעי קריאה. אני חושב שהמסר שאני אביא כרגע. לפחות מה שנראה שאני רוצה להביא. השנה לשלוחן הסדר שלנו. המסר הוא באמת. להתבונן בכמיכה שלנו. לגאולה. באמת להתחבר למצוקה. ולשאול מה. אתה שאלת מקודם על הפאשן. מה בעת הזאת. איך תיראה עבורנו הגאולה. איך היא תיראה. לנסות ככה לדמיין אותה קורית. להריח אותה. לחוש את הגאולה קורית. לנסות לדייק את זה. כי התשובה הראשונה שתבוא. שישחררו כבר כל החטופים. ושכל מי שאנחנו חושבים שבחיים. שאכן יהיה בחיים. זה נהדר. התשובה נהדרת. עוד קצת. בוא נלך מתחת לזה. איך תיראה הגאולה שלנו. החטופים חזרו חזרה הביתה. מעולה. אז למשל. לי מאוד חשוב. ה-state of mind. עם איזה לב אנחנו מסתובבים. איך תיראה השמחה שלנו. הגאולה. מבחינתי תהיה. האופן שבו אנחנו יודעים. להסתכל על המציאות אחרת. שאנחנו יודעים להסתכל על המציאות. להנחיח את הקדוש ברוך הוא. את הבורא. את האלוהות. בכל דבר ודבר בחיינו. כולל גם במצרים. גם כי הלך בגייצל מוות. לא יררה כי אתה עימדי. ואני מתפלל. לחטופים האם יש סיכוי. שהם יוכלים להתחבר. למקום הזה. גם בגייצל מוות. שבו הם נמצאים כרגע. ככה אצלי נראית הגאולה. ואז. וליזה יעזור. ליזה עוזר לצאת ממצרים. שאני שואל את השאלה הזאת. עוד הצעה. הצעה טובה אילישה. הסיבה הבאה. כשאני מעביר סדנה למנהלים. לפעמים אני עושה איתם את התרגיל הזה. לדמיין את הגאולה. ולדמיין את העתיד. אבל ממש פיזית. פרטי פרטים. כי ברגע שאתה מדמיין משהו שהוא מציאותי. השאלה השנייה היא. אוקיי. מה אתה עושה להביא את הדמיון הזה. מה אנחנו עושים. כדי להביא את הגאולה. שאתה מתאר אילישה. זה בידינו. זה מאוד בריא מנטלית. כי זה הופך. סימיות לאופטימיות. אבל אופטימיות ריאלית. שאנחנו יודעים. מה היא הגאולה. ומה אני עושה. על מנת לעזור להביא אותה. לא לבד. אבל אנשים טובים יודעים. במיוחד עם הגאולה. היא בstate of mind. במיוחד אם הגאולה תהיה. בתפיסה הפנימית שלנו. באופן שאנחנו רואים את העולם. ואז יש לנו פה עבודה מאוד עמוקה. עבודה מאוד קשה. על הstate of mind שלנו. להבין שאנחנו במידה רבה. מביאים את הסבל. של עצמנו. עם כל צורת החשיבה שלנו. ובאופן עמוק מורצך. ישתנות שמה. אמן. אז אנחנו לפני שבת הגדול. לפני פסח. אז נאחל לכולם. מטה גאולה. ומי ייתן. נזכה להפתעה מאוד גדולה. שאנחנו נמצא את הכוחות הפנימיים. להצליח להביא. תפיסת עולם. state of mind. שתקרב את הגאולה. והגאולה תבוא. וחשוב שכל אחד. ינסה לעזור לה. יעשה את שלום. כמיטב יכולתו. שבת שלום. חג שמח. תודה רבה. תודה רבה. שבת שלום, חג שמח. שבת שלום, חג שמח לכולם.