האזינו ערב יום הכיפורים התשפד

שלום רב למאזינים היקרים, תזכו לשנים רבות, ומר חתימה טובה לכם ולנו ולכל כלל ישראל, אמן. היום נאחד את השיפה, את הרגעים הבאים, ליום הכיפורים הקרב ובא. היום שאין לנו בית מקדש ואין לנו עבודה של כהן גדול, עיקר המאמץ שלנו הוא בתפילה. הצום אינו דורש מאמץ מיוחד. בצום אנחנו בסך הכל נמנעים מכמה דברים שהצרגנו עליהם כל השנה. אבל עיקר המאמץ בפועל הוא המאמץ של התפילה. במרכז התפילה עומדים 13 עמידות. 13 עמידות אלו נאמרו ביום הכיפורים כשהקדוש ברוך הוא לימד את משה רבן. נזכיר את הדברים. אני רוצה וצריך ללמדך סדר תפילה. כשנצרכת לבקש רחמים על ישראל, הזכרת לזכות אבות. תסבור אתה שאם תמה זכות אבות אין עוד תקווה, אני אלמדך סדר בקשת רחמים גם אם תכלה זכות אבות. באותו מעמד לימד הקדוש ברוך הוא את משה רבנו את 13 מידות הרחמים. תפילה זו היא תפילה נוראה ואיומה שאין כמוה. שכן זו היא תפילה אחת שלא חוברה בידי אדם, אלא בידי הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו. היא כוללת את המידות המתארות את חסדו העליון של הבורא החומל על ישראל גם כשאין זכות אבות. גם כשזכות אבות לא יכולה לעמוד למענם בדין. אכן אנחנו חוזרים עליה שוב ושוב בימי הרחמים והצליחות ובפרץ ביום הכיפורים שהוא היה אותו יום שבו לימד הקדוש ברוך הוא את משה רבנו סדר זה. כך נאמר בגמרה ויעבור השם על פניו העקרא. אמר רבי יוחנן, אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לומרו. מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח ציבור והראה לו למשה סדר תפילה. אותו יום שבו נחבא משה בנקראת עצור וכביכול גילה אחוריו של הקדוש ברוך הוא את המידות שאפשר שיקלטו גם בעולם הזה. יום זה היה יום הכיפורים. ומשום כך נקבע אותו היום לקץ צליחה ומפעילה לישראל לדורות עולם. תפילה זו של שלוש עשרה מידות היא אדירה מאוד גם בעוצמתה המיוחדת שכן ברית קרוטה שאין יחוזרת ריקם. תמיד אחרי אמירה זו תצמח לנו ישועה. כך כתוב בעיני האנוכי קורד ברית נגד כל עם חי עשה נפלאות. מתוך כך עלינו ללמוד שאפילו עם העניין שעליו מתפללים נראה כלאחר יאוש תפילתנו תענה בנפלאות גדולות. נגד כל עם חי עשה נפלאות. מתוך כך תוכל להיכנס בלבנו התפעלות עצומה מהוות השם לישראל אמור ומן הוראות השגפתו עלינו. חזל מתקני התפילות סידרו סדר מיוחד כהקדמה לאמירת שלוש עשרה מידות. בשם שסידרו לנו לפני כל מצווה ומצווה שנצטבינו עליה מהתורה ברכה שתכין את יכולת קדושת המצווה לחול עלינו. סדר זה של הקדמת חזל פותח במילים אל מלך יושב על כיסא רחמים ומתנהג בחסידות. מוחל אבונות אמור מעביר ראשון ראשון. עלינו להעמיק ולברר את המילים בדברי הקדמה זו. אך הפעם נסתפק בביאור המילים מעביר ראשון ראשון ונברר את המקור לאמירתם. הרמב״ם נבער את ההבדל בין יחיד לציבור לגבי מידת המשפט האלוקית. ליחיד שני האבונות הראשונים אינם נכללים בחשבון. יתכן שאלה היו מקרים שנעשו איתו אבל הם אינם מעידים על האישיות שלו. אבל אם הוא עובר אבון פעם שלישית אז נראה שהאבון הוא כלול בו. מצלילים למנות לו מאותו אבון. כאשר זכויותיו וחובותיו שווים מצד מידת החסד אין ראוי למנות לו מהאבון הראשון. וממילא לאחר שהאבון הראשון והשני לא נספרו האבון השלישי הוא הראשון וכעת גם הוא נמחל. מיד לאחר מכן הרביעי הופך לראשון ונמחל גם הוא וכן הלאה. לציבור אומר הרמב״ם החשבון מצליל מהאבון הרביעי. זו התכוונת המילים על פי מה שנאמר באמוס על שלושה פשעה ועל ארבעה לא השבעינו ושם נזכר על אדום, מואב, אמון, דמשק וכו'. וכמובן גם על ישראל ויהודה. מה היא כוונת המילים מהאוויר ראשון ראשון? כשם שראשה היחיד שרבו אבונותיו על זכויותיו מאבון שלישי ואילך נחתם למיטה ומת באבונו, כך כל אומה שהגיעה לריבוי אבונות מאבון רביעי ומעלה היא נחתמת לקליה ועוברת מן העולם. כשם שהיו אומות גדולות וחשובות שעברו וחלפו מן העולם. חשבון ציבורי זה נעשה ביחס לאומות העולם. אך לעם ישראל ישנה הבטחה מאת השם שלא יימחו לעולם. כי אני השם לא שניתי ואתם בני עקב לא אוכליתם. עם ישראל קימה השמיים על הארץ כאשר האבונות של ישראל מרובים מזכויותיהם. נוצרת בצירות מורכבת. מצד אחד אי אפשר לעבור על מידת הדין. לא ייתכן שהמשפט לא יהיה בצדק. מצד שני ודאי שלא ניתן למחות את ישראל חס ושלום. בלי ישראל אין ערך לעולם. איזה עולם יכול להתקיים אם אין בו אומה אחת שבמרכז חייה אמונה בשם. אומה שהעיר בירתה היא ירושלים, מקום המקדש ורק אחר כך מקום המלכות. אומה שבניה פותחים את היום במודה עני ובשמה ישראל. ולפני השינה הם חותמים בשמה ישראל. על כן אין הקב' הוא מניח לאבונות של ישראל להצטבר. אלא נפרע עליהם מיד, כל אחד בישעתו. כך נאמר באמוס, רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה, על כן אפקוד עליכם את כל אבונותיכם. דווקא בגלל שהשם רוצה קיומנו מכל משפחות האדמה, לכן הוא לא נותן שיצטברו אצלנו אבונות. הוא מיד גובה את החשבון מאיתנו. מה שנראה כאילו לעומות העולם יש רווח, בלנו יש קושי, אבל הרווח שלהם יכול להביא לביטולה מן העולם. בעוד שהעונש שלנו הוא מחפר ומתקן. אם כן, ביחס לעם ישראל המילים מעביר ראשון ראשון, מתפרשות לא באופן של סליחה, אלא שם נפרע מיד על חצאי העם, כדי להציל אותנו מריבוי האבונות. איכן רמוזה בפסוקים פרשנות זו של חזב? נאמר במסכת ראש השנה, כי פירוש המידע נושא אבון, היא שהשם נושא אבון אחד ונפרע עליו מיד, ואינו מניח לו להצטרף לחשבון. וכך הוא עובר על פשע ומציל את ישראל מגזרות קשות חס ושלום. כלומר, נושא אבון על ידי העונש הוא מציל אותנו מפשע, מדברים יותר קשים. פירוש זה מבוסס על דברי הנביא מיכא, שהזכיר את 13 המידות בצורה מיופדת, ואמר בדבריו, נושא אבון ועובר על פשע. נמצא שהמילה נושא מתפרשת בשני מובניה. מלשון לקיחה, כמו בצירוף המילים לסת ולתת, וגם מלשון סליחה, כמו בפסוקים, ואתה אם תיסח את דתם, ונסעתי לכל המקום בעבורה. בעצם, בעת שהקדוש ברוך הוא נפרע על אבון, הוא בו זמנית גם סולח עליו. כי כאן ששני המובנים אמיתיים ועולים בקנה אחד. האנושות כולה ותונה בימים אלה, לפני חתימתו האחרונה של מלך כל הארץ, המעמיד במשפט וחוק כל יצור וכל נפש, כל מדינה וכל אומה וכל יסיד וכל יחידה. אם כן, נתפלל ביום זה את התפילה הנוראה של 13 מידות הרחמים, בכוונה ובהימה לפני השם, כאילו אנחנו עומדים לפניו כמושה רבנו בנקראת עצור. נבקש שעורר את בריתו הנצחית, וזכרתי את בריתי יעקב ואבאת בריתי יצחק ואבאת בריתי אברהם אזכור, והארץ אזכור. כן, צריך לזכור גם את ארץ ישראל, יחד עם האבות. זוהי ארץ קדושה, שצריך לשמור עליה. יעלה זיכרון אבותינו יחד עם זיכרון ארצנו, ויעמוד לפני אבינו מלכנו, שיקרא רוע גזר דינינו, ויכתבנו את כלל ישראל ואת כל פרטיהם ואת ארץ ישראל לכל חלקיה, בשנה הזו ובכל שנה ושנה. לגאולה שלמה, לבשורות טובות, ישורות ונחמות. אמן כן ירחון. שבת שלום וגמר חתימה טובה.