חגית גאווי - חודש יוני

The speaker is discussing the importance of videos in marketing and business. They emphasize the need to create a large quantity of videos consistently. They also discuss the significance of having clear business agreements and the potential conflicts that can arise between business partners. The speaker suggests that having legal representation and clear financial records can help in resolving these conflicts. They also mention the difficulties of collecting debts and emphasize the need for creative solutions in such situations. The speaker concludes by discussing the importance of understanding the legal aspects of running a business and the need to have proper documentation and agreements in place. סרטונים, בגלל זה אמרתי לך, אז מה שהתבאסתי, שהם אמרו, כי עשיתי, נמציא כל הסרטונים, אחד אחרי השני, שבוע אחרי שבוע נמציא הסרטונים. אני לא מבין אתכם עכשיו. ואני, אני לא מאמינה שזה עובד, הסרטונים זה הדבר הכי, הכי עובד שיש. אבל צריך לעבור בכמות. נכון. צריך לעבור בכמות. אני מבחינה איתך, יכול להיות שאני, יש מצב שאני ממשיכה איתכם ועושה איתכם. אמן. כן, אני גם חושבת שזה, אני רוצה, הליווי האסתי הזה שנדבר עליו, הוא פתאום חשוב. בגלל אני, כמה שאני חושבת שאני יכולה לבד, אני לא יכולה לבד. ואני לא יכולה. ברמה האישית גם. קשה לי לתת דין וחשבון לעצמי, ואני גם לא מספיק, לא מספיק את העסק. בסוף גם, בסוף גם, העסק שלך הוא רק בתוכו שלך. כשמצלילים העסק שלך אנשים מבחוץ, ושמבקרים אותו, ושעושים את הדברים, זה משנה את כל התמונה. כי פתאום מצלילים על הדברים מבחוץ. מה שהכלי המרכזי היום זה סרטונים. אז כשזה בא ביחד, גם אם מדברים על העסק, ומבינים את העסק, ומבינים מה שאת עושה, ומבינים את המחירות, ומבינים את הסוכל, וגם עושים את השיווק בצורה עקבית, זה הדרך לעיניי. נכון. מה עסקים מפספסים? כן? כן, זכרנו, כשאנחנו נתחיל לדבר כאילו, אפשר רק להרגיש את זה בתחת צילומים. צריכה להיות באותו עניין, באותו איזשהו שאת מדברת. מה את מרגישה שהעסקים מפספסים, שחברות מפספסות, שאת עושה בכלל, מה את מגלה בדרך כלל על העסקים? מבחינת ביטוחים, מבחינת כל הדברים האלה, אני רוצה שתדבר. העניין הוא ש... אל תשאירי סרטונים, בואי נתחיל פשוט לזרום. כשאני מלווה חברה, אז לא פעם ולא פעמיים, אני שמה לב שהבעלים של החברה לא מותיק מודע לסיכונים שהוא לוקח. כל אדם בא איזה איזשהו רעיון, פתאום חברה, חושב שהוא לוקח את כל הפונקציות שהוא חושב שהן נכונות, כמו מבקירה, כמו איש מחירות, כמו מנכד, אבל בסופו של דבר הוא לא מבין שחברה זה אישיות משפטית. וכאישיות משפטית יש עליה רגולציה והיא מחויבת לעבוד לפי אורות מסוימות. זאת אומרת, אם אתה חברה ואתה צריך לעשות עסקי מייצגים, את השותפים שלך, אתה יודע שתהיה תקנון, שזה בעצם האורות שמכוח תקנון החברה היא מושבת וחיה. יש אמורים להיות מנגנונים מאוד זרורים למחלוקות, ואני מוצאת את עצמי לא פעם ולא פעמיים, כשאני מלווה החברה אני מבינה שאין תקנון לחברה, אין עסקי מייצגים בין השותפים, והם מגיעים אליי כבר במשבר. הם מגיעים אליי במצב של הסכסוך בין השותפים, במצב שאוקיי, הוא רוצה להוציא אותי החוצה, אני לא יודע מה לעשות, הוא יעציר לי מה לעשות, ואני אומרת את הדבר הבא, אם, ואנחנו תמיד מציקים את אותה מסקנה, אם היה עסקי מייצגים, ברור. לא עסקי מזה שמורידים מהאינטרנט שאומר את המנגנונים הפשוטים. צריך לראות את זה עומקם של דברים ובאמת סיטואציות מאוד מאוד מאוד ברורות. מה עושים אם? אם חיי לבן אדם בנפצרות, אם בן אדם חולה, אם בן אדם פתאום לא ממלאת את התפקיד שלו, אתה לוקח בן אדם, שם עליו את כל הג'וטונים שלך, שותף, ואתה חושב שהבן אדם הזה יקשיב לך את כל החלומות, אבל מה לעשות? העסק מתחיל, החברה מתחילה את הפעילות שלה ואתה מבין שהבן אדם שהפיק את עצמו כל כך מוכשר לעשות את התפקיד של לשמור מינית אותו למנכ'ל או לבניים בחירות, טיפול הוא לא כזה מבריק. אבל אתה כבר חתום איתו, אתה כבר מושכה איתו, הבן אדם מביא כסף. יש מצבים שאני מבינה שבין שותפים, בן אדם סיטוארום מזרין חצי מיליון שקל לחברה, אבל בכלל אין מה לעשות איתו. הבן אדם לא יכול לתרום לעסק, ואתה יודע איזה קשה זה לייצר מצב שאתה אומר לבן אדם, תשמע, אתה תהיה חלק מהחברה הזאת, אבל אתה חייב להיות בחוץ. כי אתה לא מפיק מוכשר לבצע את התפקיד של לשמור, אתה הגעת. אתה לא מנכ'ל טוב, אתה לא יודע לנהל, לדבר הזה צריך לייצר מגילונים מראש. אם מראש, נגדיר ביצועים, נגדיר תוצאות, נגדיר מצבים שאם הם לא יתמלאו, אז אתה תצטרך לצאת החוצה. ואין מה לעשות, וזה לא עניין אישי בכלל. והרבה מאוד פעמים אני מגיעה לתחתוכי שותפים, או תחתוכים בחברה עצמה, על מצבים שהשותפים לוקחים דברים אישית ומנהלים דברים מאגו. והדבר הכי גרוע זה לנהל את החברה שלך מאגו. כי בפועל המחויבות הכי גבוהה של בעלי מנהלות בחברה או שותפים בעסק, זה לייצר הסעת רווחים של החברה. אתם מחויבים להצלחה של העסק הזה. אז אם אני, כמי שממלם את תפקידי ועושה את תפקידי מהמנהל, כשותף, ואני רואה את הצד השני שלא מלא את חלקו בחברה, או לא מלא את תפקידו בשוספות, אז אני מחויבת לרוב לומר לו, אתה לא עושה מספיק. אתה כנראה לא עושית מוכשר. אז או שנוציא אותך לאפשרה, או שאתה תבין שההחלטה הכי נכונה בחברה כרגע, זה להוציא אותך מהתפקיד, ונביא מישהו אחר במקומך. תמיד תזכירי שמתוך כל הדבר הזה לוקח סינק של איזה 45-50 שניות. אנחנו כמובן נעבור על זה, ואני חושב שהממטרים יהיו טיפה יותר קטנים. איך מוענים סיטואציה של באמת סכסוך בין שותפים? אחד השני זה לייצר עסקנים, ומערכת עסקנית ברורה בין השותפים עצמם, לפני שאתם קוראתים, פותחים קריפה חברה. לפני שאתם יוצאים לשותפות, לפני שאתם יוצאים... איך מוענים סכסוך בין שותפים בחברה? אחד השני את הפתרון לדבר הזה הוא לייצר מערכת עסקנים ברורה. לא ישמעו אותי, אז תעשי כאילו... הדרך למנוע סכסוכים במשותף שלך זה אחד מהשותפים יותר מנועים ברורים. אוקיי. נכנסתם לזה. הדרך הכי טובה לייצר פתרון... סליחה, עוד פעם. נעצר, עוד פעם. נכנסתם לזה. למה? כי אני רציתי ללכת להתחמם, לא עצרתי אותך בכוונה, כדי שנהיה מכורמים. הפתרון הכי טוב לייצר... סליחה, עוד פעם. בשביל למנוע מצב שבו אתה מתפוצץ עם השותף שלך, בשביל למנוע סכסוכים עם השותף שלך... אולי אני אגיד קודם מה מצב שאני רואה שמגיע אליי? כן. סליחה, מגיעים אליי שלא מעט שותפים. לא מעט, אני מגיעים אליי מקרים של סכסוכי שותפים. אתה מגיע ואומר, השותף שלי מנומע אותי, אני הייתי בטוח שהוא יעשה על ידי ג' ובפועל הוא בעצם חותר תחתיי והוא רוצה לקחת לי מעט העסק, הוא מנשל אותי, הוא מבלה אותי, עכשיו אני שואלת אותו, זה שאלה הכי בסיסית. יש עסקים שותפים? יש עסקים מייסדים בחברה? והוא אומר לי, לא. אני שואלת אותו למה? כי זה חבר שלי, שמחתי עליו, אני אומר לו, אתה מבין שאם היה לנו עסקים שותפים, עסקים מייסדים בחברה הזאת, שמדבר בדיוק על הסיטואציה שאתה אומר כרגע, שהיא על העניין של הדילול שלך, של ההפחתה של האחוזים שלך בחברה, ליצר, בעצם אתה מצוין שמייסדים איזשהו חותרים תחתיך, זו סיטואציה שלא הייתה אמורה לקרות. אם היה עסקים שותפים ברור, אז לא היית במסע הזה היום. ותמיד אני מגיעה איתם למסקנה הזאת. והיום אני מציעה לעסקים בחברות, אם אין לך מסכם שותפים ואין לך מסכם שמדבר על המנגנונים של מה קורה, אם חד משמעית לגשת אורחים ולבצע את זה. תודה, מצוין. איך את ניגשת למסע או מתן? הם אומרים, חייבים לי כסף בתוך החברה, איך הם ניגשים אותך למסע או מתן? אני יודע שבבית משפט זה יכול ללמוד לך שלוש שנים. חייבים לך כסף? תחיל איזה כאילו מהשאלה שלי. אם חייבים לך כסף, אתה צריך להבין שיש שתי אפשרויות. או שאנחנו נעלים במסע או מתן וחותרים את הסיטואציות מחוץ לכותבת המשפט, שזאת תמיד העדיפות לפתוח את הסיטואציות האלה. סליחה, זה קודם זה... לא, לא, לא, אל תעשי לי את זה. מדברי חופשי, אל תעשי לי. אוקיי. חייבים לי חייבים כסף, זה מעניין. מי שיש, חייבים לו להתקשיב לזה. אוקיי. תעביד לי באת המיקרופון הלאה, תפצצה. אוקיי. אה... הוראה, חייבים לי כסף. מעניין. ככה או ככה? זה נשאר לזחור או קדימה? נשאר לזחור. זה נחשב. זה נחשב? כן. חייבים לי כסף. חייבים לי כסף. מה עושים? תגיד. כשחייבים כסף לחברה, יש שתי אפשרויות. אפשר או לעשות מסע אונטרנטי כשאתה כותב את המשפט, ואז אתם יוצרים קשר עם החייו, מעמידים אותו בסיטואטה שהוא חייב לספק, ומנסים להגיע לאסדר. אסדר זה הדרך הכי טובה להגיע לפתרון שחייבים לך כסף. אבל מה לעשות? רוב האנשים לא רוצים לשלם. ורוב האנשים לא תמילים אסדרים. ואז אנחנו מגיעים לבית המשפט. העניין הוא כזה שאם אתה כה עובדים, לא מספיק יצירתי. כדי לדעת איפה אותו חייב נוכל, שם את הכסף שלו, אתה לא תקבע גורה. וגם אם יציר לך סגנין הכי גבוה, על מיני עומש שלים, בסוף תקלל אותו על הכיר ולא תעשה איתו שום דבר. עובדים יצירתי חייב, קודם כל להפעיל חוקר, למצוא את הכסף של אותו בן אדם, מתחת הבלטות. להבין אם הוא עומד לרשת ספסים בירושה, אם הוא פתאום מעביר את הבית שלו, על שם אשתו כמה שנים לפני, זה נקרא זרחת נחתים. אם יש לו קופות גמלים וגסטפים, ואיזה קרנות חשוכות שכבר שכחנו, ואז עשמנו עיכולים על הכספים האלה, והדרך לתרון ולסבק על הכספים, גם כשנגיש תביעה, היא הרבה יותר מהירה. ישראל, אבל זה גם אדם לחייב, אם לא? בסופו של יום. תלוי, כן. היום הסיטואציה של חדות תרון בפשוטות רגל היא מאוד נפוצה. זה לא תקסם של פשיטות רגל. אבל בפרצף, פשיטת רגל זה... רגע, אני לא... אני רוצה פואנטה לדבר הזה. יש פה פואנטה, שקשה לגבות כספים. היום חייבים מרגישים יחסית בנוח. יש הסכם, אין הסכם. אני יודע שאני יכול למרוח את זה, מה שנקרא. את רואה את זה עם לקוחות? זאת אומרת, היום יש פה קושי בלגבות כספים בישראל, לא? את לא רואה את זה ככה, או שאת לא מסתכלת את זה ככה? אני חייבת להגיד לך, בקריירה שלי, כשאני כבר חולשת, או שנה האחרונה שהתעסקת בזווייה, אולי פעם או פעמיים קרה שעוצרנו כספים ולא הצלחנו לגבות. למה? בגלל שמראש, כשנערכנו לתיק, ידענו לעשות עבודת שטח ולמצוא את הכספים עבור חייבים. אצלי אין דבר כזה שתיק כספי מתנהג בלי חקירה כלכלית על החייבים, ובלי להפוץ להם כסף ואיכולים זמניים. אם אתה לא הופך אותי לזווייה, ואתה אומר, תקשיבי, אני רוצה שאני לוקח לך זווייה כספי, אבל אתה לא מוכן לתים כסף על חוקר, או על זה שאני אשים לו כסף על איכולים זמניים, אני לוקח לתיק שלך. אני רוצה לגבות, אני רוצה לנסח. אין דבר כזה שאני אעשה לך עכשיו ארבעה שמותים, ואני אקבל ספקטים, ואז אני אגיד לך, תשמע, נשמה, הספקטים לא נקלעו אותו על הכספים, זה גם איתרי שלי. אם אני אקבל ספקטים לזווייה, בדרך כלל, יהיה לי גם אחוז מאוד גבוה מהסוף לקבל תסחר תרחב. רוב ההלכוחות יעדיפו לתת גם תסחר תרחב מהסוף, על מנת שיהיה איזשהו אינטרס גם לא רסבי. הגישה הזאת היא נכונה, במובן מסוים, אבל צריך להבין שאם אני לא נקוט בכל הפעולות שנצטרכנו להטיל חוקר ולקחות ספקים, אז ביחד אני אקבל כסף. איך נראה לווי משפטי? איך את נגישת לדבר כזה? כשאני מלווה חברה, כל פעם ניגשת עם הבעלים, ואותה היא הגישה הקוריאנטציה. בגישה הקוריאנטציה אני עוברת על כל המחלפות בעסק שלו, כמה עובדים יש לך, איזה תפקידים הם, איזה תפקידים הם, אם הם פרילנצרים, אם הם לא פרילנצרים. אני עוברת על משנקת הגבויה, מי עובד במשנקת הגבויה. גבויה זה נקודת... כשאני מלווה עסק, אז כל פעם ניגשת עם הבעלים של החברה, להגיד לך את המגלה של החברה, נגיד מי עובד לה, איזו חברה משפטית, ניגשת עם משפטי או לא, אם הבן שלו עובד בחברה או לא, זה מאוד משנה להתנהנות, ולאופן שבא, בואו נמצא את זה. אם יש גם סוגיה של אבא ובן שמנהלים את החברה, אז אני חייב לשנית ניגשת גם לעניין של ההסכמים, ולבדוק אם יש לנה מה הסכמית, או אפילו סוגיה של החברה. זה דם מאוד פשוט. לברגע שאני מבינה את הנגלה של החברה, אנחנו עוברים כל מחלקה, בין אם זה בינה יחדה, בין אם זה מחלקת גבייה, בין אם זה ביטוחים של העסק, כל דבר שגם אנחנו עוברים, ובודקים איפה אני כהורכבין, יש לי את ההגישה, את הסוגיה המשפטית, שאני מוצאת לה פתאומה. ושם למען, יש לו עכשיו אלוזים, אז אני דן את הסוגיה של, א' הסכמים אם יש כן או לא, סוגיה של הסכמים היא מאוד מאוד תקינה, וגם סוגיה של הפלס, התפקדות, זו סוגיה מאוד רגישה. אתה דמיין במקום עבודה, חשיפה, סיכונים, הדרכות בעובדים, כל המערכת ההסכמית של החברה, המסמכים שלה, הרי החברה היא נושמת בחייה בעצמאות המסמכים שלה. זה נקרא רשומה מוסלית. ואם הרשומות המוסליות של החברה לא תקינות, אז אני כהורכבין עוברת על כל הרשומות המוסליות, ומבדף שהן תקינות, זאת אומרת, אף פעם בעלי חברות לא מודעים מהסיכונים שמחשופים אליהם? אחד ושני. אם אני רואה כהורכבין שהמסמך פשוט כמו חשבונית מס, אין משפט שאומר שכל הספורה לא שולמה, אז הקניין של הספורה הוא שלי, לצורך העניין. זה משפט קטן שיכול לשנות משמעותי, כי אם אני קטנתי את המשפט הזה בחשבונית מס, אני יכולה ככה להתלוות, לשים יד לספורה, ולקחת אותה חזרה אליי, אם לא שילמתי הספורה. אני רוצה להיות על סרטונים שתדגישי שאתה הרבה פעמים בתוך בעל חברה לא מודע בכלל לסיכונים שאתה מתנהל בכל כך רבה מישורים, עובדים, סחורה, ואין לך מישהו ששומר עליך, וזה מקרה שאתה צריך להדגיש לי. כשבעלי של חברה מדי על עסק, הרבה פעמים אין לו איזה זמן, וזה יכול להיות כמו תמון כזה, שזה המקורי בכל משפחה עכשיו, והרבה מאוד קטנים, הבעלים לא מודע לסיכונים שהוא בעצמו לוקח, כי הוא החתום בעצמו ערבויות אישיות מול הבנטים, או מול כל גורמים נוספים שהוא חתום בערבויות אישיות קטנים של מיליוני שקלים. והוא לא יודע, למשל, שהסוכן מחירות שהוא אקשיר, המשחרר סחורות, הוא נותן עשרים של מיליוני שקלים לפעמים, והוא מתרשם במילוי הנהלים בכל חברה. עכשיו, אני כאורה חדית, כשאני באה לבדוק למשל המידע בנהלים, אז אני בודקת אם הסוכנים מחירות למשל, עובדים בנורא שלאפים ערבות פרוטל ולא בפקסו או במייל, או בחתימה דיגיטלית. כי חתימה דיגיטלית, למשל, אסור לייצר שטח חוב. אני לא יכולה לפגוש שטח חוב אם זו חתימה דיגיטלית. אז חתימה דיגיטלית אי אפשר לייצר ערבות, או ברויבות, בצעד חוב. וראיתי את זה לא פעם ולא פעמיים. למשל, ניסו לייצר מיל פננה, שהחתימו אותו על שטח חוב, באיזו חברה שנותנת ערבויות מדינה, ערבות בערבות המדינה, והחתימו אותו על שטח חוב, ופתחו אותי בצעד חוב, על זה שהוא לא שילם את החוב הזה. אבל כפול שחקרתי ובדעתי, הבנתי שהחתימו אותו על שטח חוב בחתימה דיגיטלית, ואין דבר כזה, שטח חוב, עוד שאין אי אפשר לחתימה דיגיטלית, ולכן הם חמו. אני לא מודע לסיכונים, תשים מסר כזה, זה מסר טוב. אני רוצה שתעבירי את המסרים שאתה בתור בעלים של חברה לא מודע לסיכונים של שטח חשוב, ואני בא ובודק את זה ומבדל את הדברים האלה. זה סרטון מאוד טוב. זה סרטון שהוא יכול להביא לקוחות. כשבעלים של חברה מנהל עסק, הוא לא תמיד מודע לסיכונים שהוא לוקח. אם אני חתומה על ערבויות אישיות וכולי, מה ההתחלה? שבעלים של חברה לא מודעים לסיכון שלו לוקח. אתה בסיכון עם העובדים, אתה בסיכון עם הערבויות אישיות שאתה חתום עליהם, אתה בסיכון עם הצחורה שאתה משחרר, ושאין לך בן אדם שיושב אצלך ומבדל את הדברים, ורואה שכל מתנהל בצורה מסודרת, ומונע מראש, ומונע מראש להגיע לפשפת זה, המסר המרכזי, תבינה? נמונעת מראש את השיטות שלהם לתחסוק. זה ממש כפני האישית, שהצחורה לא לפעמים מודעה לכמה סיכונים אתה חשוף עליהם. כשבן אדם מקים חברה, בדרך כלל הוא בא להקשיב חלום. יש לו איזה פנטאג, איזשהו ויז'ן, זה משהו שהוא רוצה להקים, ואז הוא באמצעות עצמו בלבד, הוא חושב שאם הוא פתח, אתה ממשיך לחלום הזה. אבל אנחנו חושבים שהוא לא חשוף לסיכונים, ובפועל הוא חשוף ללמוד סיכונים, והוא לא מודע אפילו לכמות הסיכונים שהוא לוקח. אז למשל מול עובדים, לא, לא, לא, תודה. תודה רבה. אני צריכה לעדן את החשיבה. חמי. תודה. זה... תביאי את המיקרופון אלייך. כן, חופשי, אבל... חופשי, אני לא רוצה לתת לך משם לפה, עזב את זה טיפה יותר. תהיי משעדת, אני נוחה, אבל... תגיד. אפשר לבדוק את זה, לבחתוך. תראה לי. אני נורא מקווה שזה לא אפשר לי. תראה לי קצת, אפשר לראות את זה? אני אעבור לך. תסתר רגע, אני חייבת שזה יהיה פרוינטי. תראה לי. לא, לא, אני לא אוהב את זה. את יכולה לשאת את השולחן? מה שנעשית במשרד? אולי אני יכולה לחתוך. תראה לי. אז אני אעשת את הקוף קודם כל. אני יכולת תמיד לחתוך כדי שתחתום. מה נצטע לי שאני אעשת את הקוף? וככה, נראה לי פה ש... כן, אז תתעשו אותי וככה. תראה לי. אני לא יכולת שתגמר לי שזה... לא, לא יכולת. מה? דברי, איך אני עובד? אתה עובד לאוטי, שלא נעשה... אתה שולחן? למה אתה עובד? אני לא... בצד המפחות אני אוהב את זה. בצד שמפחות? כדי שיהיה יפה. יופי, חכם. בואי רגע, אני רוצה לקחת את הקטע שלך. לפה, תשביקה. אתה יכול פשוט להתקנן גבוה יותר? אני יכול לתקנן גבוה יותר, אבל אני גם יכול לעשות זום תמיד. אני מעדיף לא לצלם קרוב מדי. מה? זה לא היה טוב. זה לא קשור. כן, אני גם חושבת אולי זהו. אפשר? אפשר, כן. אבל באותו מקום? בואי נעשה גבוה גבוה יותר שם. אולי כאן יותר? מה, ממש מהצד? כן. כן? איזה פעמים מה לעשות הייתה? זה כן, אני חייבת לעבוד. בבקשה. לא, מפריע לי. לא, לא. זה לא מרגיש. מה שתרצי? למה לא? מהצד השני? למה לא פרוט? כאילו, למה אתה חייבת לעבוד? אתה אמרת יותר מהצד. לא, כאילו, אני מדבר, אני אומרת אותי ככה, כשאני מדבר. אז אתה רוצה שירות יותר פרוט? יותר פרוט, כן. אין בעיה, אז בואי נשב כאן. תלמיד, תלמיד, תלמיד. אוקיי. זה ממש קוראים לזה. קוראים לזה. חשוב לי עכשיו, אחרי שהתחממנו, לא להגיד, אל תלשינו את זה. כשהולך שאלה, תעניין לו שאלה, ואז היא יוצאת סרטון, סרטון, סרטון, סרטון, סרטון. סרטון, סרטון, סרטון, סרטון, סרטון. סרטון. זה עשה מאוד יפה, זה עשה מאוד יפה, אבל... סרטון? אולי זה החולצה הבאתי. מה יש לך? יפה. כאילו, הוא נראה פרושל כזה. לא? זה טוב. אתה רוצה לעשות משהו ממש אישי? אני לא רוצה. מקדימה, זה אוהבת? נכון, זה אוהבת. רוצה לתקן לזה עוד פעם הרבה? זה שאני אהיה פתוחים? אתה יכול לתקן לו את הסרטון, אבל איך אני אעשה אותו? מדברו עם דקה. כשאני מגיעה לחברה, אני מקווה שאתה פוגש את הבעלים. וכשאני פוגש את הבעלים, אני אעשה את זה. מה, את לא אוהבת? שרואים את כל הגוף. לא די שזה יפה. איך זה יפה? בסרטון? כן. זה יפה. לזום תמיד אפשר אחרות. תמיד אפשר להגיד שזה מאוד קרוב בעריכה. שאלה אם אתה אוהב את זה או לא. זה ממש קרוב. מדברי טוב? עכשיו ניגשת לברית. כשאני ניגשת לחברה ואני נפגשת עם הבעלים ואני שואל אותו שאלות, ואני מודקת את כל המחלקות והעסק שלו, תעשיתי דתה. יותר טוב. הרבה יותר טוב. בסדר. אני חושב שזה יהיה מאוד מאוד ממוקדים. למה אתה חפה לסיפור ממוקד? תחשבי שזה תחלת לסיפור 45-50 שניות. תעשה לי סיפור בני דנים. אוקיי. שאלה באה לחברה. השנייה, אתה עושה את זה סאונד? כן. כשאני מגיעה לחברה, מאוד חשוב לי להבין קודם כל בתחום ההתנחות שלה, ואני מפגשת עם הבעלים להבין שהוא רגע קציע מה שאני דומה. אז אני עושה לו כל... לא, לא, לא. איך אתה ניגשת לבעל עבוד עם חברה? מה זה עכשיו לעבוד עם חברה? איך זה נרגיש? איך זה נראה? מה עושים? זה היה סיפור מצוין. כן. היא בריאות, היא בפוקוס. זה לא עבור לך המון, המון זמן. אם אתם עושים איזה תכנינים טובים, פוקוס. באת לחברה אחת, ניגשת לחברה, איך זה נראה? כשאני ניגשת לחברה, אני לא לוקחת פשטתית רגילה שרק פעם זה פונים אליה לסוגיה פשטתית. אני ממש חושבת לאופי הקורא ובודקת את כל המחלקות של החברה. אז אם זו סוגיה של הגביעה, אני יושבת עם הפקידות גביעה, אני מלמדת להם לעשות גביעה כמו שצריך, ולא רק להתיישר לחייה ולהגיד לה את החייה בקצת איקס ווי וי, ולהבין בצורה הכי מעריקה את הסוגיה של יחסי ספק לקוח. אם עניין של חתימה על תעודת משלוח, רק העניין של חתימה על תעודת משלוח יכולה להפיל חברה בסוגיה של הגביעה. כי אם אני לא הסתמתי על תעודת משלוח, אז אל תעשו לדעת. המטרה שלי בסופו של דבר כשאני מייצגת חברה זה להביא אותה לסיטואזה שהיא לא תצליח לראות בתי משפט. וכשחברה לא ראה בתי משפט, זה בכל ההיבטים. זה גם ביחסי ספק לקוח, זה גם מדיני עבודה, זה גם בהיבט של הבדוחים, אם חלילה קורה משהו באפס. ובכל המקונקות הרלוונטיות, אני באה ומבחינת את מוסתת הדרילידאון ובודבת איפה אפשר לשפר ואיפה אפשר למנוע את התאונה הבאה. עכשיו מה את אומרת שנייה על תעודת משלוח? מה באמת תעודת משלוח? חברה מגיעה למפגיעה. עכשיו הרבה חברות לא מבינות שאם הבעלים של החברה נופש לו כבר בטיילה או ביוון, הוא צריך לדעת שהחברה שלו מנוהלת על פינאלים. אם אין לך נהליה תודעה, רוב הסיכוי שתראה בתי משפט. עכשיו כשאני עובדת את החברה, ואני מבטאת למשל שהסוכני מחירות העובדים שקשורים לפגיעה עובדים לפינאלים, כמו לגומת תעודת משלוח, או בכלל מספכי עבודת רכש, או איזה שהם מסמכים שמעידים על זה שאני טיפקתי בחורה. ומאוד חשוב להיות מאוד ספציפי במה טיפקתי. לא לכתוב בחורה מאוד כללית. הדברים שאני אומרת נכתבו בדם. הדברים שאני הצלחתי לבית משפט, אני אומרה אי בבדאות שאם העסק היה עושה X, אז לא היה קורה Y. אז אני היום מהניסיון שאני יודעת להביא חברה למצב שגם אם אני אביא אותם לבית משפט וגם אם אני אצלחתו, עדיין אני נצח מבט את הצפים, בגלל שנמנענו מטעולות כאלה. עכשיו עושים חברה. לאן זה יכול להגיע? מה זה שיהיה לי כשותפים? רוב הפעמים כששותפים מגיעים ושומחים עסק, הם מתחילים מחלון מאוד גדול. בלעד תביאו שני חברים או אנשים שמאוד מאוד שומחים אחד על השני, שרוצים לפתוח חברה או שותפות. רוב הפעמים הם יסחסכו. למה? כי זה מה שקורה. אנשים ישנם מחלוקות. העניין הוא שאם הם היו חושבים מראש ומבצעים הסכמי שותפים או הם יחליטים תקנון חברה או תקנון שלפיו. אם קורה איקס עושים וואי, אז הם לא יומגעים למצב של סכסוך. ורוב האנשים, בגלל שהם מאוד שומחים על הצד השני, הם נמנעים מזה. התפקיד שלי כשאני עושה הסכם שותפות לחברים הכי קטנים שיש, אני מדברת איתם גם לסוגיות הכי קשות שיכולות לפרוץ. בדיוק כמו בניסודים, ככה באסכם שותפים. סין, אסכם מראש, איך מתגרשים? קצת, תוצאות מצוין. מה לגבי כל הסוגיה של העסקת עובדים, טיפולים שבהם הניחסות מול העובדים? איך זה טיפה נראה? איך את רואה את זה? הרבה פעמים יוצא לי לראות שהעובד שלך, כשאתה לא עושה דומה לך על זה כולה, יוצא להיות, בסופו של דבר, אויב שלך. איך זה קורה? הוא תובע אותך לבית משפט לדיני עבודה, בצדים לשיחה. יוצא לי לראות לו פעם ולא פעמיים, שהעובד שלך שעליו סמכת והשקעת בו, ונתת לו, ונתת לו לאמת את כל הנשמה שלך, ונתן לו את זה וזה וזה, ובסופו של דבר יוצא לבית הדין לדיני עבודה. וזו סיטואציה שניתן לי מנה ממנה. כי אם אתה פועל קדים, ומפריש, ועושה, ונמנע מלסמרות, ומאמירות שהן בוטות, או חלילה את הרלמינית אפילו שיכולה להיות במקום העבודה, אתה צריך לדין שכל צירות הכי קטנה שלך כמעסיק, נספרת. והמקום שלי, והסיטואציה שלי, זה להגדיר לבעלי העסקים ולבעלי החברות מה לא לעשות עם עובדים. כדי לימונה, אני מתפגשת עם מבצעי הדין ב-2006. כשחברה מתנהלת על ידי אבא ובן, וזה קורה לו פעם ולא פעמיים, רוב הפעמים הם לא מתנהלים במסמכים שצריכים להיות, כמו תקנון חברה, או עסקים יסדים, כי יש להם את הנטייה לחושים, אני עובד עם הבתי שלי, אז אני לא צריך לעשות עסקים יסדים. אבל מה קורה עם חלילה? אני במצטרות. אני אבא ואני בן 70, ויש לי בן בעסק, שהוא בן 30 או 40. מה קורה עם חלילה? קורה לי משהו. מה עם שאר הילדים שלי? יש איזו השפעה מאוד מאוד ברורה גם על שאר הילדים, שהם יורשים לכל דבר בעניין, אם חלילה קורה לאבא משהו. אז אני מאוד מוהט שיש חברה שאימא, אבא ובן, אני יושב איתה, ונמצא את המסכים היסדים, ובנגנונים, ונשמח עברת מניות, ולא דבר כזה או אחר שאומר שהבן הוא המשיך ברחוב של האבא. כשחייבים לנו כסף בחברה, מאוד מאוד חשוב, א. להתנהל מול החייבים בפורה שהיא לצעד עם כל... כשחייבים לנו כסף, מאוד מאוד חשוב, לצעד מהרגע הראשון את ההתנהלות מול החייב. לפעמים, השיחה הראשונה שלך מול החייב היא זאת שתחזור לך לתיק בבית משפט. זאת אומרת, אם אתה תכתוב שהחייב אמר, אוקיי, קיבל תסחורה או לא קיבל תסחורה, לרוב בבית משפט אנחנו נמצא שיש סירה בין הגרסות. וכן אפשר לנסות להתיק. ההעדפה הבורה שלי לחזור לתיק כדי שאני מגיעה לבית משפט. בגביעה, תמיד אני נראה שיחה עם חייב, מגירה לו את הרגשוריות שלו, אני תמיד אומרת לו שעדיף לו לסבור כדי שאנחנו מגיעים לבית המשפט ולהגיע לאסר. זו ההעדפה שלי. ואם הוא טיפש ולא מגיע איתי לאסר, אז אנחנו עושים קביעה בבית משפט עם כל מה שקשור לזה, בפעילה חוקר, עם פונים סמנים ומסנדלת, אותו כך שהוא לא יוכל לפעול ובסופו של דבר גובה את הכסף. כמובן, כדי להגביל את סיכוי הגביעה, נרשום לעשות גם פעולות מסוימות. מה לגבי זהויות הביטוחים? איך נראה את מספיקת הדברים כאלה? כעורך אדי שמנבח חברות, יצא לי לראות בפעם ולפעמיים שחברות עושות ביטוחים ועושות אותם לא נכון. לי עשתה לשם שאני סוכן ביטוח של חברה שבא ואמר שהחברה לא צריכה חברות מוצר. סתם, זו דמיין חברה שמייצרת מרכבים של מסטאיות. אז באתי ואמרתי לו, שאלתי לו, תגיד לי, אם המרכב של המסטאי באמצע נסיעה והתדבק פוגע בלכת האם המוצר זה גרם למוות כן או לא? האם חבות מוצר כאן רלמטית? אז כמובן שכן. ולא פעם ולא פעמיים, בעלי חברות חוסכים בביטוחים וזו סוגיה שהיא סופר חשובה להתאים עליה, לתת עליה את הדין וגם אני, כשאני בגלבה חברה, אז אני שם עליה לדבר שלכם. סוגיית הביטוחים בחברה זו סוגיה סופר קריטית. לפעמים קוראים... סליחה... סוגיה זה בתוכן בחברה, סוגיה שהיא יופעה לתקופים. בעלי חברה, כשהם יוצאים של ביטוחים, הם הולכים ליועץ ביטוח, ויועץ הביטוח לא תמיד פועל לצובת החברה. סתם, שאני אומרת לכם, על ידיי לראות או פעם ולא פעמיים, שיועץ ביטוח לא תמיד נותן את הביטוחים הנכונים. ואני, כעורך הדין, באה ויושבת מול עצמכם ביטוח, ושוטט שם, דוגמה, במקרה שהיה לי, חברה שיקרה מרכבים של מסטאיות. דוגמה היא לא צריך ביטוח חבוק מוצר. אז כשעד ידועים חלילה, אני מייצרת מרכב של מסטאית, והמרכב יצטט באמצע נסיעה, ואף עריכה בעורך בן אדם. אז אתה מסכים לי שצריך פה חבוק מוצר, נכון? כמובן שצריך. אז התפקיד שלי כעורך הדין, זה ללוות את החברה גם בסוגיה של ביטוחים, ולבדט שהחברה מבוצחת בכל הביטוחים הרלוונטיים. נהנים בקריפה שצריך להחליט את זה כיתה, ויהיה עוד טיפה, נהינה לנו איזה ג'וט. יש לנו עוד כל המקום שיכולים לדבר על זה, זו קטעה מצוינת. זה הבחור שנשמע לו את החטא. לא, אתה לא יכול לספר לנו את החטא הזה. אתה, הדגשת, כאילו, על כך רוצה לספר לי. מה עשיתי, מה נחשתי, באיזה פינה נחשתי את החיים, כאילו. איפה ההודיעות, כאילו, בברורה שאני יודע? אני חושבת שמה שמבדיל אותי ממוחדים אחרים, זה העובדה שאני מאוד יסודית, וחוקרת לעומק כל מקרה שמגיע אליי. פתאום מגיע אליי מישהו שהשקיע בחברת השקעות, כ-720,000 שקלים, ורוצה לצאת מההשקעה שלו. אז מה שעשיתי, פניתי לאותה חברה, ובדקתי על מסנכן הרבה מאוד... תביאי להם טיפה. כן. אני חושבת שמה שמבדיל אותי ממוחדים אחרים, זה יסודיות שלי. כשאני ניגשת למתקר, לא משנה איזה טיפ, אני עושה איזושהי, קודם כל, הערכה המשפטית של הטיפ, ואני בודקת היטב מי החייבים שעומדים בצד השני, או מי הנצבה שלי. במקר שהיה לי, לקוח שחייבים לו כמעט 100,000,000 שקלים, השקיע בחברה המצוות של השקעות, רצה את הכסף בחזרה, ולמרות שלא נתנו לו את השקיף, ולא נתנו לו את כל החובות שלהם, הפיידים, הוא רצה את הכסף, ולא שחררו לו, אז אני החלטתי שאני לוקחת את המקרה הזה, ובודקת לעומק, והבנתי שהחברה... זה לא עושה מדי. קודם כל, עשית איזה 6-7 קרפונים שעשו. תמכי להגיד את זה. תמכי לסיפור. אני ילד, אני ילד, אני ילד, אני ישראל. אה... תחילי לדבר שוב, על היכולות שלכם לא מאמינים, למה אני יכול לתת להם כסף בתחת סיפור. אני חייבת... אני חושבת שמה שמביא אותי ממש מאוחד עם אחרים, זה העתירתיות שלי. אני פותרת תפנוכי, ופותרת מצבים, בדרכים שהם לא בהכרח מקובלות. תן לוגמה, ידע לי מקרה, שכדי לקבוע עוד כסף, התחזרתי למישהי שרוצה גם משהו. זה לא נכון. כן, זה לא נכון. זה לא כשרוצה להתחתן. אבל זה גם, זה לא בדיוק כדי להגיע לבעלים של האולם. אני כן אגיד, זה בדרך אחרת. שם רק לתאמץ את שרוצה הכל כאילו. כן. כשמגיעה אליי... אה... כשמגיעה אליי חברה שחייבים לכסף, אני נוקטת בכל ההמצאים שאני יכולה כדי לגבות אותו, לפעמים גם בדרכים יצירתיות. סתם לדבר, הייתי בעלים של אולם אירועים, שהתחמש מהלקוף, שמשך כחצי שנה לא ענה לו לטלפונים, היה קצת 600,000 שקלים. אז אמרתי לעצמי, למה שאני לא אקבעת פשוט פגישה באולם, ואני אבקש את הבעלים של האולם, וכך עשיתי, הגעתי לאולם אירועים, לקחתי את המתבחר שלי, ראיתי לבוך, קובעי פגישה, לראות האולם אירועים. עלמתי, תרשמתי, ראיתי מטלפונים של איזה מיליון שקלים בחוץ, נשארתי מול הבעלים של האולם אירועים, ואמרתי לו, תשמע, אני, אתה, אני מצגת הכוח ככה וככה, אתה חייבת 600,000 שקלים. תגיד לי, מה הסיבה שאתה לא עונה לטלפונים כבר חצי שנה? ובסופו של דבר אמרתי לו, בוא נגיע להסדר. אתה מבין שאתה חייבת 600,000 שקלים, ואתה לא רוצה להגיע להסדר, כל המטלפונים להסדר שיש לך בחוץ, תוך ממש שבועי הימים, יכול להיות באור קל, יכול להיות מצונדל, יכול להיות במצב שהעובדים שלך לא יקבלו מזכורות, לא חבל, בוא נגיע להסדר, וככה היה. ובאמת הגענו להסדר. זה גם טוב. זה גם טוב. נכון. אני בעיקר רואה אותך את המקרים הקשים של הגביעה. כשמגיע לי מקרה קשה של גביעה של חייו שחייב מאות אלפים, שלא עונה כבר חצי שנה לטלפון, אז אני חושבת, איך אני יכולה להיות יצירתית, ונסיף ללקוח שלי את הכסף? אז הגיע לי מקרה של אולם אירועים, בעלים, שלא עונה ללקוח שלי כבר חצי שנה. אז אמרתי לו, מה קורה שהוא לא עונה לך? הוא לא עונה לאלם, לא לירד המחטרת. אמרתי לו, אוקיי, איפה האולם אירועים? ואמרתי לו, מצוין, אני ניגש את האולם אירועים הזה. ראיתי טלפון, קבעתי פגישה מבעלים, אמרתי, אני רוצה לדאוג את האולם שלך, להתרשם, וביקחתי את הבעלים. קבעתי, קבעתי את המתמחה שלי איתי, נכנסנו לאולם אירועים, תביאי פגישה לי כמו לבעלים, ואני אומרת לו, תגיד לי, מכיר ככה וככה, אתה חייב לשש מאות אלף שקלים. אני אורח רדיני שלו במקרה. אז הוא רוצה לדעת, למה זה מתעכב, אמרתי לו, אני רוצה שאתה תגיע להסדר איתי, לשלם את החוק. קודם כל, היה בהלך בכלל, שבאתי, התיישבתי מולו, ולגבות את הכסף, ובסופו של דבר, ננית עצוב, הכסף נגבה, וגענו להסדר, אבל הכל שלי היה סופר מרוצה. הצלחות. מה שנותן לי סיפוק בעבודה שלי, זה הצלחות. כשאני לוקחת סייטיק מאסגר, או מקרה של בן אדם מפסקה, שחם נגיד את כל כספו בחברת השקעות, ולא מצליח להפסיק, אני לוקחת סייטיק. מה שנותן לי סיפוק בעבודה? מה שהכי נותן לי סיפוק בעבודה, זה הצלחות. אני עובדת קשה, אני מאוד יסודית, אני משקיעה המון בעבודה, אני משקיעה המון בכל סייטיקים וסייטיקים שמגיע אליי, אבל כשאני מצליחה ומגיעה לתוצאה שהלקוח מרוצה ממנה, אין לי מאושרת מנהלית. זה משהו שבונה אותי, ולכן אני גם מעדיפה לקחת מעט סייטיקים ולהשקיע בהם את כל האנרגיה, ואפשר לקחת המון סייטיקים, ולחלק אותם למתמחים ואורחי דין שירותים תחתיים. אני חושבת שזה הייחוד שלי בעבודה. מהרגע שפתחתי את המשרד, לקחתי לעצמי את ההחלטה שאני הולכת להיות משרד בוטיקי. אני לא הולכת לחלק את העבודה של אורחי דין אחרים, מתחתיי, אלא אני בעצמי עושה כל העבודה, ולכן אני מתמקדת בכל סייטיק, כאילו זה הסייטיק היחיד שלי. אני משקיעה הרמון, אבל זה מתפטט את התוצאות. אני יכולה לומר לך שמתוך כל הסייטיקים שעשיתי בקריירה שלי, הסתתתי אולי בחמישה סייטיקים. אני יודעת שזה נשמע מוזם, אבל אני אראה לך אם נעבור ונבוא, ואני אראה לך את כל העיצובים שלי, עכשיו מסתובבת זה 2-3, כאילו אנחנו מגוון כאילו... אולי חולצה? כן, חולצה. ועשינו פה איזה 7-8 אלף קוות.