חיה פרידמן

לא, קודם כל אתה מבוא אלי בושופה, אבל דבר שני, כאילו נגיד אמרתי לטון שהוא לא יוצא ואנחנו צריכים לדאוג, תגוברו אותו מההתחלה, רק תגוברו אותו בושופה, משהו יותר מושלם, כאילו אין פה איזה לחקר. קודם כל, מה אמרת? 1, 2, 3? 1, 2, 3? 1, 2, 3? 1, 2, 3? 1, 2, 3? 1, 2, 3? 1, 2, 3? 1, 2, 3? 1, 2, 3? 1, 2, 3? 1, 2, 3? 1, 2, 3? 1, 2, 3? 1, 2, 3? 1, 2, 3? 1, 2, 3? 1, 2, 3? 1, 2, 3? 1, 2, 3? אמא שנשימים ביחד בתוספנים, אבא שנשימים ביחד, סחר, חברים לחיים. חברים לחיים. כן, גם משותפים. אה? יש עוד איזה שירות שאתם עושים? אנחנו עושים ממש פיתוח עסקים. ממש... נהיה של עסקים. כל המחלת הפרק שלי, גם בטירורות ובמדיננטים, גם בישורות, כן. כן. החבר'ה שעובדים עם תואר ורעיון, זה חבר'ה שעובדים עם תואר ורעיון. וואו. אני קורא סופיון סופיון טעים וטוב, היה להם צב ולימון ודבש. בגלל שאתם מדבר יותר מדי. כן, מדבר מלא. תחיל לסתום. לא, לא, מדבר לטוב. מדבר לטוב. זה מתאים. זה מתאים. זה מתאים. זה מתאים. זה מתאים. זה מתאים. זה מתאים. יאללה. בשביל טיפלת על זה קוף, אפילו תוכל לתמודד על רגל, זה נראה יותר... רותרת את הפריים שאת אוהבת. נו, תומכת לכם. תקרבי טיפה את המיקרופון. אפילו טיפלת על זה בתקנה, אם אתה מצליח לראות משהו. אפשר לטיפל את הזווה? אתה רוצה שאני אגיד לך משהו? כן. תקצב באותו פריים שאני עשיתי אתמול. זה כבירה. תודה רבה. איך הולך? עכשיו מתחילים לצלם. בסדר? לא. רע? כן. יאללה. יאללה. יאללה, לך עכשיו. דברי איתי. דברי איתי פשוט. אני מבית חרדי. את חברת בתשובה? חברתי בשערה. כן? וואלה. זה קשה? האמת שעשיתי את זה מאוד לאט. יש לי אח שגדל ממני שהוא עשה את זה בבום אחד. הוא ענות אותי. עשיתי את זה מאוד לאט. כשרגשתי נכון, יש דברים שאני לא מרגישה בנוח אותם. אני לא עושה אותם. אני מבינה מה הקווים שלי. זה כמו לבדד מחדש? לא. איך נחשפת לעולם? איך זה קורה? כאילו, אני מבית חבדניק. מאז שהייתי עדיין, ידעתי שאני לא אהיה חבדניקית. בגלל גדלתי בכפר חבד, שזה מקום שכל אחד חייב בתוך השני, וזה לא החבד שרואים בחוץ. לא אהבתי את זה. הבנתי שזה אני לא אהיה, ואז בגיל 18, זה היה כבר חי תיכון, אחרי שהצאתי מהמסגרת החרדית, אמרתי, יאו, אני קונה מפנסיים. דרשתי אותם, הרגשתי פעם ראשונה מדהים עם פטטים. כאילו, הרגשתי ממש נוח עם עצמי. לא כמו שאומרים, שלא מרגישים נוח בהתחלה, וזה. נגיד, הלכתי לממשלה הקשירה, הרגשתי שם בנוח, והבנתי שזה לא בסדר בשבילי, לא לאכול קשר, זה לא יכול להתקשר, או לא יכול להתקשר מהאדרים. טובה בלי, אבל לא עכשיו. זו המשפחה שקיבלה את זה, מותר לשאול. שנה אחרי סיפרתי להם. כן, כן. כן, כאילו, אני לא הכנתי אותם לאט-לאט. נגיד, אם זה לצאת החוצה, כאילו, ללבוש מוידים תנועים, ואז להחליף. ואז כאילו, כשאמרתי להם את זה, הם היו כזה, כן, הבנו. הבנו. והם קיבלו את זה בצורה יותר טובה. הם קיבלו את זה בצורה, כאילו, אישי חסים מלאים, וכל הדברים האלה. כן, מאוד חשוב זה היחסים שלי עם ההורים שלי, עם המשפחה שלי. לדעתי, זה גם הבסיס של כל בן אדם. כן. לא, כי אני פורע ממגזע חברתי, שבן אדם שיוצא, וכאילו, זה נהיה, זהו, כאילו, הוא עובר במשבר בלי הורים, ובלי דברים כאלה. זה נהיה ממש משבר קיומי. כן, גיסלי הלך לצבא, ההורים שלו הסכימו שלבוא הביתה, ולא מסכימו לדבר איתו. וואו, לי היה חייל שהייתי, אנחנו עשינו קלים במילואים, איזה שם פגז. כן, עכשיו אמרתי בתותחנים. אז היה לי חייל שהוא היה חרדי, שלם, שחזר בשאלה מלאה. הוא היה בודד לגמרי. הוא היה בצבא. חזר בשאלה. הוא היה בודד לגמרי. לא יודע, כאילו, הלב שלי היה אבצע עליו, כאילו, באמת, הוא היה מצליח להתמובן, צריך להתמודד עם כל כך הרבה דברים, הוא היה ממיל דבר, כאילו, הוא חותר לדוד שלו, וזה היה, זה היה סופר קשה. אבל זה אומר שיש לך אופי, שאולי הוא, לא יודע אם אופי בעיקרותי, כאילו, לא קיבל דברים כמובן מאליו, כאילו, בסוף כן חידכו אותך, בטח מסוימים. אני משמעית לא קיבלתי דברים כמובן מאליו, שאני ממש מפונקת, נגיד על החברות וזה, אני ילדה קטנה, מפונקת, עוד שמקבלת הכל, עוד אז קרו כמה דברים בחיים, שנחנו לי כאפות, והייתי צריכה יותר לעזור למשפחה, וגם בשביל אימא שלי, כאילו, תמיד היה ברור שמשפחה זה הכל, ואם גם הילדים שלך חוזרים בשאלה, הם תמיד יכולים לבוא הביתה, כי הם יודעים שזה המקום שלהם, ולי גם פעם היה מאוד הרבה כעסים על ההורים שלי, וכאילו, על דברים שהם העבירו אותי, וכאילו, או שאני בורחת מהבית כזה, או שאני נשארת ומתמודדת, ומרפאת החלקים האלה, כי כמו שאמרתי, דעתי ממשפחה הכל מתחיל, אם אנחנו באמת יודעים לדבר על המשפחה, פשוט הדבר זה להתבטא בזוגיות, לדבר כמו שצריך, תקשורת נכונה, חברים טובים יותר, הכל בחיים טוב יותר, כי יש גם את המקום המחבק הזה. אני חושב שבבירות של בן אדם, זה בעיה שאתה מבין שההורים שלך, הם עשו דברים לא נכונים, אבל הם רצו לטובתך, והכוונות שלהם, הם לא המעטים שלהם, כי כל מהם הם טובים, בסוף ההורים זה לא דבר מושלם, אבל הכוונות שלהם, והתקווה שזה באמת נכון, הם באמת היו לטובתך, בשניים שאתה לא כועס עם ההורים, ומבין שאתה מעכשיו אחראי על מה שאתה פועל, זו תורה הרבה יותר בוגרת בעוד את החיים. ולמה אני מתכוון? אתה כאילו מנטרל את הכעסים שהיו על ההורים, למה אני לא? הכל מתחיל גם בתודה, להגיד תודה להורים, גם מה שהם עשו, אם זה לדעתנו היה טוב או לא טוב, זה לא משנה, הם עשו את הכי טוב שלהם, ואני בכלל, היה לי הרבה כעסים נגדם, ואז פתרתי איתם, ואני בסדר איתם, עד שהתחלתי באמת להגיד, וואלה אני אוהבת את המשפחה שלי, אני אוהבת את ההורים שלי, זה רק שהבנתי שהנשמה שלי בחרה בהם, ואני יכולה לעבור תודה על זה, שהם יגאו אותי על זה, לא רק שאני לא כועסת, אני אומרת תודה ומוטה להם על זה, ואז אני יכולה להתחזק הרבה יותר, אז באמת בואי תסביר למישהי שהיא לא רוחנה, מה זה אומר כל הנשמה שלי, וכל הדברים האלה, איך את רואה את הדברים, למישהי שהיא קצת שמעה על זה, אבל היא לא בדיוק הבינה, שאלה אמיתית, הנשמה שלנו זה אנחנו, זה אני, אנחנו הולכים בעולם, ויש כך הרבה מחשבות, מעשים, כל מיני דברים שאנחנו עושים, ש... רגע... בסדר, קודם כל תקשיבו את הסרטונים שלי, אם היא מוכנה להוציא אותם מחוצה, כי תדעי לך שזה סיפור מדהים, שלא אמרת אותו, וזה סיפור שהוא מעניין, והוא מדהים, ובסוף צריך להוציא אותך מחוצה, אנחנו נצליח לעשות את זה, אנחנו גם נצליח, אנחנו כמו מגפון בשבילך, של לדעת להוציא אותך מחוצה, דברים שאנחנו נדע להוציא את התכונות, או פי שאלתך מחוצה, זה יכול להיות בצורה יותר חלקה, ואף נעשה את זה חכם כמו עסק, כי בסוף, מה זה העסק? העסק זה הכל קיים בתוך הראש, אני מאוד מתחבר למה שאת אומרת, הוא קיים בתוך הראש, איך אני מוכר, ומה אני משווק, ומה אני מספר לאנשים, ואיך זה קורה, כמו שכל עסק כזה, הוא קיים בראש שלי, צריכה שיהיה לך קיים בראש שלך, זה ככה, ואתה משחק יכולה להיות ענקית, בשני שאת נכנסת לתודעה הנכונה, זה באמת לדעות לתודעה הנכונה, זה באמת, אתה עוד רואה, זה מתגשם, כאילו, באמת, אני אומרת משהו אמיתי, ברגע שאת תחיל ליקום, שאת רצינית, במה שאת עושה, לוקחת דברים באמת, ועושה אותם, ומעידה, ופורסת נפיים, אז בדרך כלל הוא מחזיר, בדרך כלל הוא מחזיר, הוא מושך את המנועות הנכונות, והוא מושך את האנשים הנכונים, למה אני מתכוון שזה יקרה, אני אומר, אני מאמין בך, זה יכול לקרות, בואי נדבר אבל טיפה יותר לאנשים, שמישהי שהיא, נגיד לא כל כך רוחנית, ולא כל כך הבניות את הדברים האלה, מה הדבר הראשון שהיית רוצה להגיד לה, איך היית רוצה להנגיש לה את זה? שהנשמה נגיד, זה, לא חייב לקרוא לזה במילה כל כך רוחנית, תראי, אני יודעת שנגיד, יכול להיות שאת לא כל כך רוחנית, ולא כל כך הבנת מה רוצים ממך, בואי שנייה אני אסביר לך, תראי, נגיד, ואת לא רוחנית, ולא כל כך צריך להבין מה רוצים ממך, בואי שנייה אני אצלח לך את זה, בפשטות, תראי, אם את לא כל כך רוחנית, בואי אני אסביר לך את זה בפשטות, תתחילי מה שבאת להגיד, זה טוב, זה סרטון מעולה, לא חייב להגיד על הנשמה, שהיא נשמה, ולדבר לעצמנו ככה, אפשר להגיד גם, נגיד, אנחנו מסתובבים היום, איפה אנחנו רוצים להתחיל, תראי, אם את לא כל כך רוחנית, ולא כל כך איתך בארץ, אז בואי אני אצלח לך את זה בצורה יותר פשוטה, את שומעת הרבה נשמות, ודברים כאלה, בואי אני אסביר לך גם על עצמך, תני איזו דוגמה מהיומיום, תנצג לפשוט את זה ברמה אחת, מה את רוצה להגיד בסופו של דבר? שזה בעצם החיבור יותר לעצמנו, נגיד, שאלת אותי, הרוחניות מבחינתי, זה היכולת שלך לבוא ולבאמת רגע להתחבר לעצמך, להבין מי שאת, להבין מה את רוצה, מה את זה, יש לך את זה פחות או יותר בראש? בואי נעשה את זה פעם אחת, אם נוהל לך, נעבור לשאלה הבאה, אוקיי, לא חייב לדבר על מי? אוקיי, תראי, תראי, תגיד, תדברי איך את מדברת, רגע, קונספט, תכתוב, זה מה שאומר, כן, יאללה, קונספט, מה שאנחנו אומרים פה, זה דסר, זה שמדברת זה לא רוחניות, זה לא לא רוחניות, זה כמו שאמרתי, תעניין לה קצת, ולא תפסוד את הבנה הנכון שהוביל אותה לזה, אוקיי, תראי, יכול להיות שעדיין את לא מכירה מה שאת עולה מרוחניות, לא מבינה מה זה נשמה, יקום, וכל הדברים האלה, אבל בעצם, כל הדברים האלה, זה קודם כל להתחבר לעצמך, לעצמנו, למי שאנחנו, זאת אומרת, צריכה איזושהי פעולה, במקום לחשוב, יואו, איזה באסה, לא בא לי לעשות את זה, אני יותר מחוברת לעצמי, לדעת זה. ומה זה מתבטא? מה שונה ממישהי שיש לה את הפעלה הרוחנית בחיים, למישהי שאין לה? מה אמרנו מקודם? לא, שאלה אמיתית. מישהי שהיא לא מאמינה בדברים האלה, תסביר אותי מה שאני אותה אלה. מי שלא מאמין ברוחניות, מי שלא מאמין בהתפתחות האישית, זה בן אדם, אני, כמו בן אדם בקופסה כזאת, אני אומר רק את מה שהוא מאמין בו, רק איזושהי דעה אחת, נגיד, הוא צריך למצוא פתרון, יש מבחינתו פתרון אחד או שתיים, שתי הם לא מספיק טובים. התפתחות האישית, הרוחניות, אומרת, יש את כל האפשרויות בעולם. אנחנו יכולים להציג הכל. זאת אומרת, אנחנו מסתכלים על משהו, יכול להיות שיש שם משהו שאנחנו לא רואים בכלל, יש משהו מעבר. ואז זה פותח את המוח, ומוציא את הקירות האלה מהראש שלנו, שאנחנו יכולים, כאילו, הראייה שלנו מתרחבת. אם זה לאנשים אחרים, כלפי פעולות, אם יש משהו שאנחנו רוצים להתקדם בו, אין פתאום פתרון אחד להגיע לשם. יש כמה פתרונות. פתאום. איך נראית מישהי שיש לה ערך עצמי נרמוך? מישהי שיש לה ערך עצמי נרמוך, זאת מישהי שמשוותה את עצמה לאחרים, תורת בבוקר, לא באה לה לקום לחיים שלה, כי לדעתה, יש לה חיים. נגיד, בוא נדבר על האינסטגרם. בוא אני, בוא אני, כאילו, יש לך פרט ראשון, נכנסת לאינסטגרם, וגם לזה קרה, שלא תחשבי שאני זה, וכאילו, אני יוצאת מהמסע האנגלית שנכנסתי אליו, יותר מתוסכלת ממה שזה, כי אני רואה את החיים של זאתי ואת החיים של זאתי ואת החיים של זאתי. אני שנייה גם אומר לך, בואי, בואי ננסה להבין שאנחנו לא יכולים כל החיים להתעסק בהשוואות כלפי נשים אחרות, או כלפי הסביבה, ושנייה, הדברים צריכים לעשות מעצמנו, מבינה? זה סרטון שהוא חזק, והוא יתפוס בקונטקאן. כן, באמת יש את הבנות שנכנסות לאינסטגרם, גוללות גוללות, יואו, איזה פייס יש לה, איזה חברים, איזה משפחה, איזה חיים מדהימים יש לה, איפה היא, איפה אני. ואז יוצאים מהאינסטגרם, ועשים רצח, וחיים הדפוקים שלהם נמצאים בהם. אבל זה לא חייב להיות ככה. דבר ראשון, באינסטגרם לא מפרסמים הכל, מפרסמים רק את הכביכול הטוב, ומה שאינסטגרמי, אינסטגרמי ויפה, וחוץ מזה, למה להשוות את עצמנו בכלל לאחרים? לא נולדנו באותו מקום, לא יכולים להיות סתם חיים, ותכלס לכל אחד יש את ההספקות שלו בחיים, ואת הספקות שלו. אז במקום לראות במה האחרים יותר טובים, ואיזה מושלמים הבנות אחרות, שיש להם כל מה שאת רוצה, אפשר במקום זה, תעבדי על החיים שלך, תבני את הערך העצמי שלך, ותבני לעצמך את החיים האלה שאת רוצה. יש דברים מחשולים בדרך, ויש דברים מהזמנים וטפוקים, אבל זה חלק מהחיים. ברור, פתאום. מה את חושבת בסופו של דבר, מה הסיפוק שאת חווה, מה קורה לה, ומה הסיפוק שאת מגישה? אוקיי, היא תמיד באה אליי עם בעיה, בקשר לחיים שלה, בדרך כלל נוגע לערך עצמי נמוך, איזושהי בעיה, משהו עם יחסים, אז היא מתאמנת באה אליי, בהתחלה היא אומרת לי איזושהי בעיה שיש לה, בדרך כלל זה קשור לערך עצמי נמוך, או ביטחון עצמי נמוך, שזה בעצם משפיע על כל דבר בחיים שלנו, ואז אנחנו מתחילות תהליך, ולאט לאט אנחנו מתחילות להגיע יותר לעומת, פותרות דברים באמת מהשורש, ואז הרבה דברים נפטרים על פני השטח, פותרים מהשורש, ואז בסופו של דבר, מגיעה רגע שהיא אומרת לי, או בהודעה, שסיימנו תהליך, או אפילו תוך כדי, וואלה תקשיבי, שהיא נסית את החיים, אני לא חשבתי שבזמן כל כך קצר, אני אוכל לפתור כל כך הרבה דברים בחיים שלי, והיא מתעוררת בבוקר, שטוב לה, והיא אחראית לחיים שלה, היא קמה בהדיעה שהחיים האלה טובים, בשבילה, היא לא קמה היום איזה פאסטה, אלא היום, זה יום שזכיתי בו, ואני הולכת לעשות אותו מצוין. תיפה יותר שיניים. תיפה יותר בשר. מי שבא אליי עם בעיות, ושזה, אני כאילו, לא יודעת, תיפה יותר מדויקה, תיפה נמרח בטוף. תנחתי במשהו אחר. אוקיי, סבבה. אוקיי, אז נגיד נתאמן את הבעיה אליי, עכשיו, בהתחלה היא באה מאיזושהי בעיה של ערך עצמי נמוך, או ביטחון עצמי נמוך, זה יכול להיות מהרבה סיבות, תכל'ס, זאת הבעיה, ואז אנחנו מתחילות תהליך ביחד, לאט לאט מתחילות לחקור, אנחנו עובדות על השורש של הבעיות, ואז כל הלמעלה נסתר, ובסופו של דבר, אנחנו עובדות על להכניס את התמודה. כן, ובסופו של דבר, אני מבינה על מה את התמודה יושב לה, מה החסם שיושב לה, ואנחנו אשכרה משחררים את המנעול הזה, ואז אנחנו מתחילים לשחרר את המנעול הזה, ופשוט מצליחה. כן, אוקיי. אוקיי, גילה קופה, תלמיד. תאמרי אם זה שומעים אתכם. אוקיי. בגלל שאנחנו עובדות על התתמודה ועל השורש של החסמים שלה, ברגע שזה נפרץ וכבר לא מניע אותה יותר, והפך מניעה אותה, אני טובה, אני מצליחה, אני מתקדמת במה שאני רוצה, אז היא באמת פועלת למען הטרוצה, היא באמת נשיגה אותם, כלום חיה בהקשמה, ואני רואה את ההודעות, אומרים לי, היא שינית לי את החיים, זה הדבר הכי מספק שיש. פתאום. עוד הפעם, כי מההתחלה היא יותר טובה, והכל שילך ביחד. פתאום, אבל זה המשפט. הולך טוב. כן, בסדר. אז כשמנתמנת באה אליי, בדרך כלל מגיעה בבעיה של ערך עצמי נמוך, או ביטחון עצמי נמוך, ואז מה שאנחנו עושות, זה מתחילות לחפור לה עומי, כי היא באה עם איזשהו משהו שטחי שקורה לה בחיים, מתחילים לחפור, איזה דברים של עתת מודע, מה מניע אותה, איזה אמונות מקבילות, זה היה קטע. לא בעיה להגיד אמונות מקבילות. תוריד, זה מפתעם, איזה דברים חוסמים אותה תחליפים להצליח. על מה זה יושב. בדרך זה יושב על משהו בעתת מודע. ואז אנחנו מתחילים לפתוח את המנעול הזה, אין סיפוק יותר גדול מאוד, לא אפשר להמצבל, אתה רואה אותי חייבה להשינית לי את החיים. אז נתאמן את בעיה. ממש יפה. רגע. אוקיי. אז בעצם נתאמן את בעיה אליי, עם בעיה שהיא נוגעת לערך עצמי נמוך, או ביטחון עצמי נמוך, ואז אנחנו חופות לשורש הבעיה, דרך עתת מודע, לראות מה חוסם אותה שם, כל כך בדרך כלל זה אמונות מקבילות, כמו, אני אפס, אני לא טובה מספיק, אני לא שווה לאנשים אחרים, אני בטח אם לא אצליח להגיע לשם, ואז אנחנו פותחות את זה באמת מהשורש, אז כל הדברים בשטח, כל מה שקורה ביומיום, זה נפטר. היא פתאום רואה שדברים הולכים לה יותר בקלות, ויותר נפרצים, יותר קלה לצאת מאזור הנוחות, ובאמת לעשות דברים שמקדמים את המטרות שלה, והכל דרך עתת מודע, אז זה באמת יוצר דברים מאוד קלים, לשפר חיים בצורה מאוד מאוד קלה, ואז בסוף היא מגיעה אליי, מקבלת הודעות, אומרים לי פנים מול פנים, תקשיבי שאני עשיתי את החיים, החיים שלי מתאימים עכשיו, כיף לי לעקום בבוקר, כיף לי לעשות הכל, אני מקשיבה את המטרות שלי, מה יותר כיף מזה? אני רוצה להשתתף, אחד החסמים שהכי יושבים על נשים, טיפה אני רוצה שיותר נעזור לעומק, מה בתופעת פותרת? איך את עוזרת לה לשבור את החסם הזה? הגעת לחסם, אבא שלה אמר לה שהיא פוסטמה, וגיל 5, אז איך פותרים את זה? עוד פעם, זה לא שתציג לי עכשיו, את כל התואר של פרויקט, כל דבר שמרגישים זה בסדר, יש לי את התורה שלי, כל דבר שמרגישים זה בסדר, אם אנחנו הולכים לזיכרון המקורי, של הדבר הזה שגרם לך להרגיש, שאת לא שווה מספיק, ודווקא שם אנחנו רואים, זה בסדר שאת מרגישה ככה, בוא נראה איזה משמעות היא יכולה להביא לעצמך, עד שלא יום חולה לתת לעצמך שהיא ילדה, את נותנת לעצמך ביטחון עצמי, את נותנת לעצמך אהבה, את נותנת לעצמך שייכות, והילדה קטנה מקבלת את זה, היא מרגישה שונה, היא מרגישה פתאום, אה אוקיי אולי אני כן שווה, אולי אני כן יכולה לעשות מה שבא לי, וזה לא משנה מה אחרים אומרים, אולי אני כן יכולה להיות שווה, ועדיין להשיג את המטרות שלי, ולא רק לרצות אחרים, בגלל שריפטת את הילדה הפנימית שלך, את מי שהיית פעם, את הזיכרון שלך, היום את תוכלי לפעול, בלי לחשוב מה אחרים יגידו, אולי דברים יגידו, הם לא יבוזו לי, הם לא יגידו, יואו איזה תפוקני שאני עושה את זה, לא, תגידי, זה לא משנה מה הם יגידו, אני רוצה להצליח בזה, ויכול להיות מאוד שהם גם יקבלו את זה, כי ברגע שאת מאמינה שאת שווה, אנשים אחרים יאמינו בזה גם. תתחילי את הסרטון מברגע שאת מאמינה שאת שווה, אנשים אחרים יאמינו בזה גם, ואז תגידי את המטרפוק, איזה חוק יותר חזק. אבל אני מתכוון, סרטון זה מאוד מאוד דקית, לא מעניין אותי, גללתי. ברגע שאת מאמינה שאת שווה, היא כבר רוצה לשמוע. אותו מסר, אותם מילים, טיפה יותר בקצת, טיפה יותר בפחד, טיפה יותר בחד. ברגע שאת מאמינה שאת שווה, ואז משם תתחילי. הבנת אותי? כן. לעשות אותו דבר? קצת, יותר קטן, אבל להתחיל מאור כזה, זה יהיה סרטון טוב. אני פשוט רואה סרטונים. ואת להסביר לה, לכל החסמים שהיא שוברת, ברגע שאת שוברת את החסם, ברגע שאנחנו מבינים מה אתה או מה שאת עושה, אז אנחנו למעשה מפתחים את זה. אוקיי. זה כאילו לא מתחבר לי לשער. ברגע שאת מאמינה שאת שווה, ברגע שאת פורצת את החסם, את התמודה, איך אנחנו... את יודעת מה, אולי נתחיל את זאת הסרטון בבית הצו. אוקיי. אוקיי. כי אני רוצה שתסבירי לי איך את שוברת את החסם. זה סרטון שהוא חשוב. אז אני שואלת... יש הרבה דרכים. איך את עושה את זה? יש הרבה דרכים לשובר את החסמים. מה עושים? ועשינו דוגמה. זה מוזר לי לדבר על זה. למה? כאילו העבודה עצמה, זה לא מה שאני מלמדת. זה לא... אני לא מלמדת את זה. אני צריכה להבין מה את עושה איתה. מה אנחנו מדברות בפגישות? עליה. מה את אומרת לדבר עליה? על מה שעובר עלייך. כמה את מכירה אותי? מה הרמה התזכרות בינינו? איך נראה התהליך? מהרגע שנכנסים? כן. אוקיי, זה לא שאנחנו מכירות. התהליך הייתי נראה ככה שדבר ראשון... התהליך נראה ככה שקודם כל אנחנו מכירות. אתה מכיר אותי, אני מכיר אותך. ככה יהיה לנו גם יותר נוח. ואז אנחנו מדברות על למה באתי על זה בכלל, מה הבעיה שבאתי איתה. ואז אנחנו מתחילות לחפור קצת יותר לעומק. אם זה דברים שיושבים עלייך. זה אחלה של דבר. עוד הפעם. חזק ממוצע. זה סיימנו. אז חזק. עוד הפעם. אנחנו עושים את הכל בספונטניות. אז תהליך שלי עובד ככה שברגע שאת מגיעה אליי, דבר ראשון, אני מכירה אותך, את מכירה אותי, ככה יהיה לנו נוח. באמת תוכלי להיפתח. אגב, מלא אומרות לי שממש קל להם להיפתח בפניי. אבל אני רואה, בגלל הדברים שאני עברתי, ואני לא שופעת את עצמי עליהם, בגלל שאני מקבלת כל רגש כמו שהוא, אם עכשיו את באה כועסת על משהו, את באה עצובה על משהו, סבבה להרגיש את זה. הבסיס בסיף, הכל בסדר. את יכולה להרגיש מה שאת רוצה. ואחר כך, בסדר, בוא נראה איך אנחנו מתקדמים בזה. זה 90% מהפתרון. דבר ראשון, לדעת שזה בסדר להרגיש מה שאת מרגישה. ואז את לא מתחיכה שום דבר. ברגע שאין התחכה, יש מקום לשינוי. צצה. ועוד שעה שאני רוצה לשאול אותך, שאלה אחרונה, או שאת שחוקה כבר על הפעילה. לא, אני סבבה. טיפה על איך דיבור עצמי לעשינו על זה בסרטון. דיבור עצמי? זה סופר חשוב, דיבור עצמי. מה זה אומר דיבור עצמי? דיבור עצמי זה המנגנון האוטומטי במוח שלנו אם בטעות עשיתי איזה פשלה, וישר אני אומרת, יואו איזה תפוקה, אני איזה אפס, למה עשיתי את זה? לבין איזה פשלה שעשיתי, ואוקיי, אני בן אדם, אני אשתף פשלות, בוא נראה איך אני מתקנת את זה. אתה מבינה את ההבדל? כאילו ברגע שאת חושבת איזה תפוקה, זהו, אין פתרון. את שחוקה, תפוקה, תשקעי ברחמים עצמיים. אבל ברגע שאת אומרת, בוא נראה איך פותרת את זה, אני לוקחת על זה אחריות, יש לך עמות? יש לך עמות? יש לך עמות? יש לך עמות? יש לך עמות? יש לך עמות? יש לך עמות? יש לך עמות? יש לך עמות? יש לך עמות? יש לך עמות? יש לך עמות? יש לך עמות? יש לך עמות? יש לך עמות? יש לך עמות? יש לך עמות? יש לך עמות? יש לך עמות? יש לך עמות? יש לך עמות? יש לך עמות? יש לך עמות? יש לך עמות? יש לך עמות? יש לך עמות? יש לך עמות? יש לך עמות? יש לך עמות? יש לך עמות? יש לך עמות? יש לך עמות? יש לך עמות? יש לך עמות? יש לך עמות? יש לך עמות? יש לך עמות? יש לך עמות? יש לך עמות? יש לך עמות? יש לך עמות? יש לך עמות?