תכנית חמש 3 בינואר 24

רדיו קול נסיונה להרגיש בבית 106 FM בין הסיפורים להקשת שלמה ברזילאי, עורך ואולפן שלומי זילבר רדיו קול נסיונה להרגיש בבית 106 FM בין הסיפורים להקשת שלמה ברזילאי, עורך ואולפן שלמה ברזילאי, עורך ואולפן שלמה ברזילאי, עורך ואולפן שלמה ברזילאי, עורך ואולפן שלמה ברזילאי, עורך ואולפן תגדל, לא תגדל אף פעם ילד טוב, משאיר סלחת ריקה תגדל, תגדל ותהיה גמר תהיה אסטרונא ותהיה חור רק לך אתה לא רצית להיות אפילו חיי תגדל, תהיות כמו כולם שתגדל אבל אותך אף אחד לא שאל שתגדל, תגיד אלי איזה ילד אז תגיד רק אותה, לא צריך שתגדל שתגדל, תהיה לך ילד שלחו וישאל, לא יהיה כשתגדל אז תגיד לו עזוב ותשאר לך הביתה, הסובל בית הספר אמרו שממך כבר לא יקמח שום דבר אישה גדולה ואיש במשטפיים תמשיכו לרעוב עד הסוף, עד הפעם תגדל, אל תתעבר בקהל תשתית מן הצעד, תתננה באפר תגדל, לא תפסיקה להיות שם בכלל זמן אותך הופך חדשה אתה נשארת גוחל של אפר שתגדל, תגיד אלי איזה ילד אז תגיד לו עזוב, לא צריך שתגדל שתגדל, תגיד אלי איזה ילד שלחו וישאל, לא יהיה כשתגדל אז תגיד לו עזוב ותשאר תגדל, תגיד אלי איזה ילד תגיד לו עזוב, לא צריך שתגדל שתגדל, תגיד אלי איזה ילד אז תגיד לו עזוב, לא צריך שתגדל שתגדל, תגיד אלי איזה ילד שלחו וישאל, לא יהיה כשתגדל אז תגיד לו עזוב ותשאר אז תגיד לו עזוב אז תגיד לו עזוב ותשאר אז תגיד לו עזוב ותשאר אז תגיד לו עזוב ותשאר אז תגיד לו עזוב ותשאר אז תגיד לו עזוב ותשאר אז תגיד לו עזוב ותשאר אז תגיד לו עזוב ותשאר אז תגיד לו עזוב ותשאר אז תגיד לו עזוב ותשאר אז תגיד לו עזוב ותשאר אז תגיד לו עזוב ותשאר אז תגיד לו עזוב ותשאר אז תגיד לו עזוב ותשאר אז תגיד לו עזוב ותשאר אז תגיד לו עזוב ותשאר אז תגיד לו עזוב ותשאר אז תגיד לו עזוב ותשאר אז תגיד לו עזוב ותשאר אז תגיד לו עזוב ותשאר אז תגיד לו עזוב ותשאר אז תגיד לו עזוב ותשאר אז תגיד לו עזוב ותשאר אז תגיד לו עזוב ותשאר אז תגיד לו עזוב ותשאר אז תגיד לו עזוב ותשאר אז תגיד לו עזוב ותשאר אז תגיד לו עזוב ותשאר אז תגיד לו עזוב ותשאר אז תגיד לו עזוב ותשאר אז תגיד לו עזוב ותשאר אז תגיד לו עזוב ותשאר אז תגיד לו עזוב ותשאר אז תגיד לו עזוב ותשאר אז תגיד לו עזוב ותשאר אז תגיד לו עזוב ותשאר אז תגיד לו עזוב ותשאר אז תגיד לו עזוב ותשאר אז תגיד לו עזוב ותשאר אז תגיד לו עזוב ותשאר אז תגיד לו עזוב ותשאר אז תגיד לו עזוב ותשאר אז תגיד לו עזוב ותשאר ולמי הביטח ויטמיה ויטמיה כבר טוב גבוה ושירי ויפה ועשיר הכי חשוב עשיר אבל אם שנייה לפני שאתה נכנס לאותו מקום יהפנטו אותך ועכשיו אתה תחשוב שאתה גבוה ויפה ועשיר ומוצלח אתה ישבתי לך להשיאפות זה רגע גבוה? בוודאי אז הסיפור הזה הוא על אליהו אליהו היה כמוני כמוך בחור רגיל וממוצע עם חלומות רגילים וממוצעים הוא לא הרשע לעצמו לחלום בגדול ידע את מקומו בחברה בזמן הנכון הוא הכיר את חבצלת שמכרה ג'ינסים מזויפים שנראים ממש אמיתיים אבל בזול בחנות קטנה ברחוב האלמבי בחורה רגילה לגמרי הם התחתנו והביאו שני ילדים רגילים לאליהו היה חבר ילדות איגל איגל היה גבוה ויפה וחכם ובגלל זה גם היה לו ביטחון עצמי גבוה והיה לו דיבור נעים למעשה הוא לא היה יותר חכם מאליהו אבל פשוט הקשיבו לו לאנשים היה נעים להסתכל עליו ולהקשיב לו אבל אליהו לא כל כך איגל החליף חברות אחת אחרי השנייה כשכל אחת יותר יפה מהקודמת עד שהכיר את האחת גם יפה גם חכמה ואפילו נחמדה ונעימה התחתן איתה והביא שלושה ילדים יפים ומוצלחים אליהו ואיגל חברי ילדות למדו עריכת דין וראיית חשבון והתחילו לעבוד בבנק גדול במשרד קטן וכך עברו להם השנים כשאיגל מתקדם בתפקידים והולך מחיל אל חיל וליהו נשאר פקיד זותר למרות שכולם ידעו שהוא תותח בתחומו הוא לא התלונן אף פעם אבל המחשבות האלה שאם היו לו עוד כמה סנטימטר לגובה או קצת שיער או קצת יופי החיים היו מתייחסים אליו אחרת ותמיד היה לו את איגל מול העיניים אז הוא ישווה עד ש... יום אחד אחרי שהוא ואשתו חסכו כמה שנים טובות והגדילו את המשקנתה עברו לדירת ארבעה חדרים ברמת גן זה לא גבעתיים כמו שהם רצו או כמו שאיגל יכול להרשות לעצמו אבל בכל זאת ארבעה חדרים לא שניים כמו עכשיו בקטע הזה של העריזה שמוצאים בגדים שלא לבשתם 200 שנה ורק מסתכלים עליהם ורואים אחורה בזמן מצא אליהו באחד הכיסים של ג'ינס ישן תופס לוטו ישן תום תום תום מכיוון שהוא לא נוהג לשלוח לו אותו הוא אפילו זכר מתי הוא קנה את אותו אחד ספציפי ומתי הוא שלח אותו זה היה בדיוק יום אחד לפני שהוא הכיר את חבצלת אשתו הוא הלך עם איגל בקצה נלסון בגבעתיים והאיש מהבוטקה קרא לו ואמר לו שהוא מרגיש שהיום זה יום המזל שלו טוב אליהו לא מאמין בשתיות האלה אבל קנה כל כך לא מאמין שאפילו לא בדק שכח מזה לגמרי כשהוא הכיר את חבצלת יום בדיוק אחרי זה איגל אמר לו שאולי המוכר של הלוטו התכוון אליה שהיא המזל שלו אולי זה מה שדחף אותו בכלל להתחתן איתה מי יודע? התת מודע שלנו משחק בנו לא מעט אליהו מצא את הכרטיס הישן בכיס הסתכל עליו והכניס אותו לכיס של המכנסיים שהוא לבש אולי במטרה לשכוח אותו שוב ואת המכנסיים הישנים זרק אולי מתוך נקמה אפילו ככה הטופס עבר ממכנסיים למכנסיים עד שבסוף נכנס אליהו לאתר של מפעל הפיס באינטרנט וחיפש את המספרים של אותה הגרלה מלפני 30 שנה היו שם רק את המספרים של שנתיים אחורה זה היה בלירות בטח לאט לאט הדבר התחיל להטריד את מנוחתו ואף אחד דר לחלום אותם כשסיים לחלום מה היה קורה אילו לקח אוטובוס נסע למפעל הפיס ונכנס לחדרו של היועץ המשפטי שם לא כי היועץ יודע משהו אבל בגלל שבעורכי דין הוא מבין הוא גם למד את זה קצת אז אולי תהיה להם שפה משותפת היועץ לא היה אבל עוז העוזר שלו התגלה כבחור נחמד שאפילו לא הכיר את הטופס איך נראה מלפני כל כך הרבה שנים ורק אמר לו שלפני כמה חודשים מפעל הפיס ניצח במשפט נגד מישהו שמצאת טופס זוכה מלפני שנתיים וחצי אז אין לו סיכוי 28 שנה הוא לא יראה את הכסף אליהו אמר לו שהוא יודע הוא לא רוצה את הכסף הוא רק רוצה לראות אם הוא זכה במשהו עוז חוץ מזה שהוא צעיר הוא גם נחמד לקח אותו ביד ויחד הלכו לארכיון זה לקח רק כמה דקות עד שעוז יצא אליה ואמר לו שמדובר בהגרלה שהייתה ביולי 1960 אבל את זה אליהו כבר ידע עוד הוא סיפר לו שאכן הוא זכה בסכום גדול בזמנו עשרה מיליון וחמש מאות חמישים אלף לירות לפני שאליהו אמר מילה תרגם לו היועץ את הלירות לשקל ולשקל חדש ואמר לו שמצד אחד מדובר רק בקצת יותר מאלף שקל היום אבל מצד שני אז זה היה שווה המון לא מצמידים לא מקבלים כן מצמידים את האפס למדד אליהו יצא מבית מפעל הפיס כשבראש שלו סופה הוא חזר לאותו צומת בחייו שבה הלך עם איגן בקצה נלסון לקח את האוטו ונסע לשם כבר לא היה שם דוכן של מפעל הפיס אז הוא נסע הביתה עבר שבוע עברו שבועיים בבוקר יצא לעבודה כרגיל אבל לא הגיע כל בוקר נסע לגבעתיים למקום של הדוכן ומשם התחילה ללכת ברגל ומתחיל יום למקום אחר ניסה לדמיין מה היה קורה אילו אילו היה בודק את הכרטיס ומקבל את הכסף איזה דברים בחייו היו משתנים הכל הגיע למסקנה שכלום לא היה אותו דבר דבר ראשון אם ביום ההגרלה הוא היה יודע שזכה הוא לא היה הולך לאלמבי לקנות ג'ינס וזול ובכלל לא פוגש את חבצלת בהכרח לא היו לו ילדים לא אלה שיש לו בכל אופן הוא דווקא אוהב את הילדים ועבודה הוא היה פותח משרד לראיית חשבון ולא נקבר שנים בקומה מינוס 2 בסדיף המרכזי של בנק שהוא לא רק בנק הוא גם ידיד ידיד בתחת שלי הוא חשב הייתי עושה להם טובה אם בכלל הייתי פותח להם חשבון בקיצור כלום לא היה אותו דבר בטח הוא לא היה שומע את אבא שלו כל השנים האלה שואל אותו למה אתה לא כמו איגל התחיל לדמיין את חייו האלטרנטיבים שהיו יכולים להיות שלו את הבית הגדול ללא משקנת שערוכי שלו ולאשתו שתמונתה הייתה מופיעה מדי פעם על מגזין אופנה כלשהו את ילדיו היפים והמנומסים שהיום כבר היו מתמחים במשרד המאוד מצליח שלו דמיין את החלומות שהיו מגשים על הדרך תמיד הרי רצה לצאת בשבועות בבוקר לרכיבל אופניים יוקרתיים כמו איגל וגם רצה ללמוד ושחק טניס הכל ודאי היה מצליח לו כי כשאתה מדבר עם אישה או עם בנקאי או לקוח ושניהם יודעים שיש לך עשרה מיליון אתה מדבר יותר ברור ובביטחון ובאסורטיביות וגם בצד השני שאין לו עשרה מיליון מעריך אותך יותר הוא מקשיב לך יותר הכל זה כסף כסף כסף השיא היה שבאחד מסיעוריו אחרי עצמתים בחייו הגיע לחוף אילטון התיישב על כיסא ומסביבו הקים בדמיונו את האימפריה שלו הוא נרדם וכשהתעורר בבוקר עם קורים בעיניים וחול בנעליים החליט שזהו ההוא שהיה צריך להיות הוא אם הוא היה מקבל את הכסף הוא עכשיו רוצה להיות כזה הלך הביתה חוות סלט עמדה בדלת עם החלוק הישן ועיניים אדומות לא ישנה כל הלילה וחיכתה לו כשהיא מתארת לעצמה את הגרוע מכל הסביר לה שהחיים שלו הם טעות והוא מתכוון להתחיל מההתחלה והפעם בלי טעויות היא הצטרפה שבועיים אחרי שהיה בעבודה בפעם האחרונה הוא נכנס שוב אבל הפעם לקח את המעלית לעקומה העליונה לא למינוס 2 הסביר לי מי שהסביר שזכה בלוטו בעשרה מיליון ולכן הוא עוזב את העבודה ופותח משרד פרטי ומבקש מסגרת עשרה גבוהה הוא לא שיקר אף אחד לא שאל אותו עשרה מיליון מה הכירו אותו ידעו שהוא טוב במה שהוא עושה ובא גם עם ביטחון של בעלים של עשרה מיליון פתח באמת משרד וכל מה שנגע בו פרח הקול שלו הפך לבוטח יותר הבבט בעיניים לוקב ויש שאומרים שהוא נראה כאילו הוא גבה קצת כשנכנס המיליון הראשון הוא אפילו לא התרגש כי אצלו בראש היו לו עשרה כשהילדים באו הוא הסביר להם שלחיות עם מטרה זה חשוב אבל טוב יותר לחיות כאילו המטרה כבר הושגה איגל בא בשליחות חבצלת שיזהר והם גם אמרו לעזוב את העבודה ולעבוד אצל אליהו אה שלמה אתה מסתכל עליה ואתה מחכה לה נפילה לא היא לא באה עברו ארבע שנים מאז פתח את המשרד שנחשב היום לאחד הגדולים בעיר זה סיפור עם סוף טוב תמשיך לחייך אז לא תבוא נפילה עד לפני שבוע ביום רביעי עד לפני ארוחת צהריים במשרד ומגיע שליח של וולט בטיפ הוא מסתכל על השליח והשליח עלה והם מוכרים אחד לשני בסוף השליח זיהה אה אני בחלט של מפעל הפיס אני עובד שם כעוזר של העץ המשפטי באתי אליי עם איזה תופס לא תוישן עכשיו גם אליהו זיהה נכון עוז קוראים לך אני נזכר התופס הזוכה ששכחתי בכיס עוז התחיל לצחוק אני רואה לפי המשרדים כאן שלא חסר לך ולא נורא שלא זכית זכיתי ידידי זכיתי הכל בראש כי אז עוז המשיך כשהיית אצלי ואמרת שאתה רק רוצה לדעת אם זכית אז אמרתי לך שזכית שתרגיש טוב אבל אף אחד לא זכה באותו שבוע מוסר הסקליש לא ימלא עדיף להיות גבוה יפה ועשיר מאשר לא אבל אם לא כדאי להאמין שאתה כן אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה I ain't lyin', no I ain't lyin', you know I can't stand it, you're runnin' around, you know better about it, I can't stand it cause you put me down, yeah, yeah, I ain't lyin', no I ain't lyin', you know I can't stand it, you're runnin' around, you know better about it, I can't stand it cause you put me down, yeah, yeah, I ain't lyin', no I ain't lyin', you know better about it, I can't stand it cause you put me down, yeah, yeah, I ain't lyin', no I ain't lyin', you know better about it, I can't stand it cause you put me down, yeah, yeah, I ain't lyin', no I ain't lyin', you know better about it, I can't stand it cause you put me down, yeah, yeah, I ain't lyin', no I ain't lyin', no I ain't lyin', I put a spell on you because you're mine, you're mine, you're mine, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're mine. You're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're, you're. This is Tomi Zilber and I. Another program of questions and stories. For now, only good stories. And please, please, without delay, to publish them. Thank you. Thank you. Thank you.