פרק13

שלום לכולם מה שלומכם היום אנחנו פרק 12 אני חושב 13 13 כן עברו עבר יותר משבוע מאז ש עשיתי פרק אבל עדיין אני מקפיד על הוציא פעם בשבוע מה אני אספר לכם היה בבניין שלי שריפה זה מישהו מת נסחף איזה מטורף זה לחשוב על הדבר הזה לנסות לדמיין את זה ואז כשאתה חושב על זה אתה לא יכול שלא לחשוב על האנשים שנסרפו בשבילי באוקטובר וזה שזה נובע מתוך רואה אנושי ולא מתוך טעות אנוש מטורף השריפה קרתה ביום שני ו עד עכשיו יש רעך של שרוף ביקומה מעלי אני לא הייתי בבית כשזה קרה אבל מרגישים את מרגישים את השלכות של זה עד עכשיו למזלי אני גר בקומה שלוש ומעליית משבטות עכשיו כבר כמה זמן לדעתי היו משבטות שבועיים לפחות בשקל שבקומה עשר צריכים להעלות הכל ברגל אתם יודעים בדרך כלל אני לא עוזר לאומלסים בשלשון באופן יצד אופן נתתי לאחד עשרים שקל זאת לא הייתה אומלס משכנע אבל לבאתי לו עשרים שקל והחלה שהיה לי טוב דירך אותי אחרי בערך שעה הבנתי שאין כזה דבר קרמה פעם קלקלתי את הדיסק באופניים כי שכחתי להוציא את המנעול ואז הלכתי לתקן וזה עלה לי 130 שקל למרות שבדרך כלל אני משלם מעל תיקון כזה אבל זה היה אחרי שהורדתי אותו מ-150 ואז ירד גשם כבד בדיוק אחרי שהשארתי משלוח והתחרתי בכלל שיצאתי לעבוד ואז כשחשבתי על הג'אנקי הזה שעזרתי לו אז אמרתי לעצמי טוב אולי לא הכל מתאזן בחיים סתם אנשים חושבים על קרמה שזה משהו כי זה אסתטי או שזה מהווה פתרון לכל מיני בעיות לכאורה תגידו אנשים שהם משקרים לעצמם ואתכם מצליחים להאמין בשקר שמספרים לעצמם? אני אף פעם לא הבנתי אם הדבר הזה אמיתי או הצגה אני יודע שזה אפשרי במקרים קיצוניים כמו אצל דימנטים או חולי אלציימר לשקר ואז להאמין בזה בסבתא שלי היו פרנויות בשנותי האחרונות, היה לה אלציימר ואני זוכר החוויתי את ההידרדרות שלה ממש מתרחשת מול העיניים הייתה מספרת לי סיפור וחוזרת לתחילת הפסקה מבלי לדעת שעשתה את זה רק שהיא לא קרה מספר ככה הייתה מדברת לפעמים היא הייתה שואלת אותי אם ראיתי את אמא שלה מסוגרה אם אמא שלה מתה הרבה לפני שאני נולדתי היא בכלל לא זייתה אותי זה הזכיר לי דג אתם מכירים את האמרה של דג יש לו זיכרון של שלוש שניות אני אמרתי לעצמי אם הייתי יכול לתאר את חוויית האלציימר אבל כצופה מהצד זה ממש קצת פשטני אבל ההשוואה לדג בודד בתוך אקווריום שמנהלת אותן אינטראקציית בראש בצורה מחבורית זה די מדויק כשזה ככה נראה לאדם המתבונן אולי זו החוויה הכי קרובה לאלציימר אבל שוב בצורה מאוד מאוד פשטנית ולא הוגנת העניין עם הפרניות שלה הוא שהיא הכניסה את עצמה ללופ כזה שהיא הייתה בטוחה שגונבים לה דברים אז היא הייתה מחביאה כל דבר לא רק תכשיטים או דברים יקרי ערך כלומר דברים כמו כופות, שקיות ניילון, תחתונים אבל בגלל שהיא לא זכרה איפה היא הכביעה אז היא חשבה שוב שגונבים לה דברים זה רק יזין את מעגל הקסמים הזה בכל פינה בבית הייתם יכולים למצוא משהו לא צפוי בתנור, במקרר בערונות נסתרים אבל זה רק הלך והחמיר מן סתם ממש עצוב לראות מישהו שבצורה דרגתית נעלם עד שהוא כבר לא שם אבל אני מספר את כל זה בגלל שזה אולי הרמה הכי גבוהה של דברים שהייתה בטוחה ובגלל זה הייתה בטוחה ובגלל זה היא הרמה הכי גבוהה של אדם שיכול להאמין לשקר של עצמו שאני נתקלתי בה שזה באמת משכנע אבל בכלל אני לא רציתי לדבר על סבתא שלי או על אלפיימר רציתי לדבר על אנרקסיזם כי אנשים כמו אמא שלי אמא שלי לעומת סבתא שלי הם נחשבים צלולים בדעתם אבל הם לפעמים משקרו בשורה כל כך אבסורדית ברמה שהם יגידו לכם ששתיים ועוד שתיים שווה חמש אבל אתם מדפוקים שרואים ארבע אז את זה אני לא מצליח להבין אם הרמייה הזאת היא אמיתית או הצדה ואם זה בכלל קורה למעני או למען עצמם אני אמור להאמין לזה כשגרושתי ואני עדיין היינו יחד ודוד היה תינוק היה איזשהו שלב שאני כבר הבנתי שהיא כנראה תצלק אותו כל החיים לא שאני אכף מתאויות מובן שגם אני אצלק אותו אבל זה לא ברשוואה אני עורה טוב אתם יודעים דוד עכשיו מתקרב לגיל שבע אבל הוא נמצא מנטלית כבר בגיל ההתפגרות במובנים מסוימים כמובן כי למרות הנקשות המחשבתית של מאפיינת אוטיסטים וגם אותו יש נקודות שבהם הוא פיתח גמישות מחשבתית כשזה מגיע לאורות של אמא שלו אז הוא כבר יודע די לבקר אותה שזה קטע של גיל ההתפגרות וזה לא מובן מאליו וזה גם לא תמיד היה ככה אתם יודעים אמא שלי דיברנו עלה שהיא נאוטיסטית מסוג הקדוש המעונה אם יש בכלל דבר כזה אני סתם נותן הגדרות לא מקצועיות ואני אשמש בז'ורגון אידיוטומטי כי זה מה שאני מכיר בטח יש לזה מונח מקצועי יותר נקרא לה הקדוש המעונה אז גרושתי היא גם מרקסיסטית אבל מסוג אחר היא מסוג שאפשר לקרוא לו ממעיר שהוא על גבול הפסיכופתיה אולי זה כן מסוג מקצועי אבל אתם יודעים קשה לגשר על הפער הזה שכאשר היא רואה דוד בוכה או משהו כזה ושכואב לו ואז היא בוכה באמת נחפת לה כלומר זה נראה אותנטי גם בעיניי אני מאמין בזה הרי אילנה היא נדחה אותו לרומניות בזמן המלחמה משביל מה זה מחיר זה לא הייתה חופשה מכל מיני בחירות משביל מה זה כסף, שעמום אבל איך זה כשהיא פוגעת בו שהיא זאת שפוגעת בו כל האמפתיה הזאת לא רק שהיא נעלמת יש לה גם סיפוק מזה שהוא סובל סוג של סיפוק נקמני כזה שלי זה נראה כמו רוע אז איך אפשר לגשר על הפער הזה הדרך שבה אני מנסה להסגר את זה זה שהיא אוהבת את דוד רק שזה משרת אותה היא תגן עליו כמו שהיא תגן על האייפון שלה נגיד אבל הדגש הוא על זה שהוא שלה ולא על אהבה אהבה שלה יכולה אם אפשר בכלל לקרוא לזה אהבה אבל אני מעורב רגשית ולכם אני רואה את זה בצורה מאוד חצדדית היא הרי פוגעת בו דן שלי אז בסך הכל הגיוני שאני אסתכל עליה כמחשפה אבל אם אני מנסה להסתכל על זה מבחוץ עד כמה שניתן אז אני מנסה להבין למה היא ככה זה לא שאני מעוניין להכיל את זה יש משהו שיכול להסביר את זה למשל יש כל מיני סיבות תיאורטיות שקורמות לנרקסיזם זה יכול להיות כל מיני דברים אבל במקרה שלה אז מסתבר שהיא הייתה מאומצת היא גילתה את זה יחסית לא מזמן רק אחרי שאימא שלה נפטרה לפני כשנתיים בערך אולי שנה, שנה וחצי מוזר שאימא שלה מעולם לא סיפרה לה אבל זה אומר משהו זה אומר כמה דברים על הדרך שבה היא חונכה זאת אומרת אימא שאלה החזיקה שקר בסוד כל החיים זה רק שאלה של הורים מאמצים היא לא האם לספר לילדים הוא מאומץ או לא אלא מתי עכשיו תראו מה מדהים גרושתי היא גם מחזיקה סוד גם מחזיקה שקר בסוד עד שאימא שלה נפטרה היא לא סיפרה לה את העובדה שדוד היה אוטיסט הובחן כאוטיסט בשביל לא להכיב לה זו המחשבה שעברה מאחורי זה אבל אתם רואים איך הדפוס שלא דובר מעולם עבר בתורשה שהיא אפילו לא גנטית אז ככה היא גילתה שהיא מאומצת בצורה אגבית היא חיפשה במסמכים שקשורים לעניינים בירוקרטיים שקשורים לטיפול אחרי המוות והיא נתקלה במקרה במסמך שהוריה חתומים על אימוצה מבית יתומים ואז בום משבר זהות בגיל 33 היא גילתה שסנטה קלאוס לא אמיתי באופן מטאפורי דרך אגב באופן לא מטאפורי היא חשבה עד גיל 18 שהוא אמיתי ממש היא סברלית בכל מקרה הסבתא כבר מתגלה כאיזושהי שקרנית לא קטנה ובכל מקרה גרושתי יצאה לאיזושהי הרפתקה בעקבות זהותה עבודה וגילתה שאימא ביולוגית לא רוצה לחדש את הקשר אבל כן שהיא גדלה בתינוקת בבית יתומים וכנראה שזה הייתה מהתינוקות האלו ברומניה שאף אחד לא ניגש אליהם כשהם בחו בבית יתומים וזה מסביר הרבה כשתינוק בוכה ואף אחד לא מגיע אליו אולי משהו שאפשר לתקן יש עוד סיבות שיכולות להסביר למה היא ככה אבל בשלב הזה זה כבר לא משנה הוא מעניין או אכפת לי היא פשוט ככה אני לא מנותק אוקיי אני כן מנותק רגשית מזה ביחס שלי אליה אבל מצד שני אני גם לא מייחל לרעתה אתם מבינים? הפוך אני חייבת להתארף שיהיה לה טוב לא כי היא מעניינת אותי כמו שאמרתי כי זה יהיה טוב למען דוד פשוט מאוד אתם מבינים דוד אמר לי הוא אמר לי כמה דברים אחד מהם זה שאמא מרביצה כשהיא כועסת זה לא צריך להיות כעס כלפיו היא פשוט מרביצה לו כשהיא כועסת הוא גם אמר לי שאמא אף פעם לא שמחה זה אומר הרבה אתם יודעים דוד הוא אמנם ילד מאוד חכם אבל כל הילדים הם שמים בבלופרטים הקטנים האלה וכל הדקויות והמניירות שמוקרנים עליהם מתוך עולם המבוגרים משהו שאני יכול לתת לכם עוד דוגמה נגיד נגיד בבית ספר אז הוא מחכה את המחנכת שלו לא בשם הוא שמע את המחנכת שלו אבל בבית כשהוא עושה את החיכוי שלה יש איזה משהו מאוד קטן אבל מאוד משמעותי שהוא קלט וזה הולך ככה עכשיו אני בכאילו המורה שלו ואני צועקת על איזה שהוא ילד מרק אוף אני לא יכולה עם הילד הזה מרק תשים לב אתם שמתם לב למלמול הזה כשהיא לחשה אוף אני לא יכולה עם הילד הזה את זה הוא קלט וזה היה גם מצחיק וגם עצוב כשהוא עשה את החיכוי הזה כי יש שם איזה שהוא פרדוקס איזושהי אמת דוד למשל אומר שאימא שלו דואגת לו אבל היא רק אומרת את זה בלי להתכוון היא אומרת את זה סתם אתם מבינים שכשהיא מתעללת בו אז היא מתעללת לא רק בו כשהיא עשה את זה במקרה הזה היא מתעללת גם בי ואני אולי יצאתי משם כבן זוג אבל אנחנו תמיד נהיה שותפים באורות שלו כנראה ואני יודע שהיא לא תשתנה אם כבר היא רק תידרדר כי יש כזה אתם מבינים קצת את זה יש כזה פרדוקס שנקרא פרדוקס של המרקסיסט והוא נובע מהעובדה שרוב אנשי המקצוע יגידו שהם לא ניתנים לריפוי והם לא ניתנים לריפוי מכמה סיבות? א' כל הם לא ידעו לעולם שהם פורסים ריפוי הם לא יכולים לראות את עצמם כלא מושלמים אבל יש עוד משהו מרקסיסטים גם מעולם לא יגיעו לטיפול עצמו אלא הם כן הכריחו אותם אבל הם גם בכלל לא היו מאובחנים רוב רובם הפרדוקס הוא שהמרקסיסט לא יכול להגיד לעצמו שהוא מרקסיסט כי היה איזה סוג של מודעות עצמית שאין בו אבל מה שמצחיק זה שאם מרקסיסט היום אומר על עצמו אני מרקסיסט המשפט הזה היה פרדוקס של עצמו אבל זה סתם שהיה שורה תשמעו משהו אתמול אני אומר אתמול אבל זה לא היה בדיוק אתמול כי יש פער בין השלב שכתבתי את זה לבין ההקלטה אבל לפני כמה ימים נפגשנו אצל המגשר שלנו לא אני עזמתי את הפגישה כי לי אין בעיה עם החוזה בכל מקרה המטרה של המגשר היא אחת טובת הילד והקושי בסיטואציה הזאת הוא גדול כי המרקסיסט לא יכול לראות את טובת הילד לי עצמי לקח הרבה זמן ואני עוד ממשיך לעבד את מה שאני מבין ממה שקרה באירוע הזה אני אמר שגם דוד היה שם ועל אף שהוא במהלך כל השיחה היה בטאבלד לא מיוזמתי כמובן זה היה היום שלא איתה הסיבה הזאת בכל מקרה למרות שהוא היה מנוצק מכל מה שקרה סיבוב גם הוא חווה בסוף הפגישה דעה על כורחו חוסר צדק קיצוני מסתירה פנימית של אימא שלו ודוד התעקש כשזה קרה שהיא תבקש ממנו סליחה הסליחה הזאת הייתה משמעותית עבורו למרות שעד שהשיגו אותה זה לא היה מהר בכלל זה גם לא היה בדיוק סליחה כי אחרי כל מאמצים הרבים שהוא טבע בה את הסליחה את ההתנצלות הוא הסתפק בזה שהיא אמרה כן, במקום אני מבקשת סליחה כשהוא שאל אותה אם היא מבקשת סליחה רק הוא מאוד, אבל זה היה מספיק טוב בשבילו אבל אני צריך לתאר בשלכם את האירוע וכשאני מצייר את האירוע אז אולי אתם תראו איך אדם נרקסיסט פועל וחושב מצד אחד ואיך זה משפיע על הסובבים אותו מצד שני אבל אולי גם אפשרות להראות שעל אף הרעילות יש אפשרות חלקית לפחות להתנגד אליה ולהעמיד את הנרקסיסט במקומו גורשתי אם מן הסתם מגלמת את תפקיד הנבל אבל אני בטוח שאף אחד ממכם חושב אחרת אז ככה ישבנו אצל המגשר שלנו זו צליחה שיעזמת אחת לכמה זמן היא מנסה לשנות סעיפים בחוזה שהיא כבר חתמה עליו, היא מזמן אז לא אכפת לי לבוא כי היא משלמת על זה את כל הפגישות בעבר של הגישור אני שילמתי, לבד גם את ההגרה כי לי היה חשוב לסיים את זה כמה שיותר בטוב עבור דוד בכל מקרה עכשיו אנחנו מדברים על כל מיני דברים קטנים ושולים שאין לנו באמת מחלוקת וזה מסתכם בככה שלא צריך לשנות שום דבר בחוזה אבל הדבר האחרון שהיא ניסתה לעשות היה להוסיף סעיף וזה היה הפתעה והסעיף הזה אומר שאני אהיה מוכן לדבר על האפשרות שהיא תיקחת בזיד לרומניה למטרת הגירה כלומר לתמיד עכשיו אני אסביר לכם שאתם צריכים להבין סעיף כזה שרק מצעיר שאני מצעיר שאני מסכים לשפול את האפשרות הזאת הוא בכלל לא תמים אז ישר הסביר לי את ההשלכות של הדבר הזה ואמרתי לה שאין סיכוי שאני חותם על דבר כזה כי זה ידפוק אותי אחר כך אבל אתם מבינים זה היה הדבר שבשבילו היא הזמה את כל השיחה כל אשר זה היה השיחת דעת אסטרטגית מבחינתה והיא ניסתה להפוך את הדבר הזה לאגבי אבל היא נכשלה וברגע שהיא הבינה שהיא לא תקבל את מה שהיא באה עבורו כל העמדה שלה התהפכה היא אמרה שהיא מוכנה להגיע לבית משפט עם ככה זה לא דבר טוב זה פרעות פתאום והפגישה הגיעה לסיומה ועכשיו אני אתן את הפוקוס לחוויה של דוד היא הבטיחה לו שאחרי זה הם ילכו לאכול במסעדה בטח היא חשבה שהיא תחבור אבל היא התחרתה הוא רק ראה את זה שהיא כועסת אין משמעות לסכום כסף שהיא דיסבזה והלך לפח אבל הוא פשוט רואה את זה שהיא לא קיבלה את מה שהיא רצתה הוא לא יכול להבין עד כמה התסכול שלה הוא גבוה הוא אמר לו שאם לא הולכים למסעדה כמו שהיא הבטיחה אז שהוא רוצה לישלן אצל אבא היא אמרה לו תעשה מה שאתה רוצה אבל פה היה מסר כפול כי יש גם עניין של אינטונציה ושפת גוף כשהיא אמרה לו תעשה מה שאתה רוצה אז היא לא באמת התכוונה לזה אבל מה שקרה זה שהוא שאל אותי אם הוא יכול לישלן אצלי היא הייתה בטוחה כנראה שהגיד לא בגלל שאם אני אומר כן זה אומר שאני לא יכולה לצאת לעבוד או שאני אצטרך להיות לחוץ בבוקר כי אני אצטרך לשים אותו גם בבית ספר ומשם להמשיך ללימודים אבל אמרתי לו שאם אימא מסכימה אז אני גם מסכים כי זה היום שלה והיא מחליטה אז היא אמרה שוב תעשה מה שאתה רוצה אז אמרתי אוקיי נחזור הביתה ביחד ואז מה שקרה היה פרץ של שמחה ואושר אצל דוד הוא התרגש ממש כמעט שלא יאמין אבל זה שרף לה היא אמרה היא אמרה באיזשהו תון נקמני כזה אבל הטאבלט נשאר אצלי ודוד הביא לה את הטאבלט בחדווה אפילו, הוא עדיין היה באופורים איזה שהולכים אליי וגם אני שמחתי כי הוא ידע שהוא זיהה את הכף כשכבר אמרנו שהוא גורר להתעללות ואז הגענו למטה ירדנו שמונה קומות במעלית והיא לא אמרה במהלך הרגעים היה לשום דבר אבל כשיצאנו מהבניין היא אמרה יאללה דוד הולכים הביתה ואז העולם באותו רגע צרף אני לא אתאר את הכף והבכי והצעקות ואפילו ההתחמנות שהיו שם אני עמדתי שם בכוונה בלי להתערב היא ביקשה שהרגיע אותו שהשכנע אותו להקשיב לה היא ניסה להפיל את האחריות עליי אבל אני אמרתי לה אם את עכשיו לא עומדת במילה שלך אז לבד אני רוצה לראות איך את מתמודדת עם זה למה אמרת לו שהוא יכול לישון אצלי עכשיו תשמעו במצבים כאלה היא רגילה להתמודד עם זה בדרכים אלימות אבל הנוכחות שלי לא אפשרה לה היא אפילו אמרה לי שאם אני לא עוזר אז שאלך אמרתי לה שבא לי לעמוד פה במקום ציבורי ואני אעמוד פה כמה שאני רוצה היא אפילו ניסתה לרדוף אחריו והוא ברח ממנה והיא מסתכלת אליי בשנאה ולא יודעת מה לעשות אני נשבע שאם זה היה לוקח גם עד מחר הייתי נשאר אבל זה לקח כמה דקות כי דוד מצא דרך שהוא יוכל להחליק את זה בגרון וזה מה שאמרתי מקודם הוא אמר לו שתבקש סליחה אתם מבינים ההתעקשות הזו על הסליחה הייתה בעלת משמעות רבה זה הייתה מבחינתו לקיחת אחריות של אימו שלו על המסר הכפול כי מסר הכפול אומר אני לא רוצה לקחת אחריות כשהיא אמרה תעשה מה שאתה רוצה אבל לא נתנה לו לעשות את מה שהוא רוצה זה היה שקר למה הוא צריך להנש אם הוא לא עשה כלום אבל כשהיא אמרה סליחה אפילו בצורה עקומה שלה זה הספיק לו הקיצוניות הזאת הפער הסודות והשקרים הצביעות הכל כל כך קיצוני חבל שהסמה הזאת לא התרחשה בנוחות המגשר ואני חשבתי לעצמי חברים תודה רבה שהזמנתם ונתראה בפרק הבא חסרו לי מול מה היה מול מה יהיה גם על הרדל הזה אין לי שליטה, אין תפיסה, אין שיטה על פעימת הלב האוויר שאני נושב מחשבות, מחשבות כמה רעש במחשבות הפחד החושך בפרקים חברים תשיר שעולה הקט שפוצח עוצר בקט מוכן לבטח חסר אונים אולי לדיל לעתיד והרחוב שבתוכם חולף ההפקות הקפיאה שעוברים דיושה הזיכרונות הסרטים, הסודות השמורים ולם שקפה, שנסגר לא צלח, לא נפתח ונשבע אז מה אני עושה עם זה שוב בורח, שוב עוזב או מסכים להתפתח, לדבר לחפש, לשחרר נותן מקום לעבר, אולי בפעם הראשונה אני נקי, אני אחד כמה שקט, לא לבד הפחד החושך סוגר אותי תשיר שעולה הקט שפוצח עוצר בקט מוכן לבטח ראשונה אני נקי הנצח הזה עולה הנצח הזה עולה אההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה אההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה you