T01

The main ideas of this transcription are about the debate surrounding the power of the Supreme Court in democratic countries. The argument of "the tyranny of the majority" is often used by those who oppose the court's power. They question what would happen if the majority decided to pass a law that would harm a minority group. However, history has shown that this argument is not often realized, as democracies have mechanisms in place to prevent such abuses of power. Extreme cases of authoritarianism in democracies are rare and are usually resolved through crisis or correction. While there may be limitations on the power of the majority in current democracies, it does not mean that these limitations are inherently anti-democratic. The argument that democracies should adhere to a liberal model is also questioned, as there are cases where non-liberal democracies have been able to change their constitutions and weaken liberal democracy. The problem lies more in the acceptance of democratic מי יגן על הג'ינג'ים, על ארצות הרוב, דיקטטורה ושחיקה דמוקרטית? המתנגדים לריסון כוחו של בית המשפט העליון שווי ומעלים את הטענה, ומה אם הרוב יחליט לרחוק כחו שצריך להרוג את כל הג'ינג'ים? בראשון, בסדרת מאמרים, דוקטור אגיל הנקין מסביר מדוע ההיסטוריה של מדינות דמוקרטיות לא שכחסת עם הטיעון עד אבסורדום של הג'ינג'ים? בוויכוחים על גבולות הכוח של הכנסת ושל הממשלה מול גבולות הכוח של בית המשפט העליון, מתי שוב מישהו יטען את טיעון הג'ינג'ים כדי להמחיש את הסכנה הגלומה בארצות הרוב? הטיעון בגרסתו המוכרת הוא ומה אם הרוב יחליט לחוקק חוק שצריך להרוג את כל הג'ינג'ים? להיות שטיעון זה נטען שוב ושוב על ידי המתנגדים לריסון כוחה של המערכת המשפטית, כיום מול הרוב יענם בטיעון הנגדי ומה אם בגרסט יחליט שצריך להרוג את כל הג'ינג'ים? המאדרים, נקרא בתומכים בריסון כוחה של המערכת המשפטית, יוסיפו והטענו שאם הרוב יחליט בעתיד להרוג את הג'ינג'ים, הרי בית המשפט העליון לא יהיה מסוגל לעצור אותו. טיעוני הג'ינג'ים למיניהם הם, כמובן, עד אבסורדום, ברם משום מה הטוענים בטיעון הג'ינג'ים המקורי לא שואלים את עצמם למה זה לא קרה עד עכשיו? כלומר, למה אף מדינה דמוקרטית לא נסתה להרוג את כל הג'ינג'ים? שכן, אם מדובר באיום ריאלי, מדוע הוא לא תרחש עד עתה? ועם הסקינן, בטענה אבסורדית, מדוע ששווים וטוענים אותה? אפשר איפה לתמוע על כך שהמתנגדים לריסון כוחה של המערכת המשפטית שווים פעם אחר פעם לעד אבסורדום של הג'ינג'ים, וזאת במקום להביא דוגמאות היסטוריות אמיתיות, גם אם קיצוניות פחות, כדי לבסס את עמדתם. הרי יש בהיסטוריה מספר דוגמאות לדמוקרטיות שהפכו בצורה כזו או אחרת לדיקטטורות, אבל דיקטטורה בהגדרתה היא לא אריצות ערוב, אלא אריצות של המיעוט שמחזיק בשלטון. כמובן, ייתכן שהערוב תומך בדיקטטורה של המיעוט, אבל המיעוט האריץ לא באמת מתכוון לברר את מגדת התמיכה בו באמצעות בחירות חופשיות, בהן הוא עלול לגלות שהערוב לא באמת תומך בו. בחירות לא יפות, לומד זאת, אין אמצעי שימוש ומשכנע. כמה משכנע? ההיסטוריון דוד לשאל אחרי אחת מההלכות הבשירות בסטוריה את נשיא הסטוריה בשאר אל אסד על תוצאות הבשירות, הזוכה תרי ברוב של 97.6% ענה לו, הם אוהבים אותי. זה מראה שהם באמת אוהבים אותי. כמובן, ישנן שלל דוגמאות היסטוריות אמיתיות לפגיעה שיפגעה אריצות ערוב לזכויות המיעוטים. כך למשל, קליאת יפנים במחנות מאתר בארצות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה, כאשר שני שליש מהיפנים הקלויים היו אזרחים אמריקאים. רגע, מדיניות קליאת היפנים במחנות מאתר אושרה בבית משפט העליון האמריקאי, בעניין קורמצו נגד ארצות הברית. אז התעלמו מהדוגמה זו, פסק דין אקספרטה אנדו, פסק בית המשפט שהממשל אינו יכול להמשיך לעצור אזרח שהוא נאמן במוצר לארצות הברית, בלי שהוא מתייחס להרחקת אדרכים במאתר יפני מהחוף המערבי, וזאת לאחר של פסק דין קורמצו, שניתן באותו יום, נקבע שהיא לא מסורת זכויות אזרח. במקום הדוגמה לא מוצלחת של קליאת היפנים, אבן הזכיר את מדיניות ההפרדה הגזעית בין שחורים ללבנים בארצות הברית לאחר מלחמת האדרכים. אופס, גם זו לא דוגמה מוצלחת במיוחד, כי מדיניות ההפרדה הגזעית זכתה לגושפנקה מבית המשפט העליון, בעניין פרסטי נגד טרגוסון. אם כך, אבן הלך להפרד זכויות האדם האיומה ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית, שירבו דם של השחורים. בעצם, זו אולי הדוגמה גרועה ביותר, כי בעניין דרד סקוט, נדיד סנפורד, ביטא את בית המשפט העליון חוק של הקונקרס, שאפשר לעבדים להשתחרר במדינות מסוימות בארצות הברית. קווה כי לשחורים אין זכות עמידה, ואף הזהיר כי מתן זכויות של עבוד לשחורים יסכן את השלום ובהבטחון של ארצות הברית. נראה לי שאני מתחיל לזהות פה דפוס, לפחות בארצות הברית. נסתמה שבית המשפט העליון יכול לשמש את ארצות הרוב ולפגע במיותים, גם כאשר הרוב האמיתי הבא לידי ביטוי במחזות המבחרים, מתנגד לכך. בכל מקרה, הנקודה היא שאם ארצות הרוב היא האיום הנורא שמאיים על כל דמוקרטיה, הרי מדובר באיום שבדרך כלל לא מתגשם. כשהארצות הרוב כן מתגשם לפועל, הדבר נוטה להתרחש במהלך משבר במדינה, אולם גם אז, בדרך כלל, מתרחש תיקון לאחר המשבר. במקרה חלופין, המשטר יכול להפסיק לדמוקרטי, אבל כאמור לאל, שינוי זה בדרך כלל לא מתרחש באמצעות ארצות הרוב, אלא כאשר מיעוט קטן משתלט על השלטון ולא מוכן לשוב ולהתמודד בבחירות חופשיות. אירועי קיצון משטריים בדמוקרטיות אינם שיחים, ודמוקרטיות שמצליחות להתגבר על פשעי השנים הראשונות נוטות לשייר דמוקרטיות, תוך שינויים מוגבלים בהקיפה לכיוון כזה או אחר. כלומר, הדמוקרטיזציה של דמוקרטיות היא אפשרית, אבל לבטח לא נפוצה. בהקשר זה יש לציין כי למרות שבעשור האחרון נכתבו מאות מחקרים על הנתיגה הדמוקרטית של הדמוקרטיות, קשה לומר שיש קונצנזוס מחקרי לגבי הבסיס האימפירי של טענה זו. יותר מכך, רוב הדמוקרטיות שכיום מגבילות באופן משמעותי את האפשרות של ארצות הרוב, הגבילו את זה פחות בעברן, ובכל זאת הם הצליחו להגיע ליעד הנכתב. כלומר, זה שדמוקרטיה לא מגבילה באופן משמעותי את האפשרות של ארצות הרוב בזמן הנוכחי, לא אומר שלא תגביל היבט זה באופן משמעותי בעתיד. ובוודאי שהיא הגבלה כזו איננה מוכיחה אנטי-דמוקרטיות מסוג כזה או אחר. האם כל הדמוקרטיות הקיימות טעמות את המודל הליברלי שמוצג ב-20 השנה האחרונות כמודל האפשרי היחידי לדמוקרטיה? לא. אבל אם ניקח מקרים שבהם הממשלה רוצה לבצע דמוקרטיזציה ודי-ליברליזציה של הדמוקרטיה הליברלית, לא פעם תומך בה, בית המשפט העליון לא באמת מסוגל לעצור זאת. לראייה, באונגריה ובפולין, שתי דמוקרטיות חדשות יחסית, שהדמוקרטיה שלהן הפכה פחות ליברלית בעשר האחרון, הצליחו הממשלות הלא ליברליות לתמרן את החוקה ולנצח את מערכת המשפט הרבה יותר מאשר קרה להפך. זאת משום שהבעיה בדמוקרטיות מסוגלת היא לא עושמתה של המערכת המשפטית, אלא מידת המקובלות של כללי המשחק הדמוקרטיים בקרב הטיבור. ולכן, ההגנה הטובה ביותר על הג'ינג'ין היא לא משטר יוריסטוקרטי המקובל על מעטים, אלא משטר דמוקרטי המקובל על רבים.