פודקאסט # 12 פרשת יתרו

שלום שלומו. שלום אלישע. ושלום לכולם. היום יום חמישי, אז זה לא פרנקי טוב, פשוט סתם יום חמישי מעונן וגשום. ואנחנו עם פרשה מדהימה מדהימה, פרשת יתרו, פרשה של עשרת הדיברות, פרשה של התגלות, פרשה אחת מסיעי התורה. ועל זה אנחנו נדבר היום, שלומו. כן, אלישע, וכדרכך, במקום להתמקד בגורילה בחדר, שזה עשרת הדיברות, אתה מוצא פינה קצת אפלה, להעיר לנו את החיים. ונושא הדרשה שלך, דרשה אני הכתבה לפני שלוש וחצי שנים, הנושא הוא פשטות, פישוט, זאת אומרת, וחדוות חיים, Joy, ויש קשר ביניהם. ואתה מציין, מאיר בדרשה, שיש לך שתי מילים אהובות עליך בתורה, המילה הראשונה זה אינני, אני מתייצב, אני כאן, אינני, מופיע בהקשרים מאוד מעניינים בתורה. והמילה שנייה, שאתה מאוד אוהב, היקה. איפה אלוהים? וזה כמובן השם של הספר שכתבת, אוסף הדרשות. ויש לך גם קטע שאתה אוהב, אתה מציין את זה בדרשה, תמים תהיו, הקטע הכי אהוב עליך. אז אנחנו נלבן את שלושת הדברים האלה, אני חושב, במסגרת של פשטות וחדוות חיים. אוקיי, כן, תודה על התזכורת של המילים והמשפטים האהובים. תמים תהיה עם השם אלוהיך. היינו צריכים בסוף בית ספר לרבנות לבחור את הפסוק מהתורה שיעתר את תעודת ההשמחה שלנו לרבנות. וזה היה הפסוק שבחרתי. אז יש לי הערה, אלישע, בקשר לקבלת התורה שאם ישראל ניגש להר סיני. יש שאלה מאוד מאוד גדולה, דווקא היום, מה מאחד את העם היהודי? יש תשע מיליון תושבים בישראל, מתוכם שבעה מיליון יהודים. בגולה יש בערך מספר דומה, בערך תשע מיליון יהודים, בעיקר ארצות הברית, צרפת, דרום אמריקה וכו'. יש יהודים בישראל ויש יהודים בחור. ואנחנו כולנו יהודים, והיום מילת המפתח זה אחדות, ביחד ננצח וכו'. השאלה היא האם אנחנו היהודים באמת באמת ביחד? מה מאחד אותנו? כי זה מטריד, כי יש לא מעט יהודים בחור, בארצות הברית למשל, צעירים במיוחד, שאפילו סולדים ממה שקורה היום ומה שישראל עושה כדי לתכונן. והשאלה היא מה באמת מאחד אותנו בתור יהודים? אני רוצה לצטט מאמר שכתב רב, קוראים לו הרב משה טרגון. הוא רב ישיבת הסדר בגוש הציון, אולי אתה שמעת עליו. בהחלט. הוא רב מאוד חכם. נסביר שישיבת הסדר כמובן זה ישיבה שבה צעירים הולכים ללמוד בישיבה במקום להלכת לצבא בגיל 18, לומדים כמה שנים ואז הולכים לצבא. לכן זה נקרא הסדר. הרב טרגון מאיר משהו מאוד בסיסי. מה מאחד אנשים? מה מאחד אותם? ערכים, ערכים משותפים, זה ההגדרה אגב של תרבות. תרבות זה ערכים משותפים ויש לנו ערכים משותפים בתור יהודים. אולי לא זה בדיוק מה שמאחד אותנו. יש גם סוג אחר של ייחוד, חוויות, ניסיון. אנחנו יהודים מאוחדים כי יש לנו shared experiences. ואחד מהם זה לעמוד במרגלות הר סיני ולקבל את התורה. וזה כמובן ערכים, שירות הדיברות, אבל גם חוויות משותפות. טובות והרבה הרבה פחות טובות בתור יהודים וזה מה שמאחד אותנו. אנחנו עכשיו חווים חוויה נוראית ונהדרת ביחד לישר. נוראית של מלחמה קשה וטבח וחטופים וכולי. ונהדר במובן של העם מתאחד ורוצה אחד לשני ונלחם ביחד ומתאחד כמו גוש חד. וזה מאחד אותנו ואני מקווה שגם יהדות הגולה תמצא את החוויה הזאת, את האחדות, את ההחווה שיש ליהודים בכל העולם. כן, יפה. אני חושב שרשום להגיד שאולי ההשראה לשאלה שלך, אני לא יודע אם התכוונת לזה, אבל כתוב כאילו וייכן ישראל שישראל חנו ולא כתוב ויחנו ישראל אלא וייכן או ויחן ישראל. ורשי אומר כלב אחד, כאיש אחד הם חנו מול ההר. וחלק מהתיאולוגיה הזאת באה ואומרת שקיבלנו את התורה בגלל של איזה רגע לשבריר שנייה יחנו להיות מאוחדים. וכשאנחנו מאוחדים קורים דברים מדהימים בעולם. וזה מאוד מאתגר, זה מאתגר כי אני חושב שיש עוד משהו שמשותף לעם ישראל. אנחנו עם קשה, אנחנו עם קשה אורף. אנחנו עם קשה אורף במובן הזה שאנחנו לא מסוגלים לקבל מרות. אנחנו מוכנים לקבל רק את המרות של הקדוש ברוך הוא וגם נגד זה אנחנו בדרך כלל מתמרדים. השאיפה שלנו לחירות, לחופש היא מאוד מקשה לנו להתאחד. כי בשביל להתאחד צריך להסכים על כל מיני דברים. ואנחנו מומחים בלא להסכים. אז אנחנו לא יחידים, אני רואה מה קורה בפוליטיקה האמריקאית ואירופאית ובמקומות אחרים. אנחנו לא יחידים אבל יש משהו בנו היהודים בעם ישראל שממש מקשה עלינו להסכים. כי התרבות היהודית היא תרבות של ויכוח. כל המשנה והגמרה, כל תרבות חזל זה תרבות של ויכוח. וזה כל כך מושרש בנו. האופן שבו אנחנו מתווכחים אחד עם השני ואפילו עם הקדוש ברוך הוא. אנחנו נקראים ישראל כי שרית, כי נאבקת עם אלוהים ועם אנשים ותוכל. אנחנו עם שנאבק כל הזמן. לכן במובן הזה אותם חבר'ה צעירים שדיברת עליהם שאני מודה שזה קשה לי מאוד מאוד מאוד. הרטוריקה היהודית האנטי ישראלית והאנטי ציונית היא הקשה לי מכל הרטוריקות. אבל גם היא באיזשהו מקום היא כל כך כל כך יהודית. היא משהו כל כך יהודי של להיות כל הזמן ביקורתי. להיות כל הזמן לשאול שאלות, כל הזמן לדחות, כל הזמן לאתגר. זה מה שבני ישראל עושים הרי במדבר 40 שנה. וזה מה שאנחנו עושים כל חיינו. אז זה עוד דבר שמשותף לעם ישראל. אבל השאלה שלך זה על האחדות. אז הנה יש פה משהו קצת טרגי ואירוני. שהאחדות שלנו היא הפלגנות שלנו. האחדות שלנו היא הווכחנות שלנו. האחדות שלנו זה חוסר יכולת שלנו להסכים. וזה מכה לא קטנה. זה מכה באמת לא קטנה. ולימד אותי מישהו לפני הרבה שנים. שאני באתי עם איזה ביקורת מאוד מאוד קשה. כלפי הציבור החרדי. גיוס לצבא וכולי. והוא אמר לי. הוא ציטט לי ציטוט מעט מהתורה. מספר בעקרא. לא תשנה את אחיך בלבביך. ואמר אלישה אנחנו צריכים לעשות הכל הכל. כדי לא לסנו יהודי אחר בלבבינו. וזה ממש היקע בי האמירה הזאת. אני הכרתי את זה מהתורה. אבל זה דבר אחד לרוב להגיד. כן כן לא תשנה את אחיך בלבביך. לבין לגלות כמה שנאות יש בנו. וכמה פתאום אתה רואה שזה לא פשוט בכלל. אז אני מאז לקחתי לעצמי איזה מין ניסיון. מאוד מאוד גדול. לנסות תמיד לשפוט כל יהודי אחר לקו פחות. עכשיו כל אדם אחר אני צריך להגיד. אבל על אחת פעם אמרתי לך בעם ישראל. ולהבין שאנחנו כולנו כולנו מנסים להביא טוב לעולם. מנסים להביא ברכה לעולם. ואגב זה עוד משהו שמשותף לנו. אני חושב שיהודים מביאים ברכה לעולם. האם כל אחד ואחד? לא יודע. אבל כן באופן כהכללה כעם אנחנו עם שמביא ברכה לעולם. זה נכון לי שזה. האויבים שלנו שכביכול לומדים אותנו. ומקשיבים לטלוויזיה וקוראים לספרים והעיתונות. מנסים להבין אותנו. הם טועים בגדול. כי הם ראו את הפלגנות שהייתה בישראל. במשך כמעט שנה. שהייתה כמעט שנאה. ממש שנאה ופלגנות וויכוחים וחפקנות. והסיכו מזה מסקנה. זה עם מפורר. עכשיו אפשר לתקוף אותם. אפשר להכות אותם. והם טעו בגדול. הם טעו בגדול. וזה קורה הרבה בעולם אלישה. רבע מהמנהיגי העולם הם פופוליסטים ואוטוקרטים. אין ממש דמוקרטיה. והמדינות האלה עם דיקטטור כמו סטליין. אדם חזק. שיזן פינג. אוטוקרט של סין. חושבים שמנהיג כזה אוטוקרטי שהוא מחליט לבד. הוא לא צריך פרלמנט. הוא לא צריך כנסת. הוא לא צריך להתייעץ. הוא מחליט והוא מוביל את העם. הוא מנהיג חזק. וחושבים שזה ממש מדינה חזקה. וזה טעות. דמוקרטיות לוקח להן זמן להתעורר. לוקח להן זמן. כשהגרמנים תקפו את צרפת ביוני 1940. והצרפתים אגב נכנעו. בפחדנות לדעתי. הבריטים נשארו לבד. נשארו לבד. והאמריקאים לא נכנסו למלחמה. והעולם הסתכלו על זה וחשבו. זה לא בשבילנו. זה קצת קורה עכשיו. קצת קורה עכשיו. אבל לאט לאט נדלק האור. מתחילים להבין. זה כן קשור לנו. מה שקורה עם העם הטורפים במזרח התיכון. זה קשור לנו. במערב. והדמוקרטיות מתאחדות. וכשהדמוקרטיה נלחמת. היא נלחמת חזקה. יותר מאשר אוטוקרטיה. נכון. והסיבה היא. אני חושב שדוד פסיג מדבר על זה. שהסיבה היא שדמוקרטיות. הן נראות על פניו שבריריות יותר. מכיוון שהן כל הזמן בבחירות ובביקוחים. והפעלת ממשלות וכו'. ולא בוקע משם הכל אחד. אבל בעת צרה וצוקה. הן יודעות להתאחד. מכיוון שבדמוקרטיה. האזרח פשוט מרגיש שהוא שותף מלא. והוא בעצם. בישראל זה הורגש מאוד טוב. האזרחים. אנחנו הרגשנו. זה על הכתפיים שלנו. במדינה אוטוקרטית. האזרח הפשוט אומר. שהמדינה תטפל. היא תגייס אותי. אני אתגייס. אני לא אלחם עם מוטיבציה מאוד גדולה. כי אין לי שום עניין בזה. אף אחד לא מתייחס אליי ברצינות. אף אחד לא מתייחס לזכויות שלי ברצינות. מדינה שבה מכבדים את הפרט. הפרט יאבק בכל כוחו. למען המדינה שלו. אז הדמוקרטיה אולי מתעוררת לאט. אבל כשהיא מתעוררת. חווה על הזמן. זה נכון. אז אלישה אני חוזר לדרשה שלך. היפה. הדרשה. היא אומרת שבפרשת יתרו. זו הפרשה. אנחנו הרם היהודי. מקבלים שתי מתנות. ממי? מי לא יהודי. מכהן גדול של המדיינים. מיתרו. החותן של משה. אבא של ציפורה. אשתו של משה. ואתה מציין שיתרו נותן לנו שתי מתנות. מתנה אחת. פשטות לפשט. הוא מסביר בתור יועץ ארגוני. הראשון אולי בהיסטוריה. הוא מסביר למשה איך להתארגן. ולא לקבל את כל השיפוטים לבד. כי זה בלי אפשרי. והוא גם נותן לנו חדוות חיים. שוי. שמחה. ויש קשר בין שניהם. בין פשטות לבין חדווה. חדוות חיים. ואתה מציין שלכל חייך אתה נאבק. נגד סיבוך. כי ערכים תורה. צדק. מוסר. זה מורכב. וצריך לפשט. וזה לא קל. אלישה. בעוד עשרה ימים. יהיה ראש חודש. אני רוצה לתת דוגמה של פשטות. במסגרת של ראש חודש. ראש חודש יכול בשבת. תהיה לי הזכות לומר את ההפתורה. להשאיר את ההפתורה. עשיתי קצת מחקר. כי הנושא של הלוח העברי מאוד מרתק אותי. וזה לוח נהדר. כי פסח תמיד באביב. בסוגות סתיו. וזה מסודר. תמיד הלוח העברי. רגע אבל חשוב להגיד שלא יקחו את זה כמובן מאליו. אנשים עולה מקשיבים לך שלמה ואומרים. נו ברור פסח באביב. וממתי הוא עוד יצא. ממש לא ככה. אנחנו הולכים לפי הירח. והירח לא מסונכר עם השמש. והאומנות הסנכון. זה הגאוניות בין היתר של הלוח העברי. בדיוק. אז אני רוצה להסביר את זה. ניסיתי להסביר לעצמי. הלוח העברי הונהג רסמית. על ידי הלל השני. לא הלל המקורי. זה הלל השני. ב-358 לספירה. זה לפני בערך 1700 שנים. ומה הייתה הבעיה? כמו שאתה אומר. הלוח העברי זה לפי התורה. לפי שנת הירח. הלונר קלנדר. ויש 12 חודשים. הירח מסובב את הכדור הארץ. 12 פעמים. במשך שנה. וזה לוקח 354 ימים. לעשות שנה שלמה. 12 חודשים. 12 חודשי הירח. הכדור הארץ מסובב סביב לשמש. ושנת שמש זה 365 ימים. בשנה. אז יש פער. אנחנו לוח לפי הירח. אבל העונות לפי השמש. ויש פער בין שתי השנים האלה. אז מה עושים? אז היוונים עוד. וזה עוד לפני 2500 שנה כמעט. היוונים עשו תצפיות. והבינו בדיוק כמה ימים שנת ירח. וכמה ימים שנת שמש. וידעו שיש פער של 11 ימים. ועל בסיס זה. הרבנים החכמים שלנו. החליטו לפתור את הבעיה. ולהתאים את שנת הירח לשנת השמש. איך? חסרים בשנת הירח 11 ימים. אוקיי. אז נוסיף 11 ימים ללוח. איך עושים? כל 19 שנים. 7 שנים מתוך 19. אנחנו נוסיף עוד חודש. עד הרבה. עוד חודש של 30 יום. 7 חלקית 19. כפול 30. זה 11 ימים. זאת אומרת. משך 19 שנים. אם כל 7 שנים נוסיף 30 יום. בממוצע. כל 19 שנים. אנחנו הוספנו 11 ימים. כדי שהשנת הירח. 354. יסתכם. ב-354. עוד 11. 365. אלישע. זה מדויק. מדויק להפליא. קשה לי להבין. הלוח המוסלמי. המוסלמים אגב. היו אסטרונומים נהדרים. הם ידעו מה שהרבנים ידעו. הם ידעו את הכל. אבל משום מה. הלוח שלהם. הוא לוח של שנת ירח. הוא לא מותאם לעונות. ברמדאן. חג גדול שלהם. זה נופל בקיץ, בחורף, בסתיו, באביב. נכון. כל שנה זה 11 יום מוקדם יותר. נכון. בדיוק. לא ברור לי למה. אולי הם רצו להבדיל את עצמם מהיהודים. אני חושב שסיבה שנייה. הלוח שלהם אין לו שום קשר ללוח החקלאי. זאת חברה נומדית. הם באו מחצי הערב. ששם יש בעצם ראיית צאן בעיקר. ואין הוא כך חקלאות. אז. ואצלנו. הסיבה שהלוח הוא כך גאוני. בין היתר. זה איחוד בין. לוח חקלאי. ללוח של רואי צאן. הלוח הירחי. הלוח הירחי. הוא הלוח של רואי הצאן. אפשר ממש לדמיין. את הירח עולה במדבר. מדבר יהודה. ורות. נשכבת ככה. למרגילותיו של בועז. בבית לחם. שם בגורן. הגורן הוא תיאור דווקא חקלאי. אבל עדיין זאת חברה בעיקר. של רואי צאן. שבט יהודאי. אז באמת. הגאוניות. זה בעצם מחזיר אותנו חזרה. מה שאתה אומר עכשיו. לנושא הראשון שהעלית. על האחדות הזאת של עם ישראל. בעצם לייצר לוח שנה. זה לאחד. חברה. בעצם החברה כולה. מתנהלת סביב לוח שנה. ואנחנו רבויי חגים. נזכרת הראש חודש. לא רק שישנו יותר חגים מכל עם אחר. הוסיפו גם ראש חודש. עוד יום שמחה אחד. ותמיד אומר לנו. ילדי בר המצווה שעולים לתורה. בראש חודש. אני שואל אותם. הרי להם אין מושג בראש חודש. הם יודעים אחד במרץ. הם לא יודעים אחד בעדר. היום אגב אחד בפברואר. שבעצם. זמן. זה מלשון. זימון. זמן אנשים. אנחנו היהודים אוהבים להיפגש. להיפגש ולהתווכח. אנחנו נריב. אבל אנחנו מאוד אוהבים להיפגש. סביב מה נפגשים? סביב לוח השנה. לוח השנה שמאחד את החקלאים. ואת רואי הצון. מהגאוניות של לוח השנה. היא הגאוניות של אחדות העם. זה עוד משהו שמאחד את כולנו. ויש עוד לקח. אלישה. אמנם הלוח הזה. הונהג על ידי הלל השני. אבל הוא קיבל את זה. מהיוונים. כדי לקבל את זה מהיוונים. היה צריך להבין. אסטרונומיה. ואת הקוסמוס. ומתמטיקה. וחישובים קשים. זאת אומרת. הרבנים שלנו חזל. הם פתחו את החלונות. אלישה. זה דברים חשובים. מאמים אחרים. והיום כשאנחנו מסתכלים. על הישיבות. הישיבות הגבוהות. עם חלונות סגורים. ואם יש התנגדות ללימודי ליבה. באותי ספר שלנו. אני תוהה. אם זה היה קורה. לפני 1700 שנה. לא היה לנו לוח בכלל. לא היה לנו כלום. מאוד מעניין. וזה התחיל להחזיר אותנו ליתרו. ליתרו כהן מדיין. שהוא נתן את מערכת המשפט. שהוא נתן למושה את הפניות. את הפניות לעסוק. לקבל את התורה. את הסרט הדיברות. בזה שהוא פינה אותו מההתעסקות הסרזיפית היומיומית. והנה אותו כהן פגעני. בעצם מאפשר לנו. לפני את מושה. לקבל את הסרט הדיברות. את התורה. חוכמה בגויים. תאמין. ככה נאמר. שהחוכמה לא שמורה לעם ישראל. החוכמה נמצאת אצל כולם. ואני הייתי אפילו אומר משהו עוד יותר קיצוני. אני אומר את זה הרבה. אז זה לא יהיה חידוש גדול. אבל אני חושב שהסוד הגאוניות היהודית. בין היתר. יש כל מיני סודות. אחד מהם. זה הפתיחות לרעיונות מבחוץ. ויכולות לגייר אותם. החל מסדר פסח. זה היה רעיון יווני רומי. שהפך לסדר פסח. בהמשך בלוח השנה. כפי שאתה מתאר אותו. וכל כך הרבה דברים נוספים. שבעצם יזכה. להביא את זה למקום. מאוד פרקטי. אנחנו תמיד אומרים. בתקסי בר המצווה. החברים הרי. לא מגיעים לשמוע את התורה. הם מקשיבים לתורה. כי אין להם ברירה. ועד לשם התדרדרנו. להתנפא על החתן בר מצווה. המסכן עם סוכריות. אנחנו מתעקשים. שיקנו רק סוכריות רכות. אנחנו אפילו מעודדים אותם. לעטוף מרשמלו. כי אנחנו מכירים. את הציבור הישראלי. שבא לתקסי בר מצווה. לסכול את הנער המסכן. ואגב ההורים בורחים. משאירים את הנער לבדו. בכב האש. ומה שפשוט מדהים זה. אני ככה אומר לה. מנסה לרכך את הרגע הזה. כשמחלקים את הסוכריות. אני אומר. צריך להזכיר לכולם. זה בכלל לא מנהג יהודי. זה מנהג פאגני. כמו מנהגים נהדרים אחרים. ידענו לקבל את זה. וגיירנו את זה. איך גיירנו את זה? הפכנו את זה מתקס של מתיקות. לתקס של סכילה. לפני שאנחנו מגירים לפחות טוב. אבל כן. יכול להיות נורא יפה הדימוי. כשאתה אומר חלון פתוח. אני חושב שהגדולה של היהדות. זה החלון הפתוח. זה נכון. ואני חושב שזה גם חלק. מסוד ההיסודות של העם היהודי. כי אנחנו ידענו לפתוח חלונות. ולספוג כל מיני רעיונות. מכל מיני דתות. ועמים אחרים. ופילוסופיות. ורומאים. ומוסלמים גם כן. ושוב. קשה לי היום. כשיש זרם חזק. ביהדות. שמנסה לסגור את החלונות. במקום לפתוח אותם. יש חשיבה. מוטעת. שהדרך ליהודים לנסועות. זה לבנות חומות. לבנות חומה. ואז כולם בפנים. לא להראות להם מה קורה בחוץ. כי זה מסוכן. להראות להם מה שקורה בחוץ. אולי ילכו לאיבוד. וזה לא הדרך. לא הדרך. אנחנו. מערכת הערכים של היהדות. היא כל כך חזקה. שהיא עמידה לפני זה. אבל בהיסטוריה. בכל ההיסטוריה. בשלושת אלפים שנה. ספגנו דברים מבחוץ. והעמידו את זה. למערכת הערכים שלנו. זה חייב להימשך. זה מרענן. זה מרענן את השורות. חלק מהגאוניות. זה גם לדעת איך לגייר את זה. איך להפוך את זה לאותנטי שלנו. אני חושב שחשוב להגיד. שהתקופות בהיסטוריה שבהם. הפריחה הייתה הגדולה ביותר. הפריחה היהודית הייתה הגדולה ביותר. הייתה התקופה שבה היינו. הכי פתוחים. כמו ברוחות העולם. ואני גם יכול להבין למה זה מאיים. ואתה יודע. אני רוצה בכל זאת. דיברנו על לשפוט לקו זכות. אז אני רוצה. לשפוט רגע לקו זכות. באמת את הציבור החרדי. סביב עניין הטכנולוגיה. באמת. הטכנולוגיה השתלטה על חיינו. הילדים שלנו מחורים. הם מחורים לטלפונים. הם מחורים למסכים. אני סקרן אגב לדעת איך אנחנו נצא מזה. כי זה פשוט לא יאמן. זאת אומרת. לראות. ילדים חוזרים בבית ספר. הם הולכים ברגל. והם הולכים. כל אחד הולך. הולך על המדרכה. עם הראש מורכן לכיוון הטלפון. והם הרבה פעמים מתכתבים ביניהם. בתוך הקבוצה שבה הם הולכים. הם מתכתבים ביניהם. במקום לדבר אחד עם השני בטלפון. ואני בכיף רואה. איך הציבור החזדי. הצליח. לימנע מזה. זה יפה. זה באמת יפה. יחד עם זה. כשאנחנו נמצא את הפתרון להתמכרות הזאת. ואני מאמין שהאנושות תמצא את הפתרון להתמכרות. אז אנחנו נהיה. בעצם במקום הרבה יותר מתקדם. כי עברנו את ההתמכרות. ונגאלנו ממנה. אני חושב ברובד גבוה יותר. מי שלא עבר את ההתמכרות הזאת. לא יפתח נוגדנים. לא תהיה לו החסינות. שתהיה לדור הבא. אבל עוד חזון למועד. כי החיסון עדיין עוד לא התגלה. אוקיי. אז אני חושב שיש כיוון לצאת מההתמכרות הזאת. שהיא מסוכנת. היא פוגעת בילדים שלנו. כשהיא גם מועילה. ואיך יוצאים מזה? בטוח. לקראת סיום אלישה. הייתי מאוד רוצה לבקש ממך. אתה כותב בתרשה. שקטע שמאוד מאוד אהוב עליך. הכי אהוב עליך. זה שתי מילים. תמים תהיו. תמים תהיו. תמים תהיו. אנחנו מאוד מאוד מתוחכמים. אלישה. עם כל הטכנולוגיות. מה זאת אומרת תמים תהיו? מה זה להיות תמים? נאיב. תרגום הלא נכון. להגלית של תמים. להיות תמים. אני מסכים איתך שזה באמת הפתרון. אתה צודק. זה אגב תמים תהיה. תמים. תמים קודם כל זה שלם. באמת שלם. אני אומר לבן שלי. שלא יהיו שום ספק. גם אנחנו מכורים. אנחנו מכורים למסכים שלנו. ואני מוצא את עצמי. לא מעט. מתגבר על ההתמכרות הזאת. באמת על ידי. על ידי. חזרה פנימה. חזרה פנימה ככה. אל תוכי פנימה. ומגלה שהאוצרות הגדולים. לא נמצאים בטלפון. הם לא נמצאים שם במסך. ההפך. אני מה שיכול לראות. איך מגיע רגע מסיעה עם הטלפון. שבו זה כבר. איכס די. אני כבר לא. החזנה הזאת. היא מקור חיצוני. היא כבר. מייבשת ומתישה. ולכן תמים. תמים תהיה. זה באמת היכולת. תמים תהיה עם השם אלוהיך. זה היכולת. להיות אחד. עם הבריאה. אחד עם עצמנו. להיות שלמים לגמרי. עם הקדוש ברוך הוא. ועם עצמנו. וזה יכול להיות אך ורק. באינטרוספקציה. בפנייה פנימה. בשקט. מקום של שקט. מקום של הבנה עמוקה. שהתשובות נמצאות בתוכנו. שהכוחות נמצאים בתוכנו. השמחה שעליה דיברו נמצאת בתוכנו. הפשטות נמצאת בתוכנו. מה שהטלפון יש להציע. זה רק גירויים חיצוניים. שמאוד מגרים. לכן זה התמכרות. אבל הם מובילים לריקנות. אפילו גדולה יותר. וההתמלאות תמיד תהיה ככה. מבפנים. מבפנים האין סופיים. מהנביאה. מהר סיני הפנימי. הנביאה הפנימית. הנביאה הפנימית של עולם לעולם לא נגמרת. זה הזמנה הביתה. הזמנה פנימה. זה נכון. הבנת העולם אני חושב. הסתכלות החוצה. פתיחת החלונות. הסתכלות החוצה היא למעשה מתחילה. קודם מהסתכלות פנימה. הבנת עצמנו. לכן הבאת לי תובנה. חשובה מאוד. מה המשמעות תמיד תמים תהיה. להסתכל פנימה. תהיה תמים. תבין מי. מי אתה. מי את. ומשם מתחילה התובנה גדולה יותר. כן. זה מאוד יפה. מאוד חשוב. יש פה שני כיוונים. דו כיווניות. הכניסה פנימה. מאפשרת לנו. את הביטחון הפנימי. להמשיך ללמוד. מפלא הבריאה. שנמצא מחוץ לנו. נזרוק גם משהו. אני יודע שאנחנו חייבים לסיים. ורק נזרוק את הרעיון הזה שבעצם. יש פה עניין של השתקפות. אולי יום אחד נדבר על זה. כשאנחנו תמימים. תמים תהיה. אנחנו מגלים את ההשתקפות שיש לה בחוץ. או בפנים. הפתיחות שלנו החוצה כשהרמב״ם. קשור לרמה יוונית. שעל זה הוא חטף כהוגן. מכיוון שזה הידהד לו. את עולמו הפנימי. יש הידהוד. בין הבריאה בחוץ. והבריאה שבפנים. וכשיש את ההידהוד הזה. חוזר חזרה לעוד נושא שדיברנו עליו. שם יש שמחה מאוד גדולה. זו תחושה גופנית. של התעלות הנפש. של שמחה מאוד גדולה. אז חלונות פנימה. ותמים תהיה. בדיוק. תודה אלישה. תודה לך שלומו. ושיהיה שבת שלום לכולם. להתראות. שבת שלום.