איפה זה פוגש אותך - קארין, ישראלה וליאת

כל השפלה, כל השפלה אתם על כל השפלה, הרדיו החינוכי קהילתי של כל ישראל ברחובות המשדר עליכם מאולפני רדיו נשאלית איפה זה פוגש אותך? שיחות עם נשים ואנשים שלום לכם, מגישה קרין רביב שלום לכם, אתם על כל השפלה מידע 3.6 FM ברוכים הבאים לתוכנית חדשה בלוח השידורים של התחנה איפה זה פוגש אותך אנחנו ניפגש כאן בכל יום לשיחות עם נשים ואנשים עליהם ועל המצב ולפני שלעבור לאורחות המיוחדות שלנו רק נגיד לכם שאנחנו בשידור משותף עם עיריית רחובות ופיקוד העורף זה אומר שאם תהיה התראה על עירי תילים לרחובות תשמעו את זה פה מידית אני קרין ויינברגר רביב ועכשיו נעבור לאורחות המאוד מיוחדות שלי שהן בעצם החיות שלי ישראלה, שלום, ערב טוב וליאטי, היי, עשיתי זאת אז אחרי שחשבתי באמת מי בא לי להזמין ואיזה אור אני רוצה שיופץ בתוכנית הפעם אז חשבתי למה לי ללכת רחוק בואו נתחיל מהמקורות הקרובים במקום הכי הכי קרוב זה בעצם המשפחה בתקופה הזאת משפחה ואנשים קרובים וחברים ואהובים הם האנשים שאנחנו הכי הכי הכי מתחזקים על ידם אז יש בכלל צורך להציג מה כל אחת עושה לדעתכם או שפשוט נזרום? לא, נראה לי שכן, שפשוט נעשה תוכנית החיות שהיא נטולת טייטלים נטולת טייטלים אבל עדיין אנחנו נגיד מה מערך הכוחות אז אנחנו שלוש החיות, אני הקטנה, ישראלה האמצע, סנדוויץ' וליאטה הגדולה בגדול בגדול בגדול ישראלה מתחום התקשורת, ליאט מתחום האופנה ואני מתחום הרוח והיום אנחנו נדבר בעצם על אחדות מהמקום של השוני אנחנו נמצאים בתקופה שיש המון המון שוני בין אנשים ואנחנו על אף השוני רוצים ליצור אחד שלם שהוא דומה ולראות רק את הטוב במה שקיים כי רע יש מספיק מסביבנו אז אנחנו רוצים להגדיר את האור אז כשחשבתי עליכם חשבתי מה כל אחת מכם מייצגת עבורי, איזה אור ולא בקטע, זה מקום מאוד מאוד ענב ונגיד ישראלה, אולי בעצם אתן תגידו כי אם אני אדבר אז זה יהיה מאוד משעמם, אני כל שבוע מדברת אבל ישראלה איך את רואה את נקודות האור אצלנו במשפחה נגיד מה ליאט משקף עבורך ומה אני וכל מה שאני עושה זה מה שכל אחד מוזמן לעשות לאנשים שקרובים בחייו לבדוק מה נקודות האור שקרובים אליו המשפחה בשבילי זה אור, זה אוגן יש לנו משפחה גדולה ומסועפת ודביקה עם הדברים החיוביים ועם הדברים הפחות חיוביים אבל מה שהכי מסמל זה ביחד זה כל הזמן ביחד, עוברים את כל החוויות ביחד מאוד מאוד שותפים אחד בחיים של השניים ובשבילי המשפחה זה אוגן מאוד רציני זה האוגן הכי משמעותי בחיים שלי לפחות גם אני מרגישה ככה אני מרגישה שבכלל קיבלנו את כל האוגן הזה מהסבתא המאממת שלנו שחיתכה אותנו לאהבת אחים אני גם חושבת שזה מודל הילדים שלנו והילדים שלנו הם חברים מאוד מאוד טובים האחד של השני וגם של הבני דודים אין ספק שיש יותר מדי דביקיות הרבה פעמים השותפים שלנו יש להם קצת קושי עם זה אבל בסוף כשהם רואים את התוצאה ורואים איך הילדים מלוכדים אז זה חשוב, זה מאוד חשוב ודומי, יש הרבה מקרים שאתה בדאון אז זה חשוב שיהיה מישהו שירים אותך במיוחד בזמנים כאלה במיוחד גם הקטע הזה של המשפחתי עכשיו הוא גם מה שקרה לצערנו עכשיו בשואה האחרונה אז רואים משפחות משפחות וזה מחריך להשיבה באוקטובר כן, שזה שואה האחרונה זה עד שכשדיברת על סבתא אז חשבתי על זה שהסבים והסבתות שלנו מכל הצדדים הם ניצולי שואה חלק היו בארשוויץ וחלק היו במחנות חורים והם יצאו והקימו, איבדו כל מה שהיה להם והקימו משפחות ויכול להיות שבאמת זה המקום הזה מהמקום הכל כך נמוך שהם באו ממנו מי שהצליח להרים אותם זה המשפחה והחינוך הזה שלא משנה מה תארחו את זה שיש לכם אחים ואחיות ובני דודים כל מיני דברים שאולי באמת החינוך הזה שהגענו ממנו הוא זה שנותן לנו את הכוח הזה המשפחתי וכמה זה חשוב זה חשוב מאוד אני מכירה כל מיני אנשים קרובים דווקא שהמשפחה שלהם אם לא הקאפ אופטי שלהם ודווקא בקטע הזה אני חושבת שהגדולה היא קודם כל להבין שמשפחה מצד אחד הנשמה בוחרת מצד שני כשאנחנו נולדים במשפחה מסוימת זה לא תמיד מה שאיחלנו לו שאנחנו יכולים להבין בדיעבד אז כשאנחנו מדברות פה על משפחה זה משפחה מולדת שנולדנו אליה או משפחה שיצאנו עם ניסיון החיים ומצד שני הגדולה של הגדולות בעיניי זה כשאתה בתוך משפחה ויש גם אצלנו המון שוני ויש סיפורי אמא ואבא ולא כל ילד מסתדר ומוצא את מקומו כמו כל המשפחות ועדיין מתוך הקושי אני לפחות ממש כל החיים הייתי בנקודות שעדיין בחרתי לשים בצד דברים שהיו לי קשים וכן לראות את האור בתוך המשפחה ולרוב אם לא בכל הזמן אתן הייתן אלו ששיקפתן בשבילי שלא משנה מה אנחנו מקבלות אותך כמה שאנחנו יכולות ואנחנו כאן בשבילך עכשיו אני חושבת שהיום השוני ובכלל בתקופה הזאת משהו התאפס כאילו הגענו לסוג של קו אפס היום יש פחות תתקנו אותי אם אני טועה מעמדות או פחות מישהו שעושה משהו יותר שווה נחשב או פחות יש משמעות לעיקר בטפל בקטע אחר המהות אחרת היום אנחנו יותר באמת בבינג מאשר בדואינג זה תלוי כן זה נכון אבל יש הרבה אנשים שדווקא בתקופה הזאת בשביל לברוח ממחשבות הם בדואינג בדואינג אגב ההורים של החטופים אומרים שזה מה שמציל אותם זה שהם עושים והם עושים והם הולכים והם קמים והם מתראיינים והם מתנדבים כל הזמן אז הם דווקא בעשייה כי המחשבות הן מכניסות אותך לכל מיני מקומות שהם לא תמיד חיוביים אבל הם בדואינג ממקום של בינג, של מהות הדואינג השתנה גם את, הדואינג שלך הוא השתנה הוא לא דומה לדואינג של קודם וגם את אני חושבת שגם הראייה של המשפחה גם הראייה של יש לנו גם סבתא ניצולת שואה אז לחשוב מה עובר לה בראש כשהיא רואה את הדבר הזה כי יש לי איתה לפחות שונות לגמרי והמקום שאנחנו נמצאות בו היום הוא גם הראייה של המשפחה בעיניי השתנתה אני חושבת ששל כל החיים אנחנו מדינה פצועה במשבר, בטראומה וכולם אתה אומר לעצמך על מה אני רב עם הילד שלי מה אני מאיר לאחותי איזה דברים גדולים איזה שטויות פתאום הדברים ככה הסדרי הסדרי העולם והסדרי הטיפויות שלנו מאוד מאוד השתנו לגמרי אז יש פה משהו שהשתנה ואני חושבת שבתוך השוני של כל אחת מאיתנו ואם היו רואים אנחנו באמת שונות כאילו בגדול אנחנו שתיים שהיה יחסית שכונה ומישהי שהיא יחסית אוריסטוקרטית אולי זה היה נראה אחרת שהיינו קטנות ואנחנו היינו עיניים בהירות אבל יש איזה שהוא שוני מאוד מהותי בין שלושתנו אבל מצד שני יש דמיון ומצד שני יש שוני מהותי ומצד שני בתוך השוני יש איזה שהוא קו מנחה שכל מי שפוגש את אותנו אז אומרת יא איך את מזכירה אותה לא משנה שאני ואת בכל יחסית דומות אבל יש משהו בתדר שרואים שזה ערכיות מהבית וזה משהו מהמם שהלוואי מה במדינה זה קורה שכל האחים לנשק וכל האנשים האלה שמתאדבים והמשפחות של החטופים כל פעם שאני שומעת שההורים מדברים אני נפאמת כאלה שאיבדו מישהו ואז אומרים יש כאלה שאיבדו משפחה שלמה יש איזה אחדות שהיא אין מילים אין לתאר את אומרת ממה האנשים האלה עשויים לטלמני חושבת שיש הרבה מקומות שכשרוצים שנרגיש משהו משותף אז המילה משפחה היא המילה המתארת למשל הם הפכו להיות משפחת החטופים אנחנו לעבדיל אלפי הבדלות אנחנו עכשיו יושבים בתיכון דה שליט הרדיו נמצא בתוך התיכון כשאנחנו מדברים אז אנחנו משפחת דה שליט מכנים אותנו ככה או משפחת כל אחד מהמקום שהוא מגיע אז כאילו המילה הזאת משפחה כי יש בה מובן של שייכות וחוזק שאתה רוצה לתאר גם גופים ארגונים שיש משהו משותף ביניהם שאנחנו ממש משפחה אז כנראה שזה לא סתם שאנחנו עכשיו כל עם ישראל איזו משפחה גדולה פצועה שמנסה להרים אחד את השני פעם זה נופל אנחנו כל פעם פה להרים ולתמוך אחד יש הרבה פחות מחלוקות ממה שהיו בעבר אנחנו פשוט מתחברים והחולשה בסוף היא חוזק נכון החולשה היא החוזק ויותר מזה מה שישראל אמרה זה השייכות פרושת השייכות ברגע שבן אדם שייך למקום אגב זה אחד האלמנטים שבלעדיו בן אדם לא יכול לחיות לאורך זמן אם הוא לבד ואין שום משמעות והוא לא שייך לשום מקום צולם הצורך זה הצורך השלישי נכון אבל נשימה אוויר וחמצה אבל אחר כך שייך קורת גד שייכות לגמרי אז אני חושבת שהגדולה אצלנו ובכלל טיפ לכל האנשים זה להרגיש שייך למשהו למישהו למה שאתה עושה כלב, ילדים אהבה לימודים בלי שייכות אני חושבת שהיום אנחנו לא לא נסעוד אבל אני רוצה גם להגיד שיכול להיות שעכשיו יש איזה מאזין או מאזינה שאין להם אחים למשל אז אני חושבת שהם לא צריכים להרגיש אחיות אם למשל יש מישהו שיש לו אח או אחות ואין כזה מעריך תיחסים כמו שאנחנו חובות זה לא אומר שאי אפשר למצוא אנשים כמו אחים או כמו משפחה או כמו אימא או כמו מישהו שהוא מכוון אותך זאת אומרת שיש הרבה אנשים או למשל אנשים שעכשיו איבדו אחים שלהם או אני מה קוראת כל מיני תאומים שנשאר אחד אז אני קוראת בתפילה שהם ימצאו את האחד הזה שיתמוך בהם ושיהיה כמו משפחה זה לא לחשוב שאם אין לך אחים אז אי אפשר לנו יש קבוצה עם משפחת קרים שאנחנו קוראים להם משפחה כן בוחרים שאפשר גם למצוא למורות המשפחה שלנו יש גם משפחה שאפשר גם לבחור בה כן משפחה זה מה שאמרתי בתחילת התוכנית שיש אנשים שיש להם משפחה שאני שמה בך והם לא בכך רק הפופתי שלהם ויש משפחה שבוחרים שזה או חברים או בני זוג או בכלל באופן כללי אם אין לנו נקודת יחוס נקודת יחוס זה כמו מישהו אחר משמעותי או קבוצת שווים שאנחנו מתפתחים ביחס אליהם כשאין נקודת יחוס אנחנו הולכים ואין לנו מאזן או איזושהי מראה שמראה ביחס למשהו אחר איך אנחנו אז זה מאוד מאוד חשוב שכל בן אדם שייכות תהיה לו קבוצת יחוס או בן אדם שהוא נקודת יחוס שאליה הוא מתייחס והיום המטרה שלי הכי משמעותית זה שכל אחד יסתכל סביב הסביבה שלו ויבין מי האנשים המשמעותיים וכמה חשוב לחבק אותם ולראות את השוני ולקבל אותו ואנחנו נדבר על זה בהמשך הראשוני שלנו ואיך קיבלנו אותו עם השנים שזה לא היה קל ועדיין לא ויתרנו על המהות שזה הערך המשפחתי עכשיו נשמע איזה שיר כדי קצת לנשום איזה שיר איזה שיר איזה שיר איזה שיר איזה שיר איזה שיר איזה שיר איזה שיר איזה שיר איזה שיר איזה שיר איזה שיר איזה שיר איזה שיר וסירות יאהבה אותי בכל האורות בשנתים על הגז באמצע רחוב באבטים על ההר בזמן של חלום ביקים בריתה זה הבסלול שבועה זה הבסלול שבועה הפה מאבב על הכדה עכשיו תהותה היא מרופפת בפגושיי אולי האנשים שביניי מסתירים לי אותה יאהבה אותי לאור הנאור שם על גז דירתי הפסמים והמור על גופי צעירי פסים ונדבור טעמים אחרים ויום איך הזה נגמר בכל מיני דברים אני נזכר איך זה נגמר כן יום איך הזה נגמר וכן איך שאהבתי בחיים אנחנו נוכלים ואחרי השנים תתעומת אל כתבתי והייתי איתה ואחרי הפגישה הייתי איתה והייתי איתה והייתי איתה והייתי איתה והייתי איתה והייתי איתה והייתי איתה והייתי איתה והייתי איתה והייתי איתה בפגישה מיד היה ברוך לאור היום אני אומר לך תודה זה המסלול שבוע האור מעבר ורק אדם עכשיו תעמקה הנה נופסת גוסה אולי היה נבין שתהילה תהילו בקו אז שמענו שיר של המסלול המואר ישראל שאת ממש אוהבת שאנחנו במסלול המואר עכשיו אני מאמינה שכן אתם מאמינות על אף הקושי והיום הקשה הזה שהיה היום והלילה אני מאמינה שאנחנו נהיה אני חייבת להגיד שאני לא כל הזמן מרגישה היום במיוחד קשה אבל אני אני מאמינה שאנחנו בטח אנחנו נחזור להיות במסלול המואר לחלוטין אני בן אדם מאוד מאוד אופטימי ולצערי הרב בזמן האחרון אני חובה פחות ופחות אופטימיות אז לכן מאוד חשוב לי החזרה שלכן השחה דעת אני מפיצה שנאח בפייסבוק בפייסבוק בכעסים אבל אני מקווה שזה יעבור לי ואני אפיצ אני מאוד רוצה לעשות את זה אני ממש שמחה שאמרת את זה כי בתור אחותיך הקטנה פעם ראשונה בחיים בחיים בחיים שדיברנו ואצלך תמיד החציקוס המלאה וגם עם משהו ממש שלי ואתה אומרת זה בקריני תראי שזה בחוצה בהשעה מזורחת ופעם ראשונה שדיברנו ואמרת לי לא רוצה להגיד את המילה אבל כאילו אמרת פשוט רע רע רע רע אני לא משנה לאן אני מסתכלת זה רע ושלילי ואני מעדיפה לא לדבר עם רע ובגלל זה אני לא מתקשרת וכשאנשים המשמעותיים לך נופלים נגיד לי איפשהו יש קושי כי אני מרגישה חוסר עונים כי אני רוצה שלכולם יהיה טוב כל הזמן ואם רע להם אני אעשה מה שאפשר כדי שיהיה טוב אבל דווקא למדתי עם השנים שיש שלבים ויש גם שלבים שרע ויש שלבים שלא יודעים מה יהיה ויש שלבי ביניים כאלה וצריך ללמוד ללמוד אותם ולהיות בהם זה כמו אבל שלאבל יש שבעה שלבים חלק מהשלבים זה לכעוס למה הוא מת ואיך הוא מת ויש איזשהו שלב של איזושהי הבנה או קבלה ואני חושבת שאת ממש שוברת את השלבים האלה שבהתחלה היה כעס עדיין הוא קיים אני בן אדם שאף פעם לא פחדתי מאתגרים אף פעם לא נפלתי לכלום תמיד התרוממתי ואני פשוט אני דור שלישי לשואה ואני מרגישה שואה ואני מרגישה את הכל כאילו זה זה קורה עוד פעם זה מלחיץ אותי אבל אני מבינה ש אין ברירה וזה יהיה בסדר אין לי ספק את זוכרת שדיברנו על זה שהנשמה שלך לדעתנו הייתה שהיא הייתה בשואה פעם? אני בטוחה אבל אני חושבת שזה מה שככה גורם לך להרגיש את זה בגוף ואת עצובה אני מבועטת ואני לא אני אבל כשזה קורה אני משתבללת ואני פחות אני פחות מזמינה ואני פחות זמינה ואני בעיקר עסוקה בלהיות עסוקה אבל אני רוצה להאמין ואפילו גם מאמינה ברירה צומח טוב איכשהו אני פשוט לחכה לטוב הזה אבל את מאמינה שהוא יגיע כן אז אם היו שואלים אותך מה מחזיק אותך כשאת במקום ממש שלילי? מה היית אומרת? לרוב אני מחפשת דברים חיוביים אבל עכשיו זה מאוד קשה אני נמצאת בנקודת במקום שאני מצד אחד סבתא פרייה ומצד שני נחדה ואני מטפלת גם בסבתא שלי וגם הנחדה שלי זה עושה לי איזון אז אני אומרת חייב להיות איזון אני בורחת לזה לקטע הטיפולי הזה שכרגע הוא משרת אותי ואני מאמינה שבשביל הנחדה הזו חייב להיות עתיד יותר טוב אז זהו אז תבין אמרתי שזה האחות הגדולה החמות כאילו אה זה פתאום יוצא אני לא יודעת אחותי יפה לך יפה לנו בכלל זה באמת נכון כאילו התינוקת הקטנה והמתוקה הזאת ועדת האור וסבתא שלנו שתהיה בריאה עוד שנייה בתשעים ושמונה וזה באמת שני הקצוות של החיים זה זכות שאין לה הרבה ואני בדיוק שם אני רואה איזה כסחות היום אנחנו חיים בחיים שיש להם מנעד מאוד של קצוות בין אפס למאה מצד אחד יש מלחמה ולפעמים נגיד היום אני כמה ימים בלי טלוויזיה אני מקפידה ואז יש כאילו שגרת יום יום אבל את מרגישה שאת במלחמה ומצד שני מספיק חדשה הכי קטנה שהיא מצמררת זה אפילו תנדרסטיות אני מרגישה שזה בין הקצוות ואם אפשר לעשות דברים שמאזנים זה ספורט, זה מוזיקה זה לבשל לאפות להיות עם אנשים שכיף זה סבבה להיות איתכן, לדבר, לצחוק שיחות וידאו באמצע היום לא קשורות אבל אנחנו בין הקצוות איפה זה פוגש אותך השינוי הזה של כל התקופה הזאת? אני חושבת שגם אני יש לי מלא מלא נפילות אצלי מקורות בלילה ואז יש לי כזה חצי לילה לבן כי פתאום אני נזכרת באיזה משהו ששמעתי או משהו שברחתי ממנו אני גם אני מנסה להיות הרבה הרבה בעשייה בהתחלה כל הזמן רק חיפשתי מקומות להתנדב ולעשות ואחר כך התנדבתי בכל תפקידי הבית שמתים תמיד הם נחפו עליי ובחרתי לעשות אותם יום קודם ואז כשחזרתי לבית ספר לעבודה ופגשתי את הילדים אז הם גם נתנו לי כוח כאילו הבנתי שאין פה מה להתבלבל זה העתיד וזה הדור שלנו אז איפה זה תופס אותי? אז אני מרגישה גם שאם אני חושבת הרבה אני יכולה לשקוע אבל זה תפס אותי מאוד מאוד לא טוב זאת אומרת פרופו כעס אני ממש מרגישה שזה חטא יוערה שכל מה חשבנו שאנחנו וחשבנו ויצאנו ונסענו וקנינו וטיאלנו ובילינו וכאילו זה פתאום נראה לי פתטי, סתמי זה מהות החיים כאילו אז מה היא מהות החיים בעינייך היום? אז אני חושבת שבאמת הקטע של הבנייה והעשייה והחשיבה לאיזה מקום אני רוצה איזה מקום אני רוצה שיהיה פה וימשיך פה ואפילו ברמה כזאת שאני מוצאת את עצמי בבית מתווכחת עם הבן שלי כי הבנות שלי כאילו חושבות קצת כמוני אולי וכשהבן שלי חושב לא כמוני אז זה ממש שאני בוערת מהצבים כי אני נורא רוצה שהוא יגדל למקום שהוא טוב לא שהדעה שלי היא הכי נכונה אבל אני מוצאת את עצמי פחות שותקת לדברים אתה רוצה להיות הילד הילד הזה אתה רוצה שיהיה לו יותר לא אני רוצה שהוא יחשוב אני רוצה אני חושבת שיש הרבה פעמים שנמנעתי מלהיכנס לאימותים אם אנשים חשבו כאילו אמרתי את זה בזמן שלא יחשבו היום אני אומרת לא זה עלה לנו ביוקר מדי המקום הזה שאנחנו קצת שותקים לא אני לא רוצה לשתוק אני רוצה שיהיה פה מקום שהוא יותר טוב אני רוצה שאני אסתכל על המנהיגים שלי ואני ארגיש שהם ראויים למילה מנהיג וזהו וגם אני רוצה לחיות ככה אני רוצה גם אני בחיים הפרטיים שלי שאני אהיה במקום טוב שאני אהיה מאוזן ואני רוצה לחיות חיים אמיתיים אני רוצה לחיות חיים אמיתיים ואני מנסה לעשות את זה לא יודעת אני יותר מדברת אני פתאום לומדת כל מיני דברים שבחיים לא חשבתי שאני אלמד כי אני הכי לא רוחנית שיש לפחות אני מרגישה שאני מאוד קרקע ומאוד יציבה חסית לקנות מגן דוד זה משהו שמאפיין עכשיו כולם רוצים מגן דוד ובא לי לעצב קולקציה ישראל לויד ישראל משהו כזה מאוד תוצרת כחול לבן אהבת הארץ אהבת האדם הישראלי היפה הרבה יותר תחשבו ששניה לפני שפרצה המלחמה לפחות במליה שלי עם החברים שלי ואפילו בבית שלי אנשים דיברו על זה ואולי אפשר להיות במקום אחר והזוועה הזאת האסון שקרה לנו בשבת השחורה הזאתי לדעתי טלטל אותנו ואנחנו מבינים יותר מכל זמן אחר אני משערת שהדור של הסבתא שלנו הבינו את זה אז כשלא הייתה להם מדינה אבל היום אנחנו מבינים שזה המקום שלנו שאין לנו מקום אחר אין לנו מקום אחר לא בעולם אז כן אני רוצה לצעוק שקוראים לי ישראלה אני לא סבלתי את השם הזה אני לא אהבה עליו אבל זה מי שאני ואני גאה במגן דוד שלי ואני גאה בשפה שלי ואני אהיה רק במקום שככה יקבלו אותי לא רוצה כשאני הייתי ילדה זה היה מסדר וקמנו לדגל אני לא יודעת אם את זוכרת אני זוכרת אני זוכרת וכן הייתה תקווה אני עכשיו ממש כאילו אני רוצה לשמוע את התקווה ולעמוד ולשיר את זה זה דווקא בארצות הברית הילדים קמים לדגל ארצות הברית אז למה אנחנו לא יכולים לתקווה זה מאוד יפה זה נכון אני חושבת שכל משדר בערוץ החדשות צריך להתחיל ולהסתיים בתקווה אז ישראל דיברת על שני דברים משמעותיים דיברת על איזון אמרת אם פעם הייתי שותקת או נכנסת לאימותים עכשיו אני רוצה להשמיע את הקול שלי ואני כן רוצה להשפיע אז את מדברת על איזון אני רוצה להיות מאוזנת וכאילו להיות נוכחת לא כאילו באמת להיות נוכחת אם יש לך דעה שהיא אחרת חשוב לך להשמיע אותה זה לא שאני לא זה כאילו מצחיק אם מישהו שומע אותי אומר מה היא כל הזמן לא משמעת את הדעה שלה זה לא ממש נכון כי אני לא מרבה להיכנס לאימותים אני מקשיבה אני שומעת אבל כן עכשיו יותר חשוב לך כן לבוא לידי ביטוי שאני מאמין שלך לבוא לידי ביטוי את תמיד כזאת זה לא בשליטתך גם כשאת חושבת שאת לא אבל עדיין אם יש דברים ש יש דברים שהם קטנים שנגיד איתי אומר וזה מפעיל אותך אז עכשיו את כן תעשי סדר תדייקי את הדברים כי אין לך מקום אפילו לטעות קטנה או לחוסר הערכה קטן או כאלה דברים אני נלחמת עכשיו על האמת שלך על האמת ועל המקום שזה מוביל גם לדבר השני המאמן שדיברת שזה על שייכות שבתור אחת הייתה תאילנית בוא נקרא לזה בשנים האחרונות ונסעת לפה ולשם וסבתא ביקשה איך אל תסעי ואל תסעי היום כולם מבינים לא רציתי לבדוק דירה בקפריסין לא אני בחיים לא רציתי לעזוב בחיים של איתה לחיים בית קיץ כזה זה הבן זוג שלי אני לא חשבתי על זה בחיים ממש לא אבל טיילתם מלא בשנתיים שלוש ולילדים שלי אין אזרחות זרה אני לא עבדתי בזה לא אני מטיילת המון שנים את מטיילת המון שנים אבל היום אני חושבת שנטייאת הלב שלך היא באמת להישאר בבית וכרגע הסטייט אוב מיינד של כולם זה לדאוג לבית שלנו שזה כל אחד בבית הפרטי שלו כל אחד עם עצמו בפנים ובטח ובטח במדינה נכון כל מה שאפשר לעזור לעצמנו כי אף אחד אחר לא יעזור אז איזה דבר מהמם יצא מעזוות עולם שקרתה פה אז באמת אני חושבת שכל שאלה כמה נזכור זה ממש כוח שעושה לי ממש גירודים בכל הגוף כשאני שומעת את זה למה כי כשאומרים עם ישראל יש להם זיכרון קצר בואי ניקח את הקורונה הקורונה עשתה איזה בז מה שקרה עכשיו מאז הקורונה לא הייתי מצא מהלב המרחב האישי הוא קצת יותר פרטי או נגיד אם מישהו משתאל יש יותר מודעות אז אחרי כזה דבר שקרה ככל שיותר אנשים יגידו אה לא יזכרו זה משהו שמהדהד וזה יושב איפשהו בקודקות של המוח למה להגיד דבר כזה להגיד אני ממש זה מפחד זה כמו שאת ואני ואנחנו שתינו גדלנו על הידיעה שאנחנו העם הנבחר נכון אנחנו העם הנבחר והצבא שלנו הצבא הכי חזק אז זה לא שאני מטילה ספק בחוזק של הצבא אבל האמון שלנו מאוד מאוד נפגע אז אפשר להגיד את אותו הדבר אני הייתי לא בצבא גם בצבא האמון שלי נפגע גם בצבא מה שקרה זה בעיניי אני לא רוצה להיכנס לדברים האלה אבל אני גם חושבת שנרדמנו בשמירה גם הצבא נרדם בשמירה אז אני מפחדת שאנחנו נשכח את זה מהר כשהכל יהיה בסדר ואותו מדרגיש חזקים והמצב הזה ייגמר, הוא לא יכול להיות נצחי אז אני לא יודעת איזה ניסוח אנחנו צריכות למצוא אני מבינה שזה לא נכון להגיד אוי יש לנו זיכרון כזה קצר אנחנו נשכח את הדברים מהר כי זה תדר, מישהו אומר ואז עוד מישהו אומר ועוד מישהו מסכים איתו להגיד את אותו הדבר פשוט בצורה חיובית כולי תקווה שאנחנו שאנחנו נזכור את מה שהיה לא להטיל ספקות אני לא מאמינה כמו שחיים ילין חיים ילין היה פעם ראש מועצת מועצה אזורית שם בהרי ועכשיו הוא כל הזמן מתראיין והוא עקע את השביעי לעשירי כמו אותם ניצולים כי הוא רוצה שכל הזמן יזכרו את הדבר הזה שאנחנו נזכור את זה אז אני לא מציעה שנעשה קעקוע המוני אבל אנחנו צריכים לקלע בראש שלנו, בלב שלנו שהלב והראש כבר יש להם את ההדבעות של מה שקרה ואני כל פעם שאני יורדת ממדרגות אני מקווה שאין איזה מחבל או איזה מישהו ובאמת כאילו כשנכנסים לרכב יש איזושהי תחושה שהיא לא נעימה של פחד אבל על אף זאת עדיין יורדים ממדרגות, נוסעים כשיש חלומות נובעיתים זה בדיוק ההפך, זאת התמודה ושנותנים לזה מקום וזה יוצא אבל הכי הרבה אני חושבת שהחוזק שלנו זה שהיום כשאני במקולת או נגיד כשהייתה אזעקה והייתי על הכביש אז יש איזושהי אחוות ישראלים כזו שבוי בוי ומאוד מרגש, אלה דברים שמאוד מרגשים אותי ואני מרגישה שאני לא לבד שהיום באמת כולנו סוג של אחים כולנו פצועים אני גם מרגישה שאני בן אדם מאוד מאוד זורם ובשביל להמשיך לזרום בחשיבה בכל מה שקורה לי אני מרגישה זאת מדינה יחידה שאין לה גבולות אין לנו באמת גבולות מבחינת גבול הייתי רוצה שמשהו יקרה שיהיו לנו גבולות ואז פשוט נשמור עליהם אתם מבינים מה אני מתכוונת? כי אין באמת גבול לא בירדן ולא בסוריה אין גבול כגבול זאת מדינה יחידה שאין לה גבולות יש לה גבולות רק שכולם מסוכנים יש שם גבולות את לא יכולה לעבור חופשית כמו באירופה יש הגבולות שלנו הן כאלה הן לא מספיק מוגדרים אז זה מה שצריך לחשוב עכשיו איך לעשות את הגבולות מאוד ברורים ולשמור ולשמור על הגבול הזה אני עכשיו חייבת להגיד משהו אני חייבת להגיד משהו כל בן אדם תופס את הסיטואציה מהמקום שלו על מה ישראלה דיברה מה הכי קשה לה שבעיניה הצבא הוא הכי חזק כמו אבא שלי הכי חזק והצבא הכי חזק והיא לא נפגעה אבל היא כבר לא חושבת שהצבא בהכרח הכי חזק אני כן לא חושבת שהצבא הכי חזק אני חושבת שאנחנו חתנו בחטא יורה שאנחנו אני חושבת שאנחנו צבא מאוד מאוד חזק אבל אנחנו היינו קצת יחצנים אבל אנחנו היינו קצת יחצנים אז לאן שאני הולכת זה שאצלך אם יש משהו במהות שלך כשאת נכנסת לחדר התדר שלך זה חד משמעית ביטחון מסכימה איתי ליד? ואצלך מה שקרה ביום הזה הביטחון שלך נפגע ומבחינתך תלתלה בכל הגוף בנשמה ואת כאילו התחלת לרוץ בשביל לפעול אצל ליד הדבר שהכי משמעותי זה החוסר גבולות בזכות זה את כזאת יצירתית בזכות זה את הבית פתוח ההגדרה של משפחה ארבעה ילדים, חמישה, שישה, שבעה, שמונה מועמד, סומנה כאילו זה ממש לא משנה אנחנו כולנו אחד ובשביל איך לא זה אתן תגיד אני חושבת עליכן לא עליי, באמת אבל יש משהו עכשיו זרקת אותי לחשוב וזה לא על עניין יש פה משהו כזה יפה שכשאני עושה זומים על המצב אז אני שואלת איפה זה פגש אותך מה השביעי לאוקטובר מה השביעי לאוקטובר עשה לך מה הצריבה שזה עשה וכל אחד אומר משהו אחר וכל מה שמישהו אומר זה הדבר שאותו הכי היה רוצה לתקן בעצמו אז נגיד אצלך לל אז בישראל הביטחון זה משהו שהוא הבסיס כדי לנשום כדי לתפקד כמו שצריך וכאילו אצלך ביטחון זה נמשל לתשתית כשיש תשתית, אני מלמדת בשיעור את השיעור, את הכיתה, את השיעור הזה כשיש תשתית טובה לקשר הקשר מתנהל כמו שצריך אצלך התשתית זה הביטחון אז מה השיעור? מה השיעור? לדעת הרי היום יש לך ביטחון פחות, ואיך את מתנהלת בחיה? קשה לי, יותר קשה לי יותר קשה, אבל את עדיין מבינה שביטחון זה אותו דבר כמו ודאות, יש ודאות בחיים? אין ודאות, אבל עושים את מה שאפשר כדי לקסות כמה שיותר פינות זה אותו דבר גם כמו אושר יש אושר תמידי, קו רציף לו אבל כל הזמן קוטפים ויוצרים רגעי אושר אז את היום השיעור, אני לא יודעת אם המילה שיעור היא נכונה אבל הנשמה שלך במסע שלה עוברת דרך לצד ביטחון, ההבנה שביטחון מאה אחוז אין ועדיין את נושמת את מתפקדת מדהים, את אימא את בת זוג, את עושה המון המון המון דברים כדי להגדיל את תחושת הביטחון שלך ועל ידי כל מה שאת עושה הרי בשבילנו את ביטחון, בשביל כל מי שמכיר אותך את נכנסת, את שומעת זה וזה וזה תוך שאת מסדרת את הכל, יוצרת ביטחון ביי, אוקיי? ובגלל זה, כשאת נותנת מה שאת הכי רוצה לקבל וזה מה שאת עושה, ובגלל זה את במקומות מאוד טובים בחיים כי את נותנת ביטחון וזה נותן לך מה שאת הכי צריכה אז זה בהקשר שלך מרגש ועכשיו את... כל החיים... כל הגבולות שכמוך יזורמת לא תיזהה ממקום של קינה עבודה כאילו לא משנה הבנות מברגנות, כן? באים שיעורים על ילדים לא משנה, זאת חמש עשרה איש אני מרחקת עשרים, שלושים, הכל נורא קל וכאילו, תמיד כעסנו עליה שאיך נופלים עליה ואין לה גבולות, גם בעבודה וגם עם חברים והכל טוב אצלה, כאילו ועכשיו המלחמה, תראי מה את אומרת איך זה שאין לנו זה לא ברורים במדינה אני לא מבינה, את כועסת עכשיו, קחי גם בחיים האישיים זאת לא פעם ראשונה שיצאה מהגבולות? עם כולם, עם הילדים בזוגיות, וגם איתנו אני פעם אחרונה, באתי בצענות איך אתה לא מתקשרת אל אחותך? טשטוויר, גדר בדם ואמרת לי, לא, כשאני לא בטוב אני לא מתקשרת אז אמרתי, אוקיי, כאילו זה חדש אצל ליעד שיש לה, כן מתאים, לא מתאים מדברת אחר כך זה מיוחד לאללה, אז אני מברך את זה אני לא מקווה שזה יעבור לא, אני ממש שמחה שיש לך פעם ראשונה גבולות לעצמך כי את יודעת, הגוף יש לו גבול הוא לא מורפי היד נגמרת במקום מסוים וכזה ואת החיים מתעסקת בזה אז אני אומרת, כאילו איזה כיף שחשוב לך גבולות נכון, נקודת מבט מעניינת עכשיו אצלי, נכון את חושבת, מה זה אצלי? אצלך, קודם כל, גם ביטחון זה משהו שהוא חסר לך גם גבולות זה משהו שהוא חסר לך, קריני מה, זה לא... תראי איזה הבנות, תראי איזה הבנות כן, העסקה יש לה מה את יכולה להגיד על קרין? איפה המלחמה פגשה אותה? כאילו במקומות הכי, שהכי קשה גם ביטחון גם שייכות כן זה משהו שהיה חסר לך איפה זה פגש אותך? אני מנסה עכשיו, קודם כל, זה הפגיש אותי קודם כל עם פחד קיומי, כאילו שמסתובבים מחבלים ויכולים לבוא ושאין לי יכולת, חוסר עונים זה, זה, הייתי חסרת עונים אמרתי, אם הם יבואו, מה יהיה? וכזה ובאמת רציתי מאוד יחד, רציתי קומונה, רציתי שיהיו איתי הרבה אנשים, רציתי אוכל אני לא יכולתי לתת לו קצים כאילו, והרגשתי, אני זוכרת שהייתה הרי אני, כשיש כאלה דברים, אני ישר פונה לאלוהים, לרוח, לאנשים וכאלה שמחוברים שאני קוראת להם מחוברים ואחרי שיחה עם מישהי מחוברת, זוכרת שעשיתי איתכם שיחת וידאו כדי להתעודד ושתיכן פשוט היה לה חסר רק את העת לגבור אותי עוד, ועוד אחד נצראלה אמרה, אני לא מבינה אותך, זה מה שיש מה את בכלל מתאפקת עם זה? אני אגיד לך בדיוק מה אני בדיוק חושבת שאת אומרת שמה שמנהלת זה החוסר עונים והפחד הקיומי במקומות בחיים שלך בהרבה מקומות בחיים שלך לא משנה אפילו אם זה טיפול שיניים שלך או של אחד הילדים שלך אז יש לך פחד קיומי ויש לך חוסר עונים שזה בדיוק המקום שמנהל אותך ביום יום אז זה מאוד הפליא אותי, כשהלכת למחוברת שהיא אמרה לך דברים נורא קשים ואת התקשרת כי מה שאני לא מבינה שבן אדם שהוא פחדן, הוא צריך לצבור ידע כדי שיהיה לו זה נותן לו סוג של ביטחון שקרי זה יותר מכניס, זה כמו שהייתי קטנה והייתי הולכת לרופא והייתי שואלת מה יש לי, ואמא הייתה אומרת איך הוא יסביר לך, הוא רופא, מה זה יעזור לך הייתי צריכה להבין אבל אנחנו חייבות לעשות הפסקה בשביל לשמוע שיר ולריף קצת מקות ואז אנחנו נחזור, תודה רבה את זוכרת אחותי מה שאת לחשת לי מה שאת הבטחת לי איך מחקת לי את הדמעה איך ראית לי את הנשמה כשהשמש נעלמה למקום אחר אחר את זוכרת אחותי מה שאת עבדת בי מה שהוא נולד בי המשקולת לרגלי את מרמורת בידי והחופש בעיניי שתמיד חוזר בוער, דוהר, אילתי שנינו נלחמו להחזיק את החיים להתפלט עם התופעות לדבר עם אלוהים ולקוח את העמניים יש מים יפים לראות יש שמיים ואין שמיים ואנחנו נשארו את יודעת אחותי זה כבר לא כואב לי זה כבר לא טורף בי חוט המשים מסתלסל ונקשר בחוט ברזל רק האור בחוץ נוסל ותמיד מוכר צוהל גואל אותי שנינו נלחמו להחזיק את החיים להתפלט עם התופעות לדבר עם אלוהים ולקוח את העמניים יש שמיים ואין שמיים שנינו נלחמו להחזיק את החיים להתפלט עם התופעות לדבר עם אלוהים ולקוח את העמניים יש מים יפים לראות יש שמיים ואין שמיים ואנחנו נשארו אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה לגבי דברים מסוימים, היום אני פחות סבלנית המלחמה ממש, המצב הזה, החוצר ביטחון הזה לא עשה לי כל כך טוב אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה הכל יכול להסתדר כאילו היצירתיות שלך לא משנה איזה מקרה אם אני אבוא אליך את תמצאי את הדרך לחבר לי את הדברים כאילו הכל בסדר יש בך משהו את מסדרת דברים כזה לי אוקיי בראש צלי בירות סדר באפס מאמץ במצבים בלתי אפשריים יש לכם משהו להגיד אחת על השנייה לסיום מילה אני רוצה להגיד עלייך שאת מקבלת את התואר המאבחנת הראשית את עכשיו היו מוכנים מאוד מרגשים וכיף לרוטט כאחות גדולה את אחותי תינוקתי את הקטע ככה עשיתי את זה מאוד מאוד יפה וגברת ביטחון ישראלה זה ביטחון לביטחון לתן רוגע אז תודה לכם שהייתם אז אתם על כל השבילה 103.6 FM היינו על איפה זה פוגש אותך ואנחנו בכל שבוע נפגשים לשיחות עם נשים ועל המצב וזהו אני הייתי קרין ויינברגר אביב ישראלה ויינברגר ליאד אפריס איזה כיף שנולדתם ושאת הנחיות שלי ומשפחה שלי אוהבת אתכם מאוד גם אנחנו מאוד מאוד ממש הרבה מקווה שנתנו משהו ותודה רבה לתכנית המאממת מיה קאגן ושיהיו ימים שקטים ורק אהבה אמן תודה כל מה שהיה פה השתנה ממחר הזמן עוד יתקן את כל מה שכבר נשבע ונשאר יש מי ששומר את הטוב לידינו הוא תמיד מחכה כל מה שהיה פה השתנה ממחר אם ננסה רק להאמין בלי לדעת להרגיש בלי לגעת לדבר עם העיניים גם כשאין לי יותר מה לומר לשחרר את הרגע לטבעי לפחד מהטבע לחפש חזק בידיים כל רגע לפני שנגמר כל מה שהיה פה השתנה ממחר הזמן עוד יתקן את כל מה שכבר נשבע ונגמר כל התפילות הניסים בחיינו מתחברים הרגע הזה כל מה שהיה פה השתנה ממחר אם ננסה רק להאמין בלי לדעת להרגיש בלי לגעת לדבר עם העיניים תודה רבה