פרק 1

The speaker discusses the concept of reactive consciousness and its impact on parenting. They argue that often parents react to their children's behavior based on their own fears and insecurities, rather than considering the child's individuality and desires. This reactive approach can lead to a lack of respect and understanding between parents and children. The speaker suggests that parents should focus on creating a positive and respectful environment, where children feel empowered to make their own choices and express themselves. They emphasize the importance of understanding the underlying motivations behind reactive consciousness and transitioning towards a more proactive and creative approach to parenting. אה, סליחה, זה לא מה שהזמנתי. אנחנו בפרק הראשון של הפודקאסט, סליחה, זה לא מה שהזמנתי. אנחנו עם טל בשם, טל הוא מייפס בבית ספר למנהיגות תודעתית ומייפס ומפתח את שיטת אימפקט. טל, היום קראת לפרק, ככה את לא יוצאת מהבית. נכון. אז בוא תגידי על מה אנחנו הולכים לדבר בפרק הזה. כמה פעמים שמעתי את המשפט הזה? המון, המון, המון. אבא שלי, אמא שלי, מכל הכיוונים, תמיד. אבל זה עבד? נשארתי עם אותם בגדים, אם זה מה שאתה שואל. אז אני חושב שהבעיה שזה לאף אחד זה לא עובד. ולמרות שזה לא עובד, אנחנו ממשיכים לעשות את המציאות הזאת. אני עושה את הילדה שלנו מהחדר בבוקר, נגיד שהיא בת? שש עשרה. שש עשרה, חמש עשרה, הזמנים מתכסרים, אולי זה יום ארבע עשרה או שלוש עשרה. את חושכות עיניי, כי הוא רואה או אבא שלך חשכו עיניו. אוטומטית הפרצוף שלו מאדים והוא נובח את הנפיחה עצמה, ככה את לא יוצאת מהבית. זה אבא, זה אימא, זה ילד שיוצא, זה ילדה שיוצאת. אנחנו לא מפנים פה בין מגדרים, אבל דבר מאוד מעניין קורה. או אולי לא מעניין. קורה מה שקרה אתמול ולצרנו יקרה גם מה שיקרה מחר. זאת אומרת, הילד גורם לנו באופן קבוע להרגיש את אותם הרגשות ולהתנהג את המתנהגויות. ובאופן מדהים, זה לא משפיע על המציאות. כלומר, עכשיו בחורף, אני כל בוקר מתסבלת שהבת שלי מחליטה שהיא רוצה לצאת עם חולצה קצרה. אפרופו ככה את לא יוצאת מהבית. ואני כל הזמן אגיד את זה והיא כל הזמן תצא עם חולצה קצרה? נכון, אנחנו קוראים לדבר הזה מחזור אינפורמציה. ולא רק שזה לא משפיע על המציאות, בעצם את הפך בשלב הזה, את, אני, אבא שלך, אימא שלך, הפכו להיות מריונטר. זאת אומרת, מי שקובע איך את מרגישה ומה תגידי ואיך תתנהגי, זה בעצם הילדה שלך. היא יכולה לשבת בחדר עם החברות שלה. נוטה 14, 12, 13. אתם רוצים רגע לראות איך אני סוחסת עם כל הפיוזים. זה פשוט לצאת מהחדר עם חולצה שהיא שני סונטים מעלה פופיק. ואת, למור, גמורה. גמורה. ואת מופתעת על תבנית שהיא הייתה מדהימה והיא התמודדת. והילדה שלך פחתקת ותחזור על החברות שלה ותגיד להם, אמרתי לכם, היא מנהלת גדולה, היא חולשת על ארגון אדיר, אבל אני כל בשני אחד, זה שני סונטים מעלה פופיק, זה גמורה. כלומר, הילדה או הילדים שלנו מפקיעים את השליטה על הרגשות שלנו, על ההתנהגות שלנו, ככה. בלי למצנץ. ואנחנו כמו מריונטות, מגיבים באופן קבוע. והסיפור הוא שאנחנו בתקף, זה היה אתמול, זה יהיה גם מחר, זה יכול להמשיך ככה שנים. ולא רק שזה לא משתתף, הרבה פעמים זה גם מחריף. יש לך עוד דוגמאות? אני מניחה שהטיפ הזה של הלבוש, הוא לא היחיד שמפעיל אותנו. תודה רבה, שלושה ילדים, תכפילי את זה בריבוע בדוגמאות. זה יכול להיות כל דבר. אני אלרגי לזה שהרבה דיונים של ילדים שנברקים על הרצפה במקלחות או בתחופה בכביסה. זה יכול להיות הקרס, זה יכול להיות שיעורי בית. ילד לא מכין שיעורי בית. ילד מתחשף. כל מה שמוצאים לנו תגובה אוטומטית קבועה, יתכנס לתוך המשוואה הזאת של ככה את לא יוצאת מהבית. שמי שקובע מה יקרה זה הילד, ואנחנו נופלים למלכודת, דיבר לי להגיד בטיפשות גדולה, משמרים את אותה אסטרטגיה, כי אנחנו מאמינים, בתוך אמונה שאין לה שום בסיס, שאם הפעם נגיד את זה כמו שצריך, בצורה יותר סמכותית, בוודאי, בוודאי, שילד ישנה את ההתנהגות שלו, התשובה היא לא. פשוט זה לא יקרה. ואנחנו ממשיכים למחזר אינפורמציה, או מה שנקרא בחטא שלנו, להיות בתודעה ריאקטיבית. אז אם כבר אתה מדבר על תודעות, ממה זה תודעה ריאקטיבית? תודעה ריאקטיבית, חלק ממודל שניגבו בהמשך, של שלושה מצבי תודעה. תודעה ריאקטיבית, תודעה אקטיבית, תודעה קריאטיבית. שלושה מצבי תודעה שקשורים גם למצבים של מנהיגות ושליטה פנימית. נדבר על זה בהמשך. תודעה ריאקטיבית יושבת מאוד נמוך בהדרג הזה. היא בגדול אומרת את הדבר הבא. היא אומרת, מה שהקבע, איך אתה מרגיש, איך אתה פועל, ומה הן תוצאות אחריך, אלה הם האנשים והאירועים שמקישלים אותם. הבוקר שלי יהיה נפלא. הבת שלי תצא עם הביגוד מתחת לפופיק. הבוקר שלי יהיה זוהה, אם הבגד יהיה מעל הפופיק. אם הבגדים יהיו סורקים על הרצפה, אם הקיורים עליהם, אם הוא מתחצף או לא. אתה יכול להיפרד מחבריך לעבודה, ויהיו לך טבעלי בבית. כל עוד הילדה תבוא עם חולצה מתחת לפופיק. זאת אומרת, אנחנו מפקידים שם את הכוח, והתודעה הריאקטיבית היא שפוטה של המציאות שמקיפה אותנו. יש לנו למטה מנהיגות מאוד מאוד מנוחה. אנחנו יכולים להיות מנהיגים אדירים במקום לעבודה, ושמרצותים גדולים בבית ולילדים. מה המחיר של זה מעבר לזה שאנחנו לא מציגים את זה, שהם יעשו שיעורי בית, התלבשו כמו שצריך, יעשו בדיוק את מה שאנחנו רוצים, כדי שהם יהיו ילדים מושלמים בעינינו? תראה, אתה יכול לדבר על המחיר. זה לא ודאי שיש מחיר. המחיר הוא אצמור לי שם את היחסים. המחיר הוא שאני שוחק את הכוח שלי. המחיר הוא שאני לא מקבל את מה שהזמנתי. אבל אני מעדיף לבחור במינה טרגזיה. התודעה הריאקטיבית היא תודעה טרגית. היא תודעה טרגית, כי היא כל הזמן מקבלת את המציאות ממנה היא מנסה להימנע. ולא רק מחיר, אלא ממש אני דוהר במהירות הדיבה ובפעולות שלי מתקדם את הדבר שמאלה אני רוצה להימנע. בוא תגיד את זה שוב, ולאף אם אתה יכול גם לתת דוגמה. בוא ניתן דוגמה. כשאני רואה את הידע שלי מגיע עם חולצה קצרה מדי, המיינד שלי רץ לעתיד. והוא אומר, אם תמשיך להתלבש ככה, מדובר בפרח הבהתאבות. ואם היא בפרח הבהתאבות, אף אחד לא יתייחס אליה ברצינות. ואם אף אחד לא יתייחס אליה ברצינות ורק המינים תשלוט בה, אז דברים ינצלו אותה. ואם דברים ינצלו אותה, תחשב על מזרון של השכבה או של הפלוגה, לא משנה מה, ואתה רץ עם הדמיון שלך, ואתה כבר רואה איך הילדה שלך גומדת ברחוב. התודעה הריאקטיבית אומרת, העתיד הזה מאוד מאוד מאיים עליי, בוא נדאג שהוא לא יקרה. למה זו טרגדיה? כי בעצם מה שאני עושה, זה כשהילדה שלי יוצאת מהחדר, אם נחותי ככה, אני אומר לה, תקשיבי, את בדלת להיות הפרחה הזאת. בוא נעשור את זה עכשיו, לפני שזה יידרדר ומגיע שם. כלומר, אני יוצא ברמה מאוד גדולה של ודאות, שזה העתיד שנרחקה לי, ואני אומר, בוא נעשור את הדבר הזה. והטרגדיה היא שכשאני מתחיל להודיע לילדה שלי שהיא פרחה, ושזה העתיד שצפו לה איתי מתמשיך לך, אני בעצם הולך ומעצים את הדבר הזה. אני כאילו מודיע לעולם, אני כאילו מעיר על פרח, שהוא יפרק על פי האנרגיה שאני מעיר. כלומר, אנחנו כל הדבר הזה, וזה אולי נושא לפודקאסט אחר, אבל כל הדבר הזה משהו מואר צומח. אם אני מעיר על הפרחיות והזולות של הילדה שלי, זה הדבר שהיא צמחה. וזו תודעה ריאקטיבית והטרגדיה שלה, שהיא משחפלת את עצמה ובורץ בדיוק את הדבר המנסה להימן. אז איך להחלוט עם המאגד הזה, מהטרגדיה הזו? יש פה שני מילים. אחד, צריך להבין מהי בכלל תודעה ריאקטיבית. כלומר, יש לה מימד של פניות. דיברנו על המימד החיצוני, המימד הזה שמגיב למציאות, אבל צריך רגע לשאול מאיפה מגיעה התודעה הריאקטיבית, ועד מה התרופה התודעה הריאקטיבית. אז בוא נתחיל בראשון. תודעה ריאקטיבית, יש לה דיבור פנימי. אין לה באמת דיבור פנימי, אבל אלה הכוחות שפועלים בה. היא אומרת את הדבר הבא. היא אומרת, פעם, מסעדה נפלה. זה היה נורא. שנית, מסעדה לא טיפול. מה זה אומר? זה אומר שלכל אחד מנתנו כהורים, יש איזה חלק במציאות ההיסטורית שלו, שהוא היה מאוד בעייתי עבור, הוא היה מסוכן, הוא היה פגיע שם, היה שם איזשהו כאב, והמיינד אומר, מה אני צריך לעשות? התודעה אומרת, מה אני צריכה לעשות כדי שהדבר הזה לא ישכפל? לא ישכפל את עצמו. זאת אומרת, למשל, אם אני כילד, או כילדה, הרגשתי שבזים לי, בגלל איך שאני מתלבשת ונראית, אני נותן דוגמה פשוטה. אני מחליטה לעשות את הכל, כדי שהחוויה הזאת לא תשוחפל אצל הילדה שלי. כלומר, פעם, מסעדה נפלה. שנית, מסעדה לא טיפול. זה קודם כל משהו שאנחנו צריכים להבין, שהוא התחליט שלא תודה על הכתיבות, שאני רוצה בהרבה מאוד מובנים. עכשיו הילדה שלך בכלל לא יודעת שזה מה שיושב לך באחורה של... לא, היא יצאה רק דבר אחד, זאת אומרת, פשוט היא שונאת אותך. היא שונאת אותך, כי היא התלבשה מדהים בעיצב האופנה, ואתה קורא לה זונת. ואתה לא שומח עליה. אתה שופט אותה על איך שהיא נראית. היא לא רואה בזה רק מכנת, זה גורם לה רק להטריס יותר. היא לא מבינה מה אתה רוצה. אתה זורק אליה את הפחדים שלה, היא מרגישה חוסר כבוד ממך. ובעצם מה שהיא עושה, כדי לשמור על העצמיות שלה, היא תעשה... התלפסה. אגב, היא יכולה לעשות אחת משני פעולות. או למבחוק את הרצונות האותנטיים שלה, ולאשר כך מול ההורים. שזה לא עניין רצוי, אנחנו רוצים שהגמישה לנו ילמדו להחלט את הרצונות שלה. כדי לשמור על העצמיות שלה, היא תרגיל את הקונטרה. בשני המקרים אתה לא מקבל תוצאה רצויה. עכשיו, כמובן שתהליך מסודר עסוק בלברר מה היא התודעה לעתיד הספקסיפית של ההורים. כלומר, ממה הוא בורח בעברו פעם אחת, ופעם שנייה איזה עתיד הוא מנסה למנוע. עכשיו חייב להיות איזשהו רגע ברורות שלך, שאתה רואה שהאסטרטגיה שאתה עובד בה מול הילד לא עובדת. כמה פעמים אתה צריך להתנפץ על איזה קיר כהורה בשביל להבין שהשיטה שלך לא עובדת. אם זה היה בעבודה, והיית מליצים איזה אסטרטגיה לכתוב בה, והיא לא הייתה עובדת שבוע, שבועיים, שלושה, אין לך תמיד משנה אסטרטגיה. אם אתה לא משנה אסטרטגיה, תוך שלושה חודשים מפטרים אותך. אבל כהורים, לא. אתה יכול להביא כבוד את האסטרטגיה, אבל זה לא עובד. כי הילד שלי תוכל להשתנות. לא כי אני צריכה עכשיו לעשות על עצמי איזושהי עבודה. לא רק זה, אני גם בטוח שאני צורף. אני משוכנע שככה לא תחילת לדעת שאני אומר, המשימה שלי היא ליישר את הילד שלי לידיעה שיש לי בראש. אני לא מבין שאני מנסה למנוע עתידים שהיא לא רצוי או מציאות על עצמה. אני לא מבין שאני מגיע איזושהי פחדת פניות שלי. אני משוכנע שהאחריות ההורית שלי היא להלביש את הדסי בצורה אחרת. יש שאלה אחת שאני לא שואל. שהיא? איזה ילדה אני רוצה ליצור, לא איזה ילדה אני רוצה למנוע. לבוא מהמקום החיובי ולא מהמקום השלילי. זה לא כל כך עניין. כן, אפשר לקרוא לזה חיובי ושלילי. אבל אם תרצו מקודם מונח שאומרים שמשהו מורה בצומח, אז בחלק הראשון אני מאיר את הפרציות של הילדה שלי. את העתיד הזה שבו היא נהיית... לא יודע, לא יודע אם זה מילים שמתאימות לפודקאפט ואני מדמיין את השרלילה הזאת בין אירוחי. אני עוסק בלמנוע את זה. זה מסר מאוד מאוד בעייתי. אני אומר לה, אם אני לא אשים לך כבול, ברור שאתה יהיה שרלילה. איזה הוויה אומרת הילדה שלי. כאשר השאלה שלי האמיתית צריכה להיות איזה ילדה, איזה השפעה הייתי רוצה לייצר, איזה תוצאה אני רוצה לקבל. אם נלך למודל שבהמשך נציג אותו של שלושה מצבי תודה, אמרנו שאימפקט עובדת עם שלושה מצבי תודה וקורחת אותם עם שלושה מצבי מנהיגות. אמרנו שישנה תודה ריאקטיבית, אנחנו צריכים להסביר אותה. אמרנו, זו התודה שמגיבה כל הזמן. אני, אקסינטוריאלית, היא העולה, מנהל אותי. יש גם עוד תודות אחרות. תודה אקטיבית, היא בוחלת בחופשיות, מסביר להמשך. ותודה אקטיבית שיוצרת את מה שהן עושות. בעצם פה, גם בלי להיכנס לתורי הקורא, יש לנו הזדמנות לעבור מתודה ריאקטיבית, ריאקטיבית, לתודה קריאטיבית. תודה ריאקטיבית, עסוקה בלמנועת התדורצויות, למנוע את השרלילה הנקבה. אסטרטגיה כושלת, ואנחנו חייבים, מתי שהוא לעצור? תודה פרואקטיבית או קריאטיבית שואלת, איזה ילדה הייתי רוצה, אני יודע שזו שאלה מאוד פטרונית, לייצר, לברור, איזה השפעה הייתי מומיין לייצר? הייתי רוצה לייצר ילדה שמכבדת את עצמה. האם הדרך לייצר ילדה שמכבדת את עצמה, זה להגיד לה, ככה, כמו פריחה, את לא יוצאת מהבית? אתה בעצם לא מכבד אותה ואת הבחירות שלה של איך שהיא רוצה להתלבש. למשל, או לדבר איתה על רעיונות שעוסקים בכבוד, להפגין כבוד, לדבר בשפה של כבוד, לשאול אותה איזה תדמית שאתה רוצה לייצר, איזה מקומות שיכולים להגיד אותה? למשל, אם אני רוצה לייצר ילדה שהכבדו אותה ושיסתכלו על ההרויות שלה ולא תקדם את עצמה דרך הפובלית, אז אני צריך לשאול את עצמתי הורה, איך מגדלים ילדה שיודעת לשים גבולות, שנותנת אספק עמוק בפנימיות שלה, שמכבדת את עצמה על מה שהיא, וזה כלים אחרים, ואולי הפרחים לי להגיד ככה את לא יוצאת מהבית. אבל זה עדיין מפעיל אותי. אנחנו עדיין בתודעה ריאקטיבית בבסיס שאנחנו לא מבינים איזה עתיד אנחנו רוצים לברור, אנחנו לא מבינים שזה יושב אצלנו על ילדות, ואתה מתאר את זה כמשהו שהוא מאוד פשוט להבנה, אבל בעצם אנחנו בכלל לא מדמיינים שזה מה שעובר עלינו. מה השלב הראשון שאנחנו צריכים כהורים לעשות כשאנחנו רואים שההתנהגות שלנו שחוזרת על עצמה מביאה לזה שהילד בדיוק מגיב את אותו דבר ואפילו ברור יותר? השאלה הפשוטה היא ממה אנחנו מפחדים. ממה אנחנו מפחדים ומאיזה כאב אנחנו מנסים לברוח. מי שלא להנחת משתי השאלות האלה או שתיהן לא יכול לעבור את הדרך. לא יכול לעבור את הדרך. בוא ניתן דוגמא אחרת. נגיד שיש לי ילד שהוא מאוד מאוד שרירי. זה מטריף אותי שכל פעם הוא קורס אל תוך עצמו ומייאלל וקורבני וחלש ואני כל פעם אומר לו תפסיק להיות חלש, אי אפשר לעשות עם כל דבר סיפור הוא תתבגר כבר אין לי סבלנות להכיל אותו בכל פעם שהוא נופל ככה אני אפתח כף אפילו סלידה ואני מנסה להפוך אותו לגבר או להפוך אותו לאישה עוצמתית. אחלה זה רעיון נהדר אבל בכל פעם שאני ריאקטיבי זה אומר ששולטים בי רגשות שלי כף אישקט סלידה שנאה אפילו כלפי התנהגות מסוימת אני חייב להבין שמתרפשת ריאקציה שהתודעה שלי היא ריאקטיבית שהיא קודם כל עסוקה בלמנוע איזה שכחול של חוויה פנימית היסטורית בוא ניתן דוגמה אם כרגע זו אימא שמתפוצצת על הילד שלה כי הוא חסר אונים מאוד יכול להיות שהחוויה ההיסטורית מנסה להימנע מה שקראנו לו המצדה שנופלה לפני כמה דקות היא חוויה היסטורית עמוקה וקשה של חוסר אונים בתוך הילדות שלה שהמיינד שלה אמר שנית מצדה לו טיפול החוויה של חוסר אונים מוד מי שפגע בי מוד מי שלקח לה את העצמאות אפשר להפליג פה לדמיונות מאוד לא נעימים בדבר הזה זו חוויה בלתי אפשרית עבועה ולכן בכל פעם שהיא רואה את הילד שלה מתנהג ככה מיד תחווה את החוויה הזו בפנימיות וכיוון שהחוויה הזו פנימיות היא מצדה בלתי נסבלת היא תעשה הכל כדי לא לרוות אותה היא תעשה הכל גם כדי שהילד שלה לא יחסר אותה ולכן היא תוקפת את התכונה וההתנהגות הזו אצל הילד היא תוקפת את התכונה הזאת היא אומרת את זה פעמיים גם כי החוויה התמונית שלה היא בלתי נסבלת וגם כי התודעה הריאקטיבית שלה רפה לעתיד הלא רצוי היא אומרת אם הילד שלי ימשיך להיות כזה חוסר רומי יפגעו גם בו כפי שהפגעו בי אז התודעה הריאקטיבית עובדת פעמיים פעם מצדה נפלאה זו המצדה הפרקית שלית זו חוויה בלתי נסבלת עבורי שנית מצדה לא כיפול לא עבורי זה בטח שלא עבור על הילד שלי אז תתאפס על עצמך תכף ומיד בעיניך גם אם אני עוצרת רגע וחושבת רק על אחת משתי השאלות שאני חושבת על איזה עתיד לא רוצה למנוע ולא מסתכלת על עצמי פנימה ממה אני פועלת ויכול לעבוד או שאני חייבת את שתי השאלות האלה למשורת עצמי קודם כל אני אומר כל הצירה היא מבורכת אני הייתי עובד ככה אם יש לי טקס בחיים מול אחד הילדים שקורים בו שני דברים אחד אני מאבד את השקט הנפשי שלי באופן קבוע על אותם הדברים הייתי עוצר לשאול שאלה ופעם שנייה אם אני לא מצליח להשיג תוצאות שונות מול הילד הייתי עוצר לשאול שאלה ופה הייתי עוצר עבודה באחד מהשני ממדים כמובן שהעבודה העמוקה היא לשאול מה בעצם מאיים עליי מאיזה עתיד אני מנסה לברוח כלומר מאיזה פחד או כאב שלי אני מנסה לברוח שזו השלכה על הילד ופעם שנייה איזה עתיד אני מנסה למנוע מהילד הרבה פעמים שאני פורש הורים שהם נלחמים הם מרגישים שיש להם ילד אאוטלור לא ממושמם אני אומר להם מה זה לא ממושמם הוא לא עושה שיעורים, הוא עושה מה שבא וכשאני הולך איתם על התודעה הרי אקטיבית שלהם איזה תמונת עתיד הם רואים שתתרחש לילד, הם רואים את הילד זרוק בשוכה בלי שיניים שהוציאו אותה ציליה ומכרו אותה כי הוא לא עשה שיעורים עוד שאנחנו מתבוננים על הילד באופן ניטרלי אנחנו לא יודעים איזה אקסל, איזה ערך מוחלט אנחנו מבינים ילד חכם אינטליגנטי שהולך נגד הזרם עושה מה שהוא רוצה, מנהיג חברתי וההורא עומד מולו ורואה את הילד בשוכה ותוקף את הילד על זה שהוא כן או לא מכין שיעורים כי אם הוא לא מכין שיעורים, הוא גמור בשוכה הילד מנהיג, חכם, אינטליגנטי, קריגמטי, נאמן עצמו ומסוגל לעבוד מול אבא שלו זה ילד שבוודאות יצליח מה הסיכוי שהוא לא יצליח בחיים? הוא אומר לי, יפת מול 0.3 כלומר, כמה אנרגיה אתה משקיע בשוכה? בין 97% מהזמן אז אפילו מהלך כזה של לעצור ולראות מה אני מנסה למנוע ואיפה זה באמת עומד מול מה הסיכוי שהילדה שלך תתעשר לילה תסתכל עליה רגע מה הסיכוי משני הורים כאלה בסביבה כזו, בתרבות כזו עם החינוך שלך עם הפנימיות שכבר יש לה מה הסיכוי? יפת מול 0.3 מה אתה משקיע כל כך הרבה אנרגיה? אני משקיע כל כך הרבה אנרגיה כי יש לי פחד שהוא שלי ואני לא מוכן שהמצדה הזאת תשוכב על הילד שלי אז אני נלחם בילד כדי שלא יקרה לו מה שאני מנסה לברוח עברו 30 שנה, 40 שנה, 50 שנה אני עדיין בורח ממצדה אין מצדה, אין ילד והילד שלך לא מכיר את המצדה שלך הוא לא באמת שומע ופה באה הטרגדיה והיא פורטת לו סיפור לא רלוונטי ואמרנו שהטרגדיה של התודעה הריאקטיבית זה שהיא בורק בדיוק את המציאות ממנה שהיא מנסה וממנה כי אם אני אומר לילד שלי שאם הוא לא יעשה את שיעורי בית לא ייצא מנו כלום זאת בסוף אמונה שהילד ינכס לעצמו ואני בעצם רוצה לעשות את קורלו הכול הזאת כדי שייצא מנו משהו אבל מה שמנה אותי זה הפחד שלא ייצא מנו כלום ואני כאילו מודיע לו את זה כל הזמן אם לא אתה עשה שיעורי בית אתה עושה שיעורי במחתלות תודעה טריאטיבית, פרואקטיבית שואלת מה צריך ילד כל ילד כדי להצליח בחיים נתן נגיד תשובה ילד, כל ילד צריך לדעת מה הוא רוצה צריך להיות נאמן הרצונות שלו הוא צריך לקבל את עצמו ללא תנאי הוא צריך תחושת מסוגלות נגיד אפילו את הרעיון של תחושת מסוגלות אף ילד לא יכול להצליח להצליח להבוגר אם אין לו תחושת מסוגלות עמוקה ואם אני בא ואומר לו אם לא תעשה שיעורים לא יצא מלך כלום בחיים אז אני סותר ב100% את המסוגלות תודעה טריאטיבית מגיבה ולצערי בורסת מה שמנסה למנוע חורש שרוצה לעשות תודעה פרואקטיבית ושואל את עצמו איזה ילד אני רוצה לברור כלומר איזה תמונת עתידה אני רוצה לקבל ומה נדרש ממני תיעורר כדי לקבל אותו לא איזה תמונת עתידה אני רוצה למנוע אם אני חוזר רק שאלה תמיד שני מישורים ותמיד אדיש לכולם כמובן שהנקודה העמוקה יותר היא לברר מהו הפחד ממנו למצב למנוע פחד הוא הכאב כשאני אבין שבעצם אני זורק על הילד שביקר את חדים שלי הוא עבודת עומק הרבה פעמים קשה לעשות אותה לבד אבל אם יש פה שורש שאם לא תברר אותו לא תמוכה לשתנות את התבליץ כי זה חברות אנחנו מקבלים קונטרה לוקח זמן לקבל את הרעיון הזה וגם לגלות את השורש יחד עם זאת במקביל וגם בלי לעשות את הדבר הזה אפשר איזה לעשור ולהגיד אני מוכרח רגשית כל יום יש פה תודעה ריאקטיבית התעולה שאני עושה לא מביאה תוצאה יש פה אסטרטגיה לקויה אז במקום לשאול את עצמי מה התוצאה שאני רוצה למנוע שאלת את עצמך שאלה ניהולית איזה תוצאה אני רוצה לקבל מה יחשב הצלחה ואז תשאלת את עצמך מה התפקיד שלי כהורה בכל התהליך הזה בעצם שאנחנו עוברים אנחנו משחררים את הילד מהדבר הזה זאת אומרת אנחנו לא אומרים זה ילד שאוהב להתלבש ככה זה ילדה שלא אוהבת להכין שורי בית הילד לא קיים כרגע בכל העבודה העצמית שאנחנו עושים אנחנו מסתכלים רק עלינו ומה אנחנו גורמים ומה אנחנו גורמים נכון כי האמת שאנחנו בכלל לא מסתכלים על הילד גם כשאנחנו מגיבים אנחנו מסתכלים או על העבר שלנו או על העתיד שאנחנו רוצים למנוע היא תבנות עבר זה ילד זה ניסוח מופלא אנחנו אומרים שהאתגר הכי גדול או אחד האתגר הכי גדולים כהורה זה לדעת איפה אני נגמר זה איפה הילד שלי מתחיל כשאני מנהל מהתייחסים הוריד, חינוכי שמה שמכתיב את הפעולות שלה זה למנוע ממני את מה שקרה לי ולמנוע מהילד עתיד מבעית שהסיכוי שלך להתרחש הוא מאוד מאוד נמוך איפה הילד בתוך התמונה הנתתי אין ילד בתמונה אין ילד בתמונה ואנחנו צדקנים ובטוחים בדרך שלנו ולוהטים ויוקדים אשר גופרית עם איזה אג'נדה של ככה לא יוצאים מהבית למה? אבל גם את התיקון שלנו בעצם אנחנו תכף נתחיל לדבר על איך אנחנו מתקנים אבל גם את התיקון שלנו אנחנו עושים בלי הילד כן גם פה יש שנראה לכם התיקון המורכב לא שמשהו מקולקל אבל השינוי של הכיוון עוסק רגע בלהבין ממה אנחנו ברוכים למשל כמו בדוגמא הקודמת שנתנו שיש אם שהחוסר העונים של הילד שלה מאוד מאוד קשה לה במקום לראות שם עבורו וללמד אותו איך לצאת משם היא תוקפת אותו הרי שכשאנחנו משחררים את הילד כפי שאמרת מהמשוואה אנחנו צריכים לחזור לחווי החוסר העונים שלה ההיסטורית ובמקום to react to it כלומר לעשות הכל כדי לא לחוות אותה היא צריכה לעשות פעולה מאוד מאוד מורכבת מבחינה רגשית וזה ללמוד לשפוט בחוסר העונים הזה פה אנחנו צריכים להזירה ממש של עבודה פנימית עבודה רגשית שאומרת כדי להסיק להיות ריאקטיבי אני צריך להסיק לזרוח מהדבר הזה שאני reacting to זאת אומרת אם כל המהות הריאקטיבית שלי זה למנוע בעתיד חווה של חוסר עונים כפי שחוויתי בעבר כל האסטרטגיות ילדות שלי וחינוך הילדים שלהם מגיעים למקום הזה אז כדי לזרוח או לשבור את הסייקל הזה אני צריך לחזור לנקודת השורש שהיא חוויה של חוסר עונים חוויה ילדית של חוסר עונים ולשאול את האם המבוגרת הזו האם היום כשהיא בת 40 היא מסוגלת להישעות לרגע בחוויה של חוסר עונים בלי להתייאס להסתרר ולברוח מזה זו כבר פעולה עמוקה שבן אדם די קשה לו לעשות אותה לבד צריך לעבור שם להתחיל שהוא חישוק אש אנחנו במונחים זה נקרא להישעות בבור אוקיי אני שאלת ואני מנסה לשקף את זה במילים קצת יותר פשוטות שיהיו פשוטות גם לי וגם למעטנים להבנה זה אומר שאתה האם את צריכה לחזור למערכת למערכת ההפעלה שלה להבין, לקבל שזה מה שקורה, להישעות שם ורק מזה היא יכולה לצאת מהבור כמו שאמרת המהלך הראשון הוא לשחרר את הילד מהחסרות הבעיה היא לא בילד הילד סובל, קשה לו הוא קם בבוקר, מבחינתו העולם קרס הוא בוכה הוא שונא לנסוע בהשאה הציקו לו, הוא נכנס לקוראונט הוא מבאע את מה שעובר עליו זה שלו הטירוף או הכאף שפועל בתוכה הם זה שלה היא חייבת לשחרר את הילד ולהגיד, החוויה שאני חובה כרגע היא לא כי הילד שלי הוא לא בסדר היא צריכה לצאת מהשיפוט החוויה שאני חובה כרגע קשורה למערכת את ההפעלה שלי לקושי שלי לחוות חוויה פה צריכה להיות אבל למור המשגה שהיא פחות פטרונית כי אני אומר בתוך האירוע הזה, הילד מתנהג פויה הוא לא מתנהג כמו שצריך בוא נתקן את ההתנהגות של הילד או חלילה בוא נתקן את הילד משם אני מגיע ואין לי תבוננות פנימית כי אני במקום מורם אני הורה, מורם במרחאות ותפקידו לתקן את הילד הוא מקולקל אנחנו אומרים אם אתה הופעלת רגשית ונכנסת לאיזה מרומה כעף או חוסר עניין זו כל הרהשתקפות לפנימיות שלך שחרר את הילד אין שם מזור עבוכה אחד אתה לא מצליח לחנך אותו זאת עובדה כי מחר יקרה בדיוק אותו דבר ומחרתיים אותו דבר וזה הרבה פעמים רק מכריף שחרר את הילד ותבין איזה חוויה שצפה אצלך ממה אתה בורח? ברגע שאני לא מצליח להגיד אני בורח מחוסר עוניין כי כשאני רואה את הילד שלי חסר עוניין זה מאיר בי את החוסר העוניין שלי ברגע שאני רואה את זה אני משחרר את הילד ועושה עבודה פנימית מה זה עבודה פנימית במקרה הזה? היכולת שלי לשאול את החוסר העוניין להיות שם לנוחה עד לנקודה שבה אני כאישה נגיד בת ארבעים מסוגלת לחפוש רגע חוסר עוניין ולברוח ממנו כי אני יודע שמיד אחרי חוסר עוניין יגיע עוניין ואני אחזור על עצמי זה דרך אחת יש כמובן חוש חוסר עוניין מורכבת וזה דיאלוג יותר מורכב אבל ננסח את זה כך ברגע שהם או אב לא יהיו מאוימים על ידי חוסר העוניין הפנימי שלהם כי יש חורק רגע מבוגר אני אבא בן ארבעים שיודעת להתמודד במחמת חוסר עוניין אז גם שאלה שיקום בבוקר סמרטוט, קורבני, חוסר עוניין זה לא יעורר לי את אותה ריאקטיביות כי אחד אני יודע לשות בשבילי ואתה לא מוטרד מאיזה עתיד של חוסר עוניין לא רואים כשזה יקרה אני מזמין אותך להתחיל לחניך את הילד שלך ואז זה אומר לחניך את הילד לשאול חוסר עוניין הוא קורבני במקום לתקוף את התכונה איזו מציאות עתידית הייתי רוצה לייצר לייצר לא למנוע נכון מה אני רוצה לייצר? בוא נחשב, אני רוצה לייצר ילד שיודע לתת מקום לרגשות שלו ילד שיודע להוציא את עצמו מהברות הרגשים ילד שיודע לעבור ממצב של קורבנות למצב של מנהיגות ילד שמצליח לראות את החלקים האופטימיים של הבוקר לא יודע אם אני לא אימא עמוקה כמו תל בשן כשאתה אומר לי עכשיו לברות לחשוב על נציאות שאני רוצה לברות אז ישר עולה לי בראש שאני רוצה ילד עם עמוד שדרה אתה מדבר איתי כבר על הדרכים אני רוצה לברות ילד שיודע להתמודד עם הרגשות שלו אני רוצה קטע סופית ילד עם עמוד שדרה כן, אבל כשאת אישלית את עצמך לברות זו מילה נוראית לברות ילד אבל למה אני רוצה ילד עם עמוד שדרה מה תהיה התשובה מה תהיה התשובה תשובה אחת יכולה להיות שאני לא מוכנה שהוא יעבור את מה שאני עברתי אני לא מוכנה שהוא יושפע אני לא מוכנה שהוא יהיה סמרטוט אני לא מוכנה שנצלו אותו כמו שנצלו אותי שוב אני מגיעה למציאות שאני לא רוצה אותה עכשיו נגיד שזה גם אימא עמוקה מדי אני באמת רוצה לברור ילד עם עמוד שדרה לגדל ילד בוא נבחר במינוח יותר אלגנטי לגדל ילד שהצנחת מפוגל עם עמוד שדרה זה לא משהו שמישהו יכול להגיד זה דבר רע נכון? ואז אני צריך לשאול את זה עם שאלה פשוטה גם אם אנחנו רק עושים את זה איזה בן אדם צומח להיות בן אדם עם עמוד שדרה מה צריך לילד כדי לצמוח ולהפוך להיות אדם עם עמוד שדרה התשובות על השאלות האלה זה לא לנבוך עליו בבוקר שהוא מתנהג כמו סמוטות עכשיו כשאתה מתאר את זה זה נשמע לגמרי הגיוני ילד כזה למשל צריך ללמוד להיות נאמן לעצמו כי זה עמוד שדרה ילד כזה צריך ללמוד לקבל את עצמו על סך החלקים שלו כי אם הוא מקבל את עצמו הוא פחות יושפע מאיך אנשים יתייחסו אליו ומה יגידו לזה ילד כזה צריך ללמוד להיות קשוב לנב שלו ולשמור על האינטואיציות שלו כי זה מה שהופך ילד לילד בעל עמוד שדרה זה מה שהופך ילד לילד בעל עמוד שדרה ילד בעל עמוד שדרה צריך ללמוד ליפול ולקום ילד בעל עמוד שדרה צריך ללמוד לקבל את החולשות שלו אז מה שבעצם אתה אומר לי לאמא הלא עמוקה גם אם את מייצרת בראש שלך איזושהי מציאות רצויה מבחינתך אל תשכחי לייצר גם את הדרכים להגיע למציאות הזו אז מה דרך? אפשר לחלק את זה מה המציאות הרצויה שאני רוצה לקבל זו השאלה הראשונה נגיד ילד עם עמוד שדרה או ילדה ששומרת על עצמה ולא הולכת עם שני סנטימאל שאלה ראשונה איזה מציאות עתידית אני רוצה לקבל זה במודל שלנו נקרא Creation שאלה שנייה מה צריך לקרות או מי הוא הילד שהופך להיות מבוגר שיש לו עמוד שדרה או מי הילדה שלומדת לכבד את עצמה ושומרת על עצמה זו השאלה השנייה והשאלה השלישית מה התפקיד שלי בכל דבר הזה מה עם הפעולות היומיומיות שאני צריך לעשות כדי לאפשר לילד לעשות את התהליך הזה והרבה מאוד פעמים אנחנו מגלים שהפעולות הן ב-180 מעלות למה שעשינו פשוט פחות אני עושה את זה כמה פעמים בשביל לא להגיד את כל הפעמים תן לי דוגמה יש לי ילד שהוא מתחבר עכשיו לרב בשכונה שאוסף את הילדים עד חמש עשרה והם הולכים ולומדים ווטה אלזר דף גמרא היומי ואני נהיית מבועטת בבית ספילוני זה מאוד מאיים עליי ואני גם יודעת שהבת הפרחה של אחותי מבטליד גם כן היא חזרה בתשובה והיא איבדה את הקשר עם אמא שלה ושם הנתק היא חזרה בתשובה ואל תשאלי ואצלי זה לא יקרה זו תודעה ראקטיבית במקרה הזה מצדה של מישהו אחר מצדה נפלה, אני את הקשר עם הילד שלי לא אאבד מה התודעה אמרה? אני לא אאבד את הילד שלי מה אני צריכה לעשות כדי לא לאבד אותו? זו תודעה ריאקטיבית מה היא עושה? היא אוסרת עליו ללכת וכמובן לא באה לטוב אז הוא חומק הוא חומק מהחלוני, מה אני אשאר לו? זה כמובן לא בא לטוב, הוא ממשיך ללכת אליו היא כבר מפעילה את האח שלו שישים ומגדיל את הקונסיגריה ומגדיל את הנתק ובסוף היא הולכת ומאבדת קשר עם הילד זאת אומרת, הוא לא חוזר בתשובה אבל הוא הולך לקראת ניתוק קשר עם האמא חוזר בתשובה, לא חוזר בתשובה אם הפחד שלה היה לאבד קשר עם הילד היא ראתה מציאות עתידית שבו היא מאבדת את הילד ובסוף הפעולות שלה הולכות וגורמות לזה שהיא מאבדת את הילד זו התרגזת של התודעה הריאקטיבית שהיא בורט בדיוק את המציאות ומנה היא מנסה להימנע מה זה לעשור? לעשור זה לראות שאחד, אני פועלת מתוך הפחדים אמרנו מה המסדר בין הנמצא לרוח שתיים, הצירה שנייה זה לראות שאני לא מקבל את התוצאות שאני רוצה ובמקום לעצוב אני משקיע יותר כוח באותה אסטרטגיה, והיא לא מולכת עצמה אלא מחליפה. זה נקודת הצירה שנייה. ועכשיו יש לי הזדמנות לשאול שאלה אחרת מהי המציאות העתידית אותה אני רוצה לראות? לא, מה המציאות העתידית אותה אני רוצה למנוע? למשל, המציאות העתידית אותה אני רוצה לברור ושלא משנה מה קורה המשפחה הזו נשארת מחוברת לנצח מסכים עד קץ הדורות אני בקשר עמוק אישי ומחבל עם הילדים שלי עד הקבר מהן הפעולות הנדרשות כדי שזו תהיה המציאות העתידית בקשר שלי עם הילדים שלי למשל לכבד אותם על הבחירות שלהם למשל להגיד להם זה לא משנה אם תחזרו בתשובה בשאלה, ב-reverse, בלמעלה אני רעב אתכם תמיד זו מציאות שמבטיחה ש קשר משפחתי יישאר לנצח אם זה הפחד שאני אהיה אני אהיה לו אז הנה דוגמה קטנה שכשאני פועל פעולה רעתית כדי למנוע העתיד אני עושה פעולה כדי למנוע העתיד ומקדם אותו וכשאני שואל את עצמי מה המציאות שאני רוצה ליישר משפחה מיוחדת גרעינית לנצח מסכים זה גוזר ממשפט אחר לגמרי של פעולות התנהגותיות דיברת קודם, כשדיברנו על כך לא לצאת מהבית על מה שמואר צומח ונתת לזה דוגמה בצד שני מה שמואר צומח גם הולך על הכיוון החילובי? כן, מה שמואר צומח זה אחד החוקים שאני הכי אוהב אני חושב שהוא נגעתי בקטנה הוא חוק ביולוגי ולכן אין בו שיפוט זה משפט מסובך אבל הוא עונה בדיוק על מה שאמרת מה זה אומר של חוק ביולוגי? שמה שמואר צומח אם השמש מהירה על האסבים והיבלית ההיבלית והאסבים צומחים אם השמש מהירה על הנרכיסים או על הברדים, הברדים צומחים אין שיפוט של השמש ולא של הברדים אם אני מאיר על תכונה שלילית אפקרות נניח, היא צומחת אם אני מאיר על תכונה רצויה, היא צומחת אין שיפוטיות בחוק לחוק ביולוגי זאת אומרת, אם אני רוצה להחלף התנהגות רצויה מילד, אני לא יכול לעשות את זה על ידי זה שאני מאיר את ההתנהגות הלא רצויה שלו על היבלית, כי זה מה שהיא צומחת את לא יכולה לצאת כך מהבית כמו פרחה התודעה הריאקטיבית הזו מאירה על הפרחיות שבה ילדה על זה שאי אפשר לסמוך עליה על זה שאיך היא נראית יותר חשוב מהמהות שלה זה בעצם מה שאמרתי לה איך שאת נראית גובר על המהות שלך וזה מה שהיא עשית וזה המסר, לא צומח עליה, את פרחה ואיך שאת נראית גובר על המהות אתה רוצה לברוא, לייצר, לגדל ילדה עם העולות אחרות תאיר עליהם, תאיר על זה שהפנימיות גוברת על המהות תאיר על הרגעים שבהם מה שהיא שמה לב זה מהות לתוכן תאיר, תגיד, זה היה מדהים היום לראות איך ביטט את הפנימיות שלך איך בררת את העיקר מהתפל היה מדהים לראות איך נאה בתכבוד בבן אדם הזה היה מדהים לראות אותך לבצעת מהבית אלגנטית בטור טעם אז זה בעצם את השיפוט מה הקהל איך להתחסת מהבית אין פה קארק היום אנחנו מדברים שאין מוקש שלא עולים עליו מי עשה שתגיד איך להתחסת מהבית, ההפצה בכלל איך להעביר זכות גוברת זה לא העניין מה שמוער צומח אומר שאם אני אגיד לך עכשיו לימור, תקשיבי בוא נגיד שההקשבה שלך הייתה גרועה היום בפודקאסט הזה ואני אסיים ואני אגיד לך תקשיבי זה לא עסק, את לא אי אפשר תפרט לי כל הזמן אז אני מעיר על תכונה שאני לא מעוניין לקבל אותה אני צריך לשאול את עצמי איזה תכונה אני רוצה לקבל איזה מייסים אני רוצה להעיר עליו כלומר, למצוא רגע שבו התכונה הזו באה לידי ביטוי, ורגע תקשיבי בחלק האחרון של הסשן הזה ההקשבה שלך הייתה מדהימה ואני מעיר על תכונה שאני רוצה שהיא יצמח בוא נגיד לך דוגמה שהילד חסר אונים ולפני היא כך וכך וכל אני רוצה שמה שהיא יצמח זה האונים שלו, לא חוסר האונים שלו אבל ברוב הזמן הוא חסר אונים 99% הזמן הוא חסר אונים וההרגל שלי הוא הרגל צבאי כזה הוא הרגל ישראלי לראות מה לא בסדר ולהעיר על זה כדי שתקנו את זה זה מאוד ישראלי הוא רוצה להעיר על התכונה שהוא רוצה שהיא יצמח במקרה הזה תחושת האונים אבל היא לא קיימת במציאות אז מה עושים? אני נכנס בעצם לתהליך שבו המחפש את הרגע היחיד הזה היום שבו הילד שלו השגעים אונים הוא אומר לו תקשיב רגע ילד, היום ראיתי אותך כאן בבוקר ונופל וזה ומיד התאשת והרגעת את המחשבות שלך והרגעת את הרגשות שלך זה היה מדהים לראות אם אתה תמשיך ככה לגלות את החוסר הזה שום דבר לא יעצור אותך בחיים לקחתי עובדה, מציאות שהיא אמת כלפי הילד הערתי עליה, נותנתי לה כוח ועכשיו היא צומחת אני יכולה גם להעיר על אבני דרך שלי בדרך למטרה, נכון? זאת אומרת לא חייב דווקא ללכת לכיוון של ההערה של למצוא לי את הדברים שהם מעידים על זה שיש לו המון שדרה אני יכול לקחת כל ניואנס שרלוונטי לזה אני יכול לקחת הוצאות, אני יכול לקחת התנהגויות תכונות זה לא משנה בחשיבה קריאטיבית בניגוד לריאקטיבית שאני רוצה לברור מציאות אני שואל את עצמי מה אני צריך כדי שמציאות הזאת תתקיים מה אני רוצה שהיא צמח בוא ניתן עוד דוגמה אחת ואולי בזה נסיים כי אני חושב שצריך הרבה הרבה מאוד תוכן אם עומד הילד שלי מעל הבריחה ומפחד לקפוץ לבריחה ואני מפחד איתך אני רוצה שהוא יקפוץ לבריחה גם בשבילו וגם בשבילי אתה אומר לו אל תפחד תקפוץ אל תפחד תקפוץ הרי שאני מעיר על הפחד ומה שצומח זה הפחד שלו ולכן הסיכוש שהוא יקפוץ הוא ספסיל לגמרי וזו שוב תודה ריאקטיבית אני בורא את המציאות ומנה אני מנסה בימנה תודה קריאטיבית יוצרת תשאל איזה תוצאה אני רוצה לייצר התשובה היא קפיצה למים עם מה אני מתמודד עם פחד מה צריך לצמוח כדי שיהיה בן אדם שמפחד לקפוץ למים אומץ על מה אני צריך להעיר על האומץ אבל בילד אין כרגע אומץ אני יכול להגיד לו אתה אמיץ תקפוץ או תהיה אמיץ תקפוץ השאלה היא שאלה פשוטה על מה אני צריך להעיר באלף לא באים כי הבאים מעיר על הריאקטיבים זה מה שאני לא רוצה שיצמח על מה אני צריך להעיר באלף כדי שהוא יצמח אנחנו נסיים פה כי אני חושב שנגעת בהמון המון תיאוריות דרך הדוגמאות אנחנו נתפגש בפרק הבא תודה רבה להתראות סליחה זה לא מה שהרמנתי