ראיון עם הראל יום הזכרון

שלום שלום, ברוכים הבאים לנולדים על המשבר עם רהם פיזן. הפעם הזמנתי חבר שלי, אראל בוסחק, לחפר לנו קצת על מחשבות לקראת יום הזיכרון הראשון. ככה נשתף אחד את השני במחשבות לקראת יום הזיכרון וננסה ליצור לנו יום זיכרון משמעותי, יום זיכרון של כוח ולא של נפילות. או אולי לא, אולי דווקא יום של השתפכות. שלום אראל. שלום רהב, בוא נשמע. טוב, אני כבר טוב אני אומר, מה שלומך? אני בסדר כזה, כן, באמת נכונים לזה, בסדר. בסדר, ברוך השם, בסדר. אז כאילו, אם אתה שואל אותי מה לקראת יום הזיכרון, האמת שיש איזה שתי צדדים כאילו אצלי. אחד אחד אני חושש, כזה ממש לקראת היום, כאילו להיות שוב בקדמת הרמה, כאילו זה שיבע, כאילו זה עוד קרה. כאילו כולם מסתכלים עלינו, על המשפחה, האמת שיש לנו בקהילה זה גם ממש אתה מדליק, כל שנה יש את המשפחות, משפחות שקורות כאילו לפני איזה 30 שנה, זה אחות שכולה מדליקה איזה מסועה. זאת אומרת כאילו מסועת זיכרון כזה מה שנקרא, מול איזה אמדרת של כל מופלא הקריאה, וכאילו אתה מסתכל על זה מהצד, וכאילו בסדר, לא רוחים כל כך לא זה, ועכשיו אנחנו נהיה המדליקים. אז שוב כולם... אתה ראה את המדליקים את המסועה? כן, כן. כל שנה בוחרים משפחה אחרת? לא. אז השנה זה יהיה כל המשפחות של המלחמה הנוכחית, שזה דרך 30 איש כזה, פחות. אז כל המשפחה שלנו זה שבע כאילו. כמה מסועות יש? לא, נראה לי מישהו אחד מדליק, וכולנו מנהבים כאילו. נוחית כזה, נוחת פיק כזה שפוך, עד המסועה לחזור, זה כאילו שוב, להיות בקדמת הבמה, ומבהלים אותך, וכל הזמן מרגישים אותך לדבר, זה מחזיק קצת לשבע, ואני לא יודע, זה קצת תותר את מה שהשכל אמר לי בזמנו, ממש אחרי השלושים או אפילו אחרי השבע, שכאילו התביעה הזאת של לחזור לחיים, שבעצם באמת, זה מלחמה קצת, אצלי אני מרגיש שזה מלחמה בנרגיש של השכל, שהשכל אמר לי לחזור לחיים, ובמותם ציבור אמר לי את החיים, מה שנקרא, זה מה שהוא היה רוצה. בוא רק תספר בקצרה סיפור, אה, איזה סיפור. אתה ילד מוצק, אתה גר בקריאת שמואל, כן. עכשיו אתה נפל ב... בגלל שזה, בשבת, אחרי שאתה הגש, לפני ארבע וחצי חודשים, ועכשיו הוא הבכור, כן, אני שני בהשפחה, מתוך? מתוך שישה, עכשיו חמישה. אוקיי. עכשיו אתה אומר לי, כעת יום הזיכרון, אתה מרגיש שזו חברה לשיבה. כן. אני מרגיש שזו חברה לשיבה כזאת, וכאילו ממש מכוח שהיה לי אז, אני צריך את הרגש, חשוב, אני צריך להומר לי, לחזור לשיבה, וזה הטרפיה, וככה אפשר להתמודד עם זה, עם כל העניין, וככה גם תריך, וככה גם ברור שהוא היה רוצה וכו', ככה אומרים תמיד, שהוא היה רוצה שנמשיך את החיים. שנמשיך את החיים. כן, אבל הרגש, נחור לי ממש, הרגש הזה, האמת שאני אגיד את האמת, הוא קצת התאמם עכשיו, אחרי ארבע וחצי חודשים, אבל אחרותו, אז כאילו, אני לא בטוח, אני חושב שזה הזמן שעבר. זה הזמן שעבר, זה מעניין, אבל בפעילי אני אומר כאילו, שהרגש מה שנקרא, שאני אציג אותו עכשיו, שהוא בעצם אומר לי, איזה לחזור לחיים, כאילו מה, קווה מוסוס, מה שנקרא, איזה טרפיה שלי, יש לה ביטוי כזה, כאילו, כאילו קרה בו משהו, מזעזע ומפחיד, ואיך אתה יכול לחזור לחיים, וכאילו, אני גם בטוחה שנצטרטתי על זה, שאחרי השיבה, הילדים המתגררות, והם גם חזרו לעבודה. מצטטתי על זה יצח, כאילו, אני אמרתי, וואלה, מה קורה, בוא נעקל את המחשבות, בוא נחשוב, נהיה בבית קצת, ובאמת בשלושים, רוב השלושים, שיבה זה לא זמן לחשוב, שיבה זה זמן, אולי זמן כזה, של להפסיק את המחשבות, לא? כן. אני גם הייתי חושב שזה היה שיבה זמן. כן. לא, למרות שאתה, חזרתי אחורה ביד. וואלה, וואלה, הנה, הצמנתי על זה, אני אגיד לך את האמת, לא הצמנתי על זה, כאילו, היה, הייתי במחשבה של, בוא נעקל, אני בדוק לא חזר, כמה ימים, ובאמת זה מה שעשיתי, לא חזר. חזר לי טיפה כמה ימים בשיבה, שתיים. הייתי במצווה חמישה ימים בכל השבישים. ממש, מצווה שעורה, וחזרתי משעמת הביתה. כאילו, היה את הרגש הזה, אתה לא יכול, אבל, מה יכול להיות, זה שזה העניין, שככל שאתה מתקדם, הרגש הזה מתאמם, וככה כאילו, איך אתה כאילו, אולי גם, לא יודע איך להסביר, אולי, יוצא מהמשבר הזה, בסוף הרגש מתאמם, זה לא שכאילו, זה לא שאני רוצה לסרץ הרגש הזה, פשוט מצווה, כי עבר, עבר זמן מסוים. אז, אז לכאן אני אומר, זה קצת, איום הזיכרון הזה, זה כאילו, וואלה, כן, אני רוצה כאילו, שיגיע, כמו, וזה נגד המחשבה, שאתה צריך לומר, שאני חושש מיום הזיכרון, ולא רוצה כבר להיות, בקידמת הבמה, ובא לי לחור השמירה, אז כאילו, זה שתי פנים כאלה, ככה אני מרגיש את זה, אבל ברור לי שכן, שצריך את זה, ואנחנו צריכים לזכור, את הגיבורים שלנו, ביום אחד מצוין. של אבל. כן, של אבל, זה אבל, אבל, לזכור את זה כאילו, בואנה, כל כך הרבה אנשים, איך אתה מתכוון למה שאתה אומר? אני, אני עם המחשבות קצת שונות, ממש, האמת שהן ממש שונות, וזה ממש מרתק אותי, ככה לשמוע, אני, אני בוחר, אולי אני בוחר, כאילו כנראה שאני בוחר, לראות את יום הזיכרון, כיום לא של אבל, שהוא לא קשור לשיבת, הוא לא קשור לשלשים, והוא יום, שבו אנחנו, חווים את זה, ואנחנו חווים את זה, או רואים שיש אנשים, שהקדישו את החיים שלהם, בשביל שאנחנו נחיה פה, ורבים מהם עשו את זה, בצורה הכי טובה שאפשר, וזה כאילו, בצורה שאני מתייחס היום, ליום הזיכרון הקרוב, אני, היא מתחברת לי מאוד עם המחשבות, כאילו, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני,