פרק ראשון הבית של סבתא

מוכן? תקיף, תהיה אחד, סבבה, סבבה, מדהים. ברוכות וברוכים הבאים לבית של סבתא, פודקאסט למי שרוצה להגשים חלומות ולהשים את הידים שלו. תודה רבה למרום גרופ, שתותנים לנו את המקום ותותנים לנו להיפגש כאן, להרחיב את הידע והסקרנות. אני רוצה לומר תודה רבה לאהד שנמצא פה לידי. לפני משהו כמו שלושה ימים, ארבעה ימים, משהו כזה, נכון? אנחנו הקלטנו את הפרק הניסיוני שלנו, להבין טוב יותר איך הולך, הכל הולך, הכל טוב. ומה שקרה שם זה שכולם אמרו לנו, אנחנו רוצים לדעת טוב יותר מי אתם, לפני, מי אתם. אז הנה אנחנו פה, אנחנו כאן, מראים לכם בדיוק מה קורה ואיך קורה ולמה קורה ומי אנחנו. מה איתך עוד? בוקר טוב, מה שלומך רועד? בוקר טוב או ערב טוב למי ש... ערב טוב, לילה טוב. לילה טוב, כן. מה שלומך? בסדר גמור, בסדר גמור. מה איתך? מה אתה אומר? בסדר גמור, איזה כיף להקליט את הפרק הראשון שלנו כאן ביחד. כן, מגיע הזמן. או השני בעצם. עוד חצר לך פה, המעוררות מאחורה. גם לך חצר תמונה מאחורה. כן, בדיוק. אנחנו נהיה בסדר. טוב, אז קודם כל בוא נפתח רועד. אז באמת כמו שאמרת, התגובה הראשונה שקיבלנו, האינסטנקטיבית אפילו אפשר להגיד, היא מי אנחנו? אנחנו לא נדבר בפודקאסט, אבל מי אנחנו? מי מדבר? מי זה הקולות ששומעים ורואים כאן? אז בוא תגיד לנו באמת מי אתה. אתה אומר מי אני? איך הכל התחיל בעצם? איך הכל התחיל? איך הכל התחיל? טוב, חמישי או שתים עשרה אלפיים, אבן גבירול, חדר יולדות. סתם. שמע, בוא נתחיל בקצת למה אנחנו כאן. למה אנחנו כאן? אנחנו בעצם עובדים בנדלן, אנחנו בעצם יזמן נדלן יחסית בתחילת דרכנו, אנחנו הקמנו את חברת מרום גרופ, תשמע נסה לספר לך סיפור. אוקיי? הסיפור הוא התחלה של אלפיים עשרים, דמה, כמעט אפילו בין אלפיים ותשע עשרה אלפיים עשרים, מתחיל קורונה, אני בצנחנים, נשאר בבסיס, ופשוט לא יוצא הביתה. לא יוצא הביתה, אפילו אני לא מתקרב לביתה. וואי, זאת הייתה תקופה נוראית. נכון. ואומרים לנו שבוע אחד, אומרים לנו שבוע שני, ואנחנו לא חוזרים הביתה. אומרים לנו, תקשיבו, בחודש הקרוב, תצאו בסוף הביתה, תנחש מה? לא יצאנו הביתה. לא יצאנו הביתה. ובסוף, אני יוצא הביתה, וכשאני יוצא הביתה, אני קולט, שהחיים שהיו לפני, פשוט השתנו במאה שמונים מעלות. לגמרי. כל מה שהיה לפני, לא היה. אבא שלי מכרית לעשות אוכל משפחתית, לא זוכר איך הוא עשה את זה, האח הגיע מפה, האחות הגיע משם, אף אחד לא יכל באמת לראות אף אחד, כי כאילו מפחדים מהקורונה, אבל זה קרה, ומה שבסוף קורה, זה שאנחנו יושבים לאורחת שישי, ואבא שלי, שהוא עובד בבנק הפועלים, הוא עושה משהו עם הייטק בבנק הפועלים, הוא עובד כל יום משמונה עד חמש, אתה יודע, עבודה מסודרת, הוא עומד על זה, כיף לו. ואח שלי, כל החיים רצה להיות מהצווה גרפי. הוא למד את זה, הוא עוסק בזה ועושה הכל, יושב איתנו לאורחת שישי, ואומר לנו דבר כזה, תקשיב, אוהד, המשפחה, כולם, החלטתי לוותר על החלום שלי, החלטתי להפסיק לעשות את מה שאני אוהב, ואני הולך לעבוד בהייטק. ואני הסתכלתי, והסתכלתי עליו, ורמתה, למה? למה? למה? למה? היה לך כל כך טוב, זה סיפור, מה הבעיה? והוא אמר לי, תקשיב, יש לי כבר ילד, יש לי אישה, יש לי משפחה, אני לא יכול להגשים את החלום שלי, שאין לי זמן, אפילו את היכולת להביא אוכל הביתה. אין לי את הדרך, אין לי את הצורה להביא את זה. ואז אבא שלי, עם הבת קדושה, אתה צעיר, אתה צעיר, עושה לי ככה, אוהד, אתה חייב להבין שאת החיים האלה, חייבים לסרוד. לסרוד. ואני באותו רגע כל כך כעסתי, שתקשיב, קמתי, ויצאתי, מאותה ארוחת שישי, לא חזרתי אותה ארוחת שישי, כבר בית איתה, אז אם עצמי ככה הייתי, הלכתי לטיילת של פתח תקווה, מי שמכיר, מהשירים של תונה, הבנו שזה לא אפשרי ככה, סעבתי שזה לא אפשרי ככה, ואמרתי עצמי, את החיים האלה, אני לא הולך לסרוד. אני הולך לעוף עליהם. אני הולך לטוס עליהם. אני לא הולך, בשום צורה, לסרוד את החיים האלה. ובאותו רגע הייתי, אתה יודע, עבר איזה, אני מניח שעבר איזה כמה ימים, וחבר בצבא, קוראים לו עדי, אמר לי, תקשיב, אבא שלי הוא יזם, הוא עושה דברים ממש מגניבים, והוא אמר לי שיש דבר כזה שנקרא השקעות. ואני, לא היה לי מושג מה זה השקעות, אין לי מושג, ואז אמרתי עצמי, אוקיי, מעניין, בוא נשב לדבר על זה. ודיברנו על השקעות, הוא אמר לי, תקשיב, יש איזה בחורה, יש דברים כאלה, יש פה, יש שם, אמרתי לו, תשמע, בוא ניפגש, ולהבין, הוא אמר לי, אין בעיה, אני גר ברצליה, בוא אליי, יש לי בדיוק בית חדש. תשמע, אנחנו נפגשים, אני זוכר את זה היה משישי, בדיוק השבוע שלפני עומדת שלי, יש לי עומדת, יש לו עומדת שבוע וקצת אחרי. משהו כזה, פרש ממש מוזר, ו... אני הולך בביתה, בית ריק, אין רהיטים, אין כלום, אפילו השירותים לא עובדים, אני בא לשטוף ידיי, הוא אומר לי, אל תפעיל את הכיור, אל תפעיל את הכיור, כי אם תפעיל את הכיור, כל הבית מוצף עכשיו, זהו, נגמר. אבל מה? בית ענק, בקומה... שישית, שביעית, או חמישית, שישית, משהו, לא נורמלי, המרפסת שלו יותר גדולה, מהבית שלי. אוקיי? ואני רושם לך להגיד, כי אני בטוח שאבא שלך הוא בחור טוב, אבל... מה הוא עושה, ואיך הוא הגיע למקום הזה? זה לא נראה כמו אחד שסורד את החיים האלה. בדיוק, זהו, הוא לא נראה כמו בחור שסורד. בדיוק. ומה שקרה זה ש... הוא אמר לי משהו ששינה לי קצת את הפרספקטיבה לחיים. הוא אמר לי, אבא שלי, שהוא יזם, הוא הבין שהוא לא רוצה לקנות דירה. הוא גם לא רוצה לבנות דירה. אז הוא הלך לבניין, מאוד מאוד ישן, קרוב לרצליה פיתוח, איפשהו שם קרוב יחסית, ביאן היה באותו רגע שלוש קומות, ישן מאוד, הוא החתים את כל האנשים שם על פינוי בינוי, או תמה 38, הוא שיפץ את כל השלוש קומות האלה, קנה עוד כמה דירות באותו זמן שהן היו חצי הרוסאות, ובנה, לא ולקבלן, כל אחד עוד קומה שלמה, ועוד קומה מעל הקומה. זאת אומרת, כל אחד קיבל שתי קומות. עכשיו ביאן קיבל שבע קומות, לא יש שתי קומות, לקבלן יש שתי קומות, אתה מבין מה אני מכוון? לא שתי קומות, לקבלן יש שתי קומות, ועוד שלוש קומות... מה הוא עשה? הוא אמר יש לי כסף לבית, יש לי שלוש מיליון שקל לבית, אני לא רוצה שלוש מיליון שקל לבית, אני לא רוצה בית ששווה שלוש מיליון, זה אחלה שלוש מיליון, אני רוצה בית ששווה עשר, אני רוצה בית ששווה עשר, מה אני אעשה? אז הוא הלך והוא החתים והוא עשה, הוא קיבל בית ששווה עשר, כי הוא עשה אזרמות, וכשהבנתי את זה, כשהוא סיפר לי את זה ככה, הבנתי, אוקיי, יש פה משהו, יש פה משהו, אני צוץ דלק, וזה הרגע מכונן בעיניי, שהבנתי שאפשר לבצע משהו שהוא לא... הוא לא רגיל, הוא לא פשוט לעבוד ולחסוך כסף, לבנות בית, וזהו. הוא לא לחכות למזכורת הבאה, הוא לא להגיד, וואי וואי, מה קורה עכשיו אם אין לי עבודה שבוע הבא, אין לי עבודה חודש הבא, אם אני בטעות מתפטר, או אם אני בטעות קורה לי משהו, מה אני עושה? אין את זה. יש אנשים שלא חיים את החיים האלה, ואני אהבתי על זה. ומאותו רגע אמרתי לעצמי, זהו, אני חייב להיות עם האנשים האלה. אני חייבת להגיד להם, אני חייבת להגיד להם, אני חייבת להגיד להם, אני חייבת להגיד להם, אני חייבת להגיד להם, אני חייבת להגיד להם, אני חייבת להגיד להם, אני חייבת להגיד להם, אני חייבת להגיד להם, אני חייבת להגיד להם, אני חייבת להגיד להם, אני חייבת להגיד להם, אני חייבת להגיד להם, אני חייבת להגיד להם, אבל אני באמת זוכר גם את התקופה של הקורונה, אני גם בדיוק הייתי בתירונות באותו הזמן, וזה עוד היה, אני לא יודע אם אתה זוכר, אני עוד, כשהגעתי לבסיס, עליתי על האוטובוס ושמנו כפפות, על גבי כפפות, לא ידעת איך המחלה עוברת, איך החידה כזה מגיע, אם זה דרך נגיעה, אם זה דרך איתצות, אם זה באוויר בנגיעה, זה היה מטורף, זה היה מטורף. ואני באמת זוכר, שהתחלה בעצם, עכשיו כשסיימתי את התירונות, אז הייתי מהמחלקים של הקרטונים, מאלה שחילקו את ה... הייתי מהחיילים שהגיעו לכל הבתים במרכז, הייתי בכל הערים במרכז, שהגיעו באמת לאנשים שאדם אינם מנסגת, הביאו להם קרטונים עם אוכל, אה, אתם הייתם המחלקים של כל האוכל, ואני הייתי במחלקים, כן. וזה היה באמת תקופה יפה. אבל אני הגעתי לנדלן בצורה שונה. אני, בתחילת דרכי בצבא, רציתי להיות קצין. וקרה מה שקרה, ושברתי את היד. זה הייתי בשלושה חודשים בגימלים, היה לי שני שברים ביד. ואמרתי, טוב, איך אני הולך לנצל את הזמן הזה? מה אני הולך לעשות כל הזמן הזה בבית? אז יום זה כיף, יומיים זה כיף, שבוע זה כיף. אמרתי, די, כמה אפשר, אני חייב לעשות את זה. אמרתי, די, כמה אפשר, אני חייב לעשות לי תוכנית, שאני שיר שפוי. כי אם לא, הייתי משתגע. נטפליקס, נטפליקס, נטפליקס. לגמרי. יוצא עם חברים בשש בלילה, בשש בבוקר, והולך לישון, כאילו הכל היה הפוך, הכל היה הפוך. הבוקר היה הלילה, והלילה היה הבוקר. ובאמת, עשיתי לי תוכנית, עשיתי לי ממש, לוח שנה, עשיתי לי לוח זמנים, של מה שאני הולך לעשות כל יום, ברמת הדקה. ובאמת, הייתי משתגע. ואני זוכר שלפני שזה קרה, עבדתי קצת, הספקתי לעבוד בסופר פארם. עבדתי בסופר פארם, וקיבלתי את תלוש המזכורת, שמע, סופר פארם זה מעניין. סופר פארם זה מעניין. כן, ועוד עבדתי בנמל, בתל אביב, אני גר בפתח תקווה. איך הגעת לתל אביב בכלל? אל תשאל. וקיבלתי את תלוש המזכורת, ואני זוכר שאני מסתכל, וקיבלתי, יש פה מישהו לא מוכר, שלוקח לי חלק מהסכום הזה, יש פה עוד כל, זאת אומרת, לא ידעתי לקרוא את תלוש המזכורת. מי זה ביטוח לאומי, ולמה הוא רוצה את הכסף? מי זה מס הכנסה? מי זה כל המניאקים האלה, שלוקחים לי מהכסף, שאני עבדתי בשבילו? ואמרתי, טוב, זה לא יכול להישאר ככה. אני, יש לי הרגל, ברגע שאני לא יודע משהו, אני מתקשר לחבר הכי טוב שלי, דוקטור גוגל, ובודק מה פירוש אותו הדבר. הוא מתקשר. הוא לוקח את הטלפון ומתקשר אליו. ובאמת, אמרתי, שאם יש לי עכשיו זמן, זה מה שאני רוצה להבין. אני רוצה להבין מה זה הדבר הזה שאני מקבל, שנקרא תלוש המזכורת, ואני לא יודע לקרוא אותו. זה נראה לי הכתוב בעברית, עם ספרות ואותיות בעברית, אבל לא ידעתי לקרוא את זה. וזה היה מטורף. ומשם הגעתי, באמת, לכל ההתנהלות הכלכלית. איך אמרת, ה-state of mind שלי חייב להשתנות. ואז חשבתי על השקעות. אמרתי, טוב, השקעות זה משהו מעניין, זה משהו מגניב. קראתי ספרים, שומעתי פודקסטים, ראיתי הרצאות, והבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות. ואז, אחרי תקופה ממושכת, התחלתי להשקיע, באמת. זה היה לי מאוד כיף. איפה השקעת? איפה השקעתי? חתכתי חשבון מסחר עצמאי. איפה? אקסלנד כזה? במיטב. היה לי עטבה דרך הקורס של הקסי. ושוב, אני זוכר גם אז, שחודש אחרי שהתחלתי להשקיע, אני רואה שלא עשיתי שום דבר, בקצב שלי, הסכום שהיה לי באותו חודש ירד. אמרתי, מה זה הדבר הזה? אני קראתי, הגשבתי, הלכתי, עשיתי את כל הדברים האלה, ובסוף אני בעצם לא עושה שום דבר. אני נשאר במקום, הכסף שלי עושה משהו, אני לא יודע בכלל מה הוא עושה, אני משקיע אותו אצל מי שאני חושב שזה יהיה טוב. אבל בעצם זה ירד. לא היה לי שליטה על הכסף. אני בעצם הבנתי שאני רוצה שהכסף יעבוד עבורי. הגעתי להבנה הזאת, ואני עדיין חושב ככה דרך אגב, אבל אני רוצה לגרום לו איך לעבוד. חושב שמה? אני רציתי שהכסף שלי יעבוד עבורי. אוקיי. כמו כולם. לא יודע איך זה כמו כולם. הרוב, אני חושב שהיום רוב אוכלוסיית ישראל מבינה, תשמע, אני בטוח שלא כולם, אבל רוב אוכלוסיית ישראל מבינה שצריך. צריך לבוא ולהשקיע. כי אם לא, יהיה לך בעיה. אז החלק מה להגיד צריך ליד שאתה באמת אקטיבי ועושה פעולה כלשהי, שם נופל הרוב. הרוב לא עושים את זה. הרוב משאירים את הכסף שלהם בעבר ועכשיו בבנק, כי הם מפחדים, כי זה מה שלימדו אותם, כי ככה הם גדלו, כי הבנק זה הדבר הכי עציב שיש, וכל דבר אחר יכול לקום ולפעול בעינף יד. אוקיי, אז אני רוצה להחזיר אותך רגע, ולשאול אותך, איך הגעת דווקא לנאדם? אז פה נתן נקודה מעניינת. אז כמו שסיפרתי, אני הייתי בגימלים, והתחלתי להשקיע, ואז כשחזרתי מהגימלים, פגשתי בחור, שקוראים לו עדוס, ובמקרה הוא יושב מולי. עכשיו, באותם ימים, ממש אחרי שאני הבנתי, שראיתי שהכסף שלי בעצם עובד, אבל הוא לא בשליטתי. זאת אומרת, הוא עובד עבורי, אבל לא איפה שאני רוצה שהוא יעבוד עבורי. כי אני לא אחראי על מה שקורה לו, אני רוצה שהוא יעבוד במקום שבו הוא ימלא את הפוטנציאל של מה שהוא יכול לעשות עבורי, וזה לא היה בהשקעות. ובאותו זמן התחלתי להסתכל על נדלן. בהתחלה הסתכלתי על נדלן בארץ, ואז אני זוכר, התחלתי להיכנס לקבוצות בפייסבוק, לקרוא, וראיתי שהסכומים והצועות שאנשים מדברים עליהם בנדלן, לאו דווקא בארצות הברית. לאו דווקא בארצות הברית, אבל בחור. הגעתי קודם כל לחור. לא, הייתי בישראל. אני אומר, לא הגעתי אחרי ישראל ישר לארצות הברית, הסתכלתי על הסכומים שיש בארץ, ועל כמה שאני צריך לשים לעומת מה שאני הולך להביח, ואז ראיתי איך זה עובד בארצות הברית, או בכל מדינה אחרת, אני אומר, הגעתי קודם כל לעולם, לפני שהתמקדתי בארצות הברית, זה השונה לגמרי. זה משחק אחר לגמרי. סליחה, באוטובוס, שנפתחו לך העיניים, אמרת לי, אוהד, אני רוצה לדעת עוד. אני רוצה לדעת עוד. ובדיוק באותם זמנים, כשהתחלתי להבין שאני רוצה לעסוק בנדלן בחול, ראיתי אותך. אתה רוצה להגיד לנו מה קרה? תשמע, אני, אני דווקא התחלתי בישראל. אוקיי? אני מחברת, אני עושה פה בינטאפ, בסדר? אני התחלתי לעבוד בישראל, והתחלתי לעבוד עבור יזם נדלן, יחסית מוכר, והוא אמר לי, תקשיב, בוא נעשה עסקה. אני מדמיין אותך, אני מביא לך קורסים שלי, אני מתחיל למקצה אותך, אתה עובד בשבילי עבור הלימודים, ולאט-לאט אני אתחיל לשלם לך את זה. והוא שלח אותי להדר חיפה, שכונת הדר בחיפה, והוא אמר לי, תקשיב, תגיד, אני ככה וככה וככה, לי יש ככה וככה וככה כסף, אני רוצה נכסים כאלה ספציפיים. והוא שלח אותי, באמת, למקומות, והם נימד אותי דברים מטורפים. אבל לאט-לאט נפלה לי ההבנה שאם אני לא אעשה את זה בעצמי, זה לא יעבוד. זה לא יעבוד. עשיתי חקר שוק עם עצמי, עשיתי דברים עם עצמי, עד הייתי צעיר, הייתי בן אולי שמונה עשרה, תשעה עשרה, משהו כזה, לא באמת הבנתי כלום החיים שלי, ואיכשהו הגעתי לבר שבע. ובבר שבע כבר התמקדתי יותר, הבנתי מה אני רוצה, הגעתי לישור עקרוני מהבנק, גם אנחנו נדבר על זה בפרקים הבאים, אבל הגעתי למצב שיש לי את היכולת לבוא ולקנות דירה, והתמקדתי בדירה, אמרתי איתה אני רוצה. אוקיי, זאת שאני רוצה, ברחוב הארסינה, אני זוכרת את הדירה גם עצמה, גם כברה בדיירי, אמרתי מדהים, היא מוזכרת לסטודנטים, אוהבים אותה, איזה כיף. ואני בא לקנות את הדירה. והאשתו של אח שלי, כל הזמן אמרה לי, כאילו ברוחות שישי כאלה, תקשיב, יש לי בן משפחה שעוסק בנאדן, והוא אחנווה, ואולי תדברו לפני שתקוני דירה, אולי תדבר איתו לפני, כאילו חבל, חבל שלא תתייעץ איתו לפני שתקוני דירה, כי זה דבר גדול. נכון. ואמרתי, בטח, תביאי את המצפה, נקשר אליו, נקשר, הוא לא עונה, עובר, עובר כאן, עוד פעם נקשר, הוא לא עונה, ואני מגיע לדירה, ואני אומר, טוב, אני כבר רוצה את הדירה, אני רוצה לקנות, אני זוכר שאני מתקלח, לא מתקלח, אני זוכר שאני מתגלח, עם כל הכסף עליי, כי הייתי בצבא עדיין, ופתאום הטלפון צלצל, ואני רואה את השם שלו, טל בוימן, בחור מדהים, אוקיי, מתקשר אליי, והוא אומר לי, תקשיב, אתה יודע שהבנתי שהיום עושים ככה, בטלפון? אני מכיר את בן חמש, ככה הטלפון, לא ככה, הוא אומר לי, תקשיב, הדירה שאתה קונה, היא שלי, היא הדירה שלי, החברת נגלן, שאתה קונה דרכה, היא החברה שלי, עכשיו, לפני שאתה בכלל קונה אותה, אני שוב אוצר אותך בכלל מהקנייה של הדירה הזאת, זה מה שנעשה, אתה תבוא אליי לפגישה, ואתה תבין מה אתה רוצה בדיוק לעשות, ועל פי זה, הוא מחליט ביחד מה הכי טוב לך, ואני מגיע, תגיד לי מתי ואיפה, ואני מגיע, יומיים עברו ואני שם, אני צלם לפגישה, אתה חכה כמו איזה, אני נעשה כבר לידיי איפה הוא, וזה, אני רואה אותו, לא מכיר אותו, לא יודע מי זה, אבל אני שומע בקול שלו שהוא משהו רציני, מגיע, אם אתה רוצה להשקיע בדירה, או שאתה רוצה לעבוד בנדלם, מה ההבדל? אם אתה רוצה להשקיע בדירה, בוא תראה משהו יפה, כך יש לי פה דירה מדהימה, תניב לך צועות מטורפות, ככה אנחנו נעזור לך כל יותר, כמובן, תצלם עליי, לא אחייה, אבל תנה, עם ההתוות שלנו, אם אתה רוצה לעבוד בנדלם, זה עולם אחר, זה עולם אחר, אתה מפסיק לקום מאוחר בלילה, בוקר, אתה מפסיק לקום מאוחר, לא שקמתי, אבל אתה יודע, ואתה מתחיל לעבוד בנדלם, אתה מתמקד בשוק, אתה מתחיל ללמוד את הדבר הזה, לא עבר שנייה, שמעתי לו, אני רוצה לעבוד, ואז הוא אמר לי, תקשיב, עם כל הכבוד לכל מה שקורה בארץ, זה אחלה בארץ, ויש לך שדה פה ושדה שם, יש מקום, הוא נקרא ארצות הברית, אם שמעת עליו, אם שמעת עליו די פעם, אז כן, זה דבר, הוא קיים במקום הזה, ושם, הדברים האמיתיים קורים, שם, באמת, כל מה שאתה רוצה, יקרה לך, עצורות שם עם פי שתיים בארץ, עליית הערך עם פי שתיים בארץ, שמע, קטע, אתה לוקח משקלת, והמאזן שלך, של האחזר משקלת, מול השכירות, הוא לא מינוס, הוא פלוס, איזה קטע, איזה קטע, אתה אומר את זה, אני מסתכל עליו, עם אש בעיניים, יש לי לב במקום ורידים, אני רק רוצה, אני אומר לעצמי, אוקיי, איך מתחילים, במקרה הגעתי, התקשרתי לאין סוף אנשים, התקשרתי לבחור בשם, אני לא אגיד שם שלו, אבל הוא יזם מאוד מאוד גדול, בחור הזנאלי אמר לי, יודע מה, בוא, שולח אותך עכשיו למקום שנקרא ממפיס, שולח אותך לממפיס, ואתה שם תפרח, תעבוד בשבילי, תרוויח שם כסף, ותלמד מה שאתה רוצה, ואני אראה לך בדיוק איך בונים, איך משפצים, תנהל שם הכל. רגע, אני רק רוצה להבין, אתה התקשרת ליזם נדלן מאוד גדול, התקשרתי לכולם, לכולם אחי, מהסף תוך המהיר, וברק רוזן של ישראל, קנדה, עד לאנשים, באמת, מטורפים, בחול, אף אחד לא נוהל לי, אחי, אנשים סיננו אותי, אנשים אמרו לי, אז קשר לפה יותר אנשים, באמת, תשמע, אתה מקשר לאלף אחד, בסוף מסכים. אבל איך הוא הסכים, זאת אומרת, איך הוא פשוט אמר לך, כן, בוא, ביי, לך לממפיס. מה שקרה זה שהוא יום אחד פשוט שלח אותי, לא שלח אותי, יום אחד אמר לי, רועה, תקשיב, אני רואה שאתה מדבר איתי הרבה, בוא נעשה סכם, אני, יש לי סטארט-אפ, שמחרנות עשינו אקזיט, ואני מביא לשם את ג'יין בורדו, עושה כזה מעגל סגורות החברים, בזאפה, סגר את זאפה, נהנה שם, בוא, תבוא, תהיה עורך, כאילו, תהיה באנשים שם, ובטח שאני אבוא, כאילו, מזמין אותי לשם, אני אבוא, ואני מגיע לשם, אני אומר לו, אני לא יכול להגיד את השם שלו, אבל במה אני יכול רק לעזור, לא אכפת לי, תגיד לי למצר, אני ממלצר, תגיד לי לעשות את זה, אני עושה את זה, ואומר לי, תקשיב, קניתי עם יקב בצפון, 150 בקבוקים, משהו כזה, ואני צריך שמישהו יעזור לי, לתת כולם לזאפה, כי זה הבחנה, יאללה, מגניב, בוא נעזור לו, זה גם קרוב אני, הבן אדם קנה בעצמו את הבקבוקים, הוא בעצמו, לא שעושים לו כלום, אני גם מגיע, ואני רואה, מזדה, אתה יודע, משהו ישן, 2009, זה הרכב שלו, רק מעיד על הבן אדם, שם אומר לי, יועד, מה אתה רוצה לעשות בחיים, אמרתי לו, נדלן, אמר לי, יועד, מה אתה רוצה לעשות בחיים, אמרתי לו, אני רוצה לעשות יזמות, אני רוצה לעסוק בנדלן, כמה אתה רוצה את זה? מאוד, יש לך ויזה? לא, בוא נעשה הסכם, יש לך שבוע להוציא ויזה, זה היה לפני כמעט אבא שנים, אני מזכיר לך, בוא נראה מה אתה יכול לעשות, עכשיו בוא, זה לא אפשר להוציא, תחשבו על ויזה, אני לא יודע איך עשיתי את זה, תוך שלושה ימים, כבר היה לי ויזה בד, אמרתי לו, תראה כך, אז אמר לי, יופי, סבבה, בואי תתחיל לעבוד, חכה שנייה, אבא שלך מתקשר אליך, לא, זה בסדר, הכל עוד זה לא עוצר, אנחנו בסדר, לא, אנחנו סבבה, כן, וזה התחלתי לעבוד אצלו, תשמע, ממפיס, זה המקום הכי מחרובן, לא, לא טעסתי, לא טעסתי, נשארתי בארץ, תשמע, ממפיס, מקום מסוכן, המצווה שלך לא אמר לי, תקשיב, נעבור לשם, נסדר לך דירה, נסדר לך רכב, נסדר לך הכל, כל מה שצריך, רק תהיה שם, תתחיל לעבוד וללמוד, אבל הבנתי שזה מקום מאוד מסוכן, אנשים אומרים, אמריקה, אוקטוברית, איזה מקום מדהים, וכיף וטוב ויופי, יש שם מקומות מסוכנים, מסוכנים, מסוכנים, מסוכנים, דיברתי עם כמה סוכנים נשיאות, דיברתי עם כמה בעלי מקצוע, אמרו לי, תקשיב, תעבוד שם, אל תעז לטוס, אל תעז, גם אם הוא יביא לך תירה במקום הזה, יהיה לך תירה בסלמס, אתה לא רוצה את זה, אז עברתי עבורו מארץ, מדי פעם מישהו טס, היה לי שם עובדים, היה לי שם את ליסה וניטה, הם היו מנהלות העבודה, ואז המחלט אני חוזר, אני לא זוכר איפה הייתי, פגישה, משהו, ואני באוטובוס, ואני רואה אותך באוטובוס, ואתה תספר לך מה אני עושה, ואני רואה אותך עושה לי, כן, ומשם אני זוכר, משם התחלתי את הדרך. כן, אז קודם כל צריך להגיד, אנחנו הכרנו לפני, למדנו ביחד, היינו חברים, אבל אתה יודע, כשמסיימים בתיכון, אז כל אחד הולך לבונויה, בונויה איזה דרכו, בדיוק, אז באמת כן הכרנו אחד את השני, אבל באותה תקופה לא דיברנו, לא היה בינינו קשר, אז באמת ראינו אחד את השני באוטובוס, אהלן מה נשמע, מה קורה, ואני חשבתי שזאת הולכת להיות, עכשיו אני אוהב לדבר עם אנשים, אחלה של שיחה, אתה חברותי אחי, אתה חברותי, אני אוהב את זה. אוי, זה במטוס אחי, אני רואה אותך עם שתי בחורות, שמתחיל לדבר, עכשיו אתה יודע, אחת מבוגרת, אחת צעירה, לא יודע מה הקשר, זה שיחה אחי, לא יודע מה, איך אתה מקשר בין השתיים, ואתה עושה את זה, אני אומר כאילו וואו. וזה כל היופי. זה מדהים. אתה הולך לשמוע כל אחד, ומה הכי יפה, שכל אחד מספר סיפור, ואיכשהו אתה מכיר מישהו בסיפור שלו. זה מטורף. או שאתה מכיר מישהו, או שאתה יודע מה הוא עושה, או שאתה יודע איפה הוא עובד, אבל אתה יודע משהו. איזה מקום זה מדינת ישראל. בקיצור, אז, באמת הגענו לאוטובוס, וחשבתי שזאת הולכת להיות אולפסיכה סטנדרטית עם מישהו מהתיכון, שהיינו חברים בזמנו, אבל אתה יודע, הלך ונגמר. בסדר, זה דרכות של עולם. בדיוק. ואז התחלת לדבר איתי על מה שאתה עושה, ואמרת לי, כן, אני עובד אצל יזם, בארצות הברית, ואנחנו עושים ככה, ואוזן אחת, אני שומע אותך מדבר, אבל באוזן השנייה, אני אומר, אלוהים ישמור, מה אני שומע פה, מה הסיכוי, שאני שומע בדיוק את מה שהתחלתי לחשוב עליו, שאני רוצה לעסוק בו, או שאני רוצה להבין את העולם הזה טוב יותר. ואז חזרתי הביתה, ואני זוכר שאמרתי, קודם כל המוטו שמלווה אותי תמיד, זה יולו. You only live once. אתה חי רק פעם אחת. אין סיכוי שאני הולך לפספס את ההזדמנות הזאת, שגם אם היא הפסיד, וגם יש אחוז אחד של סיכוי שתענה לי, וגם אם תענה לי, אז באמת יש סיכוי, אבל אמרתי שאני חייב לשלוח לך הודעה, רועד, מה אני יכול לעשות? עזוב כסף, אל תביא לי כסף, תגיד ליזם שלך שלא ישלם לי שום דבר, שום דבר. אני רוצה לעבוד, אני רוצה ללמוד, אני רוצה להכיר, אני רוצה להבין את העולם הזה. תן לי. ולא נתת לי. זהו, זה נגמר. תודה רבה, רועד. לא, אני זוכר שאני דיברתי טוב, הוא... אני חושב שהיזמים, בעיקר האנשים הגדולים, שהם גברנים באמת גדולים, לרוב ההזדמנויות אומרים לא. נכון. אני חושב שחלק מהיופי זה שיזם קטן צריך להגיד לרוב הדברים כן, אז שהוא יהיה מספיק גדול, וכשהוא מספיק גדול, הוא יכול להתחיל להגיד לדברים לא. כי יבוא לו המון דברים. בהתחלה, כשלא מגיע לך הרבה, אתה חייב להגיד כן לכל דבר, כדי להתקדם. וברקע שאני מספיק גדול, הם אומרים לא. עכשיו, ברור שזה ציר. אתה יודע, אתה מתקדם, אבל אני זוכר ש... גם באותו זמן, אמרתי, מה אפשר כרגע לתת לך, לנגוס ממנו, לפחות שיהיה משהו, כדי לא להשאיר אותך שם בידיים ריקות. וזה הקשה. זה הקשה. כי יש איזמים שמוכנים להביא, יש איזמים שאומרים, יאללה, בוא נעשה, בוא נתחיל, בוא שם. יש אנשים שרואים את זה, בעיקר האזמים שהם, אני לא כלומר את זה ישראלים, אבל הישראלים אוהבים לנצל את הדברים בטובתם. בטובת העסק. הוא מסתכל בסופו של דבר, זה מתלמד, זה לא בוא איך נשפר אותו, וזה אחלה. זה בסדר גם, זה לשתי הכיוונים. אבל הוא מסתכל איך זה יכול לעזור לי לעסק. אני גם עוזר לו. אני מלמד אותו, אני מפתח אותו, אני עוצר פה איזה משהו שיכול להיות לי בעתיד עוד איזה משהו גדול. מצד שני, הוא עוזר לי. הוא נותן לי. הוא חוסך לי, הוא מיון וחד דברים. וזה כל הרפים. את קשרים אלי עוד פעם? סתם לא מסתכלנו פה בחתי שעות? הבנתי אותך. אבל, תשמע, עבר כמה חודשים. עבר כמה חודשים, ו... כן? אז מה קרה שם בכמה חודשים האלה ששלחת לי הודעה אחר כך מה קורה? בבוקר הלך, בפני התהרלך. למה? כמה זמן? עבר כמעט זמן? עבר זמן. תשמע, דבר ראשון, הגעתי כבר למצב שאמרתי, אוקיי, למדתי מספיק. אצל אותו יזם, זאת אומרת. גם אצלו, גם... תשמע, אסור לעצור, גם אם אתה עובד באיזה מקום, מאוד קל להשתקע. מאוד קל להגיד, אה, אני עכשיו בביזופר פעם, טוב לי, אני מרוויח מספיק. טוב לי איפה שאני נמצא, אני יכול להיות פה, לגור בדירת רב תל אביב, מספיק לי. לא. אני רוצה יותר, לא בקטע של אני חמדן, אני רוצה להתפתח, אני רוצה ללמוד, אני רוצה לקרוא, אני רוצה לדעת יותר, אני רוצה להתפתח מיינדפונס יותר. והבנתי שהספיק לי הספיק לי העבודה אצלו. זאת אומרת, אמרתי לו סכומים יפים. לדעתי לפחות. אתה יודע, כל אחד במשהו חושב שהרווח, אבל לדעתי סכומים יפים. וחלק מכל הסיפור הזה שאמרתי, אוקיי, זה היה נכבד מאוד להרוויח לו, הגיע הזמן לקחת את כל מה שהוא למד ולהשים את זה על עצמי. נכון. הדבר הראשון שאני יכול להמליץ לבן אדם יזם מתחיל, תמצא שותף. תמצא שותף שיבוא וישלים אותך ויבוא ויתן לך איזשהו קונטרה כי לכל אחד יש יכולות מסוימות. יש אנשים שהם עם חזון מדהים. והחזון הזה יכול ככה להיות קצת מרחוק. אבל הם לא אנשי אופרציה. מה זה אנשי אופרציה? הם לא יכולים להגיד לבן אדם אתה, בוא לשם, אתה תסדר את זה, השיפוט הזה יעבור מכאן לשם, זה עולה יותר מדי, נוכל להפוך את זה. לא, אין להם את זה. הם רואים את החזון, אבל קשה להם להגיע לשם. אם יקרו ביניהם שאומנם אין לו את אותו חזון, אם יתנו לו את החזון שלהם, אבל הוא יש לו את היכולת להביא אופרציה לחיים, ולחבר את השתיים האלה ביחד בצורך איזה גרעין מאוד חזק לצוות, לחברה, לעסק, שהתחיל לתקתק, תמצאו שותף. תמצאו שותף. הדבר הראשון שאמרתי לעצמי, אוקיי, בוא נתחיל לבחון את האופציות. בוא נראה מה יש לי פה, מה יש לי שם, מה יש לי כאן, מה יש לי פה. גם באותו רגע התגבש לי כל הדבר הזה של מה אני רוצה לעשות, ונזכרתי באותה שיחה באוטובוס, באמת. אמרתי, תשמע, זה לונג שוט, פמס של לונג שוט. אתה זוכר משהו מפעם, אתה אומר, בוא ננסה, בוא ננסה לנתוח את החץ כמה שאפשר, ואם הוא יגיע ויצליח לפגוע גם את המטרה, הצלחתי. לא פגע במטרה. לא פגעתי, פגעתי עם מישהו ליד שלנו באוטובוס, אבל כן, משם התחילה להסתורר אותנו. נכון, ושם באמת התחלנו, אני באמת כבר בתקופה הזאת, אז אמרתי, שברתי את היד במהלך קורס קצינים, כמובן שלא המשכתי בקורס הקצינים, המשכתי בצבא, הייתי צריך להיות גם נגד, גם זה בסופו של דבר ליצא לפועל, והשתחררתי. ובאותה תקופה אני עבדתי, יש לנו בית פוס משפחתי, למשפחה שלי, שגם סבא שלי, וגם אבא שלי, וגם דוד שלי, וגם באותה תקופה בן דוד שלי עבד שם, וזה היה מדהים. וזה היה מדהים, אבל ידעתי שאני לא הולך להישאר שם לאורך זמן. למה לא? תשמע, גם שם אתה יכול להתפתח, אתה יכול לבוא... אני יכולתי להתפתח. אני יכולתי להתפתח. קודם כל, אני... אני... רציתי להבין מה אני רוצה לעשות בחיים. ורציתי להבין איך אני הולך להגשים את המטרות והייעדים שהצבתי לעצמי. ואת הרב שהצבתי לעצמי. עכשיו, אני לא מדבר על זה עם אנשים. אני רוצה לעשות. אני רוצה להגיע לשם. איך אני מגיע לזה? והבנתי שלצערי, זה כנראה לא יהיה דרך הדפוס. משפחתי... כשהבנת, שזה לא מה ש... בקנות? כן, אוקיי. כשנפגשנו? אז באותה תקופה באמת עדיין כן עבדתי בדפוס. ואנחנו נפגשנו, עשינו פגישות שבועיות. נכון? לא. בהתחלה, בהתחלה אמרתי לך, תשמע, קח את הזמן, תבוא, תגיד לי מה אתה חושב. תשמע, להנחית דבר כזה על באנם שזה חדש לו, זה מפחיד. 180 מעלות מכל מה שהכרתי ועשיתי וידעתי. גם השקיעים. אתה בא להם עם דבר כזה, קשה להם לעבור ולהפוך את זה למציאות. אבל ברגע שהבנתי שאתה שמה, אז התחלנו כבר אותו טיפה יותר, תחיל על הקטע של לימודים, תכניס ידע, לעבור ולתת עוד ידע ועוד ידע ועוד ידע, עד שאתה יודע. כן. זאת אומרת, זה היה הרגע ששינה לך את הפרספקטיבה. זה היה הרגע ששינה לי את הפרספקטיבה. מעניין. טוב, אז בואו, קודם כל, אמרת לי קודם, עבדת אצל אותו יזה מוצלח, היה מדהים, החלטת לפרות כנפיים, לצאת לדרך חדשה, מה קרה משם? זאת אומרת, פגשת אותי, התחלנו לדבר, איך ידעת מה אתה רוצה לעשות, איך... מה עשית משם? זאת אומרת, מה היה מאותו רגע שהחלטת לפרות כנפיים? תשמע, אני אגיד לך מה אני חושב, שקרה, ואני אגיד לך איך אני רואה את זה מהראש שלי. אוקיי. אוקיי? כי זה שונה קצת. אני אתחיל בזה שאני אומר שלכל יזם בלם עצמאי, בלם עם חזון, שרוצה לבוא ולעשות משהו, יש לזה שלוש משאבים שהם חשובים, בסדר, אולי עכשיו אני אגיד לך קודם כל מה הכי פחות חשוב, אבל הכי חשוב שיש, והמשאבים האלה הם קריטיים. הדבר הראשון זה כסף. זה הכי פחות חשוב. צריך שיש לך כסף. אוקיי? כי זה היה עובר להתחיל ולבצע את הדברים שאתה רוצה לבצע. לפעמים, תראה, השיווק עולה כסף, הדברים האלה עולה כסף. הדבר השני, זה זמן. חייב זמן. כי אם אתה מנסה להוויח כסף בעבודה אחרת, במנצרות או משהו כזה, ואין לך זמן לבצע את הדברים שאתה רוצה לבצע, אז זה לא עוזר. צריך להקשיב את מה שאתה רוצה. וצריך מלא זמן. כמה זמן אנחנו משקיעים בדברים שאנחנו עושים? אין סוף. אני חייבת לשנות כל יום ואחד בלילה ואני קם בשש בשביל לעשות את מה שאני רוצה לעשות. זמן זה חשוב וזה משאב יקם. הדבר השלישי, שהוא לדעתי הכי חשוב שיש, זה מוטיבציה. זה מוטיבציה. ואני חושב שהתברכנו בהרבה מוטיבציה. התברכנו בהרבה מוטיבציה. השאלה אם אתה מתכוון למוטיבציה עצמית, או מוטיבציה כלפי החברה, להראות לאנשים, לאנשים שאתה נפגש איתם. אני מתחיל לדבר כרגע על עצמי, אני מסתכל עליך ואני רואה את זה גם, אבל, באותו רגע שהלכתי לאותו יזם, בארו לי העיניים. יש בלב, אני רוצה ללמוד, ואני רוצה לעבוד, ואני רוצה לשפץ. הוא אמר לי, בוא נתחיל ונשפץ דירה אחת. התחלתי שבע. היית צריך את כל השבע להעלת חלה? לא, שום סיכוי. אבל בארו לי הברידים, רציתי לתת בראש. ושהבנתי שאני כבר יכול לבצע את זה לבד. גם אז, זה אף פעם לא נגמר, צריך להשתפר. גם כשהצאתי משם, הבנתי כמה אני לא יודע. זה כמו גרף כזה, ככל שאתה מבין יותר, אתה גם מבין שאתה לא מבין לגמרי. אני גם בטוח שאותו יזם שהיה שלך, היזם שעבדת אצלו, שהוא היה מטורף. הוא קונה, אתה יכול להעיד על זה, בעשרות. בעשרות כל עסקה. מטורף. אני בטוח שגם ברמה הזאת, בסקאלה הזאת, אתה עדיין צריך ללמוד. תמיד יש לך מה ללמוד, תמיד. בדיוק, בדיוק. ומה שקרה, זה ש... השאלה שלך הייתה? מה עשית אחרי שפרסת כנפיים? זה מה שפשטי? אין בעיה, אני איתך מה עשיתי. באותו רגע, צייבתי אותך, עמדתי לך על הבו, גרענתי את הדבר הזה, שנקרא מרום, לדבר שחי ומושם, כמו כוכב כזה, שאתה הופך את זה לאט לאט מהמאבק למוצק, ואז יש איזה קצב. מתחיל לפעול. ואז התחלנו לעבוד עם הקצב הזה. התחלנו להפוך שם אחי, יאללה, שיווק. שיווק, נכסים, נכסים. ואני לתוך כדי מלמד אותך ומראה לך איך עושים, ולתוך כדי מוצא אחי עוד נכסים משם. והתחלנו להשלים ברות. מה זה שם? בארצות הברית. אז זהו, בוא נשאר קודם כל למה ארצות הברית. למה ארצות הברית? זה עשרים דקות. והוא אמר לי, תקשיב, הדברים שם הם דברים אחרים. באותו רגע אני הבנתי שכל מה שאלי בארץ סתם נשלם, תודה רבה, מה עכשיו? כי ארצות הברית זה עולם אחר. הבעיה היא שיש לך כמות מטורפת של ערים, יש לך מירות. 52, 51? 51? 51 מדינות. כנראה שבקרוב זה יצאת פחות. עם טקסס והכל, אבל מקום ענק, קאוטיז מטורפים, מאיפה אתה מתחיל, איפה אתה עושה? שמע, התחלנו בתור מה עושים עכשיו? איפה זה? אני גם עבדתי בממפיס, על כמויות של דברים בממפיס, ותזוב את זה שלרגע, כבר עבדתי שם, אמרתי, וואלה, אני יכול להתחיל שם משהו, וגם אותו ידע אמר לי, תשמע, בוא לקח דירה שלי, קח את זה ב-20,000 דולר, תתחיל לעבוד, תתחיל להשקיע, תן את זה ב-20,000 דולר, תרוויח 200 דולר בחודש, תתחיל לעשות דבר, לא. לא רוצה לעבוד שם במקום נוראי. מקום טוב להשקע. אחד החוקים של השקעות, אתה לא משקיע איפה שאתה גר. אתה לא משקיע איפה שאתה גר. בדיוק. זה לא עובד ביחד, אבל, יש גם גבול למה שאני בתור איזה מתחיל מוכן לבצע, ושם זה ה-too much, שם זה המגרש, באמת, של האחים נוסעים, אתה מכיר את זה לפוקר? או באפליקציה של הביליארד, של הפול, שיש לך את השולחן של הקטנים, ויש לך השולחן של כלומר לעמל על מלא כסף, ככה זה. אתה לא מתחיל להכין בשולחן של הכי גדולים. וכשהבנו שצריך לעשות הברית, שהבנו שזה עולם אחר, אחרי שהבנו כבר שאנחנו רוצים להיות שם, וכבר הבנו שתעבור היעזם הזה, התשובה הייתה נורא ברורה. איפה יש הכי הרבה הגירה? הגירה חיובית. מגיעה חיובית, כמובן. איפה הולכות הכי הרבה עבודה? חברות שעוברות לשם? ביקוש. זה לא ביקוש לעבודה. עבודה מגיעה לשם. ויש את הדברים שאחרים פחות שמים עליהם דגש, וזה חשוב בלילה פחות, תכנון של העירייה. תכנון של העירייה. יזמין, לא מדברים איתך לרוב על דברים כאלה, או שעושים את זה בכל הכללים, או שפשוט לא אכפת להם. עבודות של נמצאות? לא. אתה רוצה לדעת, אתה רוצה לדעת מעבר למדינה. מעבר לעיר. מעבר לזיפקוין. אתה רוצה לדעת את השכונות. אתה רוצה לנשום שכונות שם. כאן אני רוצה להשקיע, כאן אני לא רוצה להשקיע. פה אני אקנה שש דירות, אני אפלוק את זה לבון בונירה, פה לא. ואנחנו באמת ראינו את זה כשהגענו לשם פיזיתי, נדבר על זה יותר מאוחר, אבל אתה רואה ברמת הרחוב, ברמת הרחוב, אתה רואה שפה בנקודה הזאת, מדהים, מדהים, יש פה פוטנציאל מטורף, אבל שם, 300 מטר מכאן, פחד אלוהים. לגמרי, לגמרי. תשמע, אחד מהנחסים שלנו, יש לנו נחס אחד, הוא במקום בון בונירה, בון בונירה באמת מטורף, מדהים, גם קרוב רצח להצטדיון מטורף, שעות שלה נבנה שם, 300 מטר מאיתנו, יש בית לכל הנפש. זה מדהים. ועדיין המקום הזה טוב. זה לא ישראל. מה שעשינו בהתחלה, הבנו שאנחנו רוצים להשקיע במקום עם פיתוחים, אנחנו רוצים להשקיע במקום עם דברים, הבנו שפלורידה, בתור סטייט, היא המקום הטוב ביותר להשקיע בו. שכל אחד יגיע מה שהוא חושב, זה דבר סובייקטיבי, אבל, וזה אבל גדול, נתונים לא משקרים, וגם אם יש לך בית באוהיו, שעולה 20 אלף דולר, וזה אחלה, הגיעה באוהיו היא לא חיובית. היא לא חיובית, היא לא חיובית. בפלורידה, כל שנה, יש 3500 אנשים חדשים, זה 200 ומשהו, 214, 216, אנשים חדשים כל יום. כל יום, רעד. כל יום. זה מטורף. לא מספיק פלורידה, אז קודם כל טסתי לשם, חייתי שם. חייתי באורלנדו, כי אורלנדו פשוט קרוב, ואני יכול לנסוע למלא מקומות. הגעתי למיאמי, די באמצע פלורידה. ואז הבנו את המקום, הבנו שג'קסון ויל, זה העיר הכי רווחית, והכי התפתחותית, והצדיון חדש, מלון של פורסיזן, יש שם 3 מיליארד דולר, שמושקעים רק בדאונטאון. בדאונטאון, זה מטורף. רק בדאונטאון. והבנו שזה העיר, הכי טובה להשקעה. אבל רגע, זה מספיק? לא מספיק. אנחנו רוצים יותר. וברגע שהבנו שאנחנו רוצים יותר, הבנו לאט לאט לאיפה, דיברנו, הפגשנו עם בעלי מקצוע שם, אנחנו לא משקיעים עכשיו בג'קסון ויל, אנחנו לא משקיעים ב-32206, שזה ה-ZIP-Code, אנחנו משקיעים בשכונות. ווינטרופ. אף אחד לא אומר לך, בוא תשקיעו בפלורידה, בוא תשקיע בווינטרופ. אתה מבין את ההבדל? איזה עולם אחר זה? זה המיקוד, זה נישה. גם אף אחד לא אגיד לך, בוא תיקח את הדירה הזאת, תצאיף החדרים, זה חגנו ספציפית למה שאנחנו עושים. לגמרי. זה באמת, לדעתי, תוצאה של מיליון בעלי מקצוע, חוכמת המונים, באמת, מתווך, ועוד מתווך, ועוד מתווך, ועוד מתווך, ועוד מתווך, ועוד מתווך, ועוד חברת ניהול, ועוד חברת ניהול, ועוד חברת ניהול, מתייעצות עם אין סוף אנשים ובעלי מקצוע, שבסוף, אתה יודע, זה מקבל אותך לאיזה נקודה ספציפית מסוימת, זה אומר לך, אוקיי. נכון. אז באמת, דיברת עכשיו על מתווכים, על חברות ניהול, שנסביר בקרוב מה זה אומר למי שלא יודע, זה חלק מהצוות שלך. אני רוצה שנייה לבאס אותך. דיברנו עכשיו על דברים באמת מדהימים, ויפים, וחיוביים, והכל טוב ויפה. אין סיכוי שהכל עבר חלק בהתחלה. אין סיכוי. איפה, אני רוצה למקד אותך שניה לעניין הצוות, לעניין המתווך, לעניין חברת הניהול, לקבלנים, למי שעוזר לך שם, לבוץ אונדגראונד שלך, שזה אנשים שנמצאים שם, ועוזרים לך ומצלמים לך את הדירות ואת הנכסים, בזמן שאתה לא נמצא שם. איפה הקושי שם באמת פגש אותך? תרשה לי לספר לך סיפור. תן לי. לפני סיפור קטן, תרשה לי. תשמע, גיל חמש, שש, אני גר בכפר תבור, הורים שלי לוקחים אותי לקורס, קורס, חוג, שחייה, במקום שנקרא אינדור. ויום ראשון מגיע, עושים את כל העם, עושים את כל העם, יום שני מגיע, עושים שחייה, עובר איזה שבועיים, אני לא יודע כמה זמן עבר, אבל עובר זמן, וכל העם העורדים נסחות, אוקיי? פחות או יותר, בקטנים נסחינו, אבל תקשיבו, עכשיו יש איזה מקטן, אנחנו מביאים אתכם למקפצה, אני לא זוכר, אני זוכרת שתה ענקית, אני חושב שהיא לא כתה כזאת גדולה, אבל אני זוכר אותה ענקית, וכל אחד יעמוד בתור, וקפוץ בתור שלו, ומגיע הראשון, קופץ למים, מגיע ירד שני, קופץ למים, מגיע יד שני, ומגיע התור שלי, ואני מסתכל, אני רואה את, אני רואה כל כך הרבה גובה, קפץ למים? מה אתם מבחינים? אני משקשק אחי, אני לא מצליח, ולא קפצתי למים, ואני זוכר אחי, אני זוכר עד היום, את אותו רגע, שלי, מסתכל על כל הילדים במים משחקים, ואני לא בתוך המים, אני לא קפצתי למים, נשבע לך, סיפור אמיתי, ואני אומר לעצמי, יש הרבה אנשים, יש הרבה אנשים, שמאהבים להיות הקריינים, על הפרשנים, שמאה, אני בטוח, שהפרשן של מסי, כאילו במשחקים, מה אתה יודע, כיף להם, אני בטוח שכיף, גם לי לראות את מסי זה כיף, נכון, אבל אמצי יותר, כי מסי במגרש, הנעליים של מסי, נוגעות בדשא, בוטות בכדור, הוא משחק, הוא שמה, הוא קפץ למים והוא עושה את זה, הוא חלק מהשחקנים, אתה יודע מה, לא חייב מסי, אין לי איזה מישהו שעדיין בחיים, לא יודע, טלבן חיים, בטח כבר לא שם, אני מכיר שמאל פה סופרגול אחי, אבל, אירן זהבי, למרות שגם הוא טוב, אבל, לא, אני לא יודע, יהיה טוב, אני לא ברגע, מבוגר, סבבה, אבל הוא בעץ בכדור, הוא הכניס גולם, קיבל לו כישלונות, אבל הם היו עמוקים, אני לרגע לא אמרתי שהם אח למים, יש בעיה במים, יש בהם ממכנור, יש בהם אולי מלח, אבל זה כל היופי, הם קפצו למים והם נהנו בסוף, הם בסוף נהנו, אני לא קפצתי למים, זה לא נהנת, זה לא נהנת, מה זה לא נהנתי, אני מסתכל עליהם מרחוק, ומקנאת נשמתי למוות, אמא שלי פה אומרת לי, תראה מה קרה, הם קפצו למים, אתה קפצת למים, תודה אמא, ואני חושב שהקושי הראשוני, דיברת על הקשיים, אני חוזר על הקשיים, הקושי הראשוני שלנו היה לקפוץ למים, להבין שאפשר לקפוץ למים ולעשות את הדבר הזה, אפשר לעשות את זה, נכון זה קשה, זה לא קל, זה פשוט לקפוץ למים, אבל זה לא קל, ומה קורה כשאתה נמצא במים? אתה יודע אמא, זה לא משנה, אתה כבר במים, תתחיל לצחות, קשה לצחות, אולי גם טיפה בהתחלה, תתחיל לצחות, תלמד, כי בסוף, תצליח לצחות, ואם לא, כך מורה לזכייה, תאמין לי, יעזור לך לצחות, אוקיי? אבל הקושי הראשוני, באמת, היה פחד לקחת, לשים את הכסף, שחסכת עבורו כל כך הרבה זמן, ולהיפרד ממנו, ולא להיפרד, לא להיפרד מהכסף, אני מצטער, אתה מקבל משהו הרבה יותר שווה בכסף, אתה קודם כל משהו הרבה יותר טוב, אתה פשוט צריך לעזור את האומץ, להקפוץ למים, להפיק את הנכס, להתחיל להשקיע, קודם כל, אתה כן נפרד ממנו, נכון שהוא חוזר אליך, ונכון שזה נכון, אבל אתה כן מוציא את הכסף הזה, את הסכום הגדול הזה, מהבנק שלך, הוא כבר לא נמצא איפה שאמרו לך, שזה המקום הכי טוב, והכי שמור, והכי בטוח שיש, הוא כבר לא אצלך, אתה לא יכול למשוך אותו עכשיו, אתה כבר הוצאת אותו, אז נכון שהוא יחזור אליך, אבל זה מאוד קשה. זהו, זה באמת היה, בעיניי לפחות, הקושי הגדול ביותר, דבר שכל משקיע צריך לעבור בהתחלה, ולהבין, באמת, ברב שלם, ולהיות רגוע עם זה, יש סיכוי, שהכסף לא יחזור, יש סיכוי, שהרע ביותר יקרה, ולישון עם זה בטוב בלילה, כי אם הוא לא, והוא לא ישן טוב בלילה, וואלה, אולי עדיף כבר לא ללכת ולקפוץ למים, אני לא מסכים עם זה, אני חושב שכן צריך לבוא ולקפוץ למים, אבל אם הוא לא מרגיש טוב, והוא לא ישן עם זה בלילה באופן שלם, זה לא. וזה הקושי הראשון שלי, לפחות באופן אישי, למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה? למה?