עקביות במשחקי תפקידים

תודה רבה שעזבתם למלכה מהביתה שכן. למלכה מהביתה שכן יוצאים ליד לרנון. שכן גנות נעמלו מנפש ותהילה חיים. תודה רבה למלכה מהביתה שכן. אוהבים רוב לכלכם ולבוקר לכם. של המלכה מהביתה שכן. נמשיך יום טוב. ברוך הנהבים לפודקאסט המלכה מהביתה שכן. אני ליעד, ואיתי נמצא אתכן. היי אתן. היי ליעד, מה שלומך? ברוך השם, מה שלומך? את? בסדר, בסדר גמור. חזרנו, איזה כיף. כן, אנחנו אחרי הפסקה. אחרי הפסקה, כי הייתה ארוכה מי שחשבנו. חזרנו להקליץ. לגמרי, כן. זה לגמרי לא מובן מאליו. בדיוק. ואיזה כיף זה. כן, חיידים שיש מלחמה בחוץ, אבל אנחנו ננסה כמה שפחות. להתייחס אליה. ברמת כל העניין של, כאילו להתייחס, אבל לא להתייחס. אנחנו נשאיר את הכלכלה ברקע, וננסה לספק לכם ולנו. המלחמה שבחדר. בדיוק. נספק לכם ולנו את האסקפיזם הדרוש לכולנו. וואו, כל כך טוריך את זה. אז כן. כן. למה אנחנו מדברים היום? אנחנו היום מדבר על נושא שהוא מאוד מאוד חשוב. והוא גם מאוד מאוד קרוב לליבי. אנחנו הולכים לדבר היום על הנושא של אמינות במשחקים. למה אנחנו צריכים בכלל לעשות אמינות במשחקי תפקידים? בסופו של דבר, כל המטרה במשחקי תפקידים זה לשחק דמות. מה זה משנה איך אני משחק אותה? נכון שאנחנו משחקים, אמנם אנחנו משחקים דמות. אבל אנחנו כן רוצים שהדמות תרגיש לנו אמינה גם כלפי עצמה. וגם כלפי העולם שאנחנו משחקים בו. כי בסופו של דבר, אם אנחנו לא יוצרים איזושהי אמינות, אפילו מסוימת, בשביל מה אנחנו בעצם משחקים? אנחנו יכולים פשוט לזרוק דברים הקרעים, להגיד מילים על אותה קורק, ולזרוק ממה שיקרה. ואנחנו לא רוצים את זה. ואני אקטע אותך שנייה. בסופו של דבר, כל הנושא שלנו זה לשחק דמות. זאת אומרת, מי עוד מגי לגן, אנחנו באים ומשחקים דמות, ומשחקים בבובות, ובאמא ואבא וכל זה. ואין לי כל כך צורך לבוא ולהגיד, גם כשאני משחק את האלף שלי, או את הסופר גיבור אל שאני משחק, למה זה כל כך חשוב שאני אבוא ואשדר אמינות לקבוצה שימו לי? בעיקר, ונראה לי אנחנו די נחלק את זה, בין אם אני עושה את זה במשחק שולחני, או בין אם במשחק היי, או בכלל במשחק מקוון. זאת אומרת, אם אני עכשיו יושב בחדר, ומשחק משחק מקוון, או אפילו במשחק טקסט, למה חשובה אמינות? משחק טקסט פחות לדעתי, אבל אני שמע שאת חולקת עליי. כן, מאוד, בקטע הזה. אז כדי למקד את המאזינים שלנו, אז נראה לי נדלק מהנושא של משחק טקסט. אז סרחיבי, למה דעתך צריך אמינות במשחק טקסט? קודם כל, אני אסיין שמשחקי טקסט הם הסגנון האהוב עליי, והמועדף עליי. מי שלא שמע את הפרק השני שלנו, שמדבר על איזה משחקים כדי לשחק, מוזמן להאזין לו, ואז יכול לשמוע למה כן מעדיפה משחקי טקסט. אתה בעצם תשמעו אתכן אומרת שוב ושוב ושוב ושוב, כן, אני אוהבת משחקי טקסט, זה הפייבורד שלי. בסופו של דבר, משחקי טקסט הם המשחקים שיצא לי לשחק בהם הכי הרבה, יותר משחקים פיזיים, יותר מלארדים או להרבה חדר, ולכן ששחקנים במשחקי טקסט עושים משחקים באופן שהוא לא אמין במיוחד נקרא לזה ככה. אבל אני חושב שנראה שאנחנו צריכים לחלק בין שני הנושאים. אוקיי. זאת אומרת, לדעתי יש חלוקה בין אמינות ועקביות. אוקיי, תודה רבה בבקשה. זאת אומרת, לדעתי, קודם כל צריך לבוא ולצרוג עקביות בדמות שאנחנו משחקים. נכון. זאת אומרת, אם אני משחק דמות שהיא באה יום אחד במפגש, היא אומרת, כן, אני שולטת בכוחות הברקים, ויום למחרת היא כזה, ושבוע אחר כך היא כזה, כן, אני בעצם שולטת בכוחות הטבע, ואני יכולה ליצור אש מן השמיים או להוריד גשם, אז רגע, תסגר על איזה דמות אתה משחק. כן. זאת אומרת, קודם כל צריך עקביות. זו הייתה החלוקה הראשונה. על שלב הראשון אתה יודע, גם ובעיקר, אם אתה רץ על טייטל מסוים, על סגנון מסוים של איך שאתה משחק את הדמות, אז קודם כל תשמור עליו לאורך זמן. כן. זה לדעתי קודם כל הדבר החשוב. זאת אומרת, כשאתה מחליט שאתה בונה טייטל מסוים לדמות, טייטל, סגנון דיבור, סגנון הליכה, סגנון הסתכלות על החיים, אתה צריך לדבוק בו. זה קודם כל. אני מסכימה מזה אף פעם. בסופו של דבר אלה הדברים שהופכים את הדמות למי שהיא. כן, ממש הופכת את הדמות למי שהיא. זאת אומרת, בסופו של דבר אנחנו רוצים לעבור ולהבדיל בין דמויות שהן דמויות עגולות, לבין דמויות שהן דמויות סלוחות. דמויות סלוחות, לא אכפת לי אם יהיו עקביות, לא אכפת לי אם האור כשפגשתי הוא לבש מחסיים סגולים או לבש מחסיים ורודים. זה פחות משנה לי. כן, לחלוטין. ואם קראו לו בובו, קראו לו ג'מבו. ג'מבו זה אחת השם לאור. בדיוק. אבל אם בסופו של דבר אני משחק דמות, והספקן או השחקנית שמשחקים את הדמות כל פעם משחקים אותה בצורה אחרת, קשה לנו כשחקנים במשחק מדומיין לבוא ולשמור על אמינות. כאילו לבוא ולשמור על מי אתה ואיך אתה. אני חושבת שזה גם אחד מההבדלים המאוד חשובים, אחד מההבדלים המאוד חשובים שבין דמויות שחקן לבין דמויות נפטים. בסופו של דבר יהיה לנו הרבה פחות אכפת מהדבש אם הוא פחות עקבי, אבל יהיה לנו מאוד אכפת עם דמות השחקן שליצידנו היא לא עקבית. אוקיי, אז בואי נתקדם שאלה אחרת קדימה. בוא נלך על זה. בדיוק, כשאנחנו מדמיינים על אמינות, לפחות איך שאני קורא אמינות, אני מגיע מאולם התיאטרון למשחקי פקידים, ולכן כשאני משחק דמות אני בעצם מדמיין אותה בראש שלי. נכון. מאיך שהיא מדברת, לאיך שהיא נראית, לאיך שהיא זעזעה. ממש כמו שחקן תיאטרון על במה. כן, אפשר רוב להגיד שאתה ממש רוצה לראות את הדמות בעיני רוחך, ולא רק לקבל גיבוב של מילים. בדיוק. לכן אני חושב ששחקן, ופה אנחנו נראה קמפיינים קבועים, אני לא מדבר רגע על משחקי חד-אפים או משחקי כנס, שזה אני פחות דורש מהשחקן שהייתי. למרות שגם, אבל שזה מבורך אם שחקן בא ועושה את זה במשחק כנס, או במשחק חי בכנס, או משחק חד-פמי. אבל בכללי, ופה נראה לי איך אנחנו נדבר בהמשך על נושא של אובר אמינות, במובן של אובר אקטינג, רצון ליצור יותר אמינות מבדרך כלל, לדעתי קודם כל, אני חושב שבסופו של דבר, יש שאני מדמיין דמות. אז זה צריך לבוא לידי ביטוי בקול שלה, או במנעד של הקול שלה, או קודם כל בסגנון. זאת אומרת, אם אני משחק עם מישהו, והוא משחק עכשיו אורך גדול ומפחיד, אני אצטפא ממנו שכאילו, יש מקרים שהוא ישנה את הקול, יש שהוא ישנה את ההתנהגות, את האינטונציה של הקול. זאת אומרת, יש הרבה דברים שלא חייבים, אבל עוזרים. שוב, כל מה שאנחנו מדברים פה זה לא חובה. דברים ש... מה שאתה תגיד, שבסופו של דבר במשחקים, אני לא חושבת שיש דבר כזה חובה, יש עניין של האדפות שחקן. בדיוק. עכשיו, פה אני רוצה ללכת לנקודה אחרת. אנחנו כבר מדברים על משחקים שולחניים, ואז נעבור למשחקים חיים, ששם לדעתי זה נושא אחר בכלל לחזותים. אבל במשחקים שולחניים, אני אתן סיפור. אני זוכר באחד ממשחקי הכנס שהנחיתי לפני כמה שנים, היה לי שחקן ששיחק דמות, והוא ממש נכנס, ממש נכנס לדמות. וואו, כן. זאת אומרת, כאילו, ממש דיבר כמו הדמות, וכאילו, הלך כמו הדמות. וכאילו, זה ממש עזר, שיחקנו משחק ילפליים, וזה עזר לי ממש לבוא ולדמיין את הסגנון שלה. מדהים. זאת אומרת, סיטואציה של הדמות שלפניי, בעיקר, וזה נושא שאני חושב שהוא מאוד מעניין, זאת אומרת, גם אם אני אומר, אני משחק את האלף או את העוק, או את הננס, או את הגיבור על, זאת אומרת, איך לגיבור על, כי זה מה שאנחנו גם משחקים בקבוצה הביתית שלנו. לגמרי גיבורי על נהדרים. שאנחנו עוד נדבר על קבוצת הפלאים הביתית שלנו, בפרקים נוספים. וואו, ממש. אז אני חושב, ופה אני רוצה לגעת בנקודה של דעתי, תאגרת האמינות, ואי שאני, לדוגמה, רוצה לשחק דמות, ממגדר שונה לדוגמה, האם זה משהו שאני עדיין צריך לשדר בו אמינות, או זה כמו לבוא ולשחק טוב, כמו שאתה משחק אור קואלף, אז אתה עכשיו משחק את ננסי גיבורת העל, נערה בלתי נראית. מה את חושבת? קודם כל, זה יכול להיות ממש מגניב לשחק נערה בלתי נראית. כל כך הרבה פוטנציאל מגניב. אני באחד אבל חושבת שזה חשוב לשדר אמינות, בכל דמות שמשחקים, בכל מגדר שמשחקים אותו, אני יכולה עכשיו להיות דחורה שמשחקת גבר בן שלושים, ואני עדיין צריכה לשדר אמינות, כמו שאני הולכת לשחק עם אלפית בת 573. בסופו של דבר, עם הקונצפט של האמינות, זה משהו שצריך ללוות אותנו, משהו שכדאי, כנכון, שילווה אותנו בכל משחק או בכל דמות שאנחנו בוחרים. נכון, אבל אני חושב ש... ופה אנחנו יודעים במשחק משולחני. במשחק משולחני אני חושב שזה פחות בלתי נראית, זאת אומרת, פחות אכפת לי. אני אחלק את זה לשני חלקים. אני חושב שפה אנחנו יכולים להגיע מצד אחד למצב שהוא יהיה... אם אני לוגמו מדבר, ואומר טוב, אני רוצה לשחק את אלפי, ואני משחק אותה בצורה שהיא מגחיכה את הדמות, אז לפעמים דווקא מרוב רצון לישור תאמינות, אני אלול להגיע לאובר אקטינג. אוי, שזה אף פעם לא טוב. בדיוק, אנחנו בעצם, למי שלא מבין בתיאטרון, אנחנו בעצם משחקים את הדמות יותר ממה שצריך. אנחנו יוצרים אובר אקטינג, ואובר אקטינג זה הדבר הכי גרוע שיש, בסופו של דבר בתחום התיאטרון. רואה את הדמות, המשחק שלה צריך להיות מבוכך. עכשיו, אני חושב ש... שאם אני בא ומשחק את הדמות, לדוגמה, שאני עכשיו בקבוצה הביתית, רוצה לבוא ולשחק את יעל, הנערה בלתי... נכון, ננסי קראנו לה. ננסי, הנערה בלתי נראית. אנחנו בעד עקביות ליד. בדיוק, אנחנו בעד עקביות. אז ננסי הנערה בלתי נראית. כן, ננסי הנערה בלתי נראית. השאלה היא, כשאני משחק את ננסי הנערה בלתי נראית, אני צריך, לדעתך, ממש להיכנס לראש שלה, ואפילו, כאילו, לשבת בצורה שונה יותר, במשחק השולחני? זה אותו דבר, לדעתי, ישראלית. השולחני? או המקוון? גם השולחני וגם המקוון. הם מאוד דומים במובן הזה, שמשתמשים בפחות שפת גוף, אבל במשחק שולחני, אתה עדיין רואה את שפת הגוף של השחקנים שאיתך, ולכן אני בהחלט חושבת, בנוגע לשאלה שהתחלת לשאול, אני לגמרי חושבת שבשולחני, זה יהיה מאוד דיב, שכן תנסה להיכנס לנעליה של ננסי הנערה בלתי נראית, ולבוא ולחכות את שפת הגוף שלה, לחכות את כל מיני הנאנו תנורות גוף, והנאנו הבאות שיש לה, כי בסופו של דבר, אלה חלק מהדברים שגורמים לנו להיכנס לדמות, ולהבין מה זה האמהות שלה, כי בסופו של דבר, ננסי הנערה הבלתי נראית, יכולה להיות הרבה מאוד סוגי דמויות שונים. כן, אני חושב שכן אני אנסה לבוא, וכמו שאמרנו, לשנות קול, לשנות אינטונציה של הדיבור. אם אני עכשיו אומר שאני משחק את בוב הזה כן, אז כן אני אנסה לבוא, וגם במשחק, לדעתי גם במשחק מקוון, דעתי את חולקת עליי, אבל גם במשחק מקוון, כן אני אנסה כאילו, אם אני משחק את בובו אז כן, אז אני יותר כזה, אעשה חול יותר זקן, וכזה, דברים שיעזרו לשחקן שמולי, בעיקר במשחק מקוון, בעיקר במשחק מקוון, לבוא ולהבין, טוב, זה לא ליעד שמולי, אלא בובה, בובה זקן של אקסור. כן, כן, כי זה בהחלט חלק מה, מהעובדה שאנחנו רוצים ליצור, איזושהי תמונה אמיתית של הדמות, כי בסופו של דבר, ככל שדמות מרגישה לנו, מרגישה לנו בתור קודם כל, השחקנים שלה, שמרגישה לנו יותר אמיתית, יהיה לנו הרבה יותר קל, לשחק אותה, וגם יהיה לנו הרבה יותר קל, לבוא ולהבין, איך היא בעצם תגיב, בכל סיטואציה, כי אני דרך כלל חושבת, שבוב זקן הכפר, יבוא ויגיב לדברים, ששונה לחלוטין, מאשר ליעד, יגיב לדברים, שהיו קורים במשחק. כן, אבל, אבל אני עדיין חושב, ושוב להטיזה, הנושא, זה כאילו המשך הנושא, זה כמה זה חשוב, זאת אומרת, האם שחקן, שאנחנו עדיין מדברים על משחקים שולחניים, ומקוונים, לפני שנגיע לחיים, ששם זה נושא אחר לחלוטין, אבל, האם שחקן, שמשחק משחק, לא אמין, הוא שחקן פחות טוב, או, הפוך, שחקן שמשחק, בצורה אמינה, הוא שחקן, כאילו יותר טוב, זאת אומרת, אני אסביר את זה, האם שחקן ששחק לא באמינות, זה אומר, שכאילו, המשחק שלו לא טוב, או שאני אומר, טוב, בסדר, הוא משחק ברמה בסיסית, הוא משחק, אני עדיין יכול לענות מהשחקן, זאת אומרת, זה לא משהו שהוא, חייב להיות. שהוא איש בוער דמות, או איש בוער שחקן. וואו, אני חושבת שאת השאלה הזאת, יש קודם כל, כל מיני פקטורים נוספים, יש קודם כל, את הפקטור של ניסיון של השחקן, כי בהחלט יכול להיות, ששחקן בגלל שהוא, שחקן יחסית חדש, ולא שיחק מספיק, זה בהחלט יכול למקום למצב, שיש בו איזשהו, חוסר הבנה מסוימת, שכמה זה חשוב, באמת להיכנס לדמות, ובאמת לשחק אותה, לבוא ולשחק דמות, זה לא רק מה שהדמות אומרת, או מה שהיא עושה, זה גם איך היא אומרת את זה, והדרך המסוימת שבה היא עושה, את הפעולה הספציפית. אבל אני באמת, אבל אני חושבת, שאם שחקן יש לו ותק מסוים, במשחקי תפקידים, ועדיין הבחירה שלו, או חוסר הבחירה שלו, זה לשחק את הדמות, בצורה מאוד בסיסית, כי אני הייתי חושבת, שיש כאן איזשהו עניין מסוים, עם השחקן. זאת אומרת, זה תבלין, זה לא דווקא, זה עוזר, זה מועיל, זה לא חובה. כן, בסופו של דבר, שוב, אני לא באמת חושבת, שיש איזשהו משהו, שהוא חובה במשחקים, זה פשוט עניין, של כמה אתה באמת מוכן, שכמה באמת אתה מוכן, להתחייב לדמות, ולהתחייב למשחק, ולעולם שלה. השאלה, אם דוגמא, את מכירה שחקן שחקנית, שמשחקים בצורה לא אמינה, ו... יאפ. האם דוגמא תפסד לי, שחקן שחקנית, בגלל שהיא משחקת בצורה לא אמינה? אני יכולה להגיד לך, שכבר עשיתי את זה, שבהחלט יש כמה שחקנים, שאני מאוד אעדיף לא לשחק איתם, וגם אם יצא במקרה, ואני משחקת איתם במשחק, זה אח ורקי, כי המנחה המסוים, שמנחה את המשחק הזה, זה מנחה שאני מאוד מעריכה, ומאוד אוהבת את הסגנון שלו. אבל כן, בהפריט יצא לי, שיש שחקנים שפסלתי, ואני פוסלת, בגלל הקטע המשחקי, שהם לא משודרים לי אמינות, שאני לא באמת מרגישה, שהם באמת באו לשחק את המשחק, אלא יותר לבוא ולהיות כאן, ולהעביר את הזמן, או לקבל איזה משהו, שהם רוצים מהמשחק הזה. אז אני אשאל את השאלה ההפוכה, איך אנחנו לא מגיעים לדעתך, לאובר אקטין? וואו, אני חושבת שבאובר אקטין, יש קודם כל חלק מאוד מאוד גדול, של ליפול הסטריאוטיפים, של ליפול הסטריאוטיפים, של לבוא ולהגיד, שאם הדמות המסוימת הזאת, היא אלפית, אני חושבת שזה תהיה מאוד צנחה וצוהלת, ואני ארגשת מכל דבר, ומתלהבת מכל פרפר ויתוש, ועלי כותרת שנפל על הרצפה. אנחנו מגיעים גם לאובר אקטין, כשאנחנו לא באמת מכירים את הדמות שלנו, כשאנחנו לא... את חולה להרחיב על זה? מה זאת אומרת שאנחנו לא מכירים את הדמות שלנו? כשאנחנו לא מכירים את הדמות, כלומר, אנחנו לא באמת חושבים כרגע, בכל הניואנסים הקטנים והדקויות, שהדמות הייתה חושבת עליו, כי הרי הרצון היה שהדמות תהיה עגולה ואמינה ככל אפשר, ודמות עגולה כוללת הרבה מאוד ניואנסים, ודברים מאוד מאוד עדינים ומאוד עקים. וכאשר אנחנו לא בדיוק יודעים או מבינים, את כל הדקויות האלה, אנחנו הרבה יותר נכנסים לאובר אקטין, שלבוא ומאוד להחתין את הדברים המסוימים, שאנחנו כן יודעים עליה. אז יש לך דוגמה למה שאת מדברת? שאם נגיד אני יודעת שהדמות שלי, היא אוהבת אומנות, אני יכולה להיכנס לאובר אקטינג, שכל דבר הכי קטן, תתייחס עליו בעין אומנותי, ותבוא ותנסה לפשט אותו, לכל מיני גורמים שונים, של מכניקה וקומפוזיציות וסוריאליסטיות. דיברנו על זה שצריך, שהדמות באה ואוהבת לאובר אקטינג, אז היא נכנסת יותר מדי. עכשיו, אני דווקא חושב, אובר אקטינג יכול לבוא גם בצד השני. זאת אומרת, אם לדוגמה אני משחק דמות, היא יותר מדי כזה, ילדה קטנה, ניקח את הדוגמה. זאת אומרת, מישהו משחק את מימי, עם מימי הקטנה, וכאילו, יש מקרים שהוא יכול לבוא כזה, להיכנס לדמות, וזה יכול להיות ממש נחמד, אבל בשלב מסוים, גם הכניסה לדמות, יכול להיות מצב שיפריע לשחקנים אחרים בסביבה. כן. אם לדוגמה, השחקן בא ומתחיל לשבת על הרצפה ולצעוק, אבל מגיע לי, אבל מגיע לי, אבל מגיע לי, אוי. אני מצד אחד יכול לבוא להגיד, וואו, כל הכבוד על המשחק דמות, מצד שני, אני יכול לבוא להגיד, אתה לא ילדה בת שלוש. כל הכבוד שהכנסת לדמות של ילדה בת שלוש, עכשיו תצא ממנו. אז זה לדוגמה. מה שבאתי להגיד, שזה בהחלט דוגמה מאוד חשובה, כי זה עוד צד של האובר אקטינג, שבדרך כלל פחות רואים, אבל שרואים אותו, הוא מאוד מוריד מהדמות ומהמעשים שלה. כי ברגע שאנחנו נכנסים לאובר אקטינג, רוב השחקנים כבר לא באמת יבואו ויראו את הדברים ואת המעשים של הדמות, הם פשוט יגידו, אוי, השחקן הזה נורא מעצבן, די, חלף, שיפסיק עם זה. הוא גונב את כל ההצגה עכשיו. בדיוק, זאת אומרת, הרבה פעמים, דווקא האמינות יכולה ליצור כזה, אני לא יודע להבדיל בין הדמות לשחקן, בדברים הבאמת חשובים. אני יכול לספר שהיה לי משחק כנס, כשניסיתי יותר להיכנס לדמות, וזיהיתי ששאר חברי השחק קבוצה, לא הייתי באותו ראש, פשוט ויתרתי על זה. שיחקתי משחק, שבו הייתי צריך ילדה טיק טוקרית, וכזה נכנסתי לכל הממה, שלחתי את הטלפון שלי, וסילמתי לייב עם זה, ושחקנים אחרים הסתכלו עליי כזה, כאילו לייבים, ושחקנים אחרים הסתכלו עליי, מה נסגר איתך? אני מבחינתי, מאיפה נפלת? אני מבחינתי, נכנסתי לתוך הדמות, היה לי הרבה יותר קל לחזור לסכם את הדמות, אבל נמצאת שהשחקנים פשוט לא ציפו, לצורה הזאת של המשחק, שזה פשוט פחות עבד להם. גם שמנסים לשדר אמינות, צריך לדעת מי הקהל שאיתך. כן. לחלוטין. בסופו של דבר, כל הקונספט של אמינות, יכול מאוד להשתנות, על פי הקבוצה שאתה משחק איתה. בסופו של דבר, הדרך, ששחקן גבר, יכול לבוא ולשחק, נערה בת 16, זה יכול להיות, מאוד אמינם, שהוא משחק עם שחקנים אחרים, לעומת העובדה, שהוא משחק עם שחקניות, שחברו ועברו את גיל 16, והן מכירות בדיוק, את כל הנקודות והסטיקים, והסטיקים הקטנים, של מה זה להיות נערה בת 16. זה הגדרה נכונה. אז אני אשאל שאלה אחרת. האם שאנחנו משחקים משחק תפקידים, אנחנו משחקים סטרוטיפים של דמות מסוימת, או אנחנו משחקים דמות? אני חושבת שאנחנו משחקים דמות. בסופו של דבר, לכל דמות, יהיו את הסטריאוטיפים שלה, אבל אנחנו עדיין יכולים לבוא, ולהתנגד להם, במודע. אז בואי נחזור. אז צריכים להגיד שאנחנו לא משחקים עם סטריאוטיפים, אלא מה אנחנו כן משחקים. אנחנו בטח משחקים את הדמות, את הדמות שאנחנו רוצים, ואיך היא, ואיך היא מתמודדת, מול הסטריאוטיפים האלה. כן, אני יכולה לשחק עם אלה, לדוגמא, נחזור ל-16, כי שוב, הייתי נאה ב-16, זה שנה לפני הרבה הרבה הרבה שנים. נראה לי אחלה, אחלה דוגמה, הבנו פה. בסופו של דבר, גין ההתבגרות הוא גין נהדר, אבל הוא בהחלט יותר נותן, לפעול לסטריאוטיפים מסוימים, של מי אנחנו, מה אנחנו, אם אנחנו נכנסים לסטריאוטיפ של הנאה ב-16, המורדת במושכמות, יש את צלי, או שאנחנו הולכים לשחק עם משהו שהוא פחות סטריאוטיפי, ולבוא ולהגיד, כן, היא נאה ב-16, אבל היא עושה דברים מאוד ביידבוק, כי היה לה, כי יש לה סיפור חיים כזה או אחר, שגרם לה בעצם, לא למורוד. אנחנו יכולים לגמרי לבוא ולהגיד, כן, אנחנו משחקים את הנאה ב-16, שיושבת ומכינה שיעורים בכוחות עצמה, והיא לא מחכה שאף אחד יגיד להם ללכת לישון בשעה 10, כי יש לה לימודים אחרות, כי היא רוצה להצליח בלימודים. אבל אני אשאל שנייה שאלה אחרת. האם לדוגמה, בוא נדיר, האם דווקא משחקת נאה ב-16, האם שאני ליד משחק נאה ב-16, האם את כאילו, כאילו, כאילו, משחק נאה ב-16, האם את ככן חושבת מזה, שאני אשחק אותה בצורה סטריאוטיפית, ואז לדוגמה, אני לא יכול לשחק נאה, לשחק כאילו דמות של נאה ב-16, כי אני לא יכול לבוא ולהבין מה עובר לנאה ב-16 בראש? קודם כל, התשובה היא לא, מהסיבה המאוד פשוטה, שאתה יכול להפך את הנאה ב-16, לכל מקום שאתה חושב, שהדמות הסטטיפית הזאת הייתה עושה בתור בגיל 16. אני לגמרי לא חושבת, אני לגמרי לא חושבת, שבן אדם, ששחקן צריך לשחק עם אח ורק דברים שהוא מבין, או שהוא יודע בדיוק איך הם אמורים לעבוד. וואו, אני יכולה לבוא ולהגיד למי שאחת מהדמויות היותר אהובות עליי, זה הדמות שאני משחקת עכשיו, של מנהל בית ספר בן 30, ומעולם לא הייתי בן 30, מעולם לא הייתי מנהל של בית ספר, או מנהלת, ואני בהחלט מרגישה, ושוב, אתה מכיר את הדמות, אתה לחלוטין יכול לשפוט אותה מול כולם פה, ואני בהחלט מרגישה שאני לא נכנסת לסטריאוטיפים, אבל אני כן משברת אמינות. אז כן, אני לחלוטין לא חושבת ששחקן צריך לבוא ולפעול אך ורק מניסיון אישי, כי זה קודם כל ממש הגביל לנו את מלאי הדמויות שאנחנו יכולים לשחק. ואחד מהדברים היותר כיפים במשחקים, זה לבוא ולהגיד שאפשר לבוא ולבדוק דברים שונים שלא יצא לך לחוות או לעשות בעולם האמיתי. אני יכולה לבוא ולשחק שאני פוגעת בדמות אחרת, ואני בתורכן בחיים לא אפגע במישהו, בכוונה. אבל בהחלט אחד מהיתרונות של משחק, זה שאנחנו יודעים שזה משחק. אנחנו יודעים שזה לא המציאות, ואנחנו בהחלט יכולים לבוא ולדבר מאחורי הקלעים עם השחקנים אחרים, ולבוא ולבדא שהכל בסדר מבחינתם. זה החלטין חשוב. כאשר אנחנו מקבלים את היישור ואת ההסכמה מבחינתם, צריכים לבוא ולמתוח גובלות, שלא בהכרח היינו עושים בעולם האמיתי, שאנחנו יודעים שאנחנו באמת עלולים לפגוע או להכאיב למישהו. בפני שאני רוצה להכאיב עליו, וזו שאלה אם אנחנו רוצים להכאיב ולדבר גם על נושא של משחק חי, ששם בכלל זה נושא גדול. שם בכלל אני יכול להשנש באמינות, בצורה להתלבש כדמות, ואז ממש כאילו, זה לא חייב. לי היו משחקים חיים שהנחיתי, שהשחקנים לא היו צריכים להתלבש כדמות כדי לשדר את הניוואנסים שהיא עשתה, מספיק שאיכשהו התנהג שהוא דיבר, למרות שגם שם דוגמה משחק חי, זה שאני מתלבש כמו הדמות, זה הרבה יותר יעזור לי. בואו נגיד את זה ככה, אם אני רוצה, נאחל דוגמה לילה בת 16, אני אלך לצמד לנושא הזה, אם אני אבוא ועשה את זה במשחק חי, אני כן אנסה לבוא וכן לשדר הרבה יותר את הניוואנסים וכן את סגנון דיבור וכדי לבוא ולשחק את הדמות של הילדה בת 16 בצורה הרבה הרבה יותר טובה, למרות שזה לא חובה, אבל זה לדעתי הרבה יותר יכול לעזור. כן, בסופו של דבר, התלבושת שאנחנו שמים של הדמות, זה מכניס אותנו הרבה יותר לדמות, ללהבין איך היא מרגישה, להבין איך היא תזוז במצב הזה, אנחנו גם יכולים מאוד להשתמש בבגדת התלבושת בתור אביזה המשחקי. אתה יכול עכשיו לבוא ול... לבוא ול... בתור הנערה בתה 16, לבוא ולעשות הרפליפ ברמת בשביל לבוא ולהציג נקודה שלא היית יכול לעשות אם לא היה לך שיער ארוך. אני די נזכר במשחק שן חטי, שבו אחד השחקנים בא וביקש ממני ברגע שנתתי לו... אני מראש הגעתי עם ציוד של תיאטרון והוא כזה בא וכזה ביקש ממני אז תביא לי את הפעת, תביא לי את החצאית תביא לי את הזה ויאללה. וואו, איזה בן אדם, קודם כל בן אדם מושלם. היה לי משחק אחר שלי שהשחקן אחר יתלונן שכזה, אבל למה לא הבאת איתך ציוד כדי שאני אכנס לדמות בצורה יותר טובה. איזה חבודים אוי. ואז אני אמרת לעצמי טוב, כל הרפ שאני זה אני הביאתי ציוד כדי לעזור לשחקנים לשחק את הדמות בצורה אחרת. כן, כן כמו שאמרנו תלבוש את זה אביזר מאוד חשוב במשחק דמות אמין ועקבי אז אני אשאל בנושא אחר. וזה לדעתי החלק האחרון אם לחזור לכיוון של מקוון. אני נדעת איך שימוש באמצעים מקוונים במשחק מקוון לדוגמה יכול לעזור לנו להיכנס לדמות זאת אומרת, תמונה של דמות אחרת לדוגמה יכול מאוד לעזור לי לזהות את הדמות במשחק שהוא בכל מקרה מקוון. קודם כל התשובה לזה היא כן כי בסופו של דבר גם שאנחנו גם שאנחנו משחקים במשחק מקוון ואנחנו לא רואים פיזית אחד את השני אנחנו עדיין מדמיינים את הדמויות ואיך הם ייראו ואיך הם יזוזו ושאנחנו נותנים תמונות או תיאורים רבים ככל הניתן זה בהיחס לזה ולכל השחקנים לבוא ולהבין את הדמות ובעצם להבדיל בין זה בין דמויות אחרות שזה מאוד חשוב כי אני יכולה לבוא ולהגיד ואתה בטוח מכיר את זה שאני מתור שחקנית אני מאוד מאוד מאוד אוהבת לשלוח תמונות של התלבושות של הדמויות שלי כי זה באמת נותן אותה אופציה לבוא ולקבל לבוא ולקבל דימוי חזותים פיזי של מי הדמות ואיך היא נראית ושנדע גם איך להתייחס אליה מצד שני יכול מאוד להיות שאם דוגמא נשים תמונה של דמות זה יכול לבוא ולהגיד טוב עכשיו אני מקבע את הדמות ככה זה פוגע בדמיון שלי אני לא מסכימה עם זה חלוטין אני חושבת שזה יותר נותן לנו איזשהו מושג כללי על החזון של השחקן של איך הדמות הזאת ייראה אבל בגלל שאנחנו לא רואים את הדמות הזאת כל הזמן כי אנחנו לא רואים את התמונה כל הזמן אנחנו עדיין יכולים לדמיין שאתה עם נראות קצת אחרת אם זה משהו שתהיה לנו עדיפות לגביו את אומרת שאת מדמיינת שלבוא ולהסתכל על התמונה מצד אחד עוזר אבל זה לאו דווקא מקבע את הדמות כן אני יכולה לחלוטין להגיד לך שיצא לי כמה פעמים ששיחקתי עם דמויות שבתיאור הדמות הם כתבו פרטים מסוימים ולמרות זאת ולמרות שהם שלחו תמונה של איך שהם רואים את הדמות אני עדיין דמיינתי אותם באופן שונה לחלוטין ובתיאורים שהם פתאום כתבו את צבע השיער או את צבע העיניים אני הייתי מאוד מובטאת של רגע אבל אני דמיינתי אותם בתור ברונטית איך היא פתאום בלונדינית איך היא יכולה להיות בלונדינית? מה קורה פה? אני לא חושבת שזה מקבע את הדמות בצורה מסוימת אם אנחנו נשלח תמונה אז אני חושב שחפרנו על הנושא על הנושא של היום על הנושא של היום חפרנו על הנושא מספיק ואני מאחל לכולנו שניצור דמויות טובות ואמינות ושנשחק משחק אמין וטוב ויש תמיני שחקים משחקנים שיצרים לנו משחק אמין וכיף ולא נגיע לאובר אקטינג כי אובר אקטינג זה לא כיף לא אובר אקטינג זה ממש לא כיף אז אני נהניתי להקליט איתך היום גם אני אז תודה רבה לכם שהזנתם לנו ומוזמנים להמשיך להזין למנחה מהבית השכן אנחנו נמצאים בכל הפלטפורמות פוטיפאי, אייטונס בכל הפלטפורמות גוגל פודקאסט ושתמיד נהנים עם משחקי תפקידים אז תודה רבה לכלכם שהייתם איתנו היום ונתפגש בפעם הבאה ונתראה בפעם הבאה ביי ביי شكرا شكرا