Details
פרופ' שלמה מי-טל והרב אלישע וולפין משוחחים על פרשת כי-תבוא
Comment
Details
פרופ' שלמה מי-טל והרב אלישע וולפין משוחחים על פרשת כי-תבוא
Comment
פרופ' שלמה מי-טל והרב אלישע וולפין משוחחים על פרשת כי-תבוא
All Rights Reserved
You retain all rights provided by copyright law. As such, another person cannot reproduce, distribute and/or adapt any part of the work without your permission.
Listen to פודקאסט # 45: פרשת כי תבוא by Elisha Wolfin MP3 song. פודקאסט # 45: פרשת כי תבוא song from Elisha Wolfin is available on Audio.com. The duration of song is 29:41. This high-quality MP3 track has 2304 kbps bitrate and was uploaded on 19 Sep 2024. Stream and download פודקאסט # 45: פרשת כי תבוא by Elisha Wolfin for free on Audio.com – your ultimate destination for MP3 music.
Comment
Loading comments...
שלום שלומו, שלום אלישה, שלום למדשירים, שלום לכולם, כן שלום לכולם. אנחנו סיימו שאת הפודקאסט באנגלית ועוברו לפודקאסט בעברית עם פרשת כתובו של שלומו. כתובו, פרשה מספר 50 מתוך 54, פרשה מעניינת, יש מצוות, שישה, שש מצוות, אבל לא זה העיקר, העיקר הוא המסר, והמסר קשור לארץ המופתחת, לארץ הקודש. קראתי את הפרשנות של הרב סאקס, אלישה, הרב סאקס תמיד מגיע לשאלות הכי גדולות. הוא שואל, איך זה שהיהודים שרדו אחרי כל כך הרבה ניסיונות במשך אלפי שנים לשמיד אותנו? לשמיד אותנו לחלוטין. לא רק הנוצרים, גם המוסלמים, ולא הצליחו. והסיבה ששרדנו זה התורה, ובתוך התורה, התורה עונה על השאלות העיקריות. ויש שלוש שאלות עיקריות. שאלה ראשונה, מי אני? זו השאלה שמשה שאל בעצם בשניה הבוער, חיפש את עצמו. קודם חיפש את עצמו כדי שיוכל להוביל. שאלה שנייה, למה אני קיים? למה שמו אותי מכדור הארץ? מה המשימה שהעניקו לי? אגב, עצם השאלה, יש הנחת יסוד, שיש לי משימה לכל אחד מאיתנו. אנחנו לא חיים רק בשביל לשרוד, או לחיות טוב, או להרוויח. שמו כל אחד ואחד מאיתנו פה, כדור הארץ, בשביל משימה. וצריך לנסוע, מהי המשימה? מה המתנות, מה היכולות שניתן לי? ואיך אני יכול להפעיל אותם, למדף אותם, כדי להיות פרחה? והשאלה השלישית, כיצד נחיות? מהי הדרך? וכל זה מתאחד, בעצם ננישה, לחיפוש אחרי הארץ המופתחת. אבל לא הפיזית, לא הארץ המופתחת הפיזית. אלא החזון, המשימה שלי, הייעוד, הייעוד שיש לי. ובפרקסט באנגלית סיפרתי סיפור אישי. כשהארץ המופתחת בשבילי היה פרופסור מלא, להיות פרופסור מלא. עם כיסא, לא כיסא מתקפר, לא כיסא מתקפר. ללירה, ללירה, עם אולי כבוד. ובאנגלית כמו שיר. שיר, בדיוק, שיר, פרופסור. וגיליתי, כשהישרתי את זה אחרי, עם המעצורה מאוד, זה לא זה, זה לא הארץ המופתחת, צריך משהו אחר. וזה קורה, אני מניח, להרבה מאיתנו, וזה עכשיו לא מאוחר מדי, למצוא את הארץ המופתחת האמיתית, כפי שהתורה אומרת. כן, כן, כן, יפה. אני ככה סיפרתי היום בקורס מהבית מגרש, סיפרתי כבר על המסע של אבא שלי, אפרופו העניין הזה, שכבר שיתפתי חלק מנה פה, אבל אני מקווה שלא חפשתי שאני משתף. אבל שהוא גדל לבית, לבני המעמד הבינוני, באנגליה, והיה בתנועת נוער יהודית, בריטית, לאבדת חציונית, ופנה בית ספר. עכשיו, להורים שלה מאוד חשוב שהוא יסיים בית ספר, בהצלחה ילך לאוניברסיטה, ילקש מקצוע שאפשר להיות גאים בו, בבית הכנסת, נגיד הבן שלי הוא עורך חשבון, עורך דין, רופא, ואבא שלי בגיל מאוד צעיר, בסוף שנות ה-10 שלו, הולך לתנועת נוער ציונית, ובעצם נושר עם בית הספר. ומכניס את כל חייו להכנה לקראת העלייה לארץ ישראל, בקישור בקיבוץ, בצפון, והורים שלו, כמובן, היו מאוד מאוד מוכבדים, מאוד מוכבדים ומאוד מאוד התנגדו. והוא היה בטוח שמה שהוא רוצה זה להיות עיקר, פלאך, עובד אדמה בארץ ישראל. אז הוא הגיע בסוף לארץ ישראל, הגיע לקיבוץ, היה עובד אדמה. ובדיוק כמו אצלך, הוא ממש לא היה מרוצה. והוא, כשהוא יצא לשליחות, הוא היה השליח ה-de-location של פעם, שליח לתנועת קיבוצית בדרום אפריקה, ופתאום גילה את עצמו אותו איש חינוך, ואותו איש ארגון, ועשה דברים נהדרים. ואז חזר, חזרה לארץ, ובעצם הוא חזר חזרה לתפקיד הקודם שלו בחקלאות, במכונאות רכב, וכולי. ולקצר טיפה את הסיפור, רצה הגורל, ובבית הספר האזורי שלנו, הקימו מחלקה למכונאות רכב. למדי להגיד מכונאות רכב. ואבא שלי גויס למקצוע הזה, ופתאום הפך להיות מורה. כלומר, בזכות המרד של הברורים שלו, השמאה של הבית הספר, הוא הגיע לעבודת האדמה, בארץ ישראל. עבודת האדמה הובילה אותו לעולם הטרקטורים ומכונאות הרכב. מכונאות הרכב הובילה אותו להיות מורה למכונאות רכב. הוא היה מורה שלי בבית הספר. וטרקטור, כולנו חייבים ללמוד טרקטור, וגם עשינו רישיון על טרקטור. עשית רישיון על טרקטור? כן, עשיתי רישיון על טרקטור. אבל אבא שלי התפסיק להלמד אותנו את המכונאות של הטרקטור, איך זה עובד, והוא היה מורה מצוין. ופתאום הוא נעשה מורה. ומאוד גבילה את עצמו. ואז, בתור מורה, משרד החינוך שלח את המורים שלו, שגם בגרות לא היה. לכל מי שלא היה לו תואר, נתנו על חשבון משרד החינוך. אחרי שעות עבודה הלכת למרות את חיפה ולהוציא תואר. אבא שלי ואני למדנו את התואר הראשון שלנו באותו זמן, בחיפה. הם נפגשים ככה בקפיטרי, ככה באוניברסיטה. והוא סיים בקצנות רבה, והמשיך ל-MA. ובעצם לא עניין אותו בכלל מכונאות רכב, עניין אותו היסטוריה. והוא עשה בעצם תואר ראשון, תואר של מדיסטוריה, של עם ישראל, של ארץ ישראל. והפך להיות מורה לבגרות, להיסטוריה, לאזרחות, המחנך כיתה. המחנך כיתה בשכבה שלי, בכיתה לידייף. ואני חושב שאתה מיודבט עם ככה. ואני אסתר את כל הסיפור הזה כדי לראות שאתה בעצם תמיד במסע אל הארץ המובטחת. תמיד עושים את ה... המסע הזה, כמו שאתה אמרת, אתה הגעת לכאן של פרופסור, והפך להיות פרופסור, וזו הארץ המובטחת שלך? כנראה שממש, ממש לא. כי אנחנו תמיד בדרך, תמיד בדרך. וכמו שדיברנו גם באנגלית, אז באנגלית דיברנו שרבי נחמן הזה שאמר, לכל מקום אליו אני הולך, אני הולך לארץ ישראל. ואז כן, אנחנו תמיד באיזשהו מסע, מסע שלא נגמר בעולם. והוא לא מעולה גמור. ואם אנחנו חושבים שהוא נגמר, שם מתחילות הבעיות. אני חושב שאחת הסיבות של המשבר הכל כך קשה שלנו היום בארץ, וגם בעולם, בעולם הערבי בכלל, שחשבנו שהגענו. הגענו. זהו. הכל טוב. רק להשקית הכל, שלא יהיו יותר מדי בלגנים מערבים ושלא... הגענו. אין דבר כזה להגיע. אין דבר כזה. אז הכל עכשיו נשבר, הכל עכשיו התרסק, כדי שאנחנו נחשב מסלול מחדש. ונגיע מחדש. לא נגיע, נסב אל המסע מחדש. אז אלישה, הדרשה שאני אדרסקס היא מהספר שלך. היא נסתב לפני אולי 8-9 שנים. הכותרת של הדרשה, הברית השנייה, ברית המידתיות. קיבלנו ברית ראשונה בהר סיני. הנה עכשיו, בפרשת כתבו, אנחנו מקבלים ברית שנייה. היא שונה מהברית הראשונה. והיא קשורה למידתיות. ואני רוצה להקריא כתב. המתח כל כך מוכר בין הברכה כפוטנציאל, לכללה כסכנה קיומית, הוא לעוניות דעתי המוטיב המרכזי בתורת ישראל. המוטיב המרכזי, ואתה טוען ואני מסכים איתך, כשיש לנו ברכה ואנחנו מגדימים בברכה, זה הופך לכללה והמרחק הוא לא רב. בפרשת כתבו יש כמה? 12. 12 כללות. וקוראים אותן דמיהות בשקט, כשקוראים בתורה. ארור, כך ארור, זה ארור, וכו'. אבל אתה מעיר בתורשה שלך. ארור, כרסד, כללה, ארור, יש פעמיים רש. תוריד רש אחד ויש אור. ואור זה ההפך. וגם כללה. יש פעמיים למד, כללה. תוריד למד ויש קל. אז תמון בתוך הדברים האלה, ברכה או כללה, תמון ההפך. אז יש את המושג של מגדיות, פשוט לא להגזים. זה לקח פרקטי. לקח פרקטי שהוא גם, אני חושב, עיקרון מוסרי. לא להגזים, לא להיות פנאטי. לא להפוך את הארץ למשל, הפיזי, המקום הגיאוגרפי, הפיזי. לא להפוך את זה לאל, כפי שרבים עושים. אז יש כאן בבודיזם, יש את הנושא של ה-Middle Way. מוסד מאוד חשוב בבודיזם. יש באריסטור, הפילוסופיה היוונית, הבידתיות. וגם בתורה, גם בתורה כישראל. וכשרואים את העולם עכשיו, ורואים את הפנאטיות בכך הרבה מקומות, וההרש שהפנאטיות זורעת, זה נורא, וזה כל כך ברור לכל אחד מהם מאיתנו. מה קורה כשמגזימים באוכל? מה קורה כשמגזימים בשפיעה, בכל מיני דברים? בידתיות הכל, הכל במידה. והתורה מלאת פנימים כאלה כיצד לחיות. צריך להקשיב לו. נכון, אבל כמו שגם משה אומר בתורה, זה קשה, זה קשה. מידתיות, כן, זה נהדר, הלוואי, כן, זה מה שצריך לעשות, מידתיות. אבל בואו נאמר עוד קימים פה. למה האדם יוצא מהמידתיות? בין היתר, כי כשהוא עולה לאיזה משהו, או, כן, זה טוב, אני רוצה עוד מידת. או, כזה אני רוצה. זה הדבר, זה הפתרון. זה לעולם לא הפתרון. שום דבר הוא אף פעם לא הפתרון. כל פעם שאנחנו אומרים את המילה, הפתרון למצב שלנו כרגע הוא, אנחנו כבר, הופ, הופ, הופ, עולים על איזשהו אליל, וגם אליל זה שני אותות. למדים מורידים למד אחת, ישנו אל. אל, כלומר, אלוהים. אז נורא קשה שלא להפריף, כי אנחנו מגלים משהו טוב, טעים, נעים, אבל אנחנו רק רוצים עוד ועוד ועוד ממנו. ולכן האומנות הזו של דרך האמצע, שגם הרמב״ם דיבר עליה ברחבה רבה, של דרך האמצע, היא משימה מאוד מאוד קשה. כי זה נשמע, מה דרך האמצע? כאילו, ילידו משהו טוב? יאללה, לך זה עד הסוף. יש לך כבר את כמה מיליונים בחשבון הבנק? אוקיי, מעולה. מה הפרויקט הבא שלך? תשקיע את זה, שכסף יעשה לך עוד כסף. עוד ועוד. אגב, הרמב״ם מזהה את העוד והעוד הזה כתמצית האלילות. שבעצם כל דבר שיוצא ממידתו, זו אלילות. ואיך מחזירים אלילות חזרה לאלוהיות? מחזירים את זה חזרה ממידתו. וזה נוסע. זה נוסע. אני חושב שאם יש משהו אחד שמורה כיף בשבילו להתבגר ולהתבקן, זה משהו בעוד ועוד ועוד זה מתחיל לירדע. אז אלישה, אני חושב, אני כלכלן. ואני חושב שאני ככלכלן וכל העמיתים של הכלכלנים צריכים להקות על חטא. בגלל הסיפור הרע שמכרנו לעולם. ומהו הסיפור? יש כלכלן ופילוסוף בשם איירן סמס. אגב, הוא היה פילוסוף יותר מאשר כלכלן. הוא כתב שני ספרים. ספר אחד, אושר האומות, זה התנך של הכלכלנים. ומה הוא כותב באושר האומות? בני הרווח. אם נבנה כלכלה חופשית וכולם ילדפו אחרי הרווחים, אז זה יהיה אופטימלי. יהיה עולם נהדר. עולם נהדר. מה קרה? בנו כזה עולם בברטון וודס אחרי מלחמת העולם השני. אז בעצם בשלהי מלחמת העולם השנייה, ב44' אמריקאים קימצו כנס של ארצות שלחמו נגד הנאצים. בנו כלכלן חופשית, סחר חופשי בעולם, ופרץ של אושר. הסינים התיישבו, הטיילנדים, אסיה, כמעט כולם. כמעט כולם. וכאילו קפיטליזם חוגג, ופה הבעיית המידתיות נשאר. נוצרו מיליאדרים, ונוצרו המון המון מיליוני עניים. אגב, בארצות הברית היום יש 650 אלף חסרי בית. הומלסים. 650 אלף. עיר שלמה. עיר שלמה בגודל אמריקאי. אין ביפרל עיר ב-650 אלף איש. נכון, נכון. במדינה עשירה. מה קרה? האנשים העניים, בדרום אמריקה, נגיד, בארצות איסלאם וכולי, בפקיסטן, באפריקה, נהרו איפה שיש כסף, כדי שיהיו חיים טובים יותר לילדים שלהם. והמאגרים האלה יצרו מצב שהדמין הפוליטי חוגג. כי אומרים זה סכנה. פושעים אלינו. לוקחים מאיתנו את הכסף. לוקחים את הכלבים החתולים שלנו. בדיוט. סיפורים כאלה. אז עצם חוסר המדדיות. המיליאדרים האלה והאושר והפער בין האושר והעני. זה יצר בתוכו את ההבס שאנחנו רואים היום. ואפשר היה לצפות בזה. לא היה כל כך קשה להחליט. אוקיי. חלק מהאושר שאנחנו רוצים אנחנו נעביר למקומות שאין. ולא עשינו. משפט אחרון. אדם סמיץ כפילוסוף כתב ספר אחר. הספר הזה שהוא כתב הוא ספר פילוסופי. הוא כתב את זה לפני אושר ההומות. בספר הזה הוא כתב מה מניע של בני אדם. לא מניע הרווח. הוא לא רוצה להתעשר. הוא רוצה לזכות בההדה של העמקים שלו. הוא רוצה אמפתיה. הוא רוצה ההדה. ואהבת לרעך. הוא כתב את זה אלישה. והוא צדק. וזה בניגוד לתנח הזה של הכלכלנים ימצאו. אז וואי שהיינו הולכים על הספר הראשון. ולא הספר השני. כן, כן. לפעמים, אני לא יודע אם אדנשמט הוא הולל את הרעיון הזה או שהוא נתן מילים להלך רוח שבעצם כבר היה קיים ואיפשר לקיים את השיחה הזו. אבל כנראה שזה חלק מהסיפור. הסיפור הזה של ההגזמה מכיוון שאנחנו לא יודעים סובה. האדם הוא היצור היחידי שלא יודע סובה. הוא היצור היחידי שמשמין. לפי שמשמין. הוא עולם לעולם לא יודע סובה. ולעולם לא יודעים סובה אנחנו בעצם נופלים פעם אחר פעם במלכודת האלילית הזאת שמעבדים בעצם את הדתיות שלנו. ואז אנחנו חוטפים. אז כנראה שזו התוכנית. אנחנו חוטפים ומתבקשים להתיישר. וכשאנחנו מתבקשים להתיישר העולם עובר כל מאה שנה משברים מאוד מאוד מאוד קשים. מתוך המשבר הזה יבלד משהו חדש. חשוב לי מאוד שלא ישמעתם כאילו שזה אסון נוראי ואסון לדורות המקום שבו אנחנו יוצאים מדתיות. המקום שבו אנחנו אנחנו רוצים עוד ועוד ועוד. בסדר. יש לזה משהו אנושי. אבל אז מגיע השלב שבו היקום, העולם, החברה צריכה להתחיל לתקן את עצמם. וזה כואב. זה מאוד מאוד כואב. אני רוצה לקחת מזה שמסר לתקופה שלנו שאנחנו בתקופת משבר מאוד קשה. זה ברור. זה ברור לכל. אז בואו נזכור רגע עוד פעם. משבר בתנ״ך זה מיטת היולדת. פה יבלד משהו חדש. דבר ראשון. דבר שני מתוך המשבר הזה, מתוך המקום הקשה הזה אנחנו בעצם יבלד משהו אחר וטוב יותר. ולכן אפילו ליציאה ממדתיות אפילו לאלילות יש כנראה תפקיד. להגזמה. להגזמה שם יש איזשהו תפקיד שאנחנו מצאנו משהו טוב ואנחנו רוצים עוד ועוד ועוד עוד ועוד ועוד עד שהמערכת קורסת, נשברת ובסבל. זו תקופה קשה. תקופה מאוד מאוד קשה. אנשים מתים, אנשים מרגיעים. זו תקופה מאוד קשה. אבל יצא מזה משהו באמת השלב הבא של האנושות בעצם כבר בפתח. אז אז יש לי דוגמה למידתיות. אני מאוד אוהב גלידה. אני חסיד של גלידה. אני מכין גלידה ביתית, די טובה. שמתי לב הקפיטה הראשונה של גלידה וואלה זה טעים לא מעולם הזה. הקפיטה העשירית הקפיטה העשרים כבר לא משהו. אבל גם ממשיכים כאילו לאכול גלידה בזכר הקפיטה הקפיטה הראשונה גלידה הקפיטה הראשונה ובאמת למדתי לטעום אבל לא להגזים. יש כאן לקח מאוד מאוד חשוב בחיים המידתיות. אבל יש עוד לקח בתורה האלישה שמצאנו. יש שם שלוש מינים שכתבו הרבה פרשנות עליהם. הרמי הוא עובד אבי. הקוהן אומר את זה כשמביא כאילו החקלאי שהוא עולה לבית המקדש ומביא את הביקורים שלו אז רגע הולכתי שוב להתמסגר. כי תבוא כשתבוא אם תבוא אל הארץ אתה תביא את הפירות הראשונות שלך אל בית המקדש אל הקוהן ואתה ניצב לפניו ואתה אומר איזושהי אמירה. הרמי עובד אבי. מה זה אומר? הבנות אגב הרמיה היא לא הייתה מדינה או אמפריה היא הייתה אזור של סוריה ולבנון וקצת איראק וגם שפה. אבל מה זה הרמי עובד אבי? זה אומר אני חושב פילוסופית אנחנו כולנו בנסה אתה כותב את זה בהדרשה כולנו במסע והמסע הזה הוא לאורך החיים והמסע זה היעד. זאת אומרת להבין שאנחנו במסע במסע יש את המשמעות ולא הגאה אל היעד אנחנו נמצאים על הרכבת והרכבת נוסעת והיא לא תגיע והמטרה של חיינו להשתתף במסע הנוצרים הפכו את הדבר הזה כאילו לכללה היהודי הנודד דר אבי קדיד הוונדרינג ג'ו אנחנו נדונים כאילו ככללה במדוד אבל אלישה, כפי שאתה כותב יש קרבת מקום בין כללה לברכה ממש טובה כי הברכה הופכת לכללה כשמגזימים זו ברכה שאנחנו יהודים, אנחנו ניידים הוריי היו ניידים הגרו מבסע רביה לכנדה בנו חיים נעדרים אנחנו הגענו לכנדה לישראל אני מקווה שלא נדוד אבל אנחנו בכל זאת נודדים כי אנחנו כולנו נדים גם בישראל אנחנו כעת במסע ויש דעים במסע, אלישה שהם ממש קשים קשים קשים וקשה לראות את העתיד קשה לראות את היותר המופתחת והפילוסופית אבל היא קיימת היא קיימת וזה חלק מהחיים העליות והירידות והעומדים מהם הם מחזקים אותנו ובפי היסטוריה, אלישה בתקופות הכי קשות במשבר הגדול בשפל הגדול בשנות ה-30, מלחמת העולם השנייה הדברים הכי נפלאים המציאו פנציבין אנטיביוטיקה המציאו את זה במלחמת העולם השנייה הראשונה אני חוזר אפילו מלחמת העולם השנייה דיברו את זה בטעות וזה חסך כל כך הרבה חסך חיי אדם וזה יהיה גם פה גם בישראל היצירתיות תגבה ותוביל אותנו בהמשך המסע ואנחנו במסע בארץ ישראל והמטרה היא לא האדמה הפיזית המשימה היא להיות יהודים לגלות את הייעוד שלנו ולהמשיך במסע כפי שהתורה מבקשת זה לא פשוט לפענח את זה אבל זו המשימה שלנו כיהודים וזו ברכה באמת אני רוצה להגיד בשלוש המילים האלה ערמי עובד אבי לא ברור אני מדובר אגב זה לגמרי לא ברור אבל זה עובד באלף כאילו הוא הלך לאיבוד הוא היה עבוד הוא היה עבוד עבודים וממצאים עבודים וממצאים אנחנו מגיעים ל-lost and found זה סרט מהממסע חייבת הממסע הוא יכול להיות ללכת לאיבוד כדי למצוא את עצמנו חזרה למצוא את עצמנו מחדש מהחודש אלול החודש שבו אנחנו שווים שווים פנימה שווים לעצמנו ולא רק זה בסדר ללכת לאיבוד אנחנו חייבים לפעמים ללכת לאיבוד אם אנחנו לא הולכים לאיבוד סימן שאנחנו מתעקשים לא לקחת הצעד הבא בחיים שלנו ואז אם אנחנו לא נלך לאיבוד המציאות באיזושהי צורה כמו שבעה באוקטובר המציאות תשלח אותנו לאיבוד כדי שנמצא מחדש את דרכנו בזה שנמצא מחדש את דרכנו אנחנו נמציא את עצמנו מחדש נמציא את האדם מחדש ולכן אם אתם מרגישים עבודים כרגע כל כך קשה לענות על השאלה מה שלומך? כל כך קשה לענות על השאלה אז אם אתם באמת מרגישים מאוד עבודים בעת הזאת אני יודע זה שמה קשה מאוד להגיד במיוחד שיש כל כך הרבה כאב שמתקשר לזה אבל זה מקום בסופו של דבר כנראה מקום מבורך להיות בו כי ממנו ממנו אנחנו נמצא דרך חדשה מסכימי לי שאני כעת מבזל זמן נמנע מלראות חדשות כמה שאפשר פה ושם ורואה סדרה בנטפליקס שם הסדרה Lost הסיפור נצלסק מטוס ואנשים ניצלים והם על אי בודד עבודים זה נקרא Lost עבודים מעוסים מתארגנים לסיפור וכדומה אבל כמובן זה שלי הם רוצים לחזור לאנושות לחזור לחיים שלהם אבל חשבתי כמה יתרונות יש להיות עבודים להיות עבודים במובן הזה שלא בטוחים אני מכיר אנשים גם בחיים המקצועיים שלי אני מכיר אנשים הייתי פעם בסמינר וקם אדם אחד, כלכלן ואמר יש רק מודל אחד שיכול להסביר כך וכך זאת אומרת העולם הוא לא היה עבוד הוא ידע בדיוק מהי האמת הצבע היא שזה לא היה זה לא היה האמת ומי שאומר שיש רק אמת אחת או דרך אחת או מקום אחד הוא תראה הוא עבוד, הוא חושב שלא אז להיות עבוד זה לחפש ולחפש זה סוד החיים להיות בחיפוש תמיד תמיד בחיפוש אחרי גדע, אחרי חביבים אחרי גאודים, מטרות פרחות, לחפש פרחות אבל יאללה נהיה עבודים נהיה עבודים, נהיה עובד אנחנו נמלא אחרי זה כן, כן אז נחיה לכולם שמקבל באהבה ובהכנעה מסוימת את המצב שלנו כרגע אני אפעל כמובן לשפר אותו אבל נצא מהייעוש הגדול כי אנחנו בתקופה מאוד חושבה בהתפתחות שלנו, אנחנו בתקופה של הלכת לאיבוד זו התקופה שבה אנחנו נמצאים וכשאחרי שהולכים לאיבוד בתוכן הפנימה הרקטור החדש שיחזיר אותנו חזרה הביתה וגם אז אנחנו נחזור חזרה הביתה ויבוא היום ששוב נלך, אם לא אנחנו אז הילדים שלנו נלך לאיבוד כי ככה מגלים את אלהים, כי ככה מגלים את השלב הבא כי ככה מתפתחים בדיוק אלה שעה ואני משוכנע בזה שהעבדות זה שאנחנו עובדים באלף אנחנו גם עובדים בעין והעבודה בעין תביא אותנו לישגים בלתי רגילים בעתיד וזה לא יקח הרבה זמן. אמן, אמן אז תודה רבה לכולכם על ההקשבה, שתהיה שבת שלום שבת שלום לכולם ואנחנו נתראה, נתראה בשמחות, מוזמנים כמובן לגיע אלינו בראש השנה לתפילות התפילות השנה, למי שמקשיב, הם לא יהיו בפארק יום כיפור יהיה בפארק התפילות תהיינה בין כאילו אז אהבת מכל מיני סיבות אבל יום כיפור אנחנו שוב נהיה בפארק כמו מאז הקורונה זה יהיו תפילות ממש ממש מערותיות כן, השנה להתראות לכולם להתראות, תודה אלישה תודה שלמה
There are no comments yet.
Be the first! Share your thoughts.
