Details
פרופ' שלמה מי-טל והרב אלישע וולפין משוחחים על פרשת ואתחנן
Comment
Details
פרופ' שלמה מי-טל והרב אלישע וולפין משוחחים על פרשת ואתחנן
Comment
פרופ' שלמה מי-טל והרב אלישע וולפין משוחחים על פרשת ואתחנן
All Rights Reserved
You retain all rights provided by copyright law. As such, another person cannot reproduce, distribute and/or adapt any part of the work without your permission.
Listen to פודקאסט # 40: פרשת ואתחנן by Elisha Wolfin MP3 song. פודקאסט # 40: פרשת ואתחנן song from Elisha Wolfin is available on Audio.com. The duration of song is 36:21. This high-quality MP3 track has 2304 kbps bitrate and was uploaded on 13 Aug 2024. Stream and download פודקאסט # 40: פרשת ואתחנן by Elisha Wolfin for free on Audio.com – your ultimate destination for MP3 music.
Comment
Loading comments...
In this recording, the speaker discusses various topics, including the recent events in Israel, the importance of planning for the future, and the significance of the ethical principles in the Ten Commandments. They emphasize the need to focus on the present and the future, rather than dwelling on past grievances. The speaker also questions the discrepancy between the promise made to Abraham about the number of Jewish people and the current population. They suggest that the promise may be more about the spiritual impact the Jewish people have on the world. The speaker concludes by highlighting the importance of love and kindness in ethics, rather than solely focusing on justice. בוקר טוב לכולם, אנחנו בתשעה בעב היום מקליטים כי היום תשעה בעב אנחנו מקליטים, אתם תשמעו מן הסתם את הפודקאסט ביום חמישי או ביום שישי ועד אז אנחנו נהיה אחרי תשעה בעב. והדברים אני מקווה שניהם יראו אחרת כי כרגע מהיום הזה של תשעה בעב העולם נראה מאוד מאוד לא פשוט, מאוד מאוד מורכב. באנגלית סיפרנו על ערב תשעה בעב שהיה אתמול בקהילת ואהבת שהיה מאוד מאוד משמעותי עם ירון מאור שגיבור ענק, באמת גיבור פשוט וגדול מקיבוץ נרעוז שבגבורה רבה עם אקדח אחד ושתי מחסניות הציל את משפחתו. וסיפור פשוט מצמרר, קשה, מורר השראה ושוב קשה. וזה הפך את קריאת מגילת איכה אתמול בערב לחוויה שונה לגמרי, אחרת לגמרי, הבנו אותה אחרת לגמרי. ונקווה שהשבת הזאת, שהיא שבת נחמו, השבת שיהיה נחמה שאחרי, אחרי שלושת השבועות אחרי תשעה בעב, אכן תהיה שבת של נחמה. נקווה לישה. כואב הלב ממה ששמענו עד מול, קיבוץ נרעוז, 400 חברים בערך, רבע מהחברים נרצחו ונחטפו, הרסו את המקום, שרפו את הבתים, פשוט קורב הלב. והנה אנחנו עכשיו בתקופה של המתנה, מחכים לאויב שלנו להפציץ אותנו ולראות עלינו. מזכיר לי אלישה מלחמת ששת הימים, תקופת המתנה. נאצריים עלינו ותקופת המתנה אנחנו יובחנו. התארגנו, יוגענו את המילואים, אימנו את המילואים והיינו מוכנים בשישי ביוני. וזה שוב קורה אני חושב. האמריקאים שולחים צוללות, משחטות, ספינות, טייסים, מטוסים. אנחנו נצא בזה בסדר. אני אופטימי כפי שהיה ב-67. פרשה תביעת חנן, פרשה מאוד מאוד גדולה. פרשה עם הכל, עם עשרת הדיברות, עם השמה, ואהבת 26 מצוות, מלא מצוות כרימון, עם המון המון דברים. אבל בואו נתחיל במשה. ומשה מתחנן להיכנס לארץ. הוא מנהל שיחה עם אלוהים, ושואל את אלוהים, אלוהים, דחי לך. תראו, תראה מה עשיתי. מגיע לי להיכנס לארץ המופתחת, לארץ הקודש? ומה עונה אלוהים? אלוהים אומר לו, משה, חביבי, אתה קצת טועה. הארץ המופתחת היא לא בדיוק מקום גיאוגרפי. אתה הערת על כך בפרשה. זה לא מקום גיאוגרפי. זה מצב שאפשר לשאוף אליו, אבל מעולם לא להגיע אליו. כי אם זה מקום שמגיעים אליו, אז מה אז? אוקיי, הגענו, אז זה סוף הסיפור. לא. ארץ מופתחת, אנחנו שואפים, שואפים, שואפים, ובלי שאיפות אספירציות, אין לנו מטרה בחיים. אני לא יודע אם משה קיבל את זה, אם ניחם אותו, לא בטוח. אבל זאת תשובה גם בשביל משה, ואני חושב, גם בשביל כולנו. כן, כן. אני חושב באמת בדרשה הזאת, שאנחנו לא יודעים בדיוק מתי היא נכתבה, אבל לפני די ארבע שנים כבר, שמונה, תשע, עשר שנים, בעצם היא נכתבה באחת המלחמות. רק לא כתבתי איזו מלחמה הזאת, כי כשכתבתי את הדרשה, אז זה הייתה אמורה להיות עכשווית. אבל אם היא תכנס פה לאיזושהי מלחמה, וזה פשוט מדהים, עכשיו שוב במלחמה, סיפור חיינו. באמת הנושא המרכזי כאן בדרשה זה, האם השאלה הזאת מגיעה לי, לא מגיעה לי, זה פר, זה לא פר, זה בכלל רלוונטי. ודיברנו בפודקאסט באנגלית מקודם, שאנחנו נמצאים כרגע בעיצומה של מתקפת תרבותית מאוד קשה בעולם המערבי של כל המדוכאים והמסכנים שבאים בטענות כלפי השכבות המצליחות יותר והמוצלחות יותר, כלפי העמים המצליחים יותר, בעצם בטענה של זה לא פר, אתם פגעתם בנו. אתם עשיתם דברים נוראים, עכשיו תורכם לפנות את הזירה, הזמן שלנו הגיע. זאת תרבות שכל כולה מגיע לי. האנשים האלה שבקמפוסים, אנחנו בקרוב חוזרים לשנת הלימודים באוניברסיטאות וזה בטח יתחדש, שבקמפוסים לא נכנסים לכיתות, לא לומדים את מה שהם צריכים ללמוד, אלה הולכים לאפגנות הגדולות ואומרים, מגיע לי, זה לא פר, זה לא עוגן, וכמובן מלווה במלא שקרים וכולי וכולי. אז משה בא ואומר, מספר לעם, תראו, אני תכננתי להיכנס, ואולי הוא אומר לי, חמוד, אולי הוא חביבי, תלוי אם אתם שואלים אותי או את שלמה, אלה אומר לו, שתוק, אתה לא קובע מה מגיע למה לא מגיע, אתה תעשה כמיטב יכולתך. אל תשאל בכלל מה מגיע לי, מה לא מגיע לי. אל תשאל בכלל אם זה פר או לא פר. דע לקבל את המציאות כמו שהיא ולעשות כמיטב יכולתך. ואני חושב שזה הסיפור שלנו, של העם היהודי, זה הסיפור של מדינת ישראל. אם היינו מבלים את כל זמננו בלצעוק, מגיע לי וזה לא פר, לא הייתה לנו מדינה היום. היינו מחכים שהעולם יעשה לנו מדינה. שהעולם, ואנחנו יודעים שזה לא עובד ככה. אם אין אני לי, מי לי? ולכן אני חושב שהמסר שלו, וההתכנן, בא ואומר, אתה יכול להתכנן, זה בסדר גמור, בסדר גמור, ההפך, ההפך, תהתכנן, תבקש, תבקש את הטוב, ואז אחרי שהתכננת וביקשת, עכשיו לך תעשה את הדבר הנכון. ואם המציאות, או הקדוש ברוך הוא, רואים לנכון להיאתר לתכנתך, אז זה מה שהולך לקרות. אם לא, אז לא. ואתה תעשה מכל לימון את הלימונדה הכי מדהימה שאתה יכול. ואני חושב שזה הרוח היהודית, זה הרוח הישראלית, וזאת לא הרוח שמנשיבת היום בעולם. אתה צודק, ובדרשה שלך אלישע, אתה מתייחס לרשי, לפרשנות של רשי, ויש לרשי משהו מעניין. רשי מציע, אני מצטט, מציע לנו הגדרה מעניינת לצדיק. מי הוא צדיק? צדיק זה שלעולם לא יאמר, אבל מגיע לי. אנחנו כולנו אומרים, מגיע לי, או מרגישים שמגיע לי, ושומעים את זה כל הזמן, אבל לא מגיע לנו כלום. כלום. והגישה הזאת, מגיע לי, לא fair, זה גישה שמתבססת על grievance. לא fair זה אומר שכיבחו אותי, אבל הגישה הנכונה היא לא של grievance, של טענות, של נקמה, אלא של עשייה לעתיד. מה אני יכול לעשות כדי להיטיב עם עצמי ועם העולם? ובעצם משה אומר את זה. הוא אומר שעשיתי ישר בעיניי, עשיתי ישר בעיניי וטוב בעיניי, והיטב. זאת אומרת, יהיה טוב. זה מה שעושים. עושים מה שישר ומה שטוב, יש הבדל בין שניהם, ולא על מנת שזה מגיע לי, זה מה שמגיע לי. אתה כתבת את הדרשה שלי שם, נדמה לי, חומת מגן, פרטים 2014, נדמה לי, וזה בעקבות ההתנתקות שהייתה כמה שנים לפני זה, והייתה הרגשה, אם לא להתנתקות, לא היינו במלחמה. אז שוב פעם אנחנו בנושא של grievance, של נקמה, של טענות, על בסיס העבר. במקום כל הזמן כל הזמן להסתכל לעתיד, יש עיקרון בכלכלה. כלכלה, בדרך כלל, לדעתי, לא כל כך פרקטית, ולא כל כך פסיכולוגית, אבל יש עיקרון אחד שכן. העיקרון הזה הוא sunk cost. מה זאת אומרת? כשאני מקבל החלטה היום, מה עושים בעתיד, אני לא מתייחס להיסטוריה, כמה השקעתי בפיתוח המוצר הזה. לא רלוונטי. כל מה שרלוונטי זה מהיום והלאה, כמה אני אקבל וכמה זה יעלה לי, האם זה כדאי. העבר, מה שרוצהת כבר, sunk cost, זה עבר, וזה לא יחזור. וזה עיקרון חשוב מאוד לדעתי, לפוליטיקה, למדיניות, ולחיים, לחיים בכלל. להביט לעתיד מההווה לעתיד. לצערי, הרבה אנשים מביטים מההווה עד העבר, על בסיס נקמה או טענות. כן, כן, וכיפוח. המילה כיפוח היא מילה מאוד מאוד חזקה. אני רוצה לציין משהו ככה מתודולוגי קטן. מה שציטטת מקודם על ראשי, זה בעצם הסיכום שלי של הדברים של ראשי, ראשי לא אמר את המילים האלה, רק למי שבמקרה מחפש את המקור. אז בעצם מה שאנחנו אומרים פה, זה יכול להיות שבאמת מגיע לנו, יכול להיות שבאמת אדם שעשה טוב, זה יהיה יופי אם החיים יתגמלו אותו בטוב. אבל זאת לא השאלה. זאת לא דרך חיים. אי אפשר לבסס את החיים שלנו, על מה אבל אני עשיתי ככה וככה, וזה מגיע לי שאי אפשר ככה לבסס את החיים, זה חיים של אוגללות. ובאמת בפרשה הזאת, בסיפור של משה, אני שומע מהו ככה בילדי בר מצווה, שהפרשה הזאת היא שלהם, או פרשות אחרות שעוסקות בכך שמשה לא נכנס לארץ. ומה שבתחושה הם כועסים, אבל זה לא פייר, זה פשוט לא פייר אחרי כל מה שהוא עבר. לפי הטענה הזאת, אז באמת לא פייר שנמות יום אחד. אנחנו נשקענו כל כך, אנחנו עבדנו כל כך קשה, מה פתאום אנחנו עכשיו מתים? ואם נוכל באמת לפנות מעצמנו את התיאולוגיה של הקורבנות, והתיאולוגיה של הכיפוח, יהיה לנו הרבה יותר אנרגיה להרבות טוב בעולם. וזה מאוד יפה הציטוט שיבאת ממשה, שוביו אומר, אני יודע שעשיתי כמיטב יכולתי. ועשיתי כמיטב יכולתי להביא טוב לעולם. טעיתי, בוודאי, בוודאי כי אני בן אדם. אבל עשיתי כמיטב יכולתי. בשפה הדתית קוראים לזה השתדלות. אנחנו כולנו עושים את ההשתדלות שלנו. לא יותר מזה. אז יש לי שאלה אלישה, בקשר למספרים. שאלה דמוגרפית. בספר בראשית, אלוהים מבטיח לאברהם, שהעם היהודי, היהודים יתרבו כמו כוכבי השמיים. אברהם מסתכל לשמיים ורואה את הכוכבים. אנחנו היום יודעים מה שהוא לא ידע אז. מספר הכוכבים בקוסמוס, אלישה, זה מספר בטריליונים. הרבה יותר מטריליונים. מספר גדול יותר. יש יותר כוכבים בקוסמוס, ממה שיש גרגירי חול. בכל כדור הארץ. אנחנו לא בדיוק שם. בקושי 16 מיליון יהודים. מחצית מזה בסוף השואה. משה אומר, אגב, בדיסקורס שלו, בנאום שלו, הוא אומר שנכון, אנחנו מעטים. אלוהים מבטיח לכוכבי השמיים, לאברהם. ומשה אומר, אנחנו מעטים. מה קורה פה? יש אפשרות להסביר את זה? ההבטחה שנהיה כל כך הרבים, ואנחנו בקושי שני מיל, שני פרומיל, מכל העולם. שישה מיליון מתוך שמונה מיליון. כן. אז קודם כל, ההבטחה היא לא לעם היהודי. עוד אין עם יהודי. אלא לממשיכי דרכו של אברהם. אז אם אני רוצה רגע להיות באמת פלורליסט, אז אכן, אני חושב שיותר מחצי העולם, אני לא יודע, אתה איש המספרים, הוא מונותאיסט שרואה את תחילת המהפכה המונותאיסטית עם אברהם. אז אם המסר האברהמי הוא החירות מאלים, ומונותאיזם, ואלוהים אחד, וכו' וכו', אז באמת יש רבים בעולם הזה על חווי דרכו. זה צודק. כארבע מיליארד מתוך שמונה מיליארד, הם רצויים מוסלמים מונותאיסטים. זה נכון. כן. זה נכון. ואם אנחנו נמשיך את הרעיון הזה, שאמרתי מקודם, נסתכל ככה תמיד קדימה, אז אולי ההבטחה הזאת לאברהם, אנחנו צריכים לראות אותה כהבטחה היסטורית שניתנה לפני 4000 שנה, ובוא נראה אם היא התקיימה. זאת הבטחה שכל הזמן קיימת. כלומר, זה הבטחה שבאה ואומרת, זו הדרך. זו הדרך, ואתם תראו, בסופו של דבר היא תנצח. בסופו של דבר היא תוביל. ומה שאני מתכוון פה זה לא שגם העולם הבודדיסטי וכו', יתגייר, יתנצר או יתאסלם. בכלל לא. אבל שבאמת תהיה הכרה גוברת והולכת בעולם כולו, שהדבר שאותו אנחנו מחפשים, זה לא אלילי הכסף ואלילי הכוח ואלילי הטכנולוגיה ואלילי הבריאות וכו'. אנחנו מחפשים את הכוח הפנימי, את האלוהות הפנימית שנוכחת בכל, שנותנת חיים לכל דבר, שנותנת קיום לכל דבר. את זה אנחנו מחפשים. ואני חושב שהאמירה הזאת לאברהם, הבטחה לאברהם, היא שכרגע אתה יחיד, אתה עברי. כלומר, כל העולם בעבר אחד ואתה לבדך בעבר השני. אבל יבוא יום ביותר ויותר אנשים יראו שהאושר, השמחה, הביטחון לא מגיע מהכסף. וגם לא מגיע אפילו מממדים. ממד זה חשוב, גם כסף זה חשוב. אבל האושר, השמחה, החיים עצמם מגיעים משהו הרבה יותר עמוק, שלא ניתן בכלל לספור אותו. ואולי זה המצטיין שלנו. לא צריך להתחיל, הגענו לשאלה הזאת. אה, זה השאלה על מספרים. אז כאילו, כן, זה וקטור עתידי. דע ותאמין שהתפיסה הזאת תלך ותתרחב בעולם. וזה כמו לבוא ולומר. הובטח לנו שכל העמים יגיעו לירושלים, להתפלל בירושלים. והנה, היום אנחנו בעיקר רואים חרם. כן, ההבטחה הזאת בעינה עומדת. אוקיי, אז יש עוד קושייה אלישה, שאני מנסה להתמודד איתה. יש משפט מאוד מפורסם של איינשטיין. Simplify as much as possible, but not more so. לפשט כמה שיותר במדע, אבל לא מעבר לזה. והוא כמובן יישם מה שהוא אמר. והנוסחה המחוסמת שלו, E שווה MC בריבוע. זה אחרי פשוט שהוא הוציא דברים שהם לא רלוונטיים. אז הנה בבאת חנן, שוב יש לנו את עשרת הדיברות. וזה פישוט, זה פישוט של האתיקה. וזה התקדמות מדהימה. משהו מבחני שיהודים נותנים לעולם. כפי שאמרתי בפודקאסט באנגלית באוקלהומה, המדינה קבעה שבכל בית ספר ילמדו את עשרת הדיברות. זה עשה סקנדל גדול. אבל אני חושב שלי זה לא מפריע. יש בעיה עם עשרת הדיברות. העולם מורכב. ואפילו משה אומר בפרק ו' ועשיתי הישר והטוב בעיניי, בעיני אדוניי. ישר זה אתיקה פשוטה. טוב זה חמלה, זה חסד. דין וחסד. דין וחסד ביחד. עשרת הדיברות זה דין. אפשר ללמוד דין. לומדים דין בתלמוד. חסד? חסד לומדים מהחיים. חסד לומדים מתוך אהבה. ולכן מילת המפתח כאן לדעתי באתיקה זה אהבה. ולא רק דין. ולא במיוחד דין. ואגב אילישה, לומדים דין בישיבה. בנכדים שלנו חלק מהם לומדים יום ולילה דין בישיבה בתלמוד. אבל חסד? איפה הם הלמדו חסד? אם הם לא חלק מהעולם, מהעולם המורכב. מהעולם הטכנולוגי. בהיסטוריה הרבנים הגדולים הפרשנים חכמנו זכרונם לברכה. הם כולם עבדו, הם היו סנדלרים. הם עבדו בפלקה, הם עבדו בשדות. הם היו חלק מהחיים. הבינו את החיים. הבינו את האנשים. וזה נתן להם את החסד שליבה את הדין. איפה זה היום? איפה זה היום? כן, שאלה מעולה. אבל אני חושב שיש פה כמה תשובות. דבר ראשון, באמת, ואת חנן מופיעה מילה נדירת. ואהבת. לא רק עשרת הדיבורות, אלא גם ואהבת. אז ישנו פה כבר את האהבה, ואהבה הולכת עם החמלה והטוב. אבל אני רוצה להגיד עוד משהו. אנחנו נוטים לזלזל בדין, ולהיות יותר פרו חמלה. בתוך הדין יש הרבה מאוד חמלה. דין זה גבולות. ואנחנו ראינו מה קרה בשבעה באוקטובר, כשהגבול נפרץ, כמה זוועה זה הביא. אבל יכולת לשמור על גבולות מאוד מאוד ברורים ביחסים בין בני אדם, בתוך חברה, אולי הפחד הגדול ביותר שלנו, עם השחיתות שפושעה בכל מקום, שבעצם הגבולות התשתשו. אז דין מאפשר חמלה. ואם באמת נסתכל, הדיבר הראשון זה, אנוכי, אדוני אלוהיך, שרוצתי לך מארץ מצרים, מבית עבדים, אני אלוהי החירות. אני אלוהי החירות. ולא יהיו לך אלוהים אחרים על פניי. אלוהים היחידי שלך זה הדין פה. אבל זה דין, זאת מצווה, שכל כולה באה להכיל את החירות, להעביר לנו חירות לעולם. המצווה החמישית, מצוות השבת. מצוות השבת. אז נכון, זה דין, זה לא קל לשמור שבת. אבל שבת זה חסד ענק. הזכות והיכולת, הזכות לנוח יום אחד בשבוע. קבא תביא חבא תימך. סליחה, שבת זה הרביעית, קבא תביא חבא תימך זה החמישית. קבא תביא חבא תימך, זה דין, זה מצווה, אבל יש בזה חמלה בלתי רגילה. לא תרצח, זה דין. אבל מה של חמלה בלתי רגילה? אז כל מצווה שהיא באה בדין, היא בעצם אמורה להיות כלי לאכלת חמלה. ויכול להיות שאנחנו כאן נראה צריכים, אנחנו אחרי תקופה של פריקת אול מוחלטת מבחינה ערכית, אני לא מדבר ברמה הדתית בכלל. ויכול להיות שאנחנו זקוקים לטיפה יותר דין עכשיו, קצת יותר גבולות, כי הגבולות מאוד מאוד מאוד מאוד התשתשו. כי הגבולות הן תנאי לחסד, הגבולות הן תנאי לאהבה, בלי גבולות אין חסד, בלי גבולות אין אהבה. אז אולי הנכרדים שלך שלומדים בישיבה, אולי יש להם תפקיד חשוב בהחזרת חלק מצודת הגבולות שעבדה לנו. נקווה, נקווה אלישב. התורה כל הזמן מפתיעה אותי מחדש, מהמודרניות, מהפרגמטיות במאה ה-21. והנה דוגמה. בספר דברים יש למשה שלושה נאומים. בנאום בפרשת ועד חנן, משה מתחיל בשאלה, והשאלה היא לא מה תעשו, מה צריך לעשות. הוא מתחיל בשאלה למה? למה כל זה? למה סרט הדיברות? למה להיות יהודי? וזה מזכיר לי. יש יועץ, יזמנות יועץ, חברות בשם סיימן ספיינק. והוא נתן נאום, הרצאה, TED Talk, זה מופיע ביוטיוב. והמסר שלו, כמו המסר של משה, start with why. תתחיל כל פרויקט בלמה ולא במה. איך יזם פועל? הרבה יזמים פועלים וחושבים, מה הדבר החדש שאני יכול להמציא, שיכבוש את העולם. והשאלה, לא מתחילים משם, מתחילים מהלמה. למה אנשים נוהגים כך? למה הם זקוקים לסמארפון, או למכשיר אחר, או למשהו אחר? תתחילו מהלמה, ומשם לגזור את התשובה. אז הלמה של משה, למה להיות יהודי, לציית לעשרת הדיברות, לציית לה, ואהבת, לשמה, הוא שואל אותם, למה? האם משהו כזה קרה אי פעם, שקבוצה קטנה של אנשים, עבדים, בתוך עם מאוד מאוד חזק, ואלוהים מוציא אותם משם, נותן להם קוד של אתיקה עשרת דיברות, בהר סיני, ומביא אותם לארץ המופתחת, קרה פעם בהיסטוריה? למה? להיות יהודי, להיות יהודי מאמין, לציית למצוות, לעשרת הדיברות, הנה, אלוהים עושה ניסים ונפלאות, הנה הלמה, אתם מיוחדים, אתם מיוחדים, ויש הרבה ציפיות, לכל יהודי ויהודי, שנולד אי פעם, ושגם נולד היום, מצפים מאיתנו הרבה. אז יש לי שאלה אליך, אפשר להחליף את השאלה, למה בלמה? לשם מה? לשם מה, זאת בדיוק, לשם מה? לשם מה? למה במובן של לשם מה? למה במובן של לשם מה? למה היא שאלה בעייתית בעיניי, יש לה מקום, יש לה תפקיד, אבל למה, למה באמת אני רוצה לפתח את המוצר הזה, למה, למה, הקדוש ברוך הוא הוציא אותנו מצרים, תחליט, הוא לא הוציא אותנו, כי הוא מאוד מאוד אוהב לראות נבדים במדבר, אלא הוא הוציא אותנו מצרים, לפי התורה, למלא איזשהו תפקיד בעולם, להביא איזושהי בשורה, איזושהי בשורה לעולם, והתפקיד הזה כנראה עוד לא נגמר, הוא עוד לא נגמר, ואנחנו עוד מחויבים להביא את המסר הזה לעולם, מיוחד בתקופה הזאת, שהמצפן העולמי, כל כך מאורער, וכל כך מתערער, לחשוב טוב טוב, מה מצפן שלנו בעולם הזה, מה באמת, מה באנו לעשות כאן בעולם הזה, ואני חושב באמת כמו שאתה אומר, פרסת וייטחנן עונה במידה רבה על השאלה הזאת, של מה באנו לעשות, אחד מהם זה באמת, זה אהבת, באנו להביא אהבה, ודבר נוסף, באנו גם להביא התנהלות מיטיבה, התנהלות מיטיבה, התנהלות שמביאה ברכה, בניגוד למה? לא באנו לכאן, למקסם הרווחים, לא באנו לכאן, למקסם כוח, כמו התנשאה הדרוויניסטית למשל, של אבולוציה, שאנחנו באים ושואלים, למה? לשם ברכה, לשם הבעת ברכה, לא לשם הישרדות, התפקיד שלנו הוא לא לשרוד, כל מי שמדבר על ישרדות יהודית, חשוב, חשוב שיהודים ישרדו, חשוב שכל אחד ישרוד, אבל זו לא המטרה, זה אמצעי, המטרה היא, למה שלנו? להביא ברכה לעולם, להביא אהבה לעולם, להביא טוב לעולם, בפרשה אלישה, יש קטע מעניין, ודרמטי, מרגש, בושה מתחנן, לפני אלוהים, כן נבקשה להיכנס לארץ המופתחת, השאלה, לשם מה? ברור, לשם מה? כדי להגיע לארץ המופתחת, לארץ הקודש, זה היעד, לא? וכנראה שזה לא היעד, ואלוהים מסביר, שזה לא היעד, אלישה, אני ואתה, אנחנו ציונים, אנחנו אוהבים את מדינת ישראל, אהבת נפש, אני חושב שאני, במיוחד כשאני הכרתי מדינות אחרות, ואין כמו מדינת ישראל, גם היום, כשמאיימים עלינו, כשאנחנו סובלים, כי יש ויכוח פוליטי, גם היום, אין, אין כמו ישראל, לצערי הרבה צעירים, רבים, עוזבים, וגלו, אני מקווה שיהיה להם טוב, אבל אין כמו, אין כמו מדינת ישראל, אז אלוהים מסביר למשה, משה, ארץ המופתחת, זה היעד? ארץ המופתחת זה לא מקום, זה לא מקום גיאוגרפי, תשובה לשאלה, לשמה, לשאוף להגיע לארץ המופתחת, זאת אומרת, להגיע למצב שהעולם, ובתוכה מדינת ישראל, יהיו, מקום של צדק, של חסד, של סגסוג, של חופש, של אמת, של הישגים, של אהבה, זו הארץ המופתחת, לא המקום הגיאוגרפי, אלא המצב האתי, האידיאולוגי, המצב היהודי. כן, כן. כן? אז אנחנו רואים שבעצם הארץ המופתחת, כמו שאמר רבי נחמן, לכל מקום עליו אני הולך, אני הולך לארץ ישראל, וזה לא מקום מסוים, אבל זה באמת מצפן, זה יותר מצפן שמראינו את הכיוון, וחשוב לזכור, באמת חשוב לזכור, שנבחרנו, אני אמשיך את הקו שלך, נבחרנו לשם מטרה, לא נבחרנו כי אנחנו חמודים, לא נבחרנו כי אנחנו חכמים, אני חושב שאנחנו אולי חכמים כי נבחרנו, אבל אנחנו נבחרנו לשם תפקיד מסוים, ואני חושב שכל העמים, וכל האומות נבחרו לתפקיד מסוים, אבל אין ספק שהתפקיד של העם היהודי, הוא באמת ייחודי, ולכן לעולם קשה מאוד, לגיבלו אותנו, ולהתמודד איתנו, ולכן השנאה לעם היהודי כל כך גדול, כי יש קנאה בדברים אחרים, אבל באמת אם אנחנו נשאל את עצמנו, לשם מה אנחנו כאן, בארץ הזאת, אנחנו נגלה, שזה לא רק לשם שמירה פיזית, הסרדותית, על העם היהודי, שהשואה לא תקרה שוב, זה גם זה, זה בוודאי גם זה, זה לא ברית גורל, כמו שאנחנו ככה למדנו, זה לא ברית ייעוד, והברית ייעוד היא באמת להביא ברכה לעולם, ואנחנו כבר עושים את זה, אנחנו עושים את זה, אנחנו נמשיך לעשות את זה, ואני מאמין בטוב, אני מאמין שהטוב בסוף ינצח, ושהעולם יבין, זה יהיה כואב עד אז, אבל העולם יבין בסופו של דבר, באמת באנו להביא ברכה גדולה, יש לי תקווה, שיום אחד הדיסקורס, הדיון הפוליטי, ישנה כיוון, והכיוון יהיה, בכיוון של, בדיוק, מדינת ישראל, היא מדינה יהודית, עם מאותים, אבל היא מדינה בנויה, על אתיקה יהודית, על התורה, מה זה אומר? מה זה אומר לנו, כישראלים, מבחינה פוליטית, כיצד עלינו להתנהל? זה מאוד מורכב, מאיימים עלינו, יש מלחמות, כל מה שכרוך במלחמה, אבל איך למשל, איך לנהל מלחמה, בתור יהודי? נכון, נכון, מה שאתה אומר, אם לחדד את המסר שאתה מעלה פה, במלחמות בישרדות שלנו, באיראן שמורה לתקוף כל רגע, בחיזבאללה, בחוטים בתימן, וחמאס, והג'אד איסלאם, וכו' וכו', אנחנו עסוקים בטורקיה, אנחנו עסוקים בהרבה מאוד דברים, עכשיו זה חשוב, זה מאוד מאוד חשוב, אבל זה לא העיסוק המרכזי, ואני חושב שרובנו מסתובבים כרגע, עם מועקה גדולה, מה שמבחיר את רובנו, זה לא איראן, זה לא חיזבאללה, מה שמבחיר את רובנו, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה, זה לא חיזבאללה,
There are no comments yet.
Be the first! Share your thoughts.
